פסקי דין על מנחם אלבו | פסקי דין על מרדכי אלבו | פסקי דין על שלמה אלבו | פסקי דין על רבינטקס תעשיות בע"מ ואח'

330/85 רע     12/06/1985




רע 330/85 מנחם אלבו, מרדכי אלבו, שלמה אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ ואח'




(פ"ד לט(2) 556)

בבית המשפט העליון
רשות ערעור מס' 330/85
השופטת: כבוד המשנה לנשיא מ' בן-פורת

המערערים: 1. מנחם אלבו
2. מדרכי אלבו

3. שלמה אלבו

ע"י ב"כ עו"ד ד' כהן
נ ג ד
המשיבים: 1. רבינטקס תעשיות בע"מ
2. חנן רבינוביץ
3. שלמה אלבו

4. שמואל גומר
ע"י ב"כ עו"ד ב' לוינבוק
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י' גרוס) מיום 14.5.85 בהמ' 3753/85 (ת"א 704/83).
החלטה

חרף הליברליות, בה נוהגים בתי המשפט כדי לאפשר לפלוגתאות השנויות באמת במחלוקת לעלות על שולחן הדיונים, אין נעתרים לבקשה לתיקון כתב-טענות – בעיקר לאחר שנערך כבר קדם-משפט – כעניין שבשגרה.

כאשר מבקשים לתקן כתב-טענות, ניצבות שתי שאלות נפרדות זו מזו לשיקול- דעתו בית המשפט : הראשונה - האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון, השנייה - האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול, שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, כי אז הגישה במסגרת השאלה השנייה היא מאוד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר. גישה זו הודגשה בשורה ארוכה של פסקי-דין, המצוטטים בחלקם גם בבקשה המונחת לפניי.

כדי להניח יסוד לקיום התנאי הראשון, על המבקש להראות שדווקא כתב התביעה המתוקן הוא שיעמיד לדיון את הפלוגתא לאמיתה. למשל, בע"א 15/62 כץ נ' הררי פ"ד טז 1337, בעמ' 1343 נדון מקרה, בו היה בכתב התביעה המקורי חוסר תיאום בין העילה לסעד. לפיכך הרשו תיקון הסעד כדי להעמיד במחלוקת את הזכות המהותית לאמיתה, מאותו טעם מאפשרים תיקון כתב-תביעה שלא גילה עילה ומעדיפים את התיקון על פני מחיקתו, אף אם בינתיים חלפה תקופת ההתיישנות ואולי דווקא משום כך, שכן פועל התיקון למפרע: ע"א 203/63 עזבון א' ברנשטיין ואח'
נ' "עורות" בע"מ, פ"ד יח 306.

קיצורו של דבר, אם מתברר, כי בעל דין העלה בכתב הטענות פלוגתא, שאינה באמת השנויה במחלוקת, ובתיקון הוא רוצה לתקן את העיוות - נעתרים לו ברוחב לב, תוך התייחסות ליברלית מבחינת השאלה השנייה (הפגיעה ביריב). בית המשפט יושב לדין כדי לפסוק בפלוגתא שממש נפלה לאמיתה ולא בפלוגתא מדומה, שרק בטעות עלתה על שולחן הדיונים: המ' 416/69 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' סלנט, פ"ד כג (2) 155, בעמ' 157 (הסתמכות, בטעות, על המסמכים הלא נכונים).

כדי לבדוק אם נתקיים התנאי הראשון, חייב המבקש להראות, שבהגישו את כתב הטענות המקורי הוא טעה טעות כנה, וכי עתה התברר לו, שהפלוגתא האמיתית גלומה דווקא בפרטים הכלולים בתיקון המבוקש. שומה על המבקש להראות לבית המשפט, "מהי הפלוגתא האמיתית שנפלה . . . שבירורה מצדיק את התיקון": ע"א 351/61 זדרוייביץ נ' "חרות" מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד טז (1) 481, בעמ' 487. זה המצב גם אם הטעות הנטענת היא לא בעובדה אלא בהערכה משפטית, אם היא טעות בתום-לב, שעיוותה את הפלוגתא לאמיתה, כמוסבר בע"א 351/61 הנ"ל (מפי השופט זוסמן), יש צורך בשני המקרים לפחות בראיה לכאורה לעניין הפלוגתא –האמיתית. לפיכך, אם הטעות אינה בולטת על פני הדברים (כגון כתב-תביעה שאינו מגלה עילה), יש לצרף לבקשת התיקון תצהיר לאימות העובדות לעניין הטעות בתום-לב ולהיותן של העובדות החדשות דווקא בגדר הפלוגתא האמיתית. אכן, מדובר בהליך ביניים, ודי אם מוגש תצהיר שלא מידיעה אישית, בתנאי שצוין המקור, עליו סומך המצהיר: דברי השופט אגרנט בע"א 378/68 דנינו נ' מפעלי "סרן" מאוחדים בע"מ בפירוק ואח'
, פ"ד כג (2) 704, בעמ' 712-713.

ברור מהנאמר לעיל, שעל התצהיר לשקף את המטרה להביא לידי בירור הפלוגתא האמיתית, תוך מתן הסבר נאות, מדוע הכתוב בכתב הטענות הקיים אינו מעלה אותה, ומדוע העובדות החדשות או הנוספות כן משקפות אותה.

תנאי ראשוני זה לא נתקיים בענייננו. כפי שאמר בצדק שופט בית-משפט קמא, הלכה פסוקה היא מימים ימימה, שהחלפת עורך-דין אינה מהווה טעם מספיק כשלעצמו לתיקון כתב-תביעה. קל וחומר "טעם מיוחד" כנדרש אחרי קדם-משפט. פרט להחלפת הפרקליט אין לדעת, למקרא התצהיר, מה עיוות את הפלוגתא האמיתית בכתב התביעה הקיים (שכבר תוקן בעבר, בהסכמה), ומה העובדות הנטענות עתה, שיש דווקא בהן כדי לתקן עיוות זה.

גם בשאר טעמיו צדק השופט המלומד.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג בסיון תשמ"ה (12.6.85).








רע בית המשפט העליון 330/85 מנחם אלבו, מרדכי אלבו, שלמה אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ ואח', [ פ"ד: לט 2 556 ] (פורסם ב-ֽ 12/06/1985)