פסקי דין על ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ ואח' | פסקי דין על מיכאל קדמי (ז"ל) | פסקי דין על משה קדמי |

3536/06 בשא     11/02/2007




בשא 3536/06 ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ ואח' נ' מיכאל קדמי (ז"ל), משה קדמי




6



בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני: כב' השופט משה דרורי

בש"א 3536/06

ת"א 3141/06


בעניין:
1. ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ
2. א. ארנסון בע"מ
3. יוסף ריכטר


ע"י ב"כ עו"ד
צבי אגמון עו"ד יואב הירש ועו"ד מתן מרידור

המבקשים


- נ ג ד -



1. מיכאל קדמי (ז"ל)

2. משה קדמי



ע"י ב"כ עו"ד
יעקב לאופר ועו"ד רוני חיים

המשיבים


החלטה

כללי

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע של

פסק דין
שניתן על ידי ביום כ"א אלול תשס"ו (14.9.06), בת.א. 3141/01 (להלן - "פסק הדין"), שבו קבעתי כי המבקשים (להלן גם - "הנתבעים" או "המוכרים") הפרו את הסכם המכר שנערך בינם לבין המשיבים (להלן גם - "התובעים" או "הקונים"), הפרות המזכות את המשיבים לבטל את החוזה, לקבל את הכספים ששילמו חזרה, וכן לקבל פיצויים בגין איחור במסירה ובגין הנזק הלא ממוני שנגרם להם.

2. אציג תחילה, בקצרה, את פסק הדין. לאחר מכן, אביא את טענות הצדדים, הן המשפטיות והן העובדתיות. במסגרת הדיון המשפטי אתייחס לכללים הידועים בסוגיית עיכוב הביצוע, וכן לטענות המשיבים כי נקבעה בעניין זה הלכה חדשה. בסיום, איישם את הכללים המשפטיים על הנסיבות המיוחדות של המקרה שלפנינו, תוך אבחנה מפרשה דומה של עיכוב ביצוע, המתייחסת למבקשים ולמשיבים אחרים באותו פרויקט, שהוכרעה גם בבית המשפט העליון.

פסק הדין

3. המוכרים הינם בעלי המקרקעין והבונים של פרויקט שוקניון ברח' אגריפס ירושלים (להלן - "שוקניון"). המוכרים חתמו עם הקונים על חוזה מכר שהתייחס לשתי חנויות (שאוחדו לחנות אחת) ולחמשה מחסנים.

4. הקונים לא קיבלו את הנכסים שרכשו במועד המוסכם בחוזה, וטענו לנזקים נוספים.

5. בסיום משפט שנמשך זמן רב, וכלל שמיעת עדים רבים והצגת מסמכים לא מעטים, וכתיבת סיכומים ארוכים, ניתן

פסק דין
לטובת הקונים, שקבע כי ביטול החוזה על ידי הקונים היה כדין, וכי הקונים זכאים לחלק גדול מראשי הנזק והפיצוי שביקשו.

6. פסק הדין התייחס לכל ראש נזק בנפרד, תוך קביעת הוספת הפרשי הצמדה וריבית המתאימים לאותו ראש נזק. כיום, מסכימים ב"כ הצדדים כי סכום פסק הדין הינו כ- 4.26 מיליון ₪, שהם כמיליון דולר של ארה"ב (להלן - דולר). מאחר והביטחונות והחובות שוערכו על ידי ב"כ הצדדים, הן בטיעונים בכתב והן בדיון בעל פה שהתקיים בפני
י ביום כ' שבט תשס"ז
(8.2.07) לדולרים, אתייחס בהחלטה זו לסכומים בדולרים. חזקה על ב"כ הצדדים כי בבואם ליישם את החלק האופרטיבי של החלטה זו, "יתורגמו" הסכומים לשקלים חדשים, על פי השער היציג. סכום זה של פסק הדין כולל את הרכיבים הבאים (הדברים מבוססים על האמור בסעיף 3 לבקשה, ובתשובת המשיבים לא מצאתי כי הם חולקים על סכומים אלה):

א. השבת התמורה החוזית - 730,000 דולר;
ב. פיצוי מוסכם בגין איחור - 64,000 דולר;
ג. פיצוי בגין נזק לא ממוני - 33,000 דולר;
ד. שכר טרחת עו"ד + מע"מ 143,000 דולר;
ה. הוצאות משפט - 30,000 דולר.

