פסקי דין על נאהדה מנסור | פסקי דין על שריף אבו רוקן | פסקי דין על מועצה מקומית עוספיה |

319/03 בשא     10/03/2003




בשא 319/03 נאהדה מנסור נ' שריף אבו רוקן, מועצה מקומית עוספיה




בעניין:

3



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה – חיפה
בשא000319/03
עב 683/03

בפני
:
כב' השופט מיכאל שפיצר


20/03/03



נציג עובדים: שקד יצחק
נציג מעבידים: אלכס ענבר

בעניין:
נאהדה מנסור




אבי גולדהמר
המבקשת/התובעת

נ
ג
ד


1. שריף אבו רוקן

2. מועצה מקומית עוספיה


ע"י ב"כ עו"ד
מחמיד חוסיין
המשיבים/הנתבעים

החלטה

1.
זו הפעם השלישית בה מובא עניינה של המבקשת, גב' נאהדה מנסור
לבית דין זה.

2.
לראשונה – נדונה בקשתה לאסור על המשיבים לפגוע בסמכויותיה ובמעמדה כגזברית המועצה המקומית עוספיה. (להלן: "הבקשה הראשונה").

3.
הבקשה הראשונה, הוגשה ביום 4/9/2000 (תיק עב 5160/00 בשא 3119/00), ונדונה בפני
כב' ס. הש' הראשי גב' קציר.

4.
כב' .הש' קציר נענתה לבקשה הזמנית.

5.
"הסיבוב" השני ונסיון להדיח את המבקשת מתפקידה החל בתחילת שנת 2002, עת הוזמנה המבקשת לחקירה אצל רו"ח איתן שדה, שמונה כחוקר (מכח הוראת סע' 12 לחוק הרשויות המקומיות – משמעת), אשר זימן את המבקשת לחקירה לגבי פעילותה כגזברית המועצה בעניינים שונים.

6.
בעקבות החקירה – זומנה המבקשת לשימוע – וביום 20/6/2002 הודע לה על השעייתה.

7.
המבקשת שבה ופנתה לבית דין זה – והפעם נדון הענין בפני
כב' הש' אריסון-חילו (בשא 1904/02) (להלן: "הבקשה השניה").

8.
בדיון שהתקיים ביום 2/7/2002, קיבלו המשיבים את הצעת בית הדין וחזרו בהם מכוונת ההשעיה, והודעתם קיבלה תוקף של

פסק דין
.

9.
בכך לא תמו תלאותיה של המבקשת. המועצה לא מינתה חוקר נוסף – כפי שהתחייבה במסגרת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת הבקשה השניה – וביום 17/11/2002 זומנה המבקשת לשימוע לקראת השעיה שנקבע ליום 26/11/2002.

10.
למבקשת נמסר בהזמנה לשימוע, כי הוגשה נגדה קובלנה לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות וכי סעיפי הקובלנה הם גם הטענות שביסוד הכוונה להשעותה.

11.
ביום 18/12/2002 נערך השימוע למבקשת, ורק ביום 19/1/2003 הודע לה על השעייתה, ומכאן בקשתה בפני
נו – כי ינתן צו זמני המונע את השעייתה.

12.
במהלך הדיון בפני
נו, הוסכם כי לאחר קבלת תצהירו של המשיב, תינתן החלטה בבקשה על יסוד החומר שבפני
נו.

13.
הצדדים פרשו לפנינו יריעה רחבת היקף – ממנה בררנו רק את הסוגיות הדרושות להכרעתנו.

14.
מן הראוי לציין כבר עתה – שהבסיס לקובלנה ולהשעייתה של המבקשת הוא "סיכום ממצאי חקירת גזברית המועצה" שנערך ע"י רו"ח איתן שדה ביום 22/4/2002 (להלן: "דו"ח שדה").

15.
הקובלנה מונה אמנם סעיפים רבים, אך כולם מתייחסים לתקופה הקודמת להשעיה הראשונה – שבוטלה בהחלטת בית דין זה, או להשעיה השניה שהמשיבה חזרה בה ממנה, כך שלמעשה לקראת ההשעיה הנוכחית – לא התחדש דבר וחצי דבר, לבד מעצם הגשת הקובלנה.

