פסקי דין על אדם בן שמעון בניאגוב

1060/05 פח     14/02/2007




פח 1060/05 מדינת ישראל נ' אדם בן שמעון בניאגוב




בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
תפ"ח 1060/05

בפני
:
כב' השופטת ב. אופיר-תום, סגן נשיא - אב"ד
כב' השופטת מרים סוקולוב

כב' השופט ישעיהו שנלר
המאשימה:
מדינת ישראל
נ ג ד

הנאשם:
אדם בן שמעון בניאגוב

יליד 1969, ת.ז. 322002379
רחוב (...........) נתניה
במעצר מיום 6.4.05

טענו:
למאשימה - הפרקליטה גב' רחל אבישר

לנאשם - עו"ד יעקובי ישר
גזר - דין

השופטת מרים סוקולוב
:

איסור פרסום
תיק זה עניינו, בין היתר, בעבירות-מין אותן ביצע הנאשם במתלוננת המנוחה. על מנת להגן על ענייניה של המתלוננת, נאסר בזאת פרסום שמה וכל פרט אחר העלול להביא לזיהויה. לבד ממגבלות אלה, מותר גזר הדין בפרסום.
1. ביום 8.11.06, הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע שורה ארוכה של עבירות מין ועבירות אלימות חמורות. כתב האישום נשוא הכרעת הדין, החזיק שלושה אישומים שעניינם מעשי התעללות מיניים ופיזיים שביצע הנאשם במתלוננת.
הנאשם הורשע בכל אחת מן העבירות שיוחסו לו באישומים השונים, כדלקמן:

אישום ראשון
מעשי אינוס תוך גרימת חבלות והתעללות - מספר עבירות לפי סעיף 345(א)(1) ביחד עם סעיף 345(ב)(3) וסעיף 345(ב)(4) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק").
מעשי סדום תוך גרימת חבלות והתעללות - מספר עבירות לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) יחד עם סעיף 345(ב)(3) וסעיף 345(ב)(4) לחוק.
גרימת חבלה חמורה - עבירה לפי סעיף 333 לחוק.

אישום שני
מעשי אינוס תוך התעללות וגרימת חבלה נפשית - מספר עבירות לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) וסעיף 345(ב)(4) לחוק.
מעשי סדום תוך התעללות וגרימת חבלה נפשית - מספר עבירות לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) יחד עם סעיף 345(ב)(3) וסעיף 345(ב)(4) לחוק.

אישום שלישי
מעשי אינוס תוך התעללות וגרימת חבלות - מספר עבירות לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) וסעיף 345(ב)(4) לחוק.
מעשי סדום תוך התעללות וגרימת חבלות - מספר עבירות לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) יחד עם סעיף 345(ב)(3) וסעיף 345(ב)(4) לחוק.
חבלה בכוונה מחמירה- עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק.

רקע ותמצית העובדות
2. פרטי המעשים בהם הורשע הנאשם נפרשו בהרחבה בהכרעת הדין, ולפיכך הללו יובאו להלן בתמציתם בלבד, לצורך הדיון בגזר דינו של הנאשם ובמידת הענישה המתחייבת מהם.
מסכת העובדות שהוכחו בפני
נו חושפת סיפור קשה וחריג באכזריותו - שלושה אירועים במהלכם ביצע הנאשם במתלוננת אינספור מעשי אינוס ומעשי סדום תוך שימוש בכוח ובאלימות, כאשר כל אירוע נמשך כיומיים ברציפות.
המתלוננת, אשר למרבה הצער, נפטרה זמן מה לאחר מתן עדותה בבית המשפט, היתה כבת 44 בעת האירועים דנן, עולה חדשה מ(.............), גרושה ואם לשני ילדים בגירים המתגוררים בחו"ל. בתקופה הרלוונטית חיה לבדה בישראל והתגוררה בגפה בדירה שכורה בנתניה, בסמיכות לדירה בה התגורר הנאשם יחד עם אימו.

