פסקי דין על ואיל מחמוד אבו חאמד | פסקי דין על ראיד אבו חאמד | פסקי דין על חוסין חדר אבו ראס

2676/03 עב     19/04/2007




עב 2676/03 ואיל מחמוד אבו חאמד , ראיד אבו חאמד נ' חוסין חדר אבו ראס




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
עב 002676/03


בפני
:
כב' השופטת שפר ורד
- שופטת ראשית
נציג ציבור (עובדים) מר בן יוסף גבעתי
נציג ציבור (מעבידים) מר מיבר דני

19/04/2007



בעניין:
1. ואיל מחמוד אבו חאמד

2. ראיד אבו חאמד



ע"י ב"כ עו"ד
מג'די עאבד

התובעים


נ ג ד



חוסין חדר אבו ראס



ע"י ב"כ עו"ד
אבו ראס אברהים

הנתבע


פסק דין


1. התובעים הנם אחים, תושבי הגדה המערבית.
לטענתם, עבדו בשירות הנתבע במהלך תקופה בת ששה חודשים ברעיית בקר, תוך שהיו מופקדים עליו 24 שעות ביממה.
בתביעה שבפני
נו עותרים התובעים לחיוב הנתבע בשכר עבודה שלא שולם להם בגין כל תקופת עבודתם, תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות ופדיון חופשה.

הנתבע, מצידו, טען בכתב ההגנה שהגיש כי מעולם לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין התובעים.
יחד עם זאת הודה כי סוכם בינו לבין אביהם של התובעים שהתובע מס' 1, שעבד באותה עת בעבודות מזדמנות, יעבוד כשעתיים ביממה בטיפול בעדר הבקר שלו, ובתמורה יסופקו לו מקום לינה ומזון, וכן ישולם לו סך של 1,600 לחודש.
עוד הודה כי התובע מס' 2 ביצע עבורו באופן חד פעמי עבודה של יציקת בטון.
על פי הנטען בכתב ההגנה שולמה לתובעים כל התמורה שלה היו זכאים.

2. השאלות הטעונות הכרעה בענייננו הן כדלקמן –
א. האם שני התובעים עבדו בשירות הנתבע, או שמא רק התובע מס' 1, כפי שטוען הנתבע?
ב. מה היה היקף עבודתם בפועל של התובעים או מי מהם?
ג. מה שיעורו של שכר העבודה לו היו זכאים התובעים או מי מהם?
ד. מה היקפו של שכר העבודה ששולם לתובעים או למי מהם?

3. בפני
בית הדין הושמעה עדותם של התובע מס' 1 ושל הנתבע.
התובע מס' 2 לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא העיד, שכן בעת הרלבנטית היה במאסר.
כבר כעת נאמר כי הן עדותו של התובע מס' 1 והן עדות הנתבע לא היו עקביות והתקשינו לבסס ממצאים עובדתיים על מי מהן, וגם התשתית העובדתית שהוצגה בפני
נו בכל הנוגע למי מבין הסוגיות שבמחלוקת הייתה חלקית וחסרה.
כך, למשל, בעוד שבתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע מס' 1, נטען כי הנתבע פנה אליו ואל אחיו, התובע מס' 2, והציע להעסיקם ברעיית בקר, בעוד שבחקירתו הנגדית הודה כי כל המגעים שקדמו לתחילת עבודתו נוהלו בין הנתבע לבין דודם של התובעים, שמיודד עם הנתבע, ולא היה לו כל חלק הסיכום ביחס אליהם.
ועוד - התובע טען בתצהירו כי עבד משך 6 חודשים, 24 שעות ביממה, ולא קיבל ולו יום חופשה אחד, ואפילו בחגים שנפלו באותה התקופה לא נעתר הנתבע לבקשתו להיעדר מהעבודה.
מאידך, בחקירתו הנגדית אישר כי הנתבע לקח אותו לבית אביו, לפגוש את המשפחה ולנוח - יום אחד בחודש.
התובע טען, אגב, ששני החגים, עיד אלפיטר ואיד אל אידחא נפלו בתקופת עבודתו בשירות הנתבע, בעוד שהסתבר שהראשון נפל בחודש מרס 2001 והשני בחודש דצמבר 2001, ובעוד שלטענת התובע עבד בשירות הנתבע מחודש מאי 2001 ועד לחודש נובמבר 2001.
עוד טען התובע בעדותו, כי עדר הבקר שהיה עליו ועל אחיו לטפל בו מנה 100 ראשי בקר, בעוד שמחקירתו הנגדית הסתבר כי מדובר בעדר של הנתבע ועדר נוסף של מר סאלח זטמה, שרעו יחד באותו השטח, ו"הכל היה מעורבב", כאשר מר זטמה שהה עימם והשגיח גם הוא על העדר שלו, ושני העדרים יחד מנו 100 ראש בקר.
התובע גם טען בתצהירו כי משך כל תקופת עבודתו עבד 24 שעות ביממה, בעוד שבחקירתו הנגדית ציין שהיו ימים שיצא עם הפרות למרעה בבוקר למשך שעות ספורות, והיו ימים ששהה עימן במרעה משעות הבוקר ועד רדת החשיכה.

