פסקי דין על ברוק ולרי | פסקי דין על 'אמג'ד חאג | פסקי דין על מוסך ת.מ.ד.ב |

3054/05 א     18/03/2007




א 3054/05 ברוק ולרי נ' 'אמג'ד חאג, מוסך ת.מ.ד.ב בע"מ




1
בתי המשפט
א 003054/05
בית משפט השלום קריות
18/03/2007
תאריך:
כב' השופט ערן נווה

בפני
:
ברוק ולרי

בעניין:
התובע
לוין רן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . 'אמג'ד חאג

2 . מוסך ת.מ.ד.ב בע"מ
הנתבעים
טוקאן אליאס

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

בפני
תביעה כספית. התובע שהינו נהג משא ומערבל בטון במקצועו הכניס ביום 4/10/01 את המשאית מערבל בטון מס' רישוי 00-846-70 (להלן: "המשאית") לצורך תיקונים במוסך הנתבעים. התובע שילם עפ"י חשבוניות סך של 8,094 ₪ בגין העבודה ורכש חלקים בעלות של 14,023 ₪. לטענת התובע 13 יום בלבד לאחר התשלום ביום 17/10/01 בוצעו תיקונים נוספים וביום 8/1/02 תיקונים נוספים בגינם שולם סכום של 4,528 ₪ עפ"י חשבוניות. לאחר פחות משנה וקיומן של נזילות שמן, בוצעו תיקונים נוספים בעלות של 5,457 ₪ ובהמשך ביום 18/12/03 שולם סכום של 4,677 ₪. התובע טוען לרשלנות בביצוע העבודה ע"י מוסך הנתבעים ומסביר, כי סך הסכומים ששילם הינו 36,779 ₪. עם זאת, התובע מעמיד את תביעתו על סכום של 72,379 ₪ עפ"י חוו"ד המומחה מר סעדי דני אשר העריך את הנזקים במשאית בסכומים אלה ובתוספת טענה להפסד ימי עבודה בשיעור של 5,000 ₪.
הנתבעים מטעמם טוענים, כי התיקון הראשון מיום 4/10/01 היה אוברול חלקי ולא כללי וכי הפנייה ב- 17/10/01 היא דבר מתבקש לצורך ביצוע חיזוקים וכיוונים למנוע. אין כל קשר סיבתי בין התיקונים באוקטובר 01 ובין הנזילות והתקלות שנתגלו במשאית בחודש ינואר 02, אשר מהוות בלאי טבעי. התיקונים בסוף שנת 2000 היו למעלה מ- 14 חודש מאז התיקון הראשון באוקטובר 01 והם בבחינת שירות תקופתי הניתן ללא קשר לתיקונים הקודמים. התובע לא התלונן במשך שנה והתקלות הן תקלות של בלאי טבעי. הנתבעים מסבירים, כי לא היה כל מקום לתבוע את הנתבע מס' 1 באופן אישי.
ביום 2/1/07 הסכימו הצדדים להצעת ביהמ"ש לפיה לאור העובדה שמדובר בתיק המכיל שאלות מקצועיות גרידא וניתוח החשבוניות המתייחסות לתיקונים שבוצעו והתקלות שהתגלו בהמשך, ייחקר המומחה נותן חווה"ד מטעם התובע בלבד במסגרת ק.מ. אשר ישמש לדיון סופי וללא שמיעת ראיות וביצוע חקירות של הצדדים. יש לציין שעל מנת ליצור איזון, אפשר ביהמ"ש בין השאר לנציג הנתבעים עצמו לחקור את המומחה, שכן הרבה מאד מהפרמטרים המקצועיים שעלו בחווה"ד נמצאים בידיעתו המקצועית.