טענות המבקשים בבקשה לעיכוב ביצוע

7. המבקשים התייחסו, בראשית טענותיהם, ל

פסק דין
שניתן על ידי בית משפט זה (כב' השופט יצחק ענבר) בת.א. 3485/01, ישי טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ (להלן - "

פסק דין
טהוליאן"), שבו תבעו 34 רוכשים של חנויות בשוקניון את המוכרים, שהם המבקשים בתיק שלפנינו. באותו תיק, קיבל בית המשפט המחוזי את טענות הקונים, לפיהם היו הם זכאים לבטל את החוזים עם המוכרים, לאחר שהמוכרים הפרו את החוזים הפרה יסודית, בכך שחתמו על חוזה עם סופר ספיר והשכירו לו את הקומה העליונה בשוקניון. פועל יוצא מכך הוא כי בית המשפט חייב את המוכרים להחזיר
ל-34 התובעים בתיק הנ"ל את הכספים ששילמו. סך כל הסכומים להם היו זכאים אותם תובעים הגיע ל-20 מליון ₪, ובנוסף חויבו המוכרים בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד של 0.5 מליון ₪. השופט ענבר, כאשר הוגשה בפני
ו בקשה לעיכוב ביצוע, החליט כי המבקשים יפקידו בידיו הנאמנות של ב"כ הקונים שם (שהוא אותו עו"ד המייצג את המשיבים שבפני
נו) ערבות בנקאית על סכום פסק הדין, למעט סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד, אשר תשלומם לא יעוכב, וישולם לאלתר (החלטה מיום א' תמוז תשס"ו (27.6.06) בבש"א 2077/06 ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ נ' ישי טהוליאן, מיום 27.6.06; להלן - "החלטת טהוליאן בבית המשפט המחוזי").
לאחר הגשת הבקשה שבפני
נו, ולאחר שהצדדים הגישו את מלוא טענותיהם בכתב, ערב הדיון בעל פה בפני
י, החליט בית המשפט העליון לדחות את בקשת הקונים שם לערער על החלטת השופט ענבר בעניין עיכוב הביצוע (החלטה מיום ב' שבט תשס"ז (21.1.07), שניתנה ע"י כב' השופטת דבורה ברלינר ברע"א 6317/06 ישי טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ; להלן - "החלטת טהוליאן בבית המשפט העליון").
לפיכך, כיום החלטת עיכוב הביצוע של השופט ענבר, דהיינו: החלטת טהוליאן בבית המשפט המחוזי - היא חלוטה.

8. עמדת המבקשים, כפי שנכתבה בבקשה, וכפי שחזר עליה עו"ד יואב הירש בדיון שבפני
י שנערך ביום כ' שבט תשס"ז (8.2.07), היא כי הפרשה שבפני
נו, לעניין עיכוב הביצוע דומה לנתונים שהיו בפני
השופט ענבר, במסגרת החלטת טהוליאן בבית המשפט המחוזי. לכן, יש בה כדי לתמוך בבקשה שלפנינו, ואפילו בקל וחומר. לטענת המבקשים, השופט ענבר בפסק דינו בפרשת טהוליאן, זיכה כל אחד מן הקונים שם בסך של פחות ממיליון ₪, בעוד שבמקרה שלפנינו, מדובר על סכום של למעלה מארבעה מיליון ₪, שנפסקו לזכות המשיבים.

9. המבקשים מוסיפים וטוענים כי המצב הכלכלי של הקונים המשיבים הוא קשה, ולא יוכלו להשיב את סך מיליון הדולר המגיעים להם על פי פסק הדין, אם הערעור של המבקשים יתקבל בבית המשפט העליון.

10. לעניין אחרון זה של סיכויי הערעור הקדישו המבקשים דיון ארוך בבקשתם בכתב (עמ' 27-13). לתשובה של המבקשים לתגובת המשיבים, צירפו הם את הודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון, המשתרעת על פני 37 עמודים.

11. בדיון בעל פה הוסיף עו"ד הירש וטען כי אין צורך להוכיח סיכויי הצלחה בערעור, אלא די בכך שהערעור אינו מופרך או אינו משולל יסוד. להערכתו, לפחות בסוגיית סופר ספיר, סבור ב"כ המבקשים כי הערעור יתקבל, וממילא תבוטל הקביעה של פסק דיני, לפיה ביטול החוזה על ידי הקונים היה כדין, ופועל יוצא מכך הוא זכיית המבקשים בערעור.

12. לעניין החשש של המבקשים כי לא יוכלו לקבל חזרה את מיליון הש"ח שישלמו לקונים, אם יזכו המבקשים בערעור ולא יינתן צו עיכוב ביצוע, טען עו"ד הירש כי די בכך שיש חשש ממשי כזה ואין צורך להוכיח יותר מרף זה, שכן גם מתשובת המשיבים עולה שאין לאלמנה של המשיב 1 (שהיא היורשת היחידה שלו, לאחר פטירתו) יכולת כלכלית, ויש לה נכסים שערכם הוא בערך שליש מסכום פסק הדין, ובנוסף לכך יש לה חובות ומשכנתאות.

