פסקי דין על אברס שושנה | פסקי דין על ב.יאיר | פסקי דין על מועצה אזורית מטה יהודה | פסקי דין על סהר חברה ישראלי לביטוח | פסקי דין על יהל מהנדסים - ייזום פרוייקטים |

6896/02 א     18/03/2007




א 6896/02 אברס שושנה נ' ב.יאיר בע"מ, מועצה אזורית מטה יהודה, סהר חברה ישראלי לביטוח בע"מ, יהל מהנדסים - ייזום פרוייקטים בע"מ




1
בתי המשפט

א 6896/02
בית משפט השלום בירושלים

לפני כב' השופט רפאל יעקובי
אברס שושנה

התובעת:
ע"י ב"כ עו"ד ע. פריד
1. ב.יאיר בע"מ

2. מועצה אזורית מטה יהודה

3. סהר חברה ישראלי לביטוח בע"מ

נתבעות 1-3 ע"י ב"כ עו"ד ח. תורן

4. יהל מהנדסים - ייזום פרוייקטים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מ. קליימן

5. א. שם טוב בע"מ
הנתבעות:
ע"י ב"כ עו"ד י. מדר
1. יהל מהנדסים - ייזום פרוייקטים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מ. קליימן

2. א. שם טוב בע"מ
הצדדים השלישיים:
ע"י ב"כ עו"ד י. מדר
החלטה
א. התביעה וההליכים שהביאונו עד הלום
1. התביעה דנן הינה לפיצויים בגין נזקי גוף, המבוססת על טענה של התובעת, שהיא ילידת 6.8.52, כי ארעה לה התאונה הבאה:
"בתאריך 13.11.99, בשעות הבוקר, יצא (צ"ל: יצאה - ר.י.) התובעת לטייל באזור שליד ביתה בצור הדסה ועברה בסמוך לאתר הבניה, אשר לא היה מגודר, שם החליקה עת שדרכה על החול, החצץ ופסולת הבניה אשר היו מפוזרים מסביב לאתר על הדרך בה הלכה" (סעיף 8 של כתב התביעה).

2. בכתב התביעה המקורי תבעה התובעת בגין תאונה זו שלוש נתבעות, ואותן נתבעות הגישו הודעה לצדדים שלישיים כנגד שתי חברות (ביום 1.5.03). בהמשך הדרך (ב- 26.7.04) זכו אותן שתי חברות גם לכובע נוסף, והפכו גם נתבעות.

3. התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית, אשר לפיה נותרה לה נכות צמיתה בתחום האורטופדי, בשיעור 14.5%. הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית, אשר בה נקבע, שלא נותרה לתובעת נכות צמיתה כלשהי בגין התאונה. לנוכח פער משמעותי זה, מונה פרופ' ח. פוגרונד כמומחה אורטופד מטעם בית המשפט.
בחוות דעתו, בפרק "מסקנות", כותב מומחה זה:
"גב' אברס שושנה
שברה את הקרסול השמאלי כתוצאה מפגיעה בשטח בנוי כאשר היא הלכה. אובחן שבר של הפטישון החצוני אשר טופל בגבס והתאחה באופן אנטומי ללא ממצא קליני כעת הקשור לפרק עצמו. בנוסף, השבר גרם לנזק של העצב הסוראלי משמאל עם ממצאים ברורים ב- emg ובבדיקה קלינית.
יש לציין שקיימים ממצאים נוירולוגיים מזעריים כתוצאה מפריצת דיסק לפני שנים אך הממצאים האלה שונים בתכלית מהממצא של הפגיעה הסוראלית.
המצב הינו סופי. היום כמעט ארבע שנים לאחר הפגיעה לא יהיה שיפור במצבה.
אין לה נכות לצמיתות כל שהיא כתוצאה מהשבר עצמו אך קיימת נכות לצמיתות בגובה של 5% לפי סעיף 32(1)אi במחציתו מותאם עבור הפגיעה לעצב סוראלי, קרוב לודאי שנתפש בתוך הקאלוס של השבר".

4. הנכות הצמיתה הנמוכה, יחד עם גיל התובעת במועד התאונה (כ- 47 שנים), יצרו רושם, שמדובר בתביעה קטנה למדי. חרף זאת, לאחר שהוגשו תחשיבי נזק, התברר, שאין בהם כדי לסייע לסיומה. בהמשך לכך, ניתנה בשלב ראשון (במסגרת קדם משפט מ- 12.9.04) הוראה להגיש תצהירי עדות ראשית בשאלות החבות והנזק, גם יחד.

בהמשך הדרך (בקדם משפט מ- 21.4.05) נרשם מפי המתייצבים:
"מוסכם לפצל הדיון באופן שבתחילה תידון שאלת הנזק, הנחזית על פניה כפשוטה יותר משאלת החבות, שלגביה הוגשו תצהירים מרובים".

5. לעניין הנזק העידו התובעת ובעלה, אשר שניהם הגישו תצהירי עדות ראשית בקשר לכך, ונחקרו עליהם (בישיבות שהתקיימו ב-16.10.05 וב-27.3.06. לסיבת הפיצול לשתי ישיבות, ולטרוניות שהעלו הנתבעות בהקשר זה, כלפי התובעת, ראו בפרוטוקול, ע' 16, ש' 8-18).

6. משתמה שמיעת הראיות בעניין הנזק, הוסכם, כי ייעשה נסיון פשרה נוסף, ולשם כך הוגשו תחשיבי נזק נוספים. משגם אלה לא הובילו לפשרה, הוגשו סיכומים בשאלת הנזק, שמלאכת הגשתם הסתיימה ב-7.2.07, ובכך הוכשרה הקרקע להכרעה בכל הקשור לפרשת הנזק.

ב. ראשי הנזק שעל הפרק, ומבנה המשכה של החלטה זו
7. התובעת עותרת לפסיקת פיצויים בראשי הנזק הבאים: הפסדי השתכרות (עבר) ופגיעה בכושר ההשתכרות (עתיד), הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד), הוצאות כלליות ועזרת הזולת (עבר ועתיד) ונזק לא ממוני.

8. בשלב ראשון תבוא קביעת ממצאים ונתונים, שיש להם משמעות לגבי מכלול מה שעומד להכרעה. לאחר מכן נעבור לראשי הנזק העומדים על הפרק.

ג. ממצאים ונתונים בדרך לקביעת סכומי הפיצויים
9. חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט היא הראיה המרכזית לצורך קביעת סכומי הפיצויים. עולה ממנה, כי נכותה של התובעת היא בשיעור נמוך למדי.

10. הן התובעת והן בעלה לקו בעדויותיהם בהגזמות, אשר ניכר היה, שתכליתן להגדיל ולהאדיר את הנזקים הנטענים, מעבר לפרופורציות של נכות בשיעור 5%. בעלה של התובעת הגדיל להפריז עוד הרבה יותר ממנה. גישה זו של שניהם גרמה גם לסתירות ביניהם בעניינים שונים.

11. עובר לתאונה, עבדה התובעת במינהל מקרקעי ישראל, כממונה ארצית לגביית חובות, בשכר נאה. לאחר התאונה הייתה לתובעת תקופת העדרות, שבגינה אישרה בחקירתה הנגדית, כי קיבלה שכר מלא (פרוטוקול ע' 15, וראו גם נ/15). אחרי אותה תקופה, חזרה התובעת לאותה עבודה, עברה קורסים שונים, ואף התקדמה בדרגה ובשכר (נ/14; נ/16- נ/18; פרוטוקול, ע' 10, 18).
ביום 31.12.03 פרשה התובעת מעבודה זו, ומכל עבודה אחרת, כשהיא כבת 51 שנים.
התובעת אישרה בחקירתה הנגדית, כי פרשה עם עודף ימי מחלה (פרוטוקול, ע' 15-16), וגם לא טענה, ולא הוכיחה, כי נגרם לה הפסד בגין ימי מחלה בעת הפרישה, כגון בקשר לפדיון ימי מחלה.
התובעת ובעלה ניסו לטעון, כי פרישה זו באה בגין הנכות שעקב התאונה, אולם נאלצו להודות לבסוף, כי הדבר נבע מתנאי פרישה טובים במיוחד, שנתאפשרו באותה תקופה לעובדים רבים במשק הישראלי, וכי התובעת אף ניהלה מו"מ, שתכליתו להביא לתנאי פרישה משופרים במיוחד (פרוטוקול, ע' 14, 19-21; נ/19-נ/21). התובעת אכן מקבלת פנסיה בסכום של למעלה מ-6,000 ש"ח לחודש, והיא אישרה בחקירתה הנגדית, שהיא גם ממשיכה לקבל הטבות שונות (פרוטוקול, ע' 18). מכל מקום, ברי, כי נכות בשעור כה מצומצם, אין בה להצדיק פרישה מעבודה מסוג עבודתה של התובעת, שהיא עבודה משרדית. העובדה שגם במהלך השנים שחלפו מאז הפרישה, לא השתלבה התובעת בעבודה אחרת, מצביעה אף היא על כך, שהתובעת אינה מעוניינת להמשיך לעבוד, ולא על כך שנכותה המינורית מונעת ממנה לעבוד.

