פסקי דין על עפרה גיא | פסקי דין על בל מאר ספנות | פסקי דין על טנקו אינטרנשיונל (97) בע"מ

592/06 בשא     03/10/2006




בשא 592/06 עפרה גיא , בל מאר ספנות בע"מ נ' טנקו אינטרנשיונל (97) בע"מ





בית הדין הארצי לעבודה

בפני
: הרשמת לאה גליקסמן

בש"א 000592/06
ע"ע 462/06

03/10/2006



המבקשות
1. עפרה גיא

2. בל מאר ספנות בע"מ



נ ג ד


המשיבה
טנקו אינטרנשיונל (97) בע"מ



החלטה

1. 1. בפני
בקשה להורות על דחייתו על הסף של הערעור שהגישה המשיבה, מן הטעם כי הוגש לכאורה באיחור של 17 ימים.

2. 2. לטענת המבקשות, המשיבות בערעור, ביום 18.05.06 ניתן פסק הדין נשוא הערעור שלא במעמד הצדדים. ביום 25.05.06 פורסם פסק הדין, וביום 31.05.06 הומצא פסק הדין לבא כוח המבקשות. לטענת המבקשות, המשיבה ידעה על פסק הדין והכירה אותו לפרטיו עובר ליום 30.05.06 ואף עשתה בו שימוש, כאשר ביום 30.05.06 שלחה המשיבה למבקשות מכתב ובו תבעה תשלום מיידי של הסכום שנפסק בבית הדין קמא, על כל רכיביו. לפיכך, המועד האחרון להגשת הערעור היה יום 29.06.06, וביום 16.07.06 , עת הגישה המשיבה את ערעורה, חלף המועד להגשת ערעור.

3. 3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה,בניגוד לאמור בבקשה, פסק הדין הומצא לה רק ביום 02.07.06 באמצעות דואר רשום על ידי מזכירות בית הדין, יחד עם החלטת בית הדין קמא בבקשת המבקשות לתיקון פסק הדין במסגרת בש"א 2310/06. על כן, הערעור הוגש במועד ודין הבקשה להדחות. זאת ועוד, אין כל רלבנטיות למועד בו פורסם פסק הדין, מאחר והמועד ממנו מתחילים למנות את המועד להגשת הערעור הוא מועד המצאתו כדין של פסק הדין לבעל הדין מגיש הערעור. עוד נטען, כי המועד הקובע הוא המועד בו הומצאה ההחלטה בבקשה לתיקון פסק הדין, על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

4. 4. לחלופין, טוענת המשיבה כי גם אם לדעת בית דין זה אחרה המשיבה בהגשת הערעור מטעמה, בטרם יכריע בית הדין בבקשה עליו לשקול את "הטעמים המיוחדים" ובין היתר, סיכויי הערעור, אי התממשות עקרון סופיות הדיון ומידת האיחור, ולהאריך את המועד להגשת הערעור.

דיון והכרעה
5. 5. לאחר עיון בבקשה, בתגובה לבקשה, בפסק דינו של בית הדין קמא ובהודעת הערעור, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

6. 6. אקדים ואומר, כי טענת המשיבה לפיה מניין הימים החל במועד המצאת ההחלטה הדוחה את הבקשה לתיקון פסק הדין, דינה להדחות. כאשר מוגשת בקשה לתיקון

פסק דין
, ובית המשפט מחליט לדחות את הבקשה לתיקון, ולהותיר את פסק הדין על כנו, המועד הקובע להגשת ערעור הוא מועד מתן פסק הדין (ולא מועד ההחלטה בבקשה לתיקון). רק כאשר בית המשפט נעתר לבקשה לתיקון פסק הדין, רואים את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין לעניין ערעור.
בש"א 903/05 יומטוביאן נ' איכנטל ואח' (מיום 30.1.2005).

7. 7. לפיכך, השאלה העומדת לדיון היא מה המועד בו החל מניין הימים להגשת ערעור המשיבה: האם המועד בו ידעה על פסק הדין או המועד בו הומצא לה פסק הדין כדין. עיון בפסיקה מעלה כי קיימות שתי גישות : גישה אחת, הדוגלת ב"כלל ההמצאה", שמה את הדגש על חוקיות ההמצאה של ההחלטה. גישה שנייה, הדוגלת ב"כלל הידיעה", שמה את הדגש על ידיעתו של בעל הדין על ההחלטה. אולם, נראה לי כי מעיון בפסיקה עולה המסקנה כי בכל מקרה, כאשר אין ספק בנוגע לידיעה מלאה של בעל דין על פסק הדין או בנוגע למועד להגשת הליך ערעורי, גובר "כלל הידיעה". לפיכך, כאשר מוכח כי בעל הדין ידע בפועל על החלטת בית המשפט שניתנה בעניינו ולא נקט בהליך ערעורי במועד, לא תתקבל טענתו כי השיהוי מוצדק, בשל אי המצאה כדין.
ראו:
בש"א 6171/04 –א גב' רינה מיכאלי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (מיום 25.07.04)
רע"א 1656/00-א גרנד אלקטריק ישראל ואח' נ' legrand snc (מיום 25.07.06)
רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן (מיום 17.10.04)
רע"א 7724/04 לריסה גולנו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (מיום 04.11.04).

8. 8. עיון בתגובת המשיבה מעלה כי המשיבה אינה מכחישה את העובדה כי פסק הדין המלא היה בידיה לפני המועד בו הומצא לה כדין, ביום 2.7.2006. עובדה זו עולה גם מנספח ב' לבקשה – מכתב ב"כ המשיבה לב"כ המבקשות, בו נדרשו המבקשות לשלם את מלוא הסכום שנפסק בפסק הדין, על כל מרכיביו. לאור האמור, נראה לי כי במקרה הנדון יש להעדיף את כלל הידיעה, ולקבוע כי מירוץ הזמן להגשת ערעור החל, לכל המאוחר, ביום 30.5.2006, המועד בו פנתה המשיבה בכתב למבקשות ודרשה מהן תשלום על פי פסק הדין.

9. 9. יתר על כן. נראה לי כי במקרה הנדון, מעבר לכך שיש לראות את ידיעת המשיבה על פסק הדין כהמצאה כדין, מכתב ב"כ המשיבה אף יצר השתק. משהעלתה המשיבה דרישה על פי פסק הדין במכתבה מיום 30.5.2006, רשאיות היו המבקשות להניח כי המשיבה יודעת על פסק הדין במועד זה, וכי אם לא הוגש ערעור עד ליום 29.6.2006, משלימה המשיבה עם תוצאת פסק הדין. יש להדגיש, כי במכתבה נספח ב' לבקשה, לא הודיעה המשיבה למבקשות כי בכוונתה להגיש ערעור על פסק הדין.
השוו:
רע"א 1656/06 – א גרנד אלקרטיק ישראל ואח' נ' legrand snc (מיום 25.7.2006).

10. 10. בהתייחס לטענות האחרות בתגובת המשיבה ולבקשתה החלופית – להאריך את המועד להגשת ערעור:
10.1. 10.1. הפסיקה הנוגעת לסעד של מחיקת תביעה על הסף אינה רלבנטית, שכן משקבעתי שהערעור הוגש באיחור, הרי מבחינה מהותית אין ערעורה של המשיבה תלוי ועומד בפני
בית הדין. השאלה המהותית היא האם יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור.
10.2. 10.2. יש לדחות את הטענה כי טרם נתגבשה אצל המבקשות ציפייה סבירה לסופיות ההתדיינות, בשל היותה של הבקשה לתיקון טעות סופר תלויה ועומדת עד ליום 2.7.2006. הבקשה לתיקון טעות סופר עניינה היה בקשת המבקשות לפריסת התשלומים על פי פסק הדין, ולא לשינוי מהותי בפסק הדין. כאמור לעיל, לנוכח העובדה כי המשיבה פנתה בכתב ביום 30.5.2006 בעניין מימוש פסק הדין, הרי משחלפו 30 יום ממועד זה, נוצרה למבקשות צפייה סבירה לסיום ההתדיינות.
10.3. 10.3. באשר לסיכויי הערעור: עיון בהודעת הערעור מעלה כי, שלא כנטען בתגובת המשיבה, הערעור נסב על קביעות עובדתיות של בית הדין קמא. ערעורה של המשיבה נסב על קביעת בית הדין קמא כי המשיבה לא הוכיחה הפרת צו המניעה הזמני בנוגע למספר לקוחות, ועל קביעתו של בית הדין קמא בעניין שיעור הנזקים שנגרמו למשיבה. קביעות אלה הן קביעות עובדתיות, שניתנו על ידי בית הדין קמא על יסוד חומר הראיות בפני
ו, וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות מסוג זה. לפיכך, גם בהיבט של סיכויי הערעור, אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור.
10.4. 10.4. איני סבורה כי במקרה הנדון טעותה של המשיבה מהווה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. אני סבורה, כי עיון בפסיקה מעלה כי בנסיבות המקרה הנדון, המסקנה החד משמעית היא כי יש להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה, ולכן לא היה מקום לסברת המשיבה כי המועד להגשת ערעור הוא 30 יום מהמועד בו פסק הדין הומצא לה כדין.

11. 11. כללו של דבר: בנסיבות המקרה הנדון, יש לקבל את הבקשה למחיקת הערעור על הסף, בשל האיחור בהגשתו. זאת, לנוכח העובדה כי מתגובת המשיבה עצמה עולה חד משמעית כי פסק הדין המלא היה בידיה כבר ביום 30.5.2006, והיא אף עשתה בו שימוש, עת דרשה במכתבה תשלום על פי פסק הדין. לפיכך, במקרה הנדון, יש להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה. בנסיבות המקרה הנדון, בהתחשב בפגיעה בצפייתן הסבירה של המבקשות לסיום ההתדיינות, ובהעדר טעם מיוחד המצדיק פגיעה באינטרס המבקשות, אין מקום גם להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין.

12. 12. על יסוד כל האמור לעיל, מתקבלת הבקשה למחיקת הערעור על הסף, ונדחית הבקשה שהועלתה בתגובת המשיבה להאריך את המועד להגשת ערעור. המשיבה תשלם למבקשות הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא למשיבה החלטה זו, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק , מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, 3.10.2006, בהעדר הצדדים.

לאה גליקסמן
, רשמת













בשא בית הדין הארצי לעבודה 592/06 עפרה גיא , בל מאר ספנות בע"מ נ' טנקו אינטרנשיונל (97) בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/10/2006)