אישום ראשון – האירועים בביתה של המתלוננת
3. ביום שבת ה- 29.1.05, בשעות הערב, פגשה המתלוננת את הנאשם בקיוסק הסמוך לביתה והזמינה אותו לדירתה לשתות וודקה בצוותא. בשלב מסוים, ביקש הנאשם לקיים יחסי מין עם המתלוננת והחל לחבקה ולנשקה, והמתלוננת אמרה לו שאינה מעוניינת וביקשה שיחדל ממעשיו. אולם הנאשם לא שת ליבו לבקשותיה ולתחינותיה של המתלוננת ומשכה בכוח לעבר המיטה, כאשר המתלוננת מתנגדת לו באמצעות דחיפות ובעיטות. הנאשם הכה את המתלוננת באגרופיו בבטנה ובכל חלקי גופה, אחז בפני
ה בחוזקה, חנק אותה, ולבסוף הצליח להפשיטה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שבא על סיפוקו.
בהמשך, המתלוננת ביקשה מן הנאשם שיעזוב את דירתה אולם הנאשם סירב, ולאחר שהוסיף לשתות עמה שתייה חריפה, משך אותה שוב אל המיטה, דרש ממנה שתמצוץ את איבר מינו, דחף אותה כלפי מטה וכפה עליה להחדיר את איבר מינו לפיה. בהמשך, השכיב הנאשם את המתלוננת על המיטה, והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, ללא הסכמתה, עד הגיעו לפורקן.
למרות דרישות המתלוננת, הנאשם עמד בסירובו לעזוב את דירתה והבטיח לה כי לא יגע בה עוד, אולם זמן מה לאחר מכן, כפה על המתלוננת לבצע בו מין אוראלי ללא הסכמתה.
הנאשם נרדם בביתה של המתלוננת ולמחרת בבוקר המשיך להתעלל בה. בין היתר, שב ודרש ממנה לבצע בו מין אוראלי, ומשסירבה לעשות כן, הכה אותה בחלקי גופה השונים, משך בשערות ראשה, ניסה לחונקה ועוד. המתלוננת ניסתה להיאבק בנאשם ובעטה בו, אולם ללא הועיל.
במהלך היום חיכך הנאשם את איבר מינו בחזהּ של המתלוננת, החדיר את איבר מינו לפיה, לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה, כל זאת שלא בהסכמת המתלוננת, אשר לא יכלה לו עוד.
לאחר שעות ארוכות בהן הכה את המתלוננת וביצע בה מעשי התעללות מיניים כמפורט לעיל, התלבש הנאשם ויצא מן הדירה לאחר שנעל את המתלוננת בדירה ולקח את המפתח. מאוחר יותר, חזר כשהוא מצוייד באוכל ובבקבוקי וודקה, ושוב הכה את המתלוננת והחדיר מספר פעמים את איבר מינו, ללא הסכמתה, לפיה, לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה, עד הגיעו לסיפוקו.
במהלך ליל ה- 31.1.05, אנס הנאשם את המתלוננת בכך שהחדיר את אצבעותיו בחוזקה ובכוח רב אל איבר מינה עד שפצע אותה וגרם לה לקרע גדול בנרתיק ולדימום מאסיבי. המתלוננת חשה סחרחורת, עילפון וכאבים קשים, ופונתה לבית החולים "לניאדו", שם אובחנה כסובלת מקרע באורך של שמונה ס"מ בדופן הנרתיק, והובהלה לניתוח דחוף לצורך תפירתו.

אישום שני – האירועים לאחר שחרורה של המתלוננת מבית החולים
4. בשעות הבוקר של יום ה- 31.1.05, לאחר שהוצאה המתלוננת מחדר הניתוח, דרש ממנה הנאשם, אשר שהה עמה כל אותה העת, לעזוב את בית החולים. המתלוננת, אשר פחדה מן הנאשם, נענתה לדרישתו ועזבה את בית החולים שעות ספורות בלבד לאחר הניתוח, בניגוד לעצת הרופאים ועל אף שהטיפול בה טרם הסתיים. המתלוננת חזרה לדירתה כשהיא מלווה בנאשם, ומשחשה ברע הלכה לישון.
לאחר שנרדמה, הפשיט אותה הנאשם ובעל אותה שלא בהסכמתה, כשהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה. המתלוננת אמרה לנאשם כי הוא מכאיב לה וביקשה שיחדל ממעשיו, אך הנאשם המשיך בשלו למרות שהיה מודע למצבה הפיזי הקשה.
במשך הימים הבאים עד ליום 2.2.05, בעל אותה הנאשם חרף התנגדותה מספר פעמים נוספות בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה וגרם לה לכאבים עזים. המתלוננת חשה ברע והתחננה שיעזוב אותה לנפשה, אולם הנאשם לא שעה לתחינותיה. מסכת האירועים נשוא אישום זה באה לקיצה כאשר ביום 2.2.05 יצא הנאשם מדירתה של המתלוננת, וכשחזר וביקש להיכנס לדירה, הצליחה המתלוננת למנוע את כניסתו, בעזרת שכניה ובעזרתו של בעל הבית שלה, אשר גירשו אותו מהמקום.
המתלוננת שהתה בדירתה כשהיא חשה ברע וביום 11.2.05 פונתה לבית החולים "לניאדו", משם הועברה למרכז לבריאות הנפש בבית החולים לב השרון (להלן- "פרדסיה"), כשהיא סובלת מתגובות פוסט טראומטיות חריפות בעקבות מעשי ההתעללות שביצע בה הנאשם.

אישום שלישי- האירועים בביתו של הנאשם
5. אישפוזה של המתלוננת ב"פרדסיה" נמשך עד ליל ה- 27.3.05. לאחר שעזבה את פרדסיה, שוטטה המתלוננת ברחובות מאחר וסולקה מדירתה על ידי בעל הבית, כשהיא שותה לשוכרה ומצויה במצב משברי. ביום 2.4.05, פגש הנאשם את המתלוננת ברחוב מגוריה לשעבר, ניצל את חולשתה ומצוקתה והובילה בכוח אל ביתו. בהגיעם לביתו, נעל הנאשם את המתלוננת בחדר השינה שלו, נתן לה לשתות וודקה, והחל לבצע בה מעשי אונס ומעשי סדום ואף הכה אותה בכל חלקי גופה.
במהלך הימים הבאים, עד ליום 4.4.05, המשיך הנאשם לבצע במתלוננת מעשי סדום ואינוס רבים בכך שהחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה ולאיבר מינה שלא בהסכמתה ותוך שימוש בכוח רב. בשל האלימות הקשה בה נהג הנאשם במתלוננת, חבטות האגרופים העזות בבטנה ומעשי הסדום האכזריים שביצע בה, לא שלטה עוד המתלוננת בסוגריה ועשתה את צרכיה במיטה.
בסופו של דבר, הצליחה המתלוננת לצאת מביתו של הנאשם באמתלה כי ברצונה לקנות וודקה, וביום 5.4.05 סמוך לשעה 7:00 הובהלה לבית החולים "לניאדו" לאחר שנמצאה ברחוב על ידי אנשי משטרה כשהיא במצב פיזי קשה ובגילופין. בבית החולים נמצא כי המתלוננת סבלה מקרעים בפי הטבעת, נמק ברקטום, פגיעה קשה בשריר הסוגר בפי הטבעת שסיכן את חייה ומחבלות שונות בגופה. המתלוננת הובהלה לניתוח דחוף ומחמת הפגיעות בפי הטבעת הוצא המעי הגס דרך פתח בדופן בטנה וחובר לשקית לאיסוף צרכיה מחוץ לגוף.

טיעוני ב"כ הצדדים
6. ב"כ המאשימה עתרה לבית המשפט לגזור על הנאשם עונש מאסר ממושך של למעלה משלושים שנות מאסר, זאת לנוכח נסיבותיו החמורות והחריגות של התיק דנן הן בנוגע למעשיו של הנאשם והן בנוגע לתוצאותיהם והשלכותיהם על המתלוננת.
בטיעוניה, עמדה התובעת על ריבויין של עבירות המין, חומרתן ונסיבותיהן; על הרשעתו של הנאשם גם בעבירות אלימות קשות: חבלה חמורה וחבלה בכוונה מחמירה; ועל הנזקים הפיזיים והנפשיים הקשים שנגרמו למתלוננת כתוצאה ממעשיו של הנאשם.
ב"כ המאשימה הדגישה, כי בית המשפט רשאי להטיל על הנאשם עונש מאסר מקסימלי שהינו גבוה בהרבה מן העונש אותו מבקשת התביעה להשית עליו, שכן חשבון זהיר מלמד שהנאשם ביצע כעשרים עבירות מין - אינוס ומעשי סדום - במהלך התקופות הרלוונטיות, כאשר לצד רבות מהן קבע המחוקק עונש מירבי של עשרים שנות מאסר.
לטענת התובעת, התעללותו של הנאשם במתלוננת והחבלות הפיזיות הקשות שנגרמו לה, כפסע בינם לבין עבירת הרצח. בנסיבות חמורות מעין אלו, משקל נסיבותיו האישיות של הנאשם הינו מזערי ואף אפסי. עוד הוסיפה, כי ראוי היה להשית על הנאשם גם פיצוי כספי, אלא שלמרבה הצער, המתלוננת נפטרה וילדיה מתגוררים בחו"ל (עמ' 381-382 לפרוטו').

7. ב"כ הנאשם עתר לבית המשפט שלא להחמיר בדינו של הנאשם ולא להשית עליו את העונש הכבד לו עתרה ב"כ המאשימה, אלא "לבוא לקראתו" ולגזור עליו עונש אשר יותיר לו פתח של תקווה. לטענת הסניגור, יש להתחשב לקולא בנסיבות העומדות ברקע האירועים נשוא הדיון, ואלה הן, לדבריו, כמויות האלכוהול המסיביות שצרכו הנאשם והמתלוננת בצוותא, אשר גרמו לעיוות המציאות בעיני הנאשם.
עוד טען הסניגור, כי אין להטיל על הנאשם את "כל הצרות של המתלוננת", אשר לדידו נזקקה לאשפוז ממושך במרכז לבריאות הנפש בפרדסיה בשל צריכת אלכוהול מופרזת ולא בשל מעשיו של הנאשם. כן ביקש הסניגור ליתן משקל לנסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם ולהתחשב בהן בעת גזירת דינו (עמ' 383-384 לפרוטו').

הנסיבות לחומרא
8. אין צורך להכביר מילים באשר לחומרת העבירות בגינן הורשע הנאשם ולחומרת נסיבותיהן, ואף דומה כי אין בכוחן של מילים להלום ולתאר את מעשיו הנפשעים של הנאשם ואת גודל הזוועה שעברה המתלוננת. מדובר במעשים מתועבים, בזויים ומעוררי שאט נפש. לעתים נדירות נתקל בית-המשפט במעשי התעללות מיניים כה חמורים וכה סדיסטיים.
באכזריות ובברוטליות שאין לה שיעור, ביצע הנאשם במתלוננת עבירות מין חמורות בזו אחר זו, במהלך שלושת האירועים הללו שנמשכו כשמונה ימים, תוך התעלמות מוחלטת מהתנגדותה, ממצבה הפיזי הקשה ומכאביה, וגרם לה חבלות חמורות, חלקן בלתי הפיכות.
כמפורט לעיל, תחילתם של האירועים בפגישה אקראית של המתלוננת והנאשם בחנות מכולת הסמוכה לביתם, שם קנתה המתלוננת שתייה חריפה. בהמשך, הזמינה המתלוננת את הנאשם לשתות עמה בצוותא בדירתה, הזמנה אשר הפכה תוך זמן קצר לסיוט ולחלום בלהות מתמשך.
למעשה, למן היכנסו לדירתה של המתלוננת ביום 29.1.05, לא יהא זה מוגזם לומר שהנאשם 'התבצר' בביתה, וזאת למעט מספר יציאות לפרקי זמן קצרים, בהן הקפיד לנעול את דלת דירתה ולקחת עמו את המפתח על מנת שיוכל לשוב ולהיכנס.
האירועים נשוא האישומים הראשון והשני נמשכו כחמישה ימים רצופים, עד ליום 2.2.05, כאשר הניתוח שעברה המתלוננת בבוקר ה-31.1.05 אמנם "הפריד" לכאורה בין האישומים הנ"ל, אך במציאות היווה עבור המתלוננת 'הפוגה' של מספר שעות בלבד ממעשי ההתעללות המיניים והפיזיים שביצע בה הנאשם. שכן, כפי שנקבע ופורט בהכרעת הדין, גם ביום שבו השתחררה המתלוננת מבית החולים- בטרם עת, ובשל דרישתו של הנאשם, ביצע בה הלה מעשי אונס ומעשי סדום ולא הרפה ממנה חרף מצבה הפיזי הקשה נוכח העובדה שחלפו שעות ספורות בלבד מן הניתוח שעברה באיבר מינה באותו בוקר.
אין ספק כי האטימות וחוסר האכפתיות למצבה הגופני הקשה של המתלוננת הינם המחשה נוספת לאכזריות בה נהג הנאשם במתלוננת במהלך האירועים דנן (פסקה 11 להכ"ד).

9. הנאשם הפך את המתלוננת לשפחת מין שלו, כלי-שרת נוח וזמין לסיפוק ופורקן צרכיו ומאווייו המיניים, אשר לא ידעו שובע. לבד מניסיונותיה של המתלוננת להתנגד למעשיו של הנאשם, בין היתר באמצעות בעיטות, דחיפות וצעקות אותם הכריע הנאשם בכוח הזרוע, לא היתה למתלוננת היכולת להיחלץ ממנו במשך אותם ימים, והיא היתה כ"בת ערובה" המוחזקת ומנוצלת על ידו, בתוך ביתה שלה.
אף במהלך אישפוזה של המתלוננת בבית החולים "לניאדו" לצורך ביצוע הניתוח הגניקולוגי, לא עלה בידה לספר דבר וחצי דבר לרופאיה, מאחר והנאשם לא מש ממנה ואיים עליה שלא תספר לאיש על המעשים שביצע בה. כשבוע וחצי לאחר תום האירועים הללו כאמור, אושפזה המתלוננת בפרדסיה כשהיא סובלת מתסמונת פוסט-טראומטית קשה. רק אז, בחסות התמיכה וההגנה שניתנו לה מן הצוות המטפל, אזרה המתלוננת עוז בנפשה וחשפה את המעשים הקשים שביצע בה הנאשם, בפני
חוקרי המשטרה שהגיעו לבית החולים לצורך גביית עדותה (פסקה 12 להכרעת הדין).

על מסוכנותו הרבה של הנאשם וחוסר שליטתו המוחלט בדחפיו המיניים הסדיסטיים, ניתן ללמוד מכך שגם הידיעה שהמתלוננת הגישה נגדו תלונה במשטרה לא הרתיעה אותו מלשוב ולהתעלל בה; ובהזדמנות הראשונה שפגש בה לאחר אישפוזה הממושך בפרדסיה, הובילה בכוח לביתו וביצע בה סדרה שלישית של מעשי אונס ומעשי סדום, שנמשכה כשלושה ימים והסתיימה באשפוזה של המתלוננת בבית החולים לניאדו פעם נוספת, והפעם בגין חבלה חמורה בפי הטבעת.

10. העובדה כי הנאשם ניצל את האמון שנתנה בו המתלוננת בהכניסה אותו לתוך ביתה והפך תוך זמן קצר לחיית טרף; האלימות הקשה והאכזריות הרבה בה בוצעו מעשי האונס ומעשי הסדום; מספרם הרב; הפחדת המתלוננת וכליאתה בביתה במשך מספר ימים - כל אלה מעמידים את מעשיו במדרג החומרה הגבוה ביותר של עבירות המין.

11. יצויין, כי העובדה שגם הנאשם שתה לשוכרה, במידה כזו או אחרת, במהלך האירועים נשוא הדיון, איננה גורעת כהוא זה מחומרת העבירות שביצע במתלוננת. אינני מקבלת את טענת הסניגור לפיה המעשים דנן בוצעו על ידי הנאשם מבלי שהבין באופן מלא את המתרחש עקב היותו תחת השפעת אלכוהול, וכי יש להתחשב בכך כנסיבה מקלה (עמ' 383 לפרוטו' ש' 14-15).
הלכה פסוקה היא, כי שכרות מרצון אינה מהווה חסינות מענישה. כך, למשל, נפסק בע"פ 6586/98 ארקדי אלסיבצקי נ' מדינת ישראל
, תק-על 99(2) 73, עמ' 79:
"ולא נעלם ממני, כמובן, שהמערער נקלע לעשיית המעשים שבהם הורשע בהיותו בגילופין. אין בכך כדי לסייע לו: המדובר בשכרות שאליה הכניס עצמו המערער במודע ובהתנהגות נשלטת; ומי שנוהג כך, נושא באחריות למעשיו ואינו יכול להסתתר מאחורי שכרותו. מצב דברים זה נועד להבהיר לשותים לשוכרה ... כי שכרות עשויה להביא לאסון; וכי מן הדין על כן להימנע ממנה ואף לא ליטול סיכון שמא תתרחש. נטילת סיכון של כניסה לשכרות - כמוה כשהשתכרות ביודעין; וייטיבו לעשות ה"שתיינים", אם ימנעו מלשתות בנסיבות שבהן עשויים הם לפגוע בזולתם".

זאת ועוד, להבדיל מן המתלוננת, אשר העידה בפני
נו כי בשל היותה שתויה לא אכלה כמעט דבר במהלך האירועים נשוא הדיון וכי היתה חלשה וחבולה, לעתים עד כדי אובדן הכרתה כתוצאה ממעשי ההתעללות של הנאשם; הנאשם יצא מדירת המתלוננת וחזר אליה כראות עיניו - הלך לביתו לנוח, לאכול, להתקלח, ולשוחח עם אמו (פסקה 22 להכ"ד). כאמור, כאשר יצא מהדירה הקפיד לנעול את הדלת ולכלוא את המתלוננת בתוך דירתה. הנאשם אף איים עליה שלא תספר על מעשיו לאיש. התנהגותו מעידה כאלף עדים על כך שהנאשם הבין היטב את המצב ואת חומרת מעשיו וכאמור לעיל, העובדה שהיה שתוי במידה זו או אחרת איננה גורעת מחומרת מעשיו ואין בה כדי לשמש נימוק לקולא.