טענות המשיבים

13. המשיבים סבורים כי אין כלל מקום לעיכוב ביצוע בתיק זה.

14. המשיבים תיארו, בהרחבה, בתגובתם את המצב הכלכלי הטוב, ואולי אפילו המצוין של משיב 1, לפני שרכש את הנכסים בשוקניון. לצורך רכישה זו, מכר המשיב 1 קוטג' ונדל"ן נוספים (ראה פירוט בסעיף 58 לתשובת המשיבים). מצבו הכלכלי של המשיב 1 התדרדר, עקב הצורך לשלם למוכרים, הם המבקשים, את הסכומים שהוסכמו ופורטו בחוזי המכר שבין הצדדים. המשיב 1 הלך לבית עולמו. אומנם לא ניתן להוכיח משפטית, טוענים ב"כ המשיבים, כי הסיבה למותו היא עיסקת שוקניון, אך למצער, ברור שעיסקה זו גרמה לו נזק נפשי ומתח לא מבוטל, ולכן גם התקבלה תביעתו ביחס לראש הנזק הלא ממוני. על כל פנים, עמדת המשיבים היא כי המבקשים הם אלה שגרמו להתדרדרות במצבו הכלכלי של המשיב 1, והדבר משליך על מצבה של אלמנתו, אשר עליה מוטלת החובה להחזיר חובות, בהחזר חודשי של 5,000 ₪, כאשר אחד מן החובות הוא סכום הלוואה שיש להשיבו במלואו בתום 10 שנים, שכן על פי תנאי הלוואה זו, מוחזרת רק הריבית, והקרן תוחזר במלואה בתום 10 שנים.

15. ב"כ המשיבים טוען כי על פי החלטת בית משפט העליון (ע"א 1564/06 בן זאב נ' בן עמי, שניתנה על ידי כב' השופטת איילה פרוקצ'יה ביום כ"ד תמוז תשס"ו (20.7.06), שאישרה את החלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט משה רביד), בבש"א 374/06 בן זאב נ' בן עמי, בהחלטה מיום ט"ז שבט תשס"ו (14.2.06); להלן - "פרשת בן זאב"), נקבע כלל חדש בסוגיית עיכוב ביצוע: אם מצבו הכלכלי של הזוכה בערכאה הדיונית, התדרדר בעקבות מעשיו של הצד השני, כפי שנקבע בפסק הדין, עדיפה זכותו של מי שמצבו הכלכלי הדרדר, על פני דרישת המפסיד בהליך לעכב את מימוש חיובו עד להחלטה בערעור. לאור כלל זה, אשר לדברי עו"ד יעקב לאופר, ב"כ המשיבים, הוא הלכה חדשה של בית המשפט העליון, זכאים המשיבים לכך שייהנו מפירות ניצחונם בהליך בבית משפט זה, שנמשך 5 שנים, ולכן אין לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

המצב הנורמטיבי

16. נקודת המוצא לכל סוגיית עיכוב הביצוע היא כי

פסק דין
שניתן לא יעוכב, גם אם הוגש ערעור, שכן כסף ניתן להשבה, אם הערעור יתקבל (ראה: יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת שלמה לוין), פיסקאות 668 -666, עמ' 865-859; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תל אביב, תשס"ה - 2005), עמ' 624-621, והאסמכתאות המשפטיות ופסקי הדין הרבים המובאים בשני הספרים הנ"ל).

17. ברם, חריג לכלל הקובע כי אין עיכוב ביצוע של פסקי דין כספיים הוא זה: אם המבקש יוכיח שאם יזכה בערעור, לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו, וזאת כאשר יש סיכויי הצלחה בערעור (ראה: שם; וכך פסקתי, הלכה למעשה, בשתי החלטות שהובאו על ידי ב"כ המבקשים כנספחים לבקשתם לעיכוב הביצוע: בש"א 3419/03 גאוני נ' כהן שניתנה ביום י"א טבת תשס"ד
(5.1.04); בש"א 1333/06 קופת חולים לאומית נ' צפורה זליג, שניתנה ביום ב' סיוון תשס"ו (29.5.06)).

18. גם ב"כ המבקשים מסכים כי על פי פסיקת בית משפט העליון, אין צורך להבטיח למערערים את מלוא סכום פסק הדין, אם המערערים יזכו בערעור. הוא אמר: " לפי דעתי הקריטריון הוא חשש ממשי שלא אוכל לקבל את המיליון דולר חזרה" (עמ' 4, שורות 7-6 לפרוטוקול מיום 8.2.07).

19. אשר לסיכויי הערעור, אין קביעה נחרצת בפסיקת בית משפט העליון, כיצד ניתן להעריך סיכויים אלה. יתרה מזו, כאשר אנו בשלב של בקשת עיכוב ביצוע מן הערכאה הדיונית, הקושי גדול יותר, שכן מי שמתבקש לקבוע את סיכויי הערעור, הוא אותו שופט שנתן את פסק הדין.

20. נראה לי כי יש מעין "כלים שלובים" בין שני השיקולים לעיכוב ביצוע של

פסק דין
כספי: ככל שסיכויי הערעור גדולים יותר, כך יש להקפיד על וודאות יכולת ההחזר של הזוכה בהליך; מאידך גיסא, ככל שסיכויי הערעור קטנים יותר, יש לאפשר לזוכה ליהנות מפרי הצלחתו בערכאה הראשונה, ודי אם ימציא ביטחונות ברמה נמוכה יותר. ובלשון השופטת - כיום הנשיאה - דורית ביניש: "ככל שמשתכנע בית המשפט, כי סיכויי הערעור גדולים יותר, כך תידרש הוכחה פחות מוצקה של מאזן נוחות הנוטה לטובת המערער; גם ההיפך נכון: 'כאשר לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, די בכך, בדרך כלל, שיש למערער סיכוי כלשהו, ולו גם קלוש, כדי להיענות לבקשת עיכוב ביצוע' (המ' 103/81 (ע"א 23/81) הרשקו נ' אורבוך, פ"ד לה(2) 666)" (ע"א 6146/00 עיריית תל אביב - יפו נ' בצלאל אהובה מיום 19.11.00, בפיסקה 10; ותמצית הדברים הובאה גם על ידי השופטת ברלינר בפרשת טהוליאן, בפיסקה 9 סיפא).

21. בנוסף לכך, ומבלי שאצטרך לקבוע, כבית משפט מחוזי, האם החלטת בית המשפט העליון בפרשת בן זאב היא הלכה חדשה או תוספת נימוק שהתאימה לנסיבות באותה פרשה, סבור אני כי במסגרת אותה "מקבילית כוחות" של שיקולים, מן הראוי להביא בחשבון גם את הנתונים הכלכליים, והסיבות שגרמו למצב הכלכלי של הצדדים. אם אכן, כפי שנקבע בפרשת בן זאב, מצבו של התובע הורע מבחינה כלכלית, בגלל מעשיהם של הנתבעים, כי אז הנטייה לכיוון כף המאזניים של ביצוע פסק הדין, חזקה יותר, וממילא, הביטחונות הנדרשים מן הזוכה בדין - יהיו נמוכים יותר.

מן הכלל אל הפרט

22. לעניין סיכויי הערעור בתיק זה, קבע השופט ענבר, כי ככל שמדובר בעילה של סופר ספיר, טענותיהם של המוכרים כלפי פסק הדין - ראויות להישמע (פסקה 6 להחלטתו). גם בית המשפט העליון, שהתייחס לענין זה של סיכויי הערעור קבע כי המשוכה הראשונה אותה נדרש המבקש לעבור - הוכחת סיכוי לזכות בערעור - אינה גבוהה, "אין בית המשפט הדן בבקשה לעיכוב ביצוע נכנס לעובי הקורה ודי בכך שהשתכנע כי הערעור אינו משולל יסוד" פיסקה 9 להחלטת השופטת ברלינר בבית המשפט העליון).

23. עם זאת, יש ממש בטענות עו"ד לאופר, ב"כ המשיבים כי בפני
השופט ענבר עמדה טענה אחת בערעור - סוגיית סופר ספיר - ולכן די היה בקביעתו כי היא ראויה להישמע. כך גם, לדעתי, יהיה כאשר הסוגיה העומדת להכרעה בבית המשפט העליון היא אחת, כגון: האם שטר החוב מזויף, אם לאו, שבו הכרעה הפוכה של בית המשפט העליון, מבטלת כליל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי שהורה על תשלום מלוא הסכום הנקוב בשטר החוב.
ברם, במקרה שלפנינו מדובר ב

