פסקי דין על פתחי עלי אבו-דיב | פסקי דין על מועצה מקומית ג'לג'וליה | פסקי דין על פאיק עודה |

7000/04 עב     11/02/2007




עב 7000/04 פתחי עלי אבו-דיב נ' מועצה מקומית ג'לג'וליה , פאיק עודה




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו
עב 007000/04


בפני
:
כב' השופטת אהובה עציון

נ.ע – גב' ברכה זיגלמן
נ.מ – מר אמנון פרבר
תאריך:
11/02/2007



בעניין:
פתחי עלי אבו-דיב



ע"י ב"כ עו"ד
אבו פול ריאד

התובע

נ ג ד


1 . מועצה מקומית ג'לג'וליה

2 . פאיק עודה



ע"י ב"כ עו"ד
נאטור הזאע



הנתבעים

פסק דין

זוהי תביעתו של התובע בגין פיטוריו מהמועצה המקומית ג'לג'וליה (להלן: "הנתבעת" וגם: "המועצה"), אשר לטענתו בוצעו מסיבות פוליטיות זרות, ללא שניתנה לו זכות השימוע כדין עובר לביצועם. בתביעה זו מבקש התובע כי בית הדין יורה על החזרתו לעבודה ולחלופין יורה על מתן פיצוי הולם בגין פיטוריו שלא כדין. בנוסף, תביעתו של התובע היא לתשלום זכויות כספיות שהנתבעת נותרה חייבת לו מתקופת העסקתו בה.

לטענת התובע הוא "קורבן קלאסי" של מאבקי כח פוליטיים ונקמנות אישית, זאת "ללא חטא" מצידו, כאשר לטענת הנתבעים פיטוריו הינם פיטורי צמצום שהתבצעו על רקע תוכנית הבראה קיימת ברשות, באישור הוועד ומסיבות ענייניות.



עיקר טענות התובע (כעולה מכתב תביעתו ותצהירו) –
1. 1. ביום 15.3.95 נתקבל התובע לעבודה במועצה לאחר הליכי מכרז, בתפקיד קצין ביקור סדיר. בתאריך 4.4.99 הועבר התובע לבקשת יו"ר המועצה דאז, מר ג'אבר ג'אבר, לתפקיד מנהל בית הנוער בכפר, וזאת עד לפיטוריו.
2. 2. התובע היה עובד קבוע ושכרו שולם לפי דירוג עובדי הוראה.
3. 3. בבחירות האחרונות לראשות ומליאת המועצה היו שלושה מועמדים לראשות המועצה, כאשר בנוסף לנתבע 2 שזכה בבחירות, היו מועמדים דרויש ראבי וג'אבר ג'אבר, מטעם התנועה האיסלמית.
4. 4. התובע, אביו ואחיו נחשבים ממקורביו ומתומכיו של ג'אבר ג'אבר והצביעו נגד נתבע 2 בקדנציות האחרונות.
5. 5. לאחר הבחירות וזכייתו של נתבע 2 החל מסע ההתנכלות האישי – פוליטי נגד התובע ונעשו ניסיונות לגרום לפיטוריו.
6. 6. ב 4.4.04 קיבל התובע העתק מכתב (נספח א' לכתב התביעה) בו הוזמן לשימוע בדבר הפסקת עבודתו ו/או קיצוץ היקפה. התובע התייצב לישיבה בה השתתפו ראש המועצה, עו"ד מטעם המועצה, ווועד העובדים במועצה. התובע אמר בשעת הישיבה כי הוא לא יודע מה רוצים ממנו, השיב על כמה שאלות שנשאל עליהן, והלך חזרה לביתו.
7. 7. לטענת התובע, הועלתה נגדו טענה אחת, לפיה נטען שהוא עשה שימוש לא מורשה בכספים וביצע מספר פעולות ללא אישור יו"ר וגזבר המועצה. מלבד טענה זו, שאינה נכונה לטענתו, לא הועלתה כנגד התובע כל טענה אחרת שהביאה לפיטוריו, מלבד מידע בדבר מצבה הכלכלי הקשה של המועצה.
8. 8. בתאריך 25.4.04 קיבל התובע מכתב נושא תאריך 15.4.04 (נספח ב' לכתב התביעה), לפיו העסקתו במועצה תסתיים ב 1.5.04.
9. 9. לאחר קבלת מכתב הפיטורים פנה התובע בעצמו לראש המועצה ולטענתו ראש המועצה הבטיח להחזיר אותו לעבודה בהזדמנות הראשונה, ובכל מקרה לכל המאוחר בקייטנה שתיפתח בקיץ.
10. 10. בתאריך 7.7.04 נפתחה הקייטנה והתובע לא הוזמן לעבוד בה, כאשר במקומו הוזמן עובד אחר הנמנה עם תומכיו של ראש המועצה, ואשר וותקו נופל בהרבה מוותקו של התובע.
11. 11. לטענת התובע הוא מעולם לא הוזמן ע"י המועצה להשמיע את טענותיו או להגיב בעניין פיטוריו, ושימוע ככל שנעשה לו, היה ראוותני, 'הצגה', לא חוקי ולפיכך בטל ומבוטל. השימוע שנעשה – לא נעשה בפני
מליאת המועצה – ואף משכך פיטוריו בטלים.
12. 12. בנוסף טוען התובע כי החלטת המועצה ופיטוריו נעשו שלא בדרך הקבועה לכך בחוק, בהסכמים הקיבוציים, ובניגוד לכללי הצדק הטבעי, ועל כן החלטת הפיטורים בטלה.
13. 13. לטענת התובע ההחלטה לפטרו נגועה בשיקולים לא עניינים ופסולים ונתקבלה בדרך חסרת תום לב ואף מטעם זה ההחלטה על פיטוריו – בטלה.
14. 14. בנוסף, במועצה קיימים מספר עובדים אשר וותקם נופל מוותקו של התובע, והתובע יכול היה למלא את מקומם, אך המועצה לא שקלה זאת. כמו כן, בכתב התביעה טען התובע כי המועצה עתידה לפתוח ביה"ס תיכון ב 1.9.04 וכי גם במסגרת ביה"ס הוא יוכל לעבוד כמזכיר ביה"ס ו/או עוזרו.
15. 15. לפיכך מבקש התובע מביה"ד להצהיר כי פיטוריו נעשו בניגוד לדין וכי ממשיכים להתקיים יחסי עובד מעביד בינו ובין נתבעת 1. כן הוא מבקש להורות לנתבעת להמשיך ולשלם את שכרו מידי חודש בחודשו, החל מ 1.5.04 (זאת בשים לב כי במסגרת הדיון בסעד הזמני מיום 13.7.2004 הוסכם בין הצדדים כי שכרו של התובע ישולם על פי "שכרו הנכון" עד וכולל ליולי 2004 בכפוף להסכמות אחרות שהושגו באותו דיון ואשר ניתן להן תוקף של החלטה) לחלופין, טוען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורין מוגדלים בגובה של 250%, כאשר פיצויי פיטורים בגובה 100% עומדים על סך של 57,405 ₪ (לפי משכורת קובעת של 6,291 ₪).
16. 16. בנוסף, לטענת התובע הוא זכאי לפדיון ימי חופשה בסך 15,100 ₪ ולדמי הבראה בסך 4,985 ₪ בגין שנת 2003 והחלק היחסי של שנת 2004. כמו כן זכאי התובע להצהרה כי הנתבעת חייבת להשלים את הסכומים ששילמה בפיגור לקרן ההשתלמות בה הוא חבר.

