פסקי דין על דניאל מנגשה

5837/99 פ     15/11/2000




פ 5837/99 מדינת ישראל נ' דניאל מנגשה




בעניין:

14



בתי המשפט


בית משפט השלום באר שבע
פ
005837/99


בפני
:
כבוד השופט - גדליה טהר-לב

תאריך:
15/11/2000



בעניין:
מדינת ישראל


ע"י ב"כ עוה"ד


המאשימה

נגד



דניאל מנגשה






הנאשם





הכרעת דין


1.
מר דניאל מנגשה
הואשם, כי ביום 18/8/99 בסמוך לשעה 22:00 בבית משפחתו ברחוב הלח"י 81/15 בבאר-שבע הוא תקף את רעייתו, הגב' ברוריה מנגשה, בכך שדחף אותה. כן, הואשם מר מנגשה, כי ביום 20/8/99 סמוך לשעה 18:00 הוא תקף את בנו, אברהם, בכך שאחז בכתפיו בניגוד לרצונו. לבסוף, הואשם הנאשם, כי ביום 20/8/99 סמוך לחצות הוא איים על רעייתו, כי אם תעזוב אותו, היא לא תחיה. "גפרור אחד מספיק לי בשבילה", כדבריו. כן, לפי כתב האישום במועד הנ"ל איים מר מנגשה על רעייתו במילים "אחתוך לך את האף ואת השפתיים ואעזוב אותך כדין, שתתביישי. לא תצאי החוצה ואף אחד לא יסתכל עלייך". כל זאת בכוונה להפחידה. לפיכך, בכתב האישום הואשם מר מנגשה בעבירות בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (איומים), בניגוד לסעיף 379 בצרוף 382 (ב) (1) לחוק הנ"ל (תקיפת בת זוג) ובניגוד לסעיף 379 לחוק הנ"ל (תקיפת בן משפחה).

בפתח הדברים, אציין, כי בפשת התביעה, הושמעו עדויותיהם של רעייתו לשעבר של הנאשם, ברוריה, ושל בנו, אברהם. הם העידו על מעשיו של הנאשם ביום רביעי (18/8/99), ביום חמישי (19/8/99) וביום שישי (20/8/99). מעשים אלו כללו את איומיו של הנאשם כלפי רעייתו ביום חמישי ואלימות (בעיקר דחיפות) ביום שישי.
עדי התביעה תארו מסכת מתמשכת של איומים ואלימות של הנאשם כלפיהם. (עמ' 4 שורות 8-9 וגם 20 ועמ' 5 שורה 24 לפרטיכל) על רקע זה, אינני סבור, שיש חשיבות לשאלה, אם זכרו עדי התביעה בדיוק באיזה משלושת הימים (רביעי, חמישי או שישי) הושמע איום מסוים או ארעה דחיפה מסוימת. עדותם היתה ברורה ולנאשם ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן גם אם הם העידו על אותם המעשים המתוארים בכתב האישום תוך כדי הנקיבה ביום שונה מזה הנקוב בכתב האישום. הרי, הנאשם לא טען טענת אליבי, ולכן, לנקיבה ביום מסוים זה או אחר לא היתה משמעות מבחינת הגנתו. בנוסף אציין, כי בנו של הנאשם תאר בעדותו, כיצד נדחף על-ידי אביו, ולא את תפיסתו בכתפיו על-ידי אביו כמתואר בכתב האישום. גם לעניין זה ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן.

