פסקי דין על אליאס עבוד | פסקי דין על "עתיד" עמילות מכס ושילוח בע"מ

2733/04 עב     30/04/2007




עב 2733/04 אליאס עבוד נ' "עתיד" עמילות מכס ושילוח בע"מ




5


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
עב 002733/04


בפני
:
כב' השופט הראשי - ר. כהן


30/04/2007



בעניין:
אליאס עבוד



ע"י ב"כ עוה"ד
גסאן אבו ורדה

התובע

- נ ג ד -


"עתיד" עמילות מכס ושילוח בע"מ



ע"י ב"כ עוה"ד
איתי בסיס
ואח'
הנתבעת

החלטה

רקע:

1. מר אליאס עבוד
("המבקש"-להלן: "התובע"), פקיד רישוי מכס, הועסק על-ידי "עתיד" עמילות מכס ושילוח בע"מ
("המשיבה" להלן: "הנתבעת"), העוסקת בעמילות מכס ושילוח. התובע הועסק בסניף הנתבעת בחיפה, מיום 27.01.97 ועד ליום 24.12.03, עת פוטר.

התובע הגיש תביעה כספית על-סך 112,851 ₪, נגד הנתבעת, לקבלת כספים המגיעים לו, לטענתו, עקב תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה. לטענתו, במהלך עבודתו אצל הנתבעת נערכו עימו מספר הסכמי עבודה אשר הופרו על-ידי הנתבעת ב"אופן גס אחד לאחד". עוד נטען, כי הנתבעת הפעילה עליו לחצים כבדים להסכים להרעת תנאי העסקתו-שאם לא יעשה כן, יפוטר. התובע הדגיש, כי אומנם חתם על "מסמכי ויתור", לפיהם ויתר על טענותיו כלפי הנתבעת. אולם, לטענתו, חתימתו נעשתה תחת לחץ ובנסיבות בהן לא נותרה לו ברירה.

בתביעתו, תובע התובע גם עמלות בסך 67,700 ₪. עיקר טענתו של התובע הינה, כי הנתבעת הפרה עמו את ההסכם שנחתם עמו גם ביחס לתשלום עמלות, בגין לקוחות שגויסו על ידו. לפי אותו הסכם, זכאי הוא לקבלת עמלות בשיעור 10% מסך מרכיבי העמלה אותן גבתה הנתבעת.

גרסתו של התובע באשר למערכת יחסיו עם שתי חברות שעבדו עם הנתבעת, וכתוצאה מכך מתבקש תשלום העמלות, הינה כדלקמן: מר הישאם בואטנה, שהינו הבעלים של חברת קררה גרניט בע"מ, עבד עם הנתבעת באמצעות עובדת אשר עבדה בנתבעת ולימים כאשר האחרונה עזבה את הנתבעת ועברה לעבוד בחברה אחרת, עבר מר הישאם בואטנה לעבוד עמה. במצב דברים זה פנתה הנתבעת לתובע והציעה לו לגייס לקוחות חדשים ולהחזיר לקוחות שעזבו. מאמציו הכבירים להשבתו של מר הישאם בואטנה לעבוד עם הנתבעת נשאו פרי. בהמשך, בחודש יוני 1999, כאשר הקים מר הישאם בואטנה, חברה בשם אמריקן פורניטר בע"מ, עבדה גם האחרונה עם הנתבעת, זאת בעזרתו של התובע (חברת קררה גרניט בע"מ וחברת אמריקן פורניטר בע"מ יקראו להלן: "שתי החברות").

התובע מבקש שבית-הדין יורה לנתבעת, להציג את כל החשבונות של החברות הנ"ל. להערכתו, סך כלל העסקאות שביצעו שתי החברות עם הנתבעת מגיע לכדי 500,000 ₪ לפחות. בנוסף, נתבע פיצוי הלנת שכר על אי תשלום עמלות.

2. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת נטען, כי דין התביעה להידחות ולחילופין להימחק על הסף. לטענת הנתבעת, התובע הצהיר ואישר פעמים בכתב, בהפרש של 14 יום, כי הוא קיבל את כל הכספים המגיעים לו בגין תקופת עבודתו בנתבעת. לטענתה, היא עמדה בכל הסיכומים בינה לבין התובע וכי הוא קיבל סכומים נוספים, לאור פניותיו. הנתבעת הדגישה, כי בחודש ספטמבר 2003, לאור המצב הכלכלי הקשה והירידה בהיקפי פעילותה, ננקטו על-ידה צעדי התייעלות, במסגרתם נאלצה להפחית את שכרם של עובדיה ולשנות את תנאי עבודתם וכי העובדים הסכימו לכך. עוד נטען, כי הנתבעת סיימה את עבודתו של התובע רק לאחר שהוא חזר בו מהסכמתו לשינוי תנאי העסקתו. באשר לרכיב העמלות נטען, כי מהנתונים המופיעים בדוחות הנתבעת עולה בברור, כי "הלקוחות בגינן דורש התובע תשלום עמלות, היו לקוחות הנתבעת עובר להגעתו של התובע לעבוד בנתבעת ונותרו כאלה גם כאשר מונה התובע לאחראי על סניף חיפה של הנתבעת". לגרסתה, חברת קררה גרניט בע"מ שבה לעבוד עם הנתבעת, ללא קשר לעבודתו של התובע ועוד בטרם מונה התובע לאחראי סניף חיפה של הנתבעת וכי אף חברת אמריקן פורניטר בע"מ עבדה עם הנתבעת ללא כל קשר לתובע, שכן הצטרפותה של החברה למעגל לקוחותיה של הנתבעת היה טבעי לאור העובדה כי החברה השנייה של מר הישאם בואטנה, עבדה עם הנתבעת לשביעות רצונה. לטענת הנתבעת, לתובע לא מגיעות עמלות בגין גביית עמלות משתי החברות, שכן לא הוא זה שגרם להן לעבוד עם הנתבעת. עוד נטען, כי ההסכם בין התובע לבין הנתבעת בנוגע לתשלום עמלות בגין לקוחות חדשים שיביא, לא היה קשור לעזיבתה של חברת קררה גרניט או כל לקוח אחר את הנתבעת אלא נועדה להוות תמריץ לתובע להבאת לקוחות נוספים. הנתבעת הדגישה, כי התובע לא קיבל עמלות עם כניסתו לעבודה בשנת 1997 אלא עמלות ניתנו לתובע רק החל משנת 2000 כתמריץ להבאת לקוחות.

3. במקביל להגשת כתב הגנה מטעמה, הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד על-סך 178,387 ₪. לטענת הנתבעת, לאחר פיטוריו של התובע, התברר לה כי התובע גרם לה נזקים חמורים, לרבות שימוש בסודות מסחריים, שימוש ברשימת לקוחות וכן נטען כי התובע התרשל בתפקידו וכתוצאה מכך נגרם לה נזק. עיקר טענתה הוא, כי ממועד עזיבתו של התובע, חדלו מספר חברות אשר עבדו עם הנתבעת תקופה ארוכה, מפעילותם העסקית עם הנתבעת. לטענתה, התובע גרם להם לעבור לעבוד בחברה המתחרה עם הנתבעת.

4. התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה, בו פרט את גרסתו באשר לטענת הנתבעת על הסכמת העובדים לשינויים בתנאי העסקתם, על השלכותיה. בנוסף, ציין התובע, כי הנתבעת במשך 1997 ועד לסוף 1999 נמנעה מלשלם לו עמלות בגין לקוחות, למרות שהדבר סוכם עם מנכ"ל הנתבעת.

5. בכתב התשובה שהוגש על-ידי התובע נטען, בין היתר, כי התביעה שכנגד הינה טורדנית ושקרית. לטענת התובע, בעקבות הצעדים שנקטה בהם הנתבעת, עזב את הנתבעת חלק גדול מכוח האדם המיומן והוותיק ובכך ירדה רמת השירות שנתנה הנתבעת. התובע ביקש פרטים נוספים באשר לטענות הנתבעת בדבר עזיבת הלקוחות והנזקים הכספיים הנטענים. לטענת התובע, הוא רשאי לעיין ולקבל חומר חשבונאי השייך ללקוחותיו, בגינן הוא זכאי לקבל תשלום עמלות.

6. במאמר מוסגר אציין, כי בקשת הנתבעת לדחיית התביעה שהוגשה כנגדה על הסף, נדחתה, מהטעם שקיימת מחלוקת עובדתית ומשפטית באשר לתוקפו של כתב הוויתור (השופטת רימון-קפלן; בש"א 3266/04).

בקשות התובע והחלטות בית הדין:

7. בקשה להמצאת דוח עמלות:

א. התובע ביקש, כי יומצא לו דוח עמלות, הכולל פירוט כספי העמלות בו חויבו שתי החברות על-ידי הנתבעת, החל מחודש ינואר 1997 ועד למועד הפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעת בחודש דצמבר 2003. לטענתו, פירוט העמלות של שתי החברות יסייע בידו להוכיח את עילת תביעתו בנושא העמלות, המגיעות לו, לטענתו, מהנתבעת. התובע ציין, כי הנתבעת צרפה לכתב הגנתה כרטסת הנהלת חשבונות (נספח טו). אולם, ממנה לא ניתן ללמוד על העמלות שחייבה הנתבעת את שתי החברות.