עיקר טענות הנתבעים (כעולה מכתב ההגנה ומהתצהירים שהוגשו מטעמם) –
17. 17. לא הועלתה כל עילה כנגד נתבע 2 באופן אישי ועל כן יש למחקו מן התביעה.
18. 18. התובע, עובד ברשות המקומית, הועסק בה ופוטר לאחר עריכת שימוע על רקע סגירת המחלקה בה עבד. הפסקת עבודתו של התובע באה במקביל עם קיצוצים ביתר המחלקות ועם סיום התקשרויות עם נושאי משרות סטטוטוריות אחרות, ולא היה מקום לשבץ את התובע במחלקות אחרות, אף שנבחנה האפשרות.
19. 19. היו טענות מבוססות ומוצדקות כנגד תפקודו של התובע בבית הנוער.
20. 20. הנתבעים מכחישים את הטענות בדבר נקמנות אישית - פוליטית.
21. 21. לא הייתה כל חובה משפטית לזמן את התובע לשימוע, משפיטורי התובע נעשו על רקע סגירת המחלקה בה עבד. יחד עם זאת, ישיבת השימוע נערכה כדין, וכך גם היה הרכבה, שהיה על טהרת המשפט המנהלי.
22. 22. לתובע לא הובטח כי יוחזר לעבודה, וטענה זו לא ברורה שעה שהתובע עצמו טוען כי מדובר בהתנכלות אישית על רקע הצבעתו בבחירות.
23. 23. על כן דין תביעת התובע להידחות, ובכלל זה תביעתו לזכויות כספיות, זאת משפיטוריו נעשו כדין ומשמיצה התובע את כל זכויותיו עבור תקופת העסקתו.

