Google

אבו טיר נעמאן - מיכאל קוזוקין

פסקי דין על אבו טיר נעמאן | פסקי דין על מיכאל קוזוקין

5259/04 א     15/04/2007




א 5259/04 אבו טיר נעמאן נ' מיכאל קוזוקין




1
בתי המשפט

א 005259/04
בבית המשפט השלום בירושלים
כבוד השופט שמעון פיינברג
- סגן נשיא
לפני:
אבו טיר נעמאן

בעניין:
התובע
מאירי אדי

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
מיכאל קוזוקין
הנתבע
יגאל ויינשטיין

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
1. בפני
תביעה כספית בסך 70,000 ₪ עבור נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים שבמהלכה נהג הנתבע ברכב אשר פגע ברכב התובע.

2. התאונה אירעה ביום 19.4.1997. אין מחלוקת לעניין אחריותו של הנתבע לתאונה. הוא הורשע בבית המשפט לתעבורה ביום 30.12.07, בביצוע עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, חבלה של ממש, נסיעה ברמזור באור אדום ובנהיגה במהירות בלתי סבירה.

3. הטענה העיקרית של הנתבע הינה שהתובע השתהה יתר על המידה בפני
ה אליו ובהגשת התביעה ובכך גרם נזק לנתבע. לטענת הנתבע, יש בהתנהגות התובע כדי להצדיק דחיה של התביעה.
במאמר מוסגר, יצוין, כי טענת התיישנות שהועלתה על ידי הנתבע נדחתה בהחלטה מיום 26.5.05 בבש"א 4073/05, וזאת משום שהתביעה הוגשה ימים ספורים לפני חלוף 7 שנים ממועד התאונה.

4. במקרה הנדון, טוען הנתבע כי הרכב שעליו נהג היה של מעבידו, חברת "רב זרועות" (שאף היא נתבעה בתביעה, וניתן כנגדה

פסק דין
בהעדר הגנה). מנהל החברה, ששמו משה, הציג בפני
ו מצג, שהרכב מבוטח בביטוח חובה וצד שלישי. לפיכך, היה הנתבע סמוך ובטוח, כי נזקי התאונה של התובע מכוסים על ידי הביטוח של המעביד.
לטענת הנתבע, נודע לו לראשונה על התביעה הנדונה רק 7.5 שנים אחרי התאונה, עת הומצא לו כתב התביעה. אז גם נודע לו, כי חברת הביטוח של המעביד טענה בהתכתבות עם בא כוח לשעבר של התובע, שהביטוח של מעביד בוטל עקב אי תשלום הפרמיה. הנתבע טוען, כי נגרם לו נזק עקב השהיית הפניה של התובע אליו ובשל השיהוי בהגשת התביעה בכך שנמנע ממנו להגיש תביעה כנגד המעביד או מנהלו, משום שתביעה מעין זו בינתיים התיישנה.

5. מעדות התובע ומהמסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, עולה כי בא כוח התובע דאז שלח מכתבים אל המעביד לקבלת פיצוי בגין נזקיו, אך לא נענה. הוא גם שלח מכתב לנתבע אך לכתובת שגויה (לכתובת : רחוב אדמונד פלג 413/20 ירושלים, שהיא הכתובת שמופיעה בכתב האישום שהוגש כנגד הנתבע בבית המשפט לתעבורה). התובע הודה כי בא כוחו לשעבר לא פעל במהירות ראויה לקדם את התביעה ולכן העביר את הייצוג לבא כוחו הנוכחי.

6. בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים נז (5) 433 נקבעה הלכה לעניין דחיית תובענה בטענת שיהוי בזו הלשון:
"שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפני
יה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע - שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. קיים תנאי חלופי נוסף שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-לבו של התובע...ואיחור בהגשת תביעה הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתור או מחילת התובע על זכות התביעה. השתהות בתחום תקופת ההתיישנות הינה זכותו של המתדיין, והיא עשויה לעתים לשמש אמצעי חשוב בדרך לפתרון המחלוקת מחוץ לערכאות. לפיכך קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע על אודות ויתור או מחילה מצדו על זכות התביעה הנתונה לו. טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על-ידי הטוען לה ".
7. במקרה הנדון, לא הוכח כי היה ניצול לרעה של ההליך השיפוטי על ידי התובע. הוא ניסה, באמצעות עורכי הדין שלו, למצות את תביעתו, תחילה כנגד המעביד וחברת הביטוח שלו, וכאשר לא נענה, פנה גם אל הנתבע. ייתכן והתובע באמצעות בא-כוחו יכלו לעשות יותר לקדם את התביעה, ואולם אין ראיות לכך שדבר נגרם, כאמור, בשל ניצול לרעה או בחוסר תום לב. כמו כן, אין ראיות לכך שהתובע זנח את תביעתו.
באשר לטענה שהנתבע שינה את מצבו לרעה, גם כאן הטענה לא הוכחה. הנתבע לא עשה כל בירור אצל מעבידו או מנהלו במהלך המשפט כאשר לקיומו של ביטוח כפי שנטען בפני
ו, וגם לא בדק אם חברת הביטוח, אם היתה, התנערה מאחריות ביטוחית בשל אי תשלום פרמיה, כנטען במכתבי ב"כ התובע.
מכל מקום, לא הוכיח הנתבע כי התיישנות תביעתו כלפי המעביד או כלפי מנהלו, בעילה של רשלנות (בשל אי הגשת תביעה על פי פוליסת ביטוח צד ג', או בעילה של רשלנות ומירמה כתוצאה מהסתרת העובדה ממנו שנסיעה שביצע היתה ללא ביטוח תקף). הרי הנתבע בעצמו טוען שנודעו לו עובדות המקימות את עילת התביעה כנגד המעביד או מנהלו רק כשהומצא לו כתב התביעה. לפיכך, קיימת לכאורה זכות תביעה לנתבע לתבוע בתביעת תחלוף את המעביד או את המנהל שלא התיישנה; לכאורה קמה לנתבע טענה של "התיישנות שלא מדעת" (סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958) למקרה שטענת התיישנות היתה מועלית כלפי תביעתו.
לאור כל האמור, אני דוחה את טענת השיהוי.

8. באשר לנזק, הנזקים הישירים לרכב הוכחו באמצעות חוות דעת של שמאי רכב מטעם התובע, מר מילאד שקור, והתמונות של רכב התובע לאחר התאונה. מימצאי חוות הדעת לא נסתרו בחקירה נגדית של המומחה.
ב"כ הנתבע טען כי נפגעה זכותו של הנתבע להביא חוות דעת נגדית, משום ששרידי רכב התובע נמכרו בסמוך לאחר התאונה. אני דוחה את הטענה. מהנתבע אמנם נמנע לבדוק את הרכב, אולם הדבר נעשה בתוך לב משום שהתובע סבר שבזמנו בעלי הדין הנכונים שלו הם המעביד וחברת הביטוח. יתר מכך, ב"כ הנתבע לא הצביע על כל תמיהה בחוות הדעת הנותנת יסוד להאמין ששמאי אחר היה מגיע למסקנות שונות בצורה מהותית מהמסקנות אליהן הגיע השמאי שקור.
על פי חוות הדעת ועדותו של המומחה, הנזק הישיר לרכב הינו בסך 18,196 ₪ נכון למועד חוות הדעת 21.5.1997.

9. בנוסף, יש להכיר בנזקים העקיפים שנתבעו, ואולם באופן חלקי בלבד, משום שלא הובאו ראיות מלאות להוכחת שיעור הנזק.
כעיקרון, יש להכיר בהפסדים שנגרמו לתובע עקב השבתת הרכב, שהוא רכב טרנזיט להסעת נוסעים. הרכב נרכש זמן קצר לפני התאונה, ולכן, אני מקבל את טענת התובע כי אין לו ראיות מלאות באשר ליכולת ההשתכרות מהסעות באמצעות הרכב. בדרך של אומדן, אני קובע הפסד בסך 6,000 ₪ (המבוסס על עדותו של התובע, הסבירה בעיני, שניתן להרוויח סכום של 2,000 ₪ לחודש בהסעת פועלים, למשך מספר חודשים, לאחר ניכוי מסים החלים על ההכנסה). התובע העיד על אפשרות להסיע נוסעים תמורת 35 ₪ לנסיעה אך לא ברור מעדותו אם מדובר בהסעות במקום הסעות פועלים בעד תמורה חודשית או בנוסף.
יש להכיר בעלות העברת רישום הבעלות ברכב (216 ₪), שירדה לטמיון בעקבות התאונה, וכן בשכ"ט השמאי (1584 ₪).
אני פוסק לתובע בדרך של אומדן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 1,500 ש"ח עבור הטרחה שנגרמה לו בעקבות התאונה והאכזבה מאובדן הרכב החדש שרכש.

10. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 27,486 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.6.1997 (מועד ממוצע) ועד לתשלום בפועל. כמו-כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ + מע"מ, וכן הוצאות משפט (לרבות אגרת התביעה וכן שכר עדות המומחה בבית המשפט, בסך 600 ₪ + מע"מ).

11. המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ צדדים בדואר רשום.

ניתן היום כ"ז בניסן, תשס"ז (15 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.

שמעון פיינברג
, שופט
סגן נשיא









א בית משפט שלום 5259/04 אבו טיר נעמאן נ' מיכאל קוזוקין (פורסם ב-ֽ 15/04/2007)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים