פסקי דין על חיים אברהם | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2509/04 בל     06/02/2007




בל 2509/04 חיים אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב – יפו
בל 002509/04


בפני
:
כב' השופט שמואל טננבוים


06/02/2007


בעניין:
חיים אברהם





התובע


נ ג ד



המוסד לביטוח לאומי





הנתבע

פסק דין

1. זוהי תביעה להכרה בפגיעה בשמיעה של התובע כתאונה מכח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 ולחילופין מכח תורת המיקרוטראומה.

2. העובדות הרלוונטיות נקבעו בהסכמה בין הצדדים כדלקמן:
א. התובע עובד כשרברב במחלקת הבינוי בבסיס תל נוף החל משנת 83' ועד היום.
ב. יום עבודתו הממוצע הינו בן 8.5 שעות.
ג. בסיס תל נוף, מקום עבודתו של התובע, הוכרז באופן רשמי מאז שנת 1997 כבסיס רועש שקיימת בו חשיפה לרעש מזיק.
ד. מוסכם על הצדדים, כי במסגרת עבודתו כאמור, היה חשוף התובע לרעש של 85 דציבל. מידי פעם נחשף התובע לסביבה רועשת ברמת רעש גבוהה יותר.

3. לאחר שמינוי מומחה יועץ רפואי קודם בוטל בהסכמת הצדדים, מונה ד"ר דן ניר כמומחה יועץ רפואי אחר (להלן – המומחה) וזאת על פי החלטה מיום 10.5.06. חוות דעתו של המומחה ניתנה ביום 21.5.06.

להלן שאלות בית הדין בצירוף תשובותיו של המומחה:
"לאחר שעיינתי בעובדות המקרה ובמסמכים שהועברו לידי, תשובותי לשאלות בית המשפט הינן כלהלן:
א. א. מהן הפגימות הרפואיות מהן סובל התובע באוזניו? התובע מתלונן על שמיעה לקויה וטנטון. תלונות אלו מתועדות לראשונה במסמכיו הרפואיים ב-5.11.02 במהלך בדיקת שמיעה וב-18.11.02 במהלך ביקור את ד"ר ולדימיר יעקובזון במרפאת א.א.ג. בקופ"ח כללית.
ב. ב. האם קיים קשר סיבתי בין הפגימות הרפואיות לבין תנאי עבודתו של התובע המפורטים בסעיף 3 לעיל? לא!
1. 1. אצל התובע קיימת גפיעה כרונית דו צדדית באוזן התיכונה המתועדת בתיק מרפאת א.א.ג. שלו כבר ב-30.4.1968 כ- bilateral adhesive otitis (ראה צילום המסמך).
2. 2. תלונות ליקוי השמיעה והטנטון מתועדות לראשונה ב-5.11.02, כשבוע לאחר ביקור במרפאת א.א.ג. ב-28.10.02 מתעד ד"ר יעקובזון פרופורציה קטנה ותופית מעט אדומה משמאל. יש לקשר את הופעת התלונות במועד זה למחלת האוזמן המתועדת בתיק הרפואי.
3. 3. בדיקת השמיעה מתאריך לא ברור ב-2002 מראה ליקוי שמיעה תחושתי – עצבי דו צדדי בכל התדרים בצורת עקומה שטוחה, ללא הירידה בממוקמת ל-4 קילורץ (שנץ) האופיינית לנזק מושרה רעש.
4. 4. בדיקת השמיעה מ-5.11.02 שבה תועדו לראשונה תלונות הטנטון וההפרעה בשמיעה, מראה ליקוי שמיעה הולכתי דו צדדי המתאים לפגיעה באוזן התיכונה שיש לו ולא ללקיוי מושרה רעש. כך גם בדיקת השמיעה מ-9.3.03. בשתי בדיקות אלו גם צורך עקומת הולכת העצם לא תואמת את צורת ה-"v" הצפויה בנזק מושרה רעש.
5. 5. ליקוי השמיעה התחושתי- עצבי בתדרים הגבוהים שהופיע "לפתע" בבדיקת השמיעה מ-30.8.04, לא סביר שניתן לייחסו לחשיפה לרעש של התובע מאז 1983, וזאת מהסיבות הבאות:
א. א. ליקוי שמיעה מרעש מתפתח בהדרגה במהלך עשר השנים הראשונות של החשיפה ולא מופיע "פתאום" בשנה ה-21.
ב. ב. בתיקו הרפואי של התובע מתועדת רתיעה קשה של תופיות האוזניים כבר מ-1968. ב-6.1.1975 מתועדת דלקת חריפה באוזן ימין, וב-28.10.02 מתוארת אדמומיות והתנקבות תופית שמאל. ב-28.10.03 מתוארת דלקת חריפה באוזן שמלא עם כאב והפרשה מוגלתית שהחלו כחודשיים קודם לכן. דלקת זו נרגעה רק ב-17.11.03. אם היתה החמרה בשמיעה בין 3/03 ל-8/04, יש לייחסה למצב התחלואי של האוזניים ולא לתנאי העבודה ברעש של התובע.
ג. האם הפגימה הרפואית הינה בגדר "מחלת מקצוע", דהיינו שנגרם לאוזן הפנימית ע"י החשיפה לרעש שהביא לירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור עקב עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ-85 ד"ב? לא! עצם העובדה שאדם עבד ברעש מזיק, אין בה כדי להוכיח שליקוי שמיעה וטנטון מהם הוא סובל, מקורם בחשיפה לאותו רעש. אצל התובע קיים תהליך תחלואי מוכח ומתועד באוזניים, עוד מלפני תחילת עבודתו בבסיס תל נוף. ליקוי השמיעה שלו, כפי שהוא מתבטא בבדיקות השמיעה, אנו אופייני לנזק שמיעתי מושרה רעש. מועד הופעת התלונות אינו מתאים לצפוי בנזק מושרה לרעש ולעומת זאת הוא הופיע בצמוד להחמרה במצב הכרוני של אוזניו התיכונות. לאור כל אלו ליקוי השמיעה והטנטון מהם סובל התובע אינם "מחלת מקצוע" אלא תהליך תחלואי שאינו קשור לעבודתו.
ד. האם ניתן לומר, כי מצבו הרפואי של התובע נובע מסידרה של פגיעות זעירות כאשר כל אחת מהפגיעות ניתנת לאיתור בזמן מסויים וכאשר תוצאה של כל פגיעה זעירה, הינה בלתי הפיכה, כך שבצרופן הופיע אצל התובע נזק שהיא התופעה ממנה סובל התובע כיום (מיקרוטראומה), או שמא מדובר בהליך תחלואי מתמשך? מצבו השמיעתי של התובע נובע מתהליך תחלואי כרוני של האוזן התיכונה דו צדדית המתועד בתיקו הרפואי, עם החמרות מידי פעם המתועדות אף הן".