ההליך
התובע הגיש תצהיר מטעמו וכן את תצהירו של מחמוד עבד – אלחפיז חאג' מוסא עראר. בנוסף העיד מטעמו מר ג'יהאד זיידאן, נציג ההסתדרות. כמו כן, סוכם בין הצדדים כי עדותו של העד פהמי חרוב שניתנה בהליך הזמני תיחשב כעדות בתיק העיקרי (ר' עמ' 9 לפרוטוקול מיום 6.12.05, שורות 21-14).
הנתבעים הגישו מטעמם את תצהירו של מר פאיק עודה
, ראש מועצת ג'לג'וליה, ותצהירים מטעם יאסיף בחירי, מר עודה פאיז, וחוסני עראר.

הוחלט, כמוסכם על הצדדים, כי חומר הראיות (התצהירים והנספחים) שהוגש בתיק הזמני ישמש גם בתיק העיקרי שלפנינו (ר' עמ' 13 לפרוטוקול הדיון, שורות 12-1). כמו כן, ניתנה החלטה כי ההליך הזמני יהווה חלק מהתיק העיקרי (החלטה מיום 10.7.2006, עמ' 38 לפרוטוקול הדיון).

דיון והכרעה
התביעה האישית כנגד נתבע 2 – ראש המועצה
תביעתו של התובע היא בגין פיטורים שלא כדין.
לא מצאנו בחומר הראיות שלפנינו או בטענות המשפטיות שהועלו ע"י ב"כ התובע קיומה של עילת תביעה אישית כנגד נתבע 2. נתבע 2 פעל במסגרת תפקידו כראש עיר וכאורגן של הנתבעת כ'זרועה הארוכה' ולא כמעסיקו של התובע, ועל כן בהעדר עילה ובהעדר יריבות בין הצדדים, נדחית התביעה כלפיו.
כך, לא נטענה טענת של גרם הפרת חוזה כנגד נתבע 2 או טענה להרמת מסך מעל לנתבעת 1 ומלבד טענה לפיטורים ממניעים אישיים – פוליטיים כנגד התובע וטענה סתמית ל'סימונו' ע"י נתבע 2, בהיותו חבר במפלגה שונה ממפלגתו של התובע (אשר כפי שנראה לא הוכחה), לא הונחה כל תשתית ראייתית כנגד הנתבע 2, ובהעדר עילה ובהעדר יריבות כנגדו נדחית, כאמור, התביעה כלפיו.

קיומו של פגם ענייני או פרוצדורלי בהליך הפיטורים -
הליך פיטורי התובע - ההיו פיטוריו של התובע משיקולים זרים ולא עניינים ?
24. 24. יש לבחון האם פיטוריו של התובע נעשו כדין, בהתאם לחוק וממניעים עניינים והאם זכה התובע לשימוע עובר לפיטוריו. קרי – עלינו לבחון הן את מהות הפיטורים והן את ההליך עצמו.
לטענת הנתבעת פיטורי התובע בוצעו כחלק מתוכנית ההבראה שעברה נתבעת 1, וכתוצאה מהליך צמצומים שהתרחש בהסכמת הוועד ותוך עריכת שימוע מקדמי, לפנים משורת הדין, בשים לב לנסיבות פיטוריו של התובע – 'סגירת מפעל'.

