פסקי דין על עמל הנגב | פסקי דין על עלי אלקרינאוי | פסקי דין על פריאל אלקרינאוי | פסקי דין על עו"ד עמית כהן

1804/02 בשא     10/05/2002




בשא 1804/02 עמל הנגב בע"מ ,עלי אלקרינאוי ,פריאל אלקרינאוי נ' עו"ד עמית כהן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום באר שבע
בש"א 001804/02

בת.א. 006477/01

בפני
:

כב'
הרשם, עידו
רוזין




10/05/2002



בעניין:
1. עמל הנגב בע"מ


2. עלי אלקרינאוי

3. פריאל אלקרינאוי




המבקשים



נגד



עו"ד עמית כהן



ע"י ב"כ עו"ד
דוד כהן
ואח'
המשיב

החלטה
1.
תחילתם של ההליכים כאן בהגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר (שהוגש ביום 10.09.01) כנגד המבקשים לתשלום שכר טרחת המשיב בסך של 40,000 ₪.


כאמור בכתב התביעה, נטען כי המבקשים שכרו את שירותיו של המשיב, שהינו עו"ד, וביקשו כי ייצגם בעניינים משפטיים.

2.
המבקשים הגישו בקשה, בה אישרו למעשה קבלת כתב התביעה, אך ביקשו דחיית הגשת "כתב הגנה" ב - 30 יום נוספים, ובהחלטה שניתנה ביום 04.11.01 דחיתי בקשת המבקשים והוריתי כי בתובענות בסדר דין מקוצר יש להגיש "בקשת רשות להתגונן" עם תצהיר ולא על דרך של "כתב הגנה" - ולא מצאתי כל נסיבות המצדיקות הארכת מועד.

3.
ביום 11.11.01 משלא הגישו המבקשים בקשת רשות להתגונן, הגיש המשיב בהתאם להוראות תקנה 206 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, בקשה למתן

פסק דין
, וביום 18.11.01 ניתן

פסק דין
כנגד המבקשים המחייב אותם לשלם למשיב את הסכום הנתבע בתובענה.

4.
ביום 10.02.02 הגישו המבקשים הבקשה שבפני
, היא הבקשה לביטול

פסק דין
.


המבקשים טוענים כי הגישו בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה למתן רשות להגן, וביהמ"ש נעתר להם!!!!, וטענו עוד כי "בין השאר נתן החלטתו מיום 18.11.01 לפיו מותרת למבקשים להגיש בקשתם עד יום 05.02.02".


המבקשים טוענים כי ההחלטה ניתנה מעצם ההסכמה אליה הגיעו הצדדים "העולה מהחלטה עצמה".


המבקשים מוסיפים וטוענים כי ביום 04.02.02 ביקשו להגיש הבקשה והופנו להגישה ביום 05.02.02 ואכן כך עשו, ובמועד זה, הוברר להם מעיון בתיק, כי המשיב זכה לא מכבר ב

פסק דין
.


המבקשים טוענים כי פסק הדין ניתן עוד טרם שחלף המועד בהתאם ל"החלטה" מיום 18.11.01.


המבקשים טוענים כי המשיב, בהיותו עו"ד, "נהג בחוסר תום לב, בחוסר ניקיון כפיים ותוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ושימש לרעה בנסיונו להטעות את בית המשפט. יבהירו המבקשים כי המשיב הסתיר כנראה את ההחלטה מיום 18.11.01 מעיני השופט הנכבד על מנת לקבל פסק הדין מאת בית המשפט שלא כדין".


המבקשים טוענים כי בקשתם והתצהיר מטעמם היה מוכן עוד ביום 03.02.02, וכי העיכוב חל היות והמצהיר מטעמם שהה במאסר.


המבקשים טוענים כי יש להם סיכוי רב להוכיח כי ראוי הוא שהתביעה תידחה על הסף.


המבקשים מוסיפים וטוענים כי פסק הדין ניתן בדרך של הטעייה וביקשו לחייב המשיב בהוצאות לדוגמא.


