פסקי דין על אביטל מנשה | פסקי דין על שירות התעסוקה

8361/06 עב     08/03/2007




עב 8361/06 אביטל מנשה נ' שירות התעסוקה




1


בית הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
עב 008361/06



בפני
כב' השופטת מיכל לויט


08/03/2007



בעניין:
אביטל מנשה





המערער

נ ג ד


שירות התעסוקה



ע"י ב"כ
עו"ד סנדלר

המשיב



פסק - דין


1. זהו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה
, התשי"ט-1959, על החלטת ועדת העררים שליד שירות התעסוקה
מיום 18.7.06.

2. הועדה דחתה את ערר המערער בפני
ה כנגד סירוב שנרשם לו בגין הפנייה לעבודה מיום 23.4.06.

3. בכתב הערעור טען המערער כי נשלח לעבודה מסויימת והמעבידה רשמה בטופס ההפניה כי אינו מתאים ולמרות זאת לשכת התעסוקה טענה שהוא כן מתאים.

לכתב הערעור צירף המערער מכתב ערעור (מיום 23.8.06), המופנה ליו"ר הועדה עו"ד כהן. במכתב טען המערער כי לא כפי שצויין בפרוטוקול ועדת העררים, הוא לא אמר בפני
הועדה כי העבודה בניקיון אינה תואמת את מעמדו והוא אינו רוצה להראות בה בציבור. לטענתו, הוא אמר בפני
ועדה כי יש לו מקצוע ו"אל תשלחו אותי יותר לעבודת ניקיון".

לטענתו, אין קשר בין התנהגותו בפני
הועדה לבין סירובו או אי סירובו לעבודה.
(בפרוטוקול הדיון בועדה צויין כי במהלך הדיון המערער התפרץ ואיים על הנוכחים מילולית וכן איים בסטירת לחי על נציגת הציבור חברת הועדה).
עוד טען כי עד גיל 35 מותר לשירות התעסוקה
לשלוח אותו לאן שהם רוצים ולאחר גיל זה – אסור להם על פי החוק.

המערער פירט עוד כי יש לו חובות מרובים ואף נקנס בבנק בעמלות וריביות מיותרות.

לכתב הערעור צירף המערער גם את תמצית ונימוקי הערר שהגיש לועדת העררים (מיום 21.5.06).

4. במעמד הדיון שקויים בפני
טען המערער כי הוא מעוניין שיהיה משפט אמת.

לטענתו, בלשכת העבודה מנסים "בדרכים שונות ומשונות להוציא מהעובד את הזכות שמגיעה לו."

עוד הוסיף כי גם כאשר לא עבד ולא היה זכאי להבטחת הכנסה, בכל זאת שילם 147 ש"ח לחודש, למרות שלא קיבל כלום מהמוסד לביטוח לאומי. לטענתו, אם קורה מצב כזה שהוא לא עובד או שיש לו בעיה, הביטוח הלאומי צריך לשלם לו, לפצות אותו, אחרת זה לא ביטוח.

לטענתו, כל פעם שנשלח לעבודה ולא התקבל אמרו לי שהוא מסרב, למרות שסומן בטופס שהוא לא מתאים.

המערער הוסיף כי בזמן הדיון בועדת העררים, כאשר שוב אמרו לו שהוא מסרב הוא התרגז מאוד ואז התחצף, איים, קם ויצא. המערער טען כי חברי הועדה לא קראו לו חזרה ולטענתו, אף אם התחצף, אף אם התנהג לא יפה ואף איים, אין בכך כדי להעיד כי לא מגיעה לו זכות.

המערער פירט לגבי ראיון העבודה עם המעסיקה המיועדת:
"הסברתי לה שאני למדתי מחשבים, ממתמטיקה, הנהלת חשבונות ויש לי תעודות, אלא אני מוגבל מבחינה פיזית. בקשתי עבודה ל-4 שעות והמצב כיום בשוק קשה אז אמרו לי מה שתקבל אתה תעבוד בזה. אמרתי בסדר. אפילו ניקיון למרות שבגיל שלי לא צריכים להקשות עלי כך. היא אמרה לי אתה לא מתאים."

עוד הוסיף:
"יכול להיות, אולי, אני לא יודע שהיא חסה במידה מסויימת על כבודי ועלי והיא לא רצתה שאני אעבוד בניקיון בקניון לעיני כולם יכול להיות שבגלל זה היא אמרה לי ככה.
אז למחרת, באתי אליה, הפקידה שלה גלינה כתבה x במשבצת לא מתאים ובהסבר כתבה העבודות שלנו לא מתאימות לו. כאילו שאנחנו מוכנות לקבל אותו אבל הוא לא רוצה. ככה זה יוצא. אף על פי כן שהסברתי לפקיד שהוא אמר לי שיש לו עבודה בניקיון משרדים אבל מרגלית הסבירה לי שזה כולל ניקיון ושירותים ומטבחים. לא מתאים להגדרה שכתובה פה שזה משרדים.
ניקיון זה ענף רחב ובכל מקום מציינים אם זה למשרדים, או מדרגות או דבר אחר ופה הוא ציין במפורש משרדים וזה לא היה ככה. כאשר חזרתי ללשכה אמרו לי אני מסרב. אני אמרתי שהם סימנו x במשבצת של לא מתאים ואין מה להוסיף על כך."

