פסקי דין על יוסף פנחס כהן | פסקי דין על שמעון גבאי | פסקי דין על אלברט גבאי |

4065/02 א     28/10/2002




א 4065/02 יוסף פנחס כהן נ' שמעון גבאי, אלברט גבאי




בעניין:

4



בתי המשפט


בית משפט השלום באר שבע
א
004065/02


בפני
:
כבוד השופטת רות בהט
תאריך:
28/10/2002



בעניין:
יוסף פנחס כהן



ע"י ב"כ עו"ד
ישעיהו אברהם

התובע


נגד



1. שמעון גבאי

2. אלברט גבאי





הנתבעים


פסק דין
(חלקי נגד נתבעים 1 ו - 2)


זוהי תביעה לפיצויים בגין עוולת לשון הרע שביצעו הנתבעים 1 ו - 2 נגד התובע בפירסומים מספר, שפורטו בכתב התביעה וגרמו לתובע, לטענתו, נזקים שפורטו בכתב התביעה בתצהיר ובעדותו בפני
.

הנתבעים 1 ו - 2 לא הגישו כתב הגנה וכאמור בהחלטת כב' הרשם מיום 29.9.02 הועבר הענין אלי מכח תקנה 97 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.

התובע צימצם את תביעתו כאמור בהודעת בא כוחו מיום 18.9.02 לפיצוי הסטטוטורי
הקבוע בחוק לשון הרע, דהיינו: - 50,000 ₪ בגין כל פרסום ובסך הכל 350,000 ₪.

מעיון בכתב התביעה עולה כי הפרסום הראשון ב"פרשת המתנ"ס" נעשה על ידי הנתבע 1 ובאותה כתבה מיוחס הפרסום גם לנתבע 3 שמסר תגובה. הפרסום השני מיוחס לנתבע 1. הפרסום השלישי "סיפורו של אט"ן שדרות" מיוחס לשלושת הנתבעים. הפרסום הרביעי שעניינו "הזמנת הזמר אלי לוזון לשדרות" מיוחס לשלושת הנתבעים.

הפרסום החמישי הוא שוב בענין המתנ"ס ומיוחס לכל הנתבעים. הפרסום השישי מתייחס שוב להזמנת הזמר אלי לוזון לשדרות ומיוחס לכל הנתבעים. הפרסום השביעי בענין "יצחק טריקי" מיוחס לכל הנתבעים.

הואיל והנתבעים 1 ו - 2 לא הגישו כתב הגנה אין מחלוקת כלפי הנתבעים אלה כי המדובר ב"פירסום" כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). השאלה היא מהו גובה הנזק שיש לפסוק לתובע. האם הוא זכאי בכל מקרה לפיצוי הסטטוטורי, והאם סכום זה יש לפסוק לגבי כל פרסום ופרסום, כטענתו.

הסעיף הרלבנטי לענייננו הוא סעיף 7 א' לחוק האומר:

"(א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצויי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק...".
(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

ובהמשך בסעיף קטן (ד):

"לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף זה בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת".

במקרה דנן המדובר במספר מעוולים, והשאלה היא אם המדובר ב"מעוולים במשותף" או ב"מעוולים בנפרד". התובע בעדותו בפני
לא הפריד בין הנזקים ולפיכך המדובר במעוולים בנפרד שגרמו לנזק אחד. לפיכך, עליהם לשאת, ביחד ולחוד במלוא הנזק.

מתעוררת השאלה הם אכן כטענת ב"כ התובע חייב בית המשפט לפסוק את מלוא הסכום הקבוע בחוק בסעיף 7 א' בנוגע לכל פירסום ופירסום.

לדעתי התשובה היא שלילית.
קבלת טענתו של ב"כ התובע תביא לתוצאה אבסורדית. הכלל הוא כי בשום מקרה אין הנפגע רשאי לקבל פיצוי גבוה מנזקו. לפיכך אם בית המשפט חייב לפסוק סכום של 50,000 ₪, פירושו של דבר שמי שמוכיח נזק נמוך מ-50,000 ₪ יקבל תמיד את הפיצוי הסטטוטורי.

ברע"א 7943/01 יורם נור נגד משה יערי ואח' התייחסה לכך כב' השופטת דורנר (אמנם באימרת אגב):

"... החוק אינו מתנה את מתן הסעד בקיומו של נזק. סעיף 7 א לחוק קובע סכום מירבי שניתן לפסוק לטובת הנפגע גם בלי הוכחת נזק. אם יבקשו המשיבים פיצוי בסכום גבוה יותר, יהיה עליהם להוכיח את נזקם בהמשך ההליך."

גם בע"א (ירושלים) 4443/98 רות ביהם נגד אברהם פריד נאמר לענין זה:

"גם אם אין ראיות ממשיות על שמו הרע של המשיב, כאמור, אין צורך בהוכחת נזק והנפגע יהיה זכאי לפיצויים גם אם לא הביא ראיה לנזקיו, שכן הוא יכול להסתמך על החזקה הקובעת כי פרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם, במקרה כזה יתרשם בית המשפט מנסיבות הענין ומהיקף ההשמצה... כיום... ניתן לקבל פיצוי עד לגובה של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק".

