פסקי דין על מעריב הוצאת מודיעין | פסקי דין על נועם ביטון עורך "כל הזמן" | פסקי דין על ירון דורון כתב "כל הזמן" | פסקי דין על ד"ר מישאל חשין

28492/06 א     13/02/2007




א 28492/06 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, נועם ביטון עורך "כל הזמן" , ירון דורון כתב "כל הזמן" נ' ד"ר מישאל חשין




1
בתי המשפט
א 028492/06
בש"א 182915/06
בית משפט השלום תל אביב-יפו
14/02/2007

13.02.2007
תאריך
כב' השופטת מארק - הורנצ'יק דליה

בפני
:
1 . מעריב הוצאת מודיעין בע"מ

2 . נועם ביטון עורך "כל הזמן"

3 . ירון דורון כתב "כל הזמן"
המבקשים
נ ג ד
ד"ר מישאל חשין
.

המשיב
בשם המבקשים (הנתבעים) - עו"ד עמית דולב
.
בשם המשיב (התובע) - עו"ד פז מוזר
.

החלטה
(בש"א 182915/06)

1. זו בקשת המבקשים - הנתבעים כי בית המשפט ייתן צווים כנגד המשיב אשר יורו לו להוסיף ולהשיב בתצהיר ערוך כדין על השאלון, וכן ליתן כנגד המשיב צו לגילוי מסמכים מסוימים.

2. בתיק העיקרי, הוגשה על ידי המשיב, כנגד המבקשים, תביעה בעילת פרסום לשון הרע על עקב פרסומה של דיבה חמורה בכתבה שפורסמה במוסף "כל הזמן" המצורף בימי "ו" לעיתון "מעריב" שעניינה תביעה ותביעה שכנגד, שהתובע - המשיב היה בהן נתבע ותובע שכנגד, ואשר נתבררה בבית המשפט השלום בירושלים.
בכתב התביעה טוען המשיב בין היתר כי דברי לשון הרע שפרסמו המבקשים, כציטוט מפי מר פרדי נצר, התובע שתביעתו נדחתה - ולפיהם עשו המשיב דכאן והשופט שדן בתביעה בבית המשפט בי-ם עם נשיא בית משפט השלום בי-ם, בשם "קומבינה".

טוען המשיב בכתב תביעתו כי בשים לב לעובדה שהמשיב הוא מי שכיהן כשופט בבית המשפט העליון שנים רבות, ומי שהיה משנה נשיא בית המשפט העליון, ועל כן הטלת דופי בטוהר משפטי של אדם, והאמירה כאילו עשה "קומבינה" עם השופט היא דיבה חמורה ומכפישה תוך הטלת דופי בעניין טוהר המשפט.

3. בכתב הגנתם, מבקשים הנתבעים להוכיח כי אכן נתפרה "קומבינה" בין המשיב דכאן לבין השופט בי-ם, להטיית משפט, וכי המשיב נותר באולם בית המשפט לאחר תום הדיון בעניינו, כדי להשיח עם השופט ועם נשיא בית המשפט.

4. על רקע האמור בכתב התביעה, בכתב ההגנה, ובכתב התשובה, טוענים המבקשים בבקשה שבפני
כי המשיב התנגד להשיב על חלק ניכר מן השאלות וכי סירב לגלות חלק ניכר מהמסמכים הספציפיים שלטענת המבקשים - השאלות הן כולן שאלות רלוונטיות, אינן מכבידות ואף עוסקות בלב לבה של המחלוקת בין הצדדים ובעילת התביעה לגופה.

5. המשיב מצדו טוען כי חלק ניכר מהשאלון לא נועד אלא לגרום לקיום דיון, בפעם הרביעית, בנושא הביטוח ובקשר לתאונת הדרכים, נשוא התביעה בבית משפט השלום בירושלים, ולאחר שנידונה ונבחנה בפני
שלוש ערכאות והדרישה למענה טוב יותר כביכול איננה אלא דרישה קנטרנית ולא עניינית, ואין בה תועלת לייעול המשפט. אשר לדרישתם לגילוי פרסומים, כתבות ו/או ידיעות שהתפרסמו אודות המשיב, טוען הוא כי אף זו דרישה שאיננה עניינית בנסיבות העניין.

