פסקי דין על נסים פרץ |

33/06 עפא     18/03/2007




עפא 33/06 נסים פרץ נ' מדינת ישראל





בתי המשפט

בית הדין הארצי לעבודה
עפא000033/06

18/03/2007


המערער
נסים פרץ



נ ג ד


המשיבה
מדינת ישראל


בפני
: השופט עמירם רבינוביץ
, השופט שמואל צור
, השופטת לאה גליקסמן



בשם המערער: עו"ד תמר אלמון

בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא
ועו"ד ענת שמעוני


פסק דין

השופטת לאה גליקסמן
:
1. 1. ערעור זה סב על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת הדס יהלום; בש"א 5333/06), בה נדחתה בקשת המערער לפי סעיף 13(ב) לחוק העבירות המינהליות, תשמ"ו – 1986 (להלן – חוק העבירות המינהליות), להאריך לו את המועד להגיש בקשה להישפט על עבירה לפי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א-1991, בגינה הוטל עליו קנס מינהלי.

הרקע לערעור:
2. 2. ביום 28.12.2000, במסגרת ביקורת שנערכה באולם הספורט של בית ספר "ראשונים" ברח' הרב קוק בהרצליה, נמצאו שני עובדים זרים, אשר לטענת המשיבה הועסקו על ידי המערער בניגוד לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א – 1991 (להלן – חוק עובדים זרים). לטענת המערער, הוא עוסק בענף ייחודי בענף הבנייה, ציפוי כורכר, ולכן אינו יכול להעסיק עובדים זרים, אשר אין להם כל ידע מקצועי בתחום עיסוקו. כן טען כי בעת ביצוע העבודה על ידו פעלו בבית ספר "ראשונים" קבלני משנה נוספים, וסביר להניח כי העובדים הזרים מושא הקנס המינהלי הועסקו על ידם ולא על ידו.
3. 3. ביום 22.4.2002 הוטל על המערער קנס מינהלי. הודעת הקנס המינהלי נשלחה למענו הרשום של המערער במשרד הפנים אותה עת - רח' אלון 1 סביון. על אישור המסירה של הודעת הקנס ציין הדואר "לא נדרש".
4. 4. בחודש אפריל 2005 נשלחה למערער לאותה כתובת - רח' אלון 1 סביון - דרישה לתשלום הקנס, בתוספת ריבית פיגורים. הדרישה נשלחה על ידי המרכז לגביית קנסות בהנהלת בתי המשפט.
5. 5. ביום 2.5.2005 פנתה ב"כ המערער למשיבה, וביקשה פרטים בנוגע לדרישת החוב. פנייה נוספת נשלחה ביום 16.5.2005.
6. 6. במכתב מיום 23.5.2005 השיבה גב' ענבל משש, רכזת בכירה במשרד התמ"ת, לפניית ב"כ המערער. בתשובה נאמר כי פרטי העבירה רשומים בהודעה על הטלת קנס מינהלי קצוב, וכי לנוכח העובדה כי לא הוגש כתב אישום כנגד המערער אין חובה להמציא לב"כ המערער את חומר הראיות. למכתב צורפה הודעת הקנס, ללא רשימת העובדים שהועסקו על פי הנטען על ידי המערער.
7. 7. במכתב מיום 23.5.2005 פנתה שנית ב"כ המערער למשיבה, וביקשה לקבל את רשימת העובדים המהווה חלק מהודעת הקנס. פנייה זו נענתה במכתב מיום 16.8.2005, אליו צורפה רשימת העובדים.
8. 8. במכתב מיום 21.8.2005 פנתה ב"כ המערער למשיבה בבקשה לביטול הודעת הקנס.
9. 9. במכתב מיום 6.11.2005 הודיעה גב' ענבל משש כי הבקשה לא תועבר לתובע המוסמך, לנוכח העובדה כי הבקשה לביטול הקנס המינהלי הוגשה באיחור.
10. 10. במכתב מיום 15.11.2005 פנתה ב"כ המערער שנית למשיבה בבקשה לביטול הקנס, ודרשה כי הבקשה תועבר לתובע המוסמך, בהתאם לסעיף 8א(ו) לחוק העבירות המינהליות, על מנת שידון בה כבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הקנס.
11. 11. במכתב מיום 1.3.2006 קבעה התובעת המוסמכת כי הבקשה נדחית הן משום שהוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה והן משום שאינה מעלה עילות שקיומן מצדיק לדון בבקשה לביטול קנס שהוגשה באיחור, כקבוע בסעיף 8א(ו) לחוק העבירות המינהליות. החלטת התובעת המוסמכת הומצאה לב"כ המערער ביום 12.3.2006.
12. 12. ביום 16.3.2006 פנתה ב"כ המערער לתובעת המוסמכת בבקשה נוספת לביטול הקנס.
13. 13. ביום 26.4.2006, בטרם נתקבלה תשובת התובעת המוסמכת לפנייה הנוספת, הגיש המערער לבית הדין האזורי בקשה להארכת מועד להישפט. בית הדין האזורי דחה את הבקשה, מנימוקים אלה:
13.1. 13.1. מסירת הודעת הקנס ביום 22.4.2002 לכתובת המערער הרשומה במרשם האוכלוסין דינה מסירה כדין.
13.2. 13.2. גם אם ייקבע כי המערער לא ידע ולא אמור היה לדעת על הודעת הקנס מחודש אפריל 2002, הרי ידע על קיומו של הקנס ביום 3.4.2005 או בסמוך לו. הבקשה לביטול הקנס הוגשה רק ביום 21.8.2005, בחלוף שלושה חודשים, והבקשה לבית הדין הוגשה ביום 26.4.2006, למעלה מחודש מיום מתן החלטת התובע המוסמך על דחיית הבקשה לביטול הקנס. לפיכך, לנוכח האיחור בהגשת הבקשה לבית הדין, יש לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.
14. 14. בערעור בפני