3.
שמעתי בתיק זה, מחד, את עדותם של רעייתו לשעבר של הנאשם, הגב' ברוריה מנגשה, ושל בנם, אברהם. מאידך, שמעתי את עדותו של הנאשם עצמו. ייחסתי משקל לעדויות אלו. התרשמתי מתוכן העדויות ומאופן מתן העדויות גם יחד. עיקר התרשמותי היה, כי עדי התביעה לא העלילו עלילה על הנאשם כטענתו. הנאשם, אמנם, טען, כי הליך זה הוא חלק ממהלכיה של רעייתו לשעבר להשגת הגט, בו רצתה. לטענתו, כתב האישום אינו משקף אירועים אמיתיים, ובעצם משקף אך את רצונה של רעייתו לשעבר להתגרש. התרשמותי היתה אחרת. הגב' ברוריה מנגשה העידה: "אני כל הזמן מוותרת. יהיה טוב, יהיה טוב. ובסוף לזה הגענו". התרשמתי מעדותה, שאין היא ששה אלי קרב, אלא הגיעה לכדי הליך זה משהגיעו מים עד נפש. לעומת עדותם של עדי התביעה, אשר התרשמתי מכנותן, מצאתי סתירה בולטת וצורמת בין תוכן עדותו של הנאשם לבין אופן עדותו. על אף תוכן עדותו, שהוא נהג איפוק בבית וידע לצאת מן הבית בשעות מתח, כדי לשמור חוק בלא לומר כלום (עמ' 10 שורות 10-14 לפרטיכל), עדותו בבית המשפט היתה ההתגלמות של כעס והתפרצות. לא האמנתי לגירסת הנאשם.

4.
מן הכלל אל הפרט. רעייתו של הנאשם העידה על איומיו כלפיה. לפי עדותה, הנאשם איים עליה, שיגמור אותה, ושיספיק לו גפרור אחד. עוד היא העידה, כי הנאשם אמר לה, שהוא יחתוך לה את שפתיה ואת אפה. לפי עדותה, בעלה איים, כי אם הם יתגרשו, היא לא לעולם תחיה. (עמ' 3 שורות 6-8 לפרטיכל) בנוסף, העידה
הגב' מנגשה, שביום שישי, כאשר היא אמרה לנאשם, שהיא תתקשר למשטרה, הוא דחפה. (עמ' 3 שורות 13-15 לפרטיכל). בנו של הנאשם, אברהם מנגשה, העיד, כי ביום שישי אביו דחפו ואמר לו, שיבוא היום שלו. (עמ' 5 שורות 21-22 לפרטיכל) הוא הוסיף להעיד, כי מאז נולד, הוא מרגיש, שהוא חי באיום, תמיד צעקות, אלימות. (עמ' 5 שורה 24 לפרטיכל).

כאמור, עדותו של הנאשם היתה בתמצית, שהוא לא עשה כלום. לגירסתו, הוא לא אמר לאשתו (לשעבר – ג'ט"ל), שהוא יחתוך לה את שפתותיה ואת אפה. הוא גם תאר, כיצד כשרעייתו היתה מעצבנת אותו, הוא היה שותק ועוזב את הבית, כדי לשמור חוק. (עמ' 9 שורות 15 ו- 18 ועמ' 10 שורות 10-14 לפרטיכל).

5.
כבר התייחסתי להתרשמותי מן העדויות בתיק זה. ברם, מן הראוי להוסיף עוד נדבך אחד בהקשר של חוסר מהימנותו של הנאשם בעיני. הנאשם העיד, שהוא ובנו ביחסים טובים. (עמ' 10 שורה 17 לפרטיכל) הנאשם הופנה בחקירתו הנגדית לסתירה בין אפיונו את יחסיו עם בנו כטובים לבין עדותו של הבן (בעמ' 5 שורה 24 לפרטיכל), שכל חייו הוא מרגיש מאוים, ושתמיד היו צעקות ואלימות. הנאשם גם הופנה לטרוניתו, המופנית כלפי בנו, באמרתו [(ת1/) עמ' 2 שורה 29], כשמסר לחוקרו, שבנו אמר לו "מה אתה בעל הבית פה? מה אנחנו בגטו?" מר מנגשה לא ידע להסביר סתירה זו להנחת דעתי. לעניות דעתי, סתירה זו היא דוגמא לאי-היצמדו של הנאשם לאמת, אם להתבטא בעדינות.

6.
מכל האמור לעיל, הריני מרשיע את מר דניאל מנגשה
ת.ז. 011462934 בביצוע העבירות כמתואר לעיל בניגוד לסעיפים 192, 379 (כלפי בנו, אברהם) ו- 379 בצרוף 382 (ב) (1) (כלפי רעייתו לשעבר) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

ניתן היום 15 בנובמבר, 2000 (י"ז בחשון תשס"א) במעמד הצדדים

ג. טהר-לב, שופט

005837/99פ
134 אירית וקנין







פ בית משפט שלום 5837/99 מדינת ישראל נ' דניאל מנגשה (פורסם ב-ֽ 15/11/2000)