לבקשת ב"כ התובע הופנו ביום 6.8.06 למומחה שאלות להבהרת חוות דעתו. ביום 14.8. השיב המומחה לשאלות ההבהרה.
להלן שאלות ההבהרה ותשובות המומחה להן:
"להלן תשובותיי לשאלות ההבהה בעניין חוות דעתי מיום 21.5.06:
1. א. האם נכון כי בבדיקת השמיעה מיום 30.8.04, שבוצעה
במכון השמיעה בבית החולים איכילוב קיים ליקוי שמיעה עצבי ובמיוחד בתדירויות הגבוהות?
ב. האם נכון כי ליקוי שמיעה עצבי עשוי להיגרם כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק?
ג. האם נכון כי התהליך התחלואתי הכרוני שאתה מציין כי קיים באוזניו של התובע באוזן התיכונה אינו גורם לליקוי עצבי?

1.א – לא נכון. בדיקת השמיעה מראה ליקוי שמיעה מעורב, עם פער אויר עצם חמור ניכר יותר מימין, אף קיים גם משמאל.
1.ב – כן ליקוי שמיעה עצבי עלול להיגרם מחשיפה לרעש, אך גם
מסיבות רבות אחרות. בליקוי שמיעה מושרה רעש לא צפוי מרכיב הולכתי, כפי שהוא קיים בבדיקה הנדונה.
1ג – לא נכון! דלקת כרונית של האוזן התיכונה יכולה, לאורך שנים,
לגרום גם לפגיעה תחושתית עצבית, למשל על ידי חדירת טוקסינים אל מבוך האוזן הפנימית.
2. אתה מציין בחוות דעתך בעקבות הבדיקה מבית החולים איכילוב, כי קיים אצל התובע ליקוי שמיעה תחושתי – עצבי בתדירויות הגבוהות.
א. האם נכון כי ליקוי השמיעה העצבי בתדרים גבוהים עשוי להיגרם כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק?
ב. האם נכון כי ליקוי השמיעה העצבי בתדרים הגבוהים אצל התובע עשוי היה להיגרם כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק?
ג. במידה ולא מדוע לא?

