פסקי דין על צ.מ.ל. ציוד מתקדם לבנייה חברה בע"מ | פסקי דין על קשר ותשתיות | פסקי דין על אבו מוך סאמי | פסקי דין על אבו מוך עלי |

11059/06 א     29/04/2007




א 11059/06 צ.מ.ל. ציוד מתקדם לבנייה חברה בע"מ נ' קשר ותשתיות בע"מ, אבו מוך סאמי, אבו מוך עלי




4
בתי המשפט
א 011059/06
בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו
תאריך: 29/04/2007
לפני כבוד השופט שלמה פרידלנדר

צ.מ.ל. ציוד מתקדם לבנייה חברה בע"מ

בעניין:

התובעת
עו"ד דור נוי

ע"י ב"כ
נ ג ד
1 . קשר ותשתיות בע"מ

2 . אבו מוך סאמי

3 . אבו מוך עלי
הנתבעים
עו"ד באסל בוואקנה

ע"י ב"כ
פסק-דין
מבוא וטענות הצדדים
1. 1. לפניי תובענה שטרית בין צדדים קרובים בסך 67,651 ₪, על שיקים שמסרה הנתבעת 1 לתובעת, בערבותם הנטענת של הנתבעים 2 ו-3.
2. 2. הנתבעת 1 טענה בהתנגדותה לבקשה לביצוע השיקים לכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, וכן טענת קיזוז בלתי מפורטת, ועל כן לא ניתנה לה הרשות להתגונן.
3. 3. הנתבעים 2 ו-3 טענו להיעדר גמירת-דעת מצדם לערוב אישית לפירעונם של השיקים הנדונים. לגרסתם, חתימתו של הנתבע 2 על תניה זו בהזמנת הציוד, בשם הנתבעים 2 ו-3, נעשתה על רקע אי-ידיעת השפה העברית שבה הייתה רשומה התניה, ועל רקע היעדר גילוי נאות מצד נציג התובעת, שהחתים את הנתבע 2 בדבר התניה האמורה, אשר בנסיבות אלה עולה כדי הטעיה.
4. 4. התובעת טוענת כי בעיית השפה מעולם לא הועלתה במהלך היחסים הממושכים בין הצדדים, ואינה סבירה על רקע פעילותם הענפה של הנתבעים 2 ו-3 כמנהלי עסקים החותמים על מסמכים משפטיים בעברית חדשים לבקרים. עוד טוענת התובעת כי נציגיה ציינו במפורש את דבר הערבות האישית, שהיה תנאי לעסקה, ובמיוחד היה תנאי להעברת הבעלות המיידית בסחורה שסופקה. התובעת מסתמכת על הפסיקה הענפה בדבר הנטייה לדחות טענות של היעדר גמירת-דעת חרף חתימה על מסמך שהחותם ידע על טיבו הכללי.

