פסקי דין על עליזה טובי | פסקי דין על דוד טובי | פסקי דין על הדר חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב |

2220/03 א     07/05/2007




א 2220/03 עליזה טובי , דוד טובי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




1
בתי המשפט

א 002220/03
בבית משפט השלום בירושלים
07/05/2007
תאריך:
כב' השופטת עירית כהן

בפני
:
1. עליזה טובי

2. דוד טובי

בעניין:
התובעים
ע"י ב"כ עו"ד אבנר סאלם

נ ג ד
1. הדר חברה לביטוח בע"מ

2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ


הנתבעות
ע"יב"כ עו"ד עבדי משה ואח'

פסק דין

1. 1. התובעת, נכה מילדות, נפצעה ביום 27.11.02 עת ירדה על גבי כסא גלגלים מרכבה באמצעות מעלון המכונית. התאונה אירעה בחצר בית החולים אלי"ן.
כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת בראש, בגפיים, בחלקי הפנים ובשיניים. הוא הובהלה לבית החולים הדסה עין כרם ולאחר מכן הועבר לבית החולים אלי"ן, שם אושפזה עד ליום 20.1.03.
בין הצדדים אין מחלוקת כי התאונה הנה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.
התאונה אירעה שעה שהתובעת הגיעה למקום עבודתה, בבית החולים אלי"ן והיא הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.
2. 2. הנתבעים הודו בחבותם לפצות את התובעים על נזקיהם והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.
חוות הדעת הרפואיות
3. 3. ארבעה מומחים מונו לבדיקת התובעת ומתן חוות דעת בעניינה. ד"ר שרצר - מומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר אורית הרמתי - מומחית בתחום שיקום הפה, ד"ר יורם גורביץ - מומחה בתחום א.א.גרון וד"ר פרבר - מומחית בתחום השיקום.
חוות הדעת בתחום האורטופדיה
4. 4. בחוות דעת מיום 13.1.04 קבע ד"ר שרצר כי התובעת סבלה משברים מרובים, שעיקרם בשורשי הידיים ובאף. קיבלה טיפול בסדים מרופדים לידיים וטיפול בשיקום בבית החולים אלי"ן. בחוות דעתו התייחס ד"ר שרצר למחלה שממנה סובלת התובעת עוד מילדותה ולהשלכותיה על תוצאות התאונה והוא כתב:
"גם קודם לתאונה סבלה ממחלה הגורמת לשבירות יתר של העצמות. כלומר ניתן לומר בוודאות כי ללא הנכות המוקדמת כנראה התוצאה לא הייתה קשה כפי שהיא כיום. מצד שני אפשר גם לומר שהתחום שנפגע אצלה היה תקין עד זמן התאונה והסבירות שהיה נשאר תקין ללא התאונה גבוהה מאד. יש גם לומר כי עקב נכותה הקשה הידיים התקינות אפשרו לה לנהל מסגרת חיים "נורמלית" במסגרת המוגבלות הכללית ולכן פגיעה בהם היא יחסית קשה הרבה יותר מפגיעה דומה באדם בריא. למעשה ניתן לומר שהפגיעה בידיים גרמה לה להפך לתלויה הרבה יותר לעזרת הזולת ממה שהייתה קודם" (עמוד 2 לחוות הדעת).
ד"ר שרצר כימת בחוות דעתו את הנכות לפי שלוש אפשרויות וכתב כי כל אחת מהגישות ביחס למצבה יכולה להתקבל וההחלטה באיזו גישה לבחור מוטלת על ביהמ"ש. לפי חוות הדעת:
"באופן אובייקטיבי מדובר על הפרעה קשה מאד של שתי הידיים עקב השברים בשורשי הידיים. נכותה גם ביד ימין וגם ביד שמאל ניתנת לכימות על פי סעיפים 40(10) ו (11) סה"כ 20% ליד ימין ו 15% לשמאל. אפשר גם להשתמש בסעיף 41 (10)ב' מותאם המקנה אחוזים זהים. ביחס לשורש יד ימין שם השבר היה תוך פרקי אפשר להשתמש גם בתקנה 35(1)ג'.
לפיכך הנכות הכוללת ביחס לידיים 35%. נכות מצטברת שכן מדובר בשתי גפיים ולא נכות משוקללת.
על פי הגישה המשקללת חלק מהנכות ע"ח מצב קודם יש לנכות מנכות זו 30% שכן סביר לקבוע שללא מחלתה הבסיסית ומצב נכותה הקודם התוצאה קרוב לוודאי הייתה טובה יותר.
על פי הגישה המתייחסת למצבה כאל חמור יותר דווקא בגלל שידיה היו האברים ששימשו אותה יותר מכל אבר אחר יש להוסיף לנכותה 50% כפי שנוהג הביטוח הלאומי בתקנה 15. שכן אם קודם לתאונה הצליחה לתפקד ברמה סבירה למרות נכותה הרי שלאחר התאונה נפגעה במידה ניכרת יכולתה זו, כפי שאדם מאבד עקב הנכות את כושר עבודתו" (עמוד 3 לחוות הדעת).
