פסקי דין על קוט דניאל | פסקי דין על שקד את קוט | פסקי דין על שקד נמרוד

1655/01 א     31/10/2004




א 1655/01 קוט דניאל,שקד את קוט בע"מ נ' שקד נמרוד




בעניין:

44



בתי המשפט


א
001655/01
בית משפט השלום
ב
א
י
ל
ת


31/10/2004

תאריך:

כב' השופט ש. שטיין

בפני
:



בעניין:

1 . קוט דניאל


2 . שקד את קוט בע"מ


ע"י ב"כ עוה"ד:
ג'אד / אפשטיין
התובעים
הנתבעים שכנגד



נ ג ד



שקד נמרוד



ע"י ב"כ עוה"ד:
ש. יובל

הנתבע
התובע שכנגד



פסק דין

1.
זוהי תביעה ותביעה שכנגד.


התובעים בתביעה דניאל קוט,
(להלן: "קוט")
, ושקד את קוט בע"מ

(להלן: "החברה")
, הגישו תביעה כנגד הנתבע, והתובע שכנגד, נמרוד שקד, (להלן: "שקד").


התביעה היא תביעת נזיקין בסך של -.100,000 ש"ח, שהוגבלה לסכום זה לצורכי אגרה.


ואילו התביעה שכנגד הינה תביעה כספית והיא על סך -.118,000 ש"ח.

יצויין, כי כתב התביעה הוא כתב תביעה מתוקן, כאשר כתב התביעה המקורי הוגש אף כנגד נתבעת נוספת, רעיון הפקות בע"מ
(להלן: "רעיון" או "החברה החדשה")
, ששקד הינו שותף במחצית מניותיה. בתביעה המקורית מהות התביעה היתה חוזית, נזיקית וצו עשה, אולם כאמור, כתב התביעה תוקן בהשמטת חברה זו ובשינוי מהות התביעה.

2.
מכתבי הטענות, התצהירים, העדויות והמסמכים שהוגשו עולה כלהלן:

א.
בתאריך 25.6.2000 נחתם הסכם בין קוט ובין שקט לפיו הצטרף שקד לקוט כשותף בחברה בבעלותם בשם קוט הפקות בע"מ
(להלן: "הסכם ההקמה")
. שקד רכש 50% ממניות אותה חברה, סוכם כי שמה המסחרי ישתנה לקוט את שקד בע"מ.

ב.
טרם הצטרפותו של שקד כשותף לקוט, עסק שקד בשיווק חדרי מלון לחברת קלאב הוטל ובמסגרת זו לדבריו היה אחראי על צוות של סוכנים ומשכורתו כולל עמלות הגיעה לכ – 26,000 ש"ח לחודש.


ההכרות בין קוט לשקד החלה עקב מגורים בשכנות זה לזה.

ג.
במסגרת הצטרפותו לחברה, שילם שקד לקוט -.40,000 ש"ח. עוד סוכם כי בשנים עשר החודשים, החל מחוודש ספטמבר 2000 ימשוך קוט משכורת הגבוהה ב – 20,000 ש"ח משקד. עוד סוכם, כי קוט ימשיך בסוף השנה בחלוקת הדיוודנדים 30,000 ש"ח ראשונים והשאר יחולק שווה בשווה בין הצדדים.

בהסכם הסדרים כספיים נוספים שלא מצאתי מקום לפרטם.

ד.
עיקר פעילות החברה היה הפקת חוברת בשם 'דאבל דיל' שתוכנה הוא פרסום מסעדות ובתי עסק באילת, אשר הופצה לתושבי העיר.

הצדדים החליטו לסיים את השותפות בינהם, מטעמים שונים ובהם העובדה שקוט עזב את העיר למשך מספר חודשים מטעמים משפחתיים ובשל רצונו לסעוד את אימו שחלתה במחלה ממארת.

ה.
בין הצדדים נחתם הסכם בתאריך 21.1.2001
(להלן: "הסכם הפירוק")
, ולפיו מכר שקד את מניותיו לקוט ולאשתו, וזאת בתמורה ל - -.40,000 ש"ח אשר שולמו לו בשיקים דחוייים בסך 10,000 ש"ח כל אחד, לתאריכים 10.3.2001, 25.5.2001, 10.7.2001 ו – 25.8.2001. עוד קיבל שקד לידיו מחשב נייד נישא, שהיה רכוש החברה. שווי המחשב כ – 10,000 ש"ח.


