פסקי דין על עליל בן חליל ריאד | פסקי דין על שלמה ארובס |

721/85 עפ     27/02/1986




עפ 721/85 מדינת ישראל נ' עליל בן חליל ריאד, שלמה ארובס




(פד"י מ(1) 447)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ערעור פלילי מס' 721/85
השופטים: כבוד השופט א' ברק
,
כבוד השופט ד' לוין
,
כבוד השופטת ש' נתניהו

המערערת: מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד נ' בן-אור
, עוזר ראשי לפרקליט המדינה

נ ג ד
המשיבים: 1. עליל בן חליל ריאד

2. שלמה ארובס

ע"י ב"כ עו"ד פ' שלו

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' שבתאי) מיום 8.8.85 בת"פ 972/84.
פסק דין
השופט ד' לוין
: לפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע התנהל הליך פלילי נגד המשיבים (ת"פ 972/84). בין היתר הואשמו השניים בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. שישה היו עדי התביעה, אשר שמותיהם צוינו בכתב האישום, ושניים מהם היו עדים מרכזיים, שעדותם עשויה להכריע את הכף. העד האחד התייצב בבית המשפט והעיד, והוא הוגדר לצורך עניינונו - עד מדינה, שהיה שותף לעבירות. העד האחר (שמעון עמר) הוזמן להתייצב בית המשפט למסור עדות, אך למרות שקיבל את ההזמנה, התחמק מלהופיע. הוצא צו הבאה נגדו והוא לא אותר, כי הדיר רגליו מכתובת מגוריו.
התביעה ביקשה את דחיית הדיון פעם ועוד פעם וגם נענתה, עד שהשופט המלומד שדן בעניין (י' שבתאי) לא ראה מקום לכל דחייה נוספת בשל התמשכות הדיון, בעוד המשיבים מוחזקים במעצר עד תום ההליכים. לפיכך סיימה התביעה את הבאת עדיה וגם ההגנה השלימה את הבאת העדויות מטעמה, והדיון נקבע לשמיעת הסיכומים.

יומיים לפני המועד שנקבע לשמיעת הסיכומים אותר העד, ונוצרה האפשרות להשמיע את עדותו בבית המשפט. בית המשפט נתבקש להרשות בשלב זה זימון עד התביעה למתן עדות ולחכות עם שמיעת הסיכומים, אך בקשת התביעה נדחתה מאותם הנימוקים, אשר על פיהם סורבה בקשת התביעה לדחייה קודמת.

בקשת התביעה מעוגנת הייתה בסעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, והיא גם תואמת את הפסיקה של בית משפט זה (ראה ע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל
, פ"ד לה (3) 505).

משסירב השופט המלומד לדחות את הדיון, נשמעו הסיכומים וניתן

פסק דין
, המזכה את המשיבים מעבירות הסמים שיוחסו להם ומרשיעם בעבירות אחרות שעברו.

ערעור זה מטעם המדינה מופנה כנגד זיכוי זה, שאפשר שלא היה מתקיים אילו נשמעה עדותו של העד שמעון עמר בטרם הושלם הדיון.

לאחר ששמענו את טענות הפרקליטה ואת תשובת הסניגורית המלומדת התרשמנו, כי עדותו של עד זה היא אכן עדות חשובה במשפט, וייתכן שיכלה להכריע את הכף, אילו הייתה זוכה לאמונו של בית המשפט.

לטענת המדינה, היה לכאורה בכוחה של עדות זו להוות משענת עיקרית להרשעה, כשהיא מתחזקת בדברים שהשמיע העד האחר ובראיות האחרות, והיא יכלה גם להוות את הסיוע, שחסר לעדותו של עד המדינה.

בנסיבות אלה דעתנו היא, כי מיצוי הדין חייב זימונו של העד לעדות ושמיעת דבריו בטרם הוכרע הדין. זהו המקרה המובהק, שראוי כי ייעשה בו שימוש בסעיף 167 הנ"ל.

אשר על כן אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק הדין בת"פ 84/972, ככל שמדובר בזיכוי המשיבים בעבירות הסמים, ומחזירים את הדיון לדרגה הראשונה ולשופט שדן בעניין, על מנת שישמע את עדותו של העד שמעון עמר וינהג על פי הכללים שבסעיפים 167, 168, 169 של חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] הנ"ל.
ניתן היום, י"ח באדר א' תשמ"ו (27.2.86).








עפ בית המשפט העליון 721/85 מדינת ישראל נ' עליל בן חליל ריאד, שלמה ארובס, [ פ"ד: מ 1 447 ] (פורסם ב-ֽ 27/02/1986)