פסקי דין על קופרמן טובה | פסקי דין על יצחק מזרחי | פסקי דין על רות מזרחי |

695/01 הפ     11/03/2007




הפ 695/01 קופרמן טובה נ' יצחק מזרחי , רות מזרחי




7
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו

בפני
כב' השופט נ. ישעיה

הפ 000695/01
בעניין:
קופרמן טובה

ע"י עו"ד ב. דדוש

המבקשת

נ ג ד
1 . יצחק מזרחי
2 . רות מזרחי

ע"י עו"ד א. עמית

המשיבים
פסק דין
1. תובעת המבקשת אכיפת הסכם מכר שנחתם בינה לבין המשיבים ביום 4.1.98, על פיו רכשה המבקשת מהמשיבים דירה בה הם מתגוררים עד היום, ברח' לובטקין 36 תל-אביב (חלקה 228 גוש 6146). ליתר דיוק: עותרת המבקשת לחיוב המשיבים להמציא אישור מעיריית תל-אביב בדבר פרעון חובות הארנונה וחובות אחרים החלים עליה ולאכוף את העברת זכויות הבעלות בדירה בלשכת רישום המקרקעין.

לבקשת המבקשת ובשל אי הופעת המשיבים לדיון שנקבע בפני
כב' השופטת שטרנברג-אליעז, ניתן ביום 9.4.02

פסק דין
במעמד צד אחד שהעניק למבקשת את הסעד המבוקש.
פסק דין
זה בוטל, לבקשת המשיבים, בהחלטה מנומקת שניתנה ע"י כב' השופטת שטרנברג-אליעז ביום 30.6.05.
לאחר שהתיק "התגלגל" בלשכותיהם של מספר שופטים, הונח הוא לפתחי. נסיונותיי להביא את הצדדים להסדר לא עלו יפה. משכך, התקיים הדיון בפני
במעמד שני הצדדים ביום 23.11.06, זמן רב מאז הגשת התובענה.

2. גירסת המבקשת באשר לזכויות שרכשה על דירת המשיבים, כמו גם גירסת המשיבים, כפי שפורט בתצהיריהם, נשמעות בלתי שגרתיות ויוצאות דופן, אם לא מוזרות ומעוררות תמיהה.

טוענת המבקשת כי את דירת המשיבים רכשה במסגרת עיסקת הלוואה שנקשרה בינה לבין המשיבים בתיווכו ובעידודו של מורה לקבלה, אותו הכירה במסגרת חוג בו השתתפה בהרצליה, אשר הציג עצמו בפני
ה כשמואל פנחסי. לדבריה, היא הלוותה למשיבים שהוצגו על ידו כחבריו, סכום כולל של -.40,000 דולר (שתי הלוואות בנות -.20,000 דולר כל אחת) בתמורה לריבית של 2% לחודש וכנגד שעבוד דירתם כבטוחה להשבת ההלוואות. בהמשך ובנסיבות שלא הובהרו די הצורך הוסכם בין הצדדים כי במקום שעבוד הדירה, היא תימכר למבקשת, כתחליף להחזרת ההלוואה ופרעון המשכנתא של המשיבים שרבצה עליה, בתנאים עליהם הוסכם.
הסכם בענין זה נחתם במשרדו של ב"כ המבקשת ביום 4.1.98. באותו מעמד חתמו המשיבים על יפויי כח בלתי חוזרים שהסמיכו את בא כוחה של המבקשת לרשום הדירה על שמה בלשכת רישום המקרקעין.
בד בבד עם קשירת העיסקה למכירת הדירה, או סמוך לאחר מכן, ביום 25.6.98, נחתם הסכם שכירות, אף זאת לפי המוסכם, לפיו הושכרה הדירה למשיבים לתקופה של 60 חודש, באופן שהם המשיכו להתגורר בה על אף שמכרו אותה למבקשת. בו ביום אישרו המשיבים בחתימת ידם כי קיבלו מהמבקשת – רוכשת הדירה – את מלוא התמורה המוסכמת (-.120,000 דולר).
תמורה זו שולמה למשיבים, כך לטענת המבקשת (כמפורט בנספח 1 לתצהירה של המבקשת - נ/1), ע"י ויתור על החזרת ההלוואה שקיבלו מהמבקשת (-.40,000 דולר) שמהשבתם הם הופטרו, בסכום כסף במזומן שקיבלו במעמד החתימה על ההסכם (בסך -.30,000 דולר) ובהפטרתם מתשלום דמי השכירות עבור 60 חודשי השכירות פי ההסכם. בנוסף הוסכם כי המבקשת תפרע את חוב המשכנתא של המשיבים שרבץ על הדירה (בסך -.32,000 דולר).
במסמך זה הנושא תאריך 25.6.98 אישרו המשיבים בחתימתם כי הם קיבלו את מלוא התמורה עבור הדירה מהמבקשת, באופן הנ"ל.
המשכנתא הוסרה לאחר שהמבקשת פרעה מכספה את יתרת החוב. פרעון יתרת החוב (בסכום כולל של כ-.107,000 ₪) נעשתה, לטענתה, במעמד המשיב, אשר אישר הפרעון בחתימת ידו, ביום 29.11.98.

