פסקי דין על אגנס עדי | פסקי דין על שק"ם | פסקי דין על קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. |

2495/02 בשא     08/05/2002




בשא 2495/02 אגנס עדי נ' שק"ם בע"מ, קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה



בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
בשא002495/02

בתיק עיקרי: עב
002787/02

בפני
:
כב' הרשמת מ. פריימן


03/10/02





בעניין:
אגנס עדי

המבקשת

נ
ג
ד


1. שק"ם בע"מ

2. קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ
המשיבות

החלטה

1.
בפני
בקשה להטלת עיקול על כספים שחייבות המשיבות למבקשת, לטענתה.

2.
המבקשת טוענת כי המשיבות חבות לה, יחד ולחוד את הסכומים כדלקמן:

א.
פיצויי פיטורין בסך של 106,222 ₪, ובצירוף פיצוי הלנה סך של 922,699 ₪.
ב.
תמורת הודעה מוקדמת בסך 9000 ₪ , ובצירוף פיצוי הלנה סך של 77,850 ₪.
ג.
דמי חופשה 8,250 ₪.
ד.
דמי מחלה 8,250 ₪.
ה.
דמי הבראה 8,250 ₪.
ו.
"הפרשים בגין תשלומים אחרים, שלא שולמו לתובעת ו/או שולמו בחלקם: 8,250 ₪".
ז.
1,000,000 ₪ בגין פיצויים על התעללות במבקשת לרבות בגין כליאת שווא, סחיטה, סחיטה באיומים, פגיעה בחירותה, בכבודה, בשמה הטוב ובגין פגיעה קשה ובלתי הפיכה בבריאותה הנפשית והפיזית של המבקשת.
ח.
קצבת פרישה חודשית ו/או גמלת נכות מעבודה, בשיעור 70% מהמשכורת הקובעת זאת מיום הפסקת עבודתה של התובעת סה"כ 39,375 ₪.
ט.
את כל הכספים המוחזקים אצל המשיבה 2 בהתאם לאישור ג1 שצורף לבקשה.

3.
בהמשך להחלטה מיום 9.9.02, הגישה המבקשת בקשה משלימה למתן צווי עיקול זמניים (במעמד צד 1). בבקשה זו שבה המבקשת וטוענת כי זכאית היא לפיצויים כאמור בסעיף 2ז' לעיל .
עוד מוסיפה המבקשת, כי פיצויי הפיטורין המגיעים לה הינם עבור תקופת עבודה מיום 19.6.77 ועד 14.3.01, ולפי משכורת אחרונה (כ 4448 ₪ ברוטו).

המבקשת צירפה
הודעת פיטורין מיום 14.3.01 ותלושי שכר לחודשים
00/ 7 -5 ו - 10/00.

מהודעת הפיטורין עולה, כי התקיימה ועדת בירור בה נשמעו טענות המבקשת כנגד החשדות שהועלו נגדה, והמשיבה 1 החליטה להפסיק את עבודתה וכן כי בנסיבות הפסקת העבודה אינה זכאית לפיצויי פיטורין.

מההודעה עולה עוד כי יום הפסקת העבודה הוא יום מתן הודעת הפיטורין.

4.
על אף ההחלטה מיום 9.9.02, לא פירטה המבקשת כנדרש את זכאותה לתשלומים כאמור בסעיפים 2 ג - ו לעיל
לא באשר למקור הזכאות ו/או לאופן החישוב.

5.
המבקשת שבה וטוענת כי זכאית היא לפיצוי בגין עילות נזיקיות אשר פורטו בבקשתה המקורית למתן צווי עיקול לרבות כליאת שווא כמשמעה לעניין סעיף 26 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ותקיפה כמשמעותה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

6.
בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, החלות בבית דין זה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, רשאי בית המשפט לתת סעד זמני במסגרת תובענה, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות הנוגעות לסעד הזמני המבוקש. לגבי בקשה למתן צו עיקול זמני, קובעת תקנה 374, כי בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק בכפוף להוראות סימן א' לתקנות, ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

7.

בנסיבות מקרה זה, כלל לא שוכנעתי, לפי דרישת ס' 362 לתקנות האמורות לעיל, בקיום עילת התובענה באשר למרבית העילות הנטענות ע"י המבקשת, ובוודאי בכל הנוגע לחבותה של המשיבה 2 בתשלום פיצויי פיטורין והפרשי שכר שונים. זאת ועוד, חלקה הארי של התביעה אינו מצוי כלל בסמכות בית הדין.

8.
ואולם, גם אם השתכנעתי בקיומה של עילת התובענה, כולה או חלקה, עדיין היה על המבקשת לעמוד בנטל לשכנעני, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, כדרישת תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי.


המבקשת טענה בבקשתה כי אי מתן צו יכביד על ביצוע פסק הדין מאחר והמשיבה 1 הינה למעשה חברה בלתי פעילה אשר העבירה את מרבית נכסיה
לאגודה למען החייל, והיא נעדרת נכסים אשר מהם תוכל המבקשת להיפרע בבוא העת.

כנגד המשיבה 2 טענה המבקשת טענה בעלמא כי קיים חשש לקנוניה בינה ובין המשיבה מס' 1 וקיימת סכנה ששתי המשיבות תמשוכנה את כספי המבקשת לשימושן.

מתמצית רישום רשם החברות שצירפה המבקשת עולה כי החברה המשיבה 1 הינה חברה פעילה, ללא חובות אגרה.

9.
בהתאם לתקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, החלות בבית דין זה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, רשאי בית המשפט או הרשם לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק בכפוף להוראות סימן א' לתקנות, ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.
ברע"א 8420/96, דן מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ,
נפסק מפי כב' המשנה לנשיא ש. לוין, כי עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, גברה ההכרה שבתי המשפט נדרשים ליתר זהירות מאשר בעבר במתן צווים זמניים, ויש לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה.
עוד נפסק, כי הדגש במתן צו העיקול עבר מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק הדין.

10.
במקרה שבפני
, לא שוכנעתי כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. באיזון האינטרסים בין זכות קיניינן של המשיבות וזכותה של המבקשת שפסק הדין, אם ינתן לזכותה, לא יסוכל, ולנוכח מהות תביעותיה של המבקשת ודרך הוכחתן ופירוטן בפני
, אינני מוצאת לנכון להעתר בשלב זה לבקשה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום כ"ו באייר, תשס"ב (8 במאי 2002) בהעדר הצדדים.
מ. פריימן
, רשמת







בשא בית דין אזורי לעבודה 2495/02 אגנס עדי נ' שק"ם בע"מ, קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/05/2002)