פסקי דין על ואכד עבד אלחפיז

1095/06 פ     22/02/2007




פ 1095/06 מדינת ישראל נ' ואכד עבד אלחפיז




14
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת
פ 001095/06
בפני
:
סגן הנשיא, כב' השופט אהרן אמינוף

תאריך:
22/02/2007
בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד
ואכד עבד אלחפיז

הנאשם

נוכחים:
מטעם המאשימה – עו"ד יעל כץ

מטעם הנאשם- עו"ד סרי ח'ורי

הנאשם בעצמו (הובא ע"י הליווי)

גזר-דין

1. בכתב האישום המתוקן יוחסו לנאשם העבירות הבאות:
א. החזקת נשק שלא כדין – עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן – חוק העונשין).

ב. נשיאת נשק שלא כדין – עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין. (שתי עבירות).

ג. נסיון לסחר בנשק – עבירה לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

2. תחילה כפר הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המקורי, אולם בטרם החל שלב ההוכחות, הגיעו הצדדים להסדר לפיו כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן ויורשע על פיו, וטיעון לעונש יהיה פתוח.

3. להלן התמונה העולה מכתב האישום המתוקן:
ימים מספר לפני 17/7/2006, מסר הנאשם לרביע מובדא (להלן- רביע) אקדח מסוג ברטה בקוטר 0.22 מ"מ, שמספרו a67810u (להלן – האקדח הקטן), (שהינו נשק כהגדרת המונח בסעיף 144(ג) לחוק העונשין) ובו מחסנית המכילה 7 כדורים וכן 26 כדורים נוספים לאקדח הקטן וזאת לצורך מכירתם של האקדח והכדורים לאדם המכונה "חמודי", שהינו סוכן משטרתי. רביע הסתיר את האקדח הקטן ואת הכדורים שקיבל מהנאשם בחדרו, והחזיק בו במקום זה עד לאירועים שיתוארו להלן.

בהמשך לכך, שוחח רביע טלפונית בתאריכים 17/7/2006 ו – 18/7/2006 עם חמודי ועם הנאשם.
בשיחות אלה סוכם כי בפגישה שתתקיים ביום 18/7/2007 לפנות ערב יפגשו הנאשם ורביע עם חמודי וימכרו לא את האקדח הקטן ולבקשת חמודי גם אקדח נוסף. בשיחות אלה ציין רביע שהמחיר עבור האקדח הקטן הינו בערך 11,500 – 12,000 ₪. ולגבי האקדח האחר יש לדבר עם האחר.

בתיאום טלפוני בין הנאשם, רביע וחמודי, נקבע שהפגישה תתקיים בתחנת אוטובוס ב"צומת הפיקוד" ביציאה מנצרת לכיוון יפיע (להלן- מקום המפגש), בסמוך לשעה 18:00. במועד שנקבע ולאחר שתיאמו זאת מראש, הגיעו הנאשם ורביע בנפרד למקום המפגש. רביע נשא את האקדח הקטן ובו מחסנית וכדורים וכיוון באמצעות הטלפון את הנאשם לרכב בו ישבו חמודי והשוטר עמית בן אודיז (להלן – בן אודיז).

הנאשם נכנס לרכב בו ישבו חמודי ובן אודיז (להלן – הרכב) וניהל משא ומתן עם חמודי ובן אודיז על מכירת האקדח הקטן ואקדח נוסף. במהלך השיחה ולצורך השלמת עסקת מכירת האקדחים, התקשר הנאשם לרביע וביקש ממנו להתקרב למקום ורביע עשה כפי שהתבקש. הנאשם ניגש לרביע, קיבל ממנו את האקדח הקטן וחזר לרכב, שם הראה את האקדח הקטן לחמודי ובן אודיז ומסר להם אותו לבדיקה. לאחר שבן אודיז בדק את האקדח הקטן, סיכם הנאשם עם חמודי על מכירת האקדח הקטן וכן אקדח נוסף בקוטר 9 מ"מ (להלן – האקדח הגדול) לחמודי תמורת 20,000 ₪. כן סוכם, שהתשלום עבור שני האקדחים יעשה לאחר שיובא למקום האקדח הגדול והנאשם לקח את האקדח מבן אודיז והחזיר אותו לרביע שהמתין בסמוך לרכב.