ובהמשך:
"למעלה מן הצורך נוסיף שריבוי המקורות לזכות נפגע בפיצויים אינו מקנה לו זכות לריבוי הפיצויים. סך כל הפיצויים אינו יכול לעלות על הנזק שנגרם לו.".

כן ראה בענין זה ע"א 6169/9 רן לוי ואח' נגד מיכאל בן חורין.

ב"כ התובע הפנה לרע"א 4740/00 לימור אמר ואח' נגד אורנה יוסף ואח' וטוען כי הסכום הקבוע בסעיף 7 א' לחוק הוא רף תחתון. יש לציין בהקשר זה כי למיטב הבנתי אמירה זו מתייחסת לנסיבות שם, כאשר הוכח הנזק והמשיבים טענו כי אין מקום לקבוע נזק מעבר לסכום של 50,000 ₪ שהוא הרף העליון.
אין להבין מכך כי בית המשפט יפסוק בכל מקרה - 50,000 ₪ בגין כל פירסום ללא כל שיקול דעת.

התובע בתצהירו טוען לענין הנזק: "הנני מצהיר בזאת כי אני מסתפק בפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק לשון הרע בסך 50,000 ₪ בגין כל הפרה....". מעבר לכך לא טען דבר.


בעדותו בפני
הוסיף כי הוא משמש כממלא מקום ראש עיריית שדרות. מן הפן האישי נגרם לו נזק בכך שנמנע מלהראות לאשתו את העיתונים, או לקרוא עיתונים בבית. ההסתדרות הגישה תביעות (התובע לא הבהיר האם מדובר בתביעות אישיות נגדו) וצרפה לראיה בבית הדין לעבודה את הכתבות המכפישות, ונגרמה לו עגמת נפש. הציבור בשדרות עדיין מייחס לו את כל העובדות שבפרסומים. בישיבת מועצת העיר הטיחו את הדברים בפני
ו בכל הנוגע לפרשת המתנ"ס. היה שלב ששקל לפרוש מהחיים הציבוריים עקב כך. בנוסף נמנע מהגשת מועמדות לתפקידים פנויים, בשל חששו שהפרסומים הגיעו למקבלי ההחלטות.

כפי שציינתי לעיל התובע לא הבחין בנזק שנגרם מפרסום זה או אחר, אלא התייחס לנזק כולו כנזק שנגרם על ידי כל הפרסומים.

מטרת הפיצויים כפי שבאה לידי ביטוי ברע"א 4740/00 הנ"ל היא: "... ליתן סיפוק לנפגע, הן על ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב והן על ידי כך שסכום הפיצוי שישולם לו יוכל לשפר במשהו את מצבו, ולקרבו במידת האפשר - עד כמה שכסף יכול לתרום לכך- למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה". ועוד בהמשך נאמר כי מטרת הפיצויים כדי "שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם... איננו הפקר..". אחת המטרות הנוספות היא תרופתית, דהיינו: להסיר את הנזק ולהיטיבו, לשלול את התוצאות של העוולה, ולהעמיד את הניזוק עד כמה שאפשר באותו מצב בו היה נתון בעת מעשה הנזיקין, ללא מעשה הנזיקין. בפסיקת הפיצויים יתחשב בית המשפט בין היתר בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו. התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק ולהשפיע על שיעור הפיצויים. כאשר המדובר בפרסום בעתונות, ככל שהתפוצה רבה יותר, הנזק עשויות להיות גדול יותר והפיצוי רב יותר.

במקרה דנן, המדובר במקומונים ולא בעתונות הארצית, וכן בעיתון בנושא שלטון מקומי המופץ לטענת התובעים לגורמים העוסקים בשלטון המקומי. יש לקחת זאת בחשבון בקביעת גובה הפיצוי. בנוסף לכך יש לקחת בחשבון את העובדה כי התובע הוא איש ציבור, ועל כן יש לפרסום תהודה גדולה יותר בציבור ונזק למעמדו.
גורם נוסף שיש לקחת בחשבון הוא העובדה שחלק מהפרסומים אליהם מתייחס כתב תביעה חזרו על פרסומים קודמים, וכן כי התובע מבקש להורות על פרסום התנצלות. יש בכך כדי להשפיע על גובה הפיצוי.
בהתחשב בכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי סכום הפיצוי שיש לפסוק לתובע הוא 100,000 ₪ והנתבעים ישלמו במאוחד ובמיוחד סכום זה בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ וכן מע"מ. כן ישלמו הנתבעים 1 ו-2 לתובע החזר אגרה בסך 4,539 ₪, שישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.6.02 ועד התשלום בפועל.
כן, אני מורה לנתבעים 1 ו - 2 לפרסם על חשבונם התנצלות והכחשה של הפרסומים בעתונים בהם פורסמו, וכן את תמצית

פסק דין
זה, תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום כ"ב בחשון, תשס"ג (28 באוקטובר 2002) בהעדר הצדדים



רות בהט
–שופטת








א בית משפט שלום 4065/02 יוסף פנחס כהן נ' שמעון גבאי, אלברט גבאי (פורסם ב-ֽ 28/10/2002)