פסקי דין על קורוטקין שרה | פסקי דין על קורוטקין אריה | פסקי דין על ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ

4840/01 א     01/05/2007




א 4840/01 קורוטקין שרה, קורוטקין אריה נ' ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ




32
בתי המשפט

א 004840/01
בית משפט השלום נצרת
01/05/2007
תאריך:
כבוד השופט שכיב סרחאן
- סגן נשיא
בפני
:

1 . קורוטקין שרה

2 . קורוטקין אריה

בעניין:
התובעים

נ ג ד
1 . ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ

2 . עירית נצרת עילית - נדחה

הנתבעות
פסק - דין

רקע כללי

1. בתחילת שנות ה - 80, הוחל בפיתוח ובבניה של שכונת "בנה ביתך" בעיר נצרת עילית, עבודות אשר בוצעו ע"י הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת").

2. בזמנו, נערך ונחתם בין התובעים לבין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") חוזה חכירה לדורות לפיו ולצורכי בניית בית מגורים, חכרו התובעים מהמינהל מגרש מס' 169, המצוי בחלקה 21 בגוש 16553, בקרקעות העיר נצרת עילית (להלן: "המגרש").

3. הנתבעת, הינה חברה ממשלתית, המבצעת עבודות פיתוח ותשתיות ציבוריות באתרים שונים ברחבי הארץ. עבודות אלה כוללות, בין השאר, סלילת כבישים, הקמת מדרכות , פיתוח שטחי גינון ציבוריים וכו'.

4. ביום 6/2/84 נערך ונחתם חוזה הקרוי "חוזה תשתית ותנאים מיוחדים" בין התובעים לבין הנתבעת (להלן: "החוזה"), לפיו ובין השאר, התחייבה הנתבעת כדלקמן:

"א. ערים מתחייבת, בתמורה למילוי שלם ובפועל של כל חיובי הבונה לבצע עבודות פיתוח ותשתית לפי הפירוט בנספח "א" לחוזה, והכל בהתאם להוראות החוזה ובכפוף לו.
ב. ערים תהא רשאית וזכאית, לפי שיקול דעתה, לבחור בין ביצוע האמור בנספח א' בעצמה לבין תשלום אגרות או ההיטלים עבור ביצועם לרשויות המתאימות.
ג. ערים תדאג שהרשות המקומית לא תגבה מהבונה תשלום עבור עבודות פיתוח התשתית שהיא תבצע על פי החוזה. עבור עבודות שאינן נזכרות במפורש בחוזה, ישלם הבונה במישרין לגוף או הרשות המבצעים.
ד. ערים תקבע את פרטי עבודות פיתוח התשתית שיבוצעו, היקפן ואפן ביצוען, (לרבות מקום וגובה נקודות החיבור, כולל של צנרת שיש למקמה סמוך למגרש), ומועד ביצוען על פי הנספח והתוכניות המאושרות. ערים תשלים ביצוע עבודות התשתית היסודיות של המפרט נספח א' תוך שנתיים מיום ש - 80% מהשכנים יאכלסו את בתיהם.
ה. ערים מתחייבת כי תוך 9 חודשים מיום חתימת החוזה יהיו לבונה גישה למגרש לצורך התחלת הבניה, וכן אספקת מים לצורך הבניה.
....
ט. עבודות פיתוח התשתית שאותן מתחייבת ערים לבצע על - פי החוזה מוגבלות לעבודות כמפורט בסעיף 3 בלבד, ולמניעת ספק מודגש כי הן לא יכללו פיתוח כלשהו בתחום המגרש ו/או בגבולותיו, קירות תומכים ו/או גדרות בגבול בין המגרשים לבין מגרשים סמוכים או לבין כבישים מעברים להולכי רגל, שבילים ציבוריים ומשטחי חניה וכן ההוצאות הכרוכות בחיבור המבנה לרשתות החשמל, המים, הביוב, הניקוז, הגז, והטלפון והתשלומים עבור מוני מים חשמל וגז".

5. 5. וכן, נקבע בחוזה, כי תמורת התחייבויותיה של הנתבעת על - פי החוזה ישלמו התובעים סך כולל של 1,140,720 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בתנאים כפי שנקבע בסעיף 4 לחוזה.

