פסקי דין על כהן גבריאל | פסקי דין על דבח אסתר | פסקי דין על "הדר" חב' לבטוח | פסקי דין על "אבנר" איגוד לבטוח נפגעי רכב |

1711/00 א     14/07/2002




א 1711/00 כהן גבריאל, דבח אסתר נ' "הדר" חב' לבטוח בע"מ, "אבנר" איגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ




בעניין:

42



בתי המשפט


בית משפט השלום אשדוד
א
001711/00


בפני
:
סגן הנשיא כב' השופט ש' חמדני

תאריך:
26/08/02




בעניין:


1 . כהן גבריאל


2 . דבח אסתר


ע"י ב"כ עו"ד
עוז יעקב

התובעים


נ
ג
ד



1 . "הדר" חב' לבטוח בע"מ


2 . "אבנר" איגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
רפפורט צבי

הנתבעות


פסק דין

1.
התובע 1 (להלן: "
התובע"), יליד 14/1/71, נהג רכב שהיה מעורב בתאונת דרכים, ביום 16/6/99 בשעה 02.45 (להלן: "התאונה"). התובעת 2 (להלן: "התובעת") ישבה לידו בעת התאונה.
התאונה קרתה בעת שהתובע איבד את השליטה ברכב והתנגש בעוצמה רבה בחומת בטון. כתוצאה מהתאונה נחבלו התובעים ונזקקו לטיפול בבי"ח "קפלן" ברחובות.

2.
כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בפני
ו ובבית החזה. נגרם לו חתך עמוק באף עם דימום וגם נשברו לו צלעות בבית החזה.
בהמשך סבל התובע מקשיי נשימה דרך האף. הוא אובחן כסובל מסטייה של מחיצת האף הסחוסית, הקשורה לחבלה מהתאונה. בתאריך 11/1/00, הוא נותח באפו, ליישור מחיצת האף.
התובע התלונן גם על טנטון באוזן שמאל.
ד"ר אמנון שפירא, מנהל מחלקת א.א.ג. בבי"ח "ברזילי" באשקלון, מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש.
ד"ר שפירא קבע בחוות דעתו ת/1, כי לתובע ליקוי שמיעה וטנטון תמידי. בשל הטנטון התמידי הוא העניק לתובע 10% נכות לצמיתות.
עוד קבע ד"ר שפירא, כי בגין הפרעת הנשימה דרך האף היתה לתובע נכות זמנית מיום התאונה עד 12/1/00.

3.
כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת ביד ימין ובברך שמאל. בצילום רנטגן אובחן שבר בשורש כף יד ימין. היד גובסה למשך חודש וחצי.
ד"ר אהרון צ'צ'יק, רופא אורטופד, מונה כמומחה בתחום האורטופדי.
ד"ר צ'צ'יק קבע בחוות דעתו, כי לא נותרה לתובעת נכות אורטופדית.

4.
ב"כ הנתבעות חולק על הערכתו של ד"ר שפירא, באשר לנכותו של התובע. ד"ר שפירא זומן לחקירה על חוות דעתו.
לטענת הנתבעות, אין כל יסוד לקביעתו של ד"ר שפירא, המבוססת כל כולה על טענתו הסובייקטיבית של התובע.
מה גם, שהתובע לא התלונן לאחר התאונה על טנטון, אלא רק פעם אחת בלבד,
חודשים רבים לאחר התאונה. מה עוד, שגם בכתב התביעה לא נטען שהתובע סובל מטנטון.