קוט קיבל על עצמו את כל זכויות החברה וחיוביה ופטר את שקד מכל חיוביו לחברה ולחשבונותיה.

3.
לטענת קוט, החל שקד עוד טרם הסכם הפירוק בהליכים להקמת חברה מתחרה לחברה בשם רעיון הפקות בע"מ וזאת תוך כדי עבודתו בחברה, כאשר עיסוקה של חברה זו דומה ואף מקביל לפעילות החברה.

ב.
במסגרת פעילותה האמורה, הוציאה רעיון חוברת פרסום הנקראת 'טעמים', הדומה במתכונתה לחוברת דאבל דיל, וכאשר רוב רובם של המפרסמים בחוברת הנ"ל היו לקוחותיה של החברה. בחוברת זו מופיעות תמונות וגרפיקות השייכות באופן בלעדי לחברה, כאשר השימוש בהן מהווה שימוש ללא היתר ברכוש וזכויות הפרסום של החברה.

ג.
זאת ועוד, שקד המשיך להשתמש בתיבת הדואר האלקטרוני של החברה וזאת תוך שימוש בסיסמת המשתמש
pirsum
השייך לחברה.

ד.
אף לאחר הסכם הפירוק, המשיכו שקד והחברה החדשה להשתמש בדואר האלקטרוני. שקד התקשר באמצעותו ללקוחות החברה ושאב נתונים חיוניים ממנו, ובכך גרם לה נזק ממוני נוכח השימוש בהזמנות העבודה שהיו מיועדות לחברה.


בפעילותו זו גרם הנתבע עוולה נזיקית לתובעים בהתאם לחוק המחשבים ולפיכך עליו לפצותם.

ה.
עוד נטען, כי אף טרם החתימה על הסכם הפירוק, ניסה הנתבע לפגוע במוניטין של החברה ובמספר מקרים אף צלח בנסיונותיו.

ו.
במעשיו דלעיל, עבר הנתבע על חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999. עוד נטען, כי קמה לתובעים הזכות לתבוע את שקד בשל התנהגותו בגין הפסדם הנוכחיים והעתידיים.

ז.
התביעה הינה כדלקמן:


(1)
בגין פגיעה במוניטין: -.50,000 ש"ח.

(2)
בגין החדירה למחשב ולתיבת הדואר האלקטרוני ושימושו בהם:
-.150,000 ש"ח.

(3)
בגין שימוש בגרפיקות הפרסום והנתונים השייכים לתובעים:
-.100,000 ש"ח.

כאמור, מטעמי אגרה העמידו התובעים התביעה על סך -.100,000 ש"ח.

4.
התביעה הנגדית הינה כלהלן:


30,000 ש"ח, סכום שלושה מתוך ארבעת השיקים שנתנו לשקד ולא נפרעו. בנוסף, מתבקש פיצוי בסך 10,000 ש"ח נוכח הפרת ההסכם הנובעת מאי כיבוד השיקים הנ"ל. סך של 78,000 ש"ח נובע מהפסדי השתכרות שהיו לשקד לו היה ממשיך במקום עבודתו הקודם שם הרוויח כטענתו 26,000 ש"ח לחודש.


לדבריו, התקשרותו בהסכם השותפות עם קוט היה עקב מצגים כוזבים ביחס לסיכויי הרווח האמיתיים בחברה.


סך כל הפיצוי הנתבע על ידו הינו 118,000 ש"ח.

5.
להוכחת תביעתם הגישו כל צד תצהירי עדות ראשית מצדו, התצהירים הינם של קוט מחד ושל שקד מאידך. מצידו של שקד הוגש תצהיר עדות ראשית נוסף של עו"ד שלמה יובל, בא כוחו.

6.
מתוך התצהירים, העדויות והמסמכים שהוגשו, עולה התמונה העובדתית הבאה:

א.
הסכם השותפות בין הצדדים נחתם בתאריך 25.6.2000.

ב.
עיקר פעולות החברה התמצה בהוצאת חוברת הדאבל דיל. דובר אמנם בין קוט לשקד על יוזמות מסחריות נוספות, אולם דבר מיוזמות אלה לא יצא לפועל.


