פסקי דין על א. ו. ליברמן אחזקות בע"מ | פסקי דין על תדביק | פסקי דין על אליהו ליברמן |

201081/98 ברע     06/05/1999




ברע 201081/98 א. ו. ליברמן אחזקות בע"מ נ' תדביק בע"מ,אליהו ליברמן




בבית משפט המחוזי

בבית משפט המחוזי
ת"א - יפו

בר"ע 201081/98

בפני
כבוד השופט דן ארבל


תאריך: 6.5.99




א. ו. ליברמן אחזקות בע"מ
.

המבקשת

- נגד -

תדביק בע"מ


המשיבה

אליהו ליברמן


המשיב פורמלי


פסק דין

העובדות במקרה דנן פורטו בהרחבה די הצורך ע"י בית משפט קמא, לכן אציין רק את תמציתן: במסגרת הסכם פשרה בתיק פירוק 481/95, נחתמו בין המשיבה לבין המשיב הפורמלי (להלן: "ליברמן") מספר ההסכמים ביניהם גם הסכם שירותי ייעוץ (להלן: ההסכם) הוא נשוא

פסק דין
להלן.
במסגרת ההסכם התחייב ליברמן להיות ערוך ליתן למבקשת שירותי ייעוץ , וכנגד התחייבותו זו של ליברמן התחייבה המבקשת לשלם לליברמן דמי ייעוץ שנתיים בסך 400,000 ש"ח.
ע"פ ס' 7 להסכם רשאי היה ליברמן ,לפי שיקול דעתו המוחלט, להעביר את זכויותיו ע"פ ההסכם לתאגיד שהוא מחזיק במניותיו ומשמש בו כמנהל. ואכן, טוענת המבקשת, כי ליברמן המחה את כל זכויותיו ע"פ ההסכם למבקשת וזו קיבלה על עצמה את כל התחיבויותיו של ליברמן כלפי המשיבה.
המבקשת הגישה כתב תביעה בסדר דין מקוצר בטענה כי המשיבה לא עמדה בתשלומיה ע"פ ההסכמים דלעיל.

המשיבה הגישה כתגובה בקשת רשות להתגונן ,אולם רק ביחס לחלק התביעה שעניינו התשלום מכוח הסכם הייעוץ. במסגרת בקשת הרשות להתגונן טענה המשיבה (וממשיכה לטעון בפני
) ,כי ליברמן רימה אותה ומעל באמונה ,שכן תנאי ליצירת הסכם הייעוץ היה כי ליברמן יבטל שותפות בשם "
image label
" של חברת דביקול (שליברמן היה מנהלה) עם חברה אמריקאית.

המשיבה טוענת כי ליברמן ,למרות שהצהיר בפני
המבקשת כי בטל את הסכם השותפות, לא עשה זאת בפועל. לא זו אך זו, טוענת המשיבה ,כי ליברמן ,להוכחת דבריו, הציג מסמך הנחזה להיות חתום בידי השותפה האמריקאית ובו נאמר ,כי השותפה האמריקאית מאשרת קבלת כל זכויותיה של תדביק בע"מ
(המשיבה) בשותפות "
image label
". מסמך זה ,טוענת המשיבה, נתגלה כמזויף רק לאחר דו"ח מבקר פנים מטעם המשיבה, ובעקבות זיוף זה שלחה המשיבה לליברמן הודעת בדבר ביטול הסכם הייעוץ.
לבסוף טוענת המשיבה ,כי זיוף המסמך על ידי ליברמן מקנה למשיבה עילה לביטול החוזה בשל פגם בכריתתו (על פי סעיפים 14 או 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-) או בשל הפרתו היסודית (על פי סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה, התשל"א1970-), ועל כן יש להיעתר לבקשת הרשות להתגונן שהגישה.

בית המשפט קמא קבל את בקשת המשיבה וניתנה לה הרשות להתגונן.
על החלטה זו של בית המשפט קמא בקשה המבקשת רשות ערעור.

החלטתי לדון בבקשת רשות ערעור זו, כבערעור גופו.

המבקשת העלתה מספר טענות בסיכומיה בבקשת הרשות להתגונן וכן בבקשת רשות הערעור שבפני
,אולם לגבי טענות אלה זה לא מצאתי מקום לחלוק על קביעתו של בית המשפט קמא לפיה אין להתייחס לטענות אלה מכיון שהן מבוססות על הסכמים נוספים שלא צורפו לכתב התביעה אלא לסיכומים בלבד בבקשת הרשות להתגונן.
בענין זה ציינה השופטת קמא את ע"א ברש קליה ואח' נ. גד ירדני ואח' פ"ד מא (2) 253.
קבעה שם השופטת נתניהו:
"אכן לסיכומיו צרף בא כח המוכרים, ללא נטילת רשות, הסכם...
על מנהג זה של צרוף "ראיה" ללא רשות הערנו לא אחת. המסמך שהוגש כך איננו ראוי שנעיין בו. הוא אינו מהווה ראיה בפני
נו"

על כן, אם צירפה המבקשת לסיכומיה הסכמים, שלא כדין ,ועל כן לא נשמעו טענותיה בנידון, לא תוכל המבקשת להישווע כאשר מציגה היא הסכמים אלו לפני בית משפט זה בתקווה שטענותיה ישמעו כעת.
לפיכך, מצאתי להתייחס לשתי טענות עיקריות אותן מעלה המבקשת: האחת, לפיה טוענת המבקשת ,כי כל טענות המשיבות בבקשת הרשות להתגונן מופנות כלפי ליברמן ולא כלפי המבקשת, ולכן אין בהם הגנה ולו גם בדוחק, כנגד תביעתה של המבקשת.
בענין זה מוסיפה המבקשת ,כי היא חברה בעלת אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה וממנהליה ועל כן, לא ניתן ליחס לחברה טענות תרמית ו/או מעילה באימון בשל מעשים הנטענים כאלה שנעשו על ידי מנהלה ו/או בעל מניותיה.