ב. בתגובה שהוגשה מטעם הנתבעת נטען, כי יש לדחות את הבקשה, שכן התובע לא פנה בבקשה לגילוי מסמכים ולכן הפניה לבית-הדין נעשתה טרם זמנה. לגופו של עניין נטען, כי המסמכים אותם דורש המבקש, צורפו לכתב ההגנה. המשיבה ציינה כי הדוחות המפורטים אשר צורפו, מעידים על כך שהתובע כלל אינו זכאי לקבל עמלות בגין שתי החברות.

ג. התובע הגיש התייחסות לתגובת הנתבעת. לגישתו, המסמכים שהומצאו לו אינם דו"ח עמלות, מאחר שלא ניתן לערוך מכוחם את החישובים הנדרשים.





8. בקשה לשחרור כספי תגמולים:

א. התובע ביקש להורות לנתבעת, להמציא לו אישור שחרור כספי תגמולים המופקדים בפוליסה על שמו בחברת הביטוח "מגדל". לטענתו, יחסי עובד-מעביד הסתיימו ולכן על הנתבעת להמציא לו את האישור המבוקש, כך שיוכל לקבל את הכספים המגיעים לו והמופקדים בקופת התגמולים בחברת "מגדל". התובע ציין, כי פנה לנתבעת בכתב מספר פעמים אך הנתבעת התעלמה מפניותיו.

ב. בתגובה שהוגשה מטעם הנתבעת נטען, כי הנתבעת זכאית לעכב את הכספים אצלה, עד לבירור טענותיה כנגד התובע. לגישתה, התובע קיבל את פיצויי הפיטורים המגיעים לו על-פי דין וכי בדיעבד ולאחר פיטוריו התברר כי התובע גרם לנתבעת נזקים חמורים. אשר על כן, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד, בגין התרשלות, הפרת אמון ופגיעה בסודות מסחריים. בנסיבות אלו, נטען, כי כאשר התובע קיבל זה מכבר את פיצויי הפיטורים ומאידך גרם לה נזקים חמורים המהווים בין היתר הפרת משמעת חמורה, משהה הנתבעת את כספי הגמל עד להכרעה בתביעה שהוגשה על-ידה, שכן קיים חשש שאם תעביר הנתבעת לתובע את הכספים ויפסק כי התובע גרם לנתבעת נזקים העולים על כספי הגמל, לא תוכל הנתבעת להיפרע מהתובע. לבסוף נטען, כי התנהגותו של התובע היוותה גם הפרת אמונים וגרימת נזק, ולכן הוא אינו זכאי לשחרור כספי הגמל.

9. ביום 03.01.05 ניתנה על-ידי החלטה בשתי הבקשות, כדלקמן:

"...אשר לבקשה להמצאת דו"ח עמלות:
ייתכן שכאמור בתגובה הזדרז המבקש [התובע] ופנה לבית הדין בבקשה להמצאת דו"ח העמלות עוד בטרם פנה במישרין למשיבה [הנתבעת] בבקשה. אולם, הגם שאין זו דרך המלך להקדים ולפנות לבית הדין טרם פנייה לצד שכנגד, אין מניעה לפעול בדרך זו. אלא.
בבקשה מבקש המבקש לחייב את המשיבה להמציא למבקש דו"ח עמלות ספציפי לגבי חברות מסוימות. אולם התקופה אשר לגביה מתבקש הדו"ח היא מינואר 1997 ועד 12.03. הנימוק שביסוד הבקשה הוא שבכתב תביעתו תובע המבקש עמלה מתוך העמלות שגבתה המשיבה מהחברות נשוא הבקשה.
בתגובה קובעת המשיבה שהבקשה איננה ברורה לה, אין היא מבינה מהו הפירוט המלא שאליו מכוון המבקש וכי בכלל המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים, כיוון שהמבקש אינו זכאי לקבל עמלות בגין החברות נשוא הבקשה.
בנסיבות אלה, אין מנוס אלא לקיים דיון בבקשה, ודיון זה יתקיים במועד שנקבע לדיון בתיק העיקרי 24.01.05. על המבקש להמציא, תוך עשרה ימים מהיום, תצהיר לתמיכה בבקשתו אשר יתמוך בעובדותיה (היינו, על יסוד מה טוען הוא שהוא זכאי לעמלות מאחת או משתי החברות האמורות). עותק מהתצהיר במישרין לצד השני.

אשר לבקשה בעניין שחרור כספי תגמולים:
גם לבקשה זו נתקבלה תגובה, אולם יאמר שהתגובה איננה ברורה. הנימוק שביסודה של התגובה הוא שהואיל ולטענת המשיבה ייתכן ויחויב המשיב בתשלום כלשהו, זאת על פי התביעה שכנגד שהגישה המשיבה נגדו. יתכן ולא יהא בידיו של המבקש די כדי לשלם את אשר יקבע שעליו לשלם.
לא מוכר לי הליך אשר ביסודו זכאותו של צד לעכב תחת ידו כספים שאינם שלו, כדי לכסות

פסק דין
ככל שינתן בעתיד כלפי בעל הזכות לאותם כספים. הדין מצא פתרון למצב משפטי שכזה, אולם הפתרון הוא בנקיטה של הליך שיפוטי מתאים ולא בעיקול הלכה למעשה של כספים, ללא צו עיקול.
מאחר שאין חדות גמורה של הטיעון שביסוד התגובה, תידון הבקשה במועד שנקבע לדיון כאמור לעיל".

בהתאם לאמור בהחלטה, הגיש התובע תצהיר התומך בבקשתו לקבלת דוח עמלות.

10. ביום 24.01.05 התקיים בפני
דיון בהליכים דנן. בתום הדיון הודיעו ב"כ הצדדים:

"מקובלת עלינו הצעת בית הדין לפיה ניפגש וננסה לצמצם בינינו את המחלוקת ואף לפנות לגישור חיצוני תוך שמירת זכותנו לחזור לבית הדין בכל שלב. נודיע לבית הדין כאשר יווצר הצורך בהתערבותו".



11. ביום 05.04.05 ניתנה על-ידי החלטה, לפיה התיק יקבע ל"הוכחות"; זאת לאור הודעת ב"כ התובע שהצדדים לא הצליחו להיפגש ביניהם, כדי לנסות לגשר על הפערים העולים מכתבי הטענות ולכן אף לא לצמצם את המחלוקות כפי שמשתקפות מכתבי הטענות. עוד נקבע, כי הצדדים יגישו את העדויות הראשיות של כל עדיהם, לרבות בעלי הדין, בתצהירים.

12. עובר למועד הדיון הגיש התובע "בקשה לחייב את התובעת שכנגד להמציא פרטים נוספים, גילוי מסמכים ספציפי ותשובות לשאלון". לאחר שהוגשה תגובה מטעם הנתבעת, ניתנה על-ידי, ביום 23.06.05 החלטה כדלקמן:

"אני מורה על גילוי ועיון במסמכים ספציפיים כאמור בבקשת ב"כ התובע, יחד עם זאת הבקשה לחייב את הנתבעת להשיב על שאלון נדחית בזאת...".

13. בהמשך חזר התובע על בקשתו למתן החלטה בעניין המצאת דוח העמלות וכן בעניין שחרור כספי התגמולים.

14. בקשה למחיקת כתב הגנתה של הנתבעת:

א. התובע ביקש למחוק את כתב הגנתה של הנתבעת, מכוח תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). הטעם לבקשה הינו, כי חרף ההחלטה מיום 23.06.05 בדבר גילוי ועיון במסמכים ספציפיים, טרם מילאה הנתבעת את ההחלטה.

ב. הנתבעת הגישה תגובה הן לבקשה למחיקת כתב הגנתה והן לבקשה הנוספת למתן החלטה לעניין שחרור כספי תגמולים. לעניין הבקשה למחיקת כתב הגנה: לגישתה של הנתבעת, החלטת בית-הדין בדבר גילוי ועיון במסמכים אשר ניתנה ביום 23.06.05 לא נקבה מועד לביצוע ההחלטה. מאחר שלא נקצב מועד לביצוע ההחלטה, הרי שזמן סביר לביצועה הוא בתוך 30 יום מיום נתינתה. בנסיבות אלו, נטען, כי הבקשה למחיקת כתב הגנה הוגשה שלא כדין.

לעניין הבקשה הנוספת בדבר שחרור כספי תגמולים: הנתבעת ציינה, כי לאור הסכמתם של הצדדים לנסות ולסיים את המחלוקות בינהם בדרך של פשרה, דבר אשר לא צלח בסופו של דבר, לא התקיים דיון בבקשה זו. עוד נאמר, כי התובע מגיש בקשות שרובן ככולן יכולות היו להימנע לו היה פונה לצד שכנגד לקבל תשובה המניחה את הדעת וכי מן הראוי, בכל זאת, לקיים ניסיון גישור כלשהו שעשוי לייתר את כל ההליכים בתיק.

