פסקי דין על דוד יוסף | פסקי דין על דוד ענבר | פסקי דין על כהן ראובן | פסקי דין על כהן דינה |

4082/02 א     10/04/2007




א 4082/02 דוד יוסף, דוד ענבר נ' כהן ראובן, כהן דינה




1
בתי המשפט
א 004082/02
בית משפט השלום קריות
10/04/2007
תאריך:
כב' השופטת אילת דגן

בפני
:
1. דוד יוסף

2. דוד ענבר

בעניין:
התובעים/נתבעים שכנגד
מלצר יגאל

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. כהן ראובן

2. כהן דינה
הנתבעים/תובעים שכנגד
גולדברג יואל

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
התביעות:

1. 1. ביום 10.12.00 חתמו התובעים, ענבר ויוסף דוד (להלן:"התובעים") מצד אחד עם דינה וראובן כהן (להלן: "הנתבעים") מצד שני, על הסכם מכר (להלן: "ההסכם") לפיו מכרו הנתבעים לתובעים את כל זכויותיהם בדירה שברח' זלמן שזר 59/2 בנהריה והידועה כגוש: 18135 חלקה 8 (להלן: הדירה").

2. 2. בהתאם לסעיף 6.1 להסכם התחייבו הנתבעים לפנות את הדירה ולמסור לתובעים את החזקה בה עד ליום 1.2.01 וזאת כאשר היא נקייה מכל חוב, עיקול ו/או שיעבוד מכל סוג שהוא ובכפוף לתשלום מלוא התמורה עד אותו מועד. הדירה לא נמסרה במועד שבהסכם ואף לא במועדים מאוחרים יותר. מאידך, גם התמורה שולמה רק בחלקה הקטן.

3. 3. ההסכם בוטל ע"י התובעים וכל צד טוען כי הצד השני הוא שהפר את ההסכם בהפרה יסודית וגרם לו לנזק. התובעים עותרים להשבת כספי התמורה ששילמו לנתבעים, ובנוסף לקבלת הפיצויים המוסכמים הנקובים בהסכם. סכום התביעה הועמד על 207,390 ₪. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בה הם עותרים לפיצויים בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מההפרה ובנוסף לפיצוים המוסכמים שבהסכם המכר. סכום התביעה שכנגד הועמד על סך 196,960 ₪.
טענות הצדדים :

4. 4. התובעים טוענים כי הנתבעים סירבו למסור את החזקה בדירה לידם במועד הקבוע בהסכם, דהיינו ביום 1.2.01 ולא נותר בידם אלא לקבל את תכתיב הנתבעים לפיו ידחה מועד מסירת החזקה בדירה ליום 22.7.01 (סעיף 6 לתצהיר התובע). כתוצאה מכך וכפועל יוצא, השתנה לוח התשלומים בהתאם.

5. 5. התובעים טוענים כי בסמוך ל-22.7.01 משפנו לנתבעים לתאם את תשלום יתרת התמורה והעברת החזקה, הודיעו הנתבעים שוב שאין בכוונתם לפנות את הדירה. זאת ועוד, גם עד מועד מאוחר זה, הם לא המציאו את המסמכים הדרושים מהבנק למשכנתאות שלהם (בנק דיסקונט) ביחס ליתרה לסילוק ו/או לא דאגו לסילוק המשכנתא שרבצה על דירתם, ולפיכך לא ניתן היה להעביר כספים נוספים ע"ח התמורה וזאת למרות שלא היתה כל מניעה כספית מצידם לעשות זאת, וכך- הדירה לא נמסרה לידיהם באותו יום. התובעים שלחו ב-24.7.01 מכתב התראה בו חזרו על עיקרי הדברים לעיל ודרשו מהנתבעים לקיים חלקם בהסכם, להעביר מסמכי המשכנתא ולפנות את הדירה. בעקבות הדרישה נוהל מו"מ שלא צלח וביום 13.6.02 הודיעו התובעים במכתב על ביטול ההסכם בשל הפרתו ודרשו השבה ופיצוים מוסכמים.

6. 6. הנתבעים טוענים כי הם לא מסרו את הדירה במועד מאחר והתובעים לא שילמו את התמורה לפי ההסכם בשל קושי כלכלי של התובעים. לטענת הנתבעים הם ניאותו לדחות את מועד המסירה לחודש יולי 2001 כאשר התובעים הבטיחו להם שהתמורה תושלם עד אז. בהסתמך על הבטחה זו הם ביקשו לרכוש דירה בקריית חיים מהחברה הקבלנית "אלמוג ציוד טכני תכנון ושיווק בע"מ" ואולם מאחר ולא קיבלו את כל הכסף מהתובעים לא יכלו לרכוש את הדירה וחתמו על הסכם שכירות של אותה דירה ביום 18.7.01 והתחייבות לרכישת הדירה ( להלן: "הדירה החדשה").

הנתבעים טוענים כי מאחר ונכנסו לדירה החדשה בעודנה לא גמורה, הם נאלצו לשאת בכל עלויות חיבור החשמל, מים, גז כאשר לא היו בה ארונות מטבח, שיש כיור וברזים וכאשר ראו שהתובעים לא מתכוונים לשלם ולהשלים את העסקה, נאלצו לפנות את הדירה המושכרת ולשכור תחתיה דירה אחרת בחיפה וכל זאת שעה שהדירה נשוא ההסכם עומדת ריקה. כן נאלצו להקפיא את המשכנתא ולשלם סך של 1,000 ₪ בחודש בגין הקפאתה וזאת על מנת שיוכלו לשלם שכירות לדירה החדשה וכן נגרם להם נזק נוסף הואיל ובהסתמך על עסקת המכר רשמו את ילדיהם לגן חדש קרוב למקום מגוריהם החדש אשר עלותו החודשית הינה 1,200 ₪ בעוד בנהריה לא שילמו כסף מאחר והעיר הינה יישוב ספר.

7. 7. הנתבעים טוענים (סעיף 20-21 לתביעה שכנגד ותצהיר הנתבע, נ/8 סע' 19-20) כי עקב אי השלמת העברת התמורה כאמור בהסכם והסתמכות על כספים אלה, הם נקלעו לקשיים כלכליים ולאיחור בתשלומי המשכנתא וכתוצאה מכך מונה כונס נכסים לדירה.

8. 8. הנתבעים טוענים כי התנהגות התובעים היא זו שמהווה הפרה יסודית של ההסכם ולפיכך הם זכאים לפיצוי בגין הנזקים שפורטו לעיל ולפיצוי המוסכם.

דיון ומסקנות:

9. 9. ההכרעה בתביעות תלוית תשובה לשאלה העובדתית בדבר גירסתו של מי הנכונה ביחס למחלוקת מדוע לא שולמו הכספים כאמור בהסכם עד 1.2.01 וכפועל יוצא מי מהצדדים הפר את ההסכם, מהן זכויות הצדדים עם ביטול ההסכם ומה התרופות שמגיעות לצד שנפגע מההפרה של הצד השני. לאחר שעיינתי בראיות ושקלתי את הדברים, דין התביעה העיקרית להתקבל והתביעה שכנגד להדחות ולהלן נימוקיי.

10. 10. לפי סעיף 6.1. להסכם: "מועד מסירת החזקה יחשב מועד השלמת התמורה האמורה בסעיף 5.2 לעיל ולא יאוחר מיום 1.2.01 ( להלן: "מועד מסירת החזקה").