25. 25. נקדים ונאמר כי טענתו של התובע בדבר התנכלות אישית על רקע פוליטי לא הוכחה. כך, הוכח בפני
נו כי התובע עצמו ידע כי ישנם צמצומים במועצה וכי פוטרו עובדים אחרים זולת התובע, ללא קשר לשייכותם הפוליטית. כך העידו גם העדים מטעם התובע, וזולת העד מר מחמוד אבד-אלחפיז, שהינו גם קרוב משפחתו של נתבע 2, אשר העיד כי הייתה רשימה מסומנת של ארבעה עובדים מועמדים לפיטורים קודם לניצחון בבחירות של נתבע 2, וכי נאמרה אמירה ספציפית בנוגע לסילוקו של התובע (ר' סעיף 7 לתצהיר העד) אשר גם לא ברור מה היו המניעים שעמדו דווקא מאחורי רשימה מסומנת זו, לא הוכחה טענת ההתנכלות.
26. 26. זאת במיוחד שעה שהתובע עצמו טוען כי הובטח לו (בשים לב למחלוקת בין הצדדים באשר להבטחה ר' בעמ' 35 לפרוטוקול הדיון, שורות 24-23) כי יחזור לכהן בתפקידו והרי ברור שמי שמתנכלים לו אישית לא יקבל כזו הבטחה להעסקה עתידית.
27. 27. פיטורים של עובדים רבים אותה עת, אשר לא הוכחה שייכותם הפוליטית לזרם כזה או אחר, וביניהם בני משפחתו של נתבע 2, וכאשר חברי הוועד לא הורכבו מקבוצה הומוגנית אחת בעלת השקפה פוליטית מסוימת, תומכים במסקנתנו שלא נשקלו במקרה פיטוריו של התובע שיקולים על רקע פוליטי – אישי, שאינו ענייני.
28. 28. כמ כן העובדה כי בבית הנוער עצמו פוטרו לפני פיטוריו של התובע 3 עובדים נוספים, מצביעה אף היא על העדר נקמנות ועניין פוליטי דווקא בפיטורי התובע (ר' דיון בתיק הזמני מיום 25.8.2004, עמ' 8 שורות 12-7).
29. 29. מסקנה זו אף מתיישבת עם המסקנה אליה הגענו, כפי שיובא להלן, כי פיטוריו של התובע היו במסגרת פיטורי צמצום וסגירת מחלקת הנוער בה עבד.
עדויות העדים בנוגע להליך פיטוריו של התובע -
30. 30. העד מר ג'יהאד זיידאן, מזכיר באיגוד המקצועי במרחב המשולש הצפוני והדרומי העיד כי לגבי הנתבעת לא נחתמה תוכנית הבראה (ר' עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 23-22) וכי הביע את התנגדותו לחתימת הוועד על מסמך הבנות לתוכנית הבראה, שכן לטענתו הדבר היה בניגוד להסכמים קיבוציים (שם, שורות 12-4). בחקירתו הנגדית השיב כי וועד העובדים בנתבעת פועל כדין (ר' עמ' 7, שורות 17-16). העד לא ידע ברמה העובדתית האם באמת נסגרה המחלקה בה עבד התובע (ר' עמ' 9, שורות 5-4). מכל מקום, לטענתו של מזכיר ההסתדרות, פעולת הפיטורים של התובע נעשתה רק כחלק מתוכנית ההבראה ולא במסגרת קיצוצים וצמצומים שלא במסגרת התוכנית (ר' שם, שורות 6-5).
31. 31. התובע העיד כי 3 מדריכים חוץ ממנו פוטרו כחודש לפניו, מהסיבה של הקפאת בית הנוער בשל תוכנית ההבראה (ר' עמ' 10, שורות 23-14). התובע עצמו אינו יודע אם בית הנוער פועל כיום, והוא מעיד כי הוא ידע שבמועצה יש צמצומים וקיימת תוכנית הבראה (ר' עמ' 11, שורות 9-6). התובע העיד כי הוא יודע שפיטוריו אושרו ע"י וועד העובדים, אחרי הדיון בצו המניעה שהגיש (עמ' 12, שורות 20-17). התובע העיד כי הוא לא יודע איזה נטייה פוליטית יש לכלל חברי הועד (עמ' 13 שורות 20-19 ועמ' 14 שורה 1). לגבי השימוע מעיד התובע, כי הוא אמר בפני
הוועדה את כל מה שרצה לומר, ובכלל זה אמר את דבריו כנגד הטענות הכספיות שעלו כנגדו, וכנגד הטענות לחוסר הסתדרות עם בית ספר אחד בסביבה (ר' עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 20-10). כמו כן מעיד התובע כי הוא ידע, עובר לישיבת השימוע שנערכה לו, כי מדובר על הפסקת עבודה וקיצוצים, וכי היותו המום נבעה מהעובדה שהוא לא הבין מדוע הזמינו אותו לשימוע ולא מכך שלא ידע כי מדובר על הפסקת עבודה (ר' עמ' 15, שורו 21-17).
32. 32. לטענת העד מטעם התובע, מחמוד אבד אלחפס, הייתה 'רשימת חיסולים' של עובדים שהולכים להיות מפוטרים, מטעם מי שהיה מועמד להיות ראש מועצה, נתבע 2 (ר' עמ' 6 לפרוטוקול שורות 16-15). העד העיד כי בזמן שהתובע עבד בבית הנוער הוא תיפקד חלקית בגלל המצב הכלכלי שהיה לא טוב ולא היה כסף לתת למרצים שהרצו (ר' עמ' 7, שורות 23-22).