ג. בהמשך, במכתב הנושא תאריך 11.09.05 ששלח ב"כ הנתבעת לב"כ התובע נאמר כדלקמן:

"1. בהמשך לבקשת מרשך לגילוי מסמכים ובהתאם לדרישת בית הדין הנכבד, להלן רשימת המסמכים הנמצאים ברשות מרשתי והרלוונטיים לעניינים השנויים במחלוקת בתביעה שבנדון:
1.1. כתבי בי דין על נספחיהם.
1.2. התכתבויות בין הצדדים וב"כ.
1.2. תכתובות עו"ד-לקוח (חסוי).
2. לעניין דרישת מרשך לגילוי ועיון ספציפי במסמכים כאמור במכתבך מיום 19.1.05 טוענת מרשתי כדלקמן:
2.1. לעניין האמור בסעיף 3.ד. למכתבך, הרי שכפי שידוע למרשך, לקוחות המפסיקים לעבוד עם חברת עמילות מכס אינם מודיעים בכתב על הפסקת עבודה אלא פשוט מפסיקים לעבוד עם החברה.
2.2. לעניין האמור בסעיף 3.ה. למכתבך, כל המסמכים הדרושים מצויים בכתבי בי-דין שהוגשו מטעם מרשתי.
3. אבקשך לראות ברשימה [כך במקור] דין הרשימה דלעיל כדין תצהיר גילוי מסמכים מטעם מרשתי לכל דבר ועניין והיא שומרת על זכותה להוסיף לרשימה הנ"ל כל מסמך נוסך לכשיגיע לרשותה".

ד. בהמשך, חזר התובע על בקשתו למחיקת כתב הגנתה של הנתבעת. התובע התייחס למכתב שנשלח על-ידי ב"כ הנתבעת, כמפורט לעיל, ולגישתו, מכתב זה אינו מהווה מענה להחלטת בית-הדין. לטענתו, הנתבעת מעלימה מסמכים הנמצאים ברשותה, כגון: חשבוניות הנוגעות לעסקאות אותם פירט התובע בתביעתו ובבקשתו.

15. ביום 26.10.05 הגיש התובע שלושה תצהירי עדות ראשית מטעמו:

א. מר הישאם בואטנה – הבעלים של שתי החברות. בתצהיר נאמר , בין היתר, כי "חזרתי לעבוד עם חב' עתיד בזכות מר אליאס עבוד
... המשכתי לעבוד עם חב' עתיד עד חודש 06/03, ומאז חודש 01/04, התחלתי לעבוד בחב' מנטפילד (1983) בע"מ, לשם עבר אליאס עבוד
לעבוד, ואני מרוצה מאוד מעבודת אליאס. כיום אני עובד עם אליאס עבוד
באמצעות חב' מ..ס.ד. בע"מ עמילות מכס...".

ב. מר רוברט אופינסקי-מנהל סניף חיפה בנתבעת אשר קיבל את התובע לעבודתו בנתבעת. בתצהיר נאמר בין היתר, כי "אליאס עבוד
עשה מאמץ מיוחד והקדיש זמן רב במעשה שכנוע על מנת להחזיר את פעילותה של חב' קררה גרניט אל חב' עתיד. חב' קררה היתה אחת הלקוחות האסטרטגיים של סניף חיפה וטופל באופן אישי על ידי אליאס עבוד
...".

ג. התובע – התובע ציין, כי אין בתצהיר התייחסות למסמכים אותם דרש מהנתבעת וכי הוא שומר לעצמו את הזכות להביא ראיות נוספות ו/או תצהירים משלימים בהמשך.

16. ביום 29.05.06 הוגשו מטעם הנתבעת שני תצהירי עדות ראשית:

א. מר יהודה קניאס-כיהן כמנכ"ל הנתבעת בשנים 1996 - 2003.
ב. מר אדי פרטוק-חשב בנתבעת.

17. לאחרונה הגיש התובע בקשה "להוצאת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת", שכן התצהירים לא הוגשו במועד ולא ניתנה ארכה להגשתם במועד שהוגש.

18. כעת מונחות בפני
מספר בקשות מטעם התובע.

