פסקי דין על אחמד מוסא עומר חדיש | פסקי דין על עז' המנוחה זכרת חסן אתחאוחא

819/05 א     11/04/2007




א 819/05 אחמד מוסא עומר חדיש נ' עז' המנוחה זכרת חסן אתחאוחא




11
בתי המשפט
בית משפט מחוזי נצרת
א 000819/05
בפני
:
כב' השופט זיאד הווארי

תאריך:
11/04/2007
בעניין:
אחמד מוסא עומר חדיש

התובע

- נ ג ד -
עז' המנוחה זכרת חסן אתחאוחא

באמצעות בנה מר שפסו עבדל חמיד
הנתבעת
פסק דין
1. לאחר שהוחל בהליכי הסדר בשטח בנוי של כפר כמא (גושים 15751 – 15758), הגיש התובע בתאריך 30/06/05 תזכיר תביעה לפקיד ההסדר מספר 220/05, בה עתר לבעלות בחלקות זמניות מס' 37, 44 בגוש 15758 שהפכו לחלקות סופיות מספר 36 ו- 37 גוש 15758 (להלן: "החלקות"). בתזכיר התביעה טען התובע, כי הוא מחזיק בחלקות במשך שנים, תקופה העולה על תקופת ההתיישנות ללא התנגדות או עוררין עד שנת 1997. באשר לחלקה 44 זמנית אשר בנוי עליה עקד, טען התובע כי הוא מחזיק במשך שנים כאמור, וחלקה זו רשומה בשמו בספרי מס רכוש. התובע למעשה עתר לבעלות בחלקות מכוח חזקה רוכשת. התובע צירף לתזכיר התביעה העתק מספר תשלום המסים שניתנו ע"י מס רכוש מיום 21/07/80 לפיו רשום התובע כבעלים של חלקה 146 בשטח של 100 מ"ר.
מנגד, הגיש בתאריך 27/03/05 עזבון המנוחה זכרת חסן אתחאוחא (להלן: "המנוחה") באמצעות בנה עבד אלחמיד מוסא שבסו (להלן: "עבדאלחמיד" או "הנתבעת") תזכיר תביעה בנוגע לאותן חלקות, בו עתר לבעלות מכוח חזקה רוכשת. בתזכיר התביעה טענה הנתבעת כי היא מחזיקה בחלקות במשך שנים, תקופה העולה על תקופת ההתיישנות, וזאת ללא התנגדות או עוררין. חלקות אלה רשומות בשמה בספרי מס רכוש. לתזכיר התביעה צורפה תעודת פטירה של המנוחה, על פיה היא נפטרה בחודש מאי 1971. בנוסף צורף לתביעה פרוטוקול הדיון בבירור תביעות שנחתם על ידי מר עדנאן זידאן, סגן פקיד ההסדר, מיום 31/05/05, בו החליט לרשום את החלקות בשם הנתבעת תוך מתן רשות לתובע להגיש תביעה תוך 30 יום מאותו יום. התובע פעל על פי החלטת סגן פקיד ההסדר, והגיש את תזכיר התביעה בתאריך 30/06/05.

2. אין חולק כי עבודות ההסדר בחלקות החלו בתאריך 22/09/99 (ראה תעודת עובד ציבור נ/4). במסגרת פעולות ההסדר, הוגשו שתי תביעות סותרות ביחס לחלקות. לאור זאת, ועל פי סעיף 43 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) התשכ"ט – 1969 (להלן: "פק' ההסדר"), העביר פקיד ההסדר את ההכרעה בשתי התביעות לבית משפט זה. על פי סעיף 44 (א) לפקודת ההסדר, בית המשפט ידון לפי דיני המקרקעין שהם בתוקף בשעת הדיון ויתחשב בזכויות במקרקעין, הן לפי הדין והן לפי היושר. בנוסף, על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), תקופת ההתיישנות לרכישת זכות במקרקעין בזמן הליכי הסדר, הינה 15 שנים.

