פסקי דין על פרהדיאן נוסרט | פסקי דין על שרון לאה | פסקי דין על הפניקס הישראלי חב' לביטוח |

4895/05 א     18/02/2007




א 4895/05 פרהדיאן נוסרט נ' שרון לאה, הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 004895/05
בבית משפט השלום בירושלים
18/02/2007
תאריך:
כב' השופטת עירית כהן

בפני
:
פרהדיאן נוסרט

בעניין:
התובעת
מימרן משה

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . שרון לאה

2 . הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ
הנתבעים
כרמלי אריה

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

1. התובעת, ילידת 1920, נפצעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.11.04.
2. בין הצדדים אין מחלוקת בשאלת החבות אלא בשאלת הנזק בלבד כאשר המחלוקת מתמקדת בהשלכות התאונה על תפקודה של התובעת.
לטענת התובעת בעקבות התאונה היא הפכה להיות סיעודית ותלויה בעזרת הזולת, עד כדי כך שבני משפחתה נאלצו לאשפזה במוסד מתאים.
חוות הדעת של פרופ' זוננבליק
3. פרופ' זוננבליק, מומחה למחלות פנימיות ולמחלות זיקנה ומנהל מחלקה גריאטרית, שקום וסיעוד מורכב במרכז הרפואי שערי צדק, מונה לשמש מומחה מטעם בית המשפט בתחום הגריאטריה.
בחוות דעת מיום 1.2.06 כתב פרופ' זוננבליק כי מצבה של התובעת כיום מצריך מסגרת מוגנת ותומכת.
אשר לקשר בין מצב זה ובין התאונה כתב המומחה:
"מבדיקתה היום אני מתרשם שרוב תלונותיה ותלותה התפקודית מקורם במחלת הפרקים הניוונית מהם סובלת. עם זאת, מאחר ואין עדות לתלות תפקודית קודמת, וכנראה אכן, עד לתאונה היתה נידת עצמאית גם ברחוב, יש לראות בתאונה גורם תורם לתלותה התפקודית כפי שנצפתה היום."
את נכותה של התובעת כיום מעריך המומחה ב- 80% כאשר מתוך נכות זו יש לזקוף 2/3 לנכותה הבסיסית עקב מחלת הפרקים ו- 1/3 להחמרה תלותית עקב התאונה.
4. פרופ' זוננבליק מתייחס לרקע של התובעת והוא כותב:
"מבדיקת צילומי התיק הרפואי בקופת חולים עולה כי סבלה שנים רבות, ולפחות משנת 2000, משינויים ניווניים בפרקים שגרמו לה לכאבים מפוזרים כאשר עיקר תלונותיה הם בברכיים. תלונות אלה על כאבים התמידו משך כל השנים האחרונות. במקביל סבלה ממחלת לב ויתר לחץ דם. יש גם לציין תלונות של כאבים בצואר על רקע פגיעה במלחמת עירק-אירן.
אין ציון לירידה תפקודית."
5. בתשובה לשאלות הבהרה שנשאל על ידי הנתבעים השיב פרופ' זוננבליק כי בשל מחלת הפרקים ממנה סבלה התובעת עוד קודם לתאונה, הרושם הוא שתוך תקופה של שנה שנתיים היא הייתה נזקקת למסגרת מוגנת ותומכת (תשובה 3 מיום 9.4.06).
6. עפ"י בקשת הצדדים נחקר פרופ' זוננבליק על חוות דעתו. במהלך החקירה הנגדית השיב המומחה כי רמת החבלה בתאונה הייתה מינורית וכך גם הביטוי הפיזי שלה (עמוד 5 לפרוטוקול) אולם אין בכך כדי לשלול את ההחמרה בעקבותיה (עמוד 11 לפרוטוקול). מחקירת המומחה עולה כי גם פגיעה קלה, במיוחד על רקע מצב קודם, יכולה לגרום להתדרדרות (עמוד 11 לפרוטוקול).
המומחה ייחס חשיבות למידע שנמסר לו לפיו עד התאונה תפקדה התובעת ואף ירדה מקומה רביעית יום יום וכי לאחר התאונה היא איבדה את כושרה לתפקד. לפי עדותו יש חשיבות לכך שלפני התאונה הלכה התובעת לבית הכנסת לבד ואין זה משנה אם היא הלכה כל יום או רק בסוף השבוע (עמוד 9 לפרוטוקול).
7. 7. המומחה הבהיר כי הוא אינו מתייחס בחוות דעתו לכאבים של התובעת אלא לתפקוד (עמוד 7 לפרוטוקול).
8. התובעת אינה מסכימה עם חוות דעתו של פרופ' זוננבליק. לטענתה, מחלת הפרקים ממנה סבלה לא יצרה אצלה תלות תפקודית ולכן לא היה נכון לנכות, ולו אחוז אחד, מאחוזי הנכות שלה ביחס למצבה לאחר התאונה. לחלופין טוענת התובעת כי את ההפחתה באחוזי הנכות ראוי היה, אם בכלל, לערוך רק בתום שלוש שנים מיום התאונה, שכן הן המומחה והן הנתבעים מסכימים כי אלמלא התאונה הייתה התובעת מתאשפזת במוסד בעוד כשלוש שנים, ולא לפני כן.
העובדה שלא נרשמו במסמכים הרפואיים מהתקופה שקדמה לתאונה תלונות על מגבלות בתפקוד מעידה, לטענת התובעת, כאלף עדים על כך שהיא לא סבלה כלל מבעיות בתפקוד עובר לתאונה.
9. הפגיעה בתאונה לא הייתה קשה, אולם בעקבותיה חלה החמרה במוגבלות.
כפי שהעיד המומחה, לו היה בפני
ו סרט אשר מראה את תפקודה של התובעת לפני התאונה ואת תפקודה חודש חודשיים אחרי, קל הייתה יותר לקבוע ממצאים (עמוד 11 לפרוטוקול) אלא שסרט שכזה אין ולכן את המצב יש להעריך על סמך העדויות ועל סמך החומר הרפואי הקיים.
פרופ' זוננבליק התייחס לחומר הרפואי והעיד כי מהתיעוד הרפואי עולה כי כבר בשנת 2001 היו כאבים חזקים, הפרעות קשות בברכיים והליכה בקושי (עמוד 6 לפרוטוקול). בשנים לפני התאונה לקחה התובעת, במשך כל התקופה, תרופות וביניהם משככי כאבים חזקים (עמוד 6 לפרוטוקול).
במהלך החקירה הנגדית הוצג בפני
המומחה מסמך מיום 27.12.01 בו כותב ד"ר מנסור כי התובעת הולכת בקושי. פרופ' זוננבליק התייחס למסמך זה ואמר:
"אם אני מסתמך על מה שכתוב ביום 27.12.01, בדיקה גופנית, הולכת בקושי, אגב לא סימנתי לעצמי, זה משמעותי" (עמוד 17 לפרוטוקול).