ועוד:
"במקרה שלי כשהגעתי לגב' מרגלית לעבודה, היא חיפשה אולי מישהו בן 20,30 שנה יותר צעיר, אדם בלי כיפה שגם ככה שונאים את הדת במדינה הזאת והיא בודאי לא תיקח אותי. אני רוצה דין אמת. המשפט לאלוקים."

5. ב"כ המשיב פירט כי המערער רשום במחלקת הבטחת הכנסה ומחוייב לצאת לכל עבודה המתאימה לכושרו הגופני. עוד הוסיף כי המערער עבר ועדה רפואית, שקבעה שהמערער מסוגל לכל עבודה שאינה בסבלות (החלטת הועדה הרפואית מיום 1.3.06 מש/1).

ב"כ המשיב טען כי המערער הופנה לעבודה בניקיון, אך לא התייצב ישירות והגיע רק לאחר יומיים. ניהל ראיון עבודה, אשר בסיומו המעסיקה כתבה שהעבודה לא מתאימה לעובד.

לאור הרישום נרשם למערער סירוב.

עוד הוסיף ב"כ המשיב כי טרם כינוסה של ועדת הערר נערך בירור נוסף עם המעסיקה, והמעסיקה כתבה במפורש כי המערער מוזמן באופן חוזר לשיבוץ בעבודה (מש/2).

מכאן עולה שהמעסיקה היתה מעוניינת לקבל את המערער לעבודה.

עוד הגיש ב"כ המשיב דברים שכתב המערער לגבי סירוב אחר שהיה לו (מש/3).

ב"כ המשיב פירט כי ברישום זה כתוב "ברחל בתך הקטנה" שהמערער אינו מעוניין לעבוד בניקיון.

ב"כ המשיב הוסיף כי כאשר המערער טען בפני
המעסיק (על פי רישום המעסיק), שהעבודה לא מתאימה לו - אז כמובן שהמערער לא התאים למעסיק ולכן הסירוב נרשם כדין.

6. המערער הוסיף בתגובה כי אף אחד לא אמר לו שהמעסיקה היתה מוכנה לקבל אותו באופן חוזר.

לטענתו, כשנותנים את ההפנייה לעבודה, הפקיד מאפשר עד סוף החודש ללכת ולחזור. לדבריו, יכול להיות שבמקרה הזה הוא פנה באותו יום בו נשלח, אבל הוא אינו זוכר בדיוק. מכל מקום לטענתו אין לכך משמעות, מכיוון שהגיע למעבידה ודיבר איתה אישית, גם אם איחר.

המערער חזר על כך שהוא אחרי גיל 50 ולא ניתן להפנותו לכל עבודה.

עוד טען כי הפקיד בלשכת התעסוקה לא שואל אותו כלום. כשהוא בא הפקיד ישר מוציא תדפיס ושולח אותו לעבודת ניקיון ואפילו לא שואל אותו אם הוא רוצה.

ההכרעה
7. חוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980 אינו מזכה את המבוטח בגמלת הבטחת הכנסה, מבלי שיתייצב בלשכת התעסוקה ויהיה מוכן לעבוד.

החוק מזכה אדם בגמלת הבטחת הכנסה, אם הוא "מוכן ומסוגל" לעבוד.

על פי החוק והפסיקה, המבוטח אינו ממלא את חובתו על פי החוק והתקנות בעצם קבלת ההפנייה למקום העבודה, אלא עליו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר, בתום לב, לעבוד.
(דב"ע נג/3-91 מחמד אבו גאמע נ' שירות התעסוקה
, פד"ע כה 297).


8. המערער הופנה לעבודה כעובד נקיון לבוקר, לנקיון משרדים.

על גבי טופס ההפנייה נרשם באופן בולט, כי על דורש העבודה ליצור קשר עם המעסיק תוך 24 שעות ממועד ההפנייה לעבודה ולהודיע ללשכת התעסוקה תוך 24 שעות את תוצאות ההפנייה לעבודה.

כאמור ברישום המעסיק על גבי טופס ההפנייה, המערער התייצב לראיון עבודה ביום 25.4.06, קרי יומיים לאחר מועד ההפנייה.

על טופס ההפניה נרשם: "העבודה במקומות שלנו לא מתאימה לעובד (נקיון השירותים מתבחים)" (כך במקור, מ.ל.).

9. על משקלו הראייתי של רישום המעסיק על גבי טופס ההפנייה לעבודה כבר נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי הפרקטיקה הנוהגת בבתי הדין היא כי המשיב מביא את דברו של המעסיק כפי שהוא מוצא את ביטויו בטופס ההפנייה לעבודה וכי אין כל יסוד לפקפק בדברי המעסיק, אשר אין לו אינטרס מיוחד להציג תמונת מצב שאינה מדוייקת.
(ע"ע 1081/02 סואעד פתחי נימר נ' שירות התעסוקה
ניתן ביום 3.10.02).

