פסקי דין על בנק לאומי למשכנתאות בע"מ | פסקי דין על קומפאיטל 1996 | פסקי דין על תורג'מן דניף | פסקי דין על תורג'מן יוסי | פסקי דין על חיים אליהו |

166621/02 א     12/04/2007




א 166621/02 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' קומפאיטל 1996 בע"מ, תורג'מן דניף, תורג'מן יוסי, חיים אליהו




1
בתי המשפט
א 166621/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
12/04/2007
תאריך:
כב' השופטת תמר אברהמי

בפני
:

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

בעניין:
התובע
עוה"ד בודה וגון

ע"י ב"כ
נ ג ד
1 . קומפאיטל 1996 בע"מ

2 . תורג'מן דני
3 . תורג'מן יוסי

4 . חיים אליהו
הנתבעים
עוה"ד קנטור ומזוז

ע"י ב"כ

פסק דין
1. לפני תביעה כספית של בנק למשכנתאות כנגד חברה לווה והערבים לה.

מבוא
2. תביעה זו החלה דרכה לפי סדר דין מקוצר. בישיבה מיום 27.10.05 נתן בית המשפט (כב' השופטת סימון) תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים בענין הגנת הנתבעים.

3. אף שדרוש רקע עובדתי מסוים על מנת להבין את טענות ההגנה אשר העלאתן אושרה, יובא תחילה נוסח ההסכמה בין הצדדים בענין טענות אלו (ורק לאחר מכן, הרקע העובדתי), על מנת להקל על קורא הרקע העובדתי, להפריד בין עיקר לטפל.

4. ההסכמה אשר אושרה בהחלטה, קבעה כדלקמן:

"1. תנתן לכל המבקשים רשות להתגונן בטענה, כי עובר לחתימה על מסמכי ההלוואה וגם לאחריה, התחייב המשיב שלא ידרוש את החזרת ההלוואה מהמבקשים אם עסקת היסוד, דהיינו עסקת רכישת המקרקעין, שבגינה נטלה ההלוואה מעת [כך במקור- ת.א.] המשיב, תוכשל מסיבה כלשהי על ידי המוכר; כי נציגי התובע התחייבו שבמקרה כזה יפעל התובע ישירות נגד בנק דיסקונט, שהינו הבנק המלווה של הפרוייקט, לצורך קבלת הכספים באמצעות מימוש ערבויות חוק המכר ורק לאחר מכן אם יהיה צורך, יפעל התובע נגד המבקשים.

2. תנתן למבקשים 2-4 (כולל) רשות להתגונן בטענה, כי הסכימו לחתום כערבים לאחר שנאמר להם ע"י נציגי המשיב, שבמקרה של צורך בגביית החוב, יפעל המשיב בסדר הבא:
שלב א' - מימוש ערבות חוק המכר מש/1.
שלב ב' - מימוש שתי דירות שמושכנו לטובת המשיב במסגרת הסכם ההלוואה.

כיוון שלא בוצעו הפעולות הנ"ל דינה של התביעה נגד הערבים להדחות.

3. בקשת הרשות להגן לגבי הטענה, כי לחייבת ולערבים נגרם נזק עקב העובדה שהדירות הממושכנות לא מומשו בזמן וכי נזק זה יש לקזז מסכום החוב, תדחה מהטעם שמדובר בחיובים שונים משתי עסקאות שונות ובנזק שאינו קצוב, שלא ניתן לקזזו.
אין בדחיית הבקשה בנקודה זו כדי להוות ויתור או מניעה מהמבקשים להגיש תביעה נפרדת בגין הנזק הנ"ל."

5. טענות ההגנה בגינן ניתנה רשות להתגונן, הן אפוא ממוקדות למדי וב"כ הבנק גם טען כנגד מה שנראה לטעמו כנסיון להרחיב את החזית.

בשלב זה נעבור לתאור רקע עובדתי וכללי.

רקע עובדתי וכללי
6. הנתבעת 1 היא חברה (להלן - "הנתבעת" או "החברה").

ביום 26.7.98 חתמה החברה על חוזה הלוואה עם התובע (להלן - "הבנק" או "בלמ"ש"), במסגרתו נטלה הלוואה בסך של 357,600 ₪ (להלן - "ההלוואה").

7. הנתבעים 2-4 חתמו כערבים לחוזה ההלוואה. הנתבעים היו בעלי מניות בחברה ואינם בגדר ערב יחיד או מוגן.

8. מסמכי ההלוואה נחתמו בסניף "מרכז הנגב" של הבנק, אשר מספרו 922.

