פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ | פסקי דין על שבתאי ונטורה

165083/02 א     22/02/2007




א 165083/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' שבתאי ונטורה




1
בתי המשפט
ת"א 165083/02
בבית משפט השלום
בתל אביב - יפו
22.2.2007
תאריך:
כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי

בפני
:

בנק לאומי לישראל בע"מ

ע"י עו"ד אושרת רווח
התובע:

נ ג ד
שבתאי ונטורה

ע"י עו"ד עומרי בירותי

הנתבע:
פסק - דין

תביעה לתשלום חוב כספי, שהוגשה בסד"מ כנגד שני נתבעים. בסופו של דבר נוהלה כנגד שבתאי ונטורה
(להלן : "הנתבע") בלבד, לאחר שהנתבעת הנוספת, אתי גנים, לא התייצבה לדיונים וניתן נגדה

פסק דין
.

פתיחת החשבון והחתימה על כתבי ערבות
נתבעת 1, אתי גנים (להלן : "הנתבעת"), חתמה על טופס ניהול חשבון בבנק, שהפך לדביטורי. יתרת החובה בחשבונה הגיעה לסך של 282,617 ₪, נכון ליום 25.11.01.

הנתבע חתם על כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום ל- 140,000 ₪, בתאריך 21.11.91 (הערבות הראשונה). לאחר מכן, חתם הנתבע על ערבות נוספת מוגבלת לסך של 10,000 ₪, בתאריך 12.3.00 (הערבות השנייה). על פי כתבי הערבות הללו, ערב הנתבע לחובותיה של הנתבעת כלפי הבנק ובהסתמך עליהם הוגשה כנגדו התביעה.

הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן כנגד התביעה וזו ניתנה לו בהסכמת התובע, בדיון שהתנהל בפני
כב' השופטת גבע.

טענות הנתבע
מספר טענות הועלו על ידי הנתבע כדלקמן:
א. א. החתימה על כתבי הערבות נעשתה עקב הטעיה או טעות, הנובעת מאי גילוי עובדות מהותיות הקשורות בחשבון הנערב ובזהותם האמיתית של בעלי החשבון.
ב. ב. הערב הינו ערב יחיד וערב מוגן, ומאחר שלא נמסרו לו מסמכים או הודעות בנוגע לחשבון, הוא פטור מערבותו.
ג. ג. פעולות הבנק בקשר עם החייב האמיתי עולות כדי ויתור על סכום החוב ולכן הערב פטור מערבותו.
ד. ד. התביעה מוגבלת לסכום הערבות, ללא הצמדה וריבית.

אדון בטענות הנתבע כסדרן.

א. החתימה על כתבי הערבות נעשתה עקב הטעיה או טעות
הנתבע העיד, כי חתם כערב לחשבון על פי בקשתו של בעל החשבון האמיתי, מר גדעון גנים, המוכר לו אישית. מדובר בחשבון עסקי, שהתנהל תחת השם "אתי גנים - ג. גנים". לדבריו, לא היה מוכן לערוב לאתי גנים בלבד, שלא הייתה ואיננה בעלת אמצעים כספיים, ואף לא הייתה מוכרת לפקידי הבנק. לדברי הנתבע, גדעון גנים היה מוכן להכיר בחובותיו כלפי הבנק והסכים לשלמם, אך הבנק לא היה מעוניין להיפרע ממנו.
בהתייחס למצגי המטעים שהוצגו בפני
ו, טען הנתבע, כי גלית נציגת הבנק מסרה לו נתונים לא נכונים, לגבי שם החשבון, העובדה שהאשראי בחשבון נועד כביכול לטובת עסקו של גדעון גנים, הטענה כי החייבים פורעים את חובותיהם כסדרם שהתבררה כלא נכונה ועוד. עוד נטען, כי מסגרת האשראי בחשבון שונתה חדשות לבקרים ונפרצה שוב ושוב על ידי גדעון גנים, אך הבנק לא מסר לנתבע כי מסגרת האשראי גבוהה בהרבה מהסך הנערב.

ב"כ הבנק טוענת בסיכומיה, כי טענתו "התמימה" של הנתבע, כי בסך הכל עשה טובה לחבר, שאותו הכיר במסגרת עבודתו עם קבלני שיפוצים, קרסה במהלך חקירתו הנגדית. הוכח, כי הנתבע הוא שהפעיל את החשבון בפועל, והיה בקשר שוטף עם פקידי הבנק. הנתבע אף היה זה שביקש את הגדלת מסגרת האשראי מעת לעת, כנגד מתן ערבויותיו לחשבון, ולכן אין לקבל טענתו, כי טעה או הוטעה כביכול לגבי מצב החשבון, זהות בעליו וכיוב'.

