פסקי דין על יואב מזרחי | פסקי דין על נירה מזרחי | פסקי דין על חנן פילו | פסקי דין על איריס פילו | פסקי דין על יפה טלקר | פסקי דין על ארז טלקר | פסקי דין על א. לוי השקעות ובנין |

1239/02 בשא     15/05/2002




בשא 1239/02 יואב מזרחי,נירה מזרחי נ' חנן פילו,איריס פילו,יפה טלקר,ארז טלקר,א. לוי השקעות ובנין בע"מ




בעניין:

3



מדינת ישראל

בית משפט השלום
ב א י ל ת
בשא 001239/02

בתיק עיקרי: א
001391/02

בפני
:
כבוד השופט א.
רון
תאריך:
15/05/2002



בעניין:
1. יואב מזרחי

2. נירה מזרחי


ע"י ב"כ עוה"ד:
אריה קרן

המבקשים



נ ג ד



1. חנן פילו

2. איריס פילו
3. יפה טלקר
4. ארז טלקר


5. א. לוי השקעות ובנין בע"מ



המשיבים





משיב פורמלי




ה ח ל ט ה

1
.
החלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני, ולפיו מתבקש בית המשפט להורות למשיבים, בעלי דירות באותו בנין בו גרים אף המבקשים, להימנע מלעשות שימוש בחניה מסויימת שלטענת המבקשים צמודה לדירתם.


המשיבים אינם חולקים על זכותם של המבקשים לבקש צו מתאים לגבי חניה בשטח של 15 מ"ר, כפי שיכול לעשות, לטענתם, כל אחד מבעלי הדירות באותו בית הזכאי לכך שבבוא העת תוצמד לדירתו חניה בשטח של 15 מ"ר. ואולם, לטענתם, מבקשים לעצמם המבקשים חניה בשטח של 50 מ"ר (המבקשים עצמם מאשרים שמדובר בחניה גדולה יותר, אם כי, לטענתם, שיטחה 30 מ"ר בלבד).


2
.
תנאי מרכזי למתן סעד זמני הינו, כי יניח המבקש תשתית עובדתית לכאורה שתתמוך בבקשתו. בית המשפט יימנע, כעקרון
, ממתן סעדים זמניים כלאחר יד, תוך שתקף גם לגבי הנושא שעל הפרק הכלל, לפיו ראוי שיינתן סעד רק לאחר דיון יסודי בו ניתן לכל אחד מהצדדים למצות את טענותיו וראיותיו, וכי סעד זמני קודם בירור ממצה של הסוגייה שעל הפרק - ראוי שיינתן רק בנסיבות מיוחדות כשמוצדק הדבר. ההלכה היא, שתנאי יסודי למתן צו זמני הינו: "
כי לצורך קבלת סעד זמני על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה רצינית המתבססת על זכות אשר לכאורה קנויה לו" [ראה ע"א 5095/93, פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח בע"מ, פד"י מט (1) 731, 736; וכן ראה, בין היתר, גם ברע"א 2512/90, סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער ואח', פד"י מה (4) 405]. כבר בשנים מוקדמות יותר קבע בית המשפט כי: "גם במסגרת הדיון להענקת סעד זמני, על התובע להוכיח את קיום הזכות, אשר בעטיה דורש הוא מתן הסעד עד לתום הדיונים, אבל דין שיוכיח את זכותו לכאורה... אין על הצד המבקש את הסעד הזמני להוכיח כבר כעת מעל לכל ספק שהוא צודק בתביעה העיקרית, אבל על השופט הדן בענין לקחת בחשבון שיקוליו את טיב התביעה ואת טיב ההגנה, וכל הנסיבות והעובדות העולות מהן" [ע"א 238/73, שרעבי נ' חמדני, פד"י כ"ח (1), 85, 88].