16.
אלא, שכאמור הקובלנה נשענת על דו"ח שדה. דו"ח זה – כבר נבחן בהחלטה שיפוטית אחרת, אף היא של כב' הש' אריסון חילו, וזאת בעניינו של מר חמוד קונטאר – מנהל מחלקת התברואה, שאף הוא קיבל מכתב השעיה ביום 20/6/2002 – היום בו הושעתה התובעת בפעם השניה.

17.
באותו ענין (בשא 1889/02) התייחסה כב' הש' אריסון-חילו למינויו של רו"ח שדה כחוקר, וקובעת: -


"ראש הרשות מינה ביום 28/3/2002 את רואה החשבון איתן שדה לשמש כחוקר בענין המבקש. יש לציין כי רואה החשבון מועסק על ידי המשיבה ומקבל את שכרו ממנה. בנוסף שני עובדים שלו מועסקים במועצה, במחלקת החשבונות, וגם בגינם מקבל רואה החשבון שכר מהמשיבה, בנסיבות אלה מטבע הדברים יש חשש כי רואה החשבון יבקש להיות נאמן לראש הרשות ויחפוץ לרצותו. למען מראית פני הצדק ומחשש לניגוד עניינים, ובמיוחד לאור נטילת הסמכויות וגיבוש הדעה המוקדמת שהיתה לראש הרשות באשר למבקש, מן הדין היה למנות חוקר אובייקטיבי, שאין לו כל קשר למועצה והמועצה אינה מעסיקה לחוקר בעניינו הרגיש של המבקש". (ההדגשה שלי מ.ש.)

18.
הגם שהדיון בעניינה של התובעת קדם בשבועיים להחלטה זו – שעה שהמדובר באותו דו"ח שהופעל הן כלפי המבקשת וכן כלפי קונטאר, הרי שהדברים שנאמרו ע"י כב' הש' אריסון-חילו בהחלטתה – ישימים גם לענייננו. על רקע זה, גם יש לתת משנה תוקף להצהרת ב"כ המשיבים בדיון ולפיה: -


"אנו מקבלים את המלצת בית הדין ולפיה ימונה חוקר אשר יבדוק את הפרשיות נשוא ההשעיה, וכן את כל עבודתה ותפקודה של המבקשת" (סע' 1 לפרוטוקול – נספח ח' לבקשה).

19.
אין חולק – שהמשיבים לא מילאו אחר הצהרתם זו – וראש המועצה בסע' 22 לתצהירו מסביר מדוע לטעמו לא היה צורך במינוי חוקר נוסף: -


"הדו"ח כולל מסקנות של החוקר; אך הוא גם כולל עובדות חותכות ואם תרצו: ממצאים חד משמעיים הנשענים או על דברי המבקשת עצמה, או על תשובותיה היא בעצמה, ולמעשה הודאותיה, או על ראיות אחרות נפרדות שנכללו בדו"ח החקירה, ושהן קיימות וימשכנה להיות קיימות ללא קשר לזהותו של החוקר.

אלו הן ראיות שהמבקשת נשאלה עליהן או שבתשובותיה היא יצרה אותן.

אלו ראיות שהספיקו כשלעצמן להעמדתה לדין משמעתי, אלו ראיות שקיימות ללא קשר אם היה מוחלף חוקר במשיבה מס' 1, או אם היה חוקר אחר.

בשל אותן ראיות לא צריך לשאול את המבקשת שוב ושוב, ובשל אותן ראיות לא צריך לקיים שוב הליך חקירה".

20.
לטעמנו, די בעובדה שהמשיבים עשו דין לעצמם והתכחשו להבטחתם בפני
בית הדין, כדי לבטל את השעייתה של המבקשת – ולקבוע כי לא היה מקום להגשת קובלנה – לפני עריכת חקירה חדשה בהתאם להצהרת המשיבים.

21.
אלא, שלמשיבים אצה הדרך, וברצותם להרחיקה ממעמדה כגזברית בחרו שלא לכבד נורמות בסיסיות במינהל ציבורי, שאחת העיקריות שבהן היא כיבוד וקיום של "הבטחה שלטונית" – במיוחד כשזו ניתנת לבית הדין במסגרת הליך משפטי.

22.
יש לזכור – שבית הדין, נותן משנה תוקף להצהרה של רשות ציבורית, מתוך ציפייה ואמון – כי הרשות ככזו – תכבד את הצהרתה – ועל סמך הבטחה כזו נמנע הוא ממתן צווים שיפוטיים. אלא – שבמקרה שלנו – כגודל הציפייה, גודל האכזבה.
23.
כב' הש' קציר בהחלטתה בדיון בהשעיה הראשונה, קבעה כי: -


"יתר על כן, משיב מס' 2 אינו רשאי להעביר את המבקשת מתפקידה כגזברית המועצה, אלא רק על פי החלטת המועצה, והחלטה כזו לא נתקבלה עד עתה ולא נדונה כלל" (סע' 42 להחלטה).

24.
הצדדים עוסקים בהרחבה בסוגייה למי הסמכות להשעות את הגזברית מתפקידה, ואף אנו נתייחס לכך.

25.
סע' 139 לצו המועצות המקומיות א' שחל על המשיבה קובע את סמכות מינוי הגזבר: -


"מועצה רשאית, ולפי דרישת הממונה על המחוז, חייבת להעסיק מזכיר, גזבר, ומהנדס...".

26.
סע' 144 (א) לצו עוסק בפיטורי גזבר: -


"עובדי המועצה המנויים בסע' 139 לא יפוטרו אלא אם כן הוחלט על כך בישיבת המועצה, לאחר שניתנה הודעה כדין לכל חברי המועצה, שדבר הפיטורים יידון באותה ישיבה".

27.
המחוקק הכיר במעמדם המיוחד של בעלי תפקידים אלו – וברגישות שיש בנושאים עליהם הם מופקדים. המזכיר – על הניהול והמינהל התקינים, (ולמעשה במועצות רבות מדובר במנכ"ל), הגזבר – על הניהול הפיננסי והמהנדס – על נושא תכנון ובניה.

28.
לפני כשנתיים, נוסף בעל תפקיד אחר שהמחוקק הכיר בחשיבות ובייחודיות של תפקידו – וכוונתנו למנהל מח' החינוך, שדרך פיטוריו הותוותה בסע' 5 לחוק הרשויות המקומיות (מנהל מחלקת חינוך), התשס"א – 2001, ולפיה רוב חברי המועצה, או שני שליש מהנוכחים בישיבה – אישרו את הפיטורים.
29.
ב"כ המבקשת הפנה את תשומת לבנו לפסק דינו של כב' הש' צור בענין מועצה מקומית גדרה נ. נוריאל צברי (ע"ע 1134/01): -


"סעיפים אלה יוצרים – לענין מינוי עובדים – הבחנה ברורה בין סמכות המועצה לבין סמכות ראש המועצה. מינויים של מזכיר, גזבר ומהנדס נתון למועצה בעוד שמינויים של שאר עובדי המועצה נעשה בידי ראש המועצה. הדעת נותנת שהבחנה זו אינה מקרית והיא נועדה ליצור מעמד מיוחד למספר עובדים בכירים במועצה, בתפקידי מפתח, בבחינת משקל נגד מאזן לכח הנתון לראש המועצה למנות את כלל ציבור עובדי המועצה".

30.
בהמשך – מסכם כב' הש' צור – תוך שהוא מנתח את סע' 29 לצו שירות עובדים, וכלשונו:-

"אמור מעתה, 'הרשות המקומית' בסע' 29 לצו שירות עובדים היא ראש הרשות לגבי העובדים אותם הוא מוסמך למנות ולגבי העובדים המתמנים
על ידי מליאת המועצה, תהא היא 'הרשות המקומית'. אלה לא רק פשוטם של דברים, אלא גם הגיונם" (ההדגשה שלי – מ.ש.).

31.
אין ספק – שהעובדה כי רק
חתימותיהם של ראש המועצה והגזבר זו לצד זו – מחייבות את המועצה, יוצרת יכולת בקרה הדדית בין ראש המועצה לגזבר. אכן, הגזבר כפוף לראש המועצה – אולם אין צורך להכביר מילים על חשיבות תפקידו – ויכולתו לעמוד מול דרישות תשלום המוצגות לו ע"י ראש המועצה.

32.
מטעם זה – וכדי לשמור על עצמאותו של הגזבר – קבע המחוקק שלא ראש המועצה – אלא מליאת המועצה – היא זו שרשאית להעסיקו ולפטרו, ואף זאת, בהתאם לכללי הצדק הטבעי – שזכות השימוע במרכזם.

33.
ראינו אם כן – את מצב הדברים בנושא פיטורים. מהו המצב המשפטי בסוגיית ההשעיה?

34.
סע' 47 לחוק שרות המדינה (משמעת) התשכ"ט-1963 הסמיך את נציב שירות המדינה להשעות עובד, בדרך ובתנאים הקבועים בחוק.

35.
דרך אחרת – היא "ההשעיה הדחופה" – שהשר הממונה רשאי להחליט עליה מכח סע' 48 לחוק האמור, וזאת לתקופה מוגבלת שאחריה עוברת הסמכות לנש"מ.

36.
עינינו הרואות אם כן – כי בשירות המדינה – הסמכות להשעות אינה מוקנית לממונה על העובד (למעט החריג של השעיה דחופה) אלא נציב שירות המדינה הוא המחליט בענין זה.

37.
בכך נשמרת "הפרדת רשויות" באופן, שלא גורם שהעובד כפוף לו – מחליט על ההשעיה, אלא יחידה נפרדת ועצמאית – הנציבות, והעומד בראשה.

38.
סע' 20 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978 מחיל לתוכו את חוק שירות המדינה (משמעת) וקובע: -


"בכפוף להוראות חוק זה, יחולו הוראות חוק שרות המדינה (משמעת) התשל"ג-1963 (להלן – חוק המשמעת), למעט סעיפים 19 עד 30 על עובדי הרשויות המקומיות, על חברי בתי הדין ועל ההליכים בבתי הדין, וסמכויות בית הדין יהיו כסמכויות בית הדין לפי חוק המשמעת, הכל בשינויים ובתיאומים שיקבע שר הפנים..."

39.
תקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות) תשל"ט (להלן: "תקנות ההתאמה") מבצעות את ההתאמה – וקובעות בתקנה 2 (א) (2): -


"(1)
בכל מקום שבו נאמר 'עובד מדינה' או 'עובד גוף מבוקר' קרי, 'עובד
רשות מקומית'.


(2)
בכל מקום שבו נאמר 'שר' 'מנהל כללי' או 'נציב שירות' קרי 'ראש
הרשות המקומית'."
40.
לטעמנו – הזהות שיצר מחוקק המשנה בין "השר" "מנהל משרדו" ו"נציב שרות המדינה" לבין "ראש הרשות", יוצר את המצב הבעייתי – שבפני
ו ניצבים אנו כעת ולפיו:-
א)
ראש הרשות – ממנה את רואה החשבון של המועצה – כחוקר.

ב)
ראש הרשות – ממנה את יועצה המשפטי של המועצה – כתובע.

ג)
על יסוד החקירה והקובלנה – ראש המועצה הוא המחליט על ההשעיה.

41.
אנו מתקשים להאמין שזו היתה כוונת המחוקק – וכאן המקום לחזור על דבריו של כב' הש' צור בענין המועצה המקומית גדרה ולפיהם "לגבי עובדים המתמנים ע"י מליאת המועצה, תהא היא (המעסיק- מ.ש.) הרשות המקומית אלה לא רק פשוטם של דברים, אלא גם הגיונם".

42.
אותו הגיון עומד לנגד עינינו גם כאן. "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" – לאמור, לא רק לענין פיטורים מלאים הסמכות היא למועצת הרשות המקומית – אלא גם להליך שתוצאתו המעשית היא "מעין פיטורים", שעה שהמבקשת אמורה להיות מושעית עד לתום ההליך המשמעתי.

43.
קבלת פרשנותם של המשיבים – תעשה את החוק פלסתר, תאפשר לראש המועצה להשיג בדרך עקלקלה – את שהמחוקק מונע ממנו, שכן בהליך משמעתי מיוצגת המועצה בידי יועצה המשפטי – שאף לגביו קיימת תלות ממשית בראש המועצה.

בידיו של היועץ המשפטי, במידה זו או אחרת, להשפיע על התמשכותם של ההליכים המשמעתיים, וחשש זה, גם אם אינו מופנה אישית כלפי ב"כ המשיבים, הרי שיש בו להצביע על הקושי שבנטילת סמכות ההשעיה ע"י ראש המועצה.

44.
מכאן שלטעמנו – לאור תכליתו של החוק – צו המועצות המקומיות א' – ושעה שקבע דרכי מינוי ופיטורים מיוחדים לגזבר – והפקיד זאת בידי מליאת המועצה – הרי שלא ניתן לפגוע באותה הגנה – אלא ע"י אותו גוף – היינו המועצה.

לטעמנו, השעיה דחופה, היא בסמכות ראש המועצה, אולם בחלוף הזמן של השעיה זו, חייבת מליאת המועצה לדון ולהחליט בסוגיה זו, שכן,
כאמור, היא זו המוסכמת למנות ולפטר את הגזבר.

45.
נוסיף, שהמשיב – גם לא עמד בדרישות החוק על פי פרשנותו שלו – שכן תקנה 7 לתקנות ההתאמה קובעת כי:



"רשאי ראש הרשות המקומית בהתייעצות עם ועדה שמינתה מועצת הרשות המקומית לפי סע' 171(א)(2) לפקודת העיריות, ובאין ועדה כזאת, בהתייעצות עם המועצה, להשעותו....".

46.
לא מצאנו בחומר שבפני
נו אסמכתא כלשהי למילוי חובת ההתייעצות – ותחת זאת מצאנו בתצהירו של המשיב, תחת הכותרת "ההחלטה שקיבלתי" את הסבריו ושיקוליו להחלטת ההשעיה.

47.
ככלל – ובנסיבותיו של מקרה זה בפרט – אין מדובר בפגם טכני, או שגגה, אלא שזהו כשל חמור – שכן לא רק שראש המועצה התכחש להתחייבותו בפני
בית הדין, אלא שאף את החוק – על פי פרשנותו, אין הוא מיישם.

48.
הגם שהמדובר בסעד זמני, וקביעותינו הן לכאורה בלבד – הרי שאין להתעלם מהעובדה שזו הפעם השלישית בה מוצאת התובעת עצמה נזקקת לעזרתו של בית דין זה.

49.
עובדה זו – מעצימה את תחושתנו, שהמדובר ברדיפה אישית מתמשכת ובניסיון לשבור את רוחה של המבקשת, שהרי בסופו של דבר יכולתה האישית והכלכלית להתמודד מול המועצה וראשה – מוגבלת.

50.
מאזן הנוחות – נוטה אף הוא בבירור לטובת המבקשת, שעה שמדובר בטיפול וניהול של קופה ציבורית.
51.
סוף דבר – אנו נעתרים לבקשת המבקשת ומורים למשיבים להחזירה לאלתר לעבודתה, כגזברית הרשות, ולשלם את מלוא שכרה מיום ההשעיה ואילך.

52.
בשאלת ההוצאות – סבורים אנו שיש לחייב את המשיבים בהוצאות של ממש, שיכסו ולו מקצת את הוצאותיה של המבקשת החשופה באופן שיטתי, לניסיונות להרחיקה מעבודתה תוך נקיטת הליכי השעיה שאינם מתיישבים לא עם החוק, ולא עם חובת תום הלב המוגדרת, בה נושאת הרשות המקומית כלפי עובדיה.

53.
ואולם – משסימן לו ראש המועצה את המטרה, ופעל ללא לאות בענין זה, תוך התעלמות ממליאת המועצה – אין אנו סבורים שהקופה הציבורית היא זו שצריכה לשאת בהוצאותיה של המבקשת.

54.
המשיב – ישא איפוא באופן אישי בהוצאות המבקשת בסכום של -.15,000 ש"ח בצירוף מע"מ, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ההוצאות מבטאות גם את
מורת רוחנו מהתנהגותו של ראש המועצה.

55.
הנתבעת תגיש כתב הגנה עד ליום 10/4/2003, והתיק נקבע לדיון מוקדם ליום 13.4.03 בשעה 13:00.

56.
לעיון ביום 11/4/03.

ניתנה היום ו' ב אדר ב, תשס"ג (10 במרץ 2003) בהעדר הצדדים.

נציג עובדים
שקד יצחק

נציג מעבידים
אלכס ענבר

מיכאל שפיצר
, שופט


000319/03בשא710 ר.ס.






בשא בית דין אזורי לעבודה 319/03 נאהדה מנסור נ' שריף אבו רוקן, מועצה מקומית עוספיה (פורסם ב-ֽ 10/03/2003)