הנזק שנגרם למתלוננת
12. הלכה פסוקה היא, כי בעבירות כגון דא, על בית המשפט לשקול גם את הנזק שנגרם לקורבן העבירה ולהביאו בחשבון שיקולי הענישה:
"השפעת העבירה על קורבן העבירה, על חייו ועל מצבו הגופני והנפשי הינה, כמובן, שיקול בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול בגוזרו את דינם של עבריינים שהורשעו..." (ע"פ 3897/03 פלונים נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(6) 175; ראו גם ע"פ 4272/04 פלוני נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(1), 4228, עמ' 4236; ע"פ 5382/04 גנאדי מרגוליס נ' מדינת ישראל
, תק-על 2006(2) 3780).

בענייננו, המתלוננת חוותה סבל בל יתואר הן במהלך האירועים עצמם והן לאחריהם, כתוצאה מהחבלות שחבל בה הנאשם והנזקים הגופניים שגרם לה, אשר בחלקם היו בלתי הפיכים. על מנת לסבר את האוזן יוזכר, כי כל אחד מן האירועים נשוא האישומים הסתיים בפינוייה של המתלוננת לבית חולים "לניאדו", כאשר באישומים הראשון והשלישי נזקקה לעבור שני ניתוחים כפי שיפורט להלן, ובאישום השני הועברה מ"לניאדו" לאשפוז בפרדסיה עקב מצבה הנפשי הקשה.

כתוצאה מהתעללותו המינית של הנאשם במתלוננת במהלך האירועים נשוא האישום הראשון, סבלה המתלוננת מדימום ואגינלי מסיבי וקרע באורך של לא פחות מ-8 ס"מ בדופן הנרתיק, אשר נתפר בניתוח תחת הרדמה מלאה (ר' פסקה 38 להכ"ד).
כן סבלה המתלוננת ממצב נפשי פוסט טראומטי, כפי שאבחנה ד"ר רבה, אשר תיארה בעדותה את התסמינים האופייניים לכך, כגון: חלומות בהלה וסיוטים, חרדות גוברות, תמונות והבזקים מן האירועים, פחד, תחושות של השפלה ואשמה (ר' פסקה 16 להכ"ד). יוער בהקשר זה, כי בהכרעת הדין נדחתה טענת ההגנה לפיה מדובר בתסמינים הקשורים לגמילה מאלכוהול.

הנזק החמור ביותר שנגרם למתלוננת הינו החבלה הקשה בפי הטבעת, בגינה אושפזה בבית החולים לאחר האירועים נשוא האישום השלישי.
המתלוננת סבלה מריפיון גמור של שריר פי הטבעת וכתוצאה מכך מאובדן מנגנון השליטה על יציאותיה. בבדיקתה נמצאו עור נמקי וזיהום בחלקים מן העור שמסביב לפי הטבעת, וכן חבלות כהות בגב ובבית החזה. כתוצאה מכך המתלוננת עברה ניתוח שבמסגרתו הותקנה בגופה מערכת חלופית להפרשת יציאותיה דרך דופן הבטן אליה הוצמדה שקית. זאת, על מנת למנוע מעבר יציאות מן המעי הגס לאזור המזוהם והחבול של פי הטבעת בטרם שזה יגליד ויתרפא.

במהלך עדותה התרשמנו אף אנו ממצבה הפיזי הקשה של המתלוננת, אשר חשה ברע, התקשתה לשבת על הכיסא עקב כאבים באזור הניתוח במעי, ואף ביקשה לשכב מעט (עמ' 32 לפרוטו').

בנוגע לנזק שנגרם לקורבנות עבירות מין נפסק:
"... קשה לבטא במילים את עוצמת הפגיעה והיקף הנזק הנגרמים לקורבנות של עבירות מין, במיוחד במקרים בהם בוצעו העבירות בנסיבות מחמירות. בפסיקתו של בית-משפט זה נאמר לא אחת, כי עבירות מין חמורות שקולות כדי רצח נפשו של הקורבן, בהותירן בו צלקות שלא יימחו" (ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נו(1) עמ' 594, 605-606).