11. 11. מועדי התשלום מפורטים בסעיף 5 להסכם אשר קובע כדלקמן :
5.1 תמורת מכירת זכויות המכירה בדירה והעברתן על שם הקונה מתחייב בזה הקונה לשלם למוכר סך השווה ל- 130,000 $ (מאה ושלושים אלף) דולר ארה"ב, בהתאם לשער חליפין היציג של הדולר המתפרסם על ידי בנק ישראל (להלן "החליפין היציג") הידוע האחרון במועד ביצוע של כל תשלום ותשלום, (להלן: "סכום התמורה").

5.2 5.2.1 סך של 1,250 $ (אלף מאתיים וחמישים דולר ארה"ב), שולם במקדמה
ביום 26.09.2000.

5.2.2 5.2.2 סך השווה ל - 12,000 (שתיים עשרה אלף דולר ארה"ב), ישולם במעמד חתימת הצדדים על הסכם מכירה זה.

5.2.3 5.2.3 סך השווה ל - 78,000 $ (שבעים ושמונה אלף) דולר ארה"ב ישולם עד לתאריך 20.01.2001 וכמו כן כנגד המצאת המסמכים הבאים:
א. א. יפוי כח בלתי חוזר.
ב. ב. אישורי שלטונות מס שבח לגבי פטור ממס שבח ופטור ממס מכירה לגבי עיסקה זו או אישורים המופנים למשרד מס שבח מקרקעין כי מס שבח ומס חכירה שנישומו שולמו ואין לרשויות המס התנגדות לרישום הזכויות בדירה על שם החוכר.
ג. ג. אישור עירית נהריה המופנה לרשם המקרקעין המאשר סילוק כל החובות לרשות המקומית. לרבות היטל השבחה, נכון ליום מסירת החזקה.

5.2.4 לא הומצאו לב"כ הקונה, כל המסמכים הנקובים בסעיף 5.2.3 הנ"ל (להלן "המסמכים"), כי אז יפקיד הקונה סכום היתרה הסך של 38,750$ שישולם עד לתאריך 01.02.2001 קרי עד פינוי הדירה ומסירת החזקה בנאמנות אצל ב"כ הקונה, עם הוראה בלתי חוזרת לשלם מתוכם סכום שהמוכר עשוי להתחייב בהם בקשר עם המצאת המסמכים הנ"ל. הפקדת סכום זה בידי ב"כ הקונה תחשב כתשלום התמורה על ידי הקונה עם המצאת המסמכים הנ"ל הקונה יועבר הפקדון או יתרת הפקדון על פירותיו, לידי המוכר.

12. 12. מהנ"ל עולה כי עד למועד מסירת החזקה בדירה שהינו לכל המאוחר 1.2.01, היה על התובעים לשלם את מלוא סכום התמורה באופן ישיר לנתבעים כנגד המצאת מסמכים המפורטים בסעיף 5.2.3 ולחלופין ע"י הפקדת היתרה בנאמנות אצל עורך הדין והכל כפוף למסירת החזקה ומילוי שאר התחייבויות הנתבעים שבהסכם.

13. 13. הוכח בפני
, ואין למעשה מחלוקת, כי התובעים שילמו על חשבון תמורת הדירה ישירות לנתבעים סך:

• 1,250 $ ששויו בשקלים הינו 5000 ₪ ( לפי סעיף 5.2.1 להסכם)
• סך של 49,200 ₪ ששולם ביום 22.12.00 ( לפי אישורו של הנתבע - נספח ד' לכתב
התביעה.
• סך של 13,842.12 ₪ שולם ביום 28.1.01 בהמחאה בנקאית לפקודת הנתבעים
(נספח ה' לכתב התביעה).
• סך של 10,000 ₪ שולם במזומן ביום 2.7.01 לנתבע 1 (נספח ט' לכתב התביעה).
כן הוכח כי התובעים שילמו סכומים נוספים לכונסת הנכסים של דירת הנתבעים
ע"ח תמורת הדירה בסך:
• סך של 15,000 ₪ שולם ביום 1.2.01 לכונס הנכסים (נספח ו' לכתב התביעה).
• סך של 24,000 ₪ שולם ביום 15.2.01 לכונס הנכסים (נספח ז' לכתב התביעה).
• סך של 31,900 ₪ שולם ביום 4.5.01 לכונס הנסכים (נספח ח' לכתב התביעה).
סכומים אלו אושרו גם בעדות עו"ד גב' רים, כונסת הנכסים ובקבלות שהציגה.
התובעים טוענים כי התשלומים ששולמו לכונס הנכסים נעשו לבקשת הנתבעים
ובתיאום עימם ונזקפו על חשבון תשלום התמורה בגין רכישת הדירה וכל זאת על
מנת לעכב הליכי הפינוי של הנתבעים ע"י הבנק ואף בנסיבות שליד הדירה עמדה
משאית שנשלחה ע"י כונס הנכסים על מנת לפנותה מתכולתה ( סעיף 13 לתצהיר
התובע), עדות זו לא נסתרה ונתמכת בעדות הכונסת עו"ד רים ובדוח הפינוי מיום
28.1.01.

בסך הכל מסתכם הסכום המצטבר לעיל ב-148,942.12 ₪. (שווה ערך לכ-37,000$ במועדים הרלבנטים). סכום הזה אושר גם בתשובתו של הנתבע לשאלון שנשלח אליו ע"י התובעים (סעיפים 14+15 לתצהיר התשובה, נ/7).

הוכח כי ההלוואה מבנק טפחות לצורך רכישת הדירה אושרה לתובעים עוד ב- 10/00, דהיינו כבר חודשיים לפני החתימה על ההסכם, וזאת ללא צורך בערבים. (ראה עדות נציגת בנק טפחות הגב' בר חורין, עמ' 8 לפרו' ש' 2-1). כן הוכח ע"י גב' בר חורין כי גובה ההלוואה שאושרה לתובעים עמד על סך 320,000 ₪ (נ/6-32), שהיו שווי ערך באותו מועד לכ-80,000$ וכי לצורך כך הוכנו שני שיקים. כן הוכח כי לאחר ביטול ההסכם רכשו התובעים דירה אחרת, יקרה יותר ובנק טפחות אישר הלוואה בסך 350,000 ₪ בשים לב להון עצמי ב199,640 ₪ (נ/6-74). עדותה של גב' בר חורין, עדה ניטרלית שאין לה ענין בתוצאות המשפט, היתה אמינה ותמכה את עדותה במסמכים שצורפו לתיק ביהמ"ש ( נ/6 - תיק ההלוואה לתובעים במלואו).
14. 14. התובע מודה כי הוא לא שילם את סך 78,000 $ לפי סעיף 5.2.3, להסכם אך לגרסתו הסיבה נעוצה בכך שהיו מס' עיקולים על הדירה (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 31.5.04) ומאחר והנתבעים לא הביאו מסמכים כי הדירה נקיה מעיקולים. התובע אף טוען בתצהירו (סעיף 5) כי הנתבעת באה עם התובעים לבנק טפחות ואולם סירבה לקבל את השיקים.
בחקירתו של התובע הוא לא ידע אמנם לפרט מה מספר העיקולים שרבצו על הדירה ומה סכום העיקולים וגם לא ידע לתת את התשובה המלאה מדוע לא שולם הכסף אבל מחיבור העדויות ובעיקר מעדותה של העדה הניטרלית, פקידת הבנק , גב' בר חורין, עולה כי אף שמלוא הסכום היה מוכן בשיקים הוא לא שולם וזאת משתי סיבות מצטברות האחת כי היו עיקולים בין על הדירה ובין אחרים אישיים של הנתבע ושל הנתבעת (רשימת העיקולים הוגשה וסומנה ת/9 וְת/10) ובנק טפחות דרש הסרת כל העיקולים כתנאי לתשלום אך הנתבעים שחרורו טיפין טיפין רק את חלקם ודבר זה מנע העברת השיקים (עמ' 8-9 לפרו'). כן מעידה בר חורין כי הנתבעת באה עם התובעים לבנק טפחות והעלתה ענין חדש לפיו היא לא מעונינת לסלק את ההלוואה שלהם בבנק דיסקונט (עמ' 8 לפרו' ש'15-21.) עדות בר חורין יש חיזוק מלא לגרסת התובע.

