פסקי דין על חן ג'וני | פסקי דין על חן תמי | פסקי דין על חברת אולמי ארגמן | פסקי דין על כלל חברה לביטוח |

2002/05 א     19/04/2007




א 2002/05 חן ג'וני , חן תמי נ' חברת אולמי ארגמן בע"מ , כלל חברה לביטוח בע"מ




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט השלום בראשון לציון
א
2002/05

א 4229/05
כבוד השופטת מיכל נד"ב


25/04/2007





1 . חן ג'וני
2 . חן תמי

בעניין:


על ידי ב"כ
עו"ד רובין מאיר
התובעים בת.א.2002/05




נגד



חברת אולמי ארגמן בע"מ



על ידי ב"כ
עו"ד ורשה אסף

הנתבעת בת.א. 2002/05
נגד





כלל חברה לביטוח בע"מ



על ידי ב"כ עו"ד
עו"ד יוליש נויה
צד ג' בת.א. 2002/05


ובעניין:
חברת אולמי ארגמן בע"מ



על ידי ב"כ
עו"ד ורשה אסף

התובעת בת.א. 4229/05


נגד



חן ג'וני
חן תמי
לילי חן
אנזו חן
מאיר חן


על ידי ב"כ
עו"ד רובין מאיר

הנתבעים בת.א. 4229/05





פסק דין

1.
לפני שתי תביעות שאוחדו.
ת.א. 2002/05 עניינו תביעה של ג'וני ותמי חן (להלן: "חן") נגד חברת אולמי ארגמן בע"מ
(להלן: "האולם") לתשלום סך של 250,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה להם עקב חתונה שערכו באולם (להלן: "התביעה הראשונה").
ת.א. 4229/05 עניינו תביעה של האולם נגד חן ג'וני
, תמי, לילי, אנזו ומאיר לתשלום סך של 173,240 ₪ - 69,240 ₪ - סכום עלות האירוע לפי חשבוניות, 100,000 ₪ בגין פגיעה בשם טוב, נזק ממון ופגיעה בהכנסות עתידיות (להלן: "התביעה השניה").

2.
בתביעה הראשונה טענו התובעים בתמצית כדלקמן:
ביום 12/4/05 ערכו חתונתם באולם; מרבית האורחים נתקפו בהרעלת קיבה וחלקם נאלץ להתפנות לעזרה רפואית; הרעלת הקיבה ההמונית גרמה לתובעים ולמשפחתם נזק גופני והשפלה; משפחת הכלה הפיצה שמועה שמדובר במשפחה קמצנית שבחרה אולם ואוכל זולים; לתובעים נגרם נזק תדמיתי.
תביעת התובעים היא בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם ועקב הבושה וההשפלה.

3.
בתביעה השניה תובע האולם תשלום עבור האירוע, שלא שולם, ונזקי האולם בקרב העדה הגרוזינית עקב פגיעת הנתבעים בשם האולם.

4.
התביעה הראשונה
חן הגישו שבעה תצהירים לתמיכה בגירסתם. שניים מהעדים – אבי התובע והעד לורבר לא התייצבו ועל כן נמשכו תצהיריהם.

5.
העדה צילה ביניאשוילי, דודה של החתן מסרה תצהיר. בתצהירה טענה, כי כבר בליל החתונה חשה בחילות. הקיאה הקאות בצבע שחור וסבלה סחרחורות, ושלשולים וכאבי בטן שריתקו אותה למיטה. לאחר יומיים משלא השתפר המצב ב- 14/4/05 בלילה פנתה לחדר מיון, נבדקה כל הלילה, קיבלה תרופות ואינפוזיה. עוד טענה כי לאחר טיפול שנמשך כל הלילה נשלחה לביתה. בנוסף מסרה בתצהיר כי "בין לבין" הגיעו אליה תלונות מאורחים נוספים שנתקפו הרעלת קיבה ונזקקו לטיפול רפואי, וכי הגיעו אליה תלונות מקרובי משפחה שהמשפחה "התקמצנה" ולקחה אולם "בושה וחרפה".

בחקירתה בבית משפט העידה העדה, כי בשעה 1:00 בלילה החלה להקיא וכי פנתה למד"א ולמיון בבוקר למחרת האירוע בסביבות השעה 08:00. (פר' עמוד 7 שו' 20 – 23). העדה טענה חד משמעית: "לא הייתי אחרי יומיים אלא למחרת" (שם שו' 25). והוסיפה: "
א
יך הגעתי אחרי יומיים אם הייתי במצב קשה"
(שם שו' 26). כשנשאלה העדה מי אמר לה שהארוע לא היה יפה והתבקשה לנקוב בשמות לא יכלה לעשות כן.

מהאמור עולה, כי יש סתירה בין התצהיר לבין העדות של העדה לעניין מועד הפניה לחדר מיון. מתעודת חדר המיון עולה שפנתה ביום 14/4/05 בשעה 22:44 (ולא למחרת החתונה בבוקר), וכי שוחררה בשעה 0:20 (ולא לפנות בוקר לאחר ליל טיפולים כנטען בתצהיר). בתעודת חדר המיון מצויין גם שמצבה הכללי טוב.

6.
אחות התובע לורטה חן טענה בתצהירה, כי אכלה בחתונה פרגית. כי למחרת החלה לחוש ברע, היתה לה בחילה וסחרחורת ובערב הקיאה ושילשלה.
לטענתה, גם חמותה שהיתה באירוע שלשלה שלושה ימים. בחקירה טענה העדה שבבוקר התחילה להרגיש לא בסדר, וכי ההקאות והשילשולים החלו בבוקר (פר' עמ' 5 שו' 9). העדה גם ציינה, שבבוקר החלה להקיא ולשלשל ואז שוחחה עם אימה. לטענתה אימה סיפרה לה שכל המשפחה מתקשרת ומתלוננת (פר' עמ' 5 שו' 12). כן סיפרה לה שדודה צילה היתה במיון. כשנשאלה העדה כיצד זה בבוקר למחרת החתונה נאמר לה אודות צילה, כשצילה היתה במיון רק יום למחרת השיבה שזה מה שזוכרת.
העדה מסרה שחמותה לא באה לעדות, כי לא רצתה "להיכנס לזה" (פרוטוקול עמ' 5 שו' 26).
מעדות העדה עולה, כי אליה לא באו בני המשפחה והחברים בתלונות, אלא לאימה (פר' עמ' 6 שו' 1 – 7). כשנשאלה העדה מדוע אימה לא באה להעיד על התלונות שהגיעו לאוזניה השיבה: "היא לא יכלה. אמא שלי אשה חולה.. יש לה בעיה בתפקוד הכליות. הבנתי שמי שלא הרגיש טוב. צריך לבוא להעיד. אמא שלי הרגישה טוב היא לא אכלה ולא היו לה בעיות. על התלונות של אורחים שמעתי מאמא שלי". (פר' עמ' 6 שו' 9 – 12).

7.
עד נוסף היה ספיאשוילי שוטה, חבר קרוב של אב המשפחה של החתן. מעדות העד הסתבר שהוא אינו קורא עברית, וכי לטענתו מה שכתוב בתצהיר הוא : "לא אכלתי בשר. אחרי שעה וחצי היה לי לא טוב. אח"כ לא אכלתי כלום. הלכתי הביתה עם אישתי. הרגשתי לא טוב. 4 פעמים הקאתי. בבוקר, הלכתי למכולת איפה שג'וני עובד ודיברתי איתו. מה קרה? אמרתי לא (כך במקור – מ.נ.) שהאוכל היה לא טוב. אח של ג'וני שי, אמר שהרבה אנשים הלכו לבית חולים". (ר' פר' עמד 9 שו' 6 – 10). העד בתשובה לשאלה: "בבוקר זה עבר לך" העיד: "כן. הקאתי בלילה ובבוקר זה עבר" (שם שו' 12). בתצהיר טען העד: "אני רותקתי למיטה, משך יומיים" (ר' סעיף 13). בסעיף 14 לתצהיר טען העד, כי הגיעו אליו תלונות ממשפחה וחברים על האירוע. העד נשאל בחקירתו אם מישהו אמר לו שהמשפחה עשתה אירוע לא יפה והשיב : "לא".
אחיו של התובע שי, שלטענת העד מסר לו שרבים פנו לבית חולים, לא הובא לעדות.

8.
ג'וני חן החתן מסר תצהיר. בתצהיר טען כי "מרבית האורחים בחתונה נתקפו בהרעלת קיבה וחלקם אף נאלץ להתפנות לעזרה רפואית, אם בחדרי מיון ואם בקופת חולים" (ר' סעיף 3).