6. 6. בנספח א' לחוזה, פורטו " עבודות פיתוח התשתית", אשר התחייבה הנתבעת לבצען על - פי החוזה, כדלקמן:

א. סלילת כבישים, התקנת מדרכות, מדרגות ושבילים להולכי - רגל המיועדים לשימוש הציבור.
ב. התקנת ניקוז על תוואי הכבישים.
ג. סילוק מי הניקוז למקום שייקבע בתאום עם הרשויות.
ד. התקנת צנרת ביוב עד לגבול המגרש, ללא חיבורים למבנים.
ה. חיבור הביוב למאסף העירוני.
ו. התקנת צנרת להספקת מים עד לגבול המגרש, ללא חיבורים למבנים.
ז. חיבור המערכת למתקן הספקת המים העירוני.
ח. התקנה רשת החשמל ראשית בשכונה, עד סמוך לגבולות המגרש ללא חיבורים למבנים - עילי/תחתי (חיבורי חשמל למבנים יוזמנו ע"י המשתכנים ועל חשבונם ישירות מחברת החשמל).
ט. התקנת רשת לתאורת רחובות ע"ג עמודי החשמל/עמודי תאורה.
י. התקנת רשת ראשית לטלפון עד סמוך לגבולות המגרש, ללא חיבורים למבנים עילי/תחתי (הוצאות חיבור הטלפון ואחרות שתידרשנה בעת התקנת הטלפון יחולו על המשתכן).
יא. גינון על שטחים ציבוריים בתאום עם הרשויות.
הכל כמפורט בתקנון התכנית/היתר לבצוע עבודה/תוכניות הרשות המקומית.

7. 7. ביום 4/11/84, ניתן לתובעים על - ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת עילית היתר לבנית בית - מגורים, על המגרש, (להלן: "היתר הבניה").

8. 8. ביום 22/3/87, יומיים לפני הוצאת טופס 4, שלחה הנתבעת מס' 2 (להלן: "העיריה"), לתובעים דרישת תשלום חוב מס' 76, על - פי סמכויותיה לפי חוק עזר לנצרת עילית (אספקת - מים), תשמ"ד - 1984, וחוק עזר לנצרת עילית (ביוב), תשל"ו - 1976, בגין אגרות חיבור למפעל מים, היטל פיתוח מים בבנין מגורים, והיטל ביוב (להלן: "הדרישה"), לפי הפירוט כדלקמן:
א. א. אגרת חיבור למפעל מים - 415.52 ₪.
ב. ב. היטל פיתוח מים בבנין מגורים - 2,019.22 ₪.
ג. ג. היטל ביוב - 2,838.86 ₪.
סה"כ --------------
5,273.60 ₪
(להלן: "האגרה וההיטלים העירונים").

9. 9. בסוף שנת 1999 שילמו התובעים לעיריה, בשיקים דחויים, סך של 42,248 ₪ על חשבון חובם הריאלי, עבור האגרה וההיטלים העירונים, וביום 24/9/01, שילמו הם, שוב בשיקים דחויים, את יתרת חובם הריאלי בסך של 9,850.30 ₪.

טענות הצדדים

10. 10. התובעים טוענים, כי על - פי החוזה, התחייבה הנתבעת, בין היתר, לבצע עבודות פיתוח התשתית בשכונה, ובכלל זה התקנת צנרת ביוב עד לגבול המגרש ללא חיבורים למבנים, חיבור הביוב למאסף העירוני, התקנת צנרת להספקת מים עד לשביל המגרש ללא חיבורים למבנים וחיבור מערכת המים למתקן הספקת המים העירוני.
הם שילמו לנתבעת את מלוא התמורה בגין התחייבויותיה על - פי החוזה. דא - עקא, שהעיריה חייבה אותם, בסופו של יום, לשלם לה את האגרה וההיטלים העירוניים, חיוב שהוא, למעשה ולטענתם, עבור עבודות פיתוח התשתית על - פי החוזה. מכאן, הפרה הנתבעת את החוזה, שעה שלא מנעה מהעיריה שלא תגבה מהם תשלום כלשהו עבור עבודות פיתוח התשתית שהיא התחייבה לבצע על - פי החוזה.

11. 11. יודגש עוד בשלב זה: התובעים הגישו את התובענה כנגד הנתבעת והעיריה. לאחר שמיעת ראיות ולבקשת התובעים ובהסכמת שאר הצדדים, נדחתה התובענה כנגד העיריה, (עמ' 30, שורות 2 - 10).

12. 12. הנתבעת טוענת, כי יש לדחות את התובענה, מחמת התיישנות. לגרסתה, התובענה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות שהיא שבע שנים, מיום שבו נולדה עילתה. בעניינו, עילת התובענה נולדה לכל המאוחר בשנת 1987, והתובענה הוגשה ביום 30/10/01, קרי בחלוף תקופת ההתיישנות.

13. 13. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי דין התובענה להידחות גם לגופו של ענין.
התובעים לא הוכיחו את עילת תביעתם. הם לא הוכיחו, כי חיובם באגרה וההיטלים העירונים, הוא בגין עבודות פיתוח התשתית שבוצעו על - ידי הנתבעת ובאחריותה, בהתאם לחוזה.

הפלוגתא

14. 14. הפלוגתא שבין הצדדים נסובה סביב שתי שאלות, אחת פרוצדורלית והאחרת מהותית והן:

א. א. האם התובענה התיישנה?

ב. ב. אם התשובה לשאלה הראשונה היא בשלילה, האם הנתבעת הפרה את החוזה?
שאלת-משנה הנגזרת מהשאלה השניה היא, האם חיוב התובעים באגרה ובהיטלים עירוניים, הוא, למעשה, תשלום כפול, בהיותו תשלום עבור עבודות פיתוח התשתית לפי החוזה שתמורתן שולמה לנתבעת, והנתבעת התחייבה כלפיהם שהעיריה לא תגבה מהם תשלום כלשהו עבורן.

אדון בשאלות שבמחלוקת כסדרן.

דיון

דין ההתיישנות

15. 15. מוסד ההתיישנות במשפט האזרחי, הוסדר, בשיטת משפטנו, בחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "החוק") המהווה נורמה כללית, ובהוראת חוק ספציפיות אחרות הפזורות בדברי חקיקה אחרים. בית - המשפט העליון, ועוד בראשית דרכו, עמד על הרציונל ועל הטעמים שבמוסד ההתיישנות. בע"א 158/54 דה ביטון ואח' נ. בנק המזרחי בע"מ ואח', פ"ד י', 687, 695, נפסק, בענין זה, כי:
"מוסד ההתיישנות הוא מוסד משפטי עתיק יומין, אשר קנה לו שביתה, בצורה זו או אחרת, בשיטות המשפט של כל העמים וכל התקופות. מקורה נעוץ, איפוא, בצורך אנושי - כללי, בדרישות יסוד הטבועות בחיי החברה בכל אתר ועידן. כמה פנים לה, לתורה אוניברסלית זו, וכמה טעמים. אמנה שלושה מהם, הנראים לי כחשובים ביותר: (א) הקושי (לנתבע) לשמור, זמן רב מדי, על ראיות והוכחות. את השובר (הקבלה) יאכלו העכברים, כפי שנאמר בתלמוד (ראה משנה ב"ב, דף ק"ע ע"ב), ועדים עלולים למות. לכן קובע כמעט כל מחוקק, כי כאשר התובע משהה את תביעתו אל מעבר לזמן מסויים, שהוא (המחוקק) רואה אותו כרב מדי, זכאי הנתבע לכך, כי בית - המשפט יאמין לו על דיבורו, ולא ידרוש ממנו הבאת ראיות מזימות. מסוג רעיוני זה, או בדומה לו, הוא הטעם של "חזקת ג' שנים" בקרקע, הידועה לנו מדיני ישראל: "שתא קמייתא מיזדהר איניש בשטריה, תרתי ותלת מיזדהר, טפי - לא מיזדהר", שנה אחת נזהר אדם בשטרו, שתים ושלוש נזהר, יותר - איננו נזהר (ב"ב, דף כ"ט ע"א).
(ב) כל השהיה, ארוכה מדי, בהגשת התביעה, יש בה ריח של מחילה וויתור. בזה, למשל, מנמק המשפט העברי את ה"התיישנות" של תביעה הכתובה על - ידי האלמנה "כל זמן שהיא בבית אביה", ובשל מחילה משוערת זו, היא אינה יכולה לגבות כתובתה מן היורשים אחרי עבור עשרים וחמש שנים (כתובות, דף ק"ד ע"א, משנה וגמרא שם).
(ג) אחרון בסדר ולא במעלה, והוא טעם יותר מודרני, שמקורו נעוץ במהירות התנועה והחיים של התקופה החדשה. תפיסתו היא בעיקר כלפי תביעות הנובעות מתוך עסקי מסחר. בעולם המסחר המסחרר של זמננו, חייב אדם כל שעה ושעה לדעת, מה הוא האקטיב ומה הוא הפסיב שלו, ומה הם הכספים העומדים לרשותו לשם השקעה בעסקים חדשים. מן הדין הוא, איפוא, כי הוא לא יגרור אחריו, זמן ממשוך מדי, את "סבל העבר" שלו, וכי לא יצטרך לשמור תמיד על רזרבה מתה, לפרעון חובותיו הישנים. זכאי הוא לדרוש גם מאת חברו - יריבו, שלא יתמהמה יתר על המידה במימוש תביעותיו. מכאן התקופות, הקצרות ביחס, שנקבעו להתיישנות שטרות, למשל, ומכאן תקופות ההתיישנות, הקצרות עוד יותר, המצויות בחוקי ארצות שונות, לגבי תביעות הנובעות מ"מעשים בכל יום" או מעיסקאות מסחריות (השווה למשל, הוראת סעיף 196 של הב.ג.ב.)".