פסק דין
הכולל קביעות עובדתיות רבות, ורכיבים שונים של פיצוי. טענת ב"כ המשיבים היא כי כדי שהמבקשים יזכו בערעורם, על בית המשפט העליון "להפוך" 10 קביעות עובדתיות ומשפטיות שפורטו בסעיף 138 לתשובת המשיבים, שהחשובות שבהן, הן אלה: איחור של שנים במסירת חזקה אינו מהווה הפרה; אי המצאת ערבות בנקאית אינה הפרה; אי התקנת מערכת חשמל - על פי המפרט שסוכם - אינה הפרה.
כמו כן, טוענים המשיבים, כי גם אם טעיתי בכך שסיווגתי הפרות "רגילות" כהפרות יסודיות, עדיין היו זכאים המשיבים לבטל את החוזים עם המבקשים, לאחר שניתנה התראה וארכה לקיומם של החוזים, אך הם לא קוימו תוך אותו זמן, ובלשונם, "די בכך שייקבע שהתקיימה הפרה של החוזה - ולו הפרה אחת בלבד - שאינה יסודית - כדי שייקבע שהחוזה בוטל כדין" (סעיף 136 לתשובת המשיבים).
לא מצאתי בהודעת הערעור המפורטת תשובה מספיק חזקה להתמודדות עם טענה זו, שכן עיקר הטענות בערעור הוקדשו לפרשת סופר ספיר (עמ' 17-5 להודעת הערעור), והאיחור במסירה (עמ' 27-17), ואילו ביחס להפרות הרגילות, הטענות בערעור ממוקדות בכל הפרה והפרה, כאשר הנימוקים הם בעיקר עובדתיים (עמ' 27 ואילך), פרט לענין הערבות הבנקאית שבו מועלית גם טענה משפטית עקרונית (עמ' 29, סעיף 149 להודעת הערעור).
אכן, מדובר בסיכוי נמוך יחסית לזכות בערעור, אך אין לומר כי הערעור חסר סיכוי על פניו. בהקשר אחרון זה אציין את נימוקו של ב"כ המשיבים, כאילו אין סיכוי לערעור בשל העובדה כי שני שופטים הגיעו לאותה תוצאה (כב' השופט ענבר בפרשת טהוליאן, ואני בפסק הדין נשוא בקשת עיכוב ביצוע זו) ולכן, לדעתו הסיכוי שבית המשפט העליון יקבע כי שני שופטים טעו הוא קלוש ביותר (סעיפים 160-153 לתשובת המשיבים). אני סבור כי טענה זו של המשיבים יש לה משקל יחסי, אך אין בכוחה להפוך ערעור בנושא עקרוני ומשפטי (וכך העמידו המבקשים את טענתם המרכזית בנושא הקמת סופר ספיר וכן בשאלת האיחור במסירה וסוגיית הערבות הבנקאית), מעצם העובדה ששני שופטים החליטו כך, לערעור בעל סיכוי קלוש ביותר.
על כל פנים, גם אם יש סיכוי לערעור, הסיכוי שכל פסק הדין כולו ייהפך, ויהיה על המשיבים להשיב למבקשים את מלוא הסכום שנפסק לזכותם בפסק הדין, הוא נמוך עוד יותר.

24. נימוקו של ב"כ המשיבים בדבר החלת ההלכה שנפסקה בפרשת בן זאב, מקובל עליי, אבל באופן חלקי. אכן, קבעתי כי המבקשים הפרו את החוזה, אך לא ניתן לומר כי כל בעיותיו הכלכליות של המשיב 1, ובעקבות זאת מצבה הכלכלי של האלמנה, נבעו כולם מהפרת החוזה על ידי המבקשים. גם אם החוזה לא היה מופר, הרי על פי הנתונים שהתגלו לי במשפט, לא היה מצליח המשיב 1 להשכיר את החנות ולקבל דמי שכירות, שדי בהם כדי לשלם את ההחזר החודשי של המשכנתא בשלב הראשון, שהיתה
כ-15,000 ₪ בחודש. גם אם היה המשיב, לאחר שהיה מקבל את החנויות והמחסנים במועד ובמצב טוב ותקין, מפעיל במקום עסק, מסתבר שלא היה מצליח להפיק ממנו רווח חודשי בסכום האמור.
אי הצלחתו הכלכלית של שוקניון, העדר הקונים בהיקף המתוכנן והחזוי, והעובדה שלא הצליח להיות מרכז קניות תוסס (במשפט בפני
י הושמע הביטוי "הקניון לא המריא"), כפי שתיכננו המשיבים, אינו תלוי במשיבים, שתפקידם היה לבנות מבנה ולמכור חנויות ומחסנים. לכן, אין זה מוצדק - גם אם נפעיל את הלכת בן זאב - לקבוע כי כל הקשיים הכלכליים של המשיבים נגרמו על המבקשים. מכאן, שאינני מקבל באופן גורף את טענת המשיבים בענין זה, אף כי אתן לנתון זה של מצבה הכלכלי של האלמנה משקל, שכן חלק מן הגורמים למצבה זה של האלמנה נעוץ במעשיהם ובמחדליהם של המבקשים.

25. אחד השיקולים לענין עיכוב ביצוע

פסק דין
כספי, כפי שהסברנו לעיל, הוא יכולת הזוכה בערכאה הראשונה להחזיר למערער את סכום פסק הדין, אם ישולם כולו לזוכה, ובסיום הערעור ייקבע כי הערעור בדין יסודו, ואז על הזוכה (המשיב בערעור) להחזיר למערער את הסכום שקיבל על פי

פסק דין
.

