פסקי דין על לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע | פסקי דין על דוד מיכאלי

4293/98 פ     02/07/2002




פ 4293/98 לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' דוד מיכאלי




בעניין:

17



בתי המשפט


בית משפט השלום באר שבע
פ
004293/98


בפני
:
כבוד השופטת ברנע ליאורה
תאריך:
02/07/02




בעניין:
לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע



ע"י ב"כ עוה"ד
אל יגון

תובע

נגד



דוד מיכאלי
- בעצמו





נאשם


התובע:
הדיון בתיק זה נקבע ליום ה- 30.6.02 להכרעת דין. הנאשם לא התייצב במועד הנ"ל ובאשור המסירה צויין ש"עזב ללא מען". לאור האמור הדיון בעניינו נדחה ליום 22.7.02.
הנאשם נעצר בתיק אחר והובא היום לבית המשפט להארכת מעצרו. לאור האמור אני מבקש להקדים את הדיון בעניינו להיום.

הנאשם:
אני לא קיבלתי הזמנה לדיון הקודם מאחר ועברתי דירה ואני גר היום בשכירות ברחוב הדסה 36 ב"ש. אני הודעתי על כך למזכירות.

החלטה
מאחר והנאשם שינה כתובת מבלי לדווח על כך לבית המשפט , מכל מקום בתיק אין כל הודעה מטעם הנאשם בדבר שינוי כתובתו, לפיכך לא ניתן היה לסיים ההליכים בתיק זה והדיון - הכרעת הדין , נדחה לצורך איתור הנאשם. מאחר והנאשם הובא היום לבית המשפט בענין אחר, לפיכך אני מחליטה להקדים את הדיון גם בתיק זה.

ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ב (2 ביולי 2002) במעמד הצדדים



ליאורה ברנע, שופטת


הכרעת דין
1.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות של תקיפה ואיום.
עפ"י האמור בכתב האישום בתאריך ה- 24.12.97, המתלוננת, שהיתה אז סטודנטית לעבודה סוציאלית, עבדה בעבודה מעשית במרכז "סלע" בב"ש. במועד האמור, בסמוך לשעה 10:15 הנאשם שהה במרכז סלע בחדר עבודתה של המתלוננת שם, איים עליה בכך שאמר "כי אם היה בידו רובה היה טוחן אותה" וכן אמר לה ש"אם לא תבוא איתו יזיין אותה בתחת, יהרוג אותה ויפגע בה" וזאת בכוונה להפחידה. באותו מעמד הנאשם תקף את המתלוננת בכך שתפס בחוזקה בזרועה ולאחר שהצליחה להשתחרר מאחיזתו, שב ותפס בחוזקה בזרועה וסירב לשחררה במשך מספר דקות.

הנאשם כפר בעובדות הנטענות בכתב האישום, לטענתו לא היה במרכז "סלע" במועד האירוע ואף לא באותו היום.

2.
עדי המאשימה:

מטעם המאשימה העיד השוטר שגבה את הודעת הנאשם וכמו כן העידה המתלוננת.

המתלוננת העידה כי במועד האירוע היתה בהכשרה מעשית במרכז "סלע" ובמסגרת
עבודתה היתה נפגשת באופן פרטני עם המטופלים במקום. הנאשם הגיע אליה לשיחה, סגר את הדלת באומרו "סוף סוף אני איתך לבד".

לדברי המתלוננת – היא והנאשם התיישבו משני צידי השולחן, ועפ"י נוהג העבודה
המתלוננת שאלה את הנאשם לשמו, על אף שידעה כבר את שמו עוד לפני ששאלה שאלה זו. הנאשם השיב שפעם קראו לו מיכאל והיום הוא מישהו אחר ובמהלך השיחה ביניהם אמר "שאם היה לו רובה הוא היה יורה בכל האנשים במרכז סלע" (עמ' 4 ש'

