פסקי דין על אבו ג'בר מוסא | פסקי דין על אבו ג'בר יאסר |

2245/02 בש     14/07/2002




בש 2245/02 אבו ג'בר מוסא, אבו ג'בר יאסר נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל יחידת "אתגר" צוות דרום




בעניין:

7



בתי המשפט


בית משפט השלום באר שבע
בש 002245/02
בש 8165/01

בפני
:
כבוד השופט ד. מגד
תאריך:
14/07/02




בעניין:
1. אבו ג'בר מוסא

2. אבו ג'בר יאסר


ע"י ב"כ עוה"ד
ש. זילברמן

המבקשים

נגד



מדינת ישראל –
משטרת ישראל יחידת "אתגר" צוות

דרום





המשיבה
החלטה


1.
בפני
בקשה לדיון חוזר (ב"ש 2245/02) שהוגשה בהמשך לבקשה להחזרת תפוס (ב"ש 8165/01).

2.
להלן אעמוד על עיקרי הדברים, על פי סדרם הכרונולוגי.
א.
בתאריך 28.11.01, הגישו המבקשים בקשה להחזרת תפוס, רכב מסוג רנו "אקספרס" מספר רישוי 1299429, אשר נתפס על ידי המשיבה בתאריך 21.3.01 בתיק פ.א. 880/01/6 (להלן "הרכב"). הבקשה נתמכה בתצהיר שנערך על ידי המבקש 1 (להלן – "המבקש").
נכתב בו כי רכש את הרכב מאדם בשם אלפיניש ג'ברין (להלן "אלפיניש"), בדק אותו במוסך "מונדיאל" בבאר שבע, (עותק מטופס הבדיקה צורף לתצהיר) ושילם לו סך 42,000 ש"ח תמורתו. עוד נכתב כי הרכב נתפס על ידי המשיבה, בחשד כי זוייף, המבקש נחקר והכחיש כל קשר לזיוף.