אולם, המקרה שבפני
נו הינו חמור וחריג במיוחד, בין היתר בשל כך שבנוסף לטראומה הנפשית הקשה, עמה נאלצות להתמודד קורבנות עבירות מין מידי יום ביומו, הרי שלמתלוננת דנן נותרו גם חבלות גופניות חמורות והיה עליה לשאת שעה-שעה בנזק הפיזי הקשה של חוסר יכולת לעשות צרכיה כאחד האדם. חומרת הנזקים הפיזיים הנ"ל אף הועצמה מחמת היותה של המתלוננת במצב כלכלי קשה, מחוסרת בית, הלנה ברחובות בתנאי היגיינה קשים. לא מן הנמנע הוא, כי כתוצאה מהנסיבות הללו אף נפטרה המתלוננת בטרם עת.

מדיניות הענישה
13. מעשה אונס הוא לעולם מעשה נפשע, בזוי ודוחה, הנותן פורקן ליצרים האפלים ביותר של בן אנוש, תוך השפלת הקורבן, ביזוי גופו ורמיסת כבודו עד תום. למותר לציין, כי קשה שבעתיים חומרת המעשים ופגיעתם בקורבן, כאשר מדובר בשרשרת ארוכה של מעשי אונס ומעשי סדום שבוצעו בנסיבות קשות של אלימות פיזית, התעללות ואיומים, כפי שאירע במקרה דנן.

חומרתן הרבה של עבירות המין הודגשה שוב ושוב בפסיקתו של בית המשפט העליון, הקובעת כי בעבירות מסוג זה, שומה על בית המשפט ליתן ביטוי הולם לחומרת המעשים באמצעות ענישת העבריינים בכל חומרת הדין, וכי שיקולי הענישה הדומיננטיים הינם הרתעת היחיד, הרתעת הרבים ושיקול הגמול:
"עבירת האינוס היא מן החמורות שבספר החוקים... יש לעקור תופעה זו משורש ולהרתיע מפני ביצועה, בין השאר על ידי ענישה הולמת שתשמש גורם מרתיע לנאשם עצמו ולעבריינים פוטנציאליים אחרים מסוגו. כמו כן יש להביע באמצעות הענישה את סלידתה העמוקה של החברה ממעשים בזויים ונפשעים כאלה" (ע"פ 4173/97 פרחאן נ' מדינת ישראל
, תקן-על 98(2)1605).
ברוח דומה נפסק, כי:
"... החברה לא תסכין עם פגיעה חמורה בגופן ובנפשן של קורבנות עבירות מין ואלימות ותוקיע מעשים אלה, בין היתר, באמצעות עונשים חמורים אשר יבודדו את עבריין המין לתקופה ארוכה מחיים בחברה כאדם חופשי" (ע"פ 7657/00 איאד מחג'נה נ' מדינת ישראל
, תק-על 2002(1) 814).

המסר הברור העולה מפסיקת בית המשפט העליון בהתייחסו לעבירות מן הסוג דנן, הוא כי:
"נשים זכאיות להלך חופשי וללא מורא במקומותינו. ומי שאינו מקפיד לכבד זכות זו במלואה, וכזה הוא המערער, ראוי להרחיקו מהציבור לתקופה ממושכת על-מנת למנוע מנשים אחרות את רגעי האימה שהיו מנת חלקן של המתלוננות בתיק זה" (ע"פ 492/02 יוסף עסל נ' מדינת ישראל
, פ"ד נו(6) 935).

נסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיבות לקולא
14. מבלי להמעיט מחומרת המעשים נשוא הכרעת הדין, טען הסניגור כי יש להתחשב לקולא בנסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר עלה ארצה עם אמו לפני כשבע שנים. לדבריו, גורלו של הנאשם לא שפר עליו, כבר למן ינקותו ברוסיה. הנאשם סבל מעיכוב בהתפתחותו הגופנית, ואף התפתחותו האישית-חברתית היתה בלתי תקינה.
הנאשם התייתם מאביו בהיותו בן שנה וחצי, במשך כל חייו התגורר עם אימו, מבלי שיצר קשר חברתי או אישי משמעותי כלשהו. כך, לטענת הסניגור, הידרדר הנאשם לשתיית אלכוהול, אשר שימש לו כמפלט מן המציאות וכאמצעי ליצירת קשר עם הזולת, לרבות הקשר שנוצר בינו לבין המתלוננת.