רביע התרחק ממקום המפגש עם האקדח הקטן והחזירו למקום המסתור בביתו.

הנאשם יצא מהרכב ונכנס לרכב אחר שהגיע למקום והתרחק מעט ממקום המפגש. בהיותו ברכב החזיק הנאשם באקדח מסוג ברטה בקוטר 9 מ"מ ובו מחסנית שכללה 11 כדורים לאקדח זה. אז התקשר הנאשם לרביע וביקש ממנו להגיע אליו כדי לקבל מהנאשם את האקדח הגדול ולהעבירו לחמודי ובן אודיז לצורך השלמת העסקה. רביע חזר ופגש את הנאשם בסמוך למקום המפגש. הנאשם מסר לרביע את האקדח הגדול ובו מחסנית שכללה 11 כדורים לאקדח זה וביקש ממנו להעביר אקדח זה לחמודי ובן אודיז תמורת 10,000 ₪, כפי שסוכם.

רביע החל ללכת לכיוון הרכב כדי למסור לחמודי ובן אודיז את האקדח שקיבל מהנאשם, אך בטרם עשה זאת נעצר בידי שוטרים, לאחר שניסה להימלט מפניהם.

4. טיעוני ב"כ המאשימה לעונש:
ב"כ המאשימה ביקש ליתן דגש לכך כי העבירות בהם הורשע הנאשם בוצעו ביחס לשני אקדחים והדגיש את הצורך בענישה מחמירה בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן. לדבריו, לנאשם אין נסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות הקלה עימו.
אמנם, על רביע, שותפו של הנאשם, נגזרו 8 חודשי מאסר בפועל אך בימים הקרובים יגישו ערעור על גזר דין זה מטעם המאשימה.
מעיון בכתב האישום עולה כי חלקו של רביע היה קטן מחלקו של הנאשם במסכת העובדתית נשוא כתב האישום. הנאשם הוא זה שמסר את כלי הנשק לרביע והוא זה שניהל את המשא ומתן הסופי לעניין מחיר כלי הנשק.
לבסוף ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל מכביד, מאסר על תנאי משמעותי ולאור העובדה שהנאשם ציפה לרווח כספי מהעבירות נשוא כתב האישום, ביקש להטיל על הנאשם גם קנס.

5. טיעוני ב"כ הנאשם לעונש:
לדברי ב"כ הנאשם, העבירות בהן הורשע רביע זהות לעבירות בהן הורשע הנאשם, אולם חלקו של הנאשם היה קטן מחלקו של רביע וזאת בשל העובדה כי העסקה נשוא כתב האישום החלה בשיחה בין רביע לסוכן משטרתי סמוי שבסופה סוכם על מכירת כלי נשק ומחיר האקדח הראשון.
ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בכך כי מדובר בנאשם צעיר בגילו וכי חסך מזמנו היקר של בית המשפט בכך שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן טרם החל שלב ההוכחות.
לבסוף ביקש ב"כ הנאשם שגם אם יהא בית המשפט סבור שחלקו של נאשם זה עולה על חלקו של רביע שהעונש שיוטל על נאשם זה יהא פרופורציונלי לעונש שהוטל על רביע.

6. דברי הנאשם לעניין העונש:
הנאשם ביקש סליחה.