טענה זו דינה להידחות.


סעיף 2(א) לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט1969- קובע בזו הלשון:
"המחאת זכות אין בה כדי לשנות את הזכות או תנאיה, ולחייב יעמדו כלפי הנמחה כל הטענות שעמדו לו כלפי הממחה בעת שנודע לו על ההמחאה"

העולה מן הסעיף הנ"ל הוא, שאין בעובדה כי זכויותיו של ליברמן הומחו למבקשת , כדי למנוע מן המשיבה לטעון כנגד המבקשת בדבר פגם בכריתת החוזה (הסכם הייעוץ).
יפים דבריו של פרופ' שלום לרנר במסגרת ספרו של פרופ' דניאל פרידמן ,דיני חיובים - חלק כללי, בעמ' 129:
"מושכל ראשון יסוד בדיני הקנין הוא שאדם אינו יכול להעביר לאחר יותר משיש לו. כלל בסיסי זה אינו מפורש בספר החוקים ועל קיומו ניתן להסיק מהמקרים בהם לפי החוק נעבר עשוי לקבל יותר ממה שהיה למעביר. לפי כלל זה, ממחה לא יוכל להעביר לנמחה יותר ממה שיש לו. המחאה אינה מעבירה לנמחה מה שאין לממחה, ובלשון הסעיף 'המחאת זכות אין בה כדי לשנות את הזכות או תנאיה'"

לגבי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת עליו מסתמכת המבקשת בטענתה דלעיל יש לומר ,כי אמנם התרמית אותה מעלה המשיבה בטענותיה מופנית כלפי ליברמן ולא כלפי המבקשת ,אך אין לה ,לאישיותה הנפרדת של המבקשת, ולא כלום עם טענת פגם בכריתת החוזה. דהיינו: אם תוכיח המשיבה כי ליברמן רימה אותה כטענתה, אכן תוכיח זאת כלפי ליברמן ולא כלפי המבקשת. ההשלכות הישירות של התרמית יביאו לבטלות החוזה בין ליברמן לבין המשיבה מפאת פגם בכריתתו. לפיכך, אם יבוטל החוזה בין ליברמן לבין המשיבה יבוטלו כל זכויותיו של ליברמן כלפי המשיבה ,ואם המחה ליברמן את זכויותיו למבקשת הרי המחאה זו בטלה בכל הקשור לזכויות המבקשת כלפי המשיבה על פי החוזה.
ציין בעניין פרופ' לרנר, שם, בעמ' 130:
"אם החייב זכאי לבטל את החוזה עם הנושה
(הממחה) בשל פגם בכריתתו או משום הפרתו על ידי האחרון, בין אם ההפרה קדמה להמחאה או אירעה אחריה, ההמחאה אינה פוגעת בזכות הביטול"

על כן צדקה השופטת קמא בקבעה:

"העובדה שבינתיים הומחו זכויותיו וחובותיו של ליברמן על פי ההסכם לליברמן אחזקות (המבקשת - ד. א.),אינה משנה לענין זה , שכן אין בכוחה של המחאת הזכויות והחובות לרפא את הפגם. ליברמן לא יכול היה להעביר לליברמן אחזקות יותר זכויות משהיו לו"





הטענה השניה אותה מעלה המבקשת היא ,כי הסכם הפשרה קיבל תוקף של

פסק דין
ע"י בית המשפט המחוזי (שדן בתיק הפירוק) ,לכן כדי להשיג על תוקפו שלך הסכם הפשרה יש לעשות זאת במסגרת תביעה עצמאית לביטול ההסכם.
אין לי אלא לדחות טענה זו מהסיבה הפשוטה כי הסכם הפשרה מעולם לא קבל תוקף של

פסק דין
.
בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בתיק פירוק 481/95 קבע בית המשפט ,כי :
"א. הצדדים הודיעו כי הגיעו להסכם פשרה בנוסח הנספחים המצורפים".
כל אשר עולה מפסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא ,כי בקשותיהם של הצדדים בתיק הפירוק נדחות (לבקשתם) עקב הגעת הצדדים להסכם פשרה, אולם הסכם הפשרה עצמו לא קבל תוקף של

פסק דין
.

לעניין טענותיה של המשיבה בבקשת הרשות להתגונן:
הלכה היא , שבבחינת בקשת הרשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע אינו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה אינו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן רשות להתגונן.

עמד על כך השופט מלץ בע"א 518/87 ליאון פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל ,דינים עליון, כרך לא, 934:
"הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני תביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה בעיה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע. כל זאת בסייג אחד: שהחומר שהובא לפני בית המשפט לצורך הדיון בבקשה איננו מפריך על פניו (ו/או לאחר החקירה הנגדית, כשמתקיימת) את טענות המבקש"

במקרה דנן לא מצאתי לחלוק על קביעתה השופטת קמא לפיה המשיבה יצאה ידי חובתה ,שכן התצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן והעובדות הנטענות בו ,אם תוכחנה, נותנות בידי המשיבה הגנה מפני תביעה.


אשר על כן, הערעור
נדחה.







המבקשת תשלם
הוצאות משפט בסך
3000 ש"ח + מע"מ.

ניתן והודע ביום 6.5.99.






ֹ_____________

השופט דן ארבל

בית משפט מחוזי

בתל-אביב








ברע בית משפט מחוזי 201081/98 א. ו. ליברמן אחזקות בע"מ נ' תדביק בע"מ,אליהו ליברמן (פורסם ב-ֽ 06/05/1999)