אכן, במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע הוכח, כי בנוסף לערבויות עליהן חתם, היה הנתבע מיופה כוח לפעול בחשבון, על פי יפוי כוח שניתן לו ע"י אתי גנים (ת/1). יפוי כוח זה, שדבר קיומו לא גולה על ידי הנתבע ונחשף רק במהלך חקירתו הנגדית, שימש אותו לצורך פעילות יומיומית בחשבון.

הנתבע אישר במהלך חקירתו הנגדית, כי "לצורך עזרה בהפקדה כי כל יום הופעתי בכיכר המדינה גם בבנק לאומי וגם בבינ"ל, גדעון גנים ביקש ממני להיות מיופה כח בשביל לעשות עבורו פעולות, הפקדת צ'קים" (ע' 46).

בהמשך העיד הנתבע בהתייחס לגדעון גנים כך:
"הוא הכניס אותי לאט לאט ושלב שלב לחשבון הזה, הוא כל פעם ביקש ממני טובה, ואני לא אוהב לומר לא, וניסיתי לעזור לו" (ע' 62).

הנה כי כן, אין מדובר באדם "זר" לחשבון, שנסמך על מידע שנמסר לו מפי עובדי הבנק, אלא במיופה כח, שפעל בחשבון על בסיס יום יומי. זאת ועוד. פקידי הבנק העידו, כי כלל לא פגשו את גדעון גנים בסניף, אלא רק את הנתבע (למשל, עדותה של ע/ת צלילה הרצוג, ע' 19). בנסיבות אלה, העלאת טענה, כי הנתבע טעה או הוטעה על ידי פקידי הבנק לגבי מצב החשבון, הגדלת הערבויות וכיוב' טענות, אינה במקומה, בלשון המעטה.
ב. ערב מוגן או ערב יחיד
אין מחלוקת, כי סך ערבויותיו של הנתבע לחשבון הוא 150,000 ₪, על פי שני כתבי הערבות. הערבויות ניתנו לצורך קבלת אשראי שוטף בחשבון שהתנהל ע"ש אתי גנים. ב"כ הבנק טוענת, כי הנתבע אינו ערב מוגן. לגבי סכום הערבות הראשונה (140,000 ₪), אין ספק כי אינו נופל למגבלת הסכום החלה על ערב מוגן (60,000 ₪ לפי סעיף 19 לחוק הערבות, התשכ"ז - 1967). לפיכך, אין לנתבע מעמד של ערב מוגן לגבי ערבות זו. מעמדו הוא כשל ערב יחיד, שכן אין הוא בעל עניין בתאגיד או בן זוגה של בעלת החשבון.

בהתייחס לערבות השנייה, ע"ס 10,000 ₪, טוענת ב"כ הבנק, כי מדובר בערבות "נוספת", ולכן יש לצרף את סכומה לסכום הערבות הראשונה ולראותם כסכום אחד. דעתי בעניין זה שונה. מדובר, אמנם, בערבות שנחתמה בנוסף לערבות הראשונה, אך היא עצמאית ועומדת על רגליה היא. אם ביקשו הצדדים להוסיף על סכום הערבות הראשונה, יכולים היו לתקן את הסכום שצוין בה. משלא נעשה הדבר, יש לראות כל ערבות כעומדת בפני
עצמה.

ב"כ הנתבע טוען בסיכומיו, כי לא קוימה חובת הגילוי כלפי הערב, כהגדרתה בסעיף 22 לחוק הערבות.

אכן, מטרת סעיף 22 לחוק, הקובע את חובת הגילוי כלפי ערב יחיד, היא לאפשר לערב לקבל את מלוא המידע, כדי שיוכל לשקול באופן מושכל את הסיכונים הצפונים בערבות ולהחליט אם לחתום על כתב הערבות (ראה, למשל, ע"א 4080/04 גילת נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תק-על 2005 (4) 74 שהוזכר בסיכומי ב"כ הנתבע).
גם אם נכונה הטענה, כי הנתבע לא קיבל פרטים מלאים אודות החשבון, עובר לחתימה על כתב הערבות, הרי לאור העובדה שהפעילות בחשבון בוצעה בפועל על ידו לאורך כל הדרך, אין משמעות לטענה זו. הנתבע היה מיופה כוח בחשבון, וככזה בעל גישה לדפי החשבון ובעל השליטה בכל ההפקדות והמשיכות שבוצעו על ידו!! סבורה אני, כי בנסיבות אלה, טענותיו המיתממות של הנתבע, כי לא נמסרו לו פרטים בדבר היותו של גדעון גנים לקוח מוגבל, או בדבר העלאת גובה מסגרת האשראי, או העובדה שהחייב אינו מקיים את התחייבויותיו, ועוד כהנה וכהנה טענות - דינן דחייה.

לפיכך, אני קובעת, כי ערבותו של הנתבע על פי הערבות הראשונה קיימת ושרירה.

בהתייחס לערבות השנייה, לגביה קבעתי כי הנתבע הוא ערב מוגן, חלה על הבנק חובת מיצוי ההליכים כנגד החייב, בטרם תוגש נגדו תביעה. הבנק תבע את הערב יחד עם החייבת אתי גנים, ולא ניסה קודם לכן להיפרע ממנה.

לפיכך, אני קובעת, כי לא התמלאו התנאים הנדרשים להגשת התביעה נגד הנתבע, בכל הנוגע לערבות השנייה, ויש לדחות את התביעה בגינה.

ג.פעולות הבנק בקשר עם החייב האמיתי עולות כדי ויתור על סכום החוב ולכן הערב פטור מערבותו.

הנתבע העיד, כי הודיע למנהל הבנק כי מנוהלים מגעים, לפיהם החייב העיקרי מתחייב לפרוע את החוב בחשבון הנערב, אך הבנק טען כי אין לו יכולת משפטית לפעול כנגד החייב האמיתי (סעיף 69 לתצהיר הנתבע).
מנהל הסניף מר אבי סימס העיד, כי כאשר החשבון החל להיות בעייתי, נפגש עם הנתבע (ע' 35). לדבריו, נוהל מו"מ ואף נשלחה אל הנתבע טיוטת הסכם פשרה, לפיה הסכים הבנק שלא לפעול נגד הנתבע במשך 12 חודשים, אשר במהלכם יפעל הבנק לגביית החוב באמצעות הגשת תביעה נגד אתי גנים.

עו"ד דלית קלמן העידה, כי הנתבע התמהמה בחתימתו על הסכם הפשרה (שצורף כנספח לתצהירה), ובחוסר תום לב פעל לשחרור כספי פקדון שנועדו לקיזוז והעברתם לחשבון שהתנהל על שם אחותו (סעיפים 6-8 לתצהירה).

תשובותיו המתחמקות של הנתבע בעניינים אלה מלמדות, כי הבנק אכן ניסה ללכת לקראתו, אך הנתבע ביקש לנצל את פסק הזמן שניתן לו לשינוי המצב לטובתו, ובכך למעשה גרם להגשת התביעה נגדו.

ב"כ הנתבע מודע, ללא ספק, לעובדה שבין גדעון גנים לבין הבנק לא קיימת מערכת הסכמית, או אפילו היכרות ממשית. גדעון גנים אינו חתום על מסמכי פתיחת החשבון, אינו שותף בו ואף לא פעל בו מעולם. הנתבע הוא זה שחתם על כתבי הערבות, פעל בחשבון על סמך יפוי כוח שהוקנה לו, ונדרש כיום לשלם את סכומי ערבותו.
בנסיבות אלה, תמוהה טענתו של הנתבע, כי הבנק ויתר על זכותו כלפי החייב האמיתי - שאינו חייב כלל - ואינני מקבלת את הטענה, כי בנסיבות אלה הוא מופטר מערבותו.

ד.התביעה מוגבלת לסכום הערבות, ללא הצמדה וריבית.
טענה זו נזנחה בסיכומיו של ב"כ הנתבע, ובצדק רב. עיון בכתב הערבות הראשונה ובהודעה לערב שצורפו אליה מגלה, כי נאמר בה במפורש כי הסכום שעל הערב לשלם "לא יעלה על 140,000 ₪ בתוספת ריבית בגין איחור בפרעון בשיעור שלא יעלה על 4% מעל שיעור הריבית שנקבע או יקבע בכל הסכם שבין הבנק לחייבים, ובתוספת ההוצאות המגיעות ושיגיעו לבנק...."
לפיכך, דרישתו של הבנק, כי סכום הערבות ישולם לו בתוספת ריבית כמפורט בכתב התביעה, הינה דרישה כדין.

סוף דבר
אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 140,000 ₪, בתוספת ריבית כמפורט בסעיף 16 לכתב התביעה, מיום הגשת התביעה.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, 22.2.2007, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ד"ר דפנה אבניאלי
, שופטת









א בית משפט שלום 165083/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' שבתאי ונטורה (פורסם ב-ֽ 22/02/2007)