3. כאמור, המחלוקת בין הצדדים הינה לעניין הבעלות בחלקות. להלן אנתח את ראיות הצדדים:
א. ראיות התובע: מטעם התובע העיד אך ורק התובע.
עדות התובע: בתצהיר עדות ראשית הצהיר, כי הוא המחזיק שנים רבות בחלקות שגובלות עם חלקות זמניות 36, 38 אשר בבעלותו. התובע הצהיר, כי החלקות שימשו אותו לצרכים שונים ובעיקר לאחסנת ציוד חקלאי וציוד לדיר. הצהיר עוד, כי בתאריך 21/07/80 הוציא ממס רכוש העתק מספר משלמי מסים (להלן: "אישור מס רכוש"), לדידו אישור זה מעיד על החזקתו בחלקה זמנית 44 שנשאה בעבר מס' 146 גוש 73014. עוד הצהיר, כי הוא הוציא ממס רכוש מסמך נוסף שכותרתו "הצגת נכסים" (להלן: "מסמך הצגת מסמכים") בו מופיעים החלקה 44 זמנית תחת מס' 146 גוש 73014. הצהיר עוד, כי בשנת 1996 הזמין חוות דעת של שמאי בגין גרימת נזק לציוד חקלאי שנמצא בחלקות ואשר סולק, נחבל וניזוק על ידי שכנו מר משהור תחאוכו (להלן: "משהור"), לטענתו העניין מצביע על חזקתו בחלקות הנ"ל. הצהיר עוד, כי בשנת 1997 הגיש משהור נגד התובע תביעה למתן צו מניעה, במסגרת התביעה צילם משהור את הציוד החקלאי שהיה מונח בחלקות.
בחקירתו הנגדית בבית המשפט, הופנה התובע לנספח א' של תצהיר הנתבעת, המהווה רשימה של משלמי המסים בשטח הבנוי של כפר כמא, רשימה זו זהה לחלוטין לרשימה שצורפה לתעודת עובד ציבור נ/4, בתעודת עובד הציבור נאמר, כי רשימה זו נתקבלה על ידי פקיד ההסדר ממנהל מקרקעי ישראל. התובע טען בתשובתו, כי אינו מכיר רשימה זו. הנני דוחה את טענות התובע לעניין המשקל שיש ליתן לרשימה זו. המדובר ברשימה ששימשה את מנהל מקרקעי ישראל והומצאה לפקיד ההסדר, אשר נעזר בה כנראה לאיתור זכויות תובעים על פי זכויות ביושר, אין המדובר ברשימה שנערכה על ידי גורם פרטי מעוניין. יתירה מזו, מעיון בכותרת של הרשימה עולה, כי רשימה זו הועתקה מספר תשלום המסים של לשכת מס רכוש, שהינה לכל הדעות רשות ציבורית שניתן לייחס לה חזקת תקינות מנהלית, לאור זאת, יש להתחשב בה וליתן לה משקל מהותי בנסיבות העניין.

במהלך חקירתו הנגדית של התובע, הוגשה כראיה מטעם הנתבעת המפה נ/2 שמהווה מפה ארעית לגוש בו מצויות שתי החלקות, על פיה מספר החלקות בגוש זה מגיע רק ל- 50 חלקות, דבר אשר מפריך את גרסת התובע כי בגוש בו מצויות החלקות מגיע מספר החלקות ל- 146 לפי האישור שצירף לתזכיר התביעה.

כאן המקום לציין, כי התובע נמנע מלהביא כל ראיה אשר יכולה לקשור בין האישור של לשכת מס רכוש המתייחס לחלקה 146 לבין החלקות נשוא המחלוקת. בנוסף, התובע לא הביא כל ראיה אשר תצביע על קשר כלשהו בין מספר החלקה באישור לשכת מס רכוש לבין מספר החלקה המופיע ברשימה המצורפת ל- נ/4.