5. 5. מבין האפשרויות שקבע ד"ר שרצר, זו הנראית לי נכונה בכל הנוגע לקביעת הרפואית היא זו שלפיה לתובעת נכות כוללת בגובה 35% בגין הפגיעות בשתי ידיה. אני מקבלת את עמדת המומחה לפיה יש במקרה זה לקבוע שהנכויות מצטברות ואין לשקלל אותן.
לטעמי אין מקום לנכות במקרה זה מהנכות על חשבון מצב קודם, גם אם ללא המחלה התוצאה הייתה טובה יותר. מדובר במקרה של גולגולת דקה, הנכות שקבע ד"ר שרצר נגרמה כולה בתאונה ועל הנתבעת לשאת במלוא הנזק שנגרם עקב נכות זו.
ד"ר שרצר קבע נכויות זמניות כמפורט להלן:
חודשיים - 70%.
5 חודשים - 50%.
חוות הדעת בתחום שיקום הפה
6. 6. ד"ר אורית הרמתי קבעה בחוות דעתה כי לתובעת נכות בגובה 10% בגין הפרעה קלה במנשך בלסת העליונה. כמו כן היא קבעה נכות זמנית בגובה 9% לתקופה של חודש בגין הגבלה בפתיחת הפה.
7. 7. בחוות הדעת קבעה ד"ר הרמתי כי מומלץ לבצע קיבוע של שיניים קדמיות תחתונות מחומר מרוכב בעלות משוערת של 2,000 ₪, כאשר את הקיבוע יהיה צורך לחדש כל 10 שנים בממוצע, בעלות משוערת של 2,000 ₪.
ד"ר הרמתי הוסיפה וכתבה כי:
"קיים סיכוי קטן מ- 10% להחמרה בעתיד במצבן של שיניים 22, 21, 41, 42, 32, 31. ההחמרה תתבטא באובדן חיות השיניים ואז השיניים תזדקקנה לטיפול שורש ומבנה בעלות משוערת של 1,800 ₪ לכל שן ולכתר חרסינה בעלות משוערת של 3,000 ₪ לכל שן.
את הכתר יהיה צריך להחליף כל 7 שנים בממוצע בעלות משוערת של 3,000 ₪ לכל שן" (עמוד 3 לחוות הדעת).
חוות הדעת בתחום א.א.גרון
8. 8. בחוות דעת מיום 5.1.04 קבע ד"ר גורביץ כי בתאונה נגרמה מכה ישירה עם שברים בעצמות הפנים, בוצעו ניתוחים וקיבועים לתיקון הנ"ל וכיום נותרה הטיה של האף לשמאל, דבר שחוסם את הנשימה דרך נחיר ימני ומהווה גם ליקוי קוסמטי.
9. 9. ד"ר גורביץ קבע נכות בגובה 10% בגין חסימה מוחלטת חד צדדית קבועה של האף. נכות זו מגדיר ד"ר גורביץ כנכות פונקציונלית. כמו כן קבע ד"ר גורביץ נכות בגובה 5% אותה הוא הגדיר נכות קוסמטית.
ד"ר גורביץ כתב בחוות דעתו כי את שני הליקויים ניתן לתקן על ידי ניתוח המחיצה והפירמידה החיצונית. עלותו של ניתוח זה הינו כ- 12-15,000 ₪ בסקטור הפרטי ועוד 1- 2 ימי אשפוז. במסגרת ציבורית עלותו חלה על קופ"ח.
ד"ר גורביץ מוסיף כי יש לנהוג במשנה זהירות בניתוח זה לאור מחלתה היסודית של התובעת.
10. 10. לטענת הנתבעת הנכויות שקבע ד"ר גורביץ אינן תפקודיות. כמו כן טוענת הנתבעת כי על התובעת מוטלת חובה להקטין את הנזק ולעבור את הניתוח שעליו המליץ ד"ר גורביץ, מאחר ומדובר על ניתוח עם סיכויי הצלחה גבוהים והסיכון אינו משמעותי. בנסיבות אלה יש לטענת הנתבעת להתייחס למצבה של התובעת כאילו עברה את הניתוח ולבטל את אחוזי הנכות שקבע לה ד"ר שרצר.
11. 11. כפי שכתב ד"ר גורביץ הנכות בגין החסימה הקבועה באף היא תפקודית, והנתבעת לא הוכיחה אחרת. אינני מקבלת גם את הטענה לפיה על התובעת לעבור את הניתוח שאותו הזכיר ד"ר גורביץ, וזאת לאור הערתו בדבר הסיכון המיוחד הנובע ממצבה הרפואי של התובעת.