(וראו גם - ע"א 369/57 נסברג נ. פלוס, פ"ד י"ג 584,587; ע"א 522/71 בנין נ. בנין ואח', פ"ד כח (2), 309,330; ע"א 506/82 זונטג ואח' נ. עזבון המנוח מנדלסין דוד ואח', פ"ד מ3) 113,124; ז' יהודאי, דיני ההתיישנות בישראל תוך זיקה למשפט האנגלי והאמריקאי, (כרך א' 1986), .

16. בנוסף לשלושת טעמים אלה, הוזכר בפסיקה טעם נוסף שעניינו האינטרס הציבורי לפיו "האינטרס הציבורי הוא, שזמנו המוגבל של בית - המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה, וכי בתי - המשפט לא יעסקו בעניינים שאבד עליהם הכלח" (ע"א 165/83 בוכריס נ. דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח (4) 554, 559.

17. פרופ' ויסמן מציין ברשימתו "ההתיישנות והמדינה", משפטים יד (תשמ"ד - תשמ"ה), חוברת מס' 1, 3, 3 - 4 שלושה נימוקים להתיישנות:

"הנימוק האחד להתיישנות הוא נימוק שבראיות ששני פנים לו. ההתיישנות ממלאת תפקיד חיוני במצבים שבהם מבקשים להוכיח בעלות בנכסים.
......
......
אל ההנמקה הזאת למוסד ההתיישנות, שמתחום דיני הראיות, יש להוסיף את ההנמקה האחרת שמן התחום הזה והיא, כי אין להטיל על אדם חובה לשמור על הראיות שבידו, לזכויותיו השונות, ללא הגבלת זמן.
......
......
הנימוק השני, להתיישנות הוא במישור הזכויות המהותיות : השהיית ההגשה של תביעה לתקופה ממושכת מצביעה על נכונות לוותר על הזכות נשוא התביעה, ומשחלפה התקופה המספיקה בעיני החוק כדי לייחס לתובע כוונת ויתור, חוסמים את דרכו, ואין מניחים לו עוד לעמוד על זכותו.
הנימוק השלישי יסודו בהשתק. הימנעות מתביעה במשך תקופה ארוכה יוצרת מצג שהנתבע סומך עליו, פועל על - פיו ומשנה את מצבו".