12. גם טענותיה של התובעת בעניין מגבלות נהיגה הן מופרזות ביותר. לא רק שטענות מרחיקות לכת אלה לא זכו לאישור מאת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, אלא, שעל פניהן, אין הן עולות בקנה אחד עם נכות בשיעור כה נמוך. דומה, כי לא בכדי, נושא הנהיגה היה הנושא המרכזי בו נמצאו סתירות בין עדות התובעת לבין עדות בעלה.

13. הדברים שנאמרו לעיל לעניין הגזמות והפרזות מן המתרס של התובעת, יפים גם לגבי כל הקשור בצורך בעזרת הזולת.

14. כשמדובר בנכות כה נמוכה, לא היתה ציפייה שהנתבעות תבאנה ראיות מצידן לעניין הנזק, ועל כן אין מקום לזקוף מאומה בקשר לכך לחובתן. במיוחד אין מקום לכך, כאשר לאור הגזמות התובעת ובעלה, ממילא לא ניתן לתת משקל של ממש לעדויותיהם, כך שלא נתעורר צורך אמיתי לעשות להפרכתן, יותר מאשר בדרך של חקירה נגדית, ושל העלאת טיעונים מתאימים.

15. על יסוד כל שנאמר עד כה, ומה שייאמר להלן, תבוא קביעת סכומי הפיצויים בראשי הנזק הספציפיים.

ד. פיצויים - הפסדי השתכרות (עבר) ופגיעה בכושר ההשתכרות (עתיד)
16. התובעת עותרת לפסיקת סכום גלובאלי של 80,000 ₪, לעבר ולעתיד, גם יחד.

17. אקדים ואומר, כי גם אילו היה מקום לפסוק פיצוי במסגרת פרק זה של פסק הדין, הרי שלא היה מקום לפסיקת פיצוי באופן שהתובעת עותרת לו, המאחד עבר ועתיד בצוותא חדא (ראו, למשל: ע"א 792/89 חברון נ' בראון, תקדין עליון 92(3) 769). גם לא היה מקום לפסיקת הפיצוי באורח גלובאלי. זאת במיוחד לגבי העבר, שבכל הנוגע אליו המדובר בנזק מיוחד, הטעון פירוט וביסוס, ובדרך כלל אין מקום לפסוק לגביו פיצוי באורח גלובאלי.

18. לאחר שקילת מכלול נתוני המקרה דנן, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו במסגרת פרק זה של ההחלטה. על נכות בשעור כה נמוך כפי שיש לתובעת, ואף על גבוהה ממנה כבר נאמר, כי "נכויות בשעור נמוך של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב" (ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף (תשס"ג) 259). במקרה דנן, כשמצטרף לכך גם כל שנאמר לעיל, בסעיף 11, המסקנה היא, שאין לפסוק פיצוי במסגרת פרק זה. כך בפשטות יתר לגבי תקופת העבר. כך גם לגבי העתיד, שהרי, בהמשך לכל שנאמר, הכלל הוא, שפוסקים פיצוי רק במקרים שבהם קיים סיכוי של רצון לצאת לעבודה, אשר נמנע, או נפגע, בשל התאונה (ראו: ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש, פ"ד לו(1) 281, 305א), וכי, בקשר לכך, לא מתחשבים בסיכוי "אפסי או ספקולאטיבי או היפותטי" (שם, 307 ו-ז). לנוכח כל שנאמר, במקרה דנן, הסיכוי שאלמלא התאונה הייתה התובעת מעוניינת להשתלב בשוק העבודה לאחר פרישתה, הוא קטן מאד, וכשמוסיפים לכך, שככל שקיים סיכוי כזה, הרי שהסיכון שהנכות המינורית כל כך היא שתפגע בו, הוא גם כן קטן ביותר, נכנסים לגדר המקרים שבהם אין מקום לפסוק פיצוי.

ה. פיצויים - נזק לא ממוני
19. לגבי ראש נזק זה עותרת התובעת לפסיקת 50,000 ₪, עבור "כאב וסבל, עגמת נפש ואבדן הנאה" (סעיף 7 של תחשיב הנזק מטעמה, שאליו היא מפנה, בסעיפים 51-52 של סיכומיה). בסיכומי הנתבעות יש מי שטוענת, שאין לפסוק מאומה (הנתבעת 4, בפרק ז' של סיכומיה), יש מי שפותחת יד קפוצה, וטוענת, כי "אין מקום לפסוק סכום העולה על 5,000 ₪ "(הנתבעת 5, בסעיף 16 של סיכומיה), ואילו הנתבעות 1-3 מרפות עוד קמעא מקפיצת וקמיצת היד, ומוכנות להרחיק לכת עד כדי הטענה כי "לפנים משורת הדין, ולכל היותר, יש לפסוק פיצוי בסך של 10,000 ש"ח בגין ראש נזק זה" (סעיף 88 של סיכומיהן).