6. אדון תחילה בסוגיית השאלון.

שאלה מס' 2
בשאלה זו נדרש המשיב לפרט ולצטט במדויק מהכתבה מהם הפרטים שהם אמת.
כאמור - הגנתם של המבקשים היא הגנת "אמת דיברתי". הנטל להוכחת הגנת "אמת דיברתי" - אומנם מוטל על הנתבעים, המבקשים כאן, כטענת המשיב.
דא עקא שהשאלה היא שאלה שבליבה של המחלוקת.
כשמדובר בתביעת לשון הרע, ולנוכח ההלכה הפסוקה, לפיה יש לפרש את לשון הרע הנטענת על רקע הפרסום כולו. לפיכך - משהעלו הנתבעים בכתב הגנתם את הגנת "אמת דיברתי" רשאים הם להפנות לתובע שאלות הנוגעות לעובדות המאמתות את לשון הרע שבפרסום.
ראה: ת.א (ת"א) 3593/92 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' אוברקוביץ' ואח' תקדין מחוזי 92 (2) 461, 463 - 462.

עם זאת -אני סבורה כי אם יש פרט מסוים אשר הנתבעים מבקשים לדעת אם הוא אמיתי אם לאו, יתכבדו וישאלו לגביו שאלה מפורשת. אין מקום לדרוש מבעל הדין בשאלון לנתח את הכתבה כולה, מילה במילה, ולסווג כל מילה בה כאמת או שקר, ואין בכך כדי לייעל את הדיון.
השאלה 2 בניסוחה זה - פטור המשיב מלהוסיף ולהשיב עליה.

שאלה מס' 4
בשאלה זו נדרש המשיב לפרט - מהם הפריטים השקריים בכתבה נשוא התביעה.
במענה - פירט והתייחס המשיב ל-12 דוגמאות לשקרים מובהקים, חצאי אמיתות,
אי דיוקים, שגיאות ורמיזות שהופיעו בכתבה ויש בהם כדי פגיעה.
משנשאלה השאלה והתשובה שניתנה עליה אינה ממצה, נותרת פתוחה בידי המשיב, החובה להשלים את התשובה לשאלה 4 - על המשיב להשלים ולהשיב עליה.

שאלות 27 - 17; 34 - 33
עניינן של שאלות אלה בטענת הנתבעים באיפה ואיפה שננקטה ולטענתם, כלפי המשיב בכל מה שקשור לחקירה המשטרתית בקשר לאירוע התאונה, כנטען בסעיפים 9 ו-4 לכתב ההגנה.

המבקשים לא היו מעורבים כלל במשפט שהתנהל בין המשיב לבין פרדי נצר. המבקשים לא היו צד במשפט שבין המשיב לבין פרדי נצר , לא נשמעו טענותיהם באותו משפט, ולא ניתנה להם ההזדמנות להוכיח טענותיהם.

המשיב טוען לקיום השתק בסוגיה משום ששלוש ערכאות דנו והכריעו בטענתו של פרדי נצר כי תביעתו לא נידונה באופן ענייני וללא משוא פנים משום היותו של המשיב שופט של בית המשפט העליון, והוכרע כי הטענה הזו משוללת כל יסוד. טוען המשיב כי גם מקום שאין זהות מוחלטת בין הצדדים עדיין יכול שיקום השתק כלפי מי שלא היה צד לדיון במקרה ששיקולי הצדק מכתיבים זאת. ועל כן , טוען המשיב כי יש למנוע דיון נוסף בטענה שכבר נדונה ונדחתה בכל שלוש הערכאות.

שיקולי הצדק מחייבים כי לא יווצר השתק מקום שאין זהות בין הצדדים, מקום שאין המדובר באותם האינטרסים בשתי התביעות; כאשר אין המדובר בבעל דין אחד שבחר "לשבת על הגדר", כאשר למבקשים כלל לא ניתנה הזדמנות לטעון טענותיהם בעניין נשוא ההשתק הנטען; המבקשים טוענים הגנת "אמת דיברתי" כי ננקטה איפה ואיפה במשפטם של המשיב ופרדי נצר.