על כך שרישום המעסיק במקרה זה אכן משקף נכונה את מהלך הדברים בראיון העבודה ניתן ללמוד מהרישום הנוסף של המעסיקה, על פיו היתה מוכנה לקבל את התובע לשיבוץ לעבודה (מש/2).


10. כבר נקבע בפסיקה כי אם דורש העבודה מודיע למעסיק הפוטנציאלי על תנאים מגבילים, אשר מעסיק סביר לא היה מסכים להם - אזי רואים אותו כמי שיצר תנאים לאי-קבלתו לעבודה ובכך למעשה דחה את הצעת העבודה.

במקרה זה לא נותר כל ספק כי המערער הוא שיצר תנאים לאי קבלתו לעבודה.

הדבר עולה בבירור גם מתרשומת המערער עצמו בהקשר להפנייתו לסירוב אחר, מש/3, ממנה עולה בבירור עמדתו בנוגע להפנייתו לעבודות נקיון: "2. עבודה זו אינה מתאימה לי ואינני רוצה לעבוד בנקיון".

גם ממכלול טיעוניו, הן בהליך ערעור זה שבפני
והן ממכתבו שבנספח לכתב הערעור, עולה באופן ברור כי המערער אינו מעוניין ואף דורש כי לא ישלחו אותו יותר לעבודות נקיון.

11. מי שמבקש להינות מקצבת הבטחת הכנסה חייב להיות נכון על פי החוק לכל עבודה, בהתאם למגבלותיו הרפואיות.

באשר למערער – לא נקבעה כל מגבלה רפואית המונעת ממנו לעבוד בעבודת נקיון (המערער מסוגל לכל עבודה, שאינה בסבלות, כעולה מהרישום מש/1).

למרות, ועל פי דבריו שלו עצמו, אמר למעסיקה בראיון העבודה כי הוא מוגבל פיזית וביקש עבודה ל-4 שעות:
"הסברתי לה שאני למדתי מחשבים, ממתמטיקה, הנהלת חשבונות ויש לי תעודות, אלא אני מוגבל מבחינה פיזית. בקשתי עבודה ל-4 שעות והמצב כיום בשוק קשה אז אמרו לי מה שתקבל אתה תעבוד בזה. אמרתי בסדר. אפילו ניקיון למרות שבגיל שלי לא צריכים להקשות עלי כך. היא אמרה לי אתה לא מתאים."
נוכח הדברים והמגבלות שהעלה המערער עצמו בפני
המעסיקה, התרשמה אכן המעסיקה כי המערער הוא שאינו מעוניין בעבודה אצלה – ולא להיפך.

12. גם טענתו של המערער כאילו ההפנייה היתה ספציפית לנקיון משרדים (ולא נקיון שירותים ומטבחים) אין בה כדי להועיל למערער.

כאמור- אין כל מגבלה רפואית על עבודתו של המערער, פרט לעבודות סבלות, כך שגם עבודת נקיון מטבחים ושירותים היא עבודה שהמערער, כדורש קצבת הכנסה, חייב להיות מוכן ונכון לבצעה.

13. באשר לטענותיו של התובע בהקשר לגילו, הרי שטענה זו אינה ממין העניין כלל.

טענותיו של המערער מתייחסות לסעיפים 163 ו-165 לחוק הביטוח הלאומי, [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 הדנות בביטוח אבטלה ולא חלות כלל לגבי קצבת הבטחת הכנסה.

הטיעון מתייחס לסעיף 165 לחוק הביטוח לאומי ועל פיו, מי שטרם מלאו לו 35 ניתן להפנות אותו, תוך 60 יום ממועד תחילת האבטלה (הרישום בלשכת שירות התעסוקה
), לכל עבודה התואמת את מצבו הבריאותי וכושרו הגופני, אף אם אם אינה מסוג העבודה בה עבד לפני האבטלה ואף אם אינה תואמת את הכשרתו המקצועית או השכלתו.

כאמור – מדובר בהוראה המתייחסת לאבטלה בלבד ואינה רלבנטית כלל למי שמקבל קצבת הבטחת הכנסה.

14. מכל הטעמים האמורים לעיל שוכנעתי כי המערער הוא שיצר תנאים לאי-קבלתו לעבודה ועל כן כדין נרשם לו הסירוב נשוא הערעור.

סוף דבר:
15. הערעור נדחה.

16. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות, על אף דחיית הערעור.

ניתן היום, י"ח באדר, תשס"ז (8 במרץ 2007), בהעדר הצדדים.

מיכל לויט
, שופטת
קלדנית: צביה אברהם








עב בית דין אזורי לעבודה 8361/06 אביטל מנשה נ' שירות התעסוקה (פורסם ב-ֽ 08/03/2007)