9. הגורם אשר טיפל מטעם החברה כלפי הבנק בעניני ההלוואה, הוא הנתבע 4, אשר גם נתן את התצהיר העיקרי מטעם הנתבעים בתיק (להלן גם - "אלי").

10. ההלוואה ניטלה בהקשר רכישת דירה או דירות בפרוייקט שנבנה באשקלון בסמוך לים, על ידי חברת "נוף ים כחול השקעות ופיתוח פרוייקטים (1995) בע"מ" (להלן, בהתאמה - "נוף ים כחול" ו"הפרוייקט"). הבנק אשר שימש כבנק מלווה של הפרוייקט, היה בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן - "בנק דיסקונט")

11. שתי הדירות הרלוונטיות לענייננו בפרוייקט, הן דירות המכונות " דירה 426" ו-" דירה 428". שתי דירות אלו שועבדו לבנק (בלמ"ש) לצורך קבלת ההלוואה.

כמו כן הוסבה לטובת הבנק ערבות חוק מכר מאת בנק דיסקונט (אשר צורפה כנספח ת/ח לתצהירי התביעה, ומסמך ההסבה צורף כנספח ת/ט).

12. החברה התקשרה עם נוף ים כחול גם לרכישת דירות נוספות (מעבר לשתי הדירות דלעיל). רכישת דירות נוספות אלו לא מומנה באמצעות בלמ"ש.

13. סכום ההלוואה שולם על ידי בלמ"ש ישירות לחשבונה של נוף ים כחול (חשבון הליווי של הפרוייקט).

14. החברה לא עמדה בתשלומי החזר ההלוואה לבנק, והחוב הועמד לפרעון.

15. הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל לשם מימוש הנכסים אשר שועבדו לטובתו.

דירה 428 נמכרה במסגרת הליכי ההוצל"פ, בשנת 2003, לאחר שניתן בענינה "מכתב החרגה" של בנק דיסקונט, לו היה שעבוד על כל הפרוייקט.

16. דירה 426 טרם נמכרה, נכון למועד הדיון.

17. ערבות חוק המכר מאת בנק דיסקונט נמצאת בידי בלמ"ש ולא מומשה.

18. התובענה מתייחסת בעיקרה, ליתרת החוב של הנתבעים כלפי הבנק בגין ההלוואה. סך התביעה, למועד הגשתה (24.3.02), עמד על 486,925 ₪.

19. תצהירי המבקשים אשר הוגשו בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן, כללו מגוון טענות.

כפי שבואר בפתח הדברים, בסופו של יום ניתנה למבקשים רשות להתגונן בטענות מסוימות אשר צוטטו לעיל.

לפי החלטות קודמות, וככל הנראה בהסכמה, נהפך נטל ההוכחה (על שני היבטיו).

דיון
20. שתי טענות ההגנה אשר העלאתן אושרה בהחלטה מיום 27.10.05, עוסקות בדברים אשר הבנק - כך נטען - אמר לנתבעים והתחייב בפני
הם, עובר לחתימתם על המסמכים. בפרט נטען, כי נאמר לנתבעים וסוכם (מבלי להתייחס בשלב זה לדקויות הטיעון בשני היבטיו), כי במקרה הצורך הבנק יפעל תחילה למימוש ערבות חוק המכר ולמימוש השעבודים, ורק לאחר מכן, במידת הצורך, יפעל למול הנתבעים.

21. טעוני הנתבעים הם טעונים בעל פה כנגד מסמך בכתב.

אין מחלוקת ממשית כי מסמכי ההלוואה והערבות כוללים הוראות על פיהן יש לבנק שיקול דעת כיצד להפעיל את הבטוחות שבידיו (סע' 36(ב), (ג) לחוזה ההלוואה נספח ת/ב1 לתצהירי הבנק).

22. אלי אישר בעדותו כי הסיכומים להם טוענים הנתבעים, הם סיכומים בעל פה, כי אין להם אינדיקציה בכתב וכי מדובר ב'תורה שבעל פה' (למשל עמ' 13 ש' 2- 4 ועמ' 20 ש' 13- 14 לפרוטוקול). זאת, אף שיש נושאים לגביהם בוצע שינוי בכתב יד ואף שיש הוראה חוזית לפיה רק שינוי בכתב יחייב את הצדדים (עמ' 13 ועמ' 15 ש' 25- עמ' 16 ש' 9 לפרוטוקול). כמו כן, מכלול הטיעון הינו כי הדברים נאמרו על ידי פקידה בשם מיכל בסניף 922.

