פסקי דין על אבו עיד טלאל | פסקי דין על חשאן אחמד | פסקי דין על מועצה מקומית מגאר

2816/06 דמ     28/03/2007




דמ 2816/06 אבו עיד טלאל , חשאן אחמד נ' מועצה מקומית מגאר




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
דמ 2816/06


בפני
:
כב' הרשמת סלווא שאמי


28/03/2007


בעניין:
1 . אבו עיד טלאל

2 . חשאן אחמד



ע"י ב"כ עוה"ד
אבו עיד איאד
ואח'
התובעים


נ ג ד



מועצה מקומית מגאר



ע"י ב"כ עוה"ד
שקיב עלי

הנתבעת


פסק דין


1. בפני
י שתי תובענות לתשלום פיצוי הלנת שכר, עקב האיחור בתשלום שכרם של התובעים בגין החודשים 1/04 עד 12/05 (כולל).

כמו כן, בית הדין התבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע מס' 1 פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בהקשר זה נטען על ידי התובע מס' 1 כי יצא לגמלאות ביום 1/1/05. יחד עם זאת, הנתבעת שילמה לו פיצויי הפיטורים המגיעים לו באיחור רב. ואולם, מעיון בכתב התביעה, כמו גם בטבלה בה פורט השכר אשר הולן מדי חודש ומועד תשלומו, אנו למדים כי סכום פיצויי הפיטורים אשר שולמו לתובע ומועד תשלומם לא פורטו בכתב התביעה.

2. הנתבעת הודתה, בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמה, כי שכרם של התובעים בגין החודשים נשוא כתב התביעה אכן שולם באיחור, אם כי טענה כי העיכוב בתשלום השכר יסודו בנסיבות שלנתבעת לא היתה שליטה עליהן, ולהלן תמצית טענותיה של הנתבעת:

א. א. קופתה של הנתבעת היתה ריקה ולא היתה לה כל אפשרות לשלם את השכר במועד;
ב. ב. נוכח מצוקתה הכספית של הנתבעת, אין מקום להשית עליה מעמסה נוספת של הלנת שכר, אחרת יכביד הדבר על הנתבעת לאין שיעור;
ג. ג. הנתבעת לא החזיקה בכספים מהם ניתן היה לשלם לתובעים את שכרם במועד, ובכל מקרה שכרם של התובעים שולם במלואו תוך פרק זמן קצר יחסית שאינו מצדיק חיוב הנתבעת בפיצויי הלנת שכר;
ד. ד. הנתבעת מפנה לפסיקה הנותנת בידי בית הדין הסמכות להורות על ביטול פיצויי הלנת שכר או הפחתתם, לרבות לפסיקתו של בית דין זה.

לא למיותר לציין בהקשר זה, כי לא נמצאה בכתב ההגנה כל התייחסות לטענת התובע מס' 1 בדבר העיכוב בתשלום פיצויי הפיטורים אשר שולמו לו באיחור, כטענתו !

3. ביום 3/12/06 הוגשה מטעם הצדדים "הודעה מוסכמת", בה הודיעו הצדדים ו/או באי-כוחם כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה יינתן בתיק

פסק דין
לפי הדין, על סמך כתבי בי-דין אשר הוגשו בתיק ועל סמך סיכומים בכתב אשר יוגשו מטעם הצדדים.
בית הדין, בהחלטתו מיום 3/12/06, אישר הסכמת הצדדים ונתן לה תוקף של החלטה.
הצדדים הגישו סיכומיהם.

4. התובעים טענו בסיכומיהם, בין היתר, כי התובע מס' 1 עבד בשירות הנתבעת מעל לעשרים שנה, עד לפרישתו לגמלאות עקב מחלתו ביום 1/1/05. התובע מס' 2, מאידך, הינו עובדה של הנתבעת נכון להיום.

התובעים טענו כי שכרם בגין החודשים המפורטים בכתב התביעה הולן, וכי הלנת שכרם הפכה להיות שגרה. לשיטת התובעים, הנתבעת מוסיפה להלין את השכר או הגמלה המגיעים להם ו/או למי מהם נכון ליומנו זה.

לשיטת התובעים, אי-תשלום שכרם במועד יסודו בסיבה אחת ויחידה – ניהול כושל של הנתבעת.

התובעים הוסיפו וטענו כי אי-תשלום שכרם במועד פגע בזכויותיהם ובפרנסתם וגרם להם נזקים בלתי מבוטלים, לרבות נזקים כספיים, הוצאות וחיוב בריבית. התובעים טענו כי נאלצו ליטול הלוואות וחויבו בריבית באחוזים גבוהים, ואף נאלצו לשלם לבנק ריבית חריגה עקב חריגתם מן המסגרות המאושרות אשר אושרו עבורם, כל זאת עקב הלנת שכרם.

התובעים טענו כי אין סמכות לבית הדין במקרה דנן לבטל את פיצויי ההלנה ו/או להפחיתם, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 18 לחוק הגנת השכר, זאת מאחר ולא מתקיימת במקרה דנן אף לא אחת מן החלופות המנויות באותו סעיף המהוות עילה לביטול פיצויי הלנת שכר או הפחתתם.

התובעים הוסיפו והדגישו כי מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת אין בו, לכשעצמו, כדי להצדיק הלנת שכרם של עובדיה, והתובעים בכללם, ובוודאי שאין בו כדי להצדיק הלנת שכרם של התובעים מבלי להביא לחיוב הנתבעת בפיצוי הלנת שכר. התובעים ציינו כי המטרה העומדת מאחורי חיוב הנתבעת בפיצוי הלנת שכר הינה הרתעתית, בכדי להפוך את ההלנה לבלתי כדאית למעביד.

התובע מס' 1 הוסיף וטען כי יצא לגמלאות ביום 1/1/05, כאשר הנתבעת היתה אמורה לשלם לו פיצויי הפיטורים להם זכאי לא יאוחר מיום 15/1/05, כאשר בפועל שולם לו סך של 78,284 ₪ ביום 4/4/05 ואילו היתרה בסך של 78,284.15 ₪ שולמה לו רק ביום 22/4/05. לפיכך, יש לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים כחוק מיום 15/1/05 ועד למועד/י התשלום בפועל.

5. הנתבעת אימצה בסיכומיה את אשר נטען בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמה.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי שכרם של התובעים שולם במלואו בסופו של יום וכי העיכוב בתשלום השכר בגין כל חודש היה בלתי משמעותי ולתקופה קצרה, דבר שאינו מצדיק חיוב בפיצויי הלנת שכר. הנתבעת הדגישה כי חיובה בפיצויי הלנת שכר יש בו כדי להכביד על קופתה ולהקשות עליה לשלם את שכר עובדיה בעתיד, לרבות שכרם של התובעים עצמם.

הנתבעת טענה כי פסיקת הפרשי הצמדה וריבית יש בה כדי לפצות את התובעים ולהעמידם באותו מקום ובאותו מצב בו היו צריכים להיות מלכתחילה, אילו שולם שכרם במועדו.

הנתבעת טענה כי פיצויי הלנת שכר נועדו, מלכתחילה, לא לפצות את התובעים על האיחור בתשלום שכרם, כי אם לשמש כלי הרתעה לבל ילין המעביד את שכרם של עובדיו. מטרה זו אינה רלבנטית מקום בו מדובר ב- "מעביד ציבורי", שכן הנתבעת אינה מרוויחה כלל ועיקר מהלנת שכרם של עובדיה.

הנתבעת הפנתה לפסיקה בתקופה האחרונה לפיה קבעו בתי הדין לעבודה פיצויי הלנה בשיעור מופחת וביקשה שבית הדין יעשה שימוש בסמכותו ויורה על הפחתת פיצויי ההלנה בהם תחויב הנתבעת. הנתבעת אף הפנתה לפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 1/1/07 (ע"ע 437/03) מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ נגד מועצה מקומית כפר כנא, לפיו נפסק כי פיצויי הלנה מהווים סנקציה עונשית כאשר מטרת הפיצוי אינה תשלום ריבית או פיצוי על נזק בגין אי-העברת ההפרשות לקופת הגמל. במקרה זה, המועצה לא חויבה בתשלום פיצויי הלנת שכר.

6. לאחר עיון בכתבי הטענות אשר הוגשו מטעם הצדדים, כמו גם בסיכומיהם על מסמכיהם, נחה דעתי כי דין התביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר להתקבל, באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי הלנת שכר בשיעור של 25 % שנתי מסכום השכר נטו. פיצוי הלנת שכר כאמור לא יחול על החזר הוצאות או זכויות סוציאליות (כגון: דמי הבראה, ביגוד, החזר הוצאות נסיעה, החזר הוצאות טלפון וכיוצ"ב).
פיצוי הלנה בשיעור האמור יחול על השכר בגבולות תקרת השכר הממוצע במשק הידוע ביום ביצוע התשלום בפועל. יתרת השכר המולן, שהיא מעל לשכר הממוצע במשק, תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.
פיצויי הלנה כאמור יחולו מן המועד בו אמורה היתה הנתבעת לשלם את השכר של כל חודש וחודש המנויים בכתב התביעה ועד למועד תשלומו בפועל, הכל כמפורט בטבלה שבכתב התביעה ו/או בטבלה שצורפה לסיכומים שהוגשו מטעם התובעים, עליהם לא חלקה הנתבעת.

בפסיקת שיעור פיצוי הלנת השכר נלקחו בחשבון השיקולים המפורטים להלן.

7. זכותו של עובד לקבל שכרו, במלואו ובמועדו, הוכרה כזכות חוקתית אשר זכתה להגנה מפורשת בחוק הגנת השכר. על אופיים ותכליתם של פיצויי הלנת שכר עמדה כבוד השופטת נילי ארד בפסק דינה בעניין ע"ע 1242/04 עיריית לוד נגד אבלין דהן ואחרים (להלן: "פרשת עיריית לוד"), בציינה כי חוק הגנת השכר נועד "להגן על נורמות מינימליות של התנהגות בין עובד למעביד" . . . "תשלום השכר במועדו נועד לאפשר לעובד קיום מינימלי בכבוד. אדם ששכרו הולן הוא אדם שכבודו כאדם וכעובד נפגע . . . " (ההדגשה שלי ס.ש.).

8. למען להבטיח תשלום שכרו של העובד, במלוא שיעורו ובמועדו, קבע המחוקק בסעיף 17 לחוק הגנת השכר סנקציה המוטלת על המעביד בגין הלנת שכרו של העובד, לאמור: פיצוי הלנת שכר. המנגנון של פיצוי הלנה נועד לשרש את תופעת השכר המולן ופיצויי הפיטורים המולנים. ר' דברי כבוד הנשיא אדלר במאמרו "פיצוי הלנה: חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה, כרך ו' (1996) עמוד 5. סנקציה זו הוגדרה בפסיקה כ- "סנקציה דרקונית, כדור שלג, פיצויים in terrorem". ר' פסק דינה של כבוד השופטת ארד בפרשת עיריית לוד, שם. ר' ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נגד ג'וליה מימון (לא פורסם) (להלן: "הלכת מכון בית יעקב").

9. כנגד אותה "סנקציה דרקונית", נתן המחוקק בידי בית הדין הסמכות להפחית את שיעור פיצוי ההלנה או לבטלו. סעיף 18 לחוק הגנת השכר המוכתר במילים "הפחתת פיצוי" מורה בזו הלשון: "בית-דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו." (ההדגשה שלי – ס.ש.).

10. על שיקול דעתו של בית הדין בפסיקת פיצויי הלנה או הפחתתם נאמר בהלכת מכון בית יעקב כי עצם העובדה שבסעיף 18 לחוק הגנת השכר מוזכרים נימוקים שונים להפחתתם של פיצויי הלנה היא הנותנת שלבית הדין שיקול דעת להפחתתם. בפסק הדין בעניין מכון בית יעקב אנו מוצאים סקירה של ההלכה הפסוקה ולפיה נפסק, בעבר, כי מצב כלכלי קשה אינו נימוק להפחתת פיצוי הלנה, זאת מן הטעם שעל המעביד לתת עדיפות לתשלום שכרו של העובד ולהבטיח את מצבו הכספי של העובד לאחר פיטוריו. יחד עם זאת, נפסק, כי לבית הדין נתון שיקול דעת ועליו להפעילו, ובעשותו כאמור על בית הדין לבחון את תום לבו של העובד, תום לבו של המעביד ואת הנסיבות האובייקטיביות אשר הביאו להלנת שכרו של העובד, תוך התייחסות לפעולות אשר ננקטו על ידי המעביד על מנת להביא לתשלום שכרו של העובד, במועד. כמו כן, ייתן בית הדין דעתו לתכלית העומדת ביסוד הסנקציה, תוך איזון בינה לבין הפגיעה במעביד, באם יושתו עליו פיצויי הלנה, תוך התייחסות למידת הפגיעה. בית הדין ייתן דעתו, כמובן, לפגיעה בעובד והנזק שנגרם לו עקב הלנת שכרו.

11. מעיון בכתב התביעה ובסיכומים שהוגשו מטעם התובעים אנו למדים כי התובעים הגישו תביעתם המתייחסת למספר רב של חודשים, במרוכז, אך בחודש 9/06, ובשיהוי ניכר מן המועד בו אמורה היתה הנתבעת לשלם שכרם, שיהוי שבגינו נתבעים פיצויי הלנת שכר. כזכור, עסקינן בתובענה לתשלום פיצוי הלנת שכר בגין העיכוב בתשלום שכר עבודה החל מחודש 1/04 וכלה בחודש 12/05, כאשר התביעה הוגשה כאמור אך ורק ביום 26/9/06.

מאידך, מעיון בכתב ההגנה ובסיכומים שהוגשו מטעם הנתבעת, אנו למדים כי הנתבעת סובלת ממצוקה כלכלית ומגירעון כספי מתמשך מזה זמן, וכדברי הנתבעת "קופתה היתה ריקה". התובעים לא התכחשו לטענות שנטענו על ידי הנתבעת, אם כי טענו כי קשיים אלה ואי-תשלום השכר במועד מקורם בניהול כושל של הנתבעת. טענתם זו של התובעים נטענה אך בחצי פה, ללא כל סימוכין ו/או תימוכין.

12. סבורני כי הנסיבות המפורטות בכתב ההגנה ובסיכומים שהוגשו מטעם הנתבעת, ובפרט הגירעון התקציבי ממנו סובלת הנתבעת, מינוי חשב מלווה ואישור תוכנית הבראה, מעידות על כי הלנת שכרם של התובעים יסודה ב- "נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה", המצדיקות הפחתת פיצויי הלנת השכר, אך לא ביטולם. לפיכך, ולאחר ששקלתי את הפגיעה והנזק אשר נגרמו לתובעים אל מול הנסיבות אשר הביאו להלנת השכר המגיע לתובעים, על ידי הנתבעת, ראיתי לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים פיצויי הלנת שכר בשיעור של 25% שנתי מסכום השכר המולן נטו. כאמור, פיצוי ההלנה לא יחול על רכיבים המהווים החזר הוצאות או זכויות סוציאליות, הכל כמפורט בסעיף 6 לעיל.

13. באשר לתביעה לחייב הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לתובע מס' 1 ייאמר מיד כי הנתבעת לא התייחסה לטענתו זו של התובע מס' 1, בין בכתב ההגנה ובין בסיכומים שהוגשו מטעמה. לפיכך, יש לראותה כמודה בה.

אי-לכך, תשלם הנתבעת לתובע מס' 1 פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בשיעור של 25% שנתי מסכום פיצויי הפיטורים, וזאת החל מיום 1/1/05 ועד ליום תשלום פיצויי הפיטורים בפועל, כמפורט לעיל.

14. הסכומים המגיעים לתובעים על-פי סעיפים 6, 12 ו- 13 לעיל יחושבו ע"י בא-כח הנתבעת ו/או ע"י חשב הנתבעת, תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. התחשיב יישלח ישירות אל בא-כח התובעים תוך מתן אפשרות לבדקו.
אם לא תהיה התנגדות מטעם בא-כח התובעים תוך 15 יום מיום קבלת התחשיב, תשלם הנתבעת לתובעים, תוך 15 יום מאותו מועד, את הסכומים כאמור, כשהם משוערכים ליום התשלום.
היה ותתעורר בין הצדדים מחלוקת לגבי התחשיב, כי אז יהיו הצדדים רשאים לשוב ולפנות לבית הדין בעניין זה בלבד, לא יאוחר מתום 60 יום מיום קבלת פסק הדין. במקרה זה, ימנה בית הדין חשב שכר והצדדים יחוייבו בתשלום שכרו.

15. הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום מהיום שאלמלא כן - יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום ט' בניסן, תשס"ז (28 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.


סלווא שאמי
, רשמת









דמ בית דין אזורי לעבודה 2816/06 אבו עיד טלאל , חשאן אחמד נ' מועצה מקומית מגאר (פורסם ב-ֽ 28/03/2007)