בתשובתה לבקשה טענה המשיבה, כי הרכב חשוד כמזוייף, הזיוף מתייחס לשילדת הרכב ולמנוע, המבקש לא שיתף פעולה בחקירה במשטרה והניסיונות לאתר את אלפיניש עלו בתוהו. המשיבה התנגדה להחזרת הרכב למבקשים, מאחר שהינו "שרץ" (כהגדרתה), שאין להכשירו ולהתיר את תנועתו בכבישי ישראל.
בתאריך 16.12.01 התקיים דיון בבקשה. נציג המשיבה רס"ל סמי חמזה טען כי נעשים נסיונות לאתר את אלפיניש. החלטתי כי אכן הרכב מזוייף ומאחר שהשתכנעתי
שהמשיבה אמורה להשלים חקירתה בתקופה הקרובה, דחיתי את הבקשה ובלבד שהחקירה תסתיים בתוך 60 יום ויוגש כתב אישום. כמו כן קבעתי כי במידה ולא יוגש כתב אישום, יהווה הדבר עילה למבקשים לעתור להשבת הרכב.
ב.
בתאריך 18.02.02, הגיש ב"כ המבקשים בקשה לדיון חוזר וציין כי טרם הוגש כתב אישום. המשיבה טענה בתשובתה כי החקירה הסתיימה, התיק הועבר לתביעות לצורך הגשת כתב אישום, אלא שהתובע החזירו בדרישה להשלימו, דהיינו, לחקור את אלפיניש. בדיון שהתקיים בתאריך 21.3.02, הוסיף ב"כ המשיבה שאלפיניש יצא את הארץ בתאריך 30.3.01 וטרם חזר. החלטתי, חרף התנגדות ב"כ המבקשים,
לדחות את המשך הדיון לתאריך 30.6.02.
ג.
בתאריך 30.6.02, בשעה 07:31 בבוקר, התקבל פקס במדור הפלילי בבית המשפט השלום. הפקס נערך ע"י רס"ל חמזה, מטעם המשיבה. הוא ביקש לדחות את הדיון ונימק בקשתו כהאי לישנא: "מוגשת בזאת בקשה לדחיית הדיון הקבוע להיום לשעה 08:30. הח"מ נאלץ עקב אילוצי עבודה להיות ברמלה, לצורך חקירה של מס' אנשים בפרשיית 'מגרשי הסדר' ". בנסיבות אלה התיק נדחה לתאריך 7.7.02. במועד זה התייצב רס"ל חמזה בבית המשפט, מבלי שטרח להביא עימו את תיק החקירה (התיק נמצא בתחנת עיירות והובא ללשכתי במהלך יום הדיונים). רס"ל חמזה נשאל מדוע לא התייצב לדיון הקודם והשיב: "למרות שהייתי מודע לכך שקיים
דיון בבית המשפט, ברגע האחרון פקד רונן בן צבי החליט שעלי לחקור את בעלי הרכבים שמגיעים עם רכבים שנרכשו ממגרשי ההסדר – מחברות ביטוח. באותו יום באו 5 אנשים ואני נאלצתי לחקור אותם".
התובעת, גב' טלי כהן, ביקשה ארכה נוספת עד לתאריך 1.9.02. היא הביעה דעתה, כי במידה והחשוד (הכוונה לאלפיניש)
לא יחזור, המשיבה תסכים – ככל הנראה - להחזרת הרכב ובתנאי שלא ייעשו בו שינויים, כדי שיוכל להוות מוצג, במידה ויוגש כתב אישום. היא התנגדה שהמבקשים ינהגו ברכב, מאחר שהוא חשוד כמזוייף.
ב"כ המבקשים מתח ביקורת נוקבת על התנהגות רס"ל חמזה, הגדיר את התנהלות המשיבה בתיק כ"מריחה", טען כי ניתן להכשיר את הרכב לנסיעה במכון התקנים
וביקש להחזירו למבקשים לאלתר, מאחר שערכו הולך ויורד.

3.
מעיון בתיק החקירה מצטיירת התמונה כדלהלן:
המבקש נחקר לראשונה בתאריך 20.03.01. הוא טען כי רכש את הרכב בחודש 12/99 מאלפיניש ורשם אותו על שם אחיו – המבקש 2, שכנו, רק לאחר שנבדק במוסך "מונדיאל" ובתמורה לסך 47,000
ש"ח (הסכום אינו תואם את האמור בתצהיר הנ"ל כמפורט בסעיף 2.א. להחלטתי). לטענתו, אלפיניש אמר לו שהרכב עבר תאונה ובבדיקה במוסך "מונידאל" נמצאו סימנים כי אכן הרכב קיבל מכה בחלקו הקדמי. בתאריך 12/06/01 נחקר המבקש שנית וסרב לשתף פעולה.
אחד אלקצאצי דהאם נחקר אף הוא וטען כי מכר לאלפיניש, המתגורר בשכונה לידו, את הרכב, לאחר שעבר תאונה ולא היה כשיר לנסיעה. סכום המכר אינו זכור לו, הם לא ערכו זכ"ד ולא העבירו ברכב בעלות.
השמאי עבודי יניב נחקר ואישר כי בדק את הרכב בתאריך 28.06.99 לאחר שעבר תאונה. מאחר שברכב אין סימנים המעידים על תיקון נזקי התאונה, הסיק השמאי שמדובר ברכב אחר.
בחו"ד טכנאי מז"פ יוני לוי נמצא כי ברכב הוטבע מספר השלדה בדרך שאינה מקורית. משום עומק ההשחתה – לא ניתן היה לחשוף את ההטבעה המקורית. בחלק התחתון של המנוע נמצאה גם כן הטבעה לא מקורית של מס' המנוע, ומפאת עומק ההשחתה לא ניתן היה לחשוף אותה.

המסגרת הנורמטיבית:
4.
הוראות הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט – 1965 (להלן: "הפקודה") מתוות את המסגרת הנורמטיבית לתפיסת חפץ ולהחזקה בו עד לשחרורו או חילוטו.
בהתאם להוראות סעיף 32
(א) לפקודה "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור,
עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בשל הליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה".
באשר להמשך ההחזקה בתפוס נקבע בסעיף 33 לפקודה כדלקמן:
"נתפס חפץ כאמור בסעיף 32, או הגיע לידי המשטרה חפץ שאחד התנאים האמורים בסעיף 32 חל עליו, רשאית המשטרה, בכפוף לאמור בסעיף 34, לשמרו עד אשר יוגש לביהמ"ש".
סעיף 35 לפקודה קובע כי החזרת תפוס על ידי המשטרה תעשה תוך ששה חדשים מיום תפיסת החפץ על ידי המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, אם לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה
והתקופה לא הוארכה על ידי בית המשפט.

5.
תפיסת חפץ והחזקתו בידי המשטרה כרוכות בפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. זכות זו מעוגנת כיום בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, יש ובנסיבות מסוימות נועדה תפיסתו של חפץ לקדם תכליות חשובות וראויות מבחינה חברתית ומשפטית. בין השאר, מיועדת התפיסה למנוע מבעל החפץ להשתמש בו לשם ביצוע עבירה
;
לשלול ממנו
זמנית, או לצמיתות, חפץ שנעברה בו עבירה
;
להבטיח כי החפץ יוכל לשמש כראיה בהליך משפטי עתידי
;
לאפשר את חילוטו של החפץ על ידי בית המשפט- בין השאר- כאלמנט מניעתי או עונשי במצבים המצדיקים זאת. יחד עם זאת, המחוקק קבע מספר מנגנונים שתכליתם להבטיח, ככל שניתן, את ההגנה על זכות הבעלים ולמנוע פגיעה שרירותית
ושלא לצורך בהם.
כב' השופטת שטרסברג כהן דנה בסוגיה זו בבש"פ 6686/99 אליהו עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד (2), 464 וקבעה:
"תפיסת חפצים והחזקתם בידי המשטרה נבחנת לאור תכליתן של הוראות הדין הרלבנטי, הזכויות המהותיות והאינטרסים השונים המשמשים בזירה. כל זאת במסגרת העקרונות הכלליים של השיטה. בכל מקרה יש לערוך איזון ראוי בין ההגנה על הזכות הקניינית של הפרט לבין האינטרס הציבורי שבמניעת ביצוע עבירות בעזרת חפצים המאפשרים את ביצועם"
.
ברע"פ 1792/99 אלי גאלי נ' משטרת ישראל (דינים עליון, כרך נ"ו 168)
קבע כב' השופט חשין:
"המשך החזקת החפץ שנתפס על ידי המשטרה יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של הבעלים- מעבר לפגיעה שהיתה בעצם התפיסה- ומכאן עשויה שתילמד חובה המוטלת על המשטרה- ועל בית המשפט בשיבתו לביקורת על מעשי המשטרה- לבדוק ולמצוא לא אך אם תפיסת הנכס נעשתה לתכלית ראויה אלא גם אם המשך החזקת הנכס בידי המשטרה אינו פוגע בבעלים במידה העולה על הנדרש. לשון אחר: שומה על בית המשפט לבדוק ולמצוא אם קיימת חלופה אשר תשיג את תכלית "מעצרו" של הנכס, אך פגיעתה בבעל הזכות בנכס תהא פחותה מן הפגיעה בו, אם תמשיך המשטרה ותחזיק בנכס... לא נשלול נכס מבעליו- אם נוכל למנוע את פגיעתו הרעה שלא על דרך של מעצר".


6.
ההחלטות דלעיל מתייחסות לחפצים תפוסים באופן כללי. דומני שהמצב שונה תכלית שינוי, משעה שעסקינן ברכב מזויף, או חשוד כמזויף. במשך תקופה ארוכה לא נקבעה הלכה מחייבת שתתווה קווים מנחים בסוגיה. בבש"פ 321/02 אבו שארב נ' מדינת ישראל ואח' (להלן: "פרשת שארב") נדרש ביהמ"ש העליון (כב' השופט י. אנגלרד) לשאלה, אם יש מקום להחזיר לבעליו רכב מזויף, שנרכש על ידיו ושהחזיקו בתום לב עד שנתפס ע"י המשטרה. יוער כי באותה פרשה כבר הסתיימו ההליכים הפליליים נגד הנאשם בזיוף.

כב' השופט אנגלרד אזכר בדבריו שורת החלטות, שנתנו בפסקי דין בבית המשפט השלום ובבתי המשפט המחוזיים בסוגיה שבפני
נו. בין היתר, התייחס להחלטתי בב"ש 8045/01 אבו כף מחמוד נ' מדינת ישראל, בה עמדתי על מקרים, בהם הסכימה המשטרה להחזיר כלי רכב מזויפים, כשהיא מתנה הסכמתה בתנאים שונים, כגון הטבעה מחדש ע"י משרד הרישוי. התרעתי באותה החלטה, שלמשטרה אין מדיניות אחידה בקשר להשבת כלי רכב מזויפים לבעליהם, ושאיש הישר בעיניו יעשה.

7.
כב' השופט אנגלרד קבע, כי שומה עליו להכריע בין השיקולים המנוגדים של זכות פרטית – מחד, לעומת האנטרס הציבורי של אכיפת החוק – מאידך. הוא ציין כי מהות הזכות הפרטית של הקונה אינה מבוררת די צרכה (ראה פסקה 17 בהחלטה), ומאידך – האנטרס הציבורי הוא כפול: הצורך ברכב המזויף כראיה במשפט הפלילי נגד הנאשם והמדיניות להלחם בנגע הגניבות והזיופים של הרכבים ע"י מניעת השימוש בהם. עוד נאמר בהחלטה כי יתכן שהמדיניות אינה אחידה ולכן מן הראוי שהמחוקק יתן את דעתו על סוגית התפיסה והחילוט של רכב מזויף, בדומה להסדרים שהונהגו לגבי רכבים המשמשים לעבירות סם, במסגרת פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג – 1973 או רכבים המשמשים לעבודות כרייה בלתי חוקית במסגרת פקודת המכרות.

בהעדר הסדר חקיקתי, הגיע כב' השופט אנגלרד למסקנה, כי במסגרת ההוראה הכללית של סעיף 36 לפקודה יש להעדיף את האנטרס הציבורי. מסקנה זו מתבססת על 2 שיקולים: האחד, הצורך לשמור את הרכב כראיה בהליכים הפליליים המתנהלים נגד הנאשם, והשני, כי הרכב, במצבו הנוכחי, אינו ראוי לשימוש תחבורתי, כל עוד לא אושר ע"י רשות הרישוי, שספק אם תעשה כן נוכח המדיניות הקיימת. עוד ציין הוא, כי למחזיק ברכב שמורה הזכות לפנות פעם נוספת לביהמ"ש, לאחר סיום ההליכים הפליליים נגד הנאשם, בהם אפשר ותידון גם שאלת החילוט. כמו כן עומדת לו האפשרות לתבוע את הנאשם בשל הפרה יסודית של חוזה המכר.


