פסקי דין על עאהד פחמאוי | פסקי דין על חאלד פחמאוי ואח' | פסקי דין על יגאל שחר - יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה | פסקי דין על הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה ואח' |

3241/06 עתמ     15/04/2007




עתמ 3241/06 עאהד פחמאוי, חאלד פחמאוי ואח' נ' יגאל שחר - יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה ואח'




1


בתי המשפט

בימ"ש לעניינים מינהליים חיפה
עתמ 003241/06


בפני
:
כב' השופט רון סוקול

תאריך:
15/04/2007


בעניין:
1. עאהד פחמאוי

2. חאלד פחמאוי
3. ראאף פחמאוי
4. נזי פחמאווי
5. סעיד פחמאווי
6. עוני פחמאווי
7. סאמי מקלדה
8. חאתם מקלדה
9. חכמאת מקלדה
10. סמיח מקלדה
11. עפיפה מקלדה
12. נסר מקלדה
13. עאמר מקלדה
14. אנואר מקדלה
15. מג'די מקלדה
16. ספא מקלדה
17. ענתר חלבי
18. רג'א חדיד
19. הלאל חלבי
20. עמאד חלבי


ע"י ב"כ עוה"ד רמי חלבי

העותרים


נ ג ד



1. יגאל שחר - יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה

2. הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה


ע"י ב"כ פרקליטות מחוז חיפה



3. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רכס הכרמל





4. מִנהל מקרקעי ישראל


ע"י ב"כ פרקליטות מחוז חיפה

המשיבים


פסק-דין

1. העותרים הִנם בעלי זכויות במקרקעין המצויים בשטח עיר הכרמל (לשעבר דליית אל כרמל). מדובר בחלקות קרקע בגושים 11506, 11504 ו-11502 המצויים בקצה היישוב.

על המקרקעין האמורים חלו תכניות מתאר אשר קבעו את ייעודם כייעוד לחקלאות, תעשייה ומסחר משולב.

2. בחודש מאי 2005 יזם מנהל מקרקעי ישראל, שהנו בעל זכויות בחלק ניכר משטחי המקרקעין באזור, תכנית מפורטת הכוללת שינוי ייעוד של המקרקעין. לפי התכנית שהוצעה ישונה ייעודם של המקרקעים לאזור מגורים משולב בתיירות, אזור מגורים משולב במסחר, אזור מגורים פרטי וכן שטחי ציבור, מוסדות חינוך וספורט. התכנית קיבלה את הכינוי עד/245 (להלן: "התכנית").

התכנית שהוצעה כללה איחוד וחלוקה של מקרקעין ללא הסכמת הבעלים, בהתאם לסעיף 122 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.

3. בחודש אוגוסט 2005 הופקדה התכנית ופורסמה כדין. העותרים הגישו, בחודש אוקטובר, 2005 התנגדויות לתכנית כמפורט בנספח ב לעתירה. ביום 21.3.2006 החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לדחות את ההתנגדויות ולאשר את התכנית בתנאים (נספח ג לעתירה). העותרים, שלא שבעו נחת מהחלטת הוועדה, הגישו ליו"ר הוועדה, המשיב מס' 1, בקשה למתן רשות ערעור למועצה הארצית לתכנון ובנייה (להלן: "המועצה הארצית") (נספח ה לעתירה). הבקשה הוגשה בהתאם להוראות סעיף 110(א)(2)(ב) לחוק התכנון והבנייה.

בקשה זו נדחתה בהחלטת המשיב 1 מיום 10.5.2006. בעקבות זאת הוגשה העתירה הנוכחית.

4. בעתירה המקורית צוינו כמשיבים רק יו"ר הוועדה המחוזית והוועדה המחוזית. הואיל והוברר כי מרבית השטח נשוא התכנית הוא בבעלות מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המִנהל"), והואיל והמִנהל הוא שיזם את התכנית, הוריתי בדיון המקדמי בעתירה על צירוף המִנהל. כן הוריתי, בהסכמה, על צירוף הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רכס הכרמל (להלן: "הוועדה המקומית").