נו טענה ב"כ המערער כי למרות שהמערער לא התגורר בסביון בעת מסירת הודעת הקנס בחודש אפריל 2002, לנוכח פרידתו מאשתו, אם הודעת הקנס הייתה נמסרת בכתובתו הרשומה, היא היתה מועברת אליו, כפי שהועברה אליו הדרישה לתשלום קנס מחודש אפריל 2005. בהקשר זה טענה כי ביישוב סביון אין תיבות דואר בבתים, אלא לכל אדם תיבת דואר אישית במרכז חלוקה, והודעת הקנס לא נשלחה לתיבת הדואר של המערער. עוד ציינה, כי משנמסרה למערער הודעת הקנס פעל ללא דיחוי, אלא שלנוכח התנהלות המשיבה, אשר נקטה ב"סחבת" ולא מסרה את הפרטים המבוקשים עד חודש אוגוסט 2005, לא יכול היה להגיש בקשה לביטול קנס קודם לחודש אוגוסט 2005, עת נמסרה לו רשימת העובדים. המשיבה השתהתה גם במתן החלטתה בבקשה לביטול הקנס, ובכך גרמה לשיהוי בהגשת הבקשה להישפט. מיד לאחר שנודע למערער כי בקשתו לביטול הקנס נדחתה הגיש את הבקשה לבית הדין.
15. 15. ב"כ המשיבה טענה כי הודעת הקנס מחודש אפריל 2002 הומצאה כדין, לנוכח העובדה כי הומצאה למענו הרשום של המערער במשרד הפנים אותה עת. העובדה שחלוקת הדואר לא נעשית בבתים אלא באמצעות תיבות דואר אין בה כדי לשנות מסקנה זו. כן טענה שיש לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, לנוכח האיחור המשמעותי בהגשתה.
16. 16. לאחר בחינת טענות הצדדים וכל החומר שבתיק, אנו קובעים כי דין הערעור להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן.
17. 17. עיון בבקשת המערער ובתצהירו שהוגשו לתיק בית הדין האזורי מעלה כי המערער לא העלה בפני
בית הדין האזורי את הטענות העובדתיות אותן העלה בפני
נו. בבית הדין האזורי טען המערער כי לנוכח העובדה שלא התגורר בסביון החל משנת 1999, הודעת הקנס נשלחה בשנת 2002 לכתובת לא נכונה, לכתובתה של פרודתו, ולכן לא ידע ולא יכול היה לדעת כי נשלחה לו הודעת קנס. בשלב הערעור, כפי הנראה לנוכח העובדה כי כעולה מהרישום במשרד הפנים (נספח ב' לתגובת המשיבה בבית הדין האזורי) המערער שינה את כתובתו במרשם האוכלוסין רק ביום 6.5.2004, שינה המערער את טיעונו. אולם, גם אם נניח, כפי שעשה בית הדין האזורי, כי נודע למערער לראשונה על הטלת הקנס המינהלי בחודש אפריל 2005, דין הבקשה להידחות.
18. 18. אכן, כעולה מהתכתובת בין המשיבה לבין ב"כ המערער, המשיבה לא נהגה כראוי בכל הנוגע לפניות המערער בעניינו. ראשית, לא היה מקום לסירוב הלא מנומק לבקשת ב"כ המערער לעיין בחומר הראיות. (עפ"א (ארצי) 14/06 נסים סבן – מדינת ישראל
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה; לא פורסם, 9.1.2007). שנית, את הבקשה לביטול הקנס אשר הוגשה בחודש אוגוסט 2005 היה על המשיבה להעביר מיידית לתובע המוסמך, שהוא הגורם המוסמך לדון בבקשה לביטול קנס, למרות האיחור בהגשתה. אין לקבל את עמדת המשיבה כי בקשה לביטול קנס שמוגשת לאחר המועד הקבוע בחוק כלל לא מועברת לתובע המוסמך למתן החלטה. שלישית, החלטה בבקשה לביטול קנס ניתנה רק ביום 1.3.2006, למעלה מחצי שנה לאחר הגשת בקשת המערער לביטול הקנס. רביעית, החלטת התובעת המוסמכת מיום 1.3.2006 אינה מנומקת, ואין בה התייחסות לאף אחת מטענותיו של המערער.
19. 19. למרות כל האמור לעיל אין לקבל את בקשת המערער להישפט מנימוקים אלה:
19.1. 19.1. כפי שנפסק בעניין סבן, הגשת בקשה לגילוי חומר החקירה ולעיון בו, אין די בה, כשלעצמה בלבד, כדי להוות טעם מספיק להארכת מועדים מעבר לנקוב בחוק. לפיכך, גם אם המשיבה השתהתה בהעברת פרטי העבירה למערער וסירבה להעמיד לעיונו את חומר החקירה, היה על המערער להגיש במועד, דהיינו בתוך 30 יום מהמועד בו נמסרה לו הדרישה לתשלום קנס בחודש אפריל 2005, את הבקשה לביטול הקנס או בקשה להישפט.
19.2. 19.2. גם אם נניח כי בשל מחדלי המשיבה אין להביא בחשבון את כל פרק הזמן ממועד משלוח הדרישה לתשלום הקנס, אפריל 2005, ועד למועד החלטת התובעת המוסמכת שלא לבטל את הקנס המינהלי, מרץ 2006, המערער הגיש את הבקשה להישפט באיחור. החלטת התובעת המוסמכת שלא לבטל את הקנס המינהלי ניתנה ביום 1.3.2006 והומצאה לב"כ המערער ביום 12.3.2006. בהתאם לסעיף 8א(ה) לחוק העבירות המינהליות, היה על המערער להודיע על רצונו להישפט בתוך 30 יום מהמועד בו הומצאה לו החלטת התובעת המוסמכת שלא לבטל את הקנס המינהלי. אולם, המערער לא הודיע על רצונו להישפט במועד, אלא פנה לתובעת המוסמכת ביום 16.3.2006 בבקשה חוזרת לביטול הקנס המינהלי. רק ביום 26.4.2006, דהיינו לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק למתן הודעה על בקשה להישפט, הגיש המערער לבית הדין בקשה להארכת מועד להישפט. בבקשה ובתצהיר שהוגשו לבית הדין האזורי לא העלה המערער הסבר או נימוק לכך שלא הגיש את הבקשה להישפט בתוך 30 יום מהמועד בו הומצאה לו החלטת התובעת המוסמכת, אלא ביקש סתמית כי יוארך לו המועד להגשת בקשה להישפט. משלא הצביע המערער על נימוק להארכת המועד להגשת הבקשה להישפט, ובמיוחד לנוכח פרק הזמן הממושך שחלף מאז נודע למערער על הטלת הקנס ועד למועד פנייתו לבית הדין, צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט.
20. 20. סוף דבר – הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