בהחלטתי מיום 03.01.05 קבעתי, כי הבקשה להמצאת דוח עמלות והבקשה לשחרור כספי תגמולים יידונו במועד הדיון, כפי שנקבע. במועד הדיון הצהירו הצדדים בפני
בית-הדין, כי ינסו לנהל משא-ומתן מחוץ לכותלי בית-הדין. משלא צלחה דרכם עד כה, יש ליתן החלטה בבקשות ולקבוע את התיק ל"הוכחות".

19. בקשה להמצאת דוח עמלות:

א. הסכסוך שבין הצדדים הינו רחב יריעה ונסוב על זכויות נטענות שונות של התובע, ששימש כמנהל סניף חיפה של הנתבעת, העוסקת בעמילות מכס. בין הצדדים נסובה מחלוקת לגבי זכותו של התובע לעמלה בסך 10% מהעמלות שגבתה הנתבעת משתי החברות; זאת כאשר טענתו של התובע הינה כי הוא זה שהיה הגורם הפעיל והדומיננטי בהשבתה של אחת החברות לחיק הנתבעת ולהימצאותה של השנייה וכן בקשירת הקשרים העסקיים עמן. מנגד, הנתבעת טוענת, כי החברה שבה ועבדה עמה בהיקף ניכר, ללא קשר לפעילותו של התובע ואף הצטרפותה של החברה השנייה למעגל לקוחותיה של הנתבעת, לא נבעה מעבודתו של התובע.

ב. על התובע יהיה להוכיח, כי נערך עמו סיכום מפורש בדבר זכאותו לעמלות הנטענות או שהיה נוהג מחייב לתשלום עמלות אצל הנתבעת. באופן ספציפי, על התובע להוכיח שהוא זכאי לקבלת העמלות הנטענות. ברור כי הדברים טעונים הוכחה ברמה הנדרשת ובמאזן ההסתברויות המתחייב. אולם, פשיטא, שאין בידי התובע אלא השערות שונות מהם סכומי העמלות שגבתה הנתבעת משתי החברות שבמחלוקת. היה ויקבע כי התובע זכאי לעמלה הנטענת בשיעור של 10% מסך העמלות שגבתה הנתבעת, רק אז יהיה מקום להביא ראיות בדבר הנתונים הרלוואנטיים הדרושים על-מנת לגבש קביעה עקרונית זו לכדי סעד כספי אופרטיבי.

ג. הנתבעת, בתגובות שהוגשו מטעמה, לא טענה טענות של ממש, לפיהן מן הראוי למנוע מהתובע גילוי הסכומים שגבתה כעמלות משתי החברות שבמחלוקת. יתר על כן, הנתבעת לא טענה כל טענה המלמדת על חשש לפגיעה בסודיות או פגיעה בקשריה העסקיים ו/או המסחריים. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, הנתונים המבוקשים על-ידי התובע ממילא נפרסו בכתב הגנתה.
מכאן, מאחר שנתונים אלו לא גולו ברמה הנדרשת; למען יעילות הדיון; לשם מניעת הצורך בפיצול הדיון, כך שקודם תידון שאלת חבות הנתבעת בתשלום עמלות ורק לאחר מכן הסכום לו זכאי התובע, ככל שזכאי הוא; על-מנת לאפשר לתובע לכמת את תביעתו הכספית ברכיב העמלות, בצורה מדוייקת יותר – על הנתבעת ליתן פרטים נוספים וברורים יותר לאמור בכתב ההגנה, לגבי העמלות שגבתה משתי החברות.

ד. לפיכך, אני מורה לנתבעת לגלות תוך 30 ימים מהיום, בתצהיר, את גובה העמלות שגבתה הנתבעת משתי החברות שבמחלוקת ובגין מה נוכו עמלות אלו, זאת לתקופה שבמחלוקת. לתצהיר יצורפו המסמכים שלעניין. עותק מהתצהיר יועבר במישרין על-ידי הנתבעת לתובע.

20. בקשה לשחרור כספי תגמולים:

א. בהמשך להחלטתי מיום 03.01.05, אני מורה, כי כספים אלו ישוחררו לאלתר. אין בידי לקבל את טענות הנתבעת כי מאחר שהגישה תביעה שכנגד ומאחר שמדובר בכספים עודפים, מן הראוי לעכבם, לאור סיכויי גבייה נמוכים נטענים. לנתבעת אין זכות עיכבון בכספים אלו. לצד מתדיין יש זכות לעכב אצלו כספים מכוח זכות שבדין. יודגש, הכספים אינם מוחזקים אצל הנתבעת אלא אצל צד ג'. העובדה שהנתבעת ממאנת ליתן מכתב שחרור לכספים אלו, מהווה שימוש לרעה בכוחה כמעביד. הייתה חפצה הנתבעת למנוע העברתם של הכספים לידי התובע, הייתה מבקשת צו עיקול. התנהלות הנתבעת, אפוא, לא זו בלבד שאינה מקובלת אלא שאינה נסמכת על כל סעד או זכות שבדין.