עוד נטען על-ידי קוט כי ביצעו בנוסף לחוברת, פעולות קידום פרסום לבעלי עסקים בעיר, אולם מעבר לעדות כללית בעניין זה, הדבר לא נתמך בראיות כלשהן .

ג.
באשר לחוברת עצמה, עולה כי הגרפיקות המשמשות לפרסומי הלקוחות סופקו הן על-ידי הלקוחות עצמם והן על-ידי גרפיקאי בשם מוטי חזן, אם כי אלה אינן שייכות לחברה אלא לגרפיקאי.


עוד עולה, כי אין התקשרויות ארוכות טווח בין המפרסמים לחברה. כי החוברת יוצאת אחת לחודש, וכי למעשה הדבר דומה לרכישת מודעה לפרסום בעיתון.

ד.
בסמוך לפני ינואר 2001 אז נפרד קוד משקד, עבר קוט לאיזור רמלה, עד לחודש מאי, כדי לסעוד את אימו החולה, ולמעשה מאז לא יצאה חוברת נוספת כלשהי של 'דאבל דיל'.


בתקופה האמורה, ניסה קוט לעסוק ביזמות עסקית אחרת ובין השאר ביקש לזכות באמצעות חברתו בקבלת זכיון להוצאת תעודת תושב של עירית אילת, כן עסק בארגון מסיבות.

ה.
החוברת האמורה אינה היחידה המופצת בעיר.

ו.
בתאריך 4.4.2001 הוקמה חברת רעיון ובעליה ומנהלי עסקיה הינם שקד ואדם בשם איתן קובי, אשר קודם לכן עבד בחברה. חברה זו הוציאה חוברת בשם 'טעמים' הדומה במתכותה לחוברת 'דאבל דיל' וזאת החל מקיץ 2001.

ז.
מאז הסכם הפירוק לא הוציא קוט או החברה שבבעלותו חוברת נוספת כלשהי.

ח.
שקד אכן המשיך להשתמש בכתובת האלקטרונית ובדואר האלקטרוני ששימש את החברה לאחר הסכם הפירוק, ואף החברה החדשה עשתה בו שימוש וציינה אתו על מסמכיה.

ט.
חלקו של שקד בחברה החדשה נמכר על ידו לשותפו בשנת 2002, ומאז כנראה לא נעשה שימוש בכתובת האמורה.

י.
מי שהיה אחראי על פעולות המחשב בזמן פעילות החברה היה שקד. ולמעשה מאז הסכם הפירוק ועד לחודש מאי קוט לא עשה שימוש במחשב או התקשרות לדואר האלקטרוני של החברה.

יא.
כתובת החברה [לא כתובת הדוא"ל] לא שונתה לאחר הסכם הפירוק. דברי דואר המשיכו להגיע לתא הדואר שנפתח בזמנו על-ידי שקד עוד טרם הסכם ההקמה והוא טרח בדרך כלל להמציאם לקוט.

יב.
באשר להליכים שקדמו להסכם הפירוק עולה, כי ענין המשך עיסוקו של שקד בנושאים בהם עסקה החברה עלה ונדון בין הצדדים.


שקד הודיע לקוט כי התייעץ עם עורכי דינו אשר המליצו בפני
ו שלא לכלול תנאי כלשהו בדבר הגבלת עיסוק, ובפועל, בהסכם הפירוק לא מצוי סעיף כלשהו המתייחס לנושא זה.


טענתו של קוט הינה כי על אף שידע כי זוהי המלצת עורכי דינו של שקד, הרי שהוא הוטעה על ידו לחשוב כי המצב החוקי אינו מאפשר הכנסת תנאי כזה, אולם בפועל בעל פה, היתה התחייבות
של שקד כי הוא לא יעסוק בתחום בו עסקה החברה. הוא מצידו לא מצא להתייעץ עם עורך דין בעניין זה.

יג.
טרם הגשת כתב התביעה המתוקן שולמו על-ידי קוט יתרת השיקים בסך
-.30,000 ש"ח ובנסיבות אלה צומצמה התביעה ברכיב זה, אם כי נתבע פיצוי נוכח אי התשלום של אותם שיקים במועד.

יד.
שקד אף חזר בו מתביעתו הנגדית בכל הקשור להפסדי השתכרותו להם טען אשר נבעו מעצם התקשרותו בהסכם ההקמה.

הטעון המשפטי של התובעים

7.
א.
שקד פעל שלא בתום לב בכך שעוד טרם הסכם הפירוק תיכנן להקים חברה חדשה ולרוקן מתוכן את החברה. הוא פעל שלא בתום לב עובר לחתימת הסכם הפירוק בכך שלמרות שהתחייב בעל פה שלא לפעול בתחום עסקיה של החברה, הציג בפני
קוט מצג שווא בעניין המצב החוקי לפיו אין אפשרות לרשום סעיפי עיסוק מגבילים, ובפועל כאמור מיד בסמוך להסכם הפירוק הקים החברה החדשה ביחד עם עובד לשעבר של החברה תוך שימוש בכתובת האלקטרונית של החברה ובדואר האלקטרוני שלה.

ב.
הסכם הפירוק, בהתעלם מהתחייבותו בעל פה של שקד להמנע מפעילות עסקית בתחום החברה, אינו בעל הגיון עסקי, שהרי קוט לקח על עצמו את כל ההתחייבויות החברה, פטר את שקד מערבותו לחיוביה ובנוסף לכך שילם לשקד הסך של 40,000 ש"ח וכן נתן לו מחשב בשווי של 10,000 ש"ח.


לטענתו, לו קוט היה מעביר לשקד את מניותיו בחברה ללא תמורה, היה מצבו טוב יותר משום שבכך היה חוסך נשיאה בתשלום חובות החברה ותשלום נוסף של 40,000 ש"ח.

ג.
נזקיהם של התובעים הינם בגין פגיעה במוניטין, גזילת תיבת הדואר האלקטרוני ושימוש בגרפיקות והפרסומים שהיו שייכים לתובעים.


באשר למוניטין של החברה, הרי שהוא מוכח מעצם העובדה ששקד קיבל הסך של 40,000 ש"ח וכן מחשב נישא בשווי 10,000 ש"ח.


באשר לגזילת תיבת הדואר האלקטרוני, הרי משמעותה השתלטות על החברה כולה, כאשר הערכת שווי החברה בהערכה שקולה הינה 50,000 ש"ח.


ובאשר לשימוש בגרפיקות הרי מדובר בגניבת עיין שבגינו לבית המשפט סמכות להטיל פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק.

הטעון המשפטי של הנתבע

8.
א.
הטענה בדבר ההתחייבות בעל פה של שקד להמנע מעיסוק בעסקי הנתבעת הינה טענה בעל פה מול מסמך בכתב.

זאת ועוד, תביעת קוט אינה כוללת סעד בגין הפרת הסכם. אלא אך סעד בגין התוצאות הנלוות מקיום התחרות.

ב.
הסכם הפירוק בו לא נכלל סעיף הגבלת העיסוק הינו פועל נגזר של הבנות הצדדים. והכתוב בו הינו בבחינת הסדר שלילי.

ג.
חובת תום הלב הנדרשת משקד אינה יכולה להתייחס לפעולותיו העתידיות לאחר גמר הקשר העסקי. אם כי בעניין זה טענתו היא כי במועד האמור דהיינו במועד הסכם הפירוק, לא היו בידיו תוכניות מגובשות. חובתו היא אך לסיים בהגינות את הקשר העסקי.

ד.
התחרות כלפיה הוגשה התביעה הינה של החברה החדשה ולא ביחס לפעולות שקד באופן אישי. לא הובהר מדוע מבקשים התובעים הרמת המסך כלפי שקד.


מה עוד שעצם התחרות הינה חיובית מבחינת האינטרס הציבורי.

ה.
באשר לשימוש בדואר האלקטרוני על-ידי שקד, הרי שהוא נעשה בתום לב ובאופן טבעי וחדל מיד לאחר פנייתו של קוט אליו. הואיל ומדובר בנושא חדשני ומיוחד, הוא לא צפה כי רעיון או הוא עלולים להחשב כמשתמשים בנכס לא להם וכי יש בכך משום עוולה או עבירה. בכל מקרה, אין במעשיו אלה משום עוולה על פי חוק המחשבים. בנוסף לכך, גם אם חטאה החברה בעניין זה אין לייחס לשקד אחריות אישית נוכח כך שלא הועלה נימוק כלשהו להרמת מסך ההתאגדות של רעיון .