2. א – כן בהחלט, אך גם ממגוון רחב של סיבות אחרות.
2. ב – ככל הנראה, לא!
2. ג – ראה פירוט בסעיפים 5-1 בתשובתי לשאלה ב' של בית המשפט בחוות דעתי המקורית: עוד מ- 30.4.1968. 2 – תלונת הליקוי השמיעה והטנטון מתועדת לראשונה ב-5.11.02, במקביל להופעת הדלקת והתנקבות בתופית שמאל. 3 – בדיקת השמיעה הראשונה משנת 2002 מראה ליקוי שמיעה בצורת עקומה שטוחה שאינו אופייני לנזק מושרה רעש. 4 – בדיקות השמיעה מ-11/02 ומ-3/03 מראות ליקוי שמיעה עם מרכיב הולכתי דו צדדי המתאים לפגיעה באוזן התיכונה שיש לו, ולא לליקוי מושרה רעש. 5 – ליקוי השמיעה התחושתי – עצבי בתדרים הגבוהים שהופיע "לפתע" בבדיקת השמיעה מ-30.8.04, לא סביר שניתן לייחסו לחשיפה לרעש של התובע מאז 1983 – ליקוי מרעש מתפתח בהדרגה במהלך עשר השנים הראשונות של החשיפה ולא מופיע "פתאום" בשנה ה-21, ולכן סביר יותר לייחס את הידרדרות השמיעה לדלקת הכרונית הממושכת.
3. א. האם נכון כי ליקוי השמיעה העצבי בבדיקת השמיעה מבית
החולים איכילוב לכשלעצמה, עשויה להיות אופיינית לחשיפה מרעש?
ב. האם נכון כי ליקוי השמיעה העצבי בתדירויות הגבוהות בבדיקת השמיעה מבית החולים איכילוב לכשלעצמה, עשוי להיות אופייני לחשיפה מרעש ובמיוחד נוכח העובדה כי בתדירויות הגבוהות יותר הגרף מפסיק לרדת ובמגמת העלייה?
ג. במידה ולא מדוע לא?

3.א – נכון, עם דגש על המילה "כשלעצמה". לא ניתן לבודד בדיקת שמיעה
אחת משאר הבדיקות, ובשלוש הבדיקות הקודמות לבדיקת בי"ח איכילוב מ-8/04 אין שום רמז לצורת עקומת שמיעה שיכולה להתאים לליקוי שמיעה מושרה רעש.
3ב – ראה תשובה לשאלה 2 א. ליקוי שמיעה תחושתי עצבי יכול לנבוע מחשיפה לרעש, אך גם מסיבות רבות אחרות. בבדיקת השמיעה הנדונה קיים גם מרכיב הולכתי, כאמור לעיל, וליקוי שמיעה מעורב אינו מתאים לפגיעה מרעש.
3ג – ראה תשובה קודמת (3ב).
4. א. האם נכון כי מהעובדה שבבדיקת השמיעה שבוצעה בקופת חולים
משנת 2002 (הבדיקה העליונה בתרשים הבדיקות), מצויין שיש צורך בבדיקה חוזרת, ניתן ללמוד כי הבדיקה אינה אמינה /מדוייקת?

במידה ותשובתך שלילית –
ב. ב. מדוע יש צורך בביצוע בדיקה נוספת?
ג. ג. האם נכון כי מהעובדה שבבדיקת השמיעה שבוצעה בקופת חולים ביום 5.11.02 לא סומנה מידת אמינות הבדיקה, ניתן ללמוד כי הבדיקה אינה אמינה/מדוייקת?

במידה ותשובתך שלילית –
ד. ד. באלו מקרים לא מסומנת רמת אמינות הבדיקה?
4א – נכון בקשת הבודקת לבדיקה חוזרת מרמזת שיש לה חשד לגבי אמיתות תגובות הנבדק ואמינות התוצאות שהתקבלו.
4ב – תשובתי היתה חיובית. עם זאת אדגיש שהערת הבודקת אינה נובעת מאי – ביטחון ביכולתה המקצועית אלא מחשד שיש לה באמינות תגובות הנבדק!
4ג – לא נכון.
4ד –אין חובה לציין רמת אמינות בבדיקת השמיעה. כאשר הבודקת חושדת באמינות לקויה, היא מציינת זאת. כאשר היא לא חושדת, היא מציינת אמינות תקינה או לא מציינת כלום. לצורך השוואה אני מפנה את הקורא לבדיקה מבי"ח איכילוב ב-8/04, שגם בה לא צוינה רמת אמינות הבדיקה.
5. א. האם נכון כי מהעובדה שבבדיקת השמיעה שבוצעה בקופת חולים
ביום 5.11.02 לא סומנה מידת אמינות הבדיקה, ניתן ללמוד כי הבדיקה אינה אמינה/ מדוייקת?

