פסקי דין על ברק אטינגר | פסקי דין על "אל על" נתיבי אויר לישראל | פסקי דין על "אליטליה" נתיבי אוויר איטלקיים |

4226/06 תק     01/05/2007




תק 4226/06 ברק אטינגר נ' "אל על" נתיבי אויר לישראל בע"מ, "אליטליה" נתיבי אוויר איטלקיים




1


בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
תק 004226/06


בפני

כב' השופט יצחק שמעוני
, סגן-נשיא

01/05/2007



בעניין:
ברק אטינגר





התובע

נ ג ד


1. 1. "אל על" נתיבי אויר לישראל בע"מ

2. 2. "אליטליה" נתיבי אוויר איטלקיים


הנתבעות





פסק דין


1. 1. התובע רכש