ו.
קוט לא הוכיח נזקים כלשהם עקב השימוש בדואר האלקטרוני. לא הוכח שהיתה אליו פניה כלשהי על-ידי לקוחות ולפיכך המדובר במעשה בלתי מזיק שעיקרו בוצע על-ידי רעיון אשר כאמור נמחקה מהתביעה.

ז.
בכל מקרה, מול השימוש בדוא"ל שנעשה ללא הסכמה, יש לחייב את קוט בשימוש שהוא עושה בתא הדואר של שקד, ושימוש זה מקזז למעשה את השימוש בדואר האלקטרוני.

ח.
באשר לפגיעה במוניטין, הרי שלא הובאו ראיות לעניין הבעלות או הזכות בנכסים ו/או ייחוד שיוצר מוניטין, כמו כן, לא הובאה ראיה כלשהי לנזקים כספיים.


קוט לא הגיש חוות דעת חשבונאית או התייחסות כלכלית לסוגית הפגיעה במוניטין.


זאת ועוד, הפעילות המדוברת של החברה דהיינו פרסום מודעות בתוך חוברת המופצת בדיוור ישיר, כאשר אין מניעה שאחרים יעשו אותה פעולה, אינה יוצרת מוניטין. לקוט לא זו בלבד שאין מוניטין, אלא ההיפך, הינו בעל מוניטין שלילי, כמי שאינו מכבד הסכמים ומילתו אינה מילה.

ט.
באשר לשימוש במודעות ובגרפיקה, הרי שאלה סופקו על ידי הלקוחות או שהינם שייכים לגרפיקאי.

י.
באשר לתביעה הנגדית, הרי שקוט נהג בחוסר תום לב, הן בכך שלא עמד בהסכם ההקמה משום שמסר נתונים לא נכונים עובר לחתימתו והן בכך שחילל השיקים שנמסרו לשקד בהסכם הפירוק. אף שהשיקים שולמו לאחר מכן, אין בכך לשלול את זכותו לפיצוי וזאת אף אם לא היה בינהם סעיף פיצוי מפורש. במקרה זה רשאי בית המשפט לראות קיומו של סעיף פיצוי מכללא.




דיון

9.
דעתי היא, כי ציר המחלוקת בין הצדדים הינו תוכן הסכם הפירוק בינהם. האם כטענת קוט היתה הבטחה או התחייבות של שקד שלא לקיים פעילות מתחרה בחברה, אם לאו.


אני סבור, כי בעניין זה יש להעדיף גרסתו של שקד על זו של קוט.


עצם האפשרות ששקד יעסוק בפעילות דומה ואולי אף מתחרה לפעילות החברה היה דרישה נושא שבורר בין הצדדים. מהעובדות והמסמכים כמפורט לעיל, עולה כי היתה דרושה של קוט לפיה יוגבל עיסוקו בעתיד של שקד כך שלא יהיה בתחרות עם החברה, אולם שקד קיים התייעצות בעניין זה עם שני עורכי דין אשר ייעצו לו לסרב לקביעת הגבלה כזאת. שקד הודיע לקוט על עמדה זו של יועציו המשפטיים. קוט מצידו בחר שלא לקיים התייעצות עם גורם משפטי, ובסופו של דבר כידוע הסכם הפירוק אינו מתייחס לנושא הנדון. אני סבור כי בעניין זה ניתן לקבל טענת בא כוח שקד, שמדובר בהסדר שלילי בין הצדדים, לפיו אי הכללת הסעיף האמור משקף את רצונו הברור של שקד שלא יכלל בהסכם סעיף הגבלת עיסוק ואת ויתורו של קוט לכך שסעיף כזה אכן לא יופיע בהסכם.

10.
זאת ועוד, אין בידי לקבל טענת קוט לפיה תכנן שקד עוד טרם הסכם הפירוק את הקמתה של חברה מתחרה מתוך מגמה לנשל את החברה מנכסיה. כזכור, מאז הסכם הפירוק לא פעל קוט להוצאת חוברת כלשהי. הקמת החברה החדשה – 'רעיון' היתה כעבור כמעט שלושה חודשים מאז הסכם הפירוק, ואילו הוצאת חוברת 'טעמים' על ידה היתה בתחילת הקיץ.