12. 12. הנכות בתחום ה- א.א.גרון תהיה, אפוא, כפי שקבע ד"ר גורביץ.
מומחית בתחום השיקום
13. 13. ד"ר אילנה פרבר, מומחית ברפואה פיזיקלית ושיקום, מונתה לשמש כמומחית מטעם ביהמ"ש בתחום השיקום. בחוות דעת מיום 20.2.05 קבעה המומחית את הצרכים הנוספים של התובעת, בעקבות התאונה. לפי חוות הדעת זקוקה התובעת לצרכים הבאים:
טיפול נפשי תמיכתי בגלל התאונה פעם בשבוע למשך 2 - 3 שנים.
תרופות - seroxat 20 מ"ג ביום.
כסא גלגלים ממונע שייתן לה תנועה כפי שהיה מקודם. החלפת הכסא כל 5 שנים.
זקוקה לדירה שתאפשר חופש תנועה בכסא גלגלים ממונע עם מעברים רחבים וחדר שירותים ורחצה מרווח.
זקוקה לעזרה בתפקוד יומיומי, עזרה בעבודות משק בית וטיפול בילדים, וכן ליווי בנסיבות, כך שלמעשה זקוקה לעזרה ברוב שעות היום.
14. 14. עפ"י בקשת הנתבעת, נחקרה ד"ר פרבר על חוות דעתה.
לשאלת ב"כ הנתבעת למה התכוונה כאשר כתבה שהתובעת זקוקה להשגחה וליווי רוב שעות היום השיבה המומחית:
"קשה להעריך, אחד הדברים שאני ראיתי ולא היא התלוננה, זה שההעברה שלה מכיסא גלגלים למיטה, בתנאים מותאמים לגמרי היא לא בטיחותית, ואת זה חישבתי בצורך לעזרה, כי לעבור מכיסא למיטה או מכיסא רגיל לכיסא שירותים זה כמה פעמים ביום. בהנחה שיהיה לה כיסא גלגלים ממונע וכיסא טוב יציב ייתכן שהיא תסתדר לבד עם העברות, אבל באופן ברור היא צריכה עזרה ברחצה והלבשה וכל עבודות משק הבית שחלקן היא לא הייתה עצמאית גם קודם" (עמוד 29 לפרוטוקול).
הנכות הרפואית המשוקללת
15. 15. הנכויות הרפואיות שנקבעו לתובעת הן:
בתחום האורטופדי: 35%.
בתחום א.א.גרון: 10% + 5%.
בתחום הפה והלסת: 10%
סה"כ: נכות רפואית משוקללת בשיעור של 49.98%.
עברה הרפואי של התובעת
16. 16. ד"ר שרצר מתייחס בחוות דעתו לעברה הרפואי של התובעת וכך גם ד"ר פרבר, בחקירתה הנגדית. מחוות הדעת והעדות עולה כי התובעת נולדה סובלת ממחלה osteogenesis imperfecta. מדובר במחלה הגורמת לכך שייצור העצם או מבנה העצם אינו מושלם והדבר גורם לשבירות יתר בעצמות של הגוף (עדות המומחית בעמוד 26 לפרוטוקול). יש דרגות שונות של המחלה, יש גם גמדות, קומה נמוכה, שינויים בעמוד השדרה לכל ארכו, ובגלל השברים יש גם דפורמציה ועיוותים בגפיים והגבלה במפרקים של הגוף (עמוד 26 לפרוטוקול). לאחר גיל ההתבגרות השברים יותר נדירים אבל גם יכולים להגרם כתוצאה מחבלה קטנה או פחות גדולה מאשר צפוי אצל אדם רגיל (שם).
התובעת נמוכת קומה, יש לה בעייה בעמוד שדרה, היא הייתה אחרי שברים מרובים בגפים והייתה מרותקת לכסא גלגלים מגיל צעיר יחסית (ד"ר פרבר בעמוד 27 לפרוטוקול).
17. 17. בגין מחלתה הוכרה התובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי במסגרת נכות כללית כנכה בשיעור של 100%, כזכאית לקצבת שירותים מיוחדים בשיעור של 150% וכן היא זכאית לגמלת ניידות.
18. 18. לא הוכח כי עקב מחלתה הבסיסית נגרם לתובעת קיצור כלשהו בתוחלת החיים ולכן אין מקום להנחת הנתבעת בעניין זה בסיכומיה.
הנכות התפקודית
19. 19. התובעת הצהירה כי למרות שהיא נכה מילדות, המחלה לא מנעה ממנה לתפקד ולהיות כמיטב יכולתה כאחד האדם - לתפקד כאישה נשואה, כאם, לנהוג בעצמה ברכבה, לעבוד לפרנסת המשפחה ולנהל מזנון כעצמאית (סעיף 3 לתצהיר העדות הראשית). לטענתה בעקבות התאונה נבצר ממנו לעשות פעולות יומיומיות אותן הייתה רגילה לעשות, היא לא יכלה לשוב לנהוג נהיגה עצמאית וקשה לה להסתדר עם כסא גלגלים רגיל ולכן היא נזקקת למטפלת נוספת מעבר לזו שהייתה לה קודם לכן וגם הטיפול בבנות הפך לקשה מאוד (סעיף 8 לתצהיר).