עדות התובע לפיה הנתבעת באה עמו לבנק אך סירבה לקבל את השיקים היתה ידועה לנתבעים מעת הגשת תצהיר התובע. ככל שהנתבעים רצו להפריך גרסה עובדתית זו היה עליהם להגיש תצהיר של הנתבעת ואולם זו לא הגישה תצהיר והימנעות זו פועלת לרעת הנתבעים ויוצרת הנחה לפיה אילו הובאה, היתה עדותה פועלת נגד בעל הדין שנמנע מלהזמינו ולטובת גרסת התובע. "כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה" ראה ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760, ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 602 וכן י. קדמי, על הראיות חלק ג', תשס"ד - 2003, עמ' 1656.

הוכח אפוא, ע"פ עדות התובע שנתמכה בעדות בר חורין ולא נסתרה בכל דרך, כי לא היתה לתובעים בעיה כספית לשלם את תשלום התמורה בסך 78,000$ כקבוע בהסכם ונראה כי לא היה להם אינטרס לדחות קבלת החזקה, ועל כן גרסת הנתבעים לפיה התובעים ביקשו לדחות את התשלום בהיעדר כסף ועל כן לא היתה ברירה אלא לדחות את המסירה פחות הגיונית ומבוססת מגרסת התובעים לפיה היו אלה הנתבעים שסירבו לקבל את התשלום בסך 78,000$ מטעמיהם ואף העמידו את התובעים בפני
עובדה לפיה אין בכוונתם לפנות את הדירה.

15. 15. כזכור מועד מסירת החזקה לתובעים לפי ההסכם היה 1.2.01. ניתן היה לצפות כי מי שחתם על חוזה למכר דירתו והתחייב על פינוי הנתבעים תוך פחות מ-3 חודשים מהחתימה רכש דירה חדשה או שכר ודאג לעצמו למקום מגורים במיוחד שעה שלנתבעים משפחה עם 3 ילדים בגילאי בית ספר וגן אולם הנתבע שנחקר בענין זה לא יכול היה להציג חוזה לרכישת דירה או לשכירת דירה מ-1.2.01 שיוכיח כי נקט בפעולות לפינוי הדירה נשוא התביעה. גם ממצא זה והעובדה כי למעשה החל לחפש דירה וחתם על הסכם שכירות לדירה בקרית חיים רק ב-1.8.01, מתיישבים יותר עם גרסת התובעים לפיה היו אלה הנתבעים שסירבו לפנות את הדירה במועד הנקוב בהסכם ולא הועמדו בפני
עובדה ע"י התובעים סמוך למועד הפינוי המתוכנן.