דיון והכרעה
5. 5. אילו האסמכתא היחידה לערבות האישית הייתה "אותיות קטנות" כלשהן אי-שם בתוך הטקסט המודפס האחיד של ההזמנה, הייתי שוקל לקבל את הטענה כי לא הוכחה בכך גמירת-דעת מספקת לערוב אישית לחוב החברה. חובת תום הלב מחייבת מי שמבקש ערבות אישית לוודא שהחותם על טופס כללי של הזמנה מודע לכך, ולא להבליע תניה כה משמעותית בין סעיפים סטנדרטיים-למראה.
6. 6. אולם, בענייננו אין מדובר רק על תניה מודפסת כאמור, אלא על חזרה על התניה בדבר ערבותם האישית של המנהלים, הנתבעים 2 ו-3, בכתב יד, סמוך למקום החתימה של הנתבע 2 [ראו נ/1, נ/2 ו-נ/3]. מטבען של תוספות בכתב יד לנוסח מודפס סטנדרטי שהן מושכות את תשומת לבו של החותם לאמור בהן, אף אם הוא נוטה לדלג על ה"אותיות הקטנות" המודפסות. מכל מקום, תוספות כאלה אמורות למשוך את תשומת לבו של החותם, והמחתים צפוי להסתמך על כי אמנם הן משכו את תשומת לבו של החותם, והוא מודע לתכנן.
7. 7. "חזקה על מי שחותם על חוזה, שהוא מכיר את תוכנו. מכל מקום, נושא הוא באחריות כלפי הצד האחר, אם הצהרתו מוכחת ככוזבת, או כאשר הוא מפר התחייבות שנטל על עצמו. ניצע סביר רשאי היה לסמוך על הצהרה והתחייבות אלה, ומבחן זה, שהוא אובייקטיבי, תופס גם במקרה שלפנינו" [ע"א 16/80 לולו נ' סלומון, פ"ד לז(4) 70, 73-74].
8. 8. "... אינה נשמעת הטענה מפי החותם על מסמך, שהוא חתם מבלי לקראו תחילה ומבלי לדעת את תכנו: אם לא ניתנה לו הזדמנות לקראו תחילה, צריך היה להימנע מלחתום; ואם לא קראו מסיבה אחרת או ללא כל סיבה, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד, ורואים אותו כאילו לקח על עצמו מרצון את הסיכון הכרוך בחתימתו על מסמך סתם" [ע"א 121/70 גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כה(1) 648, 661-662]
9. 9. יתכן כי בהקשרים מסוימים נוח יותר, הן לניצע והן למתחייב, לפעול לפי הסברים תמציתיים בעל-פה ולא לטרוח בהקראת או בקריאת כל "האותיות הקטנות". בנסיבות כאלה, מצופה המתחייב לעיין לפחות בדיעבד, אך סמוך להתקשרות, בטקסט החוזי. אם ימצא שם פרטים מהותיים שלא הוצגו לו נכונה, חרף מצגו של הניצע כי ההסבר בעל-פה ממצה את כל המידע הנחוץ למתקשר סביר, אולי תהיה בידיו עילה לביטול החוזה. אולם אם החוזה נמסר למתחייב לעיונו, והוא לא טרח לעיין בו - נטל על עצמו את הסיכון לאי-התאמה בין ההסברים בעל-פה לחוזה שבכתב. ניתן לומר כי המתחייב "רכש" את החוזה, יחד עם הממכר, בלא לבדוק את הרכיב החוזי של העסקה סמוך לקבלת החוזה לעיונו. לפיכך אין הוא רשאי להסתמך על אי-ההתאמה הנטענת [חוק המכר, סעיפים 13-14. ראו עוד, לעניין הכלל שאדם נתפס על חתימתו, ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים, פ"ד מד(1) 341, 348; ע"א 779/87 בליט נ' בל"ל, פ"ד מד(3) 304, 311, והתקדימים המאוזכרים שם].
10. 10. בתגובה לשאלותיו של ב"כ התובעת השיבו עדי הנתבעים כי הצליחו לתפקד בניהול עסקיה של הנתבעת 1, ככל שהדבר היה כרוך בחתימה על מסמכים משפטיים בעברית - באמצעות מי מעובדיהם ויועציהם דוברי העברית, בסיוע בת-זוגו דוברת העברית של הנתבע 3, ותוך מתן אמון בשותפיהם העסקיים ובתיאוריהם בעל-פה בדבר תוכן המסמכים שעליהם התבקשו לחתום.
11. 11. לא מצאתי בעדויות הנתבעים טעם טוב מדוע לא נעזרו במי ממקורביהם דוברי העברית לצורך וידוא הסכמתם לאמור במסמכים נ/1, נ/2 ו-נ/3. לא מצאתי גם טעם טוב מדוע לא הייתה התובעת אמורה להסתמך על החתימה, תוך הנחה כי הנתבעים מתכוונים להתחייב על פיה; בין משום שקיימו לגביה את ההתייעצויות הנדרשות, לרבות בשים לב לקושי הלשוני הנטען, ובין משום שהחליטו, מטעמיהם, לוותר על התייעצויות כאלה.
12. 12. אכן, כטענת התובעת, הפסיקה נוטה לדחות טענות מן הסוג המועלה כאן על ידי הנתבעים 2 ו-3. יש לכך טעמים טובים הנעוצים במדיניות המשפטית ההכרחית שלא ליתן יד לניסיונות להתנער ממצגים של התחייבות מסחרית. אמנם, אין לאפשר לחוטא בהטעיה לצאת נשכר, ואם אדם המחתים על ערבות אישית ניצל לרעה אמון שניתן בו והוליך את החותם בכחש - לא יהסס בית המשפט לתת למרומה סעד. אולם, מטעמי המדיניות המשפטית האמורים, לא בנקל ירים הטוען את הנטל להוכיח הטעיה כאמור; ובמקרי ספק - ייתן בית המשפט תוקף לחתימה.
13. 13. בענייננו לא הרימו הנתבעים, שעדותו מטעמם של הנתבע 2 הייתה עדות יחידה של בעל דין, את הנטל הנדרש לסתור את גרסת מנהל התובעת כי ציין במפורש במעמד החתימה על נ/3 את דבר הערבות האישית, ואת העולה מן הטקסט בכתב יד שהוסף סמוך לחתימת הנתבע 2 ב-3 ההזמנות כאמור לעיל. לפיכך הנתבעים לא הוכיחו כי בכל 3 ההזדמנויות הללו הם הוטעו על ידי נציגי התובעת, כי הנתבע 2 הוחתם על הזמנת ציוד תוך ניצול ידיעה מוקדמת על אי-שליטתו בעברית, וכי תשומת לבו לא הופנתה לתניית הערבות האישית.

סיכום
14. 14. לאור המקובץ, הגנתם של הנתבעים 2 ו-3 נדחית, והתובענה השטרית מתקבלת גם כלפיהם.
15. 15. הנתבעים 2 ו-3 ישלמו לתובעת 7,000 ₪ בצירוף מע"מ כשכ"ט עו"ד בתובענה.
16. 16. התובעת רשאית לפעול בתיק הוצל"פ מס' 01-78364-05-0.

ניתן היום, י"א באייר, תשס"ז (29 באפריל 2007), בלשכתי.

שלמה פרידלנדר
, שופט








א בית משפט שלום 11059/06 צ.מ.ל. ציוד מתקדם לבנייה חברה בע"מ נ' קשר ותשתיות בע"מ, אבו מוך סאמי, אבו מוך עלי (פורסם ב-ֽ 29/04/2007)