במידה ותשובתך שלילית –
ב. מדוע יש צורך בביצוע בדיקה נוספת?
ג. כיצד אתה מסביר את השוני שבין שתי הבדיקות אלו?
5א – ממש ממש לא נכון! אם כותב שאלות ההבהרה חושב כך כיצד הוא מייחס חשיבות כה רבה לבדיקת השמיעה מבי"ח ב-8/04 שגם בה לא צוינה רמת אמינות הבדיקה?
5ב – איש לא ביקש בדיקת שמיעה נוספת! בסעיף "הערות והמלצות" הנלווה לבדיקת השמיעה כותבת הבודקת מספר פרטים אנמנסטיים שנמסרו לה על ידי הנבדק, ובשום מקום לא מציינת צורך בבדיקה נוספת. הבדיקה הנוספת (מכון "קולות" 9.3.03) בוצעה לבקשת המוסד לביטוח לאומי
, ככל הנראה במסגרת בירור התביעה.
5ג – אין שוני מהותי בין תוצאות שתי הבדיקות מבחינת עקות סף השמיעה לצלילים טהורים. בבדיקת סף שמיעת דיבור (srt) התקבלו בבדיקה מ-3/03 ערכים טובים יותר מאלו שנרשמו בשתי הבדיקות הקודמות ובבדיקה שאחריה.
6. א. האם נכון כי מקובל בקרב המומחה שבדיקת שמיעה
המבוצעת בבית החולים עשוייה להיות מדוייקת מבדיקות המבוצעות במכון פרטי?
ב. האם נכון, כי בדיקת השמיעה שבוצעה בבית החולים איכילוב אמינה ומדויקת יותר מבדיקת שבוצעה במכון קולות (מכון פרטי) וממכון של קופת חולים?

6א – ממש לא!
6ב – ממש לא!
7. א. האם נוכח כל האמור לעיל (ועל אף קיומו של תהליך תחלואתי),
ונוכח קיומו של ליקוי עצבי ניתן לומר כי פגיעתו העצבית של התובע הוחמרה כתוצאה מחשיפתו לרעש מזיק.

במידה ולא-
ב. ב. כיצד אתה קובע זאת?
7א – במידה שהיתה לחשיפה לרעש השפעה על הפגיעה העצבית של התובע, הרי שהיא היתה בטלה בשישים.
7ב – התובע סובל מדלקת כרונית של האוזן התיכונה המתועדת עוד שנים רבות טרם תחילת עבודתו ברעש כשרברב בבסיס תל נוף. ב-4/1968, כתשע שנים לפני תחילת עבודתו בבסיס תל נוף, מתעדת דלקת כרונית של שתי האוזניים עם רתיעה של התופיות. מצב כזה לא התפתח תוך ימים או שבועות, וסביר שהיתה לו בעיית אוזניים עוד זמן רב לפני הפניה המתועדת ב-4/68. ב-1/75 שוב מתעודת דלקת כרונית מוגלתית של האוזניים, וכך גם ב-10/03 לא יתן להתעלם מהנזק שגורמת דלקת כרונית ממושכת שכזו, אם אירועים של החמרה מדי פעם. מבחינת החשיפה לרעש, הדלקת הכרונית באוזניים התיכונות והמרכיב ההולכתי בליקוי השמיעה הנובע ממנה, מהווים הגנה על האוזן הפנימית מבחינת החשיפה לרעש חצוני.
8. א. האם נוכח כל האמור לעיל ונוכח קיומו של ליקוי עצבי ניתן לומר, כי
פגיעתו העצבית של התובע בתדירויות הנמוכות הוחמרה כתוצאה מחשיפתו לרעש מזיק.

במידה ולא –
ב. ב. כיצד אתה קובע זאת?
8א – לא.
8ב – ראה תשובתי לשאלה ב' בחוות הדעת המקורית ותשובתי לעיל לשאלה 7 ב'.
9. א. האם נוכח כל האמור לעיל, ונוכח קיומו של ליקוי עצבי ניתן לומר כי
פגיעתו העצבית של התובע בתדירויות הגבוהות הוחמרה ולו במידה שהיא כתוצאה מחשיפתו לרעש מזיק?