הבת שמאש פוראן העידה:
"המקל היא לא רצתה לקחת גם מקודם, מלפני התאונה, אמרנו לה לקחת היא אמרה שהיא מסתדרת בלי זה" (עמוד 46 לפרוטוקול).
עדות זו מחזקת את קביעת המומחה המבוססת על החומר הרפואי.
10. מהעדויות עולה כי ההתדרדרות לאחר התאונה הייתה הדרגתית. כך עולה מעדות הבן, ניסן (עמוד 41 לפרוטוקול) וכך גם מעדותה של הבת שמאש פוראן (עמוד 46 לפרוטוקול). גם עובדה זו תומכת בקביעות המומחה.
11. חוות דעתו של המומחה מבוססת על החומר הרפואי ועל חומר הראיות, תשובותיו של המומחה במהלך החקירה הנגדית היו משכנעות ואין מקום לסטות מקביעותיו, כפי שמבקשת התובעת לעשות.
12. טענת התובעת לפיה מדובר בגולגולת דקה איננה מבוססת בחומר הראיות ואינה מתיישבת עם חוות דעת המומחה. לפי חוות הדעת ישנם שני גורמים המשפיעים על מצבה התפקודי, המחלה והתאונה, ואת הנתבעים יש לחייב רק בגין השלכות התאונה על המצב.
המצב אלמלא התאונה
13. התובעת עלתה לארץ בשנת 1991 ומאז התגוררה בבית בתה, נעימה סגיאן, כאשר מדי פעם הייתה שוהה גם אצל ילדיה האחרים.
14. לאור החומר הרפואי שעמד בפני
ו התרשם פרופ' זוננבליק כי בני המשפחה של התובעת, אשר מסרו לו את המידע, המעיטו במצבה הקודם של התובעת. לדבריו:
"ש. כשאתה אומר המעיטו בתיאור, ז"א שהם לא תיארו נכון את חוסר התיפקוד שלה לפני התאונה
ת. אני בטוח שהיא התקשתה מאוד גם קודם לתאונה, מה הם היו צריכים לעשות לה ומידת העזרה, לא ידוע
ש. הם לא תיארו נכון את התפקוד שלה לפני התאונה.
ת. הם (בני המשפחה, ע.כ.) נתנו תיאור ורוד שכנראה לא היה נכון."
(עמוד 9 לפרוטוקול).
15. פרופ' זוננבליק העיד כי בשל מחלת הפרקים ממנה סובלת התובעת סביר כי היא היתה נזקקת למוסד גם אלמלא התאונה. בתשובה לשאלת הבהרה השיב המומחה כי הוא מעריך שהתאונה הקדימה את מצבה בשנה שנתיים. כך הוא גם השיב בחקירה נגדית לעו"ד כרמלי (עמודים 10 ו- 15 לפרוטוקול). לשאלת עו"ד מימרן האם אלמלא התאונה יכולה הייתה ההחמרה להופיע גם בעוד 4 - 5 שנים השיב המומחה:
"אני התרשמתי שמחלת הפרקים הייתה קשה" (עמוד 15 לפרוטוקול).
ובהמשך:
"אם היית אומר 2 - 3 אולי הייתי מתקשה יותר לא להסכים, אם מצבה התפקודי לפני התאונה היה טוב" (עמוד 16 לפרוטוקול).
הפיצוי בגין אשפוז
16. לאחר התאונה לא חזרה התובעת לביתה של נעימה. היא התגוררה אצל בתה, אילנה ולאחר מכן ועד לכניסתה לבית האבות היא התגוררה אצל בנה ניסן.
17. התובעת נכנסה לבית האבות "שיבה טובה" ביום 1.6.05.
18. בנה של התובעת, ניסן, העיד כי התשלום למוסד הוא 5,533 ₪. לפי עדותו כיום משלמת העירייה 3,148 ₪ לחודש, האחים משלמים 979 ₪ לחודש וקצבת הזקנה של התובעת, בסך 1406 ₪, עוברת אף היא למוסד.
הבן אף העיד כי עפ"י ההסכם שנחתם עם העירייה חייבת התובעת להשיב לעירייה את מלוא הסכומים ששולמו על ידי העירייה למוסד.
ההסכם עם העירייה לא הוגש, אמנם, במצורף לתצהירים שהוגשו מטעם התובעת אולם צורף לתיק במסגרת תחשיבי הנזק ולכן ניתן להסתפק, בעניין זה, בעדות הבן. עדות אשר לא נסתרה על ידי הנתבעים.
19. מהפיצוי בגין האשפוז יש לנכות את הוצאות המחיה אשר נחסכו לתובעת בעקבות האשפוז. התובעת הסכימה לנכות הוצאות מחיה בסך 600 ₪ לחודש. לטענת הנתבעים ההוצאות הנחסכות הן בסכום של 1,000 ₪.