5. אציין כי מנהל מקרקעי ישראל הגיש תגובה והתייצב לדיון, אך הוועדה המקומית לתכנון ובנייה התעלמה מהעתירה, לא הגישה כל תשובה, ואף לא התייצבה לדיון שנקבע.

6. בעתירה מעלים העותרים מספר טענות. ראשית, טוענים הם כי נפלו פגמים בדרך אישורה של התכנית. בעיקר מתייחסים הם להיעדר קוורום מתאים לאישורה, שכן יו"ר הוועדה עזב את הישיבה בטרם ההצבעה. כן הצביעו על כך כי בוועדה ישבו נציגי מנהל מקרקעי ישראל, שהם בפועל יזמי התכנית, ואילו נציגי עיר הכרמל, שהיא לכאורה אחת מיוזמות התכנית, כלל לא חתמו על התכנית ולא הביעו עמדתם.

שנית, נטען כי החלטת הוועדה לאישור התכנית היא החלטה בלתי סבירה שהתקבלה משיקולים זרים. לטענת העותרים, התכנית נועדה להשביח את מקרקעי המִנהל, תוך פגיעה בזכויותיהם של בעלי הקרקעות הפרטיות. התכנית אינה סבירה באשר יש בה משום פגיעה במנהגי העדה הדרוזית והתעלמות מתפיסת המגורים המקובלת בעדה. התכנית כוללת הוראות בדבר בניית בתים משותפים, בניגוד למקובל ביישובי העדה הדרוזית.

העותרים טוענים כי מדובר בתכנית איחוד וחלוקה ללא הסכמה, ראשונה במגזר הדרוזי. עוד טוענים הם כי התכנית מטילה עליהם נטל כספי כבד, שכן כל בנייה במקרקעין תחייב תשלום היטלי השבחה בסכומים נכבדים ותחייב תשלום היטלי פיתוח לרָשות.

7. לחלופין מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה ליו"ר הוועדה ליתן להם רשות ערעור למועצה הארצית. לטענתם, מדובר בתכנית בעלת משמעות ציבורית רחבה, שכן יש בה שינוי משמעותי בתפיסת הדיור ביישובים הדרוזיים. הפגיעה בעותרים, כך נטען, היא ב"עוצמה" רבה המצדיקה בחינה מחודשת על-ידי הערכאה התכנונית הבכירה ביותר.

8. המשיבים מתנגדים לעתירות. המשיבים מבהירים כי התכנית נועדה לאפשר פיתוח של עיר הכרמל. התכנית, כך נטען, אינה מהווה שינוי לתפיסת המגורים או להרגלי הבנייה ביישוב, ותואמת לתכניות בנייה אחרות. לוח ההקצאה של החלקות משמר את מקום מגרשי הבנייה בחלקות המקוריות. כן נטען כי עיקר ההפרשה של קרקעות לצורכי ציבור היא מתוך שטחי המִנהל, וכי בפועל לעותרים רק תצמח טובת הנאה מהתכנית.
לעניין חששם של העותרים מפני הנטל הכספי שיוטל עליהם, מובהר על-ידי המשיבים כי עלויות הפיתוח ייגבו על-ידי הרשות על-פי חוקי העזר העירוניים, ועל כן אין בתכנית משום הטלת נטל כספי מיוחד על העותרים. היטל השבחה ישולם רק במימוש.

המשיבים מוסיפים וטוענים כי לא היה כל מקום להתיר לעותרים להגיש בקשת רשות ערעור למועצה הארצית, הואיל והתכנית אינה מעלה סוגיה תכנונית בת-חשיבות הראויה לדיון במועצה הארצית.

הפגמים הדיוניים
9. הטענות הראשונות שהעלו העותרים נוגעות לפגמים בדרך קבלת ההחלטה לאישור התכנית. נטען כי ועדת ההתנגדויות שהייתה אמורה לדון בכל ההתנגדויות לתכנית, ישבה בהרכב חסר, לאחר שיו"ר הוועדה מר יגאל שחר עזב את הדיון כעבור 40 דקות. עוד נטען כי הוועדה לא דנה בטענות כל אחד ואחד מהמתנגדים. על טענות אלו לא חזרו העותרים בהשלמת הטיעון.

