פסקי דין על אסיא-חברה קבלנית בע"מ | פסקי דין על עו"ד סורני אליאב | פסקי דין על עו"ד שיאון עמוס | פסקי דין על אבו ערר מוחמד |

2023/01 בשא     15/05/2002




בשא 2023/01 אסיא-חברה קבלנית בע"מ נ' עו"ד סורני אליאב, עו"ד שיאון עמוס, אבו ערר מוחמד




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום אשדוד
בשא 002023/01

בתיק עיקרי: א
001788/99

בפני
:
כב' השופט ח. חדש
תאריך:
15/05/02





אסיא-חברה קבלנית בע"מ

בעניין
:


ע"י ב"כ עו"ד
בנימין לנדה ואח'

המבקשת-הנתבעת 1 בהודעה לצד שלישי


נ
ג
ד




1 . עו"ד סורני אליאב


ע"י ב"כ עו"ד שמעון כץ ואח'


2 . עו"ד שיאון עמוס

3 . אבו ערר מוחמד

ע"י ב"כ עו"ד אריה חג'אג'


הנתבע 1 שולח ההודעה לצד שלישי
הנתבע 2


התובע

המשיבים

החלטה


א.

רקע

1.
עניינה של החלטה זו היא
בקשה לדחייתה
(ולחילופין: מחיקתה)
על
הסף,
בשל
מעשה
בי-דין או מחוסר עילה, של הודעה לצד שלישי (להלן גם: "ההודעה") ששלח המשיב מס' 1 (להלן גם: "עו"ד סורני"), למבקשת, בה נטען כי המבקשת (להלן גם: "אסיא"), חייבת לפצות את המשיב 1 בתשלום כל סכום שייפסק כנגדו בתובענה הנוכחית (להלן: "התובענה הנוכחית"), שהוגשה ע"י המשיב מס' 3 (להלן גם: "אבו ערר" או "התובע").

2.
עו"ד סורני ייצג את אבו ערר בתובענה שהוגשה על ידו בבית משפט השלום בבאר-שבע, נגד המגן חברה לביטוח בע"מ, מדינת ישראל וחברת חופרי ערוער (1986) בע"מ (להלן: "התובענה הראשונה") ובמסגרתה טען, כי טרקטור שהיה בבעלותו נגנב וכי הנתבעים בתובענה הראשונה צריכים לפצותו על הנזק שנגרם בעקבות אותה גניבה – כל נתבע מטעמים שפורטו בתובענה הראשונה.

3.
הטרקטור שנגנב, היה מושכר ע"י אבו ערר לחברת חופרי ערוער, וזו השכירה אותו לחברת אסיא, המבקשת, אשר עשתה בו שימוש במהלך הקמת מחנה צבאי באזור כיסופים שליד רצועת עזה.

4.
מדינת ישראל שלחה, במסגרת התובענה הראשונה, הודעת צד ג' כנגד המבקשת. היא טענה שחברת אסיא היא שצריכה היתה לפצות את אבו ערר בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מן הגניבה, היות והיא זו שהיתה אמורה לשאת באחריות לנזק מסוג זה, מכוח ההסכם שנחתם בין הצדדים לצורך הקמת המחנה הצבאי ומכוח דיני הנזיקין הכלליים.

5.
ביום 19/8/97 ניתן, ע"י כב' בית משפט השלום בבאר-שבע,

פסק דין
, הדוחה את התובענה הראשונה (להלן: "פסק הדין") "משלא הוכחה הגניבה" - בין היתר, בשל העובדה שהתובע, שהיה בעל הדין העיקרי, בחר "שלא להעיד ולומר שלא ידו היתה בגניבה" ולא הובאו כל "ראיות אחרות שאכן אירעה הגניבה ללא הסכמת הבעלים".

5.1
ערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע – נדחה;

5.2
בקשת רשות ערעור שהוגשה ע"י התובע לכב' בית המשפט העליון – נדחתה אף היא, כך שפסק הדין הפך לחלוט.

6.
בתובענה הנוכחית טוען התובע, כי עורך הדין סורני, שהוא המשיב מס' 1, התרשל במילוי תפקידו כעורך דין במסגרת התובענה הראשונה, ועורך דין עמוס שיאון, שהוא המשיב מס' 2 ועו"ד סורני, התרשלו במילוי תפקידם כעורכי דין במסגרת הליך הערעור (עו"ד שיאון הצטרף לייצוגו של אבו ערר בהליך הערעור).

6.1
בשל כך, לטענת התובע, נדחתה התובענה הראשונה ונדחו הליכי הערעור שהוגשו על פסק הדין.

6.2
לטענת התובע, נגרמו לו הנזקים הנטענים בכתב התביעה, בשל התרשלות עורכי הדין, המשיבים 1 ו- 2.

7.
עו"ד סורני טוען, בהודעת צד ג' נשוא הבקשה שבפני
, כי הוא זכאי לשיפוי, לפיצוי ו/או להשתתפות בכל סכום שייפסק כנגדו, מכוח "דיני הנזיקין, החוזים, השמירה, עשיית עושר ולא במשפט – וחוק חוזה קבלנות".

7.1
עוד נטען בהודעת צד הג', כי המבקשת, חברת אסיא, אחראית לגניבת הטרקטור, בשל הפרת חובה חקוקה, רשלנות ופזיזות.


ב.
טענות הצדדים


1.
לטענת המבקשת, יש למחוק את הודעת צד הג', על הסף, מחמת חוסר עילה והעדר יריבות ומטעמים של הגיון משפטי פשוט, שכן, לא יכול להיות קשר כלשהו בין טענות התובע, בכתב התביעה הנוכחי, על רשלנות עורכי הדין, הן בניהול התובענה הראשונה והן בהליכי הערעור על פסק הדין שניתן בה – לבין המחדלים המיוחסים למבקשת בהודעת צד ג';

1.1
הנזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, כמפורט בתובענה הנוכחית, חופפים בחלקם לאלו שנגרמו כתוצאה מגניבת הטרקטור, אלא שבתובענה הנוכחית טוען התובע, כי הם נגרמו לו כתוצאה מרשלנותם של עורכי הדין המשיבים 1 ו- 2 ולא כתוצאה של אירוע הגניבה עצמו.

1.2
התובע אינו טוען, כי עורכי הדין אמורים היו למנוע בדרך כלשהי, את גניבת הטרקטור ואינו מלין כלפיהם בנושא זה. טענתו כלפיהם היא, כי הם היו אמורים לייצגו נאמנה במסגרת ההליכים המשפטיים על מנת שיזכה בפיצוי כספי על אירוע הגניבה.

2.
לטעמה של המבקשת, אין ולא יכול להיות קשר סיבתי כלשהו – עובדתי או משפטי, בין ההתרשלות המיוחסת למבקשת בהודעה – לבין עילת התביעה כלפי עורכי הדין.

3.
לטעמה של המבקשת, האמור בהודעת צד ג' מטעמו של עו"ד סורני נועד לפתוח לדיון מחודש את כל הסוגיות העובדתיות והמשפטיות שנידונו בפני
בית משפט השלום בבאר-שבע בתובענה הראשונה שהוגשה ע"י התובע, אבו ערר, כנגד הנתבעים שם, כשהמבקשת צורפה, גם שם, כצד שלישי.

3.1
דא עקא, שכל טענות עו"ד סורני כבר הוכרעו בפסק הדין ובהליכי הערעור שנוהלו אחריו.

4.
לטענת המבקשת, החלטותיהן של הערכאות השונות, שבסופו של דבר דחו את טענות התובע, יוצרות מעשה בי-דין בעניין אחריותה של המבקשת, בכל הנוגע לגניבת הטרקטור ושולח ההודעה, עו"ד סורני, איננו יכול לעוררן מחדש במסגרת הודעה לצד שלישי בתובענה הנוכחית, שהיא תביעת רשלנות שהוגשה כנגדו.

5.
לטענת המבקשת, ההודעה אינה מגלה עילת תביעה מכוח דיני הנזיקין, כנטען בסעיף 10 להודעה, שכן, המבקשת מעולם לא חבה חובת זהירות כלפי שולח ההודעה.

5.1
אפילו נצא מתוך הנחה, שהמעשים והמחדלים הרשלניים המיוחסים למבקשת בסעיף 10 להודעה הם נכונים, הרי המבקשת חבה בגינם חובת זהירות רק כנגד חברת חופרי ערוער – לכל היותר כלפי התובע, אך בוודאי שלא כלפי עו"ד סורני, שכן הטענות הנטענות כלפיו ע"י התובע מתייחסות לניהול רשלני של ההליכים המשפטיים.

6.
לטענת המבקשת, ההודעה אינה מגלה עילת תביעה גם מכוח הפרת חובה חקוקה, שכן, ככל שקיימת חובה חקוקה כלשהי, שהמבקשת לא קיימה, הרי שחובה זו נועדה להגן על שולחת ההודעה נגדה בתובענה הראשונה, חברת חופרי ערוער או לכל היותר התובע עצמו.

6.1
יתרה מכך, בהודעה לא פורטו מה הן החובות החקוקות אותן הפרה המבקשת, וכבר מטעם זה ראוי לדחות או למחוק על הסף את ההודעה.

7.
כך – טוענת המבקשת- גם לגבי הטענות הנטענות בסעיפים 12-14 להודעה, לפיהן, החוזה בין משרד הבטחון לבין המבקשת מהווה חוזה לטובת צד ג'.

7.1
חוזה זה יכול להקים, לכל היותר, עילת תביעה לחברת חופרי ערוער או אף התובע כלפי המבקשת.

7.2
אין ספק, כי החוזה לא התכוון להבטיח את זכויות עורכי הדין של התובע שנשכרו בתקופה מאוחרת יותר.

7.3
התובע לא המחה זכויותיו, אם קיימות, לעו"ד סורני.

8.
המבקשת דוחה גם את הטענה, כי היא חייבת בפיצוי ושיפוי המשיב מס' 1, בשל היותה "שומר שכר" בטרקטור, נשוא התובענה הראשונה – כנטען בסעיפים 15 ו- 16 להודעה.

8.1
גם כאן, לכל היותר, עשוי הדבר להקנות עילת תביעה לחברת חופרי ערוער או אף לתובע עצמו;

8.2
המבקשת מעולם לא שמרה דבר עבור עו"ד סורני.

9.
על כן, טוענת המבקשת, כי כאשר כתב תביעה אינו מגלה עילה, לאור טענות משפטיות, אין להטרידה בקיום דיונים ממושכים ובהבאת ראיותיה, כאשר ניתן לברר ולהכריע באותן טענות משפטיות כבר בשלב המקדמי.

9.1
לטעמה, ההודעה איננה מגלה כל עילה כלפי המבקשת, ומן הראוי לדחותה או למחקה על הסף מחוסר עילה ומהעדר יריבות.

10.
לטענת המשיב מס' 1, שהוא שולח ההודעה, לא ניתנה החלטה, בבית משפט השלום בבאר-שבע, לאיחוד הדיון בהודעה לצד שלישי ביחד עם התביעה העיקרית, במסגרת התובענה הראשונה, עפ"י תקנה 222 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקסד"א).

11.
עוד טוען המשיב מס' 1, כי בפסק הדין ציינה כב השופטת דברת, בפני
ה התנהלה התובענה הראשונה, כי הגניבה לא הוכחה.

11.1
לפיכך, נדחתה התובענה הראשונה ובית המשפט ציין, כי לאור תוצאה זו הוא רואה עצמו פטור מלהתייחס לטענות האחרות של הצדדים.

11.2
ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה (על בסיס אותה קביעה) וכזה היה גם גורלה של הבקשה לרשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.

12.
המסקנה היא – כך טוען המשיב מס' 1 – שההודעה לצד ג' כלל לא נדונה במסגרת התובענה הראשונה והליכי הערעור בעקבותיה.

13.
לטענת המשיב מס' 1, מאחר והמבקשת קיבלה לידיה את הטרקטור לצרכי ביצוע עבודה, והטרקטור נגנב ולא הושב לתובע, ברור, כי מן הראוי היה שהמבקשת תהיה נתבעת עיקרית בתיק, שכן חבותה ברורה.

13.1
ב"כ המשיב 1 טוען, כי בכתב ההגנה שהוגש בשם המבקשת במסגרת התובענה הראשונה, לא כפרה המבקשת בגניבת הטרקטור ובסעיף 16ב' לכתב הגנתה אף הודתה בגניבה.

14.
לטענת המשיב מס' 1, לא קיימת עילה לסילוק על הסף:
הלכה פסוקה
היא, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ודי בקיומה של אפשרות, אפילו קלושה, שעפ"י העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש על ידו, כדי שתובענתו לא תימחק בעודה באיבה.

15.
לטענת המשיב מס' 1, לא קם "מעשה בי-דין" בין המבקשת לבין הצד השלישי:

15.1
הן המבקשת והן המשיב מס' 1, עו"ד סורני, לא היו צד לתובענה הראשונה.

15.2
משמעות ההודעה לצד ג' בתובענה הראשונה היתה בבחינת תביעה מותנית
לשיפוי או השתתפות, אם וכאשר מדינת ישראל היתה נמצאת חייבת כלפי
התובע.

15.3
מאחר והתובענה נדחתה כלפי מדינת ישראל, הרי שממילא נפלה ההודעה לצד
השלישי, מבלי שנדונה לגופה, וממילא לא יכול שיחולו עליה דיני ההשתק.

16.
לעניין השתק העילה, סבור המשיב מס' 1, כי עילת התביעה עליה מושתתת ההודעה איננה זהה לעילת התביעה של התובע בתובענה הראשונה.

16.1
ב"כ המשיב מס' 1 מפנה ל- ע"א 493/63 קופ"ח של ההסתדרות הכללית נ' קבוצת כנרת, פד"י י"ח (2), 225, 231-232, שם נקבע, כי תביעת פיצויים ותביעת דמי השתתפות (על אף הגשתם מראש) הן שונות עפ"י עילתן ותביעת דמי השתתפות איננה מתעוררת אלא לאחר בירור תביעת הפיצויים, לכשנקבעה אחריות המזיקים לעונש.

17.
לעניין השתק הפלוגתא, טוען ב"כ המשיב מס' 1, כי בנוסף לזהות בעלי הדין, תנאי שלא התקיים, הרי שעל מנת שייווצר "השתק פלוגתא" צריך שעל המחלוקת העובדתית המסויימת שבין הצדדים להיות מוכרעת; ביהמ"ש חייב לקבוע ממצא פוזיטיבי להבדיל מ- "חוסר הוכחה" (כפי שנקבע בתובענה הראשונה).

17.1
ב"כ המשיב מס' 1 מפנה לפסיקה הקובעת, כי תחולת כלל "השתק הפלוגתא" צומצמה בישראל במובן זה שהממצא שנקבע במשפט הקודם לגבי הנקודה העובדתית הנדונה, חייב להיות "ממצא חיובי".

17.2
בנסיבות אלו – סבור הוא – שלא קם השתק פלוגתא בהיות הצדדים בלתי זהים ובעקבות כך שבתובענה הראשונה לא נקבע כל ממצא פוזיטיבי באשר לעצם אפשרות גניבת הטרקטור.

17.3
ב"כ המשיב מס' 1 אף מעיר, כי עפ"י דיני ההשתתפות ועקרון ההדדיות, זכאי היה הנתבע מס' 1 להיפרע מן המבקשת, אף אילו היתה זו נתבעת ישירה בתובענה הראשונה.

18.
המשיב מס' 1 מפנה להוראות תקנה 216 לתקסד"א, המפרטת את המקרים בהם רשאי נתבע להגיש הודעה לצד שלישי, ולטעמו, עונה המקרה הנדון על כל המקרים.

19.
לגופן של הטענות המשפטיות טוען המשיב מס' 1, כי קבלת הטרקטור ע"י אסיא ואי השבתו לתובע מקימה מספר עילות כנגד הצד השלישי:

19.1
רשלנות רבתי מצד המבקשת, שאמורה היתה לשמור על הטרקטור שהיה בחזקתה והדבר מלמד על כך שלא מילאה חובותיה נאמנה.

19.2
משנגנב הטרקטור, הרי שקמה לתובע עילת תביעה כנגד מי שהתרשל בשמירתו, עילות הנובעות הן מפקודת הנזיקין, חוק השומרים, חוק חוזה קבלנים וחוק החוזים.

20.
המשיב מס' 1 מציין, כי התובע בחר שלא לתבוע את המבקשת, אלא את בא כוחו לשעבר, בעילה של רשלנות מקצועית.

20.1
יחד עם זאת, הוא סבור, כי גם אם ייקבע שהוא אכן התרשל מקצועית, הרי שנזקי התובע ארעו שלא באשמו אלא באשמת המבקשת, שאלמלא רשלנותה והפרת חובותיה החוזיות, לא היה נגרם נזק לתובע.

20.2
משרשלנותה של המבקשת היתה הגורם העיקרי לנזק, הרי שבכל מקרה קיימת לנתבע הזכות להשתתפות ו/או שיפוי מאת המבקשת, וזאת מכוח העילות הנ"ל וגם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

21.
המשיב מס' 1 טוען, כי עילת התביעה שלו כנגד המבקשת הינה מכוח דיני ההשתתפות ומאחר והטרקטור נגנב ולא הוחזר לתובע, המבקשת היא בבחינת החייב העיקרי ולכן זכאי המשיב מס' 1 לשיפוי מלא.

21.1
ב"כ המשיב מס' 1 מפנה לסעיף 84(א) לפקודת הנזיקין הדן בנושא "דמי ההשתתפות" ומבסס עליו את עילת ההודעה לצד ג'.

21.2
סעיף 84(א) לפקודה, לטעמו, מתייחס הן למצב שבו מדובר על מעוולים יחדיו, אך גם למעוולים שאינם במשותף, "באופן אחר" – כלשון החוק.

21.3
לטעמו של המשיב מס' 1, אין כל ספק, כי המבקשת, הצד השלישי, היה ותוכחנה הטענות נגדו, הינו בבחינת מעוול, שכן, גניבת הטרקטור התרחשה כשהטרקטור היה בחזקתו לאחר שהושכר לו.

22.
המשיב מס' 1, מפנה לפסיקה הדנה בזכות ההשתתפות, שמקורה בדיני היושר ומושתתת על עקרון של צדק ולא על קיום יחסים חוזיים כלשהם.

23.
לטעמו של המשיב מס' 2, שואפת המבקשת להתעשר שלא כדין – והוא מפנה לפסיקה חדישה המתייחסת לעקרון עשיית העושר.

24.
עוד סובר המשיב מס' 1, כי הזכייה בכספים להם המבקשת אינה זכאית, ובכלל זה הימנעות משיפויו של הנתבע, בגין כל סכום שייפסק כנגדו, מקימה עילת תביעה מכוח עקרון תום הלב, שאומץ מחוק החוזים אל הדין הכללי.

25.
במקרה זה – סבור המשיב מס' 1 – חבה המבקשת עפ"י דיני ההשתתפות גם לאור יחסיה החוזיים עם התובע, בעת שקיבלה את הטרקטור לידיה והן מכוח החוזה עם משרד הבטחון ובו נטל על עצמו חבות לכל נזק או אובדן, בין היתר, לרכושו של התובע.


ג.
דיון

דחייה על הסף בשל מעשה בי"ד - תקנה 101 (א) (1) לתקסד"א

1.
טוענת המבקשת, כי יש לדחות את הודעת צד ג' על הסף, בשל מעשה בית דין, לפי הוראות תקנה 101 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי.

2.
מעשה בית דין מתקיים במידה שנפלה הכרעה בסכסוך. דחיית תביעה, לכשעצמה, לא תמיד מקימה מעשה בי"ד ולכן, השאלה תהא: על שום מה נדחתה התביעה? (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 409-410 (להלן: "זוסמן").

3.
לפיכך, יש לבחון האם בענייננו, מתקיימים: השתק עילה ו/או השתק פלוגתא, וזאת לפי נימוקי הדחייה ב- 3 הערכאות.

3.1
פסק הדין בעניין 247/66 קלוזנר נ' שמעוני, פד"י כב (2) 561, גיבש את שני הכללים של מעשה בית דין, שנוהגים לפיהם:

3.2
הכלל הראשון המוגדר כ"השתק עילה", משמעותו היא, כי "מקום שתביעה נידונה לגופה והוכרעה ע"י בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה".

3.2.1
המדובר בעילה שהועלתה על הפרק בהליך הראשון.

3.3
הכלל השני, המוגדר כ"השתק פלוגתא", משמעותו היא, כי "אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות".

3.3.1
כלומר, המדובר הוא בשאלה שהועמדה במחלוקת.

3.4
בנוסף, נאמר גם בע"א 158/83 בעניין עמנואל פינקל נ' לבנונה נוימן, פד"י לח (1) עמ' 17, כי: "אין כל צידוק להשתיק בעל דין מלהשיג בהתדיינות נוספת על ממצא בפסק הדין שעניינו לא עלה כלל על הפרק בהתדיינות הראשונה".

3.5
כאמור, בענייננו, ב- 3 הערכאות השאלה שהועמדה למחלוקת היתה בעניין גניבת הטרקטור. שאלה זו לא הוכרעה והתביעה נדחתה, כיוון שלא הוכח אירוע הגניבה.

4.
לעניין השתק פלוגתא, לא נקבע, בפסקי הדין כל ממצא עובדתי לגבי אירוע הגניבה והאחראים לו. ויפים לעניין זה דברי כב' השופט אגרנט בפס"ד קלוזנר, אותם הביא ב"כ המשיב בסיכומו: "זאת ועוד, לפי המשפט האנגלי, מחייבת ההכרעה הקודמת את הצדדים במשפט השני, בין אם היא קבעה שהנקודה הוכחה באופן
פוזיטיבי, ובין אם קבעה שהנקודה לא הוכחה. מבחינה זו צומצמה תחולת הכלל האמור על ידי הפסיקה הישראלית במובן זה, כי הממצא שנקבע במשפט הקודם לגבי הנקודה העובדתית הנדונה, חייב להיות ממצא חיובי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה".

4.1
וכך מוגדר השתק עילה ע"י כב' השופט אילן בע"א 1041/97 בעניין, סררו נ' נעלי תומרס בעמ', דינים עליון, עמ' 4: "השתק עילה מקים מחסום דיוני בפני
כל תביעה נוספת בשל אותה עילה, מקום שהתביעה נידונה לגופה והוכרעה ע"י בית משפט מוסמך".

4.2
ועוד, השופט אגרנט קבע את ההלכה בפס"ד קלוזנר, עמ' 183, לעניין זה בקובעו כי: "מקום שתביעה נידונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה".

5.
הואיל וכאמור, התביעה ב- 3 הערכאות, לעניין הגניבה, לא נידונה לגופה ואף לא
הוכרעה - המבקשת אינה מוטרדת פעמיים בשל אותו מעשה והמשיב אינו מושתק.

6.
לאור האמור לעיל, סבורני, כי פסקי הדין בכל הערכאות לא יצרו, לעניין זה, השתק עילה ואף לא השתק פלוגתא.

6.1
לא נוצר השתק עילה, גם מן הטעם, שעילת התובע הינה רשלנות מקצועית של הנתבע, עילה שנוצרה לאחר הגשת כתב התביעה בהליכים הראשונים.

6.2
אין גם זהות של הצדדים וגם אין המדובר בחליפיהם.


מחיקה על הסף בשל חוסר עילה ו/או העדר יריבות

חוסר עילה

1.
לגבי מחיקה בהעדר עילה נאמר: "אין הכתב מראה עילת תביעה", אין לצמצם את אפשרות המחיקה ע"פ תקנה זו רק לכתב התביעה, אלא גם בהליכים אחרים כגון: הודעת צד ג', ובלבד שהכתב צריך להיות מסוג אלה שצריכה להיות בהם עילת תביעה (ראה: זוסמן, עמ' 383).

1.1
בדיון במחיקה של הודעת צד ג', שוקל בית המשפט את אותם שיקולים הנשקלים לעניין בקשה למחיקת תובענה.

2.
סעיף 100 (1) לתקסד"א, מסמיך את בית המשפט לצוות על מחיקת כתב התביעה, כאשר זה אינו מראה עילת תביעה. אולם, בית המשפט יפעיל את סמכותו ע"פ סעיף זה, אך ורק כאשר "ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש..." (ראה: זוסמן, עמ' 384).

2.1
בנוסף, הלכה פסוקה היא, כי אין למחוק על הסף מפאת חוסר עילה במקרים בהם קיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יצליח בתביעתו. (ראה: זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 5 בעמ' 355; ר"ע 59/81 ארדיטי נ' ארדיטי לה (2) 811, 812 ע"א 246/66 קלוזנר נ' שמעוני, פד"י כב (2) ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פד"י מג (3) 124).

3.
ברור, כי כריכת הדיון בהודעת צד ג' עם הדיון בתביעה המקורית, מייעלת את המשפט ומאפשרת הכרעה בזכויות וחובות כל המעורבים באירוע נשוא המחלוקת (ראה: משה קשת, עו"ד "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי - הלכה למעשה", הוצאת כרמל (2000), מג - 3, (להלן: "משה קשת").

4.
בנוסף, הליכי צד ג' נועדו לאפשר לנתבע "לכפות" את פסק הדין שינתן כלפיו, כנגד צד שלישי ומטרת ההליך היא, שאם יחוייב הנתבע בתשלום סכום כלשהו לתובע, לא יצטרך להתדיין מחדש עם צד ג' לגבי השאלה שהיתה במחלוקת בינו לבין התובע ושגם לצד השלישי עניין בה (ראה: משה קשת, מג- 2).

5.
התנאי הוא, שמדובר במצב שהאירוע נשוא המחלוקת הוא זהה בין התובע לנתבע ובין הנתבע לצד ג'.

5.1
בענייננו, נשוא המחלוקת בכתב התביעה הוא, עילת רשלנות מקצועית ואירוע המחלוקת בין המשיב 1 לצד ג', עניינו, נסיבות אירוע הגניבה והאחראים לה; נסיבות אשר תוארו ופורטו ב- 3 ערכאות.

6.
לפיכך, אין זהות בין עילת התובענה בין התובע לנתבעים לעילת התובענה בין הנתבעים (ובמקרה הנדון - הנתבע מס' 1) לצד ג'.

חוסר יריבות

7.
טענת העדר יריבות, היא מסוג הטענות הנטענות במסגרת דיון במחיקה מחוסר עילה, שכן מחיקת כתב תביעה בשל חוסר יריבות משמעה, במילים אחרות, כי לא נתקיימה עילת תובענה כלפי נתבע כלשהו (ראה: משה קשת, עמ' ל-9 - ל-10).

7.1
במקרה דנן, אין יריבות בין שולח ההודעה למקבלה. המבקשת לא חבה חובת זהירות כלשהי כלפי המשיב. יכול שהיא תחוב כלפי התובע ואולי גם כלפי חב' חופרי ערוער, אך בוודאי לא כלפי המשיב.

7.2
בנוסף, צודק ב"כ המבקשת בטענתו, כי אין כל קשר בין המחדלים שיוחסו למשיבים 1-2 בכתב התביעה לבין אלו המיוחסים למבקשת בהודעת צד ג'.

8.
לכן, מפאת חוסר יריבות בין הצדדים, לא יכול המשיב להעלות את הטענות הבאות אותן העלה - בוודאי לא כלפי המבקשת, כאמור לעיל:

8.1
לגבי טענת המשיב בדבר עשיית עושר ולא במשפט, נוטה אני להסכים עם ב"כ המבקשת, כי אם אכן נוצר מצב בו המבקשת התעשרה שלא כדין, לא נעשה "מעשה שלא כדין" כלפי המשיב, כך שלא מתקיימת לגביו העילה בדבר עשיית עושר, בהתאם להוראת החוק.
8.2
מסכים אני גם לטענת ב"כ המבקשת, לעניין טענת המשיב בנוגע לקיומו של חוזה לטובת צד ג', כי אכן אינו יכול לטעון זאת המשיב כלפי המבקשת, מאותו טעם של העדר יריבות.

8.3
דברים אלו יפים גם לעניין הטענה בדבר שומר בשכר.

8.4
כמו כן, מסכים אני לטענה, כי לא קיימת כל התרשלות מצד המבקשת כלפי המשיב, כיוון שלא מתקיימת כל חובת זהירות כלפיו, מה גם שלא היה כלל בתמונה כאשר אירעו האירועים המפורטים בתובענה הראשונה.

9.
בנסיבות אלו, מן הראוי למחוק את הודעת צד ג', לאור הטעמים שפורטו לעיל.

10.
לחילופין, סבורני, כי מן הראוי שבית המשפט ימחק את ההודעה לצד ג', מכוח תקנה 222 רישא לתקסד"א, ביזמתו או לפי בקשת בעל דין, כאשר ראה, כי ההודעה ניתנה שלא באחד המקרים המנויים בתקנה 216.

תקנה 216 - המקרים בהם ניתן להגיש הודעת צד ג'

1.
תקנה 216 קובעת באילו נסיבות רשאי נתבע ליתן הודעה לצד שלישי. שלושת המקרים המתוארים בתקנה, פורטו בהרחבה ע"י ב"כ משיב מס' 1 ולטענתו, המקרה שלפנינו נופל בגדר כולם.

1.1
לאחר עיון בהוראת החוק והפסיקה הרלבנטית לה, נחה דעתי, כי אין זה המצב מן הטעמים הבאים:

2.1
ואלו הם המקרים המנויים בתקנה:

2.1.1
"כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי, שהוא זכאי להשתתפות או שיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה;

2.1.2
כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי, שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא התובענה, יהא בעיקרו כסעד שמבקש התובע;

2.1.3
כששאלה או פלוגתא בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה, היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לצד השלישי".

3.
תקנה 216 (1)

3.1
טוען ב"כ המשיב 1, כי מכוח תקנה 216 (1), רשאי הוא להגיש הודעת צד ג', כיוון שהוא זכאי להשתתפות או שיפוי מהמבקשת, בשל סעד שייפסק כנגדו בתובענה.

3.1.1
לטענתו, שואב הוא את זכותו לשיפוי או השתתפות, בין היתר, מכוח הוראת סעיף 84 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

3.1.2
לפי הוראה זו, לטענתו, רשאי הוא להיפרע מהמבקשת, כמעוולת אחרת החבה כלפי התובע וזאת כיוון, שלטענתו, גניבת הטרקטור אירעה כשהוא היה בחזקתה של המבקשת, לאחר שהושכר לה.

3.1.3
עוד טוען ב"כ המשיב, כי המבקשת הודתה שהטרקטור נגנב, בעת שהיה בחזקתה ועל כן, אין ספק שהיא חבה כלפי התובע.

3.1.4
לכן, לטענתו, ברורה עילת התביעה במסגרת הודעה לצד ג'.

4.
הוראת סעיף 84 (א) קובעת, כי: "כל מעוול החב על הנזק רשאי להיפרע דמי השתתפות מכל מעוול אחר החב, או שאילו נתבע היה חב, על אותו נזק אם כמעוול יחד עם ואם באופן אחר...".

4.1
לאחר עיון בנוסח הסעיף ובפסיקה, נחה דעתי, כי המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר הוראה זו.

5.
זכות ההשתתפות המוענקת למזיק (בין לאחד ממזיקים במשותף ובין לאחד ממזיקים שגרמו לנזק אחד), היא זכות המבוססת על עקרונות דיני היושר, הגורסים "שהיושר מחייב שוויון" (ראה: ג. טדסקי, י. אנגלרד, א. ברק, מ. חשין, "דיני הנזיקין, תורת הנזיקין הכללית", עמ' 493 (להלן: "דיני הנזיקין").

6.
סעיף 84 לפקודת הנזיקין, מתנה, כאמור, את זכותו של מעוול להיפרע דמי השתתפות מכל מעוול אחר, בכך שיהיה האחר "חב או, שאילו נתבע היה חב על אותו נזק". הזכות להיפרע דמי השתתפות מתקיימת, לפיכך, כנגד שניים: מזיק אחר "החב על אותו נזק" ומזיק ש"אילו היה נתבע היה חב על אותו נזק".

6.1
במקרה דנן, "המזיק", שהמשיב מבקש להיפרע ממנו השתתפות, איננו בגדר מי "שחב על אותו נזק".

6.2
בענייננו, אין המדובר באותו נזק: הנזק לו טוען התובע בתביעה שלפנינו הוא בגין רשלנות מקצועית ולא בגין אירוע הגניבה.

6.3
לעניין זה, צודק ב"כ המבקשת בציינו, כי העובדה שהסכום הכספי משקף בחלקו את שווי הטקרטור שנגנב, איננו רלוונטי במקרה דנן, אלא רלוונטי הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתרשלותו של הנתבע באותו הליך, שהוא כמובן כולל בתוכו גם נזקים עקיפים ולא רק את שווי הטרקטור. (ראה עמ' 18 לפרוט', ש': 3 - 13, וכן סעיף 26 לכתב התביעה).

6.4
לפיכך, לא זכאי המשיב לדמי השתתפות מהמבקשת, כיוון שאין מדובר באותו נזק.

7.
תקנה 216 (2)

7.1
לפי חלופה (2) של התקנה, על הנתבע הטוען נגד צד שלישי, להצביע על כך, שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא התובענה והוא בעיקרו כסעד שמבקש התובע.

7.2
ניתן לומר, שהסעד הכספי שמבקש הנתבע, איננו בעיקרו כסעד הכספי שמבקש התובע מהנתבע (וזאת גם מן הטעם שפורט בסעיף 6.3 לעיל).

7.2.1
הסעד הנתבע בתובענה הנוכחית, בין התובע לנתבע, הינו בגין רשלנות מקצועית והסעד המתבקש בהודעה, הוא בעילה של דמי השתתפות בגין עוולה אחרת.

8.
מכל מקום, קשה לראות איך מערכת היחסים בין התובע לנתבע, שעניינה, יחסי עו"ד-לקוח, יצרה כאן עילה המעניקה סעד שעיקרו כסעד אותו מבקש הנתבע מצד ג'.

9.
לפיכך, גם חלופה זו אינה תואמת את המקרה שלפנינו.

10.
תקנה 216 (3)

10.1
לפי חלופה זו, יש לבחון, האם שאלה או פלוגתא שבין המשיב למבקשת, כרוכה בנושא התובענה והיא בעיקרה זו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע ומן הראוי שתתברר גם ביניהם.

10.2
אמנם, תחום הנושאים הניתנים לדיון במסגרת הודעת צד שלישי הורחב לא רק לענייני שיפוי או השתתפות (תקנה 216 (1) אלא, גם לעניין פתרון שאלה או פלוגתא משותפת, הן בין התובע לנתבע והן בין הנתבע לצד השלישי.

10.2.1
אבל יחד עם זאת, כדי שסוגייה תוכל להתברר במסגרת הודעת צד ג', או כדי שסעד שמבקש נתבע יוכל להתבקש במסגרת הודעת צד ג', עליו להיות כרוך בנושא התובענה ומדובר בתובענתו של התובע כנגד הנתבע (ראה: בר"ע (תל-אביב-יפו) 201207/98 יבנה תעשיות נ' דותן דורית, תק-מח 99 (2), 30994).

11.
מן הראוי לציין לעניין זה, כי בפס"ד של כב' השופט א' מצא, בע"א 6381/00 חברת מעונות מרכז התרבות בע"מ נ' עו"ד יורן קפון נאמר, כי: "...מתקנה 216 (3) אף עולה, כי נתבע רשאי ליתן הודעה לצד שלישי גם על יסוד עילה שאיננה זהה לעילת תביעתו של התובע נגד הנתבע (הדגשה שלי) ובלבד ששתי העילות (עילת התביעה ועילת ההודעה) נובעות ממערכת עובדתית אחת ומעוררות שאלה או פלוגתא משותפת, שמן הראוי להכריע בה גם כלפי הצד השלישי".

11.1
משמעות הדברים היא, שאין צורך שעילת ההודעה לצד ג' תהא זהה לעילה בין התובע לנתבע, אך יש צורך שהעילה תנבע ממערכת עובדתית אחת.

11.2
הודעת צד ג' חייבת, אפוא, לנבוע מההליך העיקרי וצריכה להיות קשורה אליו.

12.
לא כך המצב בענייננו:

12.1
במקרה דנן, הפלוגתא העולה מכתב התביעה, עניינה רשלנותו המקצועית של ב"כ התובע (המשיב 1 בבקשה זו) ולא נסיבות אירוע הגניבה, שנידונה ב- 3 ערכאות.

12.2
התובענה שבפני
נו היא כנגד המשיבים 1 - 2 באופן אישי, עקב עילת רשלנות המבוססת על מעשיהם ו/או מחדליהם של המשיבים 1 - 2.

12.3
על כן, הדיון במסגרת הודעת צד ג', הוא בעניין שאין לו כל קשר לעילה העיקרית בתובענה זו.

13.
המשיבים 1 - 2 רשאים היו בעת שהוגשה התובענה כנגדם בשנת 99', להגיש תביעה נפרדת נגד המבקשת, אם סברו שיש להם עילה כנגדה, אולם בחרו הם בדרך של הודעת צד ג' ואין להם, אלא להלין על עצמם.

14.
לפיכך, גם מכוח תקנה 222 רשאי בית המשפט ומהנימוקים לעיל, למחוק את ההודעה לצד השלישי, מכיוון שראה, כי ניתנה שלא באחד המקרים המנויים בתקנה 216.


ג.
מדיניות משפטית

1.
גם מטעמים של מדיניות משפטית, סבורני, כי אין זה ראוי להתיר הודעת צד ג' במקרה כגון זה, שכן מתן אפשרות למשלוח הודעת צד ג', במקרה כזה, יכשיר למעשה העלאה מחדש, שוב ושוב, של עובדות ונסיבות ששימשו בסיס לתובענות קודמות ונמצא, שכלל סופיות הדיון איננו מתקיים.

1.1
צודק ב"כ המבקשת, בהקצינו את הדוגמא ובתארו סיטואציה שבה אם חלילה ייתבע בא כוחו הנוכחי של המשיב מס' 1, בגין עוולת רשלנות מקצועית ובמסגרת זו תישלחנה שוב הודעות צד ג' דומות, תיפתח מחדש מסכת העובדות ששימשה בסיס לכל ההליכים הקודמים.

1.2
יתרה מכך, ב"כ המבקשת הודיע לבית המשפט, כי באם תידחה בקשתו, הוא יבקש לשלוח הודעות לצדדים רביעיים - ועוד היד נטויה...

2.
אמנם, בהחלטה מיום 11/6/01, התיר בית המשפט לב"כ המשיב מס' 1 לשלוח הודעה לצד השלישי, בעיקר מן הטעם שאלמלא נזקק להארכת מועד, יכול היה לעשות זאת, טכנית, במסגרת הגשת כתב הגנתו וגם לנוכח העובדה, שנוצר מצב אנומלי, לפיו ב"כ התובע טען במהלך הדיון טענות השמורות לצד ג'.

2.1
יחד עם זאת נקבע, באותה החלטה, כי צד ג' תהיה רשאית לטעון כל טענה השמורה לה מכוח מעמדה.

3.
למרות זאת וכדי לחסוך בהוצאות הנתבע מס' 1, הציע בית המשפט לב"כ הנתבע 1, לאחר שנתקבלה הבקשה למחיקה על הסף, למחוק את ההודעה ששלח לצד ג' ללא צו להוצאות ואף דחה את הדיון כדי לאפשר לו לשקול הצעה זו.

4.
ב"כ הנתבע מס' 1 בחר לעמוד על בקשתו ועל כן, התקיים דיון נוסף וניתנה החלטה זו.


ד.
סוף דבר

1.
לאור כל האמור, הנני נעתר לבקשת המבקשת במובן זה, שאני מורה על מחיקת ההודעה של צד ג' שנשלחה אליה ע"י המשיב מס' 1.

2.
המשיב מס' 1, שולח ההודעה, ישלם למבקשת הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין.

3.
זכות להגשת בקשה לרשות לערער - כחוק.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ב (15 במאי 2002) במעמד הצדדים.

ח. חדש
- שופט
002023/01בשא139 לירז ביטון






בשא בית משפט שלום 2023/01 אסיא-חברה קבלנית בע"מ נ' עו"ד סורני אליאב, עו"ד שיאון עמוס, אבו ערר מוחמד (פורסם ב-ֽ 15/05/2002)