ב. אשר על כן, על הנתבעת להמציא לידי התובע, תוך 15 ימים מהיום, את המכתבים או/ו המסמכים הנדרשים לצורך שחרור כספי התגמולים אלא אם כן, בתוך התקופה האמורה, יינתן צו שיפוטי המעכב ביצוע החלטה זו או המאיין את זכותו של התובע לקבלם, בין באופן זמני ובין אחרת.

21. בקשה למחיקת כתב הגנתה של הנתבעת:

א. הכלל הוא שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע הרלוואנטי למחלוקת הנדונה. האמור נגזר מזכות היסוד של הגישה למערכת השיפוטית הכוללת בחובה את הזכות להליך ראוי. התכלית הינה, ייעול הדיון על-ידי הגדרת גדר המחלוקת בין בעלי הדין ונטרול "הפתעות" בהמשך, אשר יקשו על צד להציג טיעון ענייני ומסודר ויעכבו את ההגעה לתוצאה נכונה וצודקת. עם זאת, עקרון הגילוי אינו עומד לבדו. כנגדו ניצבים ערכים אחרים, לרבות יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ועוד. האיזון ההולם של עקרונות אלו נגזר מנסיבותיו של כל מקרה (ראו: רע"א 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו (5) 193, 195-196; ע"ע 490/06 טסקום בדיקות מערכות תוכנה בע"מ – שלומי טלמור (ניתן ביום 4.2.2007); מדינת ישראל – קלרק אבנצ'יק (ניתן ביום 28.3.2007)). ברור, כי בעל דין אינו רשאי להשתמש במסמכים שנמסרו לו במסגרת הליך של גילוי מסמכים אלא לצורכי ניהול ההליך שבגדרו גולו לו אותם המסמכים.

ב. בברע"א 9265/06 קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ נ' עו"ד יעל דגן (ניתן ביום 03.01.07) נפסק:

"מן המפורסמות, כי הליכי הגילוי והעיון בקדם המשפט נועדו לאפשר לבית המשפט לרדת לחקר האמת ולייעל את ההליך העיקרי, כך שכל צד יידע עוד בטרם יחל שלב ההוכחות מהם המסמכים שבידי הצד השני... תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), קובעת כך:
'בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו'.
צד שהוצא כנגדו צו לגילוי מסמכים והוא איננו ממלא אחריו, 'לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו'.... לצד שכנגד אף עומדת האפשרות – לפי תקנה 122 - לבקש את מחיקת כתב טענותיו של יריבו, כאשר המסמכים נשוא הבקשה מועילים לעניינו שלו, ומניעת הצגתם מיטיבה עם הצד המפר. אכן, ככלל לא יפעיל בית המשפט את הסנקציה של מחיקת כתב טענות אלא במקרים קיצוניים בלבד, זאת נוכח ההשלכות החמורות של צעד זה על הצד המפר; מחיקת כתב ההגנה של הנתבע, משמעה, מתן

פסק דין
על יסוד כתב תביעה בלבד ... 'אם נוכח בית המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזולו בצו בית המשפט, עשוי בית המשפט למחוק את את כתב טענותיו, ובית המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך'...כך ככלל, ובפרט כאשר התרה בית המשפט בפני
המפר לבל ימשיך בהתנהגותו" (ראו גם: ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור וייצוא עצים בע"מ, פ"ד נו (4) 817, 823).

לא למותר לציין, כי:

"...השקיפות והגילוי הנאות הם העקרונות המנחים לעניין ניהול משפט. לא ההסתרה וההתחמקות תבאנה את המתדיינים למחוז חפצם.
אכן אין עורך דין - שהוא גם קצין בית המשפט - רשאי לעשות שבת לעצמו ולא למלא אחר צו במועד, מבלי לבקש אורכה בעוד מועד, ואין הוא רשאי לעשות דין לעצמו במוסרו גילוי מסמכים שלא בתצהיר, כאשר הדין מחייב עשיית הגילוי בתצהיר... כל מחדל כזה ראוי לגינוי ולסנקציה, אלא שזו צריכה להיות מידתית. ניתן לאפשר תיקון המחדל על ידי חיוב בהוצאות, ניתן למנוע הגשת המסמכים שלא גולו כראיה אם הצד שנמנע מלגלותם מבקש להגישם ועוד. הסנקציה של מחיקת כתב הגנה היא הדרסטית ביותר ולא בנקל תינקט על ידי בית המשפט" (רע"א 1278/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סלקום חברה סלולארית בע"מ (ניתן ביום 29.05.02)).