10. עיון בפרוטוקול הדיון ובהחלטת הוועדה מגלה כי בפני
הוועדה הופיעו המתנגדים, נרשמו התנגדויותיהם וניתנה ההחלטה. מהחומר שהוגש לא ניתן לברר אם אכן נכח מר יגאל שחר בכל הדיון או בחלקו. יתרה מזו, לא הוסבר מדוע עזיבתו את הישיבה, אם עזב, מהווה פגם המביא לבטלות ההחלטה, ומהו הקוורום שהיה המוסמך לדון בהתנגדויות.

בנסיבות אלו דין הטענות הדיוניות, שלא פורטו כדבעי, להידחות.

11. טענה אחרת לעניין תקפות ההחלטה נוגעת לסוגיית הסמכות. העותרים טוענים כי על-פי סעיף 62א(א)(1) לחוק התכנון והבנייה, הסמכות לדון בתכנית מפורטת לאיחוד וחלוקה של מגרשים נתונה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ולא לוועדה המחוזית. התכנית לא הובאה לדיון בפני
הוועדה המקומית, וכלל לא נדונה על-ידיה, ועל כן, כך נטען, היא בטלה והפקדתה נעשתה בחוסר סמכות.


לעומתם טוענים המשיבים כי התכנית טומנת בחובה שינוי ייעוד מייעוד חקלאי למגורים ותיירות, ועל כן הסמכות נתונה לוועדה המחוזית.

12. סעיף א62(א)(1) לחוק התכנון והבנייה קובע:

תכנית מפורטת או תכנית מיתאר מקומית, הכוללת אך ורק אחד או יותר מהנושאים המפורטים להלן, היא תכנית בסמכות הועדההמקומית כאמור בסעיף 61א(א):

(1) איחוד וחלוקה של מגרשים, כמשמעותם בפרק ג' סימן ז',ובלבד שאין בתכנית שינוי בשטח הכולל של כל יעוד קרקע,למעט האמור בפסקאות (2) ו-(3);

מסעיף זה עולה כי בתכנית המשלבת בתוכה תכנית איחוד וחלוקה עם תכנית לשינוי ייעוד, שאינה בגדר השינויים הכלולים בסעיף א62(א)(2) או 62א(א)(3) לחוק, יש לנהוג כתכנית שינוי ייעוד שבסמכות ועדה מחוזית.

13. עיון בסעיף 3 לתכנית עצמה מלמד כי היוזמים הגדירו את סוגה כתכנית "איחוד וחלוקה מחדש ללא הסכמת בעלים". עם זאת בסעיף 6 נאמר כי מטרות התכנית הנן "שינוי יעוד משטח חקלאי, תעשייתי, מסחר משולב ליעוד שטח לאזור מגורים, מגורים משולב בתיירות [...]". גם מהתכנית גופה למדים אנו כי יש בה הוראות מפורטות בדבר שינוי ייעודים.

לפיכך כדין הובאה התכנית לדיון בפני
הוועדה המחוזית.

סבירות ההחלטה לאישור התכנית
14. העותרים מעלים טענות שונות נגד סבירות ההחלטה לאישור התכנית. לטענתם, ההחלטה שהתקבלה חורגת מהסביר, ועל כן על בית המשפט להתערב ולבטלה.

בטרם אתייחס לטענות העותרים לגופן אעיר מספר הערות מקדמיות.

15. כידוע, קיומה של חברה מאורגנת ודאגה לצורכי הציבור כולו מחייבים התערבות שלטונית שמתבטאת גם בקביעת ייעודים ושימושים במקרקעין. בהיעדר תכנון מרכזי לא ניתן לקיים לקיים חברה מודרנית ולהבטיח את צורכי הציבור כולו (ראה דנ"א 1333/02 הוועדה המקומית לתכנון ובניה, רעננה נ' הורוויץ, פ"ד נח(6) 289, 300).

תכנון מרכזי שכזה מטיבו עשוי להביא לפגיעה בזכויות קנייניות לטובת הציבור. פגיעות אלו עשויות להיות מסוגים שונים, החל מנטילה כפויה של זכויות ("הפקעה") וכלה בהטלת מגבלות על שימושים כגון קביעת ייעודים והתניית השימוש ברישיונות והיתרים וכדומה.

פגיעות אלו בזכויות הקניין הנן הכרחיות בתכנון ציבורי, ועל כן נקבעו בדין גם הוראות המאפשרות פיצויים למי שזכויותיו נפגעו. הזכויות לפיצויים כאלו מעוגנות בדין וכפופות למגבלות שונות. כך זכאי מי שזכויותיו בקרקע הופקעו, לפיצוי (סעיף 9 פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943, אליה מפנה גם סעיף 190 לחוק התכנון והבנייה, סעיף 8 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943, וכדומה); בעל זכות במקרקעין שערכם ירד עקב תכנית, זכאי לפיצוי על-פי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, ועוד.

16. בין האמצעים המוקנים לרשות התכנון והבנייה לתכנן תכניות לרווחת הציבור, מצוי גם הליך של איחוד וחלוקה מחדש של מקרקעין על-פי סעיף 122 לחוק התכנון והבנייה.

בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 452, אומר בית המשפט העליון:

תכנית איחוד וחלוקה הינה אמצעי חשוב הנתון בידי הרשות התכנונית למצות את התועלת המירבית משטחי מקרקעין הנמצאים בתחומה לטובת הפרט והכלל (נמדר, פגיעה בקרקעין - פיצויים בגין נזקי תכנית, 2002, עמ' 164; ד. לוינסון - זמיר, פגיעה במקרקעין על ידי רשויות התכנון, תשנ"ה, עמ' 177 ואילך; בג"צ 4914/91 איראני נ' שר הפנים, פד"י מו(769 ,749 (4). המטרה באיחוד וחלוקה היא ליצור התאמה ואיזון בין צרכי הפרט במימוש ההנאה מהקרקע לבין צרכי הציבור בשימושי קרקע לטובת הכלל. במסגרת תכנית איחוד וחלוקה, מאחדים מגרשים שונים בתחום התכנית למיצבור אחד ומחלקים מיצבור זה מחדש למגרשים התואמים את צרכי הבנייה והשימוש של הפרט והציבור באיזור, לעתים, תוך העתקת זכויות הבעלים ממקום למקום והפקעת חלק מהשטח לצרכי ציבור. לעיתים מתבצע הליך זה בלא הסכמת הבעלים וכך נעשה במקרה זה.

כדי להגן במידת האפשר על מכלול האינטרסים של בעלי הקרקע, קובע סעיף 122 לחוק התכנון והבנייה כמה קווים מנחים: המגרשים החדשים יהיו קרובים ככל האפשר למגרשים מקוריים; השווי היחסי של המקרקעין יישמר; וכאשר לא ניתן לקיים את התנאי הזה על ידי החלוקה הפיזית עצמה, יקויים ההסדר השוויוני על ידי איזון כספי.

17. במסגרת הליכי האיחוד והחלוקה מנסה הוועדה לשמר את ערכם היחסי של המגרשים שייוותרו, ואם הדבר אינו אפשרי, קיים מנגנון של תשלומי איזון (סעיף 122(3)), אשר נועד לפצות את מי שנפגע בעקבות התכנית.

18. בגדר ההערות המקדימות אדגיש גם כי הלכה היא שבית המשפט יימנע מלהתערב בהחלטות מקצועיות של ועדות התכנון והבנייה, כל עוד מצויות הן במתחם הסבירות.

בבג"ץ 10242/03 מילובלובסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, פ"ד נח(6) 673, מדגיש בית המשפט:

כפי שנאמר פעמים רבות, בית המשפט, בין אם בית המשפט הגבוה לצדק ובין אם בית המשפט לעניינים מינהליים, איננו מוסד תכנון עליון העומד מעל מוסדות התכנון השונים המנויים בחוק. על כן, לא יתערב בית המשפט בהחלטות תכנוניות, אלא אם נתגלה פגם דיוני המצדיק התערבות, ולא יחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וישים תחתיו את שיקול דעתו שלו, אלא אם ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצונית או בפגם דומה (ראו בג"ץ 102/52 ארגון בעלי המגרשים מעבר לירקון נ' שר הפנים, פ"ד ו 827, 829; בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, משרד הפנים, פ"ד מה(3) 678, 688; בג"ץ 465/93 טריידט ס.א., חברה זרה נ' הוועדה מקומית לתכנון ולבנייה, הרצליה, פ"ד מח(2) 622, 634-633; ע"א 5927/98 בחוס נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, חיפה, פ"ד נז(5) 752, 760).

הלכה זו צריכה להאיר דרכי דרכנו גם בבחינת טענות העותרים.
19. אקדים ואציין כי איני סבור שהעותרים השכילו להצביע על חוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבות שיפוטית בהחלטת הוועדה לאישור התכנית.

20. הטענה העיקרית שמעלים העותרים היא כי התכנית משנה "סדרי בראשית" ופוגעת בתפיסת המגורים המקובלת בעדה הדרוזית זה מאות בשנים. פגיעה זו נובעת מהוראות התכנית הקובעת בנייה של בתים משותפים עם דיירים אחרים, חלוקה בשטחים משותפים, מגבלה על גודל שטח כל דירה ושותפות במגורים עם בני דתות ועדות אחרות.

טענות אלו כולן מצויות בגדר שיקול הדעת המקצועי. נזכיר כי שמירה על "סדרי בראשית" עשויה להביא לקיפאון תכנוני ולמנוע כל התפתחות של היישוב. עיר הכרמל, כמו יישובים רבים אחרים, הולכת ומתרחבת עם גידול האוכלוסייה. גידול זה מחייב התאמה של תכניות המתאר ושל תפיסות המגורים למצב החדש שנוצר. מעיון בתכנית ומטיעוני הצדדים עולה כי בין יזמי התכנית מצויה גם עיריית עיר הכרמל (בעבר המועצה המקומית דלית אל כרמל). חזקה שהעירייה והמועצה המקומית שקדמה לה מכירות את נוהגי המקום, את התרבות ואת אורח החיים של התושבים ותפיסת המגורים המקובלת בעדה, אך מצד שני מכירות גם את צורכי האוכלוסייה המתפתחת. צרכים אלו מחייבים כנראה שינויים מסוימים בתפיסת המגורים, אולם בכך אין כל פסול.

21. זאת ועוד, לא שוכנעתי כי מדובר בשינוי מהותי בתפיסת המגורים של תושבי עיר הכרמל. מדובר בבנייה של 2-4 קומות, ובהן קומת מסחר ושירותים או שימוש תיירותי. מתשובת המשיבים עולה כי בנייה כזו נהוגה בחלק מדלית אל כרמל. בכל מקרה, לא מדובר בשינוי מרחיק לכת של תפיסת המגורים. זאת ועוד, התכנית קובעת חלוקה מנחה של החלקות בלבד (סעיף 9.4 להוראות התכנית), והתושבים רשאים להציע חלוקה אחרת. כך יוכלו העותרים, אם ירצו בכך, להציע חלוקה כזו שתפגע מעט ככל האפשר באורח חייהם ותאפשר בנייה משותפת של בני משפחה אחת או בני עדה אחת וללא שיתוף עם אחרים. חלוקת החלקות גם אינה זהה לחלוקה למגרשי בנייה.


22. הטענה כי קיימות מגבלות על שטחי הדירות ועל מספר הדירות בכל מגרש, אינה מצדיקה התערבות, זהו עניין מקצועי תכנוני מובהק.

23. יש לזכור כי התכנית נועדה להשביח את המקרקעין ולאפשר בנייה למגורים גם במגרשים שבהם הדבר לא היה אפשרי על-פי תכניות המתאר הקיימות. הגדלת מספר יחידות הדיור שבכל מגרש אף היא עשויה להשביח את המקרקעין ולא להפחית מערכם. מהשבחה זו ייהנו גם העותרים, כמו כל שאר בעלי הזכויות במקרקעין נשוא התכנית.

העותרים לא הביאו כל ראיה כי ערך המקרקעין שברשותם ייפגע עקב התכנית, וכפי שנראה להלן, הביאו חוות דעת שמאית רק בנוגע לתשלומי האיזון והשווי היחסי של החלקות ולא לגבי שוויין המוחלט.

24. העותרים טוענים גם כי התכנית תטיל עליהם מעמסה כספית בגין תשלום היטל השבחה והיטלי פיתוח. גם טענה זו אינה מצדיקה התערבות בהחלטת הוועדה. תשלום היטלי פיתוח, על-פי התכנית, יבוצע על-פי חוקי העזר העירוניים בעיר הכרמל. יש לזכור כי היטלי הפיתוח ישולמו עבור ביצוע עבודות הפיתוח, שהן לרווחת כלל התושבים, והעותרים ביניהם. העותרים, כבעלי זכויות במקרקעין נשוא התכנית, ייהנו מעבודות הפיתוח, מסלילת הכבישים, המדרכות וכדומה, וככל בעל זכות במקרקעין הנהנים מעבודות פיתוח הנעשות על-ידי הרשות הציבורית, גם הם צפויים לשאת בעלויות הפיתוח לכשיידרשו.

היטל ההשבחה ישולם רק במימוש ההשבחה, ועל כן אין לראות בתכנית כמטילה עול כספי. רק אותם בעלי קרקע שייהנו מההשבחה ייאלצו לשאת בתשלום.

25. גם הטענה בדבר תשלומי האיזון אינה מצדיקה ביטול התכנית. אם חולקים העותרים על טבלאות האיזון שהוכנו על-ידי שמאי הוועדה, פתוחה הדרך בפני
הם להגיש תביעה לפי 122(3) לחוק התכנון והבנייה לתשלום פיצוי.


26. לעותרים טענות גם נגד הפקעת 26% מהמקרקעין לצורכי ציבור. טענה זו עובדתית אינה מדויקת, כיוון שמרבית ההפקעה תיעשה משטחי המינהל ולא משטחי העותרים. יתרה מזו, ההפקעה המוצעת לצורכי ציבור נועדה לסלילת דרכים, מדרכות וכדומה, אשר ישרתו גם את העותרים עצמם. הטענה כי הכביש לא ישרת את השכונה, אלא רק שכונות סמוכות, אף היא אינה טענה המצדיקה התערבות בהחלטת הוועדה, שכן תוואי הכבישים ומיקומם של השטחים הציבוריים הם נושאים תכנוניים מקצועיים מובהקים.

27. העותרים טוענים גם כי בסביבות התכנית צפוי להיבנות בית ספר אזורי שיקלוט אלפי תלמידים. בית ספר זה יביא לכך שברחבי השכונה המתוכננת יעברו מכוניות רבות שיפגעו בתושבים. גם מפעלים סמוכים יגרמו לכך שבשכונה יעברו רכבים רבים. שוב מדובר בטענות תכנוניות שנדונו על-ידי הוועדה ונדחו, ואין מקום שבית המשפט ישים שיקול דעתו במקומה של הוועדה. אוסיף גם כי טענה כזו היה ראוי לתמוך בחוות דעת של מומחה, אולם העותרים לא צירפו כל חוות דעת שכזו לעתירתם.

הבקשה לרשות ערעור
28. העותרים תוקפים גם את החלטת יו"ר הוועדה המחוזית שלא להתיר להם להגיש בקשת רשות ערעור למועצה הארצית. לטענתם, הטעם העיקרי המצדיק מתן רשות ערעור הנו השינוי המהותי בתפיסת המגורים של העדה הדרוזית הנובע מאישור התכנית. כן טוענים הם כי מדובר במקרה ראשון של תכנית איחוד וחלוקה ללא הסכמה, במגזר הדרוזי.

29. סעיף 110 לחוק התכנון והבנייה קובע כי ברשות יו"ר הוועדה המחוזית רשאים לערער על החלטה בדבר אישור או דחייה של תכנית הגורמים המנויים בסעיף 110(א)(2), ובהם מי שהתנגדותו נדחתה.

לפי סעיף 110(ב) לחוק, הבקשה לרשות ערעור מוגשת ליו"ר הוועדה המחוזית. הסעיף אינו מונה את אמות המידה להפעלת סמכות יו"ר הוועדה להענקת רשות שכזו.


בע"א 3663/02 ועד שכונת עין כרם נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נז(2) 882, התווה בית המשפט העליון קווים מנחים להענקת רשות ערעור:

כשלעצמי, מסופקני אם ניתן, או רצוי, לעצב כבר עתה קריטריונים חדים וברורים אשר ינחו את יו"ר הוועדה המחוזית להפעיל את הסמכות המוקנית לו בסעיף 110 לחוק. קביעת אמות מידה נוקשות בעניין זה, כבר בשלב זה, תשרת אמנם את התכלית של הדרכת יו"ר הוועדה המחוזית כיצד להפעיל את סמכותו. מצד שני, הדבר עלול לכבול את ידיו יתר על המידה ולאלצו "לשבץ", לעיתים באופן טכני, כל מקרה הבא בפני
ו לאורם של אמות מידה אלה. דומני, שיש להותיר לפרקטיקה את מלאכת עיצובן של אמות המידה הראויות. יש לפסוע בעניין זה צעד אחר צעד, כאשר כל מקרה ייבחן לגופו לפי נסיבותיו הספציפיות. בשלב זה הייתי מסתפק באמירה הכללית, מבלי למצות ומבלי לפרט, שכדי שתינתן רשות ערעור למועצה הארצית, נדרש שהעניין יהיה חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה, אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה. רק לאחר שיצטבר ניסיון בהחלטות בעניין זה, הן של יו"ר הוועדות המחוזיות והן של בתי המשפט לעניינים מינהליים אשר בפני
הן מבוקרות החלטות אלה, תתבהר גם התמונה הכללית וניתן יהיה ביתר קלות להתוות את השיקולים המרכזיים הנדרשים לעניין. כמובן שעל יו"ר הוועדה המחוזית מוטל הנטל להתכבד ולנמק את שיקוליו להיעתר או לדחות את הבקשה שבפני
ו.

בשים לב להנחיות אלו יש לבחון את המקרה הנוכחי.

30. כפי שציינתי לעיל, דומני כי העותרים מפריזים בעָצמת השינוי בתפיסת המגורים העולה מהתכנית. לא מדובר בשינוי מהותי. על פניו גם לא מדובר בעניין בעל רגישות ציבורית מיוחדת. מהעתירה עולה כי רק בעלי הקרקעות נזעקו להתנגד לתכנית, ואילו תושבי עיר הכרמל הצטרפו ליזמים (באמצעות מועצת היישוב). לא מדובר במחלוקת ציבורית או עקרונית רחבה. לתכנית לא תהא השלכה רבת היקף. דומני כי למעשה עסקינן בבעלי זכות בקרקע המונחים על-ידי אינטרס כלכלי מובהק, ולא בסוגיה בעלת חשיבות עקרונית מיוחדת המצדיקה דיון בפני
המועצה הארצית.



סוף דבר
31. בשים לב לאמור איני מוצא מקום להתערב בהחלטת הוועדה המחוזית לאשר את התכנית או בהחלטת יו"ר הוועדה שלא ליתן רשות ערעור למועצה הארצית.

אשר על כן העתירה נדחית.

העותרים ישלמו למשיבים 1-2 ו-4 הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז בניסן, תשס"ז (15 באפריל 2007), בהיעדר הצדדים.

רון סוקול
, שופט

הקלדנית: ליאת ח'









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 3241/06 עאהד פחמאוי, חאלד פחמאוי ואח' נ' יגאל שחר - יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה ואח' (פורסם ב-ֽ 15/04/2007)