38). עוד אמר שהוא יהרוג גם את המתלוננת. המתלוננת העידה (בעמ' 5) שהנאשם אמר "שהוא יזיין אותי בתחת" ובשלב כלשהו של השיחה ביניהם אחז בפרק היד של המתלוננת. המתלוננת העידה שהצליחה להשתחרר מאחיזתו אולם בהמשך השיחה הוא שב ותפס את ידה של המתלוננת, ועל אף ניסיונותיה לא הצליחה להשתחרר מאחיזתו. המתלוננת ציינה (בעמ' 5 ש' 3) כי "...האחיזה שלו לא היתה בשום שלב בהסכמתי, אם כי ייתכן שבשלב מסויים כבר הפסיקה לנסות ולהשתחרר".
עוד העידה המתלוננת שהתנהגותו האמורה של הנאשם שיתקה אותה והיא היתה מפוחדת ומבוהלת. לדבריה של המתלוננת, בשלב מסויים נכנסה המזכירה לחדר, אולם לא היתה למתלוננת אפשרות "לשדר לה" שהמתלוננת נמצאת במצוקה ולאחר כמה דקות נכנס סטודנט נוסף לחדר, הבין כנראה שהמתלוננת נמצאת במצוקה, והוא זה שככל הנראה הזעיק את השוטר למקום. המתלוננת ציינה שהאירוע נמשך כ- 20 דקות ובמהלך זמן זה היא לא הזעיקה עזרה, מאחר ולא היה במקום כפתור מצוקה והיא אף פחדה לקום מהמקום.
יצויין שהמתלוננת זיהתה בוודאות את הנאשם כמי שתקף אותה ואיים עליה באירוע האמור.

המתלוננת העידה בצורה ברורה והחלטית, התרשמתי שדיברה אמת בעדותה ודבריה אמינים עלי.

3.
עדי ההגנה:

א.
הנאשם:
לנאשם היו מספר גירסאות. בהודעתו במשטרה – ת/ 1, הנאשם אישר כי באותו היום, בשעה 10:30 היתה לו פגישה עם המתלוננת במרכז סלע, אולם לדבריו לא תפס את ידה של המתלוננת ולא איים עליה.
בתחילת עדותו (עמ' 6 ש' 16, 21 ו- 36) הנאשם טען כי במועד האירוע כלל לא היה ב"סלע", לא נפגש עם עובדת סוציאלית ולא היה ב"סלע" כל אותו היום.
עם זאת, בהמשך עדותו הנאשם העיד (בעמ' 7, ש' 16 עד 18) כי ייתכן שלפני שלוש שנים היה משתמש באדולן והיה מקבל אותו ב"סלע". יש לציין שעדות זו נמסרה ביום ה- 5.10.00, כך שעדותו האמורה המתייחסת לזמן של כ- 3 שנים קודם לכן, מתאימה לזמן בו התרחש האירוע נשוא כתב האישום.
יתרה מזו גם בסיכומיו חזר הנאשם ואמר כי ייתכן שביום האירוע הוא אכן היה במרכז "סלע", וכלשונו
"יכול להיות שעברתי משמה בשביל לקנות כדור שתיים, אבל יותר מזה כלום". (סוף העמ' הראשון לסיכומיו).

הנאשם טען בעדותו כי באותה תקופה "לא שתה אדולן" (עמ' 6 ש' 21). עם זאת, בהמשך עדותו העיד (בעמ' 7) , שבאותה התקופה היה משתמש באדולן והיה "קונה גם בשוק השחור".
עדויות אלה אינן עולות בקנה אחד.

אופן עדותו של הנאשם, אורחו בפני
והסתירות הפנימיות בעדותו, הרשימו אותי לשלילה ועדותו אינה מהימנה עלי.