מן הכלל אל הפרט:
8.
בענייננו, שלא כבפרשת שארב, טרם הוגש כתב אישום. יתרה מזאת: אלפיניש, עזב את ישראל לחו"ל ולא שב, לטענת בני משפחתו. כל ניסיונות המשיבה לאתרו עלו בתוהו ומתיק החקירה מסתבר כי הוכרז עבריין נמלט. לא למיותר לציין, שהמשיבה לא טרחה לבדוק ברישומי משטרת הגבולות, שמא בכל זאת חזר לישראל.
מכל מקום, החקירה בשלב זה מצויה במבוי סתום ולא ניתן לדעת איך, ומתי ואם בכלל אפשר יהיה להשלימה. בשלב זה, גם לא ברור אם יהיו בנמצא ראיות, שדי בהן כדי להגיש כתב אישום. המשיבה מחזיקה ברכב מאז 3/01. התובעת אף הביעה דעה (אם כי מסויגת) שבמידה ואלפיניש לא יחזור לישראל, ככל הנראה שתסכים להחזיר את הרכב, בתנאים שפורטו לעיל.

9.
למרות כל האמור לעיל, עמדת התובעת אינה מקובלת עלי, ואין להשלים עמה, מאחר
שאינה עולה בקנה אחד עם הלכת שארב. שוב חוזר הניגון הישן, עליו התרעתי בהחלטתי בב"ש 8045/01 אבו כף מחמוד הנ"ל. מחד, יחידת "אתגר", למשל, נלחמת בשצף קצף, במטרה למנוע, בכל תנאי, החזרת רכבים מזויפים לאלה שהחזיקו בהם, ומאידך – לשכת תביעות נגב (כבמקרה שבפני
נו) מגלה עמדה הפוכה.
אינני מוצא נפקא מיניה אם ננקטו כבר הליכים פליליים נגד נאשם בקשר לרכב מזויף, אם לאו. כל עוד הרכב אינו ראוי לשימוש תחבורתי וכל עוד קיים סיכוי שהחקירה תמשך ותסתיים בהגשת כתב אישום – אין להשיב את הרכב המזויף. זו, לדעתי, המסקנה המתחייבת מפרשת אבו שארב. זה ההגיון
העומד בבסיס החלטת ביהמ"ש העליון.
10.
מבחינת האפשרות להגיש תביעה נגד מוכר הרכב – מצבם המשפטי של המבקשים בענייננו, אינו שונה ממצבם של נושים או בעלי חוב, שהחייבים להם עזבו את הארץ. דמם אינו סמוק יותר. זכותם שרירה וקיימת ועומדת להם לתבוע את אלפיניש, בגין הפרת עסקת רכישת הרכב.

11.
בשולי הדברים מצאתי לנכון להתייחס להתנהגותו של רס"ל חמזה ולדברים שאמר בדיון שהתקיים בתאריך 07.07.02, בתשובה לשאלה מדוע לא טרח להתייצב בביהמ"ש. אין להשלים עם תופעה, לפיה קצין במשטרת ישראל (פקד בן- צבי) יגרום לכך שפקודו לא יתייצב למשפט, ומה עוד שניתן לצאת מתוך הנחה, שאין המדובר במצב חירום, המונע התייצבות כאמור. התנהגות המשיבה גובלת בזילות ביהמ"ש ולא ניתן לעבור עליה לסדר היום.

סוף דבר:
12.
הבקשה נדחית.
המשיבה תשלם למבקשים, באמצעות בא כוחם, סך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ בגין הוצאות ישיבת 7.7.02.
מפקד המשיבה – יחידת "אתגר" נצ"מ אמיר גור, יודיע לביהמ"ש בכתב, בתוך 30 יום, אילו אמצעים נקט, כמתחייב מנסיבות העניין.
המזכירות תשלח עותק מההחלטה לב"כ הצדדים, למפקד יחידת "אתגר", ללשכת תביעות נגב, ותחזיר את תיק החקירה ליחידת "אתגר".

ניתנה היום ה' באב, תשס"ב (14 ביולי 2002) בהעדר הצדדים


ד. מגד
, שופט








בש בית משפט שלום 2245/02 אבו ג'בר מוסא, אבו ג'בר יאסר נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל יחידת "אתגר" צוות דרום (פורסם ב-ֽ 14/07/2002)