ג. תקנה 122 לתקנות לא הוחלה באופן ישיר על הליכים המתנהלים בבתי-הדין לעבודה, במסגרת תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "תקנות בית-הדין לעבודה"). כמו כן, בתקנות בית-הדין לעבודה לא כלולה הוראה שתוכנה דומה לאמור בתקנה 122 לתקנות.

ד. התובע ביקש למחוק את כתב הגנתה של הנתבעת, בגין אי גילוי הנתונים המבוקשים, בהתאם להחלטת בית-הדין בעניין. לאחר עיון בכל החומר שהוגש לפתחו של בית-הדין, לא שוכנעתי כי יש מקום ליתן החלטה המוחקת את כתב ההגנה שהוגש על-ידי הנתבעת. המדובר בסנקציה חריפה שתינתן במשורה ולאחר שצד מבזה החלטות שיפוטיות שניתנו על-ידי בית-הדין. אין דעתי נוחה מהתנהלות הנתבעת ועל-פני הדברים עולה, כי התובע שב ופנה לנתבעת מספר פעמים בבקשה לגילוי הנתונים הנדונים ואף ניתנו החלטות כלליות בנושאים שבנדון. אין לשכוח, כי סדר הדין הינו אמצעי להשגת המטרה של עשיית משפט צדק, על יסוד בירור הוגן והולם של גוף העניינים האמיתיים השנויים במחלוקת בין הצדדים. דרך המלך במקרים כגון אלה תהא בפסיקת הוצאות לחובת מי שהקשה על הבירור המשפטי או האריכו שלא לצורך; זאת יעשה בתום ההליך.

ה. למעלה מהצריך אציין, כי לאור התוצאה אליה הגעתי לפיה דין הבקשה למחיקת כתב הגנתה של הנתבעת להידחות, אין צורך לדון באימוץ הוראת תקנה 122 לתקנות במסגרת הוראת סעיף 33 לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט -1969.

22. כללם של דברים:

א. על הנתבעת להמציא לתובע תצהיר, אליו יצורפו המסמכים שלעניין, בדבר העמלות: גובה העמלות שגבתה הנתבעת משתי החברות שבמחלוקת ובגין מה נוכו עמלות אלו, זאת לתקופה שבמחלוקת. התצהיר יומצא, תוך 30 ימים מהיום ויישלח במישרין לתובע.

ב. לאחר שיומצא התצהיר, על התובע לבחון את הצורך לתקן את כתב תביעתו ולכמתה כנדרש, לאור הסכומים שיבקש לתבוע.

ג. אני מתיר לתובע להגיש, תוך 15 ימים מיום שיומצאו לו הנתונים או מהגשת כתב טענות אחר, אם יתבקש תיקון כתב התביעה, לפי המאוחר, תצהיר משלים בגין כל דבר שעשוי להיות רלוואנטי לאחר גילוי הנתונים וכיוצב'. הנתבעת תגיש תצהיר משלים, אם תחפוף בכך, תוך 15 ימים נוספים, בהתאם.

ד. אדגיש, בית-הדין ידון אך ורק בסעדים כספיים מכומתים, אשר נכללים בכתבי הטענות. אם מהנתונים שיגולו על-ידי הנתבעת, יהיה כדי לשנות מהסעד שמלכתחילה נתבע, אזי יפעל התובע כראות עיניו. בשים לב לעובדה שכבר הוגשו בתיק תצהירים, ינסו הצדדים להגיע להסכמות בנוגע לתיקון כתבי טענות, היה וידרשו, בלא לפגוע במועדים שיקבעו לדיון.

ה. על הנתבעת להמציא לידי התובע, תוך 15 ימים מהיום, את המכתבים או/ו המסמכים הנדרשים לצורך שחרור כספי התגמולים.

ו. התיק מועבר לשמיעת "הוכחות" בפני
מותב, לפי סדר התיקים מסוגו, כאשר ילקח בחשבון מועד הגשת התביעה.


עותק ההחלטה ישלח בדואר לצדדים.
ניתנה היום י"ב באייר, תשס"ז (30 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.


ר. כהן
– שופט ראשי


טלי גולדשטיין








עב בית דין אזורי לעבודה 2733/04 אליאס עבוד נ' "עתיד" עמילות מכס ושילוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/04/2007)