3
.
השאלה אם מוצדק ליתן צו מניעה זמני האוסר על שכנים לעשות שימוש בחניה, מתבססת על שאלה יסודית יותר הנוגעת לזכותם של המבקשים בחניה הנדונה. לא בכדי ציינו המבקשים כבר בפתיח לבקשתם שמדובר, לטענתם, בחניה מקורה הצמודה לדירתם, היינו בחניה שיש להם, למבקשים, לטענתם, זכויות בה. הבקשה אמנם לא התייחסה לשאלות שעניינן זכויות במקרקעין, הצדדים לא ביקשו לטעון כלל לשאלת סמכותו של בית משפט השלום לסוגיה שעל הפרק, ובנסיבות הענין אף מצאתי לנכון שלא להעלות שאלה זאת מיוזמתי. עם זאת, ברור, שלפחות בכל הקשור לשאלת קיומן של ראיות לכאורה שיהא בהן כדי לתמוך בבקשה, הרי שהשאלה המרכזית הינה השאלה, האם אכן על הפרק גורלה של חניה הצמודה לדירת המבקשים, אם לאו. זאת, בשל כך שאם אכן מדובר בחניה הצמודה לדירת המבקשים, יוכל בית המשפט על נקלה להגיע למסקנה שייתכן וישנן ראיות לכאורה שיצדיקו את הסעד המבוקש, אך מטבע הדברים, בהעדר ראיות מספקות לכאורה לגבי זכותם של המבקשים בחניה, ייתכן והמסקנה שתתבקש תהא הפוכה.

4
.
אקדים את מסקנתי לפירוט נימוקיי, תוך שאקבע שלא הניחו המבקשים תשתית ראייתית לכאורה לגבי זכותם בחניה זו, וממילא גם לא היה בפיהם כדי ללמד על נסיבות שיצדיקו את מתן הסעד הזמני המתבקש.

א.
זכות במקרקעין שמקורה בהצמדת חלק של רכוש משותף לדירה, גם היא זכות במקרקעין המסתיימת בסופו של דבר ברישום. הצמדות חלקים מרכוש משותף לדירות מסויימות, אמורות לפי החוק לקבל ביטוי בתקנון הבית המשותף, שאמור בבוא העת אף להירשם על פי הוראות חוק המקרקעין. ברם, לדברי ב"כ המבקשים עצמו, לא רשומות עדיין זכויות כלשהן במרשם המקרקעין, וראה עמ' 3 שורה 9 לפרוטוקול הדיון. מכאן, שדברי ב"כ המבקשים לפיה המדובר בחניה הצמודה לדירתם, אינם נכונים. קודם שנסתיים הליך הרישום, לא ניתן להצמיד דבר לדירה כלשהי. ראה לענין זה, בין היתר, ב

פסק דין
שניתן אך לאחרונ
ה בעניינה של חברת פליצ'ה ראובן בע"מ:
"מדובר בבית שאינו רשום כבית משותף, אך מיועד להירשם ככזה, וחלות עליו הוראות פרק ו'1 לחוק המקרקעין. משמעות הדבר היא כי כל עוד לא נרשם הבית כאמור, אין רואים דירה בבניין כנושא נפרד לזכויות קניין, ואין רואים כאילו צמוד לה מהבחינה הקניינית חלק יחסי ברכוש המשותף. בטרם רישום נחשבים רוכשי הדירות בבניין כבעלי זכויות משותפות בנכס המקרקעין כולו - דירות ורכוש משותף כאחד - ואין בכוחם לרשום זכות בעלות נפרדת בדירה ובחלק היחסי ברכוש המשותף... בשלב זה גם אין תוצאות קנייניות ישירות להוצאת שטחים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירות מסויימות, שכן גם בהינתן פעולה כזו נותרת בעלות משותפת של כל הדיירים בכל המבנה כולו עד לרישום הבית המשותף (השווה מ' דויטש קניין (כרך א') 20 בעמ' 753)"
[רע"א 259/99, חב' פילצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פד"י מה (3) 385, 339].

(הנני ער גם להוראות פרק ו' 1 לחוק המקרקעין, ואולם, הוא אינו רלוונטי בענייננו, ומכל מקום, לא ביקשו המבקשים כלל להזכירו במהלך הדיון).

ב.
בשלב זה עלתה השאלה, האם יכולים המבקשים להציג לפחות זכויות מתאימות במישור החוזי, היינו התחייבות להצמיד את החניה הנדונה לדירתם. ואולם, גם זאת לא היה בידי המבקשים להציג. חוזה הרכישה צורף כנספח ב' לבקשה, ואולם, אין בו התחייבות להצמדת חניה מסויימת ששיטחה 30 או 50 מ"ר לדירת המבקשים.


מכאן, שלא רק שהחניה הנדונה לא הוצמדה לדירתם, אלא שחוזית אף לא התחייבה החברה הקבלנית לעשות כן.

