פסקי דין על אבו סולב סלים | פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ

2674/02 בשא     17/09/2002




בשא 2674/02 אבו סולב סלים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום באר שבע
בש"א 002674/02

בת.א.
003993/94

בפני
:

כב'
הרשם, עידו
רוזין




18/09/2002



בעניין:
אבו סולב סלים




ע"י ב"כ עו"ד
ב. אלפוכארי

המבקש


נגד



בנק לאומי לישראל בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
ד. גרטנר

המשיב


החלטה

1.
בפני
בקשת המבקש להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגדו בתיק זה

ביום 28.09.94.

המבקש טוען כי לא קיבל הזמנה או הודעה בגין התיק הנ"ל ולא ידע דבר בעניין התיק וכן לא חתם על אישור המסירה.

עוד טוען המבקש, כי הינו תושב דימונה מיום לידתו ובחייו לא התגורר בצריפין שהיא הכתובת אליה נשלחו כתבי בי-דין, כך שכתבי בי-דין נשלחו לכתובת אחרת.

המבקש מוסיף וטוען כי עניין התיק נודע לו רק כשבועיים לפני הגשת הבקשה, בעת שקיבל ההודעה מלשכת ההוצאה לפועל בב"ש.

עוד נטען ע"י המבקש כי לא ניתנה לו כל הזדמנות לומר את דבריו ולהתגונן כנגד התביעה, וכי מן הדין היה לאפשר לו להתגונן באופן נאות, וכי בחשבונו של המבקש אצל המשיב היתה יתרת חובה בסך 3,000 ₪ וכן כי היתה תוכנית חסכון.

2.
לבקשת המבקש, צורף תצהירו של המבקש, ויאמר כבר עתה כי התצהיר שהוגש הינו לקוני וחסר.
3.
המשיב התנגד לבקשה, וטען כי במסגרת תיק ההוצל"פ, הומצא לחייב עותק מפסק הדין, וכי אישור המסירה נושא תאריך 31.01.96, הנושא חותמת ביהמ"ש ומעיד כי אשתו של המבקש קיבלה לידיה את מסמכי האזהרה, וכי מאישור המסירה עולה בבירור כי המסירה בוצעה בדימונה ולכן אין כל אמת בהשערות המבקש, כאילו נשלחו כתבי בי-דין לכתובת בצריפין.


עוד נטען ע"י המשיב כי אין כל בסיס לאמור בתצהיר המבקש כי לא קיבל כל הודעה או זימון, וכי אין אמת בדבריו כאילו נודע לו על עניין התיק רק כשבועיים לפני הגשת הבקשה כאן, וכי כל מטרת המבקש בדבריו כאן היתה להשיג את ביטול פסק הדין, וכי התוצאה המתבקשת היא לפסול את התצהיר שהוגש.


המשיב טוען כי על המבקש היה לגלות אמת בתצהירו ולבקש הארכת מועד להגשת הבקשה, וכי יאמר עוד, כי המבקש למעשה הודה כי היתה יתרת חובה בחשבון העו"ש.

4.
אחר שעיינתי בטענות בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי יש לדחות בקשת המבקש לביטול פסק הדין.

5.
אפרט להלן חלק מהשתלשלות העניינים בתיק זה:-
5.1
ביום 31.07.94 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש בגין יתרת חובה בחשבון המתנהל ע"ש המבקש.

5.2
ביום 28.09.94 ניתן

פסק דין
כנגד המבקש, משהמבקש לא הגיש בקשת רשות להתגונן.

5.3
ביום 03.06.01 הגיש החייב בקשה לאיחוד תיקים ולאחר שבקשה זו נדחתה, הוגשה שוב הבקשה ביום 29.06.01 .

5.4
ביום 30.08.01 הוגשה שוב בקשה לאישור איחוד תיקים ולביטול עיקול ועיכוב הליכים, אך גם בקשה זו נדחתה.

5.5
ביום 28.09.01 ניתנה החלטה ע"י ראש ההוצל"פ בב"ש לפיה בקשת החייב לאישור איחוד תיקים תידון בעת חקירת יכולת שתערך לו, וניתנה אף החלטה בעניין צו התשלומים הראשוני עד להחלטה בחקירת יכולת שתערך.

5.6
ביום 29.10.01 ניתנה החלטה לפיה הוצא צו הבאה כנגד המבקש, וביום 11.02.02 הובא המבקש בצו הבאה ללשכת ההוצל"פ בדימונה.

יצויין כי ההחלטות אליהן התייחסתי לעיל, הינן רק מקצת מההחלטות שניתנו בעניינו של המבקש, במסגרת תיק הוצל"פ מס'
14-10676-94-8
, אשר נפתח לצורך ביצוע פסק הדין, אשר ביטולו כאמור מתבקש כאן.

6.
ניתן לראות מההחלטות שניתנו בעניינו של המבקש כי לא למד על פתיחת התיק הנ"ל כשבועיים לפני הגשת הבקשה כאן כטענתו, אלא לפני ולפנים, וזאת לאור ההליכים שנתקיימו בעניינו.

7.
ברור כי המבקש לא הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין במועד, היינו בתוך 30 ימים מעת שנודע לו על פסק הדין, ואף לא טרח להגיש בקשה להארכת מועד.


תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת כי בית המשפט רשאי להאריך את המועד מטעמים מיוחדים שירשמו.