לעניין החזקה והשימוש בחלקה, התובע לא הביא אף ראיה אובייקטיבית שיש בה כדי לחזק ולתמוך בעדותו כי הוא אכן מחזיק ומשתמש בחלקות. התובע אף לא פירט כמה שנים הוא מחזיק בחלקות וממתי הוא מחזיק בהן. התובע הגיש כראיה צילומים אשר על פי הרישום המופיע בהם עולה, כי צילומים אלה צולמו בתאריך 08/12/95 ואכן בתמונות מופיע ציוד חקלאי אשר מונח בחלקות. לטענת התובע תמונות אלה צולמו על ידי שמאי שהזמין לשם הערכת הנזק שנגרם לציוד זה. אין בהנחת ציוד זה בנקודת זמן ספציפי כדי להצביע על שימוש וחזקה בחלקות לפני שנת 1995. ציינתי קודם, כי על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, על מנת להוכיח חזקה רוכשת, יש להוכיח חזקה ברציפות לתקופה של 15 שנים לפחות עד תחילת ההסדר בשנת 1999, התובע לא עמד בנטל זה.
ב. ראיות הנתבעת:
1: שפסו עבד אלחמיד (להלן: "עבדאלחמיד"): עבדאלחמיד הינו בנה של המנוחה זכרת חסן אתחאוחא, ובאמצעותו הוגש תזכיר התביעה לפקיד ההסדר.
בתצהיר עדות ראשית הצהיר עבד אלחמיד, כי החלקות למעשה הינן חלקה אחת, ומסיבות שאינן ידועות לו, בעת מיפוי השטח, חולק השטח לשני חלקים. הצהיר, כי אמו המנוחה הייתה הבעלים של החלקות מימי השלטון הטורקי ללא כל מתנגד, ואף בעלותה נרשמה בספרי המסים תחת חלקה מס' 72 שמהווה את שתי החלקות ששטחן ביחד 250 מ"ר. הצהיר עוד, כי בשנות הששים נדרש לשלם מסים, ואף שילם עד שהגיש התנגדות והתנגדותו נתקבלה. בשנת 1973 סללה המועצה המקומית כפר כמא כביש בצידן המערבי של החלקות, הוא נדרש לשלם למועצה היטל בגין סלילת הכביש, ושילם בפועל את ההיטל, אולם לא שמר את הקבלות. עבדאלחמיד הצהיר עוד, כי מעולם לא וויתר על החלקות. לתצהירו צורף עותק מרשימת משלמי המסים שהעתק זהה לה מהווה חלק מתעודת עובד ציבור נ/4, על פיה חלקה מס' 72 בשטח של 250 מ"ר רשומה בספרי לשכת המס בשם המנוחה, לשם תמיכה בגרסתו צירף עבדאלחמיד לתצהירו העתק מספרי משלמי מסים שהוצא בתאריך 18/12/97 על ידי לשכת מס רכוש, ובו נרשם כי חלקה 67 בשטח של 470 מ"ר רשומה בשם הדיה אדריס חג' ברהם קמקרי, והיא גם רשומה כבעלים שלחלקה מס' 67 בשטח של 470 מ"ר המופיעה ברשימת משלמי המסים.
בחקירתו הנגדית, שלל עבד אלחמיד את טענת התובע כי הוא החזיק אי פעם בחלקות, וציין כי לפני 7 – 8 שנים כאשר התובע הקים צריף שלו בשטח של דודו, אז הוציא התובע כמה כלים שהשתמש בהן לצורך מאכלי כבשים והניח אותם בחלקות. בעקבות זאת, פנה עבדאלחמיד לתובע וביקשו להוציא את הכלים מהחלקות, והתובע נענה והוציא אותם (עמ' 5 לפרוט'). עבדאלחמיד אישר כי התובע ניהל דיר צאן בשטח שלו שהינו מרוחק מהחלקות כ- 300 מ"ר. עבדאלחמיד אישר כי החלקות היו בבעלות אמו, אולם אין לו מסמכים (עמ' 6 שורות 3 – 4). הוא הסביר כי הח'רבה הקיימת בשתי החלקות, היוותה הבית בו התגוררה עם בעלה הקודם לפני שהתחתנה עם אביו, ואמו קיבלה את החלקות בירושה מבעלה. הוסיף, כי בעלה של אמו נפטר בשנים 1915 – 1914), ואישר כי אמו נפטרה בשנת 1971 (עמ' 6 שורות 10 – 5). עוד העיד, כי אחרי שאמו נישאה לאביו, עברה לגור בבית אביו. ציין עוד, כי עם קום המדינה שילם עבדאלחמיד כשנתיים – שלוש שנים מס רכוש בגין שתי החלקות. בהמשך עבדאלחמיד נשאל אם ישנם אנשים קשישים בכפר שיכולים להעיד על בעלות אמו בחלקות, והוא אישר כי ישנם אנשים אלה, ואין לו הסבר מדוע לא הביאם לעדות, עם זאת הביע נכונות להזמינם לעדות.
עדותו של עבדאלחמיד נראית לי מהימנה, הוא הותיר עליי רושם חיובי. עדותו של עבדאלחמיד נתמכה ונתחזקה על ידי האמור ברשימה של משלמי המסים שצורפה לתצהירו, וכן על ידי העתק מספרי משלמי המסים של לשכת מס רכוש.
ב"כ התובע טען בסיכומיו כי עלו בעדותו של עבדאלחמיד סתירות מרובות. בחנתי סתירות אלה, ונחה דעתי כי המדובר בסתירות שוליות, זניחות אינן יורדות לשורש העניין, ואין בסתירות אלה כדי לפגוע במהימנות של עבד אלחמיד.