23. על אמירות אלו העידו אלי עצמו וכן עד מטעמם של הנתבעים, מר ישראל אביטוב, אשר הצהיר כי ליווה את חברו אלי לסניף הבנק.

24. שני עדי ההגנה הנוספים, הנתבעים 2 ו-3, כתבו בתצהיריהם הקצרים, למעשה, רק כי אלי הוא אשר טיפל בעניני ההלוואה ובקיא בעובדות, וכי הם הגיעו לבנק לחתום על המסמכים לאחר שאלי עדכן אותם, כלשונם - "שהבנק התחייב כי אנו נתבע כערבים רק כצעד אחרון של הבנק כשלפני כן הבנק יפעל מכח ערבות חוק המכר ומימוש הדירות" (סעיף 4 בכל אחד מתצהירי עדים אלו).

מתצהירי נתבעים 2 ו-3 עולה אפוא כי מבחינתם לא היה מצג ישיר של הבנק כלפיהם (אלא באמצעות אלי), ומשכך אין בתצהיריהם כדי להוות ראייה של ממש לתמיכת הטיעון בענין הסיכום.

25. גם מחקירתם בבית המשפט של נתבעים 2 ו-3 עלה כי אין בעדותם של אלו, כדי לתמוך בטענות כלפי הבנק (אשר העלאתן אושרה), כמבואר להלן.

26. הנתבע 3 (יוסי תורג'מן) מתייחס לעניני החברה כאל עניניו של אלי, אף שהוא אחד מבעלי החברה ("ש. אתה ניהלת תביעה נגד נוף ים כחול לפיצוי המוסכם של 100,000 ₪ ? ת. לא אני, אלי השותף; ש. החברה ניהלה תביעה נגד נוף ים כחול ? ת. כן, אלי ניהל אותה", עמ' 7 ש' 10- 13 לפרוטוקול). הוא אינו יודע אילו תביעות הגישה החברה ומה היה בסופן (עמ' 7 ש' 16-20) ולא קרא את המסמכים (עמ' 7 ש' 8-9). אין לעדותו משקל בעניני התביעה.

27. הנתבע 2 (דני תורג'מן) העלה במהלך החקירות גרסאות מורחבות יותר, אשר לפיהן לכאורה היה בקיא בפרטי הארועים יותר מאשר נחזה מתצהירו. הוא גם ניסה לשלב בתשובות רבות, את טרונייתו כנגד אי מימוש הערבות על ידי הבנק, בין אם הדבר היה קשור לשאלה שנשאל ובין אם לאו (למשל, עמ' 8-10 לפרוטוקול). הנתבע 2 אף טען בחקירתו כי הוא "ערב יחיד", ענין שנסתר מתוך המסמכים ושאר העובדות, ואף לא נטען כלל על ידי הנתבעים בכל שלב בדיון (ולא הותר להעלותו).

רמת בקיאותו של הנתבע 2 בעניני ההלוואה היתה נמוכה באופן משמעותי מסברתו שלו בדבר בקיאותו. זכרונו את הארועים ככל הנראה אינו ישיר ("ש. כל מה שאתה מספר לי לא היה ידוע לך בזמן שחתמת על התצהיר? ת. יש דברים שאתה עושה תזכורת גם ממסמכים, אני יכול לזכור? היו לי 10 חברות והייתי חותם בכל מיני מקומות והייתי זהיר", עמ' 11 ש' 1- 3; "ש. אתה קראת את תצהירך לפני שחתמת עליו? ת. כן. ש. למה לא מצאת לנכון לתקן? ת. את מה? ש. את העובדה שהוא כתוב שקרי. ת. אני קראתי את התצהיר של אלי חיים ואנו משחזרים את העניינים", עמ' 10 ש' 5- 10). הוא לא יכול היה לומר את פרטיה של הפשרה שנחתמה למול נוף ים כחול ובנק דיסקונט, אף שהוא עצמו היה חתום עליה (עמ' 11- 12 לפרו').

בכל מקרה, הטיעונים בענין מעמד החתימה אשר הועלו על ידי נתבע זה בחקירה, אינם משנים דבר, ואינם מתייחסים ישירות לטעוני ההגנה אשר העלאתם הותרה. למעשה, יש בטיעונים אלו כדי לגרוע מטעוני ההגנה. אם הנתבע זוכר את מעמד החתימה (ואלי טיפל מבחינתו בענינים רק לאחר מכן), ואין הוא מעלה טענה - בתצהיר או בחקירה - כי מי מאנשי הבנק אמר או הבטיח לו דבר מה בענין סדר גביית בטוחות, מחזק הדבר את הטענה, כי דברים כאלה לא נאמרו. כפי שצוין לעיל, בתצהירו של עד זה לא צוין כי הדברים נאמרו על ידי מי מאנשי הבנק (אלא על ידי אלי).