זאת ועוד - למרות ההכחשה הנחרצת שבכתב ההגנה בכל הנוגע לביצוע עבודת רעיית הבקר ע"י התובע מס' 2, ולמרות העובדה שהתובע מס' 2 לא העיד בבית הדין, הרי שבעדותו של התובע מס' 1 בפני
נו התייחס רק לכך שסוכם בין הנתבע לבין דודו שיתחיל לעבוד אצלו, ואין זכר בדבריו לעצם ההידברות או ההסכמות בדבר עצם השתלבותו של אחיו כעובד נוסף לצידו.

הנתבע, בתצהירו, טען שעדרו מנה 45 ראש בקר בעוד שבחקירתו ציין שמנה 76 ראש.
עוד ציין הנתבע בתצהיר תשובות לשאלון שהומצא לו מטעם ב"כ התובעים, ובתשובה לשאלה מי שמר לו על העדר - שמדי פעם היה מבקר בשטח המרעה, בעוד שבעדותו טען שהוא שהה עם עדרו כל הזמן ושמר עליו מחשש לגניבות, והדגיש כי לא יכול היה להפקיד תפקיד חשוב שכזה בידי התובעים.

4. האם שני התובעים עבדו בשירות הנתבע -
אין חולק, למעשה, כי חרף ההכחשה שבכתב ההגנה, הרי שהתובע מס' 1 עבד בשירות הנתבע תקופה כזו או אחרת ברעיית בקר, והתקיימו בניהם יחסי עובד ומעביד.
שונה המצב לגבי התובע מס' 2, אשר, כאמור, לא העיד בפני
נו, לא הובאו ראיות תומכות לעצם העסקתו ברעיית בקר או הצורך בשני עובדים למטרה זו, וכפי שפורט לעיל גם עדותו של התובע מס' 1 ביחס אליו הייתה חלקית וחסרה.

אשר על כן אין בידינו לקבוע כי התובע מס' 2 הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, להראות כי עבד בשירות הנתבע וביצע עבורו עבודות כלשהן, למעט אותה משימה חד פעמית של בניית וחיזוק גדר, שארכה שלושה ימים, אשר בה הודה הנתבע.

5. אשר למשכה של תקופת עבודתו של התובע מס' 1 -
כאמור, התובע טען כי עבד בשירות הנתבע החל מחודש 06/01 וכלה בחודש 11/01, בעוד שהנתבע טען שעבד רק כשלושה חודשים, החל מחודש 04/01 לערך.
גם בעניין זה, מוטל על התובע הנטל להוכיח כי עבד תקופה ממושכת מזו בה מודה הנתבע, ובהתחשב בהתרשמותנו מעדותו בכלל ומהסתירות שנגעו לעיתוי תקופת עבודתו כפי שפירטנו לעיל, אין בידינו אלא לקבוע כי הוכח בפני
נו שהתובע עבד בשירות הנתבע תקופה בת שלושה חודשים.


6. אשר לשכר העבודה לו היה זכאי התובע מס' 1 -
התובע טען כי סיכם עם הנתבע שישולם לו שכר עבודה שיעמוד על 150 ₪ ליום.
הנתבע, לעומת זאת, טען כי סוכם על שכר עבודה בסך של 1600 ₪ , תמורת עבודה של כשעתיים בבוקר ועוד שעתיים בערב, וכן כי יסופקו לתובע מדור ומזון (שאגב אין חולק כי סופקו לו).

גם הוכחת שיעורו של שכר העבודה המוסכם - מוטלת על התובע, ושוב, חוששים אנו שלא הוכח בפני
נו שסוכם בין הצדדים שישולם לתובע סך הגבוה מזה בו הודה הנתבע.
אמנם, הסך של 1,600 ₪ נמוך משכר המינימום החודשי שהיה נהוג בחודשים נשוא דיוננו, שעמד על סך בדיוק כפול מזה בו הודה הנתבע.
ברם - מעבר לכך ששכר המינימום ננקב במונחי ברוטו, בעוד שהנתבע הודה בזכאות לסך של 1,600 ₪ במונחי נטו, הרי שששכר המינימום החודשי המלא מתייחס לעבודה ב"משרה מלאה", בעוד שבענייננו לא הוכח כי התובע עבד בהיקף העולה על ארבע שעות יומיות מפוצלות לשתיים, ובשאר שעות היממה הועמדו לרשותו מגורים והיה חופשי לעשות לעצמו ולעסוק בענייניו.
העובדה שהועמדו לרשות התובע, תושב השטחים, מגורים בישראל וסופק לו מזון כך שנחסכו ממנו הוצאות המדור והכלכלה - מוסיפה גם היא לדחיית טענה אפשרית בדבר העדר הגיון בהסכמתו להסתפק בסך האמור.