2: לאפי ח'אלד (להלן: "ח'אלד"): המדובר במהנדס ומשמש כיום מהנדס המועצה המקומית כפר כמא. בתצהיר עדות ראשית הצהיר, כי בשנת 1995 הוא טיפל בקבלת היתר להצבת קרוואן בחלקתו של התובע, הקרוואן יועד למגוריהם של בתו וחתנו של התובע. בעת שטיפל בקבלת ההיתר וכאשר נכח פיזית בחלקתו של התובע, הצביע לו התובע על השטח הצמוד לחלקתו שהינן החלקות נשוא המחלוקת, והתובע אמר לעד כי אלה שייכות לעבדאלחמיד.

בחקירתו הנגדית נשאל איך זכר דווקא את שנת 1995 בה תכנן את הדירה של בת התובע, השיב ח'אלד, כי בתוכנית שהכין כתוב שנת 1995, וכי עת שהיה בחלקת התובע כדי לתכנן את הבית, שאל ח'אלד את התובע למי שייך השטח מצד דרום לחלקת התובע, והתובע השיב לו כי השטח שייך למשפחת הנתבעת(עמ' 7 שורות 25 – 19). בהמשך סיפר ח'אלד כי לפני החפירות, הוא היה בשטח של כשלוש שעות וסימן את הגבול בין חלקה זמנית 38 ששייכת לתובע לבין חלקה זמנית 36 ששייכת למשהור והנמצאות ממזרח לחלקת התובע. ח'אלד אישר כי בחלקות נמצא כיום בית ישן מבזלת עם קשתות, ומצד מערב יש שאריות של אבנים של בית שנהרס, ויש גם חצי קיר שנשאר. אישר כי בזמן שהיה בשטח לפני החפירות, היו בין החלקות 38 ו- 37 שארי אבנים ושאריות של קיר ואלה נהרסו בזמן החפירות. ח'אלד אף הסביר כי היה צורך לסלק את השאריות, מאחר והחלק הדרומי שרצה התובע לבנות בו, היה חדר בטחון ומחייב יסודות גדולים, ומאחר והמרחק מהגבול עד הקיר רק שני מטרים וישנם יסודות גדולים, אז היה צריך לשים לב שלא להכנס מזרחה לחלקת משהור ולא דרומה לחלקות (עמ' 8 שורות 20 – 15). בהמשך הוצגה בפני
ח'אלד תמונה נ/3/ד' וח'אלד אישר כי העמודים שמופיעים בתמונה, אלה חדר בטחון לבית שהקים התובע, והוסיף כי בתמונה זו ניתן לראות את שאריות הקיר שהתייחס אליו קודם (עמ' 8 שורות 23 – 21). ח'אלד אישר כי אין לו כל סכסוך עם התובע, ואף עזר לו וכי הוא בחור מוסלמי וחובה עליו לבוא להעיד אם הוא יודע משהו.