5.
ביהמ"ש הוא הקובע בסופו של דבר אם יש לקבל את הערכתו של המומחה שמונה על ידו.
ד"ר שפירא נחקר ארוכות על חוות דעתו, ולא ראה מקום לשנותה. הוא מסתמך בעיקר על מהימנותו של התובע, בתלונתו על הטנטון התמידי.
לאחר ששמעתי את התובע, התרשמתי, גם אני, מכנות דבריו, באשר לתלונתו על הטנטון התמידי ממנו הוא סובל.
התובע הסביר מדוע לא התלונן מיד על הטנטון, בחשבו שהדבר נובע מקשיי הנשימה דרך האף, עקב הסטיה של מחיצת האף, שתוקנה בניתוח. רק לאחר שהבין שאין קשר בין הדברים, התלונן על הטנטון. התובע הסביר גם שהוא התלונן על כך בפני
רופא א.א.ג., אליו פנה, גם אם הרופא לא רשם את תלונתו במדוייק.
מה גם, שגם ד"ר שפירא התרשם, כי החלק ברישום תלונתו של התובע, אצל רופא א.א.ג. לא נרשם משום מה, אלא רק האבחנה.
אכן, לא יתכן שתירשם אבחנה של טנטון, בלי שתהא תלונה כזו.
ד"ר שפירא הסביר גם, כי אין טיפול רפואי כנגד טנטון ומי שמתוודע לכך, לא פונה לרופא שוב ושוב, כדי להתלונן.
אני מקבל, איפוא, את חוות דעתו של ד"ר שפירא וקובע, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%, בשל הטנטון התמידי.

6.
גם באשר לתובעת, התרשמתי מכנות דבריה. אינני מקבל את טענת ב"כ הנתבעות, כאילו ניסתה התובעת להעלים עובדות או להתחמק. כל אחד מעיד בדרכו ובסגנונו. גם אם לא מיד מתקבלת תשובה חדה וחד משמעית, אין זה אומר שהעד שקרן ולא אמין.
מכל מקום, עדותה של התובעת אמינה ומהימנה.



7.
נזקי התובע
א.
הפסד השתכרות בעבר
עובר לתאונה היה התובע עצמאי, הוא ניהל עסק של דפוס משי. עסק חדש שהיה בחיתוליו. העסק נפתח במרץ 99, כ- 3 חודשים לפני התאונה.
לטענתו, לא יכל לעבוד בעסק אחרי התאונה, שכן העבודה היתה כרוכה במאמץ פיזי והוא לא יכל לעשות מאמץ כזה, בשל השבר בצלעותיו והפגיעה באפו.
אני מאמין לתובע שנאלץ להעדר מהעבודה, בשל פגיעותיו בתאונה, כשבמהלך אותם חודשים, עד לסגירת העסק, ניסה להחזיק את העסק, כעסק חי, כדי למנוע בריחת לקוחות, אולם ללא הועיל.
חבר שלו שנחלץ לעזרתו, הוא זה שפתח את העסק ומסר עבודות ללקוחות, כשההכנסות שהיו לעסק הן מעבודות שהוזמנו ובוצעו לפני התאונה.
יתר על כן, הוכח שהיתה לתובע בעיה באף, שטופלה בניתוח כעבור כ- 7 חודשים מאז התאונה, כשגם ד"ר שפירא העניק לו נכות זמנית בשיעור 10% עד לאחר הניתוח.
נראה לביהמ"ש, שיש מקום לפצות את התובע עבור 2 חודשי הפסד השתכרות לעבר.
אמנם, מדובר בנזק מיוחד שצריך להוכיח, כשהתובע לא הציג דוחות למס הכנסה להוכחת הכנסותיו והפסדיו, אבל ניתן לקבוע זאת על פי מאזני הבוחן ודוחות מע"מ שצורפו לתצהירו, ת/2, כנספח א'.
על פי מסמכים אלה, נראה, כי טענתו של התובע בהצהירו על הכנסה של 5,000 ₪ לחודש, ברוטו, יש לה על מה לסמוך.
שכרו נטו לחודש הוא 4,446 ₪.
עבור 2 חודשים ההפסד הוא 8,892 ₪.
בצרוף הצמדה וריבית להיום ההפסד הוא בסך 10,789 ₪.
אין מקום לפיצוי נוסף, שכן התובע מיהר לסגור את עסקו.
ב.
הפסד השתכרות לעתיד
ד"ר שפירא העריך בחוות דעתו, כי אין לתובע מגבלות תפקדויות בעקבות התאונה. גם את הנכות התפקודית קובע בסופו של דבר ביהמ"ש.
נראה לביהמ"ש, כי טנטון תמידי מגביל את האדם, מתיש אותו ומעיק עליו כל ימי חייו, בכל מקום ובכל זמן, דבר שיכולה להיות לו השפעה על תפקודו גם בעבודה וגם בחברה.
גם אם אין השפעה מיידית בעסוקו הנוכחי של התובע, יכולה להיות השפעה בעתיד, בהתחשב בגילו הצעיר של התובע ובעיסוקיו העתידיים.
אי לכך, אני קובע שהנכות של התובע היא גם תפקודית, בשיעור 10%.
עם זאת, בהתחשב בהערכת ד"ר שפירא ובמצב נכון לעכשיו, הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות לעתיד יהיה גלובאלי.
יש לפסוק לתובע סך של 50,000 ₪ בערכו היום.

ג.
כאב וסבל
בגין 10% נכות ועל פי גילו של התובע, הפיצוי יהיה בסך 15,823 ₪.

ד.
הוצאות רפואיות ונסיעות
אין ספק שהטיפולים הרפואיים שעבר התובע, כולל ניתוח וטיפולי פיזיוטרפיה, היו כרוכים בהוצאות רפואיות ובנסיעות, גם אם מדובר בהשתתפות בקניית תרופות ובביקורים אצל רופאים מקצועיים.
בהתחשב בנכות, יש להניח שגם בעתיד יזדקק התובע לטיפולים אלה ואחרים, כולל נסיעות.
בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, יש לפצות את התובע בסכום גלובאלי של 2,000 ₪, נכון להיום.
לא שוכנעתי שיש מקום לפיצוי בגין עזרת הזולת.
לסיכום, יש לפצות את התובע בסך של 78,612 ₪.

8.
נזקי התובעת
לתובעת אין נכות כלשהי. יש לפצותה בגין הפסד השתכרות בעבר, כאב וסבל והוצאות למיניהן.

א.
הפסד השתכרות בעבר
עובר לתאונה, עבדה התובעת כמלצרית בשכר של 3,500 ₪ ברוטו. סכום זה לפי טבלת מס הכנסה, פטור ממס הכנסה.
היא היתה בגבס חודש וחצי ולאחר מכן בטיפולי פזיוטרפיה.
אני מאמין לתובעת שעמדה להתחיל לעבוד אצל התובע, אולם לא עשתה כן, בשל התאונה.
היא החלה לעבוד ביום 20/8/99, דהיינו חודשיים אחרי התאונה. אי לכך, נגרם לה הפסד השתכרות בעבר עבור 2 חודשי עבודה, בסך 7,000 ₪.
סכום זה בצרוף הצמדה וריבית בערכו להיום הוא 8,494 ₪.

ב.
כאב וסבל
לתובעת היה שבר בשורש כף היד והיתה מגובסת חודש וחצי. לאחר מכן סבלה כאבים ונזקקה לטיפולי פיזיטרפיה ממושכים.
יש מקום לפסוק לה סך של 7,500 ₪ עבור כאב וסבל.


ג.
הוצאות רפואיות ונסיעות
התובעת נזקקה לטיפולים רפואיים, לטיפולי פיזיוטרפיה. אלה כרוכים בהוצאות של השתתפות החולה וגם בהוצאות נסיעה.
יש לפסוק לה סך של 1,000 ₪ בערכם היום.
לסיכום, יש לשלם לתובעת סך של 16,994 ₪.

9.
אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 1 את הסך של
78,612 ₪ ולתובעת מס' 2 סך של 16,994 ₪.
הסכומים ישולמו בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, מהיום עד התשלום בפועל.
הנתבעות תשלמנה לתובעים גם את הוצאות המשפט ובנוסף גם שכ"ט עו"ד בשיעורו כחוק, על הסכום שנפסק לכל אחד מהתובעים, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית כחוק מהיום עד התשלום.

ישיבת שימוע פסק הדין שנקבעה ליום 6/10/02 מבוטלת.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום 14/7/02 בהעדר הצדדים, ונחתם ביום 26/8/02.

ש.חמדני – שופט
001711/00א
139 סופי אפללו
מותר לפרסום מיום.







א בית משפט שלום 1711/00 כהן גבריאל, דבח אסתר נ' "הדר" חב' לבטוח בע"מ, "אבנר" איגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/07/2002)