פסקי דין על בריהנד מדי | פסקי דין על שמיר אליהו

5549/05 א     10/04/2007




א 5549/05 בריהנד מדי נ' שמיר אליהו




1
בתי המשפט

א 005549/05
בית משפט השלום חיפה
10/04/2007
תאריך:
כב' השופטת אריקה פריאל

בפני
:
בריהנד מדי
- ת"ז 012147468
בעניין:
התובעת
רז

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
שמיר אליהו
- ת"ז 050286640

הנתבע
פייביש

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. במועד הרלוונטי לתובענה היו התובעת ובן זוגה הבעלים של דירת מגורים ברחוב יבנה 5 בקרית מוצקין (להלן: המושכר). ביום 19.10.02 נכרת חוזה שכירות בינם לבין הנתבע לפיו שכר האחרון את המושכר לתקופה בת שנה אחת החל מיום 19.10.02 וכלה ביום 18.10.03 תוך מתן אופציה לנתבע להביא את השכירות לסיומה לפני המועד הנקוב על בסיס שני תנאים חלופיים: או על ידי מתן הודעה בכתב שלושים ימים מראש ומציאת דייר חלופי לשביעות רצונם של המשכירים או על ידי תשלום דמי שכירות של חודש אחד.

סוכם על דמי שכירות חודשיים בסך 2,000 ₪ אותם התחייב הנתבע לשלם במזומן במושכר. מידי חודש נהגו המשכירים או מי מהם להגיע למושכר לקבלם.

הנתבע גם התחייב לשאת בתשלומים השוטפים הנובעים מהחזקת המושכר ובהם היטל ארנונה וחשמל.

2. להבטחת קיום כל התחייבויותיו לפי חוזה השכירות התחייב הנתבע למסור שטר-חוב ללא סכום נקוב בערבות אוואל של שני ערבים (ראה סעיף 15 לחוזה). בפועל מסר הנתבע שטר-חוב על סך 10,000 ₪ ללא ערבים.

3. לאחר עזיבת הנתבע את המושכר הגישה התובעת את השטר על מלוא הסכום הנקוב בו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר ומשניתנה לו רשות להתגונן הועבר ההליך לבית המשפט לדיון בסדר דין מהיר.

4. טענות הנתבע הנן בתמצית, כי ביום 19.5.03 הודיע בעל פה לבעלה של התובעת על כוונתו לעזוב את המושכר ואף הביא דייר חלופי, עמו ניהלו משא ומתן. הוא עזב את המושכר ביום 19.6.03 ועד למועד זה שילם דמי שכירות, כפי שמעידים חתימות התובעת ובעלה בגוף החוזה. לכן אינו חייב מאומה בעבור דמי שכירות או כדמי עזיבה מוקדמת.

עוד טוען כי שילם את כל חובותיו ואף פנה באמצעות אחותו לקבלת חשבונות שונים, כגון חשמל, אם יגיעו כאלה לאחר עזיבתו את המושכר. התובעת מיאנה לעשות כן ולכן אינו יודע אם נותר חוב כלשהו. עוד הוא טוען כי אינו חב בתשלום היטל ארנונה שכן בתקופה הרלוונטית היה נכה 100% מרותק לכסא גלגלים. עם קבלת החזקה בדירה פנה לעירייה ושילם את היטל הארנונה עד סוף שנת 2002 ואז נאמר לו כי מפאת נכותו זכאי לפטור. הומלץ לו לא לשלם תשלומים נוספים עד לקבלת אישור מאת המוסד לביטוח לאומי בדבר נכותו, וכך עשה. כאשר פנה (באמצעות אחותו עורכת דין) על מנת להסדיר את הנושא וגם להודיע על שינוי מחזיק התברר לו כי התובעת הזדרז
ה ושלמה את החוב בלי ליידע אותו חרף העובדה שהוא היה רשום כמחזיק ולכן בעל פלוגתא כלפי העירייה.

5. גרסתה המקורית של התובעת היתה כי הנתבע נטש את המושכר מבלי להודיע מאומה תוך שהוא מותיר אחריו חובות בגין היטל ארנונה, חשמל ודמי שכירות. לדבריה בניגוד לגרסתו לא שילם הנתבע את דמי השכירות בעבור חודש יוני 2003 (מיום 19.5.03 ועד ליום 19.6.03) וכי החתימה המתנוססת על עותק חוזה השכירות שבידיו והמתיימרת להיות של בעלה אינה שלו והיא מזויפת. הנתבע חב אפוא דמי שכירות בגין חודש יוני שלא שולמו על ידו ועוד חודש דמי פינוי מוקדם. הנתבע חייב אפוא דמי שכירות בסך 4,000 ₪ (קרן).