לאור בקשת ב"כ התובע הובא ח'אלד להעיד בשנית. בעדות זו אישר בשנית כי הוא לא מסוכסך עם התובע, ואף עזר לו. ח'אלד הסביר כי העיד בתיק מה שידוע לו. שוב אישר את חובתו כמוסלמי להעיד את כל האמת. בהמשך אישר ח'אלד קבלת מכתב (ת/1) והשיב לו במכתב ת/2. מכתב ת/1 הינו מכתב אשר שלחה גב' נג'לא אשמוז בתאריך 16/06/04 למועצה, ובו מציינת כי בגוש 1 חלקה 154 עמדו בתים ששייכים למר יוסף חג' אסמעיל, וכי בשנת 1998 הרסה המועצה את הבתים ללא רשותה ו/או רשות היורשים, במכתב זה המועצה נדרשה לתת הסברים. במכתב ת/2 מיום 20/07/04 השיב ח'אלד לגב' נג'לא כי לא ברור לו מיקום גוש 1 חלקה 154 לעניין טענתה בדבר הריסת בתים. ציין ח'אלד במכתב כי לא היו הריסות של בתים וכי המועצה מעודדת ותומכת בשימור הבתים שבכפר הישן. בהמשך הסביר ח'אלד כי עת שקיבל את המכתב ת/1, לא ידע על איזה חלקות מדובר, אולם ביום מתן עדותו בתאריך 01/11/06 הוא ידע איפה זה גוש 1. ח'אלד אישר כי הוא מהנדס של המועצה מאז שנת 1993, ואישר כי אין כל מפות במועצה ולא באף מקום אחר, וישנם תוכניות רק אחרי ההסדר (עמ' 18 שורות 23 – 22). לשאלה מדוע שמו של ח'אלד לא מופיע בתוכניות שהכין עבור התובע ומשפחתו, ח'אלד הסביר כי באותה תקופה עבד עם מהנדס אחר שהוא גם מודד והוא שקיבל שכר, ואילו ח'אלד לא קיבל שכר עבור עבודתו, לכן לא רשם את שמו. עבודתו הייתה שהוא מגיע לשטח, מכין סקיציה ועל פיה הכין המהנדס השני את השרטוטים. הוסיף כי בתוכנית עליה קיבל שכר הוא חתום (עמ' 19 שורה 8), וכי ישנם תוכניות שהוא חתום עליהן ולמרות זאת לא קיבל שכר, כמו התוכנית של בת התובע (עמ' 19 שורות 10 – 9). ח'אלד הסביר כי באותם ימים הכין עבור התובע ומשפחתו 5 – 6 תוכניות (עמ' 19 שורה 13). בהמשך שלל ח'אלד את טענת התובע כי עת שהיו בשטח הראה לו התובע שרידי בית של דודו יוסף חדיש, עם זאת אישר ח'אלד כי היו הריסות כאילו שאריות של בסיס קיר (עמ' 19 שורות 26 – 24).

בחקירה חוזרת לשאלת ב"כ הנתבעת, הוצגו בפני
ו צילומי אוויר של הכפר שנעשו בתאריך 09/10/87, לאחר שעיין ח'אלד בצילומים הוא זהה את החלקות וסמנם באדום על גבי צילומי האוויר, ואף סימן את הקרוואן בסימן x באדום. ח'אלד הסביר כי ניתן לזהות בצילומי אוויר ציוד חקלאי, אולם בצילומי האוויר שהוגשו בפני
ו לא מצא ציוד כזה (עמ' 20 שורות 10 – 8). העתק מצילומי אוויר הוגשו וסומנו ת/4.
המדובר בעד נייטראלי ואובייקטיבי אשר העיד על דברים שהיה עד להם. עדותו בחלקה הייתה עדות של עד אובייקטיבי אשר שמע מפי התובע במישרין כי החלקות שייכות למשפחת הנתבעת. בחלקה האחר של העדות הייתה עדות של מהנדס אשר ביקר בשטח ומצא שאריות והריסות של קירות. ח'אלד סיפר על החפירות שביצע התובע בחלקתו, וכן על בניית חדר בטחון שמחייב יסודות גדולים והוא נזהר שלא ישיג את גבול חלקות הנתבעת, וכן חלקתו של משהור. עדותו בפעם שניה חוזקה ותמכה בעדותו הראשונה. ח'אלד פירט אודות עבודות הכנת תוכניות עבור משפחת התובע, וכן על יחסיו הטובים עם משפחת התובע. הדגיש בשנית כי חרף זאת הוא הגיע לבית המשפט כדי להעיד את האמת. הוא אף מיקם את מקום הקרוואן שהקים התובע על חלקתו.
ב"כ התובע ניסה בסיכומיו להכפיש את שמו של ח'אלד, וטען כי ח'אלד ביצע עבודות פרטיות וקיבל שכר למרות ששימש מהנדס המועצה. טען עוד, כי ח'אלד אינו מודד או מודד מוסמך, וכאשר ח'אלד עשה מדידות וסימון לגבולות, הוא הפר את פקודת המדידות ותקנות המודדים. טענות אלה אינן רלוונטיות למחלוקת בפני
י ואינן מקובלות עליי והנני דוחה אותן. ח'אלד העיד על מה ביצע ומה שראה בשטח. עדותו הייתה מהימנה עליי, טענותיו של התובע הנ"ל אין בהן כדי לפגוע במהימנותו של ח'אלד.
ב"כ התובע בסיכומיו, שלל את טענת ח'אלד כי הוא הגיע לשטח, סימן גבולות ותכנן תוכנית עבור התובע. טען עוד, כי מי שערך עבורו את המדידות, היה מודד בשם זקריה שעבאן, וכי ההנדסה נעשתה על ידי המהנדס ביבר, אולם התובע נמנע מלהביא עדים אלה כדי לתמוך בגרסתו. לאור זאת, הנני דוחה טענותיו של התובע.