הבת נעימה העידה כי כאשר התובעת התגוררה אצלה היא הוציאה כ- 1,000 ₪ עד 1,500 ₪ לחודש לצורך קניית אוכל לה, לתובעת ולילדים בהם טיפלה, הוצאות המים באותה תקופה היו 110 ₪ - 120 ₪ והוצאות החשמל 380 ₪ - 400 ₪.
שליש מההוצאות עליהן העידה נעימה מגיעות לסכום של 585 ₪. נעימה לא הגישה מסמכים והעידה על סדרי גודל בלבד. בנוסף, יש לנכות את התוספת השולית בהוצאות הנגרמת ממגורי התובעת אצל נעימה ולכן החיסכון נמוך משליש מההוצאות.
מהעדויות עולה כי עובר לתאונה לא קיבלה נעימה מהמשפחה תשלום עבור שהות התובעת אצלה ולכן אין לנכות סכום נוסף בגין דמי שכירות, כפי שהציעו הנתבעים.
ההוצאות הנחסכות אשר תלקחנה בחשבון הן בגובה 600 ₪ לחודש.
20. מהעדויות עולה כי הילדים אכן התקשו לארח את התובעת עוד קודם לתאונה, כפי שמפרטים הנתבעים בסיכומיהם, אך לא הייתה כוונה להכניס את התובעת לבית אבות (עדות הבת פוראן בעמוד 46 לפרוטוקול). מהעדויות עולה כי ההדרדרות התפקודית של התובעת ומצבה הסיעודי הם שהכריעו את הכף לטובת הכנסתה לבית האבות. אני דוחה, אפוא, את טענת הנתבעים לפיה התובעת הייתה נכנסת לבית אבות, במועד בו היא נכנסה לבית אבות, גם אלמלא התאונה.
21. את הפיצוי בגין שהות התובעת בבית האבות ניתן לחשב בשתי דרכים. האחת, על בסיס עלות השהות המלאה, לתקופה של שנתיים, דהיינו התקופה בה לפי עדות המומחה הקדימה התאונה את הצורך במוסד, והשניה על בסיס 1/3 מהעלות הכוללת של השהות בבית האבות, למשך כל תוחלת חיי התובעת. אין מקום לטענת הנתבעים לפיה התאונה גרמה לנכות זמנית בשיעור של 26.6% למשך שנה וחצי. לא כך עולה מחוות הדעת של המומחה.
22. תחשיב המבוסס על שהות מלאה במוסד לתקופה של שנתיים, בניכוי הוצאות מחיה נחסכות, מביא לתוצאה של 118,392 ₪.
תחשיב המבוסס על 1/3 מעלות המוסד, לאחר ניכוי הוצאות נחסכות, דהיינו 1,644 ₪ לחודש, לכל תוחלת חיי התובעת, הנו כדלקמן:
1. א. הפסד בעבר מיום הכניסה למוסד ועד היום (21 חודשים) - 34,524 ₪.
2. ב. הפסד בעתיד עד ליום 1.6.2011, תקופה של 51 חודשים (מקדם היוון: 47.8266) - 78,627 ₪.
סה"כ: 113,151 ₪.
שני התחשיבים מביאים לתוצאה קרובה.
בגין האשפוז במוסד הסיעודי אני פוסקת, אפוא, לתובעת פיצוי בסך של 118,392 ₪ שכן בדרך חישוב זו יש כדי לבטא בצורה נכונה יותר את תרומת התאונה למצבה.
עזרת בני המשפחה
23. בגין עזרת המשפחה מיום התאונה ועד לכניסה למוסד הסיעודי, ובהתחשב בכך שגם לפני התאונה התגוררה התובעת בבית ילדיה, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 5,000 ₪ כפי שנתבע. הסכום נכון ליום פסק הדין ואין להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית.
כאב וסבל
24. 24. מחוות דעתו של פרופ' זוננבליק עולה כי נכותה הרפואית של התובעת הנה בגובה 26.66%. אין בחומר הראיות בסיס לטענת הנתבעים לפיה הנכות שנקבעה היא זמנית ולכן אין לפסוק פיצוי נמוך מזה המגיע על בסיס אחוזי הנכות שנפסקו.
אני פוסקת, אפוא, לתובעת, פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס אחוזי הנכות, בניכוי גיל ובצירוף ריבית מיום התאונה.