עוד היא טוענת כי הנתבע לא שילם את חשבון החשמל חודשים רבים והיא נאלצה לשלם במקומו חוב בסך 1,111.39 ₪ ובסך 90.15 ₪ בנוסף לדמי חיבור המושכר לרשת החשמל לאחר שהזרם נותק על ידי חברת החשמל עקב חוב של הנתבע. האחרון חייב אפוא סך של 1,201.54 ₪.


כן שילמה התובעת לגרסתה סך של 970.40 ₪ ועוד 3,900.70 ₪ חוב ארנונה שלא סולק על ידי הנתבע אותו נאלצה לשלם נוכח רצונה למכור את המושכר.

כן היא טוענת כי הנתבע עזב את המושכר בהותירו אחריו עזובה ולכלוך ובשל כך נאלצה לשלם לעובדי נקיון סך של 1,000 ₪.

חובו של הנתבע עולה אפוא לטענתה על סכום השטר ולכן בדין זכאית לתשלום מלוא הסכום הנקוב בו.

6. חרף העדר מחלוקת בדבר מסירת השטר על תנאי הרי שבהיות התביעה שטרית נהנית התובעת מהחזקות המנויות בפקודת השטרות [נוסח חדש]. לכן על הנתבע הנטל להוכיח כי לא התקיים התנאי המקים את החיוב השטרי דהיינו כי לא הפר את חוזה השכירות וכי לא הותיר חובות בגין המושכר.

7. החובות הנטענים הנם דמי שכירות למשך חודשיים, היטל ארנונה, בגין צריכת חשמל ובגין נקיון המושכר לאחר פינויו.

8. חוב דמי שכירות - בנוגע לתשלום בעבור חודש יוני 2003 הניח הנתבע תשתית עובדתית לכאורה התומכת במסקנה כי דמי שכירות בעבור חודש זה שולמו.

ראשית, באמתחתו אישור חתום לכאורה על ידי בן זוגה של התובעת המעיד על התשלום.

שנית, עדות אחותו של הנתבע לפיה לאחר הפינוי פנתה לתובעת ובקשה לדעת אם נותרו חובות ובשום שלב לא הזכירה חוב דמי שכירות. זאת חרף העובדה שהתובעת נהגה להתקשר אליה בתכיפות בעניינים אחרים. עדות זו לא נסתרה.

שלישית, אף כי התובעת ידעה היטב מה גרסתו של הנתבע בחרה שלא להזמין לעדות את בעלה. המנעות מהבאת ראיה חיונית שהיתה בהישג ידה של התובעת פועלת לרעתה ואין אלא להסיק כי לו הוזמן בעלה היה בעדותו כדי לתמוך דווקא בגרסת הנתבע. טענת התובעת כי בעלה נכח בישיבת בית משפט קודמת אליה לא התייצב הנתבע אינה יכולה לסייע לה, שהרי בשים לב לסדר הדין הנקוט היה מחובתה להגיש תצהיר עדות ראשית של בן זוגה, והיא לא עשתה כן.

אני קובעת אפוא כי הנתבע עמד בנטל המוטל עליו והוכיח כי שילם את דמי השכירות בעבור חודש יוני 2003.

9. הודעה מוקדמת - תחילה הכחישה כאמור התובעת כי הנתבע הודיע מראש על פינוי המושכר וטענה כי הלה נטשו ללא ידיעת המשכירים. גרסה זו נסתרה מיניה וביה מעדותה שלה (ראה עדותה בעמוד 11 במחציתו התחתונה). אמנם נכון, הנתבע הודיע גם לגרסתו בעל פה ולא בכתב כמתחייב על פי החוזה. ואולם, דרישת הכתב במקרה דנן אינה מהותית אלא ראייתית גרידא ומשהוכח כי ניתנה הודעה מוקדמת הרי שניתן לקבוע כי הנתבע עמד בחובתו. לקביעה זו אין חשיבות מיוחדת, שכן התובעת אינה דורשת תשלום דמי שכירות עד תום התקופה החוזית.