כידוע, הלכה פסוקה שהשתרשה מזה שנים רבות, כי כאשר צד נמנע מלהביא עד רלוונטי לטובתו ובהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו (ראה לדוגמא ע"א 548/78 שרון ואח' נ. לוי, פ"ד לה(1) 736 עמ' 760).

לסיכום, עדותו של ח'אלד הותירה עליי רושם חיובי, המדובר בעד נייטראלי ואובייקטיבי, שאין לו כל עניין בתוצאות המשפט. לאור זאת, אני מקבלה במלואה. עדות ח'אלד תומכת בגרסת עבדאלחמיד, ואף משתלבת והולכת בקנה אחד עם ראיות הנתבעת.

3: משהור תחאוכו (להלן: "משהור"): משהור הצהיר כי הינו יליד 1950, ומאז ועד לחודש מאי 2005 התגורר בשכנות לחלקות שהן למעשה חלקה אחת. הצהיר עוד, כי התובע מעולם לא עשה כל שימוש בחלקות, לא הוא ולא מישהו מבני משפחתו המתגוררים בקרוואן בצמוד לחלקות במשך התקופה הנ"ל. הצהיר עוד, כי בינו לבין התובע פרץ סכסוך משפטי, בו ניסה התובע לטעון כי החצר של אימו המנוחה הדיה אדריס חג' ברהם קמקרי ז"ל, הינה בבעלותו. בזמן שהתנהלה התביעה, אסף משהור ניירות להוכחת הבעלות של אמו המנוחה הנ"ל, והיה בידו אישור מלשכת מס רכוש, על פיו המנוחה הייתה רשומה של החלקות בשטח של 250 מ"ר, ואם יצליח לאתר את המסמך, הוא יביאו לבית המשפט. משהור הצהיר עוד, כי ידוע מימים ימימה לכל תושבי הכפר, שהמנוחה ז"ל הייתה הבעלים של החלקות.

בחקירתו הראשית בבית המשפט, הוצגה בפני
ו המפה נ/2, ומשהור זיהה את חלקה 36 שרשומה על שם אמו (עמ' 9 שורה 18). משהור חזר על גרסתו כי התובע מעולם לא החזיק בחלקות. משהור נשאל אודות התמונות שהוצגו ע"י התובע אשר על פיהן הונח בחלקות ציוד חקלאי, ומשהור השיב כי התובע שם בחלקות כמה גרוטאות, בעקבות זאת הלך משהור לעבד אלחמיד וסיפר לו כי התובע שם גרוטאות בחלקות, בעקבות זאת הגיע עבד אלחמיד אל החלקות, אולם משהור לא ידע מה עשה עבדאלחמיד. סיפר עוד, כי התובע השאיר את הגרוטאות בחלקות רק 4 ימים, הביא צלם וצילם את הגרוטאות ולאחר מכן העבירם לשטח שלו (עמ' 9 שורות 24 – 19).