לטענת התובעת נכותה התפקודית היא לכל הפחות בשיעור זהה לנכות הרפואית ואף יותר.
20. 20. לטענת הנתבעת, כאשר בוחנים את מצבה של התובעת עובר לתאונה מול מצבה כיום, ברי כי התאונה לא שינתה דבר בהתנהלותה ובצרכיה ואם היה שינוי כלשהוא, הרי שהוא מינורי מאד. לטענתה, התובעת האדירה את מצבה עובר לתאונה והקצינה את מצבה לאחריה. הנתבעת טוענת כי האמת היא שונה, כי לפני התאונה היה מצבה של התובעת בכי רע והיא נזקקה לסיוע צמוד של מטפלת זרה ושל גורמי הרווחה ולאחר התאונה מצבה אינו כה קשה כפי שהיא מציגה אותו והיא חזרה למעשה לתיפקוד דומה לזה שהיה לה עובר לתאונה.
21. 21. ייתכן שהתובעת הפריזה בתצהירה בתאור מצבה ותפקודה העצמאי עובר לתאונה וכן בתאור צרכיה לאחר התאונה, כמו למשל טענתה כי היא זקוקה כיום לשתי מטפלות וכי היא זקוקה לנהג מלווה, אך מכאן ועד למסקנה לפיה היא חזרה לתפקוד דומה לזה שהיה לה עובר לתאונה המרחק רב. ד"ר פרבר הייתה ערה לכך שישנם דברים שהתובעת האדירה בכל הנוגע לתפקודה בעבר, אך היא השיבה כי ביחס לרוב הדברים היא מאמינה שהיו נכונים (עמוד 27 לפרוטוקול).
במהלך חקירתה הנגדית הסבירה המומחית:
"אני חושבת שאני יכולה להגיד שלא היה שינוי דרסטי במצבה הגופני אבל כאשר מדובר בנכים קשים מאוד עם יכולת תפקוד קטנה ומוגבלת לפעמים כל תנועה אפילו של אצבע היא חשובה על מנת שהיא תוכל לתפקד במצבים ובתנאים שהיא רגילה" (עמוד 28 לפרוטוקול).
ד"ר פרבר מתייחסת לתפקוד של שורש כף היד וכפות הידיים ומסבירה כי אצל התובעת קיימת הגבלה ברורה בתפקודם, דבר שמגביל מאד את היכולת של תהובעת להתלבש לבד, למשל (עמוד 28 לפרוטוקול). מעדותה עולה כי בעקבות התאונה הפכה התובעת מאדם שמתקשה לתפקד לאדם שלא יכול לתפקד (עמוד 29 לפרוטוקול). לפי עדותה:
"אם אני מוכנה להגיד שאולי היא לא בישלה ארוחות והיה לה קשה גם קודם להרים סיר כבד, אבל היום היא לא יכולה לעשות את זה בכלל, לא רק להרים משהו כבד היא גם מתקשה בלבוש בגדים וזה עושה את ההבדל בשבילה בין להיות עצמאית ובין להיות תלויה בכל דבר" (עמוד 29 לפרוטוקול).
לשאלת ב"כ התובעת השיבה המומחית:
"ההגבלה הכי קשה שהנכות שלה גורמת זה חוסר יכולת להתנגב בשירותים, זה אחד הדברים המאוד פוגעים בתפקוד של בן אדם, הלבשה, להרים את המכנס אתה צריך תנועה של הידיים, מכנס ותחתונים, גם נעילת נעלים או גרבים במיוחד היא לא הצליחה לעשות את זה... אני לא מתייחסת לסגירת חזייה, וסידור בגדים מאחור, כי יכול להיות שגם קודם זה היה לה קשה. בכל מקרה היום זה בלתי אפשרי" (עמוד 30 לפרוטוקול).
22. 22. אני מקבלת את עדותה של ד"ר פרבר אודות ההחמרה בתפקודה של התובעת בעקבות התאונה והצורך שלה בעזרה אישית, צורך אשר לא היה קיים קודם לתאונה. ד"ר שרצר כתב בחוות דעתו דברים דומים אודות ההשלכות התפקודיות של הנכות וגם הוא קבע כי הפגיעה בידיים גרמה לתובעת להפך לתלויה הרבה יותר לעזרת הזולת ממה שהייתה קודם. אי אפשר להתעלם מכך שהתובעת לא נזקקה לכל עזרה לפני שנולדה בתה.
בקלטת הוידאו שהגישה הנתבעת נצפית התובעת יורדת מרכבה כשאדם נוסף משגיח עליה. בעת הירידה באלי"ן, נמצא לידה השומר ובעת הירידה בבית המטפלת הזרה.