עם זאת, אין די בקביעה זו כדי לפטרו מתשלום דמי פינוי מוקדם. כאמור, לפי החלופה הראשונה (ללא תשלום דמי פינוי) נדרש הנתבע לתת הודעה מוקדמת, ובכך עמד, וגם מציאת שוכר חלופי לשביעות רצון המשכיר. לפי עדות הנתבע הביא שוכר אחר תחתיו (גם נקב בשמו, אם כי נמנע מלזמנו לעדות) ולגרסתו גם נוהל עמו משא ומתן שלא הבשיל לכלל חוזה.

מצד אחד ניתן היה להסיק אפוא כי השוכר המוצע לא היה לשביעות רצונם של המשכירים ומכאן כי על הנתבע לשלם להם דמי פינוי מוקדם.

מצד שני, הוכח כי התובעת ובעלה גמלו בלבם למכור את המושכר ומיד לאחר עזיבת הנתבע החלו לשפצו וזמן קצר ביותר לאחר מכן גם מכרוהו. לכן יתכן גם יתכן כי כשלון המשא ומתן נבע לאו דווקא מחוסר שביעות רצונם מהשוכר המוצע אלא מרצונם לבצע בו תיקונים על מנת להעמידו למכירה.

עדיפה עליי גרסתו של הנתבע על פני זו של התובעת חרף מחדלו שעה שלא הביא לעדות את השוכר המוצע. זאת, משום שהתובעת הצטיירה כמי שמנסה להעצים את הפסדיה וגרסתה התבררה כלא נכונה בפרטים שונים. כמו כן גם בעניין זה בחרה שלא לזמן את בן זוגה לעדות אף כי ראוי היה כי תעשה כן.

אני קובעת אפוא כי הנתבע קיים את התחייבותו החוזית, נתן הודעה מוקדמת בת שלושים ימים על כוונתו לפנות את המושכר וגם הביא שוכר חלופי אלא שהתובעת ובן זוגה מטעמיהם הם (להכשיר את המושכר למכירה) בחרו שלא להתקשר עמו בחוזה.

הנתבע אינו חב אפוא בתשלום דמי פינוי מוקדם.

10. חוב בגין צריכת חשמל - הנתבע לא הוכיח כדבעי כי שילם את מלוא חובו. לגרסת התובעת נותר חוב בסך 1,111.39 ₪ ועוד חוב בסך 90.15 ₪. בעדותה לפניי הודתה כי החוב בסך 90.15 ₪ אינו קשור למושכר ואין לחייב את הנתבע בגינו. לעומת זאת קיומו של חוב בסך 1,111.39 ₪ לא נסתר. כאמור, הנטל להוכיח כי לא נותר חוב מוטל על הנתבע והוא לא עמד בנטל זה. הנתבע יכול היה להוכיח על נקלה כי שילם את מלוא החוב על ידי הצגת קבלות תשלום בחודשים הרלוונטיים בהם אין הוא חולק כי התגורר במושכר. גרסת אחותו של הנתבע לפיה בקשה מהתובעת להמציא לה את החשבונות לתשלום אך תומכת במסקנה שנותר חוב.

מתוך הסכום הנתבע יש לחייב אפוא את הנתבע לשלם סך של 1,111.39 ₪ כשסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 31.7.03 (יום התשלום).

11. טענות התובעת בדבר ניתוק זרם החשמל התבררו כבלתי מבוססות ומעדותה גם לא ניתן היה להבין האם אמנם נותק זרם החשמל בעטייה של התנהגות הנתבע. האישור שהגישה, מוצג ת/2, מעיד כי בחודש אוגוסט (דהיינו, לאחר עזיבת הנתבע את המושכר, גם אליבא דתובעת) הופסק זרם החשמל למושכר וחודש בחודש ספטמבר אותה שנה.

12. היטל ארנונה - אין חולק כי נמסרה לעיריית קרית מוצקין הודעה על שינוי מחזיק וכי הנתבע נרשם בתור שכזה בתקופה הרלוונטית. אין גם חולק, כי חובת תשלום היטל ארנונה בגין התקופה בה החזיק במושכר (דהיינו מיום 19.10.02 ועד ליום 19.6.03) רובצת על הנתבע.

הנתבע שילם ארנונה עד סוף שנת 2002 כך שהמחלוקת מתייחסת לשנת המס 2003.