בחקירתו הנגדית הסביר משהור, כי עד לפני שנה הוא גר בבית שנמצא בחלק הדרומי של חלקה 36, והחלק הצפוני הינו חצר שלהם (עמ' 10 שורות 4 – 3). משהור העיד, כי עבדאלחמיד לא גר בחלקות, אלא אמו המנוחה התגוררה בעבר בחלקות. למשהור הוצגו שוב התמונות המצביעות על הציוד, ומשהור חזר ואישר כי הציוד נשאר בחלקות 4 ימים, ולאחר מכן העבירם התובע (עמ' 10 שורות 15 – 14). משהור אישר כי התובע שם גרוטאות גם בחלקות מס' 36, 37, 38 המופיעות במפה נ/2. בהמשך אישר משהור כי מעולם לא היה מסוכסך עם התובע, ורק בזמן האחרון כאשר טען התובע כי חלקה 36 שייכת לו ומשהור אישר כי חלקה זו של אמו (עמ' 11 שורות 2 – 1).
גם עדותו של משהור נראית לי מהימנה, משהור גדל והתגורר בבית הגובל עם החלקות בצד המזרח, הוא מסר כי ידוע כי החלקות שייכות למנוחה ז"ל, וכי התובע מעולם לא החזיק בחלקות. אומנם על פי עדותו של משהור לאחרונה התגלע סכסוך בינו לבין התובע אשר בעקבותו התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים, לאור זאת יש לבחון במשנה זהירות את עדותו של משהור שמא הינה עדות מגמתית המוטה כלפי הנתבעת. בחינה מדוקדקת וזהירה לעדותו של משהור מלמדת, כי בפני
נו אדם אובייקטיבי, לא עלה בעדותו כל ספק שמא עדותו מוטת כלפי הנתבעת. שוכנעתי כי עדותו של משהור הייתה עניינית ומטרתה לגלות את האמת, בפרט כאשר עדותו השתלבה ושזורה עם שאר הראיות של הנתבעת המאשרות כי אכן המנוחה היא שהחזיקה כל הזמן בחלקות. משהור עמד איתן בחקירתו הנגדית. גרסתו שמסר בחקירה ראשית לא רק שלא קרסה אלא התחזקה ואושרה בחקירה הנגדית. בנוסף לא עלו כל סתירות בחקירתו, מכל מקום גם אם עלו פה ושם סתירות, הרי המדובר בסתירות זניחות, שוליות שאינן יורדות לשורש העניין.

ב"כ התובע ביקש בסיכומיו שלא להאמין למשהור מאחר והוא העיד כי הינו יליד 1950, ועבד אלחמיד העיד כי אמו גרה עם בעלה הקודם בחלקות ואחרי שנפטר בעלה, עברה להתגורר בבית אביה, ואחרי שהתחתנה עם אביו של עבד אלחמיד, עברה להתגורר בביתו. לשיטתו, משהור לא היה בחיים עת שהתגוררה המנוחה בדירה שהייתה קיימת בחלקות. גם טענה זו דינה להידחות. העד משהור העיד בחקירה נגדית כי אמו של עבד אלחמיד התגוררה בחלקות נשוא המחלוקת (עמ' 10), בעקבות תשובה זו לא מצא ב"כ התובע לנכון לשאול את משהור אם הוא התגורר בשכנות כאשר התגוררה המנוחה בדירה הקיימת על שתי החלקות או שהוא שמע מאחרים, לאור זאת לא ניתן ללמוד מתשובה זו שהשיב משהור כי המדובר בסתירה, בפרט כאשר עבד אלחמיד לא נשאל בפרוטרוט אודות התקופה בה התגוררה אמו המנוחה בדירה שהייתה קיימת על שתי החלקות.

4. ניתוח מקיף של ראיות הצדדים המפורט לעיל עולה, כי התובע אשר טען לחזקה במשך שנים לשתי החלקות, לא הביא אף ראיה המלמדת על החזקתו בחלקות אלה במשך שנים. טענתו בדבר איחסון ציוד חקלאי הופרכה על ידי העדים מטעם הנתבעת, אשר העידו כי התובע איחסן את הציוד לתקופה קצרה, ולאור בקשת עבד אלחמיד העביר התובע את הציוד לשטחו. מכל מקום, עדות התובע כי אחסן בחלקות ציוד חקלאי, אין בה כשלעצמה כדי להוכיח כי הוא החזיק בחלקות למשך 15 שנים עד תחילת הליכי ההסדר. התובע לא ציין מאיזה שנה התחיל להחזיק בחלקות, לא הזכיר מס' השנים בהם החזיק. בנוסף, התובע גם נמנע מלהביא לעדות אף עד אשר יוכל לחזק ולתמוך בעדותו, הרי המדובר בכפר קטן וניתן להניח כי ישנם עדים שגרים באיזור בו מצויות החלקות שיכולים לתמוך ולחזק את גרסתו כי הוא אכן מחזיק בחלקות הרבה שנים. אף אישור בגין תשלום מס רכוש התובע לא הוכיח קשר כלשהו בין האישור לבין החלקות.