16. 16. הנתבעים טוענים כי היה על התובעים לפעול לפי סעיף 5.2.4 להסכם הקובע מנגנון העברת הכסף בנאמנות לעוה"ד ובכך היו ממלאים התחייבותם לתשלום אך הואיל ולא עשו כן הם אלה שהפרו את ההסכם ויש בכך ללמד כי לא היה להם את הכסף. לענין העובדתי כבר דחיתי את הטענה לפיה לא היה לתובעים כסף לתשלום. באשר לטענה המשפטית- אין בידי לקבלה. סעיף 5.2.3. קובע כי הסך 78,000$ ישולם בכפוף להמצאת אישורי מיסים ועיריה וסעיף 5.2.4 קובע במידה ולא הומצאו המסמכים הנקובים בסעיף 5.2.3 יופקד הסכום (עם היתרה עד מועד הפינוי) בנאמנות אצל עוה"ד. המסמכים הנקובים הם כאמור אישורי מיסים ועיריה אך בעניננו אי העברת הכספים לא נבעה מאי אספקת אישורי המיסים אלא כאמור מעיקולים (שלא גולו לתובעים בחתימה על ההסכם ולא הוסרו) ובעיקר בגלל סירובם של הנתבעים לקבל את הכסף ולפנות את הדירה במועד שבהסכם. במצב דברים זה יש הפרה יסודית מצד הנתבעים ומי שמצהיר שלא יפנה דירתו אלא באיחור של 5 חודשים לא יכול לצפות שהצד השני שנכווה מההפרה ימשיך לשלם חרף ההפרה ויסכן עצמו בנסיבות הענין. ההפרה היסודית המתבטאת באי נכונות לפנות במועד חייבת ליצור, למצער, דחיה בלוחות הזמנים בהתאם לזמני העיכוב. ועל כן אי הפקדת הכסף ע"י התובעים אינה מהווה הפרת ההסכם מצידם אלא נקיטה בצעדי זהירות מתבקשים המתיישבים עם הדין ולא ראיתי צידוק בהסכם או בדין לחייבם להפקיד את הכסף (הגם שלא התבקשו) נוכח הפרת אחד הסעיפים הכי שרשיים שבהסכם.

17. 17. סעיף 6.2 קובע כי הדירה תימסר לתובעים כשהיא נקייה מכל חוב, שעבוד, משכנתא, משכון, עיקול, הערת אזהרה, זיקת הנאה או זכות צד ג' אחרת כלשהי .
בנקודת הזמן שבה הוסבר לנתבעת ע"י גב' בר חורין כי עליה, יחד עם נתבע מס' 1, להסיר קודם את העיקולים (הן הרובצים על הדירה והן עיקולים אישיים) על מנת שבנק טפחות יוכל לשחרר את השיקים הבנקאיים תמורת הדירה, היה מוטל על הנתבעים לעשות את כל הפעולות הנדרשות על מנת לאפשר קיום ההסכם בין השאר על דרך ביטול מלוא העיקולים ואולם הם לא הוכיחו כי עשו כן.

18. 18. כ"כ הוכח כי הנתבעים לא המציאו לבנק טפחות (הבנק של התובעים) אישור מהבנק שלהם לגרירה או לסילוק המשכנתא ולכן בנק טפחות לא יכול היה לאשר שחרור השיקים לנתבעים. אי העברת הכסף נובעת ממחדל הנתבעים ולא מחוסר אפשרות כספית של התובעים ועל כן התשלום של 78,000$ לא יכול היה להיות מועבר בנאמנות. האשמה לאי העברת הכסף מונחת לפתחם של הנתבעים, הם הפרו את ההסכם והם אלו שגרמו לעיכובים המתמשכים.

19. 19. הנתבעים טענו כי כתוצאה מהעיכוב במסירת מלוא התמורה בגין הדירה נגרמו להם נזקים כלכליים ובין היתר פיגורים בתשלום המשכנתא וכתוצאה מכך מינוי כונס נכסים לדירה (סעיף 19-20 לתצהיר הנתבע). להפרכת טענה זו זימנו התובעים את עו"ד הגב' רים ח'ורי שייצגה את בנק דיסקונט למשכנתאות שממנו נטלו הנתבעים את ההלוואה המובטחת במשכנתא עבור הדירה. עו"ד ח'ורי טיפלה בין היתר בתיקי בנק דיסקונט והעידה כי תיק ההוצל"פ בגין מימוש המשכנתא של הדירה נפתח כבר באוקטובר 1999 על מנת לסלק את חוב הפיגורים של הנתבעים (עמ' 1 לפרו' מיום 19.12.04 + פלט המחשב של עו"ד חלבי, ת/2). עו"ד ח'ורי העידה כי הנתבעים קיבלו את האזהרה בפעם הראשונה ביום 29.10.99 כאשר החוב שעמד לפירעון מיידי עמד על 200,000 ₪, ועוד העידה כי התמנתה ככונס הנכסים על הדירה ביום 5.12.99 (עמ' 2 - 19.12.04). עדות עו"ד חורי היתה עדות ניטרלית שאין לה עין בתוצאות המשפט, עדותה היתה רהוטה, נתמכה במסמכים ומהימנה בעיני וממנה עולה כי טענת הנתבעים לפיה העיכוב בתשלומי התמורה של התובעים הוא שגרם לפיגורים ונזקים וכתוצאה מכך מונה כונס נכסים נסתרה מיניה וביה ויש בכך להעיב על אמינותו הכוללת של התובע.