18. בפרשת ע"א 220/84 אגיוף נ. קיבוץ גבת - אגודה שיתופית ואח', פ"ד מ(1), 528, 531, הטעים כב' השופט ברק (כתוארו דאז), כי דיני ההתיישנות "באים ליצור איזון עדין בין האינטרסים הלגיטימיים של הניזוק לבין האינטרסים הלגיטימיים של המזיק, תוך שמירה על אינטרס הציבור".

(ראו גם - ד"נ 36/84 טייבר ואח' נ. אייר - פרנס נתיבי אוויר צרפתיים, פ"ד מא(1) 589, 602 - 603).

19. בית - המשפט העליון חזר על ההלכה המושרשת האמורה והדגיש, כי :

"דוקטרינת ההתיישנות על היבטיה השונים מוסד מוסד היא בשיטת המשפט - בכל שיטת משפט - ופוקדת היא עצמה עם מושכלות - היסוד של המשפט. כלשונו של השופט זילברג בע"א 158/54 דה ביטון ואח' נ. בנק המזרחי בע"מ ת"א, פ"ד י, 687, 695 :

'מוסד ההתיישנות הוא מוסד עתיק יומין, אשר קנה לו שביתה, בצורה זו או אחרת, בשיטות המשפט של כל העמים וכל התקופות. מקורה נעוץ, איפוא, בצורך אנושי - כללי, בדרישות יסוד הטבועות בחיי החברה בכל אתר ועידן.'

אל ביקעה אחת נאספים אינטרסים משלושה מקומות : ממקומו של התובע (הנפגע, הזכאי), ממקומו של הנתבע (הפוגע, החייב), וממקומו של הציבור הרחב, ודוקטרינת ההתיישנות על סעיפיה וסניפיה הרבים והשונים אמורה ליצור מעין - איזון בין שלושה אלה, כנראה לחברה מעת לעת : הן באשר למועד ההתיישנות, על - פי סוגי התביעות השונות, הן באשר לגורמים שיעצרו התיישנות במירוץ, הן באשר לכל עניין אחר הכרוך בנושא ההתיישנות" (ע"א 3602/97 נציבות מס' הכנסה ומסר רכוש נ. שחר, פ"ד נו(2), 297, 325).

20. התיישנות התובענה נשוא התיק דנא מוסדרת, מבחינה נורמטיבית, בהוראות החוק. המדובר בתובענה בענין שאינו מקרקעין.
תקופת ההתיישנות היא שבע שנים; (סעיף 5 לחוק), ומתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה (סעיף 6 לחוק).

במקרה ונעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שאינן תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה (סעיף 8 לחוק). במנין תקופת ההתיישנות, לא תובאנה תקופות מסוימות, כמו קטינות (סעיף 10 לחוק), מחלת - נפש (סעיף 11 לחוק), יחסי אפוטרופוס (סעיף 12 לחוק), תקופת נישואין (סעיף 23 לחוק), ושהייה מחוץ לישראל בתנאים המונעים מהתובע או מבעל-דין קיים את הבירור המשפטי, (סעיף 14 לחוק).

21. במקרה של הודאה בקיום זכות על - ידי הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה (סעיף 9 לחוק). וכן, נזכיר, כי בעלי - הדין רשאים להסכים ביניהם בחוזה נפרד בכתב, על תקופת התיישנות ארוכה מן הקבועה בחוק, ובתביעה שעניינה אינו מקרקעין - גם על תקופת ההתיישנות קצרה יותר מן הקבועה בחוק, ובלבד שלא תקצר מששה חודשים. (סעיף 19 לחוק). ההתיישנות לפי סעיף 2 לחוק, היא התיישנות דיונית בלבד.

22. על דרך העקרון ניתן לומר, כי בתובענה כספית בשל הפרת חוזה, כדוגמאת המקרה שלפנינו, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה קרי - ביום הפרת החוזה. בדרך- כלל, יהיה צד לחוזה, שנפגע כתוצאה מהפרתו, זכאי לתרופות מסוג אכיפת החוזה או ביטולו וכן פיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, וזכותו זו מתגבשת מיד לאחר ההפרה (סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970).