33. 33. יו"ר וועד העובדים, חוסני עראר, העיד כי הוא חתם על תוכנית הבראה עם ראש המועצה הקודם, גאבר גאבר, כאשר ההסתדרות הייתה צד להסכם (ר' עמ' 11, שורות 8-6). מעדותו של העד עלה כי כחלק מתהליך ההבראה, שהייתה מוסכמת על הוועד, התנהלו ישיבות שימוע עם העובדים המועמדים לפיטורים (ר' עמ' 12, שורות 4-1). לפי עדותו, לא נבדקה אפשרות העברתו של התובע לתפקיד אחר בתוך המועצה, משהיה התובע כבר ברשימת המפוטרים בתוכנית ההבראה הקודמת (ר' עמ' 15, שורות 6-3). כן העיד העד כי בשתיקתה של ההסתדרות למהלך הפיטורים, הייתה הסכמתה (ר' עמ' 16, שורות 7-5).
34. 34. העד, ואסיף בחירי, ששימש כחבר בוועד העובדים העיד כי הסכימו לפיטורי התובע כחלק מתוכנית ההבראה שהייתה צריכה להתבצע במועצה (ר' עמ' 24, שורות 19-17). לטענתו, נבחנה אפשרות ניוד של התובע לתפקיד אחר, אבל הוא לא מתאים לאף מקום בגלל שהוא חולה (עמ' 25, שורות 11-8). לטענתו זיידאן, מטעם ההסתדרות, אישר לפטר עובדים ולא לקצץ בשכרם (ר' עמ' 26, שורות 8-5). כמו כן העיד בחירי, כי פיטורי עובד דוגמת התובע אינם מחייבים אישור מליאת מועצה משאין הוא ממלא תפקיד בכיר במועצה (שם, שורות 17-11).
35. 35. נתבע 2, פאיק עודה
ראש המועצה, העיד כי קיימת החלטת מליאת מועצה בדבר סגירת בית הנוער ללא החלטה שמית על פיטורי התובע, שעומד בראש המחלקה (ר' עדותו בעמ' 30 לפרוטוקול הדיון). לא קוים שימוע לתובע בפני
מליאת המועצה משאינו עובד סטוטורי בכיר. ראש המועצה השיב לשאלה האם קיימת הסכמה בכתב של ההסתדרות לפיטורי התובע בתשובה לפיה קיים הסדר הבראה (ר' עמ' 31 שורה 25 ועמ' 32, שורות 2-1). ההסתדרות, לטענתו, לא התנגדה לפיטורי עובדים אלא לקיצוץ בשכרם (ר' עמ' 35, שורות 10-9). כמו כן, אישר פאיק כי אמר לתובע שהוא יחזור לעבודה במידת האפשר לאחר תוכנית ההבראה (שם, שורה 24). לגבי אפשרות ניודו של התובע העיד פאיק כי מאחר והתובע מוגבל בריאותית וחולה מיגרנה אפשרויות העסקתו היו מוגבלות (ר' עמ' 36, שורות 19-17).
36. 36. התובע טוען כי בפיטוריו לא קוימו הוראות ההסמכים הקיבוציים, אלא שהוא לא הגיש הסכם קיבוצי מסוים ולא טען אלו הוראות ספציפיות בו הופרו לגביו בנוגע להליך פיטוריו. כך, טוען התובע כי השימוע שנערך לו היה אמור להתקיים בפני
מליאת המועצה ולא בהרכב שנעשה לו. אלא, שאף בטענתו זו לא מפנה התובע למקור החוקי המחייב לטענתו את המועצה לקיים לו שימוע בפני
המליאה ולא בפני
הרכב הוועדה, כפי שנעשה.
37. 37. כך, טוען התובע כי אין פרוטוקול שימוע של ישיבת השימוע. לטענת התובע אין מדובר בסגירת מחלקה, משמחלקת חינוך במועצה לא נסגרה ושעה שבית הנוער הינו חלק ממחלקת חינוך במועצה.
38. 38. אנו ערים לטענות ההגנה שהועלו ע"י הנתבעת בערבוביא בנוגע לפיטוריו של התובע, זאת שעה שראשית (בכתב ההגנה) נטען על ידה שמדובר בפיטורים על רקע סגירת מחלקה, בתצהירים נקשר קשר הדוק בין קיומה של תוכנית הבראה במועצה לפיטוריו של התובע, בעדויות הייתה נסיגה מסוימת לכיוון טענה של צמצומים במנותק ולא כחלק מהליך ההבראה (ר' עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 24, עמ' 8 לפרוטוקול שורות 8-1, בדגש על שורות 7-6, וכן עמ' 8 לפרוטוקול שורות 24-21) ובסיכומים נטענו הטענות יחד, כאשר נטען כי פיטוריו של התובע היו כתוצאה מצמצומים ובמקביל להליך ההבראה שעבר על הנתבעת.
יחד עם זאת, ועל אף ה'ערבוביא' שצוינה לעיל, הנתבעת הוכיחה בפני
נו קיומם של צמצומים ואת עובדת סגירתו של בית הנוער ופיטורי כל העובדים שבו, כאשר אף השתכנענו כי הייתה בעת הרלבנטית תוכנית הבראה לרשות, אשר לפחות עקרונותיה הוסכמו ואושרו ע"י וועד העובדים. על כן, אין רבותא בכך אם פיטוריו של התובע הוסכמו במסגרת תוכנית ההבראה באופן ספציפי ומראש ע"י הוועד וההסתדרות, כל עוד ברור כי הנתבעת אכן הלכה לקראת תוכנית הבראה אותה עת וכי פיטורי הצמצום שננקטו כלפי התובע, יחד עם עובדים נוספים במחלקת הנוער, בוצעו בהתאם לכללים הנהוגים במסגרת פיטורי צמצום.
39. 39. ניתן להיווכח בקשר שבין הצמצומים שנערכו ובין תוכנית ההבראה מהמסמכים שהוגשו בתיק.
כך, במכתב הזמנת התובע לשימוע נכתב כי :"לאור החלטת מליאת המועצה וליישום תוכנית ההבראה ועקרונותיה, הינך מוזמן בזאת לשימוע טענותיך...". בהודעה על הפסקת עבודתו של התובע נכתב כי: " לאור תוכנית ההבראה ואישור יישומה ע"י מליאת המועצה והנהלתה ולאחר העמידה על טיעוניך שהועלו במסגרת הליך השימוע מיום 4.4.4 אליו זומנת ונכחו בו נציגי וועד העובדים, הננו מודיעים כלהלן:....
בהמשך אותה הודעה אף נכתב כי:
.."מאחר והודעה זו באה על רקע המציאות השוררת לפי שעה, באם וכאשר יתאפשר הדבר והמועצה תזדקק לשירותך בעתיד, אנו נעריך מאוד באם יישמר עימנו קשר ונפנה אלייך לבדוק אפשרות קליטתך לעבודה".
בנספח מיום 21.3.2004 שכותרתו: "הודעה לכל העובדים בדבר יישום צעדים עפ"י תוכנית הבראה" אשר צורף לכתב התשובה לבקשה למתן סעד זמני נכתב כי: ..." 1. בעקבות חיוב המועצה בהחלת תוכנית הבראה עפ"י החלטת הממשלה, משרד הפנים ומשרד האוצר נאלצת המועצה המקומית לנקוט בפעילות ליישום תוכנית הבראה אשר נקבעה למועצה... 2. חשוב לציין שתוכנית ההבראה ועקרונותיה קיבלו אישור מליאת המועצה והנהלתה, ואף הובאה לידיעת והסכמת וועד העובדים. 3. לפיכך מתכוונת המועצה לפתוח בתחילת ביצוע פעולות אלה לפי העקרונות שאושרו ההנחיות שנתקבלו על ידי הגורמים הנוגעים לדבר... 5. לפיכך ועל כן, הנני מודיע כי במידה ועפ"י תוכנית ההבראה תיאלץ ותתחייב הפסקת עבודת מי מהעובדים ייערך שימוע בעניינו.."
כך, שאכן ברור כי היה קשר בין צמצום מחלקת הנוער בה עבד התובע לבין תוכנית ההבראה, זאת כעולה אף מהמכתבים שנשלחו לתובע במסגרת הליך פיטוריו (ולא, כאמור, כפי שניסתה הנתבעת לטעון במהלך הדיון).
40. 40. במצב דברים זה, בו שוכנענו בנכונות עובדת הצמצומים בנתבעת וסגירת מחלקת הנוער, אין גם צורך להידרש לשאלות הרבות שהועלו בעניין ידיעת הוועד באשר לשמות המפוטרים מראש כחלק מתוכנית ההבראה ולהסכמת ההסתדרות למימושה של תוכנית ההבראה, שעה ששוכנענו כי עבודתו של התובע צומצמה באופן פרטני. יחד עם זאת נציין, למעלה מן הצורך, כי שוכנענו כי הוועד הסכים לפיטורי עובדים במסגרת תוכנית ההבראה, ובכללם התובע (ר' עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 20-17 ור' גם ת/2 נושא תאריך 20.3.04) וכן כי שוכנענו כי עמדת ההסתדרות תמכה בעקרונות הסכם ההבראה של המועצה, ובכלל זה לא התנגדה לפיטורי עובדים.
41. 41. כאשר שוכנענו כי מדובר בפיטורים על רקע של צמצום (ובעניין זה אין זה משנה האם כחלק מתוכנית ההבראה, אם לאו, כאמור) ושלא ממניעים אישיים - פוליטיים, קרי – ממניעים זרים, אשר כלל לא הוכחו, הרי שהפיטורים בוצעו על רקע עניייני ובתום לב ואין מקום להיעתר לתביעת התובע להשבה לעבודה ואכיפת חוזה עבודה אישי. אין מדובר בפיטורים בניגוד לדין ו/או להסכם המאיינים את עצם הפיטורים והמצריכים את ביה"ד לשקול האם יש מקום לאכוף את יחסי העבודה, אשר ממילא על פי ההלכה נאכפים במשורה (במיוחד לאור חלוף הזמן).
42. 42. נטעים עוד, כי התובע טען כי פיטוריו נעשו שלא במסגרת ההסכם הקיבוצי, שאותו לא הציג בפני
נו, ושלא על פי מעמדו כעובד הוראה. התובע לא טען כיצד היו אמורים להיערך פיטוריו לאור היותו עובד הוראה,לא הביא מסמכים להוכחת מעמדו המסויים כעובד הוראה, לא הציג בפני
נו טענות ו/או הסכמים רלבנטיים ועל כן לא נדרשנו לסוגייא זו, שכאמור לא הוכחה בפני
נו ונטענה בעלמא ללא כל ביסוס.
43. 43. מכל מקום, בהיות התובע עובד מועצה הרי שפיטוריו צריכים להיעשות על פי הקבוע בצו המועצות המקומיות, תשי"א – 1950, תוך הקפדה על כללי הצדק הטבעי. פיטורי עובד מועצה, שלא מחמת עבירת משמעת, נעשים על ידי ראש המועצה באישור מועצת העירייה או באישור וועדה, שהיא מינתה לכך ועל פי הקבוע בסעיף 144א'(2) לצו המועצות המקומיות. רק פיטורי עובדים מסוימים בכירים טעונים אישור של מועצת העירייה, ולא זה המקרה שלפנינו. במקרה שלפנינו מונתה וועדה שלפניה נערך השימוע עובר לפיטוריו של התובע.