ב.
סגן מנהל מרכז "סלע" – ע.ה. 2:
הנאשם הזמין כעד מטעמו את סגן מנהל מרכז "סלע" – מקלר חיים.
בסיכומיו ניסה הנאשם להיבנות מעדותו של מר מקלר, דא עקא שאין בעדות זו כדי לסייע לנאשם.
אמנם, העד הנ"ל העיד כי באותו היום לא ראה את הנאשם במרכז "סלע", אולם הסביר (בעמ' 10) שבאותו היום לא יצא ממשרדו.
בנוסף, העד אישר כי למתלוננת היתה אפשרות להזעיק עזרה ע"י כפתור המצוקה שהיה בחדרה, עם זאת העיד ש"הכפתור היה מונח אחרי כיסא העובדת" וציין (בתחילת עמ' 11) "שאם העובדת היתה רוצה ללחוץ על לחצן המצוקה שמאחוריה, היא היתה צריכה להפנות את גבה לנאשם אם ישב לפניה".
יש להדגיש כי העד הנ"ל ציין בעדותו שלא נוכח באירוע עצמו, עם זאת העיד (בסוף עמ' 10) כי בסמוך לאחר האירוע נכנסה אליו המתלוננת כשהיא נרגשת ביותר, בליווי עובד סוציאלי ומזכירה ו"הם אמרו שמדובר בשם של הנאשם, הם אמרו שמי שעשה זאת זה מיכאל דוד המכונה גם מיכאלשוולי". העד הוסיף וסיפר כי לאחר שחקר את הצוות על פרטי האירוע, הוזמנה המשטרה, הוגשה תלונה ובאישור משרד הבריאות הנאשם הורחק ממרכז "סלע" למשך שלושה חודשים.
העד הנ"ל גם ציין שעד האירוע הנאשם היה מטופל במתדון במשך תקופה של 4 או 5 שנים.


ג.
מזכירת מרכז "סלע" – ע.ה. 3:
עדה נוספת שהוזמנה והעידה מטעם הנאשם – רונית גבריאלי, שהיתה מזכירה במרכז "סלע". בעדותה ציינה שאיננה זוכרת אם נכנסה באותו היום לחדר של המתלוננת. עם זאת העידה שהנאשם היה ביום האירוע במרכז "סלע". בעדות זו יש כדי לסתור את טענת הנאשם שכלל לא הגיע באותו היום למרכז "סלע".

ד.
השוטר אייל גושן – ע.ה. 4:
עד הגנה נוסף – ע.ה. 4 – אייל גושן שירת כבלש במרחב הנגב והעיד כי במועד האירוע היה במרכז "סלע". גם עד זה ציין שלא נוכח בחדר המתלוננת בעת האירוע, אולם הוא זוכר "שהיתה שם בעיה או וויכוח או אירוע". העד העיד (בעמ' 15) שהוא בטוח שהנאשם הוא זה שהיה מעורב באירוע הנ"ל.

4.
כפי שצויין לעיל, התרשמתי לשלילה מעדות הנאשם ואינני נותנת אמון בדבריו.

מאידך, עדותה של המתלוננת היתה מהימנה ועדותה נתמכה בעדויות עדי ההגנה.

בהסתמך על כל המקובץ, אין לי כל ספק שהנאשם תקף את המתלוננת ואיים עליה , כפי שמפורט בכתב האישום.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות האמורות שיוחסו לו בכתב האישום.

ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ב (2 ביולי 2002) במעמד הצדדים



ליאורה ברנע, שופטת




התובע:
מאחר והדיון הוקדם להיום עפ"י החלטה שניתנה היום לפיכך לא הבאתי עימי את תיק החקירה ואני מבקש לדחות את הטיעון לעונש למחר או מחרתיים.

הנאשם:
הגם שהדיון הוקדם במפתיע להיום אני מבקש לגמור את הכל היום ולטעון לעונש היום.

התובע:
לאור דברי הנאשם אני מבקש לדחות את הדיון להיום בשעה מאוחרת יותר.

הנאשם:
אני לא מוכן "להתייבש" כאן עד השעה 14:00 ולאור האמור אבקש לדחות למס' ימים.

החלטה
הדיון הקבוע ליום 22.7.02 בשעה 13:30 - יעמוד בעינו. אולם מאחר והכרעת הדין הוקראה היום לפיכך במועד הנ"ל יטענו הצדדים לעונש.

באם הנאשם יהיה עצור במועד הנ"ל אזי יוזמן באמצעות שב"ס והליווי.
הודע לנאשם שבאם ישוחרר עליו להתייצב במועד הנ"ל בעצמו.

ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ב (2 ביולי 2002) במעמד הצדדים



ליאורה ברנע, שופטת


004293/98פ
134 סיגל ביטון






פ בית משפט שלום 4293/98 לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' דוד מיכאלי (פורסם ב-ֽ 02/07/2002)