לבקשתם צירפו המבקשים בקשה עם צילום בקשה ועל גביה החלטה, הנחזית להיות החלטת ביהמ"ש, ללא חותמת וחתימה מקורית של ביהמ"ש, ואף לא בכתב ידו של ביהמ"ש ובצידה חותמת המזכירות המאשרת כי מדובר בהעתק נאמן למקור.

5.
המשיב הגיש תגובה לבקשה בה טען כי לדעתו קרה כאן דבר חמור, ויתכן ויש בו מן הפליליים, ותיאר השתלשלות העניינים, לפיה הוגשה התביעה, נמסרו כתבי בי-דין ולאחר שלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש התבקש ליתן

פסק דין
ואכן כך נעשה, ואף נחתמה פסיקתא ביום 18.11.01.


המשיב טוען כי למרבה הפלא צורפה ע"י המבקשים בקשה שכביכול הוגשה ביום 18.11.01, המדברת על הארכת מועד להגשת כתב הגנה, ובה אין נימוקים להארכת המועד, וסביר להניח שביהמ"ש לא היה
מחליט בניגוד להחלטה שניתנה כבר.


המשיב טוען כי עותק הבקשה שהוגשה ביום 18.11.01 לא הועברה לעיונו והוא לא התבקש להגיב, וכי אם היה מתבקשת תגובה מצידו - היה מפרט הנימוקים הצריכים.


המשיב טוען כנגד "ההחלטה" שניתנה ביום 18.11.01, לפיה אין ולא ניתנה הסכמת המשיב לבקשת האורכה, וכי ביהמ"ש לא יכול היה לדון בה כלל, וכי ביהמ"ש הוטעה בכך שמישהו גרם לו להניח שיש הסכמה להארכת מועד, וכן כי לא מתקבל כי ביהמ"ש היה נעתר לבקשה ומאפשר ארכה כל כך ארוכה.


המשיב טוען שאין לבטל את פסק הדין שניתן אף לא מתוך חובת הצדק, וכי מדובר ב

פסק דין
שניתן כדין, וכי אף לבקשה - לא הוגש תצהיר מטעם המבקשים.

6.
בהחלטה שניתנה ביום 03.03.02 איפשרתי למבקשים ליתן תשובה בתוך 10 ימים, ושוב, בהמשך להחלטה הקודמת, איפשרתי למבקשים להמציא עד ליום 15.03.02 את ההחלטה המקורית מיום 18.11.01, וקבעתי עוד כי בהעדר התייחסות מטעם המבקשים - תימחק הבקשה מחוסר מעש, וכי עד ליום 15.03.02 יגישו כל אחד מהמבקשים תצהיר לתמיכה בבקשתם.

7.
המבקשים צירפו שוב את ההחלטה מיום 18.11.01, ולא מילאו אחר החלטתי, ושוב, לפנים משורת הדין, בהחלטה שניתנה ביום 17.03.02, הפניתי המבקשים להחלטה שניתנה ביום 03.03.02, שטרם בוצעה, וכן איפשרתי להם להמציא את ההחלטה המקורית בכתב ידי בתוך 10 ימים.

8.
ביום 15.04.02 הגיש המבקש 2 תצהיר, ואציין כבר בשלב זה, כי כל אחד מהמבקשים התבקשו להגיש התצהיר בתוך 10 ימים ממועד החלטתי ביום 17.03.02, אך נהגו כבשלהם, כמו ביתר ההליכים בתיק זה, והגישו תצהיר אחד ביום 15.04.02, בו הועלו טענות בעניין הבקשה לביטול פסק הדין.


המצהיר לא צירף את ההחלטה המקורית בכתב ידי וטען כי המסמך שהומצא הוא המסמך המקורי היחיד אשר היה בידו והגיע אליו באמצעות הדואר.


בהחלטה שניתנה ב - 18.04.02, קבעתי כי טרם מתן החלטה בבקשה, יתן המשיב תגובתו לאמור בתצהיר.

