פסקי דין על תובל___)ר.ת.א.מ( מבלטים | פסקי דין על מויאל ארמונד | פסקי דין על תמיר דרור | פסקי דין על מנופי השפלה | פסקי דין על אבו סייף סולימן | פסקי דין על אבו סיף חמיס | פסקי דין על י.ש.י.ב מוסכים |

2574/00 א     14/03/2007




א 2574/00 תובל___)ר.ת.א.מ( מבלטים בע"מ, מויאל ארמונד, תמיר דרור נ' מנופי השפלה בע"מ, אבו סייף סולימן, אבו סיף חמיס, י.ש.י.ב מוסכים בע"מ




37
בתי המשפט
א 002574/00
בית משפט השלום אשדוד
14/03/2007
תאריך:
כב' השופטת מיכל וולפסון

בפני
:

1 . תובל___)ר.ת.א.מ( מבלטים בע"מ

2 . מויאל ארמונד

3 . תמיר דרור

בעניין:
התובעים
חפוטה (חופי) אשר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . מנופי השפלה בע"מ

[ע"י ב"כ עו"ד חיון

]
2 . אבו סייף סולימן

3 . אבו סיף חמיס

[ע"י ב"כ עו"ד חיון

]
4 . י.ש.י.ב מוסכים בע"מ
הנתבעים
פסק דין
1. בפני
תביעה לצו עשה ותביעה כספית שהגיש התאגיד, חברת תובל (ר.ת.א.מ) מבלטים בע"מ (להלן: "התאגיד" ) וכן בעלי מניות בתאגיד ה"ה ארמונד מויאל ודרור תמיר בנסיבות הבאות. התאגיד רכש בשנת 1997 מגרש בשטח של 2,011 מ"ר באזור התעשייה הצפוני בעיר אשדוד הידוע כגוש 2027 חלקה 8 (להלן: "המגרש" ). המגרש נרכש על ידי התאגיד מאת חברת מוסיק חלקים והובלות (1986) בע"מ (להלן: "מוסיק"). מתוך הראיות עולה כי הבעלים הקודם של המגרש היה הנתבע מס' 2 (תצהיר תשובה לצו מניעה זמני של הנתבע מס' 2 , בש"א 2937/00 ). התאגיד מכר את המגרש ביום 16/8/00 לתאגיד בשם י.ש.י.ב מוסכים בע"מ
, הנתבע הפורמאלי (להלן: "ישיב"). למועד המכירה של המגרש על ידי התאגיד לישיב, על פי עדותו של הנתבע מס' 3, הייתה לנתבע מס' 2 חלקה הצמודה למגרש מימין ומימין להם החזיקה ישיב בעוד חלקה (מוצג ת/18 ועדותו עמ' 31 לפרוטוקול מול שורות 40-41 ). מפה טופוגרפית צורפה כמוצג ת/6 והמגרש מסומן 8 (מגרש מוסיק בת/18-מ'ו').

2. לאחר רכישת המגרש ממוסיק , במועד כלשהוא גילה התובע מס' 2 כי מי מהתובעים עושה שימוש במגרש. העולה מהראיות וטענות הצדדים הוא כי הנתבע מס' 3 אינו חולק על כך שהמגרש שימש לצורך תמרון כניסה ויציאה מהמגרש של רכבי הנתבעת מס' 1 . אין גם מחלוקת כי כל משך הזמן בו היה המגרש בבעלות התאגיד, הייתה הסכמה שחלקה בשתיקה וחלקה בהסכמה לאותם תמרונים שחסכו את היציאה של הרכבים הכבדים לכביש (סעיפים 7 - 8 לתצהיר עדות הראשית של התובע מס' 2). התאגיד לא עשה שימוש במגרש כל משך הזמן שהוא היה בבעלות התאגיד כי התובע מס' 3 לקה באירוע מוחי בשנת 1999 והדבר לא הסתייע. הכוונה המקורית הייתה להעביר למגרש את מפעל המבלטים של התובעת מס' 1.

3. התאגיד מכר את המגרש לישיב בשנת 2000 כאשר זיכרון הדברים נחתם ביום 2/8/00. כבר אז הודיע הקונה ,ישיב, כי המגרש אינו פנוי וכי יש בו נגררים וקונטיינרים (סעיף 15 לתצהיר עדות ראשית של התובע מס' 2). לפי עדותו של התובע מס' 2 הוא פנה, אפוא, לנתבע מס' 3 וביקש לבטל את ההסדרים הקודמים וגם ביקש כי יסולקו המיטלטלין במגרש. לפי עדותו של התובע מס' 2, הוא הופנה על ידי הנתבע מס' 3 לנתבע מס' 2.

4. הנתבעים 1 - 3 הגישו כתב הגנה כשהם מיוצגים. אך בשלב מסוים חדל הנתבע מס' 2 להיות מיוצג ובדיון ביום 10/4/05 ניתן נגדו

פסק דין
כי לא הופיע לקדם המשפט. פסק הדין בוטל ביום 24/11/05 (בשא 1221/05). אולם הנתבע מס' 2 לא הופיע לישיבת ההוכחות שנקבעה לאחר ביטול פסק הדין, לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו לחקור נגדית את עדי התביעה, לא הגיש תצהיר עדות ראשית וגם לא הגיש סיכומים.