כעת, ומשהכרענו כי אין מדובר בפיטורים פוליטיים נותר להמשיך ולבחון האם הליך הפיטורים התבצע כדין וללא פגם, בשים לב לכך כי מדובר בפיטורי צמצום.

חובת הליך השימוע והיקפו במקרה של צמצומים
44. 44. כבר נקבע כי כאשר מדובר בפיטורים על רקע צמצומים חובת השימוע מסתכמת בחובת היוועצות עם הוועד (ר' ע"ע 359/99 לאה לוין נ' רשות השידור, פס"ד מיום 28.2.2001) וברי כי אין הרי שימוע כאשר מדובר בפיטורים על רקע אישי כהרי פיטורים על רקע צמצומים. באותם מקרים נפסק כי במקרים של 'סגירת מפעל' השימוע יכול ויהיה מיותר, שכן הוא אינו יכול ממילא לשנות את התוצאה (ר' דב"ע נג/ 80-3 המועצה המקומית אופקים נ' זיוה לוי ואח', פס"ד מיום 31.5.93, ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פס"ד מיום 7.1.03).
45. 45. כן נפסק בעניין זכות השימוע, שהפכה להיות זכות יסוד במשפטנו קודם לפיטורים או לפגיעה בתנאי עבודתו של עובד, כי השימוע צריך להיות לפני מי שמוסמך להחליט על הפיטורים אולם רשאי הגורם המכריע להאציל את סמכות השימוע לאחר.
46. 46. לא מצאנו כי במקרה שלפנינו הייתה קיימת חובה לערוך את ישיבת השימוע בפני
מליאת המועצה בהיותו עובד לא בכיר במועצה. הרכב וועדת השימוע היה כדין, כאשר ישב בה גם ראש המועצה והשתתפו בה חברי הוועד. התובע השמיע את מלוא טענותיו (ר' עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 20-12) ונשלחה לו הזמנה עובר לשימוע (שם, שורות 9-7).
47. 47. שוכנענו כי התובע ידע עובר לשימוע שנערך לו, על מצבה של הנתבעת וכן על הכוונה לבצע קיצוצים (ר' עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 9-8, וכן עמ' 15 שורות 20-17).
48. 48. כאמור, אכן לא נוהל פרוטוקול לשימוע וככל שכן נערך - לא הוצג בפני
נו, שעה שקיימת חובה שכזו במיוחד לאור העבודה כי מדובר ברשות מנהלית, אלא שלטעמנו בנסיבות בהם התובע פוטר, בשל צמצומים, ואף כאשר לפי עדותו שטח את כל טענותיו בפני
וועדת השימוע, אין בפגם זה כדי לבטל את ההליך, שכן חרף הפגם מיצה התובע את זכות הטיעון שלו במלואה והיא לא נפגעה.