סופם של דברים, לא מצאתי ליתן לעדות זו, של הנתבע 2, משקל של ממש.

28. העדויות אשר התייחסו במישרין להבטחות הנטענות של הבנק, הן - כאמור - עדויותיהם של אלי ושל ישראל אביטוב, אשר העידו כי ההבטחות ניתנו בנוכחותם. לעדויות אלו נתייחס להלן.

29. התובע, מנגד, הביא לעדות את גב' אילנה בן חמו שהיא נציגת הבנק אשר שמה מופיע במסמכים וברישומי הבנק כגורם אשר מולו נחתמה ההלוואה. עדה זו הצהירה, בין השאר, כי היא מזהה את חתימתה ואת "עקבותיה" במסמכי ההלוואה, כי היא היתה נציגת הבנק בסניף 922 במועד הרלוונטי, כי אינה מוסמכת ואינה נוהגת לעשות "סיכומים בעל פה" עם לווים או ערבים, ואין לדבר זה תוקף. העדה ציינה בתצהיר, בהגינותה, כי אינה זוכרת ארועים מלפני 8 שנים, אבל מתוך החומר והתנהלותה ונוכח חריגות הטענות (שאם היה בהן אמת, היתה זוכרת מקרה כה מיוחד), היא מצהירה "בוודאות מלאה" כי אין שחר לטענות כי הנתבעים קיבלו הבטחות לגבי סדר גבייה, ובפרט בענין מימוש בטוחות כלשהן לפני שיתבעו.

כן הביא הבנק לעדות, עובדת בשם מיכל (בן סימון), לה יוחסו לכאורה טעוני הנתבעים בענין ההבטחות השונות. עדה זו הצהירה כי עבדה אותה עת בסניף 921 ולא בסניף 922 (בו עברה לעבוד לאחר מכן), כי אין היא מכירה או זוכרת את אלי או מר אביטוב, כי היא בטוחה שלא נתנה כל תשובה בנושא משפטי או שינוי ממסמכי הבנק. אין היא מוסמכת לכך, אינה בקיאה בכך, ומעולם לא עשתה כן.

בנוסף, העיד (עבור התובע) פקיד מהמחלקה המשפטית, אשר עדותו התייחסה בעיקר למסמכים ואין חולק כי לא דיבר עם הנתבעים מעולם ולא פגש אותם במועדים הרלוונטיים. משכך, עדות זו אינה בעלת משקל לגבי טענת הנתבעים בענין מה שנאמר להם עובר לחתימת המסמכים.

30. לאחר ששמעתי את העדים אשר התייחסו למעמד חתימת המסמכים, והתרשמתי מעדותם, לא שוכנעתי כי הובטח לנתבעים סדר גבייה ומימוש בטוחות כנטען על ידם.

31. העדות המרכזית מטעם הנתבעים היא עדותו של אלי, שהוא בעל דין ובעל אינטרס מובהק בתוצאה. בעדות זו ניכרו סתירות ועלו בענינה סימני שאלה.

כך למשל, בכל הנוגע לשאלה האם ניתנה ההלוואה על ידי בלמ"ש לצורך רכישת שתי הדירות או שמא לצורך רכישת דירה 428 בלבד (בעוד דירה 426 כבר נרכשה על ידי הנתבעים ואך שימשה לצורך בטוחה). אלי התעקש בעדותו כי - בניגוד לכתוב במסמכי הבנק - ההלוואה נלקחה לצורך רכישת שתי הדירות (ואין מדובר במקרה בו דירה 426 רק שימשה כבטוחה). אלי טען כי העובדה שמספר דירה זו (426) מופיע במסמכי הבנק בכתב יד, בסוף ההסכם, כבטוחה בלבד, נובעת מענין טכני של הבנק אשר הדפיס רק את דירה 428 במסמכיו (עמ' 23 ש' 20 - עמ' 24 ש' 4 לפרוטוקול).

מעבר לעובדה שמדובר בעדות בעל פה כנגד מסמך בכתב, ואף כנגד מסמך ששונה באופן ספציפי, מדובר בטענה הסותרת את הצהרותיו המפורשות של העד בשני תצהירים שהגיש לבית המשפט. הן בתצהיר העדות הראשית שהוגש (סע' 12- 14) והן בתצהיר שנתן בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן (סע' 20- 22) טען אלי במפורש ובבירור כי ההלוואה ניטלה עבור דירה 428 בלבד, וכי היה זה הבנק אשר התעקש לקבל בטוחה נוספת ומשכך שועבדה גם דירה 426.