כמו כן נתן ביהמ"ש החלטה מיום 2/1/07 לפיה מכיל התיק שני עניינים אליהם תעשה התייחסות בסיכומים ובפסה"ד: האחד, מערכת היחסים שבין התובע והנתבעים והשני, טענות התובע לרשלנות הנתבעים שגרמה בסופו של יום לנזק גדול יותר מהסכום שאותו הוא מבקש כהשבה מלאה.
סיכומי התובע:
1. באשר לתביעה כנגד שני הנתבעים מסביר התובע בסיכומיו, כי הנתבעים 1 ו- 2 ממוקמים באותו מקום כדי ליצור מצג שווא לפיו המדובר בגופים שונים, כאשר בפועל המדובר באותו גוף עם אותם פועלים, כאשר הנתבעת מס' 2 מספקת שירותי מוסך כמו הנתבע מס' 1 ופועלת ברישיון מפעל זהה לנתבע מס' 1. לטענת התובע המטרה היא לנסות ולחמוק בבוא היום מלפרוע חובות ע"י עשיית שימוש לחילופין בשם הנתבע מס' 1 ובשם הנתבעת מס' 2. הם פועלים באותו מבנה, מס' הטלפון זהה, עובדים אותם פועלים והם מהווים יישות משפטית אחת.
2. באשר לתביעת הרשלנות טוען התובע כדלקמן:
א. היה על הנתבעים להוציא פיסית את המנוע מהמשאית לצורך ביצוע אוברול. בפועל לא פירקו את המנוע לגורמים ולא ביצעו ניקיון יסודי של חלקי המנוע.
ב. החלקים שנרכשו ע"י התובע בנוכחות נציג הנתבעים ונמסרו לנתבעים לצורך ביצוע האוברול הורכבו ללא הכנה מתאימה וניקיון יסודי, דבר שגרם להם נזק.
ג. במהלך הטיפול הרשלני נגרם שבר לבלוק המנוע, אך השבר הוסתר ע"י תיקון, טיוח באמצעות מרק. רק לאחר מכן ועם נשירת המרק נתגלה העניין.
ד. הנתבעים לא הודיעו על הנזק לבלוק המנוע לתובע והמשיכו במתן טיפול שנועד לתת מענה שהתחיל בלבד ללא פתרון אמיתי לבעיית התובע, דבר שגרם לנזק.
ה. הנתבעים לא סתרו את חוות דעתו של מר דני סער מטעם התובע ולא הגישו חוו"ד נגדית.
ו. המומחה עמד על דעתו, כי אחוזי ההצלחה לאור הטיפול הרשלני היו אפסיים. המומחה גם הסביר, כי אין מונח של אוברול חלקי או שעושים אוברול או לא עושים אוברול.
ז. לעניין שבירת הבלוק העיד המומחה, כי אין סיכוי שהדבר נגרם כתוצאה מבלאי. מחום לא יכולה להשבר דופן.
סיכומי הנתבעים:
1. עד לחודש מרץ 05 הנתבע מס' 1 לא עסק ולא היה לו עסק מכל סוג שהוא בכלל ולא עסק באופן עצמאי בתיקוני משאיות בפרט. רק בחודש מרץ 05 הוא הקים עסק הנותן שירותי תיקונים לנהגים ולמשאיות, דהיינו זמן רב לאחר העניין נשוא כתב התביעה. בתחילת שנת 05 מפסיקה הנתבעת את הפעילות שלה ומכרה את הציוד שלה ואת המקום. יש העדר יריבות ברור שכן לא הוכח שהנתבע 1 ביצע לתובע כל עבודה. בינו לנתבעת 2 אין כל קשר מלבד זה שהעסק שלו נפתח באותו מקום והעובדה שהמנהל המקצועי של העסק שלו הוא אותו מנהל שעבד אצל נתבעת 2.
2. לענין הטענות לרשלנות :
א. לא הוכח ביצוע עבודה רשלנית. חוות דעת המומחה אינה אמינה, מבוססת על הנחות בלבד. חוות הדעת נערכה לאחר כשנה מאז נתינת השירות על ידי הנתבעת 2. המומחה לא ידע ולא יכול היה לדעת איזה נסיעות ו/או הובלות עשתה המשאית של התובע.
ב. לא הוגשה חוות דעת נגדית מן הטעם הפשוט שלא היה טעם לכך שכן לא ניתן לדעת כאמור מה עשתה המשאית, דהיינו איזה מרחקים נסעה. יש להתחשב בכך שהמומחה לא ציין כלל בחוות דעתו כמה קילומטרים עשתה המשאית ערב עריכת חוות הדעת.
ג. המומחה אישר בחקירתו כי לאחר ביצוע האברול במנוע, נדרש התובע להביא שוב את המשאית למוסך ( לאחר נסיעה של כ- 500 ק"מ) זאת על מנת לעשות חיזוקים והדבר מלמד ותומך בגרסת הנתבעת כי הביקור השני במוסך באוקטובר 2001 לא היה תוצאה של רשלנות.