סוף פרק זה – תביעותיו של התובע בגין פיטורים שלא כדין, נדחות כולן.

זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולשאר תביעותיו הכספיות –
בתחילת פרק זה נפנה להסכמת הצדדים בדיון בסעד הזמני, מיום 13.7.2004, לגבי המשכורת הקובעת – "שכרו הנכון (של התובע) ערב פיטוריו" ולגבי תשלום שכרו של התובע עד ליום 25.8.04.

התובע טוען לזכאות לפדיון 48 ימי חופשה (26 ימים לשנת 2003 ו 22 ימים לשנת 2004) לפי ערך ליום של 314.6 ₪. לטענת התובע הוא עובד לפי דירוג עובדי הוראה וניתן אף ללמוד זאת מתלושי השכר שצירף לתביעתו (שורה בתלוש בה מצוין – הסכם הוראה – 94 עד משרה). לא ברור אם כן על סמך מה חישב את מספר ימי החופשה המגיעים לו, זאת כאשר התובע לא הפנה להוראה מסוימת בהסכם קיבוצי ואף לא להסכם קיבוצי מסויים וכאשר לא הוכיח בפני
נו מהן ההוראות שחלות עליו בהסכם לאור הגדרת מעמדו, שאף לא הוכח, בשים לב לכך כי עובדי הוראה אינם עובדים בחופשה החלה מידי שנה בחודשים יולי אוגוסט.

אכן, לעניין הוכחת מתן החופשה הנטל להוכיח כי ניתנה, כך על פי הפסיקה, מוטל על כתפי המעביד. אך משהתביעה אינה על פי חוק חופשה שנתית, ומשלא ברור כיצד ועל איזה בסיס חוקי כימת התובע את תביעתו והאם שולמה לו משכורתו עבור חודשי הקיץ בהם לא עבד, לא ניתן לקבל את תביעתו כפי שנתבעה על ידו. עם זאת, לאור הכרעתנו לעיל בעניין חוקיות פיטוריו, ניתן לראות בסכומים שהועברו לידי התובע במסגרת ההסכמות שהושגו בדיון מיום 13.7.2004 כסכומים הממצים את זכותו לפדיון חופשה שנתית, ככל שזו אכן הייתה קיימת.

תביעתו של התובע לתשלום דמי הבראה מתקבלת, משהוכיח כי עבד שנה אצל הנבתעת ומשהנתבעת לא הראתה כי שילמה את דמי ההבראה במלואם. משכך, תביעתו בגין רכיב זה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובע סך של 4,985 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממאי 2004 ועד לתשלום בפועל.

בנוגע לפיצוי הפיטורין – אין ספק ואין חולק על כך כי התובע פוטר. התובע טוען כי התחיל לעבוד ב 15.3.95, וכך הוא טען בתצהירו (ר' סעיף 3 לתצהיר). אומנם הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי בתחילה לא הועסק התובע על ידה אלא ע"י משרד החינוך והתרבות (ר' סעיף 5 לכתב הגנתה) אך לא הביאה ראיות סותרות לטענתו זו של התובע. בתלושי השכר שצירף התובע לתצהירו מצוין 3/1995 כתאריך תחילת עבודה ומשזה לא נסתר, יחושבו פיצויי הפיטורים לפי יום קובע זה.
לפיכך, תישא הנתבעת בפיצויי פיטורים לפי חישוב של תשע שנים וחודש במכפלת הסכום כפי שהוסכם ע"י הצדדים בדיון מיום 13.7.2004 והועבר לתובע. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית החל ממאי 2004 ועד למועד התשלום בפועל.

במידה ועדיין ישנה מחלוקת בין הצדדים באשר לשכר הקובע, על אף הקבוע בדיון שהוזכר לעיל, יודיעו זאת לביה"ד תוך 7 ימים מיום קבלת פסק הדין, וביה"ד יקבע את השכר לפיו יחושבו פיצויי הפיטורים.

תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים מעבר ל 100% נדחית, משלא ברור על מה היא מבוססת.

דמי הודעה מוקדמת וחודשי הסתגלות נתבעו לראשונה בסיכומים ע"י התובע ולא נתבעו לא בכתב התביעה המתוקן ולא בתצהיר מטעם התובע ודי בכך כדי לדחות רכיב זה בתביעה, משלא נתבע כדין. יחד עם זאת נציין כי לאור הכרעתנו בדבר חוקיות הפיטורים ממילא קיבל כבר התובע חודשיים הודעה מוקדמת בדמות שכר חודשים מאי ויוני שהועברו לידו, בהתאם להסכמת הצדדים שהוזכרה לעיל.

סוף דבר
תביעתו של התובע להשבה לעבודה ולחלופין לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, נדחית כאמור בפסק הדין.
חלק מתביעותיו הכספיות בגין תקופת העסקתו בנתבעת מתקבלות, ובכלל זה תביעתו לפיצויי פיטורים, והכל כאמור וכמפורט בפסק הדין.

לאור תוצאת פסק הדין תישא הנתבעת בהוצאות שכ"ט התובע בסך 5,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין, שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לא ישולמו במועד, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.


ניתן היום כ"ג בשבט, תשס"ז (11 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.


נ.ע. – גב' ברכה זיגלמן
נחתם ביום 19/02/2007

נ.מ. – מר אמנון פרבר
נחתם ביום 14/03/2007

אהובה עציון
, שופטת
אב"ד
מירב








עב בית דין אזורי לעבודה 7000/04 פתחי עלי אבו-דיב נ' מועצה מקומית ג'לג'וליה , פאיק עודה (פורסם ב-ֽ 11/02/2007)