32. עוד התחוור במהלך החקירה, כי אלי "השמיט" מתצהירו עובדות שאינן נוחות לו. בתצהירו נכתב (סע' 39, 40), כי החברה קיבלה

פסק דין
כנגד הקבלן על סך 100,000 ₪. נשמט מהתצהיר כי פסק הדין האמור אינו בתוקף, ולא היה בתוקף במועד חתימת התצהיר, לאור פשרה בין הצדדים הרלוונטיים, פשרה במסגרתה היו דווקא הנתבעים אלו ששילמו כסף נוסף לקבלן (ת/3). הפשרה נחתמה כאמור, עוד קודם למועד תצהירו של אלי, אך למרות האמור זאת אין היא נזכרת בו, והתצהיר משקף לכאורה מצב בו קיים

פסק דין
שריר ותקף כנגד הקבלן (עמ' 28 ש' 12 - 19, עמ' 31 ש' 10 - עמ' 31 ש' 8 לפרוטוקול). ההסבר שניסה אלי לתת לדבר, עת עומת עימו, ולפיו התשלום הנוסף נעשה כנגד דירות שזהו שווין (ולכן "לא הפסידו"), אינו גורע מקיום טעונים חלקיים ומגמתיים בעדות.

33. לא זו בלבד שהעד לא כתב בתצהירו את מלוא העובדות, אלא שהוא (בשם הנתבעים) נמנע, באותו הקשר עצמו, מגילוי מסמכים מלא, כדי למנוע מהבנק גישה למידע. הנתבעים, מסתבר, לא גילו לבנק את דבר קיומו של הסכם הפשרה למול הקבלן (הנזכר לעיל). משנשאל על כך בחקירה נשמעה התשובה כך - "...אני שומר את זה... אנו הרי במלחמה. אני מגן על עצמי. אתה הצגת את זה לבד. אתה שואל למה לא הגשתי?..." (עמ' 29 ש' 1-4 לפרוטוקול). אין זו תשובה שיש בה לרפא את המחדל. למעשה, יש בה כדי ללמד על דרך התנהלותו של העד.

34. מעדותו של אלי ניכר כי מדובר באדם מתוחכם הבקיא ומנוסה בעסקים. אין זה סביר כי אדם מעין זה נכון לקבל אמירה בעל פה מפקידת בנק ולפיה דברים מרכזיים בעניני בטוחות (ולפי עדות חברו של אלי, מר אביטוב, מדובר היה ב"דבר מאד מהותי ומאד משמעותי, רוב השיחה נסובה סביב הנושא הזה", עמ' 5 ש' 12 לפרוטוקול), יקבעו לפי סיכום בעל פה שביניהם ולא לפי ההסכמים עליהם חתם. סביר הרבה יותר כי מדובר באדם שיודע היטב כי אין סיכומים "בעל פה" מול הבנק עם הפקידה, ורק דברים המקבלים אישור בכתב הם המחייבים. כאשר עומת עם העובדה שחתם על הסכם שכולל הוראות מפורשות הנוגדות את שלכאורה סוכם, לא היתה עדותו משכנעת (עמ' 26 ש' 20 - עמ' 27 ש' 18 לפרוטוקול, עמ' 15 ש' 25 - עמ' 16 ש' 7 לפרוטוקול).

35. העדות הנוספת מטעם הנתבעים בהקשר המחוייבויות הנטענות של הבנק, היתה עדותו של מר אביטוב. עדות זו היתה ענינית וישירה יותר. על פניו, מדובר באדם נטול אינטרס עיסקי. אמנם, בין העד לבין בלמ"ש היו מחלוקות וב"כ הבנק ניסה לצייר את העד כמי שיש בליבו על בנקים למשכנתאות בכלל, ועל בלמ"ש בפרט, אולם לא מצאתי לתת לרכיב זה משקל מכריע או לאיין את עדותו בשל כך.