קיומם של יחסי קרבה כנימוק לקבלת טענת השתק כנגד מי שלא היה צד לדיון קודם- במובן של "קרבת העניין" (privity), משום שהעלו על הכתב בכתבה את תחושותיו של פרדי נצר וטענותיו, מבלי להקנות להן מימד של אמינות- טרם נקבע כהלכה בתביעות לשון הרע מוגשות כנגד כתב/ העיתון/ או המו"ל, וצריכה לעמוד במבחן האיזון אל מול עקרון השמירה על חופש הביטוי.

הפלוגתא במשפט דכאן אם המבקשים פרסמו פרסום מכפיש בדבר "תפירת קומבינה להטיית דין", אף לאחר שהובהר להם שלא היו דברים מעולם או שמא - כטענתם עומדת להם הגנת אמת דיברתי מאיינת את טענת ההשתק.
על כן אני רואה לחייב בהשלמת מענה לשאלות 17 - 21 לשאלון הנתבעים.

שאלות מס' 28 - 29
בסעיף 14 לכתב ההגנה, מציינים המבקשים דבר כתבה אחרת שפורסמה במעריב שעסקה במשיב, ביחסו למתדיינים בפני
ו, בעמדותיו לסוגיות בענייניהם של חרדים, הורים ביולוגים שזנחו ילדיהם, בעמדותיו ביחס לאקטיביזם שיפוטי, וסגנון כתיבתו בפסקי הדין, כתבה שנועדה להציג את המשיב באור שלילי.

המשיב נשאל בשאלה 28 האם באותה כתבה אחרת יש פרטים שאינם נכונים.
הכתבה נספח ה' איננה בעין המחלוקת.

לפיכך, אני רואה לפטור את המשיב מלהשיב על שאלה 28 על כל תתי סעיפיה, הגם שהמשיב כבר בחר להשיב על שאלה 28 (ג), המחלוקת איננה נוגעת לקווי אישיותו או למידת האינטלקטואליות שלו או בעניינים שבצנעת הפרט של המשיב. על כן השאלות אינן רלוונטיות, כאשר אין המשיב טוען לנזק ממוני ואך יוצא נגד הניסיון לפגוע בפרטיותו וללא הקשר ענייני.

שאלה היא אם צירופה של הכתבה נספח ה' לכתב התביעה הוא צירוף של מסמך שאיננו קשור למחלוקת, שיש בו כדי לסרבל את ההליך לאחר מסירת תגובת ב"כ המבקשים בסוגיה זו ותשובת המשיב, אשקול אם יש מקום להורות על הוצאתה של הכתבה , ומחיקתו של סעיף 14 לכתב ההגנה.
שאלה 30
בשאלה זו מתבקשים פרטים נוספים לגבי סעיף 18 לכתב התשובה.
אין זו שאלה ראויה לשאלון.
אין מקום בשאלון להרצאות בדבר פרשנות כתבי הטענות להוספת פרטים עליהם.
על כן, אני פוטרת את המשיב מלהשיב על שאלה מס' 30.
אשר לתצהיר גילוי המסמכים המסויימים
המסמך הדרוש בסעיף 1(א) לדרישה מיום 4/10/06 הוא הודעת התובע, או העתק ממנה לחברת הביטוח אודות התאונה נשוא ת.א 6210/05 בבית משפט השלום בירושלים. טוען המשיב כי הואיל ועניינה של התביעה הוא לשון הרע, שלפיה תפר התובע כביכול "קומבינה" להטיית דין בעניין אישי שלו, הרי שהדרישה לראייה מתוך תביעת הביטוח שהתנהלה בינו לבין חברת הביטוח מהווה נסיון להרחיב את החזית לעניין שאינו בגדר תביעת הדיבה, וכי נעשה כאן נסיון לנהל מחדש את תיק ביטוח התאונה, לאחר ששלוש ערכאות כבר אמרו את דברן לעניין זה.

אינני מקבלת את עמדתו זו של המשיב.
בשים לב לאמור בסעיפים 8-11 לכתב ההגנה, ובמיוחד לאור האמור בסעיף 9 לכתב ההגנה המעלה טענה בדבר איפה ואיפה שננקטה כלפי התובע בכל מה שקשור לחקירה המשטרתית בקשר לאירוע תאונת הדרכים, הרי קיימת פלוגתא הצריכה להתברר, וכפי שמגדיר אותה היטב התובע: דיבת הטיית הדין: כיצד יתגוננו המבקשים מפני התביעה נגדם אם לא יועמדו לרשותם מסמכים אשר לטענתם יש בהם לתמוך בגרסתם: "אמת דיברתי".

המבקשים טוענים, בין השאר, שגרסתו של התובע בקשר לתאונה נמסרה לראשונה רק 8 ימים לאחר קרות התאונה, ושבוע ימים לאחר שזומן להתייצב מייד ודחוף. המבקשים טוענים כי התובע מסר גרסתו בלשכתו שבבית המשפט העליון, ולא בתחנת המשטרה, כפי שצויין בהזמנה. עוד טוענים המבקשים כי בפרוטוקול נספח א' לכתב ההגנה, בעמ' 19, שורות 26-27, מתייחס התובע לסוגייה זו וטוען בהקשר זה כי את ההודעה הראשונה נתן לחברת הביטוח באותו יום.

כפי שציינתי לעיל בהחלטתי זו, המבקשים דכאן לא היו צדדים לתביעת הביטוח שהתנהלה בבית משפט השלום בירושלים בין התובע לפרדי נצר, ועל כן משלא היה להם יומם בבית המשפט, ולא ניתנה להם הזדמנות לטעון טענותיהם בנושא, לא חלה טענת ההשתק לגביהם - שכן עילות התביעה הן שונות, וזהות הצדדים - שונה. מכאן שפלוגתא במשפט מצריכה גילוי של מסמך זה.

בדרישת גילוי המסמכים 1(ג) נדרש המשיב לגלות פרסומים, כתבות, מאמרים ו/או ידיעות שהתפרסמו אודות התובע. לא שוכנעתי, על אף האמור בסעיפים 54 ו-55 לכתב ההגנה כי קיים טעם או נימוק של ממש בדרישה זו, מדוע היא עניינית למשפט או מדוע בקטעי עיתונות שונים על התובע יהיה בהם כדי לסייע בגילוי האמת בעניין "הקומבינה" ובייעול תהליך.

יתר על כן: ההכבדה המיותרת על התובע, הוא שיקול אשר בית המשפט שוקל בעת מתן החלטתו לחייב צד בגילויו של מסמך. - הרי המבקשים הם עיתון, עורך עיתון ועיתונאי. חזקה על המבקשים כי יש להם ארכיון וכן גישה לארכיונים ומאגרי עיתונות שונים. ככל שהם מבקשים לאסוף כתבות ופרסומים אודות התובע, יתכבדו ויעשו זאת בעצמם. אינני רואה מקום או טעם ענייני לחייב את התובע לעשות זאת עבורם. הדרישה לגילוי המנויה בסעיף 1 (ג) לדרישת המבקשים - נדחית.

סיכום
הבקשה למתן מענה לשאלון ולגילוי מסמכים התקבלה, להוציא שאלות מסוימות ולהוציא דרישה אחת לגילוי מסמכים.

התובע - המשיב ימסור את תצהיר גילוי המסמכים על פי טופס 11 בתקנות סדר הדין, על פי האמור בהחלטה זו, בתוך 30 ימים. התובע ישלים בתצהיר מענה לשאלון בתוך 30 ימים.

לאור התוצאה אליה הגעתי, ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום כ"ה בשבט, תשס"ז (13 בפברואר 2007) במעמד הצדדים
מארק - הורנצ'יק דליה
, שופטת








א בית משפט שלום 28492/06 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, נועם ביטון עורך "כל הזמן" , ירון דורון כתב "כל הזמן" נ' ד"ר מישאל חשין (פורסם ב-ֽ 13/02/2007)