אמור מעתה - לא הוכח בפני
נו אלא זאת שהתובע מס' 1 עבד בשירות הנתבע שלושה חודשים, תמורת שכר חודשי בסך 1,600 ₪, כך שסך כל שכר העבודה לו היה זכאי בגין עבודתו עמד על סך של 4,800 ₪.
יחד עם זאת, ומאחר ואין חולק שלתובעים נמסרו צ'קים לתשלום בגין שכר עבודה בסך של 6,900 ₪, (עובדה שאמנם אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע לפיה מדובר בעבודה בת 3 חודשים בלבד, אך אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק את הקביעה לפיה התובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו) - אנו קובעים שהוכח בפני
נו שהתובעים יחד היו זכאים לשכר עבודה בסך של 6,900 ₪.

7. אשר לשכר לו היה זכאי התובע מס' 2 -
גם בעניינו של תובע זה, ונוכח העדויות והראיות אליהן התייחסנו לעיל, אין בידינו לקבוע אלא זאת שהוכח בפני
נו שעבד שלושה ימים, ושהשכר שהגיע לו, יחד עם שכרו של אחיו, עמד על סך של 6,900 ₪, ומשלא הוכח גובה שכרו היומי, לא נותר לנו אלא לקבוע כי היה זכאי לשכר מינימום, ששיעורו ליום עבודה בעת הרלבנטית עמד על 130.66 ₪, ובסך הכל היה זכאי ל - 392 ₪.

8. תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות -
התביעה שבפני
נו בוססה על הטענה לפיה שני התובעים עבדו 24 שעות ביממה, תקופה בת 6 חודשים.
מעבר לכך שכבר נפסק שטענה לפיה עובד עבד 24 שעות ביממה איננה מתקבלת על הדעת (בין אם בכלל, וודאי שמשך 6 חודשים רצופים...), הרי שבענייננו גם לא הוכח משכו של יום העבודה הנטען, ולא הוכח שהתובע מס' 1 עבד יותר מאשר שעתיים בבוקר ושעתיים בערב, בטיפול בעדר פרות ששהה בסמוך למקום המגורים שהוקצה לו, וביתר היממה היה חופשי לענייניו, מה גם שגם לדבריו נסע מספר פעמים לבית הוריו, ולו ליום אחד, ויצא מהמקום כדי להסתפר ולמטרות אחרות.

התביעה לתוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות נדחית, אם כן.


9. התביעה לפדיון חופשה -
נוכח משכי העבודה שקבענו שהוכחו, הרי שלאור הוראות ס' 3(ג)(2) לחוק חופשה שנתית התשי"א 1951 היה התובע מס' 1 זכאי לפדיון חופשה בסך של 208 ₪, והתובע מס' 2 היה זכאי, לפי ס' 15 לחוק האמור, לתמורת חופשה בשיעור של 4% משכרו, ולסך של 16 ₪.

10. אילו סכומים שולמו לתובעים בפועל?
כפי שצויין לעיל, אין חולק שלתובעים (או לאביהם) נמסרו שלושה צ'קים, כל אחד על סך של 2,300 ₪.
התובעים טענו כי רק אחד מהצ'קים נפרע.
הנתבע טען כי הוא סבור שגם שני הצ'קים האחרים נפרעו, ולחילופין כי שילם במזומן את תמורתו של לפחות מהצ'קים שחזר.

נטל ההוכחה להראות כי שכר שאינו שנוי במחלוקת שולם - מוטל על המעביד, ונטל זה לא הורם בענייננו כלל ועיקר.
זאת - בין אם נוכח העדר העקביות בגרסת הנתבע, ובין אם נוכח העובדה שככל שהדבר נוגע לטענה לפיה שילם חלק מהכספים במזומן - לא זומן להעיד מי שנכח, לטענת הנתבע, במעמד מסירת הכספים, מר סאלח זטמה, שהיה שותפו של הנתבע ולא היתה כל מניעה מלהעידו.

לפיכך, אנו קובעים שהנתבע הוכיח רק זאת ששילם לתובעים סך של 2,300 ₪ .




11. סיכומו של דבר -
א. אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעים סך של 4,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/06/01 ועד לתשלום המלא בפועל.
(יוער כי התובעים ביקשו לחייב את הנתבע בפיצויי הלנת שכר, אולם אלה התיישנו בהתיישנות מהותית).
ב. בנוסף, ישלם הנתבע פדיון חופשה לתובע מס' 1 בסך של 208 ₪, ולתובע מס' 2 בסך של 16 ₪.
גם הסכומים דלעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/06/01 ועד לתשלום המלא בפועל.

בהתחשב בעובדה שהתובעים תבעו סך של מעל 100,000 ₪, וקבענו זכאותם לחלק מזערי מהסך האמור בלבד, החלטנו שלא לתת צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.

12. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום א' באייר, תשס"ז (19 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.

________________ ______________ _______________
ורד שפר – ש. ראשית נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)










עב בית דין אזורי לעבודה 2676/03 ואיל מחמוד אבו חאמד , ראיד אבו חאמד נ' חוסין חדר אבו ראס (פורסם ב-ֽ 19/04/2007)