נקבע כבר כי לעניין הטעמים המיוחדים להיות טעמים אובייקטיבים שאינם בשליטת בעל הדין המבקש הארכת מועד ומקורם בגורם חיצוני - וכאן בענייננו, לא מצאתי כל טעם אובייקטיבי ו/או טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד.


"טעם מיוחד" אינו מונח המוגדר בחוק, ורשימה של טעמים מיוחדים לא מופיעה בתקנות, כך שעל ביהמ"ש לבחון מכלול הנסיבות, וכאן שקט המבקש על שמריו תקופה ארוכה, לא הגיש הבקשות הצריכות, ולענין זה נקבע ע"י כב' השופט נ. הנדל (מחוזי - ב"ש) בבר"ע 1532/97 אלומנריקס בית מסחר נ. ארביב אשר, תק-מח (1) 606:-

"בבוא בימ"ש או הרשם לשקול את האיחור יש חשיבות למידת האיחור. כלל זה אינו סותר את העובדה המשפטית שגם איחור של יום אחד, איחור הוא. יחד עם זאת אם נכון הדבר ש"ככל שהאיחור גדל, מצבו של מבקש ההארכה קשה יותר"...".


אשר על כן ומכל האמור לעיל יש לדחות הבקשה, ולא בשל כך שלא הוגשה במועד.

8.
לפנים משורת הדין אדרש למבחנים הקיימים אילו היתה מוגשת הבקשה במועד.

בבוא ביהמ"ש לדון בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן, עליו להבחין בין ביטול מתוך "חובת הצדק" לבין ביטול בתוקף "שיקול דעתו של ביהמ"ש".


במקרה שלפנינו לא עומדת למבקש הזכות לעתור לביטול ההחלטה מחמת הצדק הואיל והוא ידע על ההליכים שננקטו נגדו, עוד קודם לנאמר בתצהירו ובבקשה שהוגשה, וספק אם קיים פגם כלשהו בהליך, היות וכתב התביעה והאזהרה נמסרו לכתובתו של המבקש,
ותקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי המצאה לבן משפחה, כמוה כהמצאה למבקש.


על המבקש היה לבוא בידים נקיות ובתום לב לביהמ"ש בבואו לבקש ביטול פסק הדין משיקולי הצדק, אך כאן לא ניתן לקבל טענות המבקש שכן ראינו מהליכים קודמים שנתקיימו, כי המבקש ידע על מתן פסק הדין ופתיחת תיק ההוצל"פ נגדו - ולא הגיש כל בקשה לביהמ"ש ולא עשה דבר בעניין זה - ומכאן יש להביא עניין זה לפתחו של המבקש, ואין לו להלין אלא על עצמו.


למותר לציין כי הגישה המקובלת היום בפסיקה היא, כי יש ליתן משנה תוקף ל- "ידיעה" על פני ה"המצאה".


ראה בש"א 340/89 בפני
כבוד הרשם השופט שמואל צור, בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ נ. יהודית שפוך ואח', דינים עליון י"ד 375:-
"...בית המשפט מוכן
כיום
לבחון
- על פי הוכחות ישירות או נסיבתיות
אם כתב בי-דין
נמסר
כהלכה
אף
שלא בדרך הטכנית הקבועה בתקנות (ע"א 203/84 יעיש
נגד
אהרון,
פד'
מ
(1)
328, 333 335 ד'-ה'). אחת הדרכים האפשריות
להיווכח אם כתב בי-דין נמסר אל-נכון לתעודתו הוא אם הודה
בעל-דין
כי
הכתב
התקבל בידו (שם בע"מ 334; ע"א 267/86 מנהל מס
ערך
מוסף, נגד חברת ראובן פליציה בע"מ פד' מב' (3) 744, 748). במקרה
כזה - אם אין מחלוקת של עובדה לגבי תאריך הקבלה – לא תישמע טענת בעל דין שחל פגם טכני בהמצאת כתב בי-דין לידיו..."

מכאן שלמבקש לא עומדת הזכות לביטול פסק הדין משיקולי הצדק.

9.
אחר שדחיתי את בקשת המבקש לביטול פסק הדין מחובת הצדק, אין עוד חובה לבחון אם ניתן לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול הדעת, אולם לפנים משורת הדין בחנתי גם סוגייה זו.

בבואי לבחון עניין זה, עלי להציג ראשית - מהי הסיבה שגרמה לכך שהמבקש לא הגיש הגנתו כדין, ושנית - מהם סיכוי הגנתו.


ניתן איפוא לראות כי אין כל הסבר מדוע המבקש לא הגיש הגנתו במועד.


יש לדחות אף את שאלת סיכויי הגנתו של המבקש שכן בעניין זה לא נתן המבקש ולו הסבר אחד, אלא רק הודה למעשה בעילת התביעה ואישר כי היתה קיימת יתרת חובה בחשבון העו"ש.

10.
אשר על כן ומכל המקובץ אני מורה על דחיית בקשת המבקש, וקובע כי פסק הדין שניתן עומד בעינו.


לאור התוצאה אליה הגעתי - רשאי ב"כ המשיב המשיך ולנקוט בהליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקש, ומזכירות ההוצאה לפועל תשפעל ההליכים כנגד המבקש.

11.
אני מחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

12.
מזכירות ביהמ"ש תשגר עותק ההחלטה לב"כ בעלי הדין.

ניתנה היום י"א בתשרי, תשס"ג (17 בספטמבר 2002), בהעדר הצדדים.


________________


עידו רוזין
,
רשם

שם הקלדנית: אתי אביטן.






בשא בית משפט שלום 2674/02 אבו סולב סלים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/09/2002)