11.
אני מקבל בעניין זה את טענת שקד לפיה עצם העובדה שקוט לאחר הסכם הפירוק לא פעל להמשך הוצאת החוברת 'דאבל דיל' יצר הזדמנות עסקית ששקד רשאי היה לנצלה.

12.
בהקשר למהות העסקית של הוצאת החוברת, ניתן לקבוע כי לא מדובר בפעולה ייחודית יוצאת דופן, שהרי הוצאת חוברת במתכונתה העסקית האמורה שמשמעותה ריכוז מודעות פרסום של בתי עסק כריכתה בחוברת והפצתה בדיוור ישיר לבתי אזרחים זוהי פעילות שאין בה ייחודיות או כשרון מיוחד. במיוחד כאשר אין כל קשר מחייב להתקשרות ארכות טווח בין בתי העסק השונים ובין החברה וכאשר אף נושא "רשימת לקוחות" אינו בגדר סוד מקצועי השייך לחברה.

13.
אף הטענה, כי אין להסכם הפירוק בסיס כלכלי והגיוני, בהעדר התחייבות להגבלת עיסוק, אינה יכולה להתקבל על דעתי.


כזכור, התקשרותו של שקד בהסכם ההקמה חייבה אותו בתשלום של 40.000 ש"ח. קוט לא הכחיש העובדה כי עם הקמת החברה הוא העתיק את עיסוקו מביתו למשרד שחייב השקעות ניכרות. בנסיבות אלה, וכאשר על-פי חומר העדויות עולה כי מצבה הכספי של החברה היה מאוזן פחות או יותר בין חיוביה, וההכנסות שהיתה צפויה לקבל, אין זה מופרך ששקד יקבל הסכומים אותם שילם, וגם זאת בפריסת תשלומים ארוכה למדי ובנוסף יקבל מחשב בשווי -.10,000 ש"ח, השייך לחברה.

14.
ב"כ התובעים בסיכומיו לא הבהיר ההקשר המשפטי בין טענותיו להפרת ההסכם הלא כתוב בין קוט לשקד ובין הפגיעה במוניטין מכוחה מבוקש הסעד. כזכור, התובעים לא הגישו התביעה בעילה זו ואף לא נתבקש סעד בשל כך.


מכל מקום, ואף בהעדר הבהרה לטעון זה, אני סבור כי התובעים לא עמדו בהוכחת התנאים הבסיסיים להוכחת עוולת גניבת העיין לעניין המוניטין בהתאם לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999.

כידוע להוכחת עוולה זו נדרש התובע להוכיח -

א.
כי התובע רכש לטובין של עסקו מוניטין באופן שהציבור מתייחס אל מוצריו. דהיינו, מעדיפים את מוצריו על פני מוצרים אחרים וזאת על בסיס המוניטין האמור.
[ראה ע"א 5792/99, תקשורת וחינוך דתי – יהודי נ' אס.בי.סי. פרסום, פ"ד נה(3), 435, 944]
.

ב.
התנהגותו של הנתבע מקימה סיכון ממשי שהציבור יטעה להאמין שטובין שמייצר הנתבע הם טובין של התובע ויעדיפם על פני מוצרים אחרים מכוחו של המוניטין שקנה התובע למוצריו.
[ראה ע"א 523/91 קלוד כהן נ' יונה בדיר, מט(2) 353, 359].


בעניינו, המוצר - החוברת במתכונת שפורסמה, כאשר לא היו בה סממני יחוד כלשהם וכל שכללה היה אוסף מודעות של בעלי עסקים ללא כל מחויבות נמשכת להמשיך ולפרסם בה, וכאשר לא היתה מניעה של אחרים לפרסם כמוה, קשה להצביע על 'מוניטין' כלשהם.

זאת ועוד, ברגע שפרסומה של החוברת הופסק, ושקד החל לפרסם מוצר דומה רק חודשים לאחר מכן, הרי שלא מתקיים יסוד התחרות או העדפה של הציבור את המוצר החדש על פני המוצר הקודם, וגם בכך לא הוכחה אותה עוולה.