יחד עם זאת, אין זה סביר בעיני כי העד זוכר את אשר אמרה פקידת בנק לחברו, במפגש לפני 8 שנים, שלא היה המפגש היחיד אליו הלך העד יחד עם חבר זה בענין הלוואות שונות, כאשר כל פרט אחר בענין אותה הלוואה נשמט מזכרונו של העד, ובכלל זה בענין תקופת ההלוואה, אחוז הריבית, ועוד (עמ' 5 לפרוטוקול). לא רק פרטי ההלוואה הגדולה נשמטו מזכרונו של העד, אלא גם עצם העובדה שהוגשה כנגדו ע"י בלמ"ש תביעה לבית המשפט (ת/1 והשווה עמ' 4 ש' 5- 14 לפרוטוקול) וכי היו לו טענות כנגד הבנק (להן השיב הבנק במכתב ת/2). מהחומר שלפני עולה אמנם כי אין מדובר בתביעה גדולה כנגד העד, או כי מדובר בטעונים של העד כלפי הבנק שהגיעו כשלעצמם לתביעה, אולם העדר זכרונו של העד בנושאים אלו העוסקים בעניניו הוא (ועדותו החוזרת "לא זכור לי", עמ' 4- 5 לפרוטוקול), אינו מחזק את הטענה כי יש באפשרותו לזכור דווקא דברים שארעו למול הבנק לאדם אחר, שנים ארוכות קודם לכן. לאחר שקילה ועיון, לא מצאתי כי יש בעדותו של מר אביטוב כדי להביא את החיזוק הדרוש לגרסת הנתבעים ולסתירת המסמכים הכתובים והחתומים על ידם.

36. עוד יצויין כי לשיטת הנתבעים עצמם, היה אדם נוסף המעורב במו"מ שהביא ליצירת ההתחייבויות הנטענות, והוא מנהל בנק לאומי סניף נגב. למרות האמור, לא הוגש תצהירו של עד זה מטעם הנתבעים, הנתבעים לא ביקשו ממנו להעיד (עמ' 19 ש' 16 - 20 לפרוטוקול) ואף לא התבקש זימונו מטעמם (אם היה נטען כי בשל מקום עבודתו, לא ניתן לקבל ממנו תצהיר). העדר הנסיון להעיד עד זה, שלכאורה יכול היה לתמוך בגירסה שבעל פה כנגד סיכומים בכתב, פועלת כנגד הנתבעים.

37. במקביל, מצאתי את עדות נציגות הבנק אמינות. ככלל, לא ניסו העדות להתחמק או להתחכם. הכרתן בזמן שחלף וחסרונו על זכרונן, פעל לטעמי להגברת מהימנותן, ולא להיפך. טענת הנתבעים בסיכומיהם (סע' 13) לפיה אישרה נציגת הבנק כי יש דברים שנאמרים ולא נכתבים, הינה לטעמי משום הוצאת דברים מהקשרם. העדה לא דיברה על התחייבויות הבנק כלפי ערב אלא על ההסברים שניתנים במעמד החתימה (כמו פרטי ההלוואה) וזאת לאחר שאמרה מפורשות כי אין אפשרות לשינוי "אלא אם כן הנהלת הבנק אישרה את זה" (עמ' 62 ש' 19- 20), ובאותו שלב בו אמרה כי היא אינה "נכנסת" להסברים על הבטחונות (עמ' 63 ש' 20- 21). גם בתצהירה של העדה (סע' 7) נכתב, והדבר הוזכר לעיל, כי אין לעדה סמכות להתחייב כלפי לווה או ערב בהתחייבות הנוגדת את ההסכמים הכתובים וכי מעולם לא עשתה כן. עצם העובדה שלא כל החלפת מלים בין פקידה לבין לקוח מקבלת ביטוי בכתב, אינה נמצאת במחלוקת.

גב' בן חמו, שהיא אשר חתומה כמי שטיפלה על ההלוואה למול המבקשים, הצהירה באופן מפורש ובברור (סע' 10- 12 לתצהירה) כי הסכם ההלוואה והמסמכים הנלווים משקפים את מלוא ההסכמות בין הצדדים, כי אין היא עושה סיכומים בעל פה עם לווים או ערבים, כי כל שינוי מוצא ביטוי בכתב יד בסוף ההסכם, כי חריגה מהנוסח מחייבת אישור הנהלה מראש וכי אין היא נותנת פרשנות להסכם ההלוואה אלא רק חוזרת על נתוניה הספציפיים. עדותה לא נסתרה ולא עורערה.