השופט עמירם רבינוביץ

1. אני מסכים לכל השתלשלות העניינים כפי שפורטה יפה על ידי חברתי השופטת גליקסמן וגם לכל הערותיה המתיחסות להתנהגות המשיבה. ברם לדעתי השתלשלות העניינים כפי שפורטה היטב על ידי חברתי השופטת גליקסמן יוצרת מארג נסיבות המצדיק הארכת מועד במקרה הנוכחי.

2. לא למותר לציין, כי בטרם יחליט אדם אם ברצונו להגיש בקשה להישפט הוא זקוק לכל הנתונים הרלוונטיים. בכלל נתונים אלה גם מצוי חומר הראיות שהוא נתון רלוונטי בשיקול הדעת של נקנס האם להגיש בקשה להשפט אם לאו.

אני ער לפסיקתו של בית דין זה, כי אי המצאת חומר הראיות אינה כשלעצמה סיבה המצדיקה הארכת מועד, ואיני בא להציע לשנותה. יחד עם זה, יתכנו נסיבות בהן יובא נתון זה במסגרת כלל השיקולים המצדיקים הארכת מועד.

3. אשר על כן בשל נסיבות אלה, לו דעתי נשמעה היה הערעור מתקבל.

השופט שמואל צור

אני מצטרף לדעתה של חברתי השופטת לאה גליקסמן
, מן הנימוקים שפורטו בחוות דעתה.

סוף דבר – הערעור נדחה, כאמור בפסק דינה של השופטת לאה גליקסמן
, בניגוד לדעתו של השופט עמירם רבינוביץ
.

ניתנה היום כ"ח באדר, תשס"ז (18 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.



השופט עמירם רבינוביץ


השופט שמואל צור


השופטת לאה גליקסמן










עפא בית הדין הארצי לעבודה 33/06 נסים פרץ נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 18/03/2007)