9.
המשיב הגיש תגובתו וחזר למעשה על הנאמר בתגובה הראשונית לבקשה לביטול פסק הדין, ולענין התצהיר שהוגש ע"י המבקש 2 - טען כי מדובר בתצהיר כוזב, שניתן במגמה להטות החלטה שיפוטית, וכי ההחלטות שניתנו עד עתה - לא מולאו.

10.
אחר שסקרתי השתלשלות העניינים, וקודם למתן הכרעה גופה בבקשה לביטול פסק הדין אבקש לדון תחילה בתוקף ההחלטה שניתנה ביום 18.11.01, ולצורך הדיון כאן אצטט האמור בה:-

"בהסכמת הצדדים אני מורה כי כתב ההגנה יוגש עד לא יאוחר מיום 05.02.02".

(עותק ההחלטה אשר מצוי בתיק לא נכתב ע"י ביהמ"ש ואף לא נחתם על ידו).


ראשית - פסק הדין ניתן כנגד המבקשים, לאחר שלא הוגשה בקשת רשות להתגונן ביום 18.11.01, ההיאך יתן ביהמ"ש החלטה המורה על מתן ארכה להגיש כתב הגנה עוד באותו היום?


שנית - ב - 04.11.01 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה להארכת המועד, ובה נקבע כי המבקשים יגישו הבקשות מטעמם במועד שנקבע בחוק, אם כך - כיצד ביהמ"ש יכול עתה להורות על הארכת המועד?


שלישית - בהחלטה מיום 18.11.01, ואציין שוב, כי לא ברור אם יש לקרוא לה "החלטה נחזית" - נרשם "בהסכמת הצדדים" - לא ברור לי על איזה הסכמה מדובר, אין בבקשה שהוגשה, ואציין כי על גבי הבקשה נכתבה ההחלטה בכתב יד, איזה שהיא הסכמה מצד המשיב לבקשת המבקשים.


רביעית - אם אכנס לגופה של הבקשה, הרי שנרשם בה "הסיבה שאנו לא נוכל להגיש את כתב ההגנה בשלב זה עקב סיבה שלא נוכל להסביר אותה ברגע זה לבית המשפט המכובד" - האם זהו טעם מיוחד כנדרש עפ"י החוק להורות על הארכת מועד? - אתמהה.


חמישית - אין ביהמ"ש יושב כאן כערכאת ערעור על ההחלטה שניתנה הנחזית להיות החלטה שחתומה על ידו, אך בהחלטה ניתנה לכאורה אורכה להגיש "כתב הגנה!" - וכאן למעשה על המבקשים היה להגיש "בקשה למתן רשות להתגונן".

ואם לא
די בכל מה שהובא לעיל, הרי אוסיף ואציין שגם הארכה
הלכאורית שניתנה למעשה בהחלטה - אינה מקובלת, שכן הבקשה הוגשה ב - 18.11.01 והארכה ניתנה עד 05.02.02 - דהיינו מדובר בארכה של כמעט שלושה חודשים, הרי שעניין זה לא מקובל.


לסיום בעניין זה אומר, שאין ביהמ"ש שדן בתיקים רבים ונותן החלטות רבות, יכול לזכור כל החלטה והחלטה שיצאת תחת ידו, אולם ה"החלטה", כמו שהיא נחזית להיות - אינה החלטה שניתנה ע"י בימ"ש זה.


מכל האמור לעיל בעניין ההחלטה מיום 18.11.01 - די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, ואני קובע כי החלטה זו אינה קיימת, בטלה ומבוטלת.
11.
אחר שקבעתי כי ההחלטה שניתנה אינה החלטה כשרה היא ויש בה טעם לפגם, ואין לקחתה במניין ההחלטות הקיימות בתיק ביהמ"ש, הרי שאין בפני
כל בקשה להארכת מועד להגיש בקשה לביטול

פסק דין
, ואף מטעם זה יש להורות כאמור על דחיית הבקשה (תצהיר פורמאלי הוגש לראשונה רק ביום 15.04.02).

12.
לא אחסום שערי ביהמ"ש בפני
המבקשים מכל מה שהובא עד עתה, ואסקור אף הדרוש סקירה לצורך ביטול פסק הדין, אולם בענייננו, לאחר שקבעתי כי ההחלטה מיום 18.11.01 איננה קיימת,
לא מדובר עוד בביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק.