38. גרסתן של עדות הבנק אף סבירה יותר ומתיישבת עם המסמכים. אמנם התברר כי לעתים היה "גיבוי", של צוותים 922 ו- 921, וכי אם פקידה מסוימת היתה חסרה ביום מסוים, פקידים אחרים באותו צוות יכולים היו לעיין בתיק ולסייע במה שנדרש. עם זאת, אין זה סביר לטעמי כי במסגרת גיבוי זה, מסמכי הלוואה יחתמו על ידי נציגה אחת (גב' בן חמו) בעת שמי שטיפל בהחתמה היא נציגה אחרת (גב' בן סימון, כטענת הנתבעים). כל המסמכים נושאים אותו תאריך (ואין הדבר נפגם משום שעל מסמך מסוים, ההודעה לערב, אין מקום נפרד לאימות חתימה). גרסת העדות אף סבירה יותר בשים לב לאופיין הבלתי שגרתי של המחוייבויות אשר הנתבעים טוענים כי הבנק נטל על עצמו.

39. אף לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעים בסיכומיהם (סע' 20, 21) כי עצם העובדה שהבנק ניסה לממש את הערבות הבנקאית, יש בה כדי להוכיח את התחייבויות הבנק הנטענות. נסיון לממש בטוחה הוא דבר אחד, התחייבות נטענת לעשות שימוש בבטוחות בסדר מסוים דווקא, היא דבר אחר.

40. התרשמותי היתה כי הסכסוך נובע במידה רבה, מכעסו של אלי על התנהלותו של הבנק בענין ערבות חוק המכר ובענין מימוש דירה 428. אלי סבור כי הבנק יכול היה לממש את הערבות ולצמצם את החוב במידה רבה, וכן סבור כי הדירה נמכרה על ידי נציג הבנק במחיר שהיה רחוק מאד משוויה וכך לא מוצתה דרך זו להפחית את סכום החוב (ר' למשל דרך ניסוח סע' 19- 24 לתצהיר אלי, עדותו של אלי בעמ' 19 ש' 5- 15 ובעמ' 21 ש' 23- 26, עדות דני בעמ' 10 ש' 14- 16, ועוד).

יתכן כי אכן יכול היה הבנק לפעול בדרך יעילה יותר במימוש הבטוחות שהיו בידו. אולם, הנתבעים לא קיבלו רשות להתגונן בטענה כי מדובר בהתנהלות רשלנית של הבנק אלא רק בטענה כי הובטח והוצג להם שיהיה סדר מסוים במימוש הבטוחות ולפי שסדר זה לא קוים, הם פטורים מהערבות ונגרמו להם נזקים.

לפי שנקבע כי לא הוכחו התחייבות או מצג של הבנק לפי הנטען, נשמטות טענות הגנה אלו של הנתבעים, מבלי להכריע בענין רשלנות או כל פגם נטען אחר בדרך התנהלות הבנק.

41. למעלה מן הצורך יצויין כי הדיון העלה פנים לכאן ולכאן בשאלת קיום ליקוי בהתנהלות הבנק. כך, בעוד לא הוברר מדוע לא פנה הבנק בדרישה למימוש הערבות קודם ל- 9.11.03 (נספח ת/כג), על פניו היה קושי לכאורי במימוש הדירות משום שלא ניתנו מכתבי החרגה, בשל חוב שהיה לקבלן כלפי בנק דיסקונט. כמו כן, ביחס שבין הנתבעים לבין הקבלן, היו לצדדים טענות הדדיות ומשכך התנהלו בין הצדדים תביעות משפטיות (שהסתיימו בפשרה אשר במסגרתה שילמו הנתבעים סכום נוסף כנגד דירות). התובע הפנה גם למספר מכתבים בהם נטען כי החברה לא עמדה בהתחייבויותיה ולא התקיימו התנאים לחילוט ערבות חוק המכר. הנתבעים טענו כי מדובר בעדויות שמיעה שיש להתעלם מהן. אין לראיות אלו משקל ב

פסק דין
זה, והדברים מובאים להשלמת התמונה בלבד.
כאמור, הסוגיה אינה דרושה הכרעה לענין תיק זה.

חיוב בחלק יחסי?
42. חלק נרחב יחסית בסיכומי הצדדים הוקדש לטענה שהועלתה על ידי הנתבעים (2-4) בענין חיובם בחלק יחסי בלבד מהחוב, ובטענת הבנק כי יש לדחות טענה זו בפרט בשל הרחבת חזית אסורה.

43. הנתבעים טוענים כי דרישת הבנק לחייב את כל הנתבעים בסכום החוב, אינה מתיישבת עם המגיע לבנק לפי המסמכים. בענין זה מפנים הנתבעים לנספח ת/ג לתצהיר מטעם הבנק, "הודעה לחותם ערבות", ולכך שלפי מסמך זה, הערבות הינה "ל- 50.0% מסכום חיובי הלווים". לשיטת הנתבעים, משכך, ולפי שלאחר מכן הוחתם על המסמך גם ערב שלישי (במקור נועד המסמך לשני ערבים), הערבות בפועל של כל ערב הינה לשליש בלבד מסכום ההלוואה.

44. אין חולק כי טענה זו אינה כלולה בטענות אשר העלאתן הותרה בהחלטת בית המשפט (מיום 27.10.05).

45. בסיכומיהם טענו הנתבעים כי יש לאפשר להם להעלות את טענת ההגנה האמורה, אף שלא נכללה בהחלטה, משום שהיא נסמכת על מסמך שגולה לאחר החלטה זו, ובשלב ההליכים המקדמיים.

טיעון זה בעייתי. אין כל הסבר מדוע לא הוגשה בקשה לאחר שגולה המסמך. אין הסבר מדוע לא נכללה הטענה בתצהירי העדות הראשית, אף שנכללו בהם טעונים שנאסרו מפורשות בהחלטה מ- 2005 (כך שברי שאי הכללת טעונים לא נבעה מחשש לטענת הרחבת חזית). עוד אין הסבר מדוע עולה הבקשה רק בשלב הסיכומים, ולאחר שניתנו במהלך ישיבת ההוכחות, לבקשת ב"כ התובע, החלטות הקובעות כי לא יותר שינוי חזית. לכאורה, אין מקום להתיר טענת הגנה זו.

46. במקביל, קיים קושי לקבל את עמדת הבנק. הבנק הוא אשר עתר לחייב את הנתבעים לפי המסמכים ככתבם וכלשונם. הבנק הוא אשר נסמך בראיותיו, להוכחת תביעתו, על מסמך ההודעה לערב בו נכתב כי הערבות תהיה ל- 50% בלבד. בנסיבות אלו, למרות הקשיים בענין העלאת הטענה ולאחר שכל הצדדים התייחסו בטעוניהם לענין, אני מוצאת לדון בטענה לגופה.

47. לגופו של ענין אכן מציין המסמך של הבנק (ת/ג לתצהירי הבנק) כי הערבות תהיה ל- 50% בלבד. הערת הבנק בסיכומיו (סע' 8, 9), כאילו אין באמור במסמך זה כדי להושיע את הנתבעים, משום שבראשו נאמר שיחול רק על ערב יחיד, אינה יכולה להתקבל. ההערה בראש ת/ג אינה אומרת את האמור. ההערה בפתח המסמך אומרת כי במקרה של התקיימות תנאי הגדרת ערב יחיד, יחולו על הערבות הוראות פרק ב' לחוק הערבות, המתייחסות לערב יחיד. השורה הקובעת כי הערבות נקבעה ל- 50% מסכום חיובי הלווים, אינה כתובה באופן מותנה, ואם רצה הבנק לבצע התנייה כאמור, במסמך שנוסח על ידו, היה עליו לעשות כן באופן מפורש. אם מסמך ת/ג לא היה רלוונטי כלל לגבי הנתבעים, כנטען בסיכומים, לא היה מקום להחתמתו. בנסיבות אלו, איני מוצאת לנכון לפסוק לזכות הבנק יותר מאשר מזכים אותו המסמכים עליהם הוא מסתמך.

48. במקביל, אף שגם כתוב במסמך ת/ג כי מספר הערבים שנקבע להלוואה הוא 2 (ולבסוף היו 3), איני מוצאת לבצע "התאמה" של התנאי המפורש בענין היות הערבות ל- 50% מסכום ההלוואה (ולקבוע כי הערבות היא לשליש). כאמור, לא ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בטענה האמורה, לא התבקש תיקון בשלב כלשהוא, ובשונה לענין חלק של 50% העולה מהכיתוב, ביצוע הפחתה נוספת דורש קבלת גירסה משתמעת בלבד. לכך אין מקום.

סיכום
49. לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בכפוף לאמור בסעיפים 42- 48 לעיל, היינו כך שהערבות הינה ל- 50% מסכום חיובי הלווה.
הבנק יגיש פסיקתא מתאימה בתוך 14 יום (בה הוא רשאי לכלול הוצאות לפי קבלות שיצורפו ושכ"ט עו"ד).

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ד בניסן, תשס"ז (12 באפריל 2007), בהעדר.

תמר אברהמי
, שופטת









א בית משפט שלום 166621/02 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' קומפאיטל 1996 בע"מ, תורג'מן דניף, תורג'מן יוסי, חיים אליהו (פורסם ב-ֽ 12/04/2007)