26. אין חולק כי האלמנה אינה עובדת,והיא מתקיימת מקצבת זקנה של המוסד לביטוח לאומי ומצבה הכלכלי קשה. יכולת ההחזר שלה, איפוא, אינה תלויה בעבודתה או בהכנסות אחרות שיהיו לה, והדבר תלוי אך ורק בנכסים הרשומים על שמה, ואשר מכירתם תוכל לשמש לפירעון אותו סכום שיהיה עליה להחזיר למבקשים, אם אכן הערעור יתקבל.

27. לכן, ככל שהדבר נוגע ליכולת ההחזר של הכספים, אם יתקבל הערעור, יש צורך להביא עתה את תמצית הנתונים הכלכליים, בדבר ערכם של הנכסים של האלמנה, כפי שפורטו בתשובת המשיבים. ראוי לציין כי המבקשים לא ביקשו כל חקירה של מי מבין המצהירים מטעם המשיבים, ואף לא הגישו חוות דעת של שמאי הסותרת את האמור בתשובת המשיבים ובתצהירים שצורפו לה, לעניין הערך של הנכסים ושל החובות של האלמנה. מכאן, שלצורך בקשה זו הנתונים שנמסרו על ידי המשיבים, הם אלה שעל פיהם אכריע בבקשה.

28. לאלמנה יש דירה ברח' רבי בנימין, ירושלים, שערכה 260,000 דולר.
כמו כן, יש לה שליש ממבנה תעשייתי גדול באיזור התעשייה בעטרות, שחלקה בנכס הוא 100,000 דולר.
בנוסף לשני נכסים אלה יש להביא בחשבון את החנויות והמחסנים בפרוייקט שוקניון. לדעת המשיבים, אם יישאר פסק הדין על כנו, נכסים אלה הם של המבקשים, אך גם אם יתקבל הערעור, ועל המשיבים יהיה להחזיר כספים למבקשים, יוכלו המבקשים לממש את הנכסים הללו, שלפי שיטת המבקשים הם חלק מרכושם של המשיבים (בהנחה שהערעור יתקבל ואז הנכסים הם של הקונים, קרי: המשיבים). אין חוות דעת שמאי פורמאלית על ערך הנכסים בשוקניון, אך ב"כ המבקשים מסר שערכם הוא כ-40,000 דולר. מאחר וב"כ המשיבים לא הביא כל חוות דעת סותרת של שמאי, וזאת על אף שהצעתי לצדדים כי ימנו בהסכמה שמאי, אשר יעריך את שווי החנויות והמחסנים שרכשו המשיבים מאת המבקשים בשוקניון (ראה החלטתי מיום י"א חשוון תשס"ז (2.11.06), בכתב יד על גבי הבקשה), אין מנוס אלא לקבל נתון זה של המשיבים, והוא זה שבו אשתמש בדיון להלן.
לפיכך, השווי של כל הנדל"ן שיש לאלמנה, על פי האמור לעיל, הוא סכום של 400,000 דולר (דירה - 260,000 דולר + חלק ממבנה תעשייתי- 100,000 דולר + חנות ומחסנים בשוקניון - 40,000 דולר).

29. מאידך גיסא, יש לאלמנה שני חובות לבנקים, המובטחים במשכנתא על הדירה ברח' רבי בנימין, כאשר הלוואה אחת הינה על סך 560,000 ₪, והשניה על סך 340,000 ₪ (ראה סעיף 85 לתשובת המשיבים), וביחד
כ-900,000 ₪, דהיינו כ-210,000 דולר.

30. גם בבקשה המקורית של המבקשים לעיכוב הביצוע (שהוגשה ביום 2.11.06) וגם בדיון בפני
י ביום 8.2.07, הסכים ב"כ המבקשים כי סכומי שכר טרחת עורך דין והוצאות שנפסקו לזכות המשיבים - לא יעוכבו, וזאת ברוח החלטת טהוליאן בבית המשפט המחוזי, כפי שאושרה בהחלטת טהוליאן בבית המשפט העליון.
לאור זאת, מתוך סך מליון דולר, לו זכאים המשיבים, סכום של כ-175,000 דולר, אינו מעוכב, ואין צורך לדון בו. הדיון ייסוב, איפוא, על סך של 825,000 דולר.

31. הבטוחה של הנדל"ן של האלמנה, שמגיע לסך של 400,000 דולר (ראה פיסקה 28 לעיל), יכול להוות בטוחה מלאה רק לאחר שקודם לכן ייפרעו ההלוואות אשר מובטחות במשכנתא על הדירה ברח' רבי בנימין, כאשר הלוואות אלה מגיעות לסך של 210,000 דולר (ראה פיסקה 29 לעיל).
מכאן נובע, כי התשלום הראשון אותו ישלמו הנתבעים (המבקשים) למשיבים, יוקדש לפירעון ההלוואות הנ"ל, ומיד לאחר מכן תירשם משכנתא לזכות המבקשים על שלושת נכסי הנדל"ן (הדירה ברח' רבי בנימין, שליש המבנה בעטרות והחנויות והמחסנים שבשוקניון). כך מובטחים המבקשים בסך של 400,000 דולר.