20. בהתחשב במכלול נתוני המקרה, ובעיקר בנכות הצמיתה ובגיל התובעת במועד התאונה, וגם בכך שרוב רובן של טענות התובעת והגזמותיה לא נתקבלו, אני מעמיד הפיצוי על סכום כולל של 25,000 ש"ח למועד החלטה זו, הכולל, בין היתר, ריבית ממועד התאונה עד מועד זה.

ו. פיצויים - הוצאות (רפואיות ואחרות) ועזרת הזולת (עבר ועתיד)
21. התובעת מפצלת את שנכלל במסגרת פרק זה, כמפורט לעיל, בסעיף 7 של ההחלטה. היא כורכת יחד הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד), ועותרת לגבי אלה יחדיו לסכום גלובאלי של 15,000 ש"ח (סעיף 5 של תחשיבה). היא מכלילה בצוותא חדא הוצאות כלליות ועזרה, אך טוענת לבסוף רק לגבי מה שקשור בעזרה, ועותרת לסכום של 30,000 ₪ (סעיף 4 של תחשיבה).

22. לאחר שקילת המכלול, הרי שניתן להכיר באפשרות שהיו הוצאות רפואיות, והוצאות נסיעה שנלוו להן, בתקופה הסמוכה לתאונה, שעליהן יש מקום לפצות גם בהעדר קבלות. אני מעמיד הפיצוי בקשר לכך על סכום כולל של 1,500 ₪ למועד החלטה זו, הכולל, בין היתר, הפרשי הצמדה וריבית עד מועד זה.

23. אני מוכן גם לקבל, כי בתקופה הסמוכה לתאונה העניקו בני משפחתה של התובעת לתובעת עזרה מעבר לזו שהיו מעניקים לה בימי שגרה, וזאת בכל הנוגע לעזרה אישית ולנשיאה מוגברת במטלות הבית. גם על כך אני מעמיד הפיצוי על סכום כולל של 1,500 ₪, למועד החלטה זו, הכולל, בין היתר, הפרשי הצמדה וריבית עד מועד זה.

24. בכל הנוגע לעתיד - אין קביעה של המומחה מטעם בית המשפט בדבר צרכים עתידיים, ואין בסיס והצדקה לפיצוי עבור כל שנכלל במסגרת פרק זה.

ז. סוף דבר (בשלב זה) והוראות להמשך הדרך
25. סכום הפיצויים הכולל העולה מכל שנקבע במסגרת החלטה זו הוא 28,000 ₪ (הסכום המצטבר מן הסכומים שנקבעו בסעיפים 20, 22 ו-23 של החלטה זו).

26. משמעותה של החלטה זו, במסגרת מכלול ההתדיינות בקשר לתביעה הנדונה, היא, שאם, בסופו של יום, לאחר מיצוי כל הקשור בסוגיית האחריות, תימצא התובעת זכאית לפיצוי מלא, הרי שזה יהיה סכום הפיצויים שישולם לה (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתאימים). עדיין קיימת אפשרות, שמכח מה שיתברר בנושא האחריות, יימצא, שהתובעת לא זכאית למאומה, וגם אפשרות, שתהיה זכאית לפיצוי, אך בשל אשם תורם שייוחס לה, יופחתו אחוזים מהסכום המלא הנ"ל. במקרה שהתובעת תימצא זכאית לסכום כלשהו, יהיה צורך לבחון גם את היחסים בין הנתבעות 1-3 לבין הנתבעות 4 ו-5, שהאחרונות הן גם צדדים שלישיים של הראשונות. גם את כל הקשור בשכ"ט עו"ד ובהוצאות משפט יהיה מקום לשקול רק בסוף ההליכים, לכשתהיה פרספקטיבה מלאה לגבי כל הנחוץ.

27. לנוכח הטורח והעמל המרובים שהושקעו עד כה, ובכלל, מומלץ, שבהמשך להחלטה זו, ישוקללו סיכויים וסיכונים, באופן שיאפשר פשרה לגבי מה שנותר. מכל מקום, למקרה שיישאר צורך בכך, נקבע קדם משפט ליום 10.5.07, בשעה 14:30, לדיון בכל שיהיה נחוץ.
ניתנה בהעדר הצדדים היום, כ"ח באדר תשס"ז (18 במרץ 2007).
המזכירות תשלח ההחלטה אל באי כח הצדדים.
רפאל יעקובי
, שופט









א בית משפט שלום 6896/02 אברס שושנה נ' ב.יאיר בע"מ, מועצה אזורית מטה יהודה, סהר חברה ישראלי לביטוח בע"מ, יהל מהנדסים - ייזום פרוייקטים בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/03/2007)