הבקשה לביטול

פסק דין
מחובת הצדק צריכה להראות כי פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הינו פגום, וכי נפל פגם בהליך ההמצאה - אולם כאן, בענייננו, לא מדובר בהמצאה פסולה, שכן המבקשים הודו למעשה שקיבלו את כתב התביעה, ואף הגישו בקשה להארכת המועד להגיש, לשיטתם, "כתב הגנה" - כך שמכל האמור לעיל בעניין זה, אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

13.
לענין ביטול פסק הדין על פי שיקול הדעת של ביהמ"ש, הרי נקבע כי שניים הם המבחנים שעל ביהמ"ש לבחון בבואו לדון בבקשה לביטול

פסק דין
ואלו הם:-

13.1
סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן;

13.2
סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל.


בענייננו התנהגות המבקשים הינה התנהגות רשלנית, ועולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי, יחסם של המבקשים כאן מגלה זלזול בחובתם כלפי בעל דין שכנגד, ולא ניתן לכפר על מחדליהם של המבקשים כאן, אפילו בהוצאות ראויות.


המבקשים כאן לא הצביעו גם על סיכוי הצלחה, ולמעשה בפני
ביהמ"ש כאן אין כל בקשה למתן רשות להתגונן ממנה ניתן לשקול סיכוי הגנתם של המבקשים, ולא שוכנעתי כי ניתן לרפא מחדליהם של המבקשים עד עתה.


המבקשים לא הצביעו בפני
על הגנה אפשרית כלשהי, ולגופו של עניין - לא הצביעו איזה תועלת תצמח להם אם יבוטל פסק הדין.

וראה בעניין זה בע.א. 3645/92 קלנר נ. לופוביץ, פ"ד מ"ז (4) 133 וב - 32/83 אפל נ. קפח, פ"ד ל"ז (3) 431.

14.
בשולי הדברים אומר, כי הוסיפו חטא על חטא המבקשים, ולא פעלו בהתאם להחלטות ביהמ"ש ולבקשה המקורית מיום 05.02.02, ולא הגישו תצהיר לתמיכה בבקשתם במועד, והוסיפו וחטאו ובאו בטענות ובטרוניות קשות כלפי המשיב - טענות שלא היה מקום להביאן כאן כלל ועיקר.


המבקשים הגישו מסמך הנחזה להיות תצהיר שלא מאומת ע"י עו"ד, המצהיר לא הוזהר כדין, ואינו תצהיר ערוך כדין.

15.
לאור האמור לעיל ומכל המקובץ אני דוחה בקשת המבקשים ומותיר את פסק הדין שניתן על כנו, ומבטל עיכוב ההליכים שניתן כנגד המבקשים.


מזכירות ההוצאה לפועל תשפעל ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.

16.
אני מורה למשטרת ישראל, יחידת חקירות הונאה, לפתוח בחקירה אודות האירועים שנסקרו לעיל, ומזכירות ביהמ"ש תעביר למשטרת ישראל כל הדרוש לה על מנת להשלים חקירה בהתאם.

17.
לאור מחדלי המבקשים, הבקשות החוזרות ונשנות, טענותיהם חסרות השחר, אני מחייב אותם לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, בתוספת מע"מ.


הסכום שנפסק יהא צמוד למדד המחירים לצרכן ונושא ריבית חוקית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

18.
מזכירות ביהמ"ש תשגר עותק ההחלטה לבעלי הדין וכן למשטרת ישראל, יחידת חקירות הונאה, כאמור בסעיף 16 לעיל.

ניתנה היום כ"ז באייר, תשס"ב (9 במאי 2002) בהעדר הצדדים.




________________

עידו רוזין
,
רשם

שם הקלדנית: אתי אביטן.






בשא בית משפט שלום 1804/02 עמל הנגב בע"מ ,עלי אלקרינאוי ,פריאל אלקרינאוי נ' עו"ד עמית כהן (פורסם ב-ֽ 10/05/2002)