ג.
ביקשו המבקשים להפנות לסעיפים בהסכם, המאפשרים לחברה הקבלנית לבצע בבוא העת הצמדות בלא לקבל אישור מראש מיתר הדיירים, לכשיירשם תקנון [ראה סעיפים 6ד' ו- 16 להסכם]. המדובר בסעיפים במתכונת מקובלת בהסכמים בחברה קבלנית לרוכשי דירות. כבר בשלב זה יש להדגיש, שגם אם קיימים סעיפים כאמור,
לא די בכך, עדיין יש להראות גם כיצד הבטיחה החברה למבקשים להצמיד את החניה האמורה לדירתם, אם בכלל. הנני ער אמנם לשני מכתבים שמקורם בחברה הקבלנית, נספחים ג' ו- ה' לבקשה, ואולם, לא מצאתי בהם כדי לבסס מסקנה בדבר ראיות לכאורה להתחייבות מתאימה של הקבלן. נספח ג' הינו אישור זכויות כללי, בו מובטחת אמנם למבקשים חניה מקורה, הבטחה עליה למעשה אין חולקין, אך לא צויין בה כלל שיטחה ופרטיה. נספח ה' הינו מכתב המלמד אולי על כוונה לבצע הצמדה כפי שטוענים המבקשים, אך זהו מכתב נעדר מסויימות המופנה לועד הבית, ואין בו איזכור ספציפי למבקשים ולחניה המסויימת שעל הפרק, ולא יוכל בית המשפט לפרש ממנו מסקנות ספציפיות.

ד.
עוד ביקשו המבקשים להפנות לנספח א' לבקשתם, שהוא כעין תשריט החתום על ידי החברה הקבלנית, ולפיו מצויינת ומודגשת החניה הנדונה. ואולם, לא ברור כלל תשריט זה מתי ניתן, למי ניתן, כנספח לאיזה הסכם ניתן, ולא בכדי לא צורף תשריט זה כנספח למכתב או להסכם ספציפיים כלשהם שיכולים היו להסביר את ההקשר בו ניתן, אלא כמסמך בודד המבקש תוקף לעצמו. לא מצאתי בו כל ערך ראייתי לכאורה לפרשה דנן.

ה.
אך מעבר לכל האמור לעיל - צירפו המבקשים כנספח לבקשתם את חוזה החכירה בינם לבין מינהל מקרקעי ישראל, בו מצויינת מפורשות הצמידות המתוכננת לדירתם - וזו בשטח של 15 מ"ר [ראה נספח ד' לבקשה בעמ' 2 למטה]. כל זאת, בשעה שאפילו לדברי בא-כוחם של המבקשים, הרי מבקשים הם לעצמם חניה ששיטחה כפול (ולדברי המשיבים: פי שלושה).

5
.
לסיום, יש להדגיש את המובן, אולי, מאליו, ולפיו לא נועדה החלטה זו להכריע סופית בשאלת זכותם של המבקשים בחניה הנדונה. הבסיס להחלטה זאת באמות המידה המתאימות למי המבקש לעצמו סעד זמני, ולצו מניעה זמני על פני הדברים אין כל בסיס. היות שלא הוכיחו המבקשים ברמה הלכאורית הנדרשת את זכותם בחניה הנדונה, הרי שלא הוכיחו גם את הבסיס למתן צו מניעה זמני שיימנע מאחרים שימוש בחניה זו.

6
.
ברור לי, שברקע לבקשה זו סכסוך שכנים, ולעמדתי זאת ניתן ביטוי ברור גם בתחילת הדיון. טוב יעשו עתה הצדדים, שעתידים לגור באותו בנין עוד רבות בשנים, אם במקום לנסות ולגלגל את הסכסוך לפיתחו של בית המשפט, יעשו מאמץ להידברות שלבטח יהא בכוחה לתרום הרבה יותר לעיצוב יחסי שכנות טובים ביניהם. מטעם זה, אף אמנע מפסיקת הוצאות לטובת המשיבים, גם אם ייתכן והיה עליי לשקול זאת.

7
.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.


ניתן היום ד' בסיון, תשס"ב (15 במאי 2002) בהעדר הצדדים

א. רון
- שופט







בשא בית משפט שלום 1239/02 יואב מזרחי,נירה מזרחי נ' חנן פילו,איריס פילו,יפה טלקר,ארז טלקר,א. לוי השקעות ובנין בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/05/2002)