למעלה מן הנדרש, התובעים קוט והחברה לא הוכיחו בדרך כלשהי מה היה נזקם כתוצאה מהפרסום של החוברת החדשה לא באופן קונקרטי ואף לא על דרך של חוות דעת חשבונאית או כלכלית ואין לפיכך מקום אף מהטעם האמור לקבל התביעה.

16.
בנוסף ולחילופין, בא כוח התובעים לא התייחס לטענת שקד, כיצד ניתן לייחס לו ביצוע העוולה באופן אישי, בהנחה שבוצעה, זאת כאשר בית המשפט לא נדרש להרים מסך ההתאגדות מהחברה החדשה, ולא הובאה ראיה כלשהי כי התקיימו התנאים להרמת המסך כנדרש על-פי סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999.

17.
באשר לשימוש בדואר האלקטרוני אקדים ואומר, כי שקד והחברה החדשה נהגו שלא כשורה בשימוש בכתובת זו ובתיבת הדואר האלקטרונית. פעולה זו מהווה עוולה בנזיקין מכוח סעיף 7 לחוק המחשבים, התשנ"ה – 1995, הקובע כלהלן:

"1.

הפרעה שלא כדין לשימוש במחשב או בחומר מחשב, בכל דרך שהיא לרבות על ידי גזילת דבר המגלם חומר מחשב" [הדגשה שלי].

2.
..."

עם זאת, אין בידי לקבל המשמעות הדרמטית שמנסה בא כוח התובעים לייחס לפעולה זו, ולפיה כמצויין בסיכומיו:
"
השתלטות על תיבת הדואר האלקרטוני משמע השתלטות על החברה כולה".

דעתי היא, כי בנסיבות שתוארו לא נגרם נזק ממשי כלשהו לקוט או לחברה כתוצאה מהשימוש בכתובת האמורה.

תיבת דואר אלקטרוני הינה כשמה - תיבת דואר לקבלת הודעות [תוך אפשרות אף לשליחת הודעות בשונה מתיבת דואר רגילה]. במקרה הנדון, קוט הודה שבפועל במשך חודשים ארוכים לאחר הסכם הפירוק לא ביצע פעולה כלשהי בדוא"ל זה ובעובדה שהוא לא פעל להוצאת חוברות נוספות מאז אותו הסכם.

משלא הוכיח בדרך כלשהי כי בפועל לא קיבל פניות של לקוחות שהופנו אליו, באמצעות הדוא"ל. הרי שלא הוכח נזק ממשי אמיתי עקב השימוש האמור.

18.
באשר לטענה בדבר שימוש בגרפיקות ופרסומים שהיו שייכים לקוט ולחברה, הרי לא הוכח כי אלה אכן היו שייכים לה. כעולה מהעדויות, חלק מהגלופות והגרפיקות היו של המפרסמים הלקוחות עצמם, וחלק אחר היה שייך לגרפיקאי מוטי חזן. נוכח כך, הרי שאף ראש נזק זה לא הוכח.

19.
באשר לתביעה הנגדית, הרי ששקד חזר בו מעיקרה ככל שהתייחסה להפסדי ההשתכרות שנגרמו לו. באשר להצגת מצגי שווא, קודם להסכם ההקמה, הרי שעניין זה לא הוכח, מה עוד שלא התבקש סעד כלשהו בגין כך.


למעשה, הבקשה לפיצוי הינה עקב כך ששלושה שיקים בסך של 10,000 ש"ח כל אחד לא כובדו על-ידי קוט. כזכור טרם הגשת כתב התביעה המתוקן שולמו שיקים אלה לשקד. בנסיבות אלה כאשר הצדדים לא קבעו סעיף פיצוי בהסכם הפירוק ומששקד לא הוכיח נזק ממוני בהקשר לעניין זה לא מצאתי לקבל התביעה אף בנקודה זו.

סיכומו של דבר, אני דוחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד.

כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום ט"ז בחשון, תשס"ה (31 באוקטובר 2004), בלשכתי,
בהעדר.

ש. שטיין
- שופט


המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

001655/01א
136 אבנר






א בית משפט שלום 1655/01 קוט דניאל,שקד את קוט בע"מ נ' שקד נמרוד (פורסם ב-ֽ 31/10/2004)