מן הכלל אל הפרט

23. ההחלטה מיום 15/3/06.
בהחלטה האמורה, קבעתי, כי טענתה של הנתבעת בדבר דחיית התובענה מחמת ההתיישנות, תידון לאחר שמיעת הראיות.
גרסת התובעים

24. אליבא דתובעים, עילת התובענה נולדה רק בסמוך לראשית חודש נובמבר 1999. במה דברים אמורים? התובעים מטעימים, כי ענין התובענה הוא דרישה להשבת סכומים אשר נאלצו לשלם (בסוף שנת 1999), לעיריה עבור אגרה והיטלים עירוניים. עד המועד האמור, הוטעו הם להאמין, כי אין הם חייבים לשלם דבר לעיריה, וכי המדובר בחיוב כפול ושגוי, אשר יוסדר בין הנתבעת לבין העיריה.

25. התובעים מוסיפים וטוענים, לעניננו, כי אכן הם קיבלו, באמצע שנת 1987, את הדרישה, ומיד עם קבלתה הם פנו לנתבעת, וביקשו שהיא תמלא אחר החוזה, ושהעיריה לא תחייבם בכל תשלום נוסף מעבר לתמורה המוסכמת על - פי החוזה ואשר שולמה במלואה ובזמנו לנתבעת. אכן, נציגי הנתבעת הבטיחו להם כי הענין יטופל על - ידם, מול העיריה. וכן, טוענים התובעים, כי הם לא הסתפקו בהבטחתם של נציגי הנתבעת, ואף פנו, בענין זה, בעצמם לעיריה ולעומד בראשה, מר מנחם אריאב. בתגובה, מסר להם ראש העיריה, כי הענין נמצא בדיונים הפנימיים בעיריה, וכי צפוי שהחוב עבור האגרה וההיטלים העירוניים יבוטל. וכן, המליץ להם ראש העיריה, שבינתיים לא לפרוע את חובם האמור, עד להודעה חדשה מן העיריה. הזמן חלף, והודעה חדשה לא נשלחה להם. בנסיבות אלה הניחו המה, כי אין עליהם לפרוע את החוב האמור לעיריה. רק בסוף שנת 1999 נשלחה להם הודעה חדשה לתשלום, והם הסדירו את חובם לעיריה.

גרסת הנתבעת

26. מנגד, טוענת הנתבעת, כי, בעניננו, עילת התובענה נולדה לכל המאוחר בשנת 1987, ומכאן שהיא התיישנה, והוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות. הבטחתו של ראש העיריה לתובעים, ככל שהיתה הבטחה כזו, אינה מעלה ואינה מורידה. אין בסמכותו של ראש העיריה להשהות את גבית החוב עבור האגרה וההיטלים העירוניים. זאת , עוד, ביחסים שבין הצדדים, הבטחה מעין זה אינה מפסיקה את מירוץ תקופת ההתיישנות לענין התובענה.
27. דין התובענה להידחות, מחמת התיישנות.
ביום 22/3/87, שלחה העיריה את הדרישה לתובעים, והיא הומצאה כדין לתובעים במועד סמוך לכך, וככל הנראה במהלך חודש מרץ 1987. התובע מס' 1 (להלן: "התובע"), אישר בפני
י, כי הדרישה הומצאה לתובעים בשנת 1987 (עמ' 14, שורות 1-3). בפני
י, אין ראיה קבילה ובעלת משקל, לפיה הדרישה בוטלה במועד כלשהוא, לאחר משלוחה לתובעים. זאת ועוד, עדותו של התובע, לפיה, ראש העיריה, מר מנחם אריאב, אמר לו , כביכול שלא לפרוע את חוב התובעים עבור האגרה וההיטלים העירוניים, ואף הקפיא את תשלום החוב האמור (עמ' 16, שורות 19-22 ועמ' 17 שורה 1), עם כל הכבוד, אינה סבירה כלל והיא נדחית בזה כבלתי מהימנה. ראשית, דין הוא שראש רשות מקומית, אינו בר סמכא, לעכב ו/או לבטל דרישה על - פי דין לתשלום מיסים, אגרות והיטלים עירוניים.