5. בסיכומי בא כוח הנתבעים 1 ו- 3 נטען כי לא הוכחה כל עילת תביעה נגד הנתבעים 1 ו- 3. מתוך הראיות עולה כי לאורך כל השיח בין התובע מס' 2 לנתבע מס' 3 הוא הופנה לגבי המיטלטלין במגרש לנתבע מס' 2 ( עמ' 32 לפרוטוקול מול שורה 13, עמ' 33 מול שורות 22-24, ומול שורות 37-42 ; עדותו של התובע מס' 2 בסעיף 16). בהליך הביניים של צו המניעה הזמני, הנתבע מס' 2 גם הודה כי הוא מחזיק במיטלטלין במגרש כ- 15 שנה לצד החזקת המיטלטלין גם במגרש שלו (סעיף 12 לתצהיר של הנתבע מס' 2 בש"א 2937/00).

6. מתוך הראיות עולה כי התובע מס' 2 הסכים לאפשר לרכבים הכבדים של הנתבעת מס' 1 לעשות תמרונים על גבי המגרש וזאת עד למכירת המגרש לישיב. כמו כן עולה מכתב התביעה כי עילת התביעה לצו עשה מבוססת בעיקרה על אי פינוי מיטלטלין ולא מחמת ביצוע התמרונים של הרכבים הכבדים (סעיפים 5 , 6, לכתב התביעה ). גם עדותו של התובע מס' 2 מתמקדת בבעיית העדר הפינוי של המיטלטלין ולא בתמרונים.

7. עילת התביעה של התובעת מס' 1 לפינוי ותשלום דמי שימוש עד למכירת המגרש לישיב נובעת מזכותה כבעלת זכות הקניין של בעלות במגרש (מוצג ת/6 ). עילת התביעה של התובעים מס' 2 -3 מוגדרת כעילה של מי שערבו לעסקת המכר בין התאגיד לישיב (סעיף 3 לכתב התביעה). עילת התביעה של התובעים 2 - 3 היא כי הם חשופים לתביעה של ישיב נגד התאגיד על הפרת חוזה המכר, שכן המגרש לא נמסר כמוסכם פנוי מכל אדם וחפץ במועד. על כן הם צפויים להיתבע לשלם פיצויים מוסכמים . החוזה צורף לכתב התביעה, לבקשה לצו מניעה זמני וגם לתצהיר עדות ראשית, מוצג ת/12. בכל העותקים חסר העמוד עם סעיפים 1- 2. לא מצאתי בכל החוזה התייחסות לתאריך מסירה להבדיל מ"מועד מסירה" שאין בו תאריך (סעיף 5 לחוזה מוצג ת/12). הגם שהמועד המוסכם להעברת המגרש על שם ישיב הוא 2/9/00 מתברר כי התשלומים של כשני שליש של התמורה מתחילים ביום 2/9/00 (סעיף 8 ג לחוזה מוצג ת/12). נטען בכתב התביעה כי מועד הפינוי הוא 20/12/00 (סעיף 3 סיפא לכתב התביעה).
התביעה הוגשה ביום 7/11/00 ומועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים נקבע לתחילת ספטמבר 2004 . בפועל הם הוגשו ביולי 2005. למרות שחלפו כחמש שנים מאז האזהרה של באי כוח ישיב מפני תביעה על הפרת חוזה לא צורפה כל ראיה שאזהרה זו מומשה. מה גם שהמגרש פונה בהליך של בזיון בית משפט בשנת 2001 (בשא 3311/00 ואישור מטעם ב"כ הנתבע הפורמלי, ישיב שהוגש ביום 20/3/01). התובעים לא העידו עד אחד מטעם ישיב וגם לא הביאו אסמכתא לתביעה שהוגשה נגדם. בינתיים גם כמעט חלפה תקופת ההתיישנות לפי המועד של הפינוי של החלקה כאמור בסעיף 3 לכתב התביעה.

8. עילת התביעה נגד הנתבעת מס' 1 לא הוכחה כי גם העד מטעם התובעים, התובע מס' 2 העיד כי לא ידע בוודאות מי מאחסן את המיטלטלין על המגרש. בא בשעה שניתן לנסח כתב בי-דין בניסוח המניח כי מי מנתבעים הוא תופס החזקה, אין הדבר נכון בתצהיר המהווה עדות ראשית. במיוחד כאשר יש על כך מחלוקת. השתכנעתי מתוך הראיות וחקירתו הנגדית של התובע מס' 2 כי קיבל כנתון שהנתבע מס' 2 אחראי להנחת מיטלטלין במגרש. לכן הוא גם נפגש עמו יותר מפעם אחת לאחר שהופנה אליו על ידי הנתבע מס' 3. הנתבע מס' 2 מודה בכך וגם מסביר מדוע הוא עושה כן , דברים ששמע התובע מס' 2 בעצמו ( תצהיר הנתבע מס' 2 בבשא בש"א 2937/00, וההנמקה שלו שנתמכת בעדותו של התובע מס' בסעיפים 16- 17 לתצהיר עדות ראשית שלו). הנתבע מס' 2 העלה הנמקה של קיזוז כנגד חוב שלטענתו היה למוסיק כלפיו כאשר הוא מכר למוסיק את המגרש וגם או לחלופין עבור חוב של בניית גדר כאשר לא ברור אם הגדר נבנתה על חלקה של רשות הנמלים והרכבות, הנמצאת בקצה של כל החלקות. מכל מקום אין בפני
טענת קיזוז וכל שניתן ללמוד מתוך הנמקה זו שהתובע מס' 2 שמע וגם עורך הדין של העסקה שמע הוא כי המחלוקת לגבי המיטלטלין היא עם הנתבע מס' 2 ולא עם יתר הנתבעים.

9. העילה כנגד הנתבעת מס' 1 בגין מעשיו של הנתבע מס' 2 נלמדת לטענת התובעים מתוך כך שהנתבע מס' 3 הפנה את התובע מס' 2 לנתבע מס' 2 שהוא השותף שלו. הנתבעים 2 ו- 3 הם אחים אך הנתבע מס' 3 הוא בעל מניות עם אח אחר בנתבעת מס' 1 ואילו הנתבע מס' 2 אינו בעל מניות או מנהל בנתבעת מס' 1.
לאחר ששקלתי את מכלול הראיות השתכנעתי כי לא הורם נטל השכנוע כי המיטלטלין שהניח הנתבע מס' 2 על המגרש שייכים במישרין או בעקיפין לנתבעת מס' 1. גם לא הורם נטל השכנוע כי מעשי הנתבע מס' 2 במישרין או בעקיפין מחייבים את הנתבעת מס' 1. מתוך הראיות השתכנעתי כי הנתבעת מס' 1 השתמשה במגרש לצורך תמרונים בהרשאה של התובע מס' 2 שהוא בעל מניות בתאגיד וגם מנהלה.
מתוך מכלול הראיות השתכנעתי כי הנתבע מס' 3 לא היה שותף של אחיו, הנתבע מס' 2, בעסקיו כי עם שכיר בנתבעת מס' 1 שם היה בעל מניות (לפי רישום רשם החברות לחברה אין מנהל- מ'ו'). לאור ההרשאה שניתנה לנתבעת מס' 1 חלה אותה הרשאה גם לגבי הנתבע מס' 3.

10. התביעה לנזק -
התובעים עותרים לסעד של דמי שכירות ממועד רכישת המגרש ועד לפינוי שלו.
התובעים הגישו חוות דעת מומחה לשווי החלקה להשכרה לפי מ"ר וסך הכול שווי החלקה להשכרה לחודש. לא הובאה ראיה נגדית. לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובחקירת המומחה ובשים לב להעדר ראיה נגדית אני מקבלת את החישוב של המומחה מטעם התובעים. באשר לתקופה- לאור הודאתו של הנתבע מס' 2 כי הוא מחזיק מיטלטלין במגרש במשך 15 שנים רצופות קמה עילת תביעה ממועד הרכישה על ידי התובעת מס' 1 ועד המסירה בעין.

11. סוף דבר -
א. התביעה נגד הנתבעים 1 - 3 נדחית בסעד של הצו עשה כי בפועל הסעד הפך אקדמי לאור פינוי המגרש ומסירתו לבא כוח ישיב.
ב. התביעה בסעד הכספי של דמי שימוש ראויים נגד הנתבעים 1 ו- 3 נדחית לאור שלא הורם נטל השכנוע כי הם תפסו חזקה במגרש שלא ברשות וה"חזקה" הסתיימה כל פעם שהרכב של הנתבעת מס' 1 יצא מהמגרש וחזר למגרש של הנתבע מס' 2.

ג. התביעה לסעד הכספי של דמי שימוש ראויים נגד הנתבע מס' 2 מתקבלת. הנתבע מס' 2 ישלם לתובעת מס' 1 סך של 125,879 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7/11/00 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ד. בהעדר תשלום אגרת בית המשפט בגין הפיצוי המוסכם , ניתן בזה

פסק דין
הצהרתי כי הנתבע מס' 2 פינה את המגרש רק ביום 20/3/01 .

ה. משניתן צו מניעה זמני וגם פונה התייתרו יתר הסעדים האופרטיביים נשוא סעיף 10 לכתב התביעה.

ו. הנתבע מס' 2 ישלם לתובעים הוצאות משפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ז. הנתבע מס' 2 ישלם לתובעים, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ח. התובעים ישלמו לנתבעים 1 ו- 3, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצרוף מע"מ כדין בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום כ"ד באדר, תשס"ז (14 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

מיכל וולפסון
, שופטת

002574/00א 139 תמי דרעי








א בית משפט שלום 2574/00 תובל___)ר.ת.א.מ( מבלטים בע"מ, מויאל ארמונד, תמיר דרור נ' מנופי השפלה בע"מ, אבו סייף סולימן, אבו סיף חמיס, י.ש.י.ב מוסכים בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/03/2007)