בחקירתו כשנשאל כמה אנשים היו במיון השיב: "צילה ולורבר (העד שתצהירו נמשך – שלי מ.נ.) שלא בא. חוץ מזה אף אחד לא היה במיון" (פר' עמ' 10 שו' 25). בהמשך אישר שוב: "רק 2 היו במיון" (שם שו' 30).
ג'וני נשאל בחקירתו "מי אמר לך שלא הרגיש טוב" והשיב: "לורבר שלא יכל לבוא" (שם שו' 21 – 32). בהמשך נשאל: "עוד משהו אמר לך שהרגיש לא טוב" והשיב: "לא" (פר' עמ' 11 שו' 1 – 2).
כשנשאל התובע מי אמר שכבוד המשפחה נפגע השיב: "אני גם אומר ואנשים גם אמרו" (שם שו' 4). כשהתבקש העד לנקוב בשמות השיב: "מה שיש פה, הבאתי. יש הרבה שמות" (שם שו' 7 – 8).
בחקירתו טען ג'וני חן, כי כבר בעת החתונה ראה שהאוכל "לא בסדר". כשנשאל אם כך מדוע באותו ערב בא לשלם עבור החתונה השיב: "צריך לשלם, אך בגלל שהאוכל לא טוב, אנשים הקיאו ואני לא שילמתי" (שם שו' 18 – 23).
העד ג'וני אישר, כי אחיו שי (ישראל) הוא יודע על כל סיפור ההרעלה, הוא "הראש הגדול שעומד מאחורי כל העניין" והוא היה בפגישות עם נציגי האולם (פר' עמ' 11 שו' 27 – 32). כשנשאל מדוע שי לא נתן תצהיר השיב: "על מה שיתן תצהיר". (פר' עמ' 12 שו' 2).
עדותו של העד היתה תמוהה ומתחמקת בחלקה – העד נשאל לעניין חמות אחותו אם היא גרה עימה, והשיב תחילה: "אני לא יודע עליה שום דבר, אני יודע איפה אני גר" (פר' עמ' 12 שו' 13) בהמשך אישר שמכיר את החמות ושיודע שגרה עם אחותו (שם שו' 17).
כשנשאל העד אם נכון שאחרי החתונה ביקשו לשלם עבור האירוע פחות 2,000 דולר השיב: "לא זוכר שזה היה. אולי היה ויכוח על כסף" (פר' עמ' 12 שו' 32). העד אישר שלאחר החתונה דובר על כסף "אבל לא הסתדרנו" (פר' עמ' 13 שו' 1, 2 ).

9.
עד נוסף, מאיר אחיו של ג'וני העיד וטען שבנו שילשל והקיא כל הלילה. לא הומצאה כל תעודה רפואית לתמיכת הטענה. בחקירתו טען שלא לקח את בנו לרופא "כי למחרת היה בסדר" (פר' עמ' 14 שו' 2). עוד העיד, כי ג'וני לא אמר לו בעת החתונה שהאוכל לא טוב, כי היה עסוק בריקודים. כשנשאל מי התקשר והתלונן על האוכל השיב "הרבה אנשים. העדים שפה סצוישוילי וצילה ועוד הרבה אנשים" (פר' עמ' 13 שו' 31).

10.
הכלה תמי חן טענה שאימה התקשרה בבוקר ואמרה שלמשפחה שלה לא טוב. כשהתבקשה לפרט שמות השיבה: "איה, אבא שלי בוריה, אח שלי.. דודה סימה" (פר' עמ' 14 שו' 25). כשנשאלה העדה "מי אמר לך שזאת משפחה קמצנית" (לאור סעיף 6 לתצהיר) השיבה: "מה זה" וכשחזר ב"כ הנתבעת על השאלה השיבה: "לא הבנתי" (ר' פר' עמ' 15 שו' 6, 8).

11.
בסיום העדויות הצהיר ב"כ התובעים "אין מחלוקת שהיה אירוע מאוד מפואר. אוסיף ואומר שהנתבעת השקיעה מכל הלב באירוע".

12.
מטעם האולם העידו דורון כהן, נציג המכירות של האולם בעת הרלבנטית, ואדוארד אפלטוני שהיה מנהל האירוע באולם.
אפלטוני העיד, כי היתה שביעות רצון של האורחים בעת האירוע, וכי בעלי הארוע ומשפחתם הודו לו. גירסה זו אושרה למעשה בהצהרת ב"כ התובעים.

דורון כהן מסר תצהיר ובו פירוט צורת ניהול האירוע, וההנחיות למטבח. בנוסף צירף כהן לתצהירו הזמנות המזון שכולן סמוכות לאירוע.

כהן לא נחקר בעניינים אלה ועל כן כל טענותיו האמורות לא נסתרו.


בתצהירו טען דורון, כי בסיום האירוע באו למשרדיו הורי החתן – לילי ואנזו, ואחיו- שי אך רצו לשלם 14,000$ במקום 16,000$. לטענתו סירב לקבל סכום מופחת. לאחר מכן שוב באו שי והאב אך לא הסתדרו על התשלום. לטענתו במעמד זה התקשרו לדודה ואמרו לה לפנות לבית חולים בטענה של קלקול קיבה ואמרו לו שאם לא יסתדר איתם "ילכלכו" על האולם.

דורון חזר על עדות זו בחקירתו, והעיד שנפגשו שוב לאחר ליל החתונה, ב- 14/4/05 ושוב לא הסתדרו על הסכום (פר' עמ' 17 שו' 22). העד חזר ואישר שבפגישה נכחו האב ושי מטעם חן. הוא חזר בעדותו גם על השיחה עם הדודה.

עדותו של דורון לא נסתרה בכל העניינים האמורים, גם כן, מאחר והעדים הרלבנטים לעניין לילי, אנזו ושי שנכחו בפגישות השונות מטעם חן, לא הובאו לעדות.

13.
העד אפלטוני נחקר על ידי ב"כ התובע. הוא העיד שהפגישה בעניין התשלום היתה ביום 14/4/07.

14.
מן העדויות שנסקרו עד כאן עולה, כי גירסת האולם, שיומיים לאחר האירוע ב- 14/4/05 נערכה פגישה להסדרת נושא התשלום לאולם, לא נסתרה. גם עדותו של דורון שבאותו מעמד לאחר שלא הסתדרו הורו הנוכחים מטעם משפ' חן לדודה לפנות למיון – לא נסתרה.

טענה זו של האולם מתיישבת עם מועד הפניה של העדה צילה – הדודה, למיון – יומיים אחרי האירוע ב- 14/4/05 בשעות הערב, וסותרת, כפי שפורט כבר, את גירסתה בבית המשפט.

טענת האולם לעניין הפגישה בנושא התשלום ביום 14/4/05 לא נסתרה כאמור, ויש בה כדי לסתור את טענת התובעים לעניין ההרעלה ההמונית שקרתה לאורחים כבר בליל החתונה ולמחרת. שהרי אם אכן היה ממש בטענת חן מדוע באו לפגישה לשם דיון בנושא התשלום יומיים אחרי החתונה, אם כבר ידעו את היקף "ההרעלה". טענת ההרעלה ההמונית נסתרה בעדותו של ג'וני שהעיד שבסך הכל שני אורחים פנו למיון. לעניין סימה, פנייתה למיון, כפי שהוסבר, בעייתית ביותר. האורח השני שנטען שפנה למיון – בחר לא להעיד. עוד נסתרה הטענה בגירסתו של ג'וני שטען שכבר בליל החתונה ידע שהאוכל "לא בסדר" ולא ניתן כל הסבר מדוע אם כן, ביקשו לשלם בערב החתונה עבור האירוע.


מלבד הגב' סימה שהמציאה תעודת חדר מיון שאינה רלבנטית, ומפוקפקת לא הומצאה כל אסמכתא רפואית ל"הרעלה" הנטענת.

ב"כ התובעים טען שכב' השופטת גנות בקדם המשפט הגבילה את מספר העדים שישמעו לשבעה. אפילו אקבל טענה זו הרי שלגבי שניים מן העדים בחר ב"כ חן למשוך תצהירם. שלושה מן העדים מאיר, ג'וני ותמי לא אכלו מהאוכל. תצהירה של צילה הוכח – כלא אמת. גם עדותו של העד שוטה אינה מהימנה כפי שהוסבר.

תמוה שדוקא את אם החתן – שלטענת לורטה היא זו שסיפרה לה על כל התלונות של האורחים – בחרו חן לא להעיד. תמוה שאת שי האח, שניהל כל המו"מ עם האולם, לרבות עקב "האוכל המקולקל", בחרו חן שלא להעיד. תמוה שלמרות ההרעלה ההמונית שנטענה הומצאה רק תעודה רפואית אחת של הדודה צילה שבעניינה כבר דנתי.

הכלל הוא: "אי הבאתו של עד רלבנטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה הנגדית" (ראה ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה (4) 651, 658). על כן, "אי הזמנה להעיד (של עדים רלבנטיים - מ.נ.) יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה" (ראה ע"א 240/77, כרמל נ' פרפורי, פ"ד לד (1) 301, 305).
על כן, הכלל הוא "שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ראה ע"פ 112/52 פ"ד ז' 251, 254).