20. 20. אם לא די באמור, ונוכח עדות עו"ד ח'ורי שהפריכה את גרסתו שבתצהיר, הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא נרשם בהסכם שיש כונס נכסים השיב שהתובעים ידעו ונאמר להם בע"פ ואף הגדיל והוסיף כי מחיר הדירה היה בפועל 150,000 $ ובגלל הכינוס הוא מכר אותה ב- 130,000$ (עמ' 15 פרו' ש' 25-30). עדותו זו של הנתבע הינה בגדר דברים שבע"פ כנגד מסמך בכתב ודינה להיפסל בהיותה בניגוד לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני וסותרת את האמור בהסכם לפיו אין כל שעבוד עיקול וכד' מלבד המשכנתא. אבל חמור מכך, עדות זו הרי עומדת בסתירה לעדותו בתצהיר לפיה הכונס מונה רק אחרי העיכוב בתשלומי התמורה. סוף דבר בענין האמינות, כעולה מן האמור לעיל, קשה לבסס ממצאים על עדות הנתבע.

21. 21. לאור העובדה כי התמנה כונס נכסים על הדירה לפני החתימה על ההסכם, הרי שגם אם התובעים היו מעבירים את הכספים לעוה"ד בנאמנות, לא ניתן היה למסור את החזקה בדירה אלא אם כונס הנכסים הסכים לכך; על כך העידה עו"ד ח'ורי כי ברגע שיש חוב פיגורים ומתמנה כונס נכסים על נכס לא ניתן יהיה למוכרו בשום דרך ללא הסכמת הכונס, והבנק לא מאפשר מכירת נכס מבלי שהחוב יסולק (עמ' 5 לפרו' מיום 19.12.04 ).

22. 22. מבחינת התובעים, הוכח כאמור כי גם לאחר שנודע להם על קיום כונס נכסים לדירה עדיין ניסו לסלק את חוב הפיגורים במקום הנתבעים במטרה להגיע להסדר עם הבנק ולהפסיק הליכי המימוש. עו"ד חורי אישרה כאמור את התשלומים ששולמו לה ע"י התובעים (עמ' 4 לפרו') ומכאן ניתן להסיק כי התובעים רצו, חרף ההפרה מצד הנתבעים, לקיים תנאי ההסכם ולקבל את הדירה ולא היה להם ענין בהפרת ההסכם או ביטולו.

23. 23. עו"ד ח'ורי העידה כי למיטב זכורנה הפיגורים סולקו במאי- יוני 2001 ( עמ' 6 פרו'). אחרי תאריך זה, הנתבעים לא הראו כי המציאו לבנק מסמכים לסילוק/גרירת המשכנתא ומכאן שמדובר במחדל מתמשך.

24. 24. בתצהיר הנתבע התומך בתביעה הנגדית לא הובאה כל תשתית ראייתית לנזק הנטען וממילא לא הוכח כל נזק בדרך אחרת, והטענות נותרו כלליות וסתמיות, הגם שאף אם היה נזק הואיל וקבעתי כי הנתבעים הם שהפרו את ההסכם- לא היה בנזק לנתבעים ככל שהיה מוכח-להועיל.