גובה הנזק
23. 23. התובעת ילידת 3.11.66. היא הייתה בת 36 ביום התאונה ובת 40 וחצי כיום.
התובעת נשואה ואם לשתי בנות (סעיף 1 לתצהיר עדותה הראשית).
כאב וסבל
24. 24. אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס נכות רפואית בשיעור של 49.98% ו- 55 ימי אשפוז (סעיף 10 לתצהיר התובעת).
לפיצוי יש להוסיף ריבית מיום התאונה.
הפסד השתכרות בעבר
25. 25. לפני התאונה עבדה התובעת כמנהלת מזנון בבי"ח אלי"ן.
26. 26. התובעת העידה כי היא מרוויחה במזנון בין 1,100 ₪ ל- 2,000 ₪ לחודש (עמוד 17 לפרוטוקול). הרישומים שעורכת התובעת הוגשו וסומנו נ"ב. הרישומים מתייחסים לתקופה שלאחר התאונה. ב"כ התובעת לא התייחס לנתונים העולים מהרישומים. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, מחד, כי מדובר בהכנסות בסדרי גודל של מאות שקלים (סעיף 35 לסיכומים) ובהמשך הוא לוקח כדוגמא את הנתונים לחודש דצמבר 2005 וכותב כי חיבור ההכנסות וניכוי ההוצאות יוביל לנטו של 2,425 ₪, קרי אין כל הפסד שכר.
על בסיס עדות התובעת אחשב את הפסדי ההשתכרות על בסיס הכנסה חודשית של 1,750 ₪.
27. 27. בעקבות התאונה היא נעדרה 5 חודשים מלאים.
התובעת העידה כי בתקופת ההיעדרות היא נעזרה בעובד מחליף, בשם בלאל טוויל, אשר לו היא שילמה 1,500 ₪ לחודש.
התובעת צירפה לתצהירה תצהיר של בלאל טוויל. המצהיר לא הוזמן להעיד ובסיכומים ביקשה הנתבעת להתעלם מעדותו. מאחר ומצהיר לא הוזמן לחקירה, לא אסתמך על תצהירו.
28. 28. בגין השכר ששולם לעובד המחליף בתקופת ההיעדרות (5 חודשים), אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 7,500 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.2.03.
29. 29. לטענת התובעת גם לאחר שחזרה לעבודה היא נעזרה באותו עובד. מהרישומים שהוגשו על ידי התובעת עולה כי היא אכן משלמת לו, מדי פעם שכר, עד היום.
את ההפסד לתקופה שלאחר חזרתה לעבוד ועד היום מבקשת התובעת לבסס על הנכות הרפואית/תפקודית שלה, דהיינו הפסד של 1,000 ₪ לחודש.
התובעת לא הוכיחה כי בתקופה שמאז חזרתה לעבוד ועד היום נגרמו לה הפסדים בפועל, ולפיכך לא ייפסק פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר מעבר לתקופת ההעדרות.
הפסד השתכרות בעתיד
30. 30. התובעת עובדת, אמנם, במקום עבודה מוגן ולא הוכח כי נגרמו לה הפסדי שכר עד היום, אך מעדותה עולה כי הדבר נובע מהעזרה הרבה שהיא מקבלת מאנשים שונים במוסד, כמו השומר, שמשגיח עליה בעת הירידה ממעלון הרכב (כפי שנראה גם בקלטת הוידאו) ועובד נוסף שעוזר לה בהובלת הסחורה.
31. 31. לאור הנכות התפקודית הקשה שנגרמה לתובעת בתאונה, אשר עלולה לפגוע בעתיד ביכולתה להמשיך ולהשתכר, יש מקום לפסיקת פיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד.
ההפסד יחושב על בסיס הנכות בתחום האורטופדי והנכות בתחום א.א.גרון בשל ההפרעות בנשימה, ובסה"כ נכות תפקודית בשיעור של 41.5%.
התובעת היום בת 40 וחצי. בהתחשב בנכותה שקדמה לתאונה, יחושב ההפסד עד הגיעה לגיל 60 (מקדם היוון: 176.9949).
תחשיב המבוסס על הכנסה בסך 1,750 ₪, 41.5% נכות עד הגיע התובעת לגיל 60 מגיע ל: 128,543 ₪ ואני פוסקת לתובעת פיצוי בסכום זה.
עזרה בבית בעבר
32. 32. עוד לפני התאונה, וללא קשר אליה, העסיקה התובעת מטפלת פיליפינית שגרה בביתה (עמוד 7 לפרוטוקול). היא התחילה להעסיק את המטפלת לאחר שנולדה בתה הקטנה (עדות ליאורה לוי בעמוד 34 לפרוטוקול).
את המטפלת מעסיקה התובעת באמצעות חברת כח אדם (עמוד 8 לפרוטוקול).
עוד קודם לתאונה וללא קשר אליה נזקקה התובעת לעזרה בבישול ובמשק הבית (עמוד 11 לפרוטוקול). אולם היא לא נזקקה התובעת למטפלת לצרכים האישיים שלה.
33. 33. התובעת העידה כי לאחר התאונה ובמשך 5 חודשים (עמוד 19 לפרוטוקול) היא העסיקה מטפלת נוספת, אשר טיפלה רק בה (עמוד 18 לפרוטוקול). היא שילמה לה 1,000 דולר לחודש (שם). לטענתה, בתקופה זו היא נזקקה גם לעזרת בעלה וכן לעזרה בשכר מדי פעם מעבר לעוזרת הצמודה.
בגין עזרת התובע 2 כמיטיב, דורשת התובעת בסיכומיה פיצוי בסך 100,000 ₪.
34. 34. לטענת הנתבעת, התובעת העסיקה עזרה בשכר גם לפני התאונה. עוד לטענתה אין תימוכין לעדותה לפיה היא העסיקה עזרה נוספת בשכר למשך 5 חודשים.
35. 35. הצורך בעזרה הנוספת עולה ממצבה של התובעת לאחר התאונה. התובעת הגישה תביעה לתשלום תכוף (בש"א 1787/03) אשר בה הצהירה על העסקת שתי המטפלות. אני מקבלת, אפוא, את עדותה של התובעת בדבר העסקתה של מטפלת נוספת בתקופת אי הכושר ופוסקת לה, בגין העזרה הנוספת בתקופה זו, פיצוי בסך 7,500 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מיום 16.2.03.
36. 36. בהתחשב בכך שמטפלת זו טיפלה בתובעת 24 שעות ביממה, אין מקום לפיצוי נוסף בגין עזרת הבעל והמשפחה.
עזרה בעתיד
37. 37. כפי שכתבתי לעיל, אני מקבלת את טענות התובעת אודות המגבלות התפקודיות הנוספות שנוצרו לאחר התאונה ובעקבות פגיעתה. יחד עם זאת, ד"ר פרבר נשאלה והשיבה כי אין צורך ביותר ממטפלת אחת (עמוד 29 לפרוטוקול).
38. 38. מטפלת אחת הייתה אצל התובעת, עוד קודם לתאונה, אולם מטפלת זו נשכרה בעיקר לצורך הטיפול בבנות, ולא בתובעת וכיום זקוקה התובעת לטיפול גם בה עצמה.
לאור זאת, הפיצוי שייפסק יבוסס על עלות עזרה של מטפלת מהמועד בו תפסיק התובעת להיעזר במטפלת הנוכחית לצורך הטיפול בבנותיה ותזקק למטפלת רק לצרכיה. כמו כן אתחשב בכך שהתובעת הייתה נזקקת בכל מקרה לעזרה בעבודות הבית, בישול וכד'.
39. 39. עלות המטפלת שמעסיקה התובעת כיום היא 800 דולר לחודש, כאשר בנוסף לסכום החודשי משלמת התובעת למטפלת ביטוח שעלותו 1,200 ₪ לשנה, דמי כיס בסכום של 100 ₪ לשבוע וכן תשלום נוסף בסך 50 דולר במקרה שהמטפלת נשארת לעבוד ביום החופשי שלה (עמוד 20 לפרוטוקול). בנוסף נושאת התובעת בכלכלת המטפלת. העלות הכוללת של המטפלת אותה מעסיקה התובעת כיום, לפי עדותה, היא, אפוא, בסביבות 4,400 ₪ (את הכלכלה הערכתי בסכום של 400 ₪ לחודש).
אעיר כי לפי חוות דעת המומחית זקוקה התובעת לעזרה וליווי מרבית שעות היום. תחשיב המבוסס על עזרה במשך 7 שעות ביום, על בסיס 25 ₪ לשעה, מגיע ל- 5,250 ₪ לחודש. יוצא, אפוא, שהחישוב המבוסס על עלות מטפלת זרה מיטיב עם הנתבעת.
40. 40. הבת הצעירה של התובעת, ילידת 2002, והיא כיום בת 5.
בהנחה שהתובעת הייתה נזקקת למטפלת עד הגיעה הבת הצעירה לגיל 10 תחושב העזרה לעתיד החל מעוד 5 שנים (מקדם היוון כפול: 0.8626), ולכל תוחלת חיי התובעת.
תוחלת חיי התובעת על פי הלוחות הסטטיסטיים היא 41.2 שנה ולכן יערך החישוב לתקופה של 36.2 שנה שהם תוחלת חייה עוד 5 שנים (מקדם היוון: 264.9936).
בהתחשב בכך שהתובעת הייתה נזקקת בכל מקרה לעזרה בבית ובבישול, יחושב הפיצוי על בסיס 2/3 מעלות המטפלת.
תחשיב המבוסס על הנתונים שפורטו לעיל הנו כדלקמן:
670,512 ₪ = 2/3 x 0.8626 x 264.9936 x 4,400 ₪
ואני פוסקת לתובעת פיצוי בסכום זה.
41. 41. בהתחשב בכך שהפיצוי נפסק על בסיס עזרה מלאה של מטפלת זרה, אין מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין עזרת הבעל והמשפחה.
הוצאות רפואיות
טיפול נפשי
42. 42. התובעת לא פנתה עד היום לקבל טיפול נפשי. לפי עדותה היא לא פנתה שכן אין לה את האמצעים לכך (עמוד 19 לפרוטוקול).
43. 43. לטענת הנתבעת, התאונה הנה תאונת עבודה והמוסד לביטוח לאומי יישא במלוא ההוצאות הרפואיות להן זקוקה התובעת, כולל אביזרי שיקום כמו כסא גלגלים.
44. 44. התובעת לא הוכיחה מה העלות של טיפול נפשי. מאידך לא הוכח כי התובעת תהיה זכאית לקבל את הטיפול במסגרת ציבורית.
בהתחשב בשני נתונים אלה אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 25,000 ₪.
טיפולי שיניים
45. 45. ד"ר הרמתי קבעה, כאמור, כי התובעת תזקק לקיבוע של השיניים הקדמיות התחתונות עם חומר מרוכב בעלות משוערת של 2,000 ₪, כאשר את הקיבוע צריך יהיה לחדש כל 10 שנים.
46. 46. לטענת הנתבעת טיפולי השיניים מכוסים על ידי המל"ל וקופת חולים.
47. 47. התובעת נשאלה והשיבה כי עדיין לא ביצעה את טיפולי השיניים (עמוד 18 לפרוטוקול).
48. 48. בגין קיבוע השיניים אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 5,410 ₪.
49. 49. בכל הנוגע לטיפול הכרוך בסיכון להחמרה של שיניים 22, 21, 41, 42, 32 ו- 31 אותו העריכה המומחית כנמוך מ- 10%, טוענת הנתבעת כי נטל ההוכחה ביחס לטיפולים אלה מוטל על התובעת ונטל זה לא הורם שעה שעסקינן בסיכוי קל שבקלים ולכן אין מקום לפיצוי בגין הטיפולים הנוגעים לאותה החמרה.
עלות הטיפול בשיניים, אם תחול ההחמרה, כפי שהיא מפורטת בסיכומי התובעת, היא 84,655 ₪. מאחר ולפי חוות דעת המומחית הסיכון להחמרה הוא פחות מ- 10%, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 7,620 ₪ בגין טיפולים אלה.
50. 50. הפיצוי, ככל שהוא מתייחס לטיפולי השיניים (הן בגין הקיבוע והן בגין הטיפול במקרה של החמרה) יוקפא עד שיוברר האם תהיה התובעת זכאית לקבל טיפולים אלה על חשבון המוסד לביטוח לאומי והוא ישולם לתובעת רק אם יתברר שהיא אינה זכאית לקבל את הטיפולים במימון המוסד לביטוח לאומי.
כסא גלגלים חשמלי
51. 51. המומחית אישרה כי בעקבות הנכות מהתאונה זקוקה התובעת לכסא גלגלים חשמלי. את הכסא יש להחליף כל 5 שנים (עמוד 3 לחוות הדעת).
התובעת צירפה לתיק הצעת מחיר של כסא גלגלים ממנה עולה כי מחיר הכסא 40,248 ₪.
לטענת הנתבעת מאחר והתאונה היא תאונת עבודה, יממן המוסד לביטוח לאומי את כיסא הגלגלים.
52. 52. אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין עלות כסא הגלגלים, כולל החלפות בעתיד, בסך 200,000 ₪.
53. 53. הפיצוי יוקפא עד שיוברר האם זכאית התובעת לקבל כסא גלגלים ממונע על חשבון המוסד לביטוח לאומי וישולם לתובעת רק אם יתברר שהיא אינה זכאית לקבל מהמוסד לביטוח לאומי מימון עבור כסא הגלגלים.
דיור
54. 54. התובעת מתגוררת ברחוב דוד צדוק, בדירה של פרזות אותה היא קיבלה עקב זכאותה לעזרה סוציאלית (עמוד 7 לפרוטוקול). מחוות דעת המומחית עולה כי התובעת זקוקה לדירה גדולה יותר, אשר תתאים לניידות באמצעות כסא גלגלים. מסיכומי ב"כ התובעת עולה כי בשלב זה אישרה פרזות לתובעת מימון דירה עד 155,000 דולר והוא דורש פיצוי נוסף בסך 200,000 ₪ בגין התאמת דיור.
55. 55. בהחלטתי מיום 3.1.06 קיבלתי את התנגדות ב"כ הנתבעת לאמור בתצהירי התובעת ובעלה בכל הנוגע לעלויות הדיור (עמוד 6 לפרוטוקול). באותה ישיבה ביקש ב"כ התובעת כי יתאפשר לתובעת להגיש חוות דעת של שמאי, אולם חוות דעת שכזו לא הוגשה.