ניכוי קצבת הסיעוד
25. לטענת הנתבעים יש להקפיא מהפיצוי שייפסק את הסכום שהתובעת יכולה הייתה לקבל מהמוסד לביטוח לאומי בקשר לתאונה. לטענת הנתבעים במצבה, זכאית התובעת לגמלת סיעוד בגובה המקסימלי האפשרי, דהיינו 1,674 ₪ לחודש.
26. הנטל להוכיח כי התובעת זכאית לקצבת סיעוד מוטל על הנתבעים. התובעת שוהה כיום בבית אבות, ולא ברור האם בנסיבות אלה היא זכאית לקצבת סיעוד. עדי התובעת לא נחקרו בעניין זה. יחד עם זאת, ולאור האפשרות אשר עליה מצביעים הנתבעים לפיה התובעת תפנה למוסד לביטוח לאומי לאחר מתן פסק הדין בתיק זה ותקבל קצבה, ולאור מדיניות המוסד לביטוח לאומי שלא להפעיל את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 ומדיניות בתי המשפט שלא לחייבו לעשות כן, גם מקום שבו נפסק לנפגע פיצוי מלא, ללא ניכוי קצבאות המל"ל, אני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה יש להקפיא מהפיצוי גמלת סיעוד תאורטית, עד לאחר שהתובעת תפנה למוסד לביטוח לאומי על מנת למצות את זכויותיה.
מאחר והפיצוי נפסק על בסיס עלות מלאה של בית האבות למשך שנתיים, יש לקפיא מהפיצוי שנפסק את קצבת הזיקנה בגין התקופה המקבילה ובסה"כ 40,000 ₪.
27. אם תקבל התובעת קצבת סיעוד, והקצבה לתקופה של אותן שנתיים תהיה נמוכה מהסכום שהוקפא, תהיה התובעת זכאית לקבל את ההפרש בין הסכום שהוקפא, כאשר הוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד החישוב ובין הסכום ששולם לה על ידי המוסד לביטוח לאומי, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד ליום החישוב, ולהפרש יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ וכן הפרשי הצמדה ריבית ממועד החישוב ועד התשלום בפועל.
28. אם תעלה קצבת הסיעוד שתקבל התובעת מהמוסד לביטוח לאומי בגין אותן שנתיים, כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום בו היא תתקבל ועד ליום החישוב, על הסכום שהוקפא, כאשר הוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום החישוב, תחזיר התובעת לנתבעים את ההפרש בין הסכומים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום החישוב ועד ההחזר בפועל.
סיכום
29. על הסכומים שנפסקו, לאחר ניכוי הקפאת קצבת הסיעוד התיאורית, יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ.
30. בנוסף יישאו הנתבעים בהוצאות המשפט בהן נשאה התובעת.

ניתן היום ל' בשבט, תשס"ז (18 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.

עירית כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 4895/05 פרהדיאן נוסרט נ' שרון לאה, הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/02/2007)