7. שיקולי ענישה:
א. לעניין שיקולי הענישה בעבירות נשק יפים דברי בית המשפט העליון בפרשת דיב:

"אכן, העבירות של סחר בנשק הן עבירות חמורות מאוד (ראה ע"פ 4609/98, 4477/98, 513/99 אחמד טאהא נגד מדינת ישראל
. תק – על 99(2), 716). כלי הנשק הנסחרים עלולים לעבור מיד ליד. הם לא נרכשו באופן חוקי וחזקה שהם לא נועדו לשמש מטרה חוקית. גם כשהם נמצאים בידי אדם שאינו עבריין טמונה בהם סכנת חיים. קל וחומר אם הם מתגלגלים ומגיעים לידי גורמים עוינים ועלינו לקחת בחשבון אפשרות זו, להרתיע מפניה ולמנוע את הסכנה המחמירה והולכת הצפויה מן הסחר בנשק. לכן שומה על בית המשפט להתריע כנגד סכנה זאת ולפעול כנדרש כדי להרתיע מפני עבירה זאת".
(ראה ע"פ 11448/03 מדינת ישראל
נ' דיב גרבאן וחא' תק – על 2004(1), 2911).

כך גם בפרשת אברהים קונדוס:

"אין אנו יכולים להתעלם מהעובדה, שהחזקת נשק שלא כדין הינה עבירה נפוצה, אשר מסכנת את בטחון הציבור במידה רצינית והדברים ידועים. חשוב שתחדור לתודעת כל תושבי המדינה הידיעה, שמי שביודעין מקבל לרשותו כלי נשק שלא כדין, צפוי בגין עבירה זו לעונש מכאיב, אפילו אין הוא מתכוון אישית לבצע פשע מסוים ומוגדר בעזרת הנשק האמור".
(ראה ע"פ 910/85 ,972 אברהים קונדוס ואח' נ' מדינת ישראל
תק – על 86(2), 670).

ב. יש להבחין בין השיקולים להטלת העונש על הנאשם לבין השיקולים להטלת העונש על רביע מכיוון שיש מספר הבדלים בין שניהם כדלקמן:
(1) מעיון בגזר הדין בעניינו של רביע בתפ 1096/06 מיום 8/1/2007 עולה כי רביע בן 19 ונעדר עבר פלילי. מתסקיר שירות המבחן שנערך לרביע עלה כי סיים 12 שנות לימוד, חי במשפחה נורמטיבית ואף החל לעבוד, אולם בהסבריו לשירות המבחן לעבירות אותן ביצע הציג מקרה עובדתי שונה מזה המופיע בעובדות כתב האישום בו הודה. על אף זאת, שירות המבחן התרשם כי הבין את חומרת מעשיו והמליץ להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
השופטת דה–ליאו-לוי לא אימצה את המלצת שירות המבחן והטילה על רביע 8 חודשי מאסר בפועל וכן שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

(2) מעיון בגיליון ההרשעות הקודמת של הנאשם עולה כי הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית.

(3) לגבי הנאשם לא נתבקש תסקיר שירות מבחן.

(4) אין להתעלם מדברי ב"כ המאשימה, כי בימים הקרובים היא תגיש ערעור על העונש שנגזר על רביע.

(5) אמנם אין להקל ראש במעשיו של רביע ודברים אלו עולים גם מגזר דינו מיום 8/1/2007, אולם אין להתעלם מכך כי היה זה הנאשם שמסר את האקדחים לרביע והוא היה החוליה המובילה בשרשרת לעסקה. גם בגזר הדין של רביע מיום 8/1/2007 נקבע כי חלקו של רביע היה קטן יותר בפרשה (ראה עמ' 3 שורה 22 לגזר הדין).

8. לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שהעלו ב"כ הצדדים לחומרא ולקולא אני מטיל על הנאשם עונש כדלקמן:
א. 15 חודשים מאסר בפועל.
ימי המעצר מיום 19/7/2006 ינוכו מן המאסר.

ב. 36 חודשים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, לא יעבור הנאשם עבירה כלשהי מהעבירות בהן הורשע, או עבירה אחרת כלשהי של פשע.

ג. קנס כספי בסך 15,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו.

9. זכות ערעור תוך 45 יום.

10. והודע לנאשם ולב"כ הצדדים.

היום ד' באדר, התשס"ז (22 בפברואר 2007).
סגן הנשיא, אהרן אמינוף
- שופט

ח.ד. 001095/06פ 054








פ בית משפט מחוזי 1095/06 מדינת ישראל נ' ואכד עבד אלחפיז (פורסם ב-ֽ 22/02/2007)