הנה כי כן, על פי גירסת המבקשת שולמה מלוא התמורה המוסכמת עבור הדירה והושלמו כל ההכנות להעברת הזכויות בה, על שמה. על אף זאת, העברה זו נמנעת ממנה בשל חובות כבדים של המשיבים לעיריית תל-אביב בגין מיסי ארנונה שלא שולמו על ידם ואשר מסתכמים בעשרות אלפי שקלים.
חובות אלה מונעים מהמבקשת המצאת אישור מהעיריה לצורך העברת הזכויות בדירה על שמה.

מכאן ועד הגשת תובענה זו, במסגרתה עותרת המבקשת לחייב את המשיבים לפרוע החובות ולהמציא האישור המתאים, קצרה הדרך.

3. המשיבים אינם חולקים, למעשה, על העובדה כי חתמו על הסכם למכירת הדירה למבקשת בתנאים שפורטו בו.
הם אף מאשרים את גירסת המבקשת, שנתמכה באישורים ומסמכים, לפיה פרעה היא בשמם ובמקומם את הלוואת המשכנתא, אם כי כך עשתה לטענתם, ללא ידיעתם.

יחד עם זאת מעלים הם גירסה אשר, כאמור, אף היא בלתי שגרתית, אם לא תמוהה. הם מכחישים מכל וכל כי קיבלו סכומים כלשהם מהמבקשת כהלוואות או כתשלום על חשבון מכירת הדירה (למעט חוב המשכנתא שנפרע ישירות לבנק הממשכן ע"י המבקשת).
בתצהירו (נ/2) מעלה המשיב 1 גירסה לפיה כל ההסתבכות מבחינתו והשתלשלות העניינים שהביאה אותו, בסופו של דבר, לחתום על הסכם למכירת הדירה, החלה בהלוואה על סך -.3,000 דולר שקיבל מידידו ושכנו לשעבר שמואל רודיטי, הוא אותו מורה לקבלה שהמבקשת כינתה כשמואל פנחסי. הלוואה זו שנלקחה לטענת המשיב לשם מימון מסיבת בר מצוה לבנו תפחה והלכה, שכן המלווה גבה ממנו ריבית בשיעור של 4% לחודש.
משלא עמדו המשיבים בהחזר החל רודיטי להפעיל עליהם לחצים ולאיים, תוך שהוא מסביר להם כי את סכום ההלוואה השיג מהמבקשת ולה הוא חייב להשיבו.
בהמשך דרש מהם רודיטי לשעבד את דירתם תוך שהוא מפעיל לחצים, מטריד ומאיים עד כי הפחד מפניו והדאגה לשלום ילדיו ומשפחתו הניעו את המשיב ואת אשתו לחתום על הסכמי הלוואה לפיהם קיבל, כביכול שתי הלוואות בנות -.20,000 דולר כל אחת.
לטענתו, הסכמים אלה היו פיקטיביים. הוא לא קיבל סכומים כלשהם מהמבקשת מעולם. על אף זאת, הוא אולץ לחתום עליהם ולאשר שקיבל סכומים אלה בשל הפחד שנפל עליו והחשש מפני איומיו של אותו רודיטי, או פנחסי.
"פחדים" אלה הביאו את המשיבים לחתום, בהמשך הדרך, על פי דרישת רודיטי, על שורת מסמכים אצל בא כוחה של המבקשת, עו"ד דדוש, לפיהם הם "מכרו" לה, כביכול את הדירה במקום לשעבדה וכי הם קיבלו בתמורה סכום של -.30,000 דולר במזומן, על חשבון התמורה המוסכמת עבור הדירה.