25. 25. באופן פרטני, אין בידי לקבל את טענות הנתבעים בדבר אחריותם של התובעים בגרימת נזקים להם בשל אי תשלום התמורה עבור הדירה. במקום לשכור דירה ולהתחייב ל- 36 חודשים ולהרכיב ארונות שיש וכיו"ב כנטען, יכלו הנתבעים לשכור דירה זולה יותר ובכלל הוכח שעסקינן בחוזה שכירות ללא כל אופציה לרכישה כך שגם טענת הנתבעים בענין זה לא הוכחה.

26. 26. בנוסף, לא ניתן לומר כי המעבר לדירה השנייה בחיפה היה גם הוא באשמתם של התובעים ו/או גרם לנתבעים נזק מאחר והסכם השכירות הנוסף (נספח ד' לתצהיר הנתבע) נחתם ביום 1.10.02 דהיינו אחרי הודעת התובעים על ביטול ההסכם (מכתב הביטול מיום 13.6.02 שהתקבל אצל בא כוח הנתבעים לפי הודעתו לפרו' עמ' 16 ש'32). הנתבעים עברו לחיפה כי היה להם נוח לעבור לחיפה בשל עבודתו של הנתבע וללא קשר לתביעה (עמ' 18 לפרו' ש' 7-10) והשוואת שכר הדירה בין דירה זו לדירה בקרית חיים מלמד כי שכר הדירה בדירה החדשה בחיפה היה נמוך יותר מכאן שהנתבעים עברו לחיפה משיקוליהם וללא קשר לתובעים.

27. 27. ביחס לטענה בדבר הוצאות שנגרמו לנתבעים בשל רישום הילדים לבתי ספר בקריות, הרי בכל מקרה היו אמורים הנתבעים לרשום את ילדיהם לגנים בשל מעבר הדירה ומאחר שאיפה שלא יגורו מחוץ לנהריה יהיו חייבים לשלם עבור גני הילדים, הרי טענה זו לא רק שלא הוכחה בכל דרך אלא שאין בה ממש מלכתחילה.

28. 28. באשר לטענה כי בשל העיכובים בביצוע ההסכם נאלצו הנתבעים להקפיא את המשכנתא ולשלם סך של 1000 ₪ באשמת התובעים, גם טענה זו לא רק שלא הוכחה אלא שגם אינה יכולה להתקבל לאור קביעתי לעיל כי העיכוב נגרם באשמתם ובאחריותם של הנתבעים בשל אי נקיטת פעולות להסרת העיקולים והמשכנתא.

29. 29. סוף דבר, אני קובעת כי התובעים הוכיחו תביעתם למעלה מהמידה הנדרשת במשפט האזרחי. אני קובעת כי הנתבעים הפרו את ההסכם עם התובעים בהפרה יסודית ובדין ביטלו התובעים את ההסכם. התובעים זכאים להשבת מלוא הסכומים ששילמו במסגרת ההסכם, לפי סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 ולפיצוי המוסכם לפי סעיף 10.2 להסכם וסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות) שעמד על סך בש"ח שווה ערך ל-10,000$.

30. 30. אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך 207,390 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (21.7.02) ועד התשלום בפועל ודוחה את התביעה שכנגד. הנתבעים ישפו את התובעים בגין האגרה המשוערכת ששולמה ובנוסף ישאו בשכ"ט עו"ד בגין התביעה והתביעה שכנגד בסך 16,000 ₪ + מע"מ.

ניתן היום כ"ב בניסן, תשס"ז (10 באפריל 2007), בהעדר הצדדים.

_______________
אילת דגן
, שופטת

קלדנית: מיטל מ.








א בית משפט שלום 4082/02 דוד יוסף, דוד ענבר נ' כהן ראובן, כהן דינה (פורסם ב-ֽ 10/04/2007)