לדבריו:
"הוא יחד עם אימו התגוררו באיזה עולם מבודד לשניהם, כך הגיע לשתייה מופרזת של ודקה ועל בסיס זה הכיר את המתלוננת. רק אחרי שהשתכרו החלו האירועים המתוארים" (עמ' 383 לפרוטו' ש' 31-33).
כמו כן, ציין הסניגור, כי על אף שהנאשם תיפקד לכאורה באופן נורמטיבי, הרי שלאמיתו של דבר, למן ילדותו ועד למעצרו בפרשה דנן חי "בחושך" ובתנאים קשים, ללא כל סיכוי לשינוי כלשהו במצבו. לדבריו, גם כיום הנאשם שרוי בחוסר-אונים קיצוני ונעדר כוח רצון להתמודד עם המתרחש סביבו.
כאמור, הנאשם קיים אורח חיים נורמטיבי ואין לו הרשעות קודמות כלשהן עד להסתבכותו בפרשה קשה זו. בדבריו בעת הטיעונים לעונש, ביקש הנאשם להביע צער על אשר אירע למתלוננת, הגם שהמשיך בהכחשתו כי ביצע את אשר יוחס לו:
"אני מצטער על מה שקרה לה, אם הייתי יודע שיקרה משהו דומה, לא הייתי מנסה להכיר אותה. זה הכל" (עמ' 384 לפרוטו').

לסיכום
15. לאחר ששקלנו את מלוא השיקולים הנצרכים לגזירת הדין, לחומרא ולקולא: חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, נסיבותיהן הקשות והחריגות, ריבויין, הנזק החמור שנגרם למתלוננת, ועקרון ההרתעה מחד גיסא, אל מול נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם מאידך גיסא, ברי לנו כי חומרתם ואכזריותם יוצאת הדופן של מעשי ההתעללות שביצע הנאשם במתלוננת מחייבים הטלת עונש כבד, מוקיע ומרתיע.
במקרים חמורים וחריגים כגון דא, נסיבותיו האישיות של הנאשם, הגם שמובאות בחשבון במידת מה, נסוגות מפני האינטרס הציבורי ההרתעתי והצורך בהגנה על שלומן, גופן ונפשן של נשים באשר הן.

יפים לענייננו דבריו הבאים של כב' השופט קדמי:
"עונש מירבי הקבוע בחוק נועד ליישום הלכה למעשה, ואין לראות בו לא "מס שפתיים" ולא "מושג מופשט", מעולם הערכים. לשיטתי, במקרים מסוג זה, תקרת העונש שקובע המחוקק צריכה להיות "נקודת המוצא", שממנה יוצא בית המשפט לדרך הקשה של קביעת העונש ההולם את המקרה שלפניו, ואין להתיחס אליה כאל "נקודת סיום", שאותה רואים ואליה אין מגיעים. הותרת עונש מירבי בגדר "הלכה ואין מורין כן", עומדת בניגוד להנחייתו המפורשת של המחוקק ונוטלת מידה לא מבוטלת מכוחו לשמש גורם מוקיע, מתריע ומרתיע. אכן, הטלת עונש מירבי אינה מעשה של יום-יום, ומוסכם על הכול שעונש זה מיועד לגילויים החמורים ביותר של העבירה שלצידה הוא נקבע.
יחד עם זאת, אין המדובר במעשים חמורים "שמעבר לדמיון", אלא בכאלה המתרחשים בפועל, ותפקידו של בית המשפט לזהותם ולנהוג באחראים להם במלוא חומרת הדין. המקרה שלפנינו נמנה עם אותם גילויים חמורים המצדיקים ומחייבים כאחד נקיטת העונש המירבי" (ע"פ 2620/93 מדינת ישראל
נ' פלוני, פ"ד מט(3),1, עמ' 4-5).
16. אשר על כן אנו גוזרים על הנאשם, אדם בן שמעון בניאגוב
:
א. 25 שנות מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו בתיק זה - 6.4.05.
ב. שנתיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירה לפי פרק י' סימן ה' לחוק העונשין, למעט עבירה לפי סעיף 349(א) לחוק העונשין, או עבירת אלימות כלשהי.

הודעה לנאשם זכותו להגיש ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
הודע בפומבי בנוכחות התובעת, הנאשם וסניגורו, היום כ"ו שבט תשס"ז 14.2.2007.
ברכה אופיר תום
, שופטת
אב"ד

מרים סוקולוב
, שופטת

ישעיהו שנלר
, שופט

??

??

??

??
1
בתי המשפט
בדלתיים סגורות








פח בית משפט מחוזי 1060/05 מדינת ישראל נ' אדם בן שמעון בניאגוב (פורסם ב-ֽ 14/02/2007)