לא נסתרה טענת הנתבע כי הודיע לתובעת באמצעות אחותו עורכת הדין כי הוא זכאי לפטור וכי העניין בטיפול. חרף זאת הזדרז
ה התובעת ושילמה את החוב. הגם שצודק הנתבע ובעל הפלוגתא הנכון כלפי העירייה הנו הוא ולא התובעת הרי שניתן להבין ללבה שבחפצה למנוע קשיים בדרך למכירת המושכר לא שעתה לדבריה של אחות הנתבע.

עם זאת הסכום הנתבע אינו חל כולו על הנתבע. הוכח כי החיוב בגין כל שנת המס הגיע לסך של 3,800 ₪ בקירוב. לפי האישור המצורף לתצהירה, אשר הונפק על שם המחזיק הרשום (הנתבע) שילמה התובעת סך של 3,900.70 ₪. סכום זה תואם לחיוב השנתי מתוכו חב הנתבע מחצית בלבד.

בנוסף דורשת התובעת גם תשלום בלתי מוסבר בסך 970.40 ₪. מעיון בקבלה המצורפת לתצהירה עולה כי מופיע כמחזיק אברהם ברינהד - משמע, חוב זה מתייחס לתקופה אחרת בה לא היה הנתבע המחזיק. ברי, כי אין לחייבו בתשלום סכום זה.

הנתבע חייב אפוא לשלם סך של 1,950 ₪ נכון ליום 16.9.03 (מועד התשלום). עם זאת, נוכח טענת הנתבע כי זכאי היה לפטור מתשלום היטל ארנונה או להנחה משמעותית וכי עדיין ניתן לזכות בהטבה זו ולקבל החזר מהעירייה, יותנה תשלום זה בחתימת התובעת על כתב הרשאה המסמיך את הנתבע לפעול כלפי עיריית קרית מוצקין לקבלת פטור או הנחה תוך מתן הסכמתה המפורשת בכתב כי כל סכום שיוחזר (מתוך הסך של 3,900 ₪) יועבר לידי הנתבע.

13. הוצאות נקיון - לא נסתרה גרסת אחות הנתבע כי היא טפלה אישית בנקיון המושכר טרם החזרת החזקה בו לתובעת. ממילא הוכח כי התובעת העסיקה פועלים ששיפצו את המושכר לצורך מכירתו ללא קשר למצבו בעת קבלת החזקה בו חזרה.

14. סוף דבר, הנתבע חייב לשלם לתובעת סך של 1,111.39 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 31.7.03 ועד התשלום המלא בפועל ובכפוף לאמור בסעיף 12 דלעיל סך של 1,950 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 16.9.03 ועד התשלום המלא בפועל.

עיכוב הליכי הוצאה לפועל של תיק הוצל"פ 02-28924-03-4 יישאר על כנו למשך שלושים ימים מהיום על מנת לאפשר לצדדים להסדיר את התחייבות התובעת כאמור בסעיף 12 דלעיל ואת תשלום החוב על ידי הנתבע.

אם לא ישולם החוב הפסוק בגין צריכת החשמל תוך המועד שנקבע תהא התובעת רשאית להמשיך בהליכי הוצאה לפועל על הסכום הפסוק בגינו. בנוגע לחוב ארנונה תהא רשאית התובעת לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לגביית הסכום הפסוק רק אם תמציא היא התחייבות כאמור בסעיף 12 דלעיל והנתבע לא ישלם את חובו.

נוכח הסכום הפסוק לעומת סכום החוב בתיק הוצאה לפועל מובהר כי התובעת זכאית להחזר אגרה ולתשלום שכר טרחת עורך דין באופן יחסי לסכום הפסוק. החיובים בתיק ההוצאה לפועל יתוקנו אפוא בהתאם.

בהליך בבית המשפט ישלם הנתבע הוצאות כולל שכר טרחת עורך דין בסך 500 ₪ בצירוף מע"מ. פרט לכך כל צד ישא בהוצאותיו.

בתום הדיון מיום 27.3.07 לא נטלו עמם באי כח הצדדים את פרוטוקול בית המשפט.

המזכירות תמציא העתק הפרוטוקול ופסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום כ"ב בניסן, תשס"ז (10 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.

אריקה פריאל
, שופטת

005549/05א 110 עליזה שפר








א בית משפט שלום 5549/05 בריהנד מדי נ' שמיר אליהו (פורסם ב-ֽ 10/04/2007)