מנגד, הנתבעת הביאה ראיות למכביר המלמדות כי המנוחה אכן החזיקה בחלקות שנים רבות, ואף התגוררה בדירה אשר קיימת בחלקות. עבד אלחמיד שהוא כאמור בנה של המנוחה ציין, הן בתצהירו והן בעדותו בבית המשפט, כי שתי החלקות הן חלקה אחת במקום, ואין לו כל הסבר מדוע בהסדר הופרדו לשתי חלקות. לתמיכה לגרסתו, צירף עבד אלחמיד רשימת משלמי המסים בכפר כמא, רשימה זו גם צורפה לתעודת עובד ציבור נ/4, על פיה רשומה בשם המנוחה חלקה 72 שהינה בשטח של 250 מ"ר, על מנת להוכיח כי חלקה 72 אשר ברשימת משלמי המסים של כפר כמא זהה לשתי החלקות נשוא המחלוקת, צירף עבד אלחמיד לתצהירו אישור מלשכת מס רכוש אשר מתייחס לבעלותה של הדיה אדריס ז"ל אשר גובלת לחלקות מצד מזרח. על פי אישור זה החלקה 67 בשטח של 470 מ"ר רשומה בשם המנוחה הדיה אדריס ז"ל. פרטים אלה זהים לחלוטין לפרטים המופיעים ברשימת משלמי המסים נ/4, דבר אשר תומך בגרסת הנתבעת כי החלקות נשוא המחלוקת היו במקור חלקה אחת שמספרה 72 בשטח של 250 מ"ר.

כאן המקום לציין, כי בנסיבות המקרה יש ליתן משקל מהותי לרשימת משלמי המסים, אשר כאמור צורפה לתצהיר עבד אלחמיד, וכן לתעודת עובד ציבור נ/4, מאחר ועל פי תעודת עובד הציבור שנערכה ע"י מר עדנאן זידאן – סגן פקיד ההסדר – המדובר ברשימה שהעתק ממנה נתקבל ע"י פקיד ההסדר ממנהל מקרקעי ישראל, שהינו גוף סטטוטורי שהוקם על פי דין ומנהל את נכסי המדינה, ויש לראותו בנסיבות העניין ובהעדר מסמכים רשמיים אחרים, מעין גוף ממשלתי שהרישומים בו אותנטיים ומשקפים נכונה את בעלי החלקות השונות בשטח בנוי של כפר כמא, והראיה לכך, שרשימה זו מצוייה אצל פקיד ההסדר וכנראה הוא מסתמך עליה בין יתר המסמכים בבואו להכריע בבעלות בחלקות השונות. מכל מקום, בענייננו התובע לא הביא אף שמץ של ראיה שיש בה כדי להפריך או לסתור את האמור ברשימה זו, לכן יש לקבלה ולקבוע כי רשימה זו תומכת ומחזקת את גרסת הנתבעת.

מעבר לראיות הנ"ל, העידו גם לאפי ח'אלד ומשהור, ושניהם כאמור תומכים בגרסת הנתבעת. סקרתי קודם בהרחבה את עדותם, ואינני רואה כל מקום לחזור על הדברים.

5. ב"כ התובע טען לאורך כל הדרך כי תשלום מס רכוש מהווה ראיה לבעלותו ולחזקתו של התובע בשתי החלקות. טענה זו יש לדחות. ראשית כל, מלבד העובדה כי התובע לא הוכיח קשר כלשהו בין האישור של לשכת מס רכוש שהוא מחזיק לבין שתי החלקות, הרי הלכה פסוקה של בית המשפט העליון קובעת: "תשלום מסים אינו מקנה בעלות למי שאין בידו זכות כזו ובאין הוראת חוק מיוחדת, אי תשלום מסים אינו גורם לבטלות זכותו של מי שאינו משלם" (ראה ע"א 411/81 זידאן נ. עלי ע'דיר ואח', פ"ד לח (3) 449, בעמ' 460 – 461).

6. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הנני מורה מצד אחד על דחיית התביעה של התובע, ומאידך מקבל את תביעת הנתבעת, ומורה לפקיד ההסדר לרשום את החלקות הסופיות 36, 37 (זמניות 37, 44) בגוש 15758 בחלקה אחת, בשם המנוחה זכרת חסן ז"ל, והנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ + מע"מ כחוק נכון להיום.

7. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ג בניסן, תשס"ז (11 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.

מותר לפרסום מיום 11/04/2007.

זיאד הווארי
- שופט
000819/05א 054 ערין בראנסה








א בית משפט מחוזי 819/05 אחמד מוסא עומר חדיש נ' עז' המנוחה זכרת חסן אתחאוחא (פורסם ב-ֽ 11/04/2007)