הסכם זה, כמו גם הסכמי ההלוואות הקודמים והסכמי השכירות לפיהם הושכרה להם הדירה שמכרו לתקופה של 5 שנים, כונו ע"י המשיבים כהסכמים פיקטיביים עליהם חתמו לאור חששם מאיומיו של רודיטי וכדי "להפטר" מהאיומים והלחצים שהופעלו עליהם אחת ולתמיד.
חוזרים המשיבים וטוענים כי מעולם לא קיבלו את הסכומים הנטענים ע"י המבקשת. לא כהלוואות ואף לא במזומן בעת החתימה על ההסכם. למעט אותו סכום בסך -.3,000 דולר שקיבלו מרודיטי, לא קיבלו הם דבר על חשבון דירתם.
את פרעון המשכנתא שרבצה על דירתם ע"י המבקשת אישר, כאמור, המשיב במהלך עדותו בביהמ"ש, אך טען כי פרעון זה נעשה שלא בידיעתו ולא בנוכחותו בבנק. לדבריו, הוא לא ביקש כלל מהמבקשת לפרוע החוב ולסלק את המשכנתא שרבצה על דירתו וכי עובדה זו נודעה לו בדיעבד.
4. גירסת המשיבים נשמעת, אף היא, תמוהה, או לפחות בלתי שגרתית ומעוררת תהיות וסימני שאלה בדבר מהימנותה. תשובותיו של המשיב במהלך חקירתו בביהמ"ש אך הגבירו תהיות אלה.
אלא וכאמור אף גירסת המבקשת אינה נקיה מתהיות ואף היא, ואולי ביתר שאת, מעוררת סימני שאלה ותהיות לגבי מהימנותה.
כך במיוחד לנוכח תשובותיה, או ליתר דיוק, העדר הסברים הגיוניים מצידה לשאלות והתהיות שהוצגו בפני
ה במהלך החקירה הנגדית ולנוכח העדר ראיות או מסמכים אוביקטיביים שיתמכו בגירסתה. כך לגבי ההלוואות שנתנה למשיבים וכך לגבי הסכום של -.30,000 דולר ששילמה על חשבון הדירה במעמד החתימה על ההסכם – סכומים אשר המשיבים מכחישים את קבלתם.
עצם העובדה כי לא עלה בידי המבקשת להציג מסמכים, או ראיות של ממש, שיאששו ויתמכו בגירסתה באשר לכספים ששילמה למשיבים (למעט אישורים שהוצגו בדבר סילוק המשכנתא שרבצה על הדירה) מערערת עד מאוד את אמינות הגירסה. כאשר לנסיבות אלה מצטרפת העובדה, בה הודתה המבקשת, לפיה לא ראתה כלל את הדירה שרכשה ומעולם לא ביקרה בה, אלא "ראיתי את הדירה מלמטה", מתחזק הרושם כי ב"חוזה המכירה" שנחתם בין הצדדים, אלמנטים מלאכותיים ופיקטיביים משמעותיים, השוללים את תוקפו.
אף מחיר הדירה שננקב בהסכם מצביע על כך. כך, מכל מקום, ניתן להתרשם מהסבריה של המבקשת לגבי המחיר (עמ' 12 לפרוטוקול).
אם המחיר שנרשם בהסכם פיקטיבי, או שרירותי (כך מכל מקום עולה מדברי המבקשת), מדוע לא ניתן להניח כי אף התשלומים והסכומים שננקבו או פורטו בסעיף 3 שבו ו/או "בכתב האישור" מיום 25.6.98 החתום ע"י המשיבים, פיקטיביים או בלתי אמיתיים ושרירותיים אף הם?

עדיין נותרה ללא הסבר משכנע, השאלה מדוע מצאה המבקשת לנכון לפרוע, בכספה, את יתרת חוב המשכנתא של המשיבים (כ-.107,000 ₪).
יתירה מכך: מדוע את חוב המשכנתא הנ"ל היא פרעה ואילו את החוב לעיריית תל אביב (המסתכם בכמה עשרות אלפי שקלים), אשר היה מאפשר לה להעביר הבעלות בדירה על שמה, נמנעת היא מלפרוע עד היום ואף טורחת לעתור לבית המשפט בענין זה.

5. כאמור, ככל שתנסה להבין את פשר היחסים בין הצדדים והעסקאות שנקשרו, או לא נקשרו, ביניהם, תלכנה התהיות והתמיהות ותגברנה. כך במיוחד לאור העובדה כי ה"מאפיונר" וה"נוכל" רודיטי (או בשמו הנוסף פנחסי), כפי שכינו אותו המשיבים, אשר רקם וטווה את העיסקה, נעלם ואיש מהצדדים לא הביאו לעדות מטעמו.

בנסיבות אלה, מתבקשת המסקנה כי לא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים של ממש על גירסתה העובדתית של המבקשת, המבוססת על הסכם פיקטיבי שנכרת, למעשה, למראית עין ואשר אינו משקף, כך התרשמתי, את השתלשלות העניינים האמיתית, לרבות התמורה האמיתית ואת התשלומים ששולמו ע"י המבקשת, אם אכן כאלה שולמו, בתמורה לרכישת הדירה.
כפי שציינתי, אף גירסת המשיבים אינה "נקיה" מתהיות וסימני שאלה ואף אותה לא הייתי מאמץ בשתי ידיי, לפחות לא בשלמותה, אלא שלעניינינו ולצורך בחינת השאלה האם עלה בידי המבקשת להוכיח את תביעתה, לעובדה זו חשיבות משנית.

הסעד המבוקש ע"י המבקשת לחייב את המשיבים לפרוע את חובות הארנונה לעיריית תל-אביב ולהמציא אישור מתאים המאשר זאת, מבוסס על הוראת סעיף 5 להסכם, המחייב אותם לעשות כן.
משהגעתי למסקנה, לאור הנסיבות שפורטו לעיל, כי מדובר בחוזה פיקטיבי שנכרת למראית עין בלבד, לא ניתן לכפות את ביצוע ההתחייבויות על פיו, שכן בטל הוא מעיקרו, לפי הוראות סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) 1973.
6. תביעת המבקשת נדחית.
לאור הנסיבות שפורטו לעיל, ישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות תמציא

פסק דין
זה לבאי כח הצדדים.

ניתן היום 11.3.07 בהעדר הצדדים.

נ. ישעיה
, שופט








הפ בית משפט מחוזי 695/01 קופרמן טובה נ' יצחק מזרחי , רות מזרחי (פורסם ב-ֽ 11/03/2007)