לאור האמור עד כאן אני קובעת, כי חן לא הרימו הנטל המוטל עליהם במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי, כי אכן היתה בעיה באוכל.

מעבר לדרוש אציין עוד זאת. התביעה היא בגין עגמת הנפש שנגרמה לחן, עקב שמם שיצא לשימצה בעיקר בקרב משפחת הכלה. הכלה, תמי, כאמור כלל לא הבינה את השאלה הנוגעת לעניין זה, (פר' עמ' 15 שו' 5 – 8), ועל כן אין לקבל האמור בתצהירה.
העדה לורטה העידה, כי על תלונות של האורחים שמעה מאימה. אימה לא הובאה לעדות (פר' עמ' 6 שו' 12). העדה צילה מסרה "אני לא יכולה לתת שמות" (פר' עמ' 8 שו' 25). מר ספיאשווילי העיד שלא נאמר לו ע"י מאן דהוא כי המשפחה עשתה אירוע לא יפה (פר' עמ' 10 שו' 4).
ג'וני העיד כי "אחי התקשר ואמר שהאוכל מקולקל"
- האח לא הובא לעדות.
העד מאיר נשאל מי התקשר להתלונן והשיב "הרבה אנשים, העדים שפה... ועוד הרבה אנשים וגם הבן שלי בן 12 היה חולה.. גם האבא היה חולה". (פר' עמ' 13 שו' 31 – 32). גם העד הזה לא נקב שמות "מתלוננים" לעניין "שמה הטוב של המשפחה".
על כן אני קובעת, כי גם לעניין הפגיעה בשם הטוב של משפחת חן לא הרימו חן את הנטל המוטל עליהם. על כן התביעה של חן נגד האולם נדחית.
ההודעה לצד ג' נדחית בהתאמה.

אני מחייבת את התובעים בת.א. 2002/05 בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪
בצירוף דמי מע"מ כחוק, וכן בהוצאות צד ג' ובשכ"ט עו"ד של צד ג' בסך 10,000 ₪ בצירוף דמי מע"מ כחוק.

15.
התביעה השניה
בכתב ההגנה טענו הנתבעים בתביעה השניה, כי הסכסוך הוא עם חן ג'וני
ותמי בלבד וכי אין יריבות עם הנתבעים 3 – 5.

בעניין זה לא נחקרו הצדדים ולא נטענו טענות.

מהמסמכים שהוצגו עולה כי על "הסכם הזמנה לארוע חתונה", הזמנה מס' 11074 חתמו והתחייבו לשלם, ביחד ולחוד לילי ואנזור חן ומאיר חן. על כן אני קובעת, כי יש יריבות לתובעת גם עם נתבעים 3 – 5.

16.
לאור קביעותיי בתביעה הראשונה, אני קובעת כי האולם ביצע אירוע כמוזמן וכמוסכם עבור חן ועל כן עליהם לשלם לאולם- התובעת את מלוא סכום התמורה המוסכם הנתבע בסך 68,992 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 12/4/05.

יש לציין, כי לתצהירים צורפו ההזמנה והחשבוניות, נציגי התובעת לא נחקרו לעניין התמורה ועל כן גירסתם לא נסתרה.

17.
התובעת, האולם, טען לפגיעה בשמו הטוב ועותר לפיצוי בסך 100,000 ₪ בעניין זה. כראייה מצרף האולם אישור רו"ח על הכנסות ורווחים לחודשים אפריל עד יוני 2004 לעומת חודשים אלה ב- 2005. עוד נטען, כי יש ירידה בכמות האירועים הגרוזינים באולם.

אישור רואה החשבון שהוגש שלא באמצעות תצהיר או חוות דעת – אין לו משקל. הטענה לעניין ירידה באירועים הגרוזיניים- סתמית ולא הוכחה. על כן תביעת האולם לעניין נזקים אלה – נדחית.


סוף דבר – הנתבעים 1-5 בת.א. 4229/05 ישלמו לתובעת סך של 68,992 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 12/4/05 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף ישאו בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך 10,500 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום א' באייר, תשס"ז (19 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

מ. נד"ב,
שופטת

002002/05א
126 אתי






א בית משפט שלום 2002/05 חן ג'וני , חן תמי נ' חברת אולמי ארגמן בע"מ , כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/04/2007)