במידה ולא –
ב. ב. כיצד אתה קובע זאת?
9א – יתכן שהיתה לחשיפה לרעש תרומה מסויימת קלה לליקוי השמיעה של התובע, אך זאת בנוסף לנזק העיקרי שנגרם עקב הדלקת הכרונית באוזניים המתועדת במסמכים הרפואיים. לעניין השאלה הספציפית לגבי הפגיעה בתדרים הגבוהים, יודגש להלן שבשלוש הבדיקות הקודמות אין פגיעה משמעותית בתדרים הגבוהים, ופגיעה זו הופיעה "פתאום" במהלך 17 החודשים שמאז הבדיקה ב-3/03. נזק שמיעתי מושרה רעש אמור היה להתחיל בתדרים הגבוהים בלבד אחרי 15-10 שנות חשיפה לרעש, ולהתקדם בהדרגה לתדרים הנמוכים. לא כך הם פני הדברים בבחינת מהלך ליקוי השמיעה בבדיקות השמיעה שלפנינו.
9ב – ראה תשובה א' לעיל.
10. האם נכון כי חשיפתו של התובע לרעש מזיק תרמה באופן כלשהו לנזק הכולל בכושר שמיעתו של התובע?
10 – סביר שכן, אך כמפורט בתשובותי הקודמות, תרומה זו בטלה בשישים.
11. בחוות דעתך אתה מסביר כי יש לייחס את ההחמרה המופיעה בבדיקה מ-8/04 למצב התחלואתי של האוזניים, בעוד שבמועדים הסמוכים לכך אתה מציין רישום על דלקת באוזן שמאל?

א. האם נכון כי אין בדלקת באוזן שמאל בכדי להביא להחמרה באוזן ימין?

במידה ותשובתך שלילית –
ב. כיצד?
11א – אין ספק שדלקת באוזן שמאל אינה יכולה להביא לפגיעה בשמיעה מימין. מהרישומים בתיק הרפואי המפורטים מספר פעמים לעיל ובבדיקת השמיעה המקורית נובע בבירור שקיימת דלקת כרונית של האוזן התיכונה דו צדדית. כבר ב-1968 תוארה וצויירה בתיק הרפואי רתיעה של שתי תופיות האוזניים. טבעה של דלקת אוזניים כרונית שהיא מלווה בהתלקחויות של דלקת חריפה מידי פעם, ובנוכחות דלקת כרונית דו צדדית, יכולות ההתלקחויות להופיע לעיתים מימין ולעיתים משמאל. אדם הסובל מדלקת כרונית שכזו מזה עשרות שנים, סביר שלא שפנה לסיוע הרפואי בכל התפרצות של דלקת חריפה. כשם שב-10/03תועדה דלקת חריפה במיוחד משמאל, ב-1/75 מתועדת דלקת חריפה מימין. כאמור- סביר שרוב התלקחויות הדלקת חלפו עצמונית או בטיפול עצמי ולא תועדו.
11ב – תשובתי היתה חיובית.

4. חוות דעתו של המומחה ברורה וחד משמעית. על פי חוות דעת זו אין מדובר בפגיעה בשמיעה שנגרמה בשל חשיפה לרעש. המומחה מצביע על נתונים ומסמכים מהם עולה, כי מדובר בהליך תחלואתי הקיים בתובע במשך שנים עוד לפני תחילת עבודתו בבסיס תל נוף. בנוסף מדובר בליקוי שמיעה שאינו מתאים לליקוי מושרה רעש. המומחה מנמק היטב את חוות דעתו ולא מצאנו כל עילה שלא לקבלה.

אנו דוחים את טענות ב"כ התובע לפיה, אמירתו של המומחה, כי יתכן שהחשיפה לרעש תרמה תרומה מסויימת קלה לליקוי השמיעה הינה בסיס להכרה בליקוי השמיעה כתאונה בעבודה. מנוסח הדברים עולה באופן ברור, כי מדובר בתרומה מסויימת קלה הבטלה בשישים לעומת מצבו התחלואתי של התובע. הלכה היא, כי אמירה בלשון "יתכן" או בלשון דומה אינה יוצרת בסיס להכרה בפגיעה כתאונה בעבודה. הדברים נכונים גם באשר לטענה, כי על פי סעיף 83 סייפא לחוק לא הוכח שהשפעת העבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. ממכלול חוות הדעת והתשובות לשאלות הבהרה עולה, כי מדובר בהשפעה מזערית, אם בכלל, של האירועים בעבודה, כך שהוכח שמדובר בהשפעה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

5. התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ח בשבט, תשס"ז (6 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.

נ.צ. מר רזיאל צוונג (ע)

ש. טננבוים, שופט

אתי/














בל בית דין אזורי לעבודה 2509/04 חיים אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 06/02/2007)