ד. המומחה קבע את הסיבה לדעתו לשבירת הבוכנה של המנוע וזאת מבלי שיראה אותה בפועל. המומחה מאשר בחקירתו כי הבוכנה יכולה היתה להשבר כתוצאה מפגם ביצור ולכן לא ברור על סמך מה קבע, כי הנזק למנוע הוא תוצאה של עבודה רשלנית של הנתבעת 2 שעה שלא ראה כלל את הבוכנה והבדיקה השמאית מבוצעת 4 שנים לאחר ביצוע אוברול לראשונה.
ה. הנתבעים מפנים לכך שהמומחה לא ידע להשיב כמה קילומטרים נסעה המשאית בין טפול לטיפול וכאשר אחריות המוסך היא ל- 90 יום בלבד.
ו. לא ברור כיצד קשר המומחה את כל הטיפולים במשאית לבצוע הטיפול הרשלני המוכחש ב- 2001 שעה שהוכח כי התובע נדרש היה לקבל שירות תקופתי והביקורות היו במוסך בתקופות די רחוקות ובמועדים שונים. לא הוכח שבמהלך פרק זמן זה הבוכנה הורכבה לא נכון או שהיה פגם ביצור.
ז.המומחה אף לא ראה את סוג החלקים שנרכשו בעת ביצוע האוברול והוחלפו בפועל במנוע.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני נותן בזאת את פסק הדין:
פסק דין
זה נותן את דעתו בשתי שאלות שנויות במחלוקת: האחת, עניינה טענת העדר היריבות ביחס לנתבע מס' 1 והשניה שהיא הטענה המרכזית והעומדת בבסיס התביעה, כי בוצעה עבודה רשלנית ו/או לקויה במשאית והדבר הסב לה נזק.
יש לציין, כי הנזקים הנטענים גבוהים מסכום החשבוניות אשר שולמו על ידי התובע ולמעשה הנזק שנטען הוא כפול מסכום החשבוניות הכולל.
באשר לטענת העדר היריבות - לא הוכח לי, כי הנתבע מס' 1 נכנס בנעליה של הנתבעת מס' 2 לכל
דבר ועניין, כאשר בוצע הטיפול הנטען על ידי התובע כרשלני נשוא כתב התביעה ב- 10/01. אין
מחלוקת שטיפול זה נעשה על ידי הנתבעת מס' 2 והנתבע מס' 1 לא היה זה שהיה אחראי לעבודה
מכל היבט כלשהו. רק 15 חודשים לאחר בצוע התיקון הנטען, פתח הנתבע 1 עסק באותו מקום
של הנתבעת מס' 2 ועובדה זו כשלעצמה אינה יכולה ללמד על אחריות אישית שלו בנסיבות העניין.
זאת ועוד: לא התרשמתי מתוך המסמכים שהוגשו לי בסוגיה זו, כי הנתבעת 2 והנתבע 1 הם
יישות אחת וכי נעשה ניסיון על ידי הנתבע 1 להסתתר מאחורי הנתבעת מס' 2, הענין לא הוכח
ולכן נדחה.
התביעה כנגד נתבע 1 - נדחית בזאת.
שקלתי הטלת הוצאות ואולם בנסיבות הענין, החלטתי על דחייה ללא צו להוצאות.
לענין התביעה בגין רשלנות:
עומדת לפני ביהמ"ש שאלת סבירותה של חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים אשר חוות
דעתו הוגשה. יש לזכור, כי אפשרתי את חקירתו הנגדית של המומחה בצורה מקיפה וארוכה
במסגרת קדם משפט ובין השאר אפשרתי לנציג הנתבעת כאדם מקצועי, לחקור אותו בשאלות
השנויות במחלוקת בין הצדדים.
נשאלת השאלה - האם הצליח מומחה ביהמ"ש לקשור בין הקצוות ולסתור את טענתה המרכזית
של הנתבעת, כי לאור חלוף הזמן והעדר נתונים מספיקים, לא ניתן לקשור בקשר סיבתי מספיק
על פי עודף מאזן ההסתברות את הטענה לטפול רשלני והנזקים שנתגלו בפועל במשאית של
התובע.
לאחר שבחנתי את הנתונים בכללם, אני בדעה שהתובע לא עמד בנטל הזה ואשר על כן, דין
תביעתו להדחות. עם זאת, לאחר ששקלתי בדבר היטב, החלטתי שתביעתו תדחה ללא צו
להוצאות, בין השאר, לאור ספקות שהיו לי ולאור העובדה שההכרעה אליה הגעתי על פי עודף
מאזן ההסתברות, מבוססת קודם כל על יכולת ההוכחה בנסיבות חלוף הזמן מהטיפול ב- 2001
ועד הגשתה של תביעה זו.
להלן נימוקי ביהמ"ש בהגעה אל התוצאה האמורה:
1. הטענה לטיפול רשלני מתייחסת לאוברול שנעשה בשנת 2001. לטענת הנתבעת, מדובר היה באוברול חלקי. לטענת מומחה התובע אין מושג כזה של אוברול חלקי. לא הובאו מספיק ראיות לעניין זה ואולם מכל מקום, לא שוכנעתי, כי לא ניתן לבצע אוברול חלקי במנוע כטענת התובע. המומחה מטעם התובע טוען, כי כאשר בוצע אותו אוברול חלקי, היה צריך לפרק את כל המנוע ואז לבצע את האוברול ואם הדבר לא בוצע כך, תוך שמירה על הניקיון, הדבר יכול לגרום לנזק. המסקנה הזו יכולה להיות סבירה והגיונית ואולם היא אינה עולה בקנה אחד עם נתונים אחרים, אשר המומחה לא ידע לתת את הדעת ביחס אליהם. כך לא ידע המומחה ולא נמסרו לו פרטים לומר, כמה קילומטרים נסעה המשאית ממועד הטיפול הרשלני הנטען בשנת 2001 ועד המועד שבו הוגשה חוות דעתו ב- 20.12.04 דהיינו מספר שנים רב לאחר הטיפול הנטען.
לשאלת הקילומטראג' - יש חשיבות לגבי הערכת הבלאי הטבעי וכן ביחס לטיפולים ו/או תיקונים אחרים שבוצעו במשאית, אשר היה על המומחה לתת את הדעת, האם נערכו כתוצאה מבלאי טבעי ו/או תחזוקה טבעית של המשאית או שמא כתוצאה מצטברת וטבעית לטיפול הרשלני לו טען התובע בתביעתו אל מול המוסך.
2. יש לציין, כי לחלוף הזמן יש משמעות. יש משמעות גם למתן האפשרות לנתבעת ברגע של אמת לתת את דעתה לגבי הטענות של התובע, דבר שלא הוכח, כי אפשר להם לעשות. העובדה שחלף זמן רב היא שעמדה בבסיס החלטתה של הנתבעת 2 שלא להגיש חוות דעת נגדית ולכן אין לזקוף עניין זה לחובתה בנסיבות העניין. מאחר וחלף זמן ובוצעו טיפולים ותיקונים שונים, היה צריך לקשור את כל אותם טיפולים ותיקונים אל עבר הטיפול הרשלני המרכזי ב- 2001 ולהערכתי על פי חומר הראיות ומידת התרשמותי, הדבר לא צלח.
3. בנקודה זו אני עובר לבחון את הטענה המרכזית בחוות דעתו של המומחה ולמעשה בתביעה כולה וזו גם הסיבה שהתביעה גבוהה מבחינת הנזק מהשבתן של החשבוניות נשוא כ. התביעה. לטענת התובע, היתה הנתבעת2 אחראית לשבירת בלוק המנוע ולנזק רציני שנגרם למנוע אלא שהמומחה בעצמו העיד, כי לא בדק כלל את הבוכנה. קביעת קשר סיבתי כאשר לטענתו הנתבעת 2 אחראית לשבר מבלי שבדק כלל את הבוכנה ולאור העובדה שגורם סיבתי אחר יכול היה לגרום לאותו שבר בדמות מוסכים אחרים אשר אליהם פנה התובע לטיפול והרכבה לא נכונה או טיפול רשלני אחר, ולחילופין פגם ביצור אשר המומחה בעצמו לא סתר את האפשרות כי יכולה להתרחש בנסיבות העניין, ולהביא לנזק ושבירת בלוק המנוע, מצביעה על כך שלא הועמדו כלים טובים על מנת להעריך את הקשר שבין הנזק הרציני שנגרם ובין הטיפול בשנת 2001.
זאת ועוד: הטענה שהנזק התגלה לאחר זמן רב כל כך וכאשר המנוע צורך שמן ונזקק לטיפולים תכופים, איננה נראית סבירה ואני מתקשה לקבל את הטענות, כי הנתבעת פשוט כיסתה במרק את השבר מבלי שהיתה יכולת לגלות את זה בזמן סביר או בזמן קרוב לטיפול בשנת 2001 והטענות בהקשר זה של הסתרה, נדחות על ידי.
אשר על כן ובהעדרו של קשר סיבתי שהוכח בין הנזק ובין הטיפול ב- 2001 - מסקנתי היא שאין לקבל את התביעה. עם זאת להערכתי, היה צריך לבצע בשנת 2001 טיפול שכלל את פירוק המנוע ואת בדיקתו הגם שלא מצאתי כי היה באקט זה כדי ליצור את הנזק, מסקנה זו הביאה אותי כמו הסה"כ הכולל של הראיות כי התביעה תדחה בנסיבות העניין, ללא חיוב בהוצאות משפט, כפי שציינתי בפתיח לנימוקי מתן פסק הדין.
סוף דבר:
התביעה נדחית. אין צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.
ניתן היום כ"ח באדר, תשס"ז (18 במרץ 2007) בהעדר.

ערן נווה
, שופט
ק: עדי ג.








א בית משפט שלום 3054/05 ברוק ולרי נ' 'אמג'ד חאג, מוסך ת.מ.ד.ב בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/03/2007)