56. 56. בהעדר חוות דעת של שמאי להוכחת עלות דירה חלופית והתאמתה לכסא גלגלים ממונע ולאור האפשרות שהתובעת תקבל דירה שכזו מפרזות, או לפחות תקבל מימון לדירה מפרזות, לא ייפסק פיצוי בראש נזק זה.
נסיעות
57. 57. לטענת התובעת בעקבות התאונה היא תזקק למלווה צמוד לצורך הבטחת ניידותה וביטחונה כאשר היא נוהגת ברכב המיוחד שלה. את הפיצוי בגין עזרה זו מעריכה התובעת בסכום של 100,000 ₪. מאחר והפיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד ניתן על בסיס מטפלת זרה שתגור עם התובעת, תוכל מטפלת זו גם ללוות אותה בזמן הנהיגה, ואין הצדקה לפיצוי נוסף בגין מלווה.
זכויות התובעת במוסד לביטוח לאומי
58. 58. אין מחלוקת כי התאונה אירעה בדרכה של התובעת לעבודה.
59. 59. מעדות התובעת עולה כי היא לא דווחה למוסד לביטוח לאומי על עבודתה זו. לפי עדותה, מדובר במסגרת עבודה מוגנת לנכים ובעסק עם מחזור רווחים קטן, ולכן, בתיאום עם רשויות המס לא הוגשו דוחות כלשהם למס הכנסה או למע"מ.
60. 60. מהודעת ב"כ התובעת מהיום (7.5.07) עולה כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בתביעת התובעת וקבע לה נכות צמיתה בגובה 39%.
61. 61. בהודעת ב"כ התובעת נטען כי התובעת לא תקבל מהמוסד לביטוח לאומי כל תשלום לאור הגמלאות המשולמות לה.
הודעה זו מתיישבת עם האמור בחוות הדעת של האקטואר שי ספיר בעניין נכות מעבודה בה הוא כתב:
"באם הנפגעת תקבל נכות כללית היא לא זכאית לקצבת נכות מעבודה, אבל הייתה זכאית לדמי פגיעה לתקופה של 91 ימים בס"כ 4,368 ₪ ובהגיעה לגיל 64, בהנחה שתבחר בקצבת זיקנה, תהיה זכאית להוון את קצבת נכות מעבודה במענק חד פעמי בשיעור 36 קצבאות נכות מעבודה שערכו המהוון ל- 30.11.05: 16,446 ₪" (סעיף 4 לפרק "הערות").
62. 62. במצב דברים זה, אין מקום לנכות מהפיצוי את הסכום הרעיוני של גימלאות הנכות מעבודה שאותן חישב האקטואר שי ספיר אלא לכל היותר את הסכום המהוון של 16,446 ₪.
63. 63. אעיר כי האמור בע"א 4084/04 איילון נגד גדי סגרון, תק-על [2006} אינו רלבנטי לעניננו שכן הוא עוסק בבחירה בין שתי גמלאות אשר מקורן באותה תאונה ואילו במקרה שבפני
התובעת כבר מקבלת גמלאות מהמוסד לביטוח לאומי והגימלאות שיהיה מקום לנכות מהפיצוי הן רק אותן גימלאות עודפות שתקבל התובעת, אם בכלל, מעבר לגמלאות שהיא מקבלת היום.
64. 64. אין גם מקום לניכוי החלק היחסי של הגימלאות שמקבלת התובעת כיום מהמוסד לביטוח לאומי, כפי שטוענת הנתבעת, שכן אין מחלוקת שהתובעת החלה לקבלת גימלאות אלה עוד לפני התאונה וללא קשר אליה ואין כל ראיה כי המוסד לביטוח לאומי קבע לה נכויות כלשהן הקשורות לתאונה.
תשלום תכוף
65. 65. התובעת קיבלה תשלום תכוף בסך 25,000 ₪ ביום 22.4.03. סכום זה יש לנכות מהפיצוי שייפסק.
סיכום
66. 66. אני פוסקת לתובעת פיצויים כמפורט לעיל.
מסכום הפיצוי יש להקפיא 229,476 ₪ עד לבירור מלוא זכויותיה של התובעת במוסד לביטוח לאומי.
67. 67. על הסכומים שנפסקו, בניכוי הסכומים שהוקפאו, יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ.
68. 68. מהסכום המתקבל יש לנכות את התשלום התכוף בסך 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.4.03.
69. 69. בנוסף לשכ"ט תישא הנתבעת בהוצאות המשפט בהן נשאה התובעת.
70. 70. את סכום פסק הדין על הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום י"ט באייר, תשס"ז (7 במאי 2007) בהעדר הצדדים.

עירית כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 2220/03 עליזה טובי , דוד טובי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/05/2007)