28. שנית, מר עופר לוי, סגן הגזבר של העיריה, ואשר העיד מטעם ההגנה, העיד (בכתב ובעל -פה), לעניננו, כי בניגוד לטענת התובעים לא היה כל הסכם בין העיריה לבין התובעים, הפוטר אותם מתשלום האגרה וההיטלים העירוניים. וכן, מעולם לא הובטח לתובעים דבר בקשר לחובם לעיריה האמור, וההפך הוא הנכון. הובהר לתובעים, כי עליהם לפרוע את חובם במלואו לעיריה עבור האגרה וההיטלים העירוניים. לאחר שהם לא שילמו את חובם האמור, ננקטו נגדם הליכי גביה מנהליים, ובסופו של דבר, פרעו התובעים את חובם לעיריה ושילמו סך של 49,854.30 ₪. (נ/1, סעיפים 6 ו- 7, עמ' 19, שורה 15, עמ' 26, שורות 24-20, עמ' 21, שורה 14).

29. אכן, העיד מר עופר, כי בכל הקשור להליכי גביית חובות התושבים בשכונת "בני - ביתך", בעיריה ומאחר והיתה לתושבים מחלוקת עם הנתבעת, הם פעלו "באש נמוכה" (עמ' 22, שורה 19), לפי הנחית ראש העיריה, אך ראש העיריה אינו מתערב בנושא הגביה של העיריה (עמ' 22, שורה 8), וכי מעולם לא שלחה העיריה לתובעים הודעה על ביטול או הקפאת חובם לעיריה, עבור האגרה וההיטלים עירוניים (עמ' 22, שורות 1 - 2).
30. שלישית, גם מר מרדכי קורן, מהנדס העיריה, העיד (בכתב ובעל - פה), לעניננו, כי בניגוד לטענת התובעים, לא היה כל הסכם בין העיריה לבין התובעים, הפוטר אותם מתשלום חובם לעיריה עבור אגרה וההיטלים העירוניים. וכן, אין לו כל ידיעה באשר לקיומה של הבטחה כלשהי שניתנה כביכול לתובעים בקשר לחובם האמור לעיריה. להיפך, הובהר להם, כי עליהם לשאת במלוא החיובים שהושתו עליהם. (נ/2, סעיפים 10 ו - 11, עמ' 23 שורה 9). ויודגש: בחקירתו שתי -וערב, לא הוצגה לעד זה שאלה כלשהי, לענין האמור בסעיפים 10 ו - 11 לתצהיר עדותו הראשית (נ/2) שכאמור אומץ על ידו במהלך עדותו בפני
(עמ' 23, שורה 9). אין בפני
י הסבר סביר להימנעות זו. בהתנהגותם זו, מחזקים התובעים, למעשה, את גרסת הנתבעת וראיותיה. ויובהר: עדויותיהם של עדי ההגנה, מר מרדכי קורן ומר עופר לוי בכלל, ולעניננו בפרט, היו סבירות, מהימנות, וראויות למלוא המשקל.

31. רביעית, מר מנחם אריאב, ראש העיריה הינו עד רלוואנטי.
דא עקא, שהתובעים נמנעו מלזמנו למתן עדות בבית - המשפט. בפני
י, אין הסבר סביר ומהימן להימנעותם זו. יש להעמיד את התובעים בחזקתם שלא ימנעו מבית - המשפט ראיה, שהיא לטובתם. התובעים נמנעו מהבאת הראיה האמורה. בהתנהגותם זו, הם מחזקים, למעשה, את גרסת הנתבעת וראיותיה. (ראה י' קדמי, על הראיות הדין בראי הפסיקה (חלק שלישי, 2003), 1648 - 1660).

32. חמישית, בניגוד לטענת התובעים ולעדותו של התובע , לפיה בסוף שנת 1999, הם קיבלו מהעיריה דרישה חדשה לתשלום חובם כלפי העיריה, עבור האגרה וההיטלים העירוניים (סעיף 1.5 לכתבי הסיכומים, של התובעים), עיון בנספח מס' 3 לתצהיר עדותו הראשית של התובע (ת/1), מראה בעליל , כי המדובר במכתב התראה לתשלום חוב התובעים לעיריה עבור האגרה וההיטלים העירוניים, אשר נשלחה לתובעים על - ידי עו"ד גרא, בא - כח העיריה, ולא בדרישה חדשה לתשלום החוב האמור.

33. כמבואר, בפני
נו תובענה כספית, שענינה הפרת החוזה, כנטען על - ידי הנתבעת. התובעים עותרים לסעד כספי. בעניננו, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה, והוא יום הפרת החוזה. החוזה הופר, כטענת התובעים, ביום המצאת הדרישה לתובעים. בהמצאת הדרישה לתובעים מתחילה הגביה של האגרה וההיטלים העירוניים. לגירסת התובעים, המדובר בגביה שלא כדין ובניגוד לחוזה. בלשון אחר - עם הדרישה, הפרה, למעשה, הנתבעת את החוזה. טענת התובעים לפיה ההפרה של החוזה נוצרה, למעשה, עם התשלום בפועל של האגרה וההיטלים העירוניים, עם כל הכבוד, אינה משכנעת והיא נדחית בזה.

יוצא, כי תחילת תקופת ההתיישנות, שהיא 7 שנים, מתחילה מסוף חודש מרץ 1987. התובענה הוגשה ביום 30/10/01, קרי - בחלוף תקופת ההתיישנות על - פי החוק. על - כן, המדובר בתובענה שהתיישנה ודינה להידחות מטעם זה.

34. מסקנתי דנא, מיתרת למעשה את הדיון בשאר טענותיהם הנלבבות של הצדדים. יחד עם זאת ובמטרה להפיס את דעתו של בא-כח התובעים המלומד, אומר, כי דין התביעה להידחות גם לגופו של ענין, מהטעם שהתובעים לא הוכיחו, בסופו של יום, את עילת תביעתם. הם לא הוכיחו כדבעי, כי התשלום לעיריה עבור האגרה וההיטלים העירוניים, ששולם בפועל, הינו, למעשה, תשלום כפול, עבור עבודות פיתוח התשתית, כהגדרתן בנספח א' לחוזה, שהנתבעת התחייבה לבצען בעצמה. וכן, עדותו של התובע, לפיה עבודות הביוב והמים, לא בוצעו על - ידי הנתבעת, אלא על - ידי העיריה, שדרשה מהתובעים תשלום עבור אגרת חיבור למפעל המים, היטל פיתוח מים והיטל ביוב (סעיף 6 לת/1, עמוד 15, שורות 13-19), לא רק שלא הוכחה כלל, אלא הופרכה מניה וביה על - ידי ראיות קבילות ובעלות משקל, במיוחד עדותו של מר מרדכי קורן, זו שבכתב (נ/2) וזו שבעל - פה.

35. ראשית, התובע העיד בפני
י, כי החוב נשוא הדרישה, הוא "עבור היטל ביוב ומים שהעיריה ביצעה עבור השכונה" (עמוד 16, שורה 7), עדותו , כי תשלום זה הוא גם עבור עבודות פיתוח התשתית נשוא החוזה! הינה עדות שבסברה ולא מידיעה אישית. (שם שורות 1- 2).

36. שנית, מר מרדכי קורן, מהנדס העיריה, העיד (בכתב ובעל - פה), כי התשלום ששילמו התובעים לעיריה, עבור האגרה וההיטלים העירוניים, אינו זהה, כלל לתשלום ששילמו הם לנתבעת, על - פי החוזה, עבור עבודות פיתוח התשתית שבוצעו על - ידי הנתבעת. (סעיף 6 לנ/2, עמוד 23, שורה 9, עמוד 29, שורות 11-23).

התוצאה

16. 16. התוצאה היא, איפוא, כי דין התביעה להידחות, וכך אני עושה.

התביעה נדחית בזה. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק מפסק- הדין לצדדים.
ניתן היום י"ג באייר, תשס"ז (1 במאי 2007) בהעדר הצדדים.

שכיב סרחאן
, שופט
סגן נשיא

רחלי ממן








א בית משפט שלום 4840/01 קורוטקין שרה, קורוטקין אריה נ' ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/05/2007)