פסקי דין על איצקוביץ את לוי | פסקי דין על חיים גולן | פסקי דין על חיים שלמה | פסקי דין על אהרון אריה | פסקי דין על חיים דוד |

2693/03 א     01/05/2007




א 2693/03 איצקוביץ את לוי נ' חיים גולן , חיים שלמה, אהרון אריה, חיים דוד




69
בתי המשפט
א 002693/03
בית משפט השלום רחובות
01/05/2007
תאריך:
בפני
כבוד השופטת לבנה צבר

איצקוביץ את לוי

בענין:
התובעת
חנינוביץ אלישע
ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 .
2 . חיים שלמה

3. אהרון אריה

4. חיים דוד

5. אייל פרץ

הנתבעים
באר מיכאלה

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. ראשיתה של תביעה זו בשלוש בקשות ביצוע של שטרי חוב שהגישה התובעת כנגד הנתבע מספר 1 (להלן: "גולן
"), שהוא עושה השטרות, וכנגד הנתבעים 2-5 שהם הערבים לחובו. יצוין, שהסכום הכולל של השטרות הוא 350,000 ₪, כאשר השטר הראשון הוא על סך של 150,000 ₪, והערבים הם הנתבעים 2 ו- 3, השטר השני הוא על סך של 150,000 ₪, והערב הוא הנתבע 4, והשטר השלישי הוא על סך של 50,000 ₪, והערב הוא הנתבע 5. עם זאת, מבהירה התובעת, שעתירתה הכוללת היא, לחיוב גולן
והערבים
2-4 לגבי הסך של 150,000 ₪, ולחיוב הנתבע מספר 5, בסך של 50,000 ₪, כאשר אין היא מתכוונת לגבות יותר מסך של 150,000 ₪ בצרוף ההצמדה.
2. בסיכומים העלו הנתבעים טענה מפתיעה, לפיה שטרי החוב כלל לא הוצגו לפרעון בבנק כפי שהיה צריך להעשות, בשים לב למה שנכתב עליהם, בענין מקור התשלום. בשל כך, ומשלא היתה התובעת מסוגלת להציג הודעות חילוט, אזי נעשה פסק זמן, שבו הוצגו השטרות לפרעון, והתקבלה תשובה מהבנק, לפיה השטרות מחוללים בשל כך שעבר זמנם, ותוך מתן הבהרה של הבנק, שגם אם היו השטרות מוצגים בתקופה של שישה חודשים מעת עשייתם, נראה שלא ניתן היה לכבדם.

3. העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן כלהלן:

א. התובעת היא בעלת זכיון לחלוקת מוצרי חלב של טנא נוגה. הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים") רכשו ממר דוד זנאשוילי (להלן: "דוד") קו לחלוקת מוצרי חלב, באזור המזרחי של ראשל"צ (לאחר מכן הורחב הקו וכלל גם את באר יעקב). הגם שהתובעת לא היתה צד להסכם בין הנתבעים לדוד, הרי הנתבעים פגשו במנהלה שאול איצקוביץ (להלן: "שאול"), עובר לחתימת ההסכם בינם לבין דוד, וזאת על מנת שהתובעת תיתן הסכמתה למכירת הקו - מחד, ועל מנת שהנתבעים יקבלו פרטים לגבי הקו, תנאי הפעלתו, ותנאי ההתקשרות בינם לבין התובעת - מאידך.

ב. בין התובעת לנתבעים לא נערך הסכם בכתב, ואולם הושגה ביניהם הסכמה לגבי התנאים של הפעלת הקו, ובכלל זה התנאי לפיו בגין סחורה שהנתבעים יקבלו, הם ישלמו לתובעת את עלותה ביום המחרת, ללא תוספת של ריבית פיגורים. איחור בתשלום יחייב אותם לשלם ריבית (על גובה הריבית נטושה מחלוקת לכאורית בין הצדדים).
עוד הוסכם, שלגבי לקוחות שהסדר הגבייה עימם הוא חודשי, אזי יזוכו הנתבעים, לרבות העמלה המגיעה להם, בו ביום של המכירה, וזאת כנגד העברת תעודת משלוח להנהלת החשבונות של התובעת.

ג. לכתחילה התכוונו הנתבעים להפעיל את קו החלוקה יחדיו, ואולם, זמן קצר לאחר שהם החלו בהפעלת הקו, פרש הנתבע 2 (להלן: "שלמה") מהפעלת הקו, וגולן
נותר המפעיל היחיד של הקו, ומי שהמשיך בביצוע ההתקשרויות עם התובעת - מצד אחד, ובהפצת
ובמכירת המוצרים - מצד שני.

ד. הנתבעים החלו להפעיל את קו החלוקה במהלך חודש אוקטובר 1997. בתחילה נזקפה לחובתם ריבית בשיעורים נמוכים, ואולם, תוך זמן קצר החל חובם של הנתבעים בגין סחורה ובגין חיובי הריבית לתפוח, ועל פי רישומי התובעת (שהנתבעים כולם חולקים עליהם באמצעות גולן
), עמד החוב נכון ליום 30.4.99 על סך של 170,720 ₪, ואז הוגשו בקשות הביצוע.

ה. התובעת ניהלה רישום של כל הסחורה שנלקחה על ידי הנתבעים - בהתחלה, ועל ידי גולן
- בהמשך, של סחורה שהוחזרה, ושל תשלומים ששולמו על חשבון הסחורה. רישומים אלה נעשו הן בדפי רישום יומיים, הן בריכוזים דו-חודשיים והן בכרטיס חו"ז. גולן
קיבל לידיו מידי יום ביומו את דף הרישום היומי, קיבל את הריכוזים הדו-חודשיים, וקיבל לידיו קבלות שהוצאו על ידי התובעת לגבי סכומים שהוא שילם לה.

ו. באפריל 1999 נפגשו גולן
וגיסו - אהרון אריה
- הנתבע מספר 3
עם שאול, בנסיון להסדיר את חובו של גולן
לתובעת, זאת לאחר שהתובעת איימה להפסיק את אספקת הסחורות לגולן
, בשל הצטברות חוב. בעקבות אותה פגישה, ועל פי הסיכום שהושג, שילם גולן
לתובעת סך של כ- 50,000 ₪, והתחייב לשלם את יתרת החוב, על פי רישומיה של התובעת - בקיזוז של 26,000 ₪ (הפחתה מסכום הריבית), ב- 18 תשלומים בסך של 6,000 ₪ כל אחד. גולן
שילם רק את הסכום הראשון, וחדל מלשלם. זמן קצר לאחר אותו סיכום, הפסיקה התובעת לספק לו סחורה (בין הצדדים נטושה המחלוקת,
האם הפסקת אספקת הסחורה נעשתה, כטענת התובעת, בשל כך שגולן
הפסיק את פעילותו בקו החלוקה, וחדל מלהתייצב במחסניה של התובעת, על מנת ליטול משם סחורה ולחלקה לקליינטים, או שמא כטענת גולן
, הוא נאלץ להפסיק את עבודתו בקו החלוקה, בשל כך שהתובעת הורידה מקו החלוקה את כל רשתות השיווק הגדולות, ובכך נפגעה ההכנסה מהקו ב- 50%).

ז. במהלך התקופה שבה הפעיל גולן
את קו החלוקה, סרבה התובעת לקבל ממנו מראש כספים על חשבון סחורה שהוא ימשוך ממנה בעתיד, כדרך של מדיניות, שלא לקבל כספים ממפעילי קווי חלוקה, בטרם נטילת סחורה. התובעת לא סרבה, ומוכנה היתה לקבל המחאות מעותדות של לקוחות של גולן
, להבדיל מהמחאות מעותדות שלו. לא נעשה כל נסיון של גולן
(זולת זה שנעשה באפריל 1999), לשלם לתובעת מכספיו שלו ובמזומן בעבור הסחורה שנטל, ובעבור החוב שהצטבר.

ח. הן גולן
והן שאול טוענים שכרטיס החו"ז איננו משקף נכונה את החוב של גולן
לתובעת. גולן
טוען כך, בשל הטענות שיש לו כלפי התובעת והתנהלותה בקשר ללקיחת סחורה וחיוב בעבורה, ושאול טוען זאת, בקשר לדפי החשבון היומיים, שהם לדבריו עדיפים על פני החו"ז, ומשקפים הלכה למעשה את החיובים והזיכויים הנכונים.

4. העד המרכזי מטעם הנתבעים היה כמובן גולן
. גולן
הגיש שני תצהירי עדות ראשית, האחד בפתיח של שלב ההוכחות, והשני לאחר שנשמעה עדותו של שאול - העד היחיד מטעם התובעת, ומשהתברר שהתובעת מוותרת על העדתה של רואת החשבון רות גרינברג, שערכה תחשיב של חובם של הנתבעים, במסגרת הליכי גישור, ולצורך הליכים אלה, וכדי להפריך את טענותיו של שאול לגבי החשבון. כפי שכבר ציינתי במהלך הדיון, למעשה התצהיר השני לא היה בבחינת עדות מפריכה, שכן כל המסמכים שבבסיס אותו תצהיר, היו בידיו של גולן
, כבר בעת שניתן התצהיר הראשון, כך שניתן היה לצרפם ולטעון את הטענות לגביהם, כבר בתצהיר הראשון.

זה המקום להתייחס לטענת הנתבעים, כפי שהיא הועלתה לאורך כל ההליך, מפיו של גולן
, בדבר העדר מסמכים, או ליתר דיוק, אי מסירת מסמכים על ידי התובעת. גולן
שב וטען מעת לעת, שהתובעת לא המציאה לו מסמכים כאלה ואחרים, לרבות חלקים מכרטיס החו"ז, החשבונות
הדו-חודשיים, החשבוניות על התשלומים, וחלק מדפי החשבון היומיים. טענה זו התבררה בסופו של יום, ולאחר שגולן
נחקר בחקירה נגדית על התצהיר הנגדי כטענה כוזבת, שכן התברר, שבזמן אמת נמסרו לידי גולן
כל דפי החשבון היומיים, כל החשבונות הדו-חודשיים, וכל החשבוניות לגבי התשלומים שביצע לידי התובעת. משמע, גולן
יכול היה מלכתחילה, להציג חשבון מלא, מדויק ומפורט, של יתרת החובה או הזכות שהוא טוען לה, מבלי הצורך לקבל במהלך ההליך המשפטי, מסמך כלשהו מהתובעת. במהלך החקירה הנגדית על התצהיר השני, התברר שגולן
איבד חלק מהמסמכים, מסיבה כזו או אחרת, ומכאן, שלא היתה החובה על התובעת, להמציא לו מסמך כלשהו, כדי שהוא יוכל להציג את היתרה הנכונה לדעתו, לחישוב החובה והזכות. ולא זו אף זו, גם כאשר נאותה התובעת, מעת לעת, ובהתאם להחלטות אשר ניתנו על ידי בית המשפט (בטרם התבררה לבית המשפט העובדה לפיה גולן
קיבל מלכתחילה את כל המסמכים בזמן אמת), להעמיד לרשותו את הקלסרים שלה, כדי שיוכל לצלם מתוכם את מה שחסר לו, הוא בחר לצלם מסמכים ספורים, ושלא לצלם מסמכים אחרים מתוך הקלסרים. לעובדה זו יש חשיבות בנושא נטל הבאת הראיות. כפי שציינתי בפתיח, עסקינן בתביעה שטרית, שהחלה בבקשות לביצוע שטרות בלשכת ההוצאה לפועל. בשל כך עומדת לתובעת חזקת התמורה, שכן היא אוחזת בשטרות, ולפיכך ועל פי הוראת הוראת סעיף 29 (א) לפקודת השטרות, קמה לה החזקה בדבר מתן ערך בגין השטרות. מכאן, שהתובעת איננה צריכה להוכיח דבר וחצי דבר, לגבי גובה החוב, והיא יכולה להסתמך על השטרות כפי שהם - הסכום הנקוב בהם בתוספת ההצמדה, עד אשר יסתרו הנתבעים את הסכומים הנקובים בשטרות, כשהם מוצמדים. אז ורק אז, עובר הנטל אל שכמה של התובעת, לסתור את גרסת הנתבעים, ולשכנע את בית המשפט, שהסכומים הנקובים בבקשת הביצוע, הם הם סכומי החוב הנכונים של הנתבעים.
השאלה כמובן היא, האם גולן
- בשם הנתבעים - עמד בנטל לסתור את סכום התביעה. התשובה לכך - ככל שהיא מתייחסת לחיובים ולזיכויים, למעט לנושא הריבית (שכולל בתוכו גם טענה משפטית מעבר לטענה העובדתית) - היא לאו, דהיינו: שגולן
כשל ולא נשא בנטל זה.

5. גולן
- בשני תצהיריו - העלה טענות כנגד נכונות החשבון אשר התנהל אצל התובעת, ובכלל זה טען, שהוא חויב בגין סחורה שלא לקח, שהוא לא זוכה בתשלומים ששילם, שהוא חויב בריבית מופרזת ובריבית דריבית, וכן שהיו חיובים כפולים של ריבית בחלק מהימים, ושהוא חויב חיובים כפולים של מע"מ. הטענה לפיה הוא חויב בגין סחורה שלא לקח, זכתה למענה מפיו של שאול, לאמור: כאשר לקוח קבוע של מחלק פונה לתובעת ומבקש למשוך בעצמו סחורה, אזי התובעת נותנת לו את הסחורה, ומחייבת את חשבונו של המחלק. משהועלתה טענה זו, שיש בה על פני הדברים כדי לסתור טענתו של גולן
בענין זה, אזי פתוחה היתה הדרך בפני
גולן
להשיב ספציפית לטענה, דהיינו: להכחיש את הטענה הכחשה מפורטת תוך התייחסות לדפי החשבון, כפי שהיתה פתוחה בפני
ו הדרך לחקור את שאול בענין זה בצורה פרטנית, לגבי כל חיוב כזה וכזה שהוא טוען לו, תוך דרישה שהוא ינקוב בשמו של הלקוח אשר נטל את הסחורה, ותוך זימונו של אותו לקוח כדי לסתור טענה זו של שאול. גולן
בחר שלא לעשות דבר מכל הנ"ל, ומכאן שטענתו בדבר החיוב הכפול, לא הוכחה, שכן אין בפיו תשובה לטענתו של שאול שמסבירה חיוב כזה.

טענה נוספת עניינה העדר זיכויים בכרטיס החו"ז, דהיינו: שחשבונו לא זוכה בגין תשלומים שהוא שילם לתובעת. גולן
מפנה בענין זה לדפי החשבון היומיים, שם אכן מופיעים זיכויים, שלא בא זכרם - באותו יום -
בכרטיס החו"ז. נכון אמנם שגולן
איננו יכול להציג חשבוניות על תשלומים שהוא טוען שהוא שילם, ויחד עם זאת, העובדה שהתשלומים מפורטים בדפי החשבון היומיים, הם בבחינת הודאת בעל דין, של התובעת, לפיה היא קיבלה מגולן
את התשלומים שהוא טוען להם. יחד עם זאת, בשל כך שלא הוצג חשבון מפורט (וגולן
יכול היה עקרונית להציג חשבון כזה בשים לב לכך שנמסרו לו בזמן אמת כל המסמכים הדרושים), אין בידינו לדעת, האם בסופו של יום בחשבון הסופי שנערך על ידי התובעת, אכן קוזזו מיתרת החוב, תשלומים שגולן
טוען אליהם. לא יתכן לטעון מצד אחד שכרטיס חובה וזכות איננו נכון, ומצד שני, להשתמש בו כבסיס להפחתת הסכום שגולן
טוען שהוא שילם לתובעת. שכן, אם הוא איננו נכון, הוא איננו יכול לשמש בסיס לדבר כלשהו. כל שהיה על גולן
הוא, להציג חשבון מפורט ומדויק משל עצמו, שמתייחס הן לחיובים והן לזיכויים הנטענים על ידו (שכאמור לא הוצגו חשבוניות בעניינם), ולכלול בחשבון זה את התשלומים שלטענתו שילם, וכפועל יוצא מכך, להציג את היתרה הנכונה לשיטתו הוא, ואולם הוא בחר שלא לעשות זאת. מכאן, שהוא כשל גם בנסיון להוכיח שחשבונו אצל התובעת לא זוכה בתשלומים שהוא שילם. ולא זו אף זו, שתי חוות הדעת שהוגשו מטעם גולן
, ואשר נערכו על ידי רואה החשבון דניאל שימקו (להלן: "שימקו"), אינן מפרטות את התשלומים שלטענת גולן
לא קוזזו על ידי התובעת, ועובדה זו אומרת דרשני. שכן, אם אכן יש בסיס לטענת גולן
, לפיה התשלומים הללו לא הופחתו מסכום החוב, אזי היה מן הסתם רואה החשבון מתייחס אליהם בחוות הדעת שלו, וקובע שגם תשלומים אלה יש להפחית מסכום החוב הנטען על ידי התובעת. משלא נעשה כן על ידי רואה החשבון, פשיטא, שאין הוא סבור שהחשבון שנערך על ידי התובעת לא כלל בסופו של דבר הפחתה של תשלומים אלה. ואם לא די בכך, הרי גם גולן
, בבואו להסדיר את חובו באותה פגישה עם
שאול שהשתתף בה גם הנתבע מספר 3, לא ביקש להפחית תשלומים אלה מסכום החוב, והשאלה המתבקשת היא - הכיצד?! מכל הטעמים הללו, אין בידי לקבל את הטענה לפיה התובעת לא הפחיתה מהחשבון את התשלומים שגולן
שילם.

אשר לחיובי המע"מ הכפולים הנטענים על ידו - טענה זו קשורה לחיובי הריבית, שכן גולן
טוען שהוא חויב במע"מ בגין ריבית, ביום פלוני, וביום המחרת, ואף באלה שבאו לאחר מכן, הוא חויב שוב בריבית - ריבית דריבית - ועליה שוב הוסף המע"מ. על פני הדברים, טענה זו היא הגיונית וצודקת, משמע שהתובעת לא היתה רשאית לפעול כך, שכן מע"מ יש להוסיף פעם אחת בלבד - הא ותו לא. אלא מאי? גם בענין זה לא ערך גולן
רשימה מדויקת וממצה של החיובים הכפולים הלא חוקיים הללו, והוא הסתפק במתן דוגמאות נקודתיות. מכאן, שהוא לא הצביע על מלוא החיוב הכפול הלא חוקי שהוא טוען לו.

6. אשר לנושא הריבית - אין ספק שהצדדים הסכימו שגולן
יחויב בריבית בגין סחורה שסופקה ולא שולם תמורתה ביום המחרת. המחלוקת הלכאורית היא, מה היה גובה הריבית שעליה הסכימו הצדדים. התובעת טוענת, שריבית זו עמדה על 0.17% ליום. מנגד טוען גולן
, שסוכם שתשולם ריבית חודשית של 5%. חשבון פשוט מעלה, שהתובעת וגולן
מתייחסים שניהם לאותו גובה של ריבית. שכן, אם נכפיל 0.17% ב- 30 יום, נגיע ל- 5.1%. אלא מאי? התובעת חישבה את הריבית כריבית דריבית, והתוצאה היא, שגובה הריבית השנתית הוא 86% - כך, על פי חוות הדעת שניתנו על ידי שימקו . אין ספק שריבית כזו היא ריבית נשך, כפי שאין ספק שאם מחלק מחויב בריבית כזו, אזי בסופו של יום, הוא לא יוכל לפרוע את חובו לתובעת, ולא כל שכן, הוא לא יוכל להתפרנס מעבודתו כמחלק. ברור איפוא, שאין מקום לקבל את שיטת החישוב של התובעת, לענין הריבית דריבית.

זאת ועוד - גם הריבית של 5% לחודש, היא בסופו של דבר ריבית נשך. ריבית זו היא גבוהה הרבה יותר מריבית הפיגורים שהיתה נהוגה אותה עת - כך על פי חוות דעתו של שימקו - אשר עמדה על 16%. הלכה פסוקה היא, שבית המשפט רשאי להתערב לענין גובה הריבית, מקום שמדובר בו בריבית נשך, ולהפחית את גובה הריבית, למרות חופש החוזים. בשים לב לכך, שגם ריבית של 5% לחודש, דהיינו: ריבית של 60% לשנה היא ריבית נשך, שאף היא איננה סבירה ואיננה הוגנת בנסיבות הענין, משום שמחלק שמשלם ריבית כזו לא יוכל לעולם לכסות את חובותיו, ולא כל שכן, להתפרנס. לא נעלמה מעיני טענתה של התובעת, שגולן
יכול היה להמנע מתשלום ריביות, אם היה טורח לשלם מידי יום ביומו, עבור הסחורה שקיבל יום קודם לכן. ואולם, בית המשפט בתוך עמו הוא יושב, וקשה להניח שלקוח כלשהו יהיה מוכן לשלם מידי יום ביומו עבור סחורה שהוא מקבל. לכן, "תניית המילוט" שהציעה התובעת לגולן
מפני אותה ריבית איומה, איננה מעשית.

שימקו בחוות דעתו מציין, שריבית הפיגורים שהיתה נהוגה אותה עת, עמדה על 16%. טענה זו של שימקו לא נסתרה. בנסיבות אלה, וכאשר ריבית זו היא על פניה סבירה והוגנת, אני מקבלת את חשבונו של שימקו, ומעמידה את הריבית על סך של 9,332 ₪, כפי חשבונו של שימקו.
7. משתי חוות הדעת של שימקו ומשני התצהירים של גולן
עולה, שלמעשה גרסת גולן
היא, שמהחוב הבסיסי שהוא לשיטתו 171,309 ₪ (חיבור הסכום ששימקו טוען שהוא יתרת החוב הנכונה של גולן
עם הסכומים ששימקו טוען שיש לקזז, מביא אותנו לסכום הנ"ל), יש לקזז את הסכומים שהוא טוען להם - בין אלה שפורטו בשתי חוות הדעת ובין אלה שפורטו בשני התצהירים שלו. הבסיס הוא איפוא, 171,309 ₪, ומסכום זה יש להפחית את הסכומים שגולן
הוכיח שהוא חויב בהם שלא כדין, דהיינו: הריבית שבה חויב בשנת 1998 - 32,381 ₪, והריבית שבה חויב בשנת 1999 - 25,299 ₪, בתוספת המע"מ על שני הסכומים הללו, ובסך הכל סך של 67,486 ₪. לתוצאה שתתקבל מהפחתה זו, יש להוסיף את הריבית שבה יש לחייב את גולן
, דהיינו: סך של 9,332 ₪, כשסכום זה כולל מע"מ. סך הכל יתרת החוב על פי החשבון המתבקש לגרסת גולן
הוא, 113,155 ₪ - נכון ליום שבו סיים גולן
את פעילותו בקו החלוקה, דהיינו: נכון ליום 30.4.99. לסכום זה יש כמובן להוסיף הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק, על פי חוק פסיקת ריבית, והסכום המתקבל הוא : 177,580 ₪.

8. בשולי הדברים יצוין, שגולן
העלה טענות נוספות שעניינן ליקויים ופגמים בבקשת הביצוע. לא ראיתי לנכון לדון בטענות אלה לגופן, משום שאין בהן ממש, כך למשל הטענה לפיה בבקשת הביצוע נמחקה המילה "בערבות/בהסבת", איננה מעלה ואיננה מורידה דבר, מקום שהערב צוין בגוף בקשת הביצוע, כאחד מהחייבים בתיק ההוצאה לפועל . כך גם לגבי הטענה שלא הושלמו יסודות העילה, טענה שאם היתה מועלת כבר בפתיח של הדיונים, ניתן היה בעקבותיה לתקן את בקשת הביצוע - היא כתב התביעה, כך שהדבר לא היה מביא בסופו של דבר למחיקה ו/או דחיית התביעה.
9. כפי שציינתי לעיל, השטרות לא הוצגו לפרעון לפני פתיחת תיקי ההוצל"פ אלא לאחר שהועלתה הטענה בטיעוני הנתבעים. השטרות חוללו בתאריך 14.2.07. על פי ההלכה הפסוקה, בנסיבות אלה, זכאית אמנם התובעת להפרע על פי השטרות, ואולם מרוץ ההצמדה יתחיל רק מיום חילול השטר, דהיינו: היא זכאית לקבל את סכום השטר בתוספת הפרשי הצמדה, ככל שיהיו, החל מיום 14.2.07. חישוב סכום השטר - 150,000 ₪, על פי העקרון הנ"ל, מוביל לתוצאה של 149,648 ₪. לפיכך, ועל פי האמור בשטר עצמו, זכאית התובעת להפרע מהנתבעים 1-4, סך של 150,000 ₪ בלבד, ומהנתבע מספר 5 היא זכאית להפרע סך של 50,000 ₪ בלבד - כשהחיובים הם ביחד ולחוד.

10. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעים 1-4 - יחד ולחוד - לשלם לתובעת
את הסך של 150,000 ₪ ואילו את הנתבע מספר 5 אני מחייבת לשלם לתובעת - יחד ולחוד עם הנתבעים האחרים - סך של 50,000 ₪. למען הסר ספק, הסכום המירבי שתוכל התובעת לגבות מכל הנתבעים יחדיו, הוא 150,000 ₪. לסכום הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
עוד אני מחייבת את הנתבעים - יחד ולחוד - לשלם לתובעת את הוצאות המשפט בסך של 7,500 ₪, כשלסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

11. המזכירות תשגר את פסק הדין לב"כ התובעת.

ניתן היום י"ג באייר, תשס"ז (1 במאי 2007) במעמד הנתבע מספר 1 בלבד.

_____________
לבנה צבר
, שופטת
02693/03א 133 יפה








א בית משפט שלום 2693/03 איצקוביץ את לוי נ' חיים גולן , חיים שלמה, אהרון אריה, חיים דוד (פורסם ב-ֽ 01/05/2007)