32. אם הייתי סבור כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי המבקשים לא גרמו כלל ועיקר למצבה הכלכלי הקשה של האלמנה, כי אז הייתי מגיע למסקנה שאכן, בנסיבות אלה, יכולת ההחזר של האלמנה היא 400,000 דולר בלבד, ולכן הייתי מורה לנתבעים לשלם לאלמנה סך של 400,000 דולר מתוך 825,000 דולר שהוא יתרת החוב על פי פסק הדין (לאחר תשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות, שכאמור הוסכם כי אינם מעוכבים), ואת היתרה בסך 425,000 דולר, הייתי מעכב, כנגד הערבות הבנקאית.


33. ברם, כפי שהוסבר בדיון הנורמטיבי, סיכויי הערעור - ולבטח קבלת מלוא הערעור באופן שמשמעותו הוראה לאלמנה להחזיר למבקשים את מלוא סכום פסק הדין שנפסק - הם נמוכים יחסית, וכמו כן חלק מן הגורמים למצבה הכלכלי הקשה של האלמנה נעוץ במבקשים עצמם. לכן, במסגרת "מקבילית הכוחות", ולאחר הפעלת שיקול דעת המביא בחשבון את מכלול הנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי די בכך שלמבקשים יהיה בטחון כלכלי של יכולת מכירת נדל"ן (כולל דירת מגורים, על כל הבעייתיות הקשורה בכך, כפי שהעיר עו"ד הירש, ב"כ המבקשים, אך בתנאי שבשטר המשכנתא ייאמר כי היא מוותרת על טענת דיירות מוגנת או זכות מגורים בדירה), בהיקף של 600,000 דולר מתוך 825,000 דולר, שהם מלוא סכום פסק הדין (למעט שכר טרחת עורך דין והוצאות כמוסבר לעיל).
מאחר שהאלמנה יכולה כיום להמציא בטחונות בנדל"ן, בהיקף של 400,000 דולר בלבד, משמעות הדבר היא כי סך של 200,000 דולר (שהוא ההפרש שבין סך 600,000 דולר שיש להבטיחו, כאמור, לבין סך של 400,000 דולר שהוא הסכום המובטח בנדל"ן) - יעוכב עד למציאת בטחון נדל"ן אחר.
עיכוב זה של תשלום של 200,000 דולר מותנה במתן ערבות בנקאית של המבקשים לעו"ד לאופר, ב"כ המשיבים, כפי שנקבע בהחלטת טהוליאן הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון (שם, כזכור, נקבע הדבר ביחס לכל סכום פסק הדין, למעט שכר טרחת עורך דין והוצאות).

34. מכאן נובע, כי סך של 625,000 דולר ישולם לאלמנה כך: תחילה, סכום של 210,000 דולר, שיוקדשו לפירעון ההלוואות ומחיקת המישכון לזכות הבנק; סכום של 190,000 דולר ישולם כנגד רישום המישכונים על שלושת נכסי הנדל"ן; סך 225,000 דולר ישולם שבעה ימים לאחר רישום המשכונים הנ"ל.

35. למותר לציין, כי אם יוכלו המשיבים להמציא בטוחה נוספת של נדל"ן, לרבות דירה אחרת שתרכוש האלמנה מן הכספים שתקבל על פי החלטה זו, ניתן יהיה לשלם למשיבים את הסכומים המעוכבים, ואף זאת כנגד רישום מישכון כאמור, ובלבד שערך הנדל"ן יגיע לסכום המעוכב.
36. לענין שטר המישכון, אני סומך על עורכי הדין של הצדדים כי יכינו נוסח מקובל, שההוראות המרכזיות שבו תהיינה כי המשכון ימומש לא יוקדם
מ-30 יום לאחר מתן

פסק דין
סופי בבית המשפט העליון, המורה על החזר כספים למבקשים. כמו כן ייאמר בשטר המשכון, ככל שמדובר בדירת מגורים, כי יש ויתור על זכות מגורים ועל דיירות מוגנת.

37. מאחר והמבקשים הם אלה שהגישו את הבקשה לעיכוב ביצוע והם אלה שרוצים בטוחה למקרה שערעורם יתקבל, אני קובע כי כל העלות (לרבות: אגרות, היטלים וכו') הן של רישום המישכון והן של הערבות הבנקאית, יחולו במלואם על המבקשים.

38. אני ער לכך, כמובן, שהחלטה זו אינה זהה להחלטה שניתנה בפרשת טהוליאן הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון. סבור אני, כי בבקשה שבפני
י הוצגו נתונים שלא היו בפני
שתי הערכאות בפרשת טהוליאן. שם, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבים העלו טענות קשות בדבר מצוקה כלכלית, ומכאן הסיק כי אין הם מסוגלים להשיב את הכספים. השופט ענבר הדגיש כי כל המידע לגבי יכולת ההחזר של אותם 34 תובעים בפרשת טהוליאן, היה בידם, ומשלא הביאו נתונים אלה בפני
בית המשפט, בדרך של הגשת תצהירים, נותר בפני
ו האמור בכתב התביעה בדבר המצוקה הכלכלית של המשיבים דשם, שכתבו כי הם "נאנקו תחת נטל ההלוואות שנטלו", ועל כן די בכך מבחינת המבקשים כדי להוכיח את העדר המסוגלות של המשיבים להשיב את הכספים, שהינו "יסוד שלילי", שהמידע הצריך לענין נמצא בידיעת המשיבים (פיסקה 10 להחלטת השופט ענבר בפרשת טהוליאן). בית המשפט העליון קיבל נימוק זה, ואף הוסיף כי בדיון בפני
ו נמנעו הקונים מלטעון בפה מלא כי מבחינת מצבם הכלכלי והאשראי אותו הם נטלו אין כל חשש שהכספים לא יהיו זמינים לאחר שבערעור יהיה עליהם להחזירם (פיסקה 11 להחלטת השופטת ברלינר בפרשת טהוליאן).
לא כן - בפרשתנו. כפי שהוצגו הדברים לעיל, המשיבים טרחו ופירטו את המצב הכלכלי ואת ערכם של הנדל"ן היכולים לשמש בטוחה לצורך החזר הכספים, אם המבקשים יזכו בערעור.
לכן, על אף שהתוצאה בתיק זה שונה מהתוצאה בעיכוב הביצוע בפרשת טהוליאן, אין הדבר נובע מאי כיבוד החלטת בית המשפט העליון (כפי שטען ב"כ המבקשים שיש לעשות כדי שבקשתו תתקבל), אלא בשל הנתונים השונים והמידע המפורט שהוצג בפני
י, דבר שלא היה בפני
השופטים בפרשת טהוליאן.

סיום

39. לאור האמור לעיל, אני נענה לבקשה באופן חלקי בלבד, כמפורט להלן:

(א) המבקשים ישלמו למשיבים לאלתר את שכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כדין ואת הוצאות המשפט, כפי שנפסקו בפסק הדין.
(ב) המבקשים ישלמו למשיבים תוך 15 יום סך של 210,000 דולר. סכום זה יימסר לידיו הנאמנות של עו"ד לאופר, ויוקדש כולו לפירעון ההלוואות של האלמנה ולמחיקת ההערה על המשכנתאות הרשומות בלשכת רישום המקרקעין על הדירה ברח' רבי בנימין.
(ג) המבקשים ישלמו למשיבים תוך 15 יום ממחיקת המשכון על הדירה ברח' רבי בנימין סך של 190,000 דולר, וזאת כנגד רישום מישכון לזכות המבקשים, על פי האמור לעיל, על הדירה ברח' רבי בנימין, על שליש המבנה התעשייתי בעטרות וכן על החנויות והמחסנים בשוקניון.
(ד) תוך שבעה ימים מיום רישום המשכונים האמורים, ישלמו המבקשים למשיבים סך של 225,000 דולר, וימציאו להם ערבות בנקאית על סך של 200,000 דולר, כאשר נוסח הערבות הינו כפי שנקבע בהחלטת טהוליאן בבית המשפט המחוזי,כפי שתוקנה.
(ה) אם יודיעו המשיבים למבקשים כי קיים נדל"ן נוסף, אותו ניתן למשכן לזכות המבקשים, ויצרפו להודעה האמורה חוות דעת שמאי לגבי ערכו של אותו נדל"ן, כי אז תוך 30 יום מקבלת הנתונים, ירשמו המבקשים מישכון על אותו נדל"ן, וישלמו למשיבים את סכום ערכו של הנדל"ן, וכנגד זאת תופחת הערבות הבנקאית, בהתאם.

40. מאחר והמבקשים זכו באופן חלקי בלבד בבקשה זו, ולמעשה התקבלו עיקר טענותיהם של המשיבים, אשר הקדישו זמן ומאמץ להכנת התשובה והתצהירים, כולל הדיון בעל פה, אני מחייב את המבקשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

41. המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.


ניתנה היום כ"ג בשבט, תשס"ז (11 בפברואר 2007), בהיעדר הצדדים.


משה דרורי
, שופט









בשא בית משפט מחוזי 3536/06 ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ ואח' נ' מיכאל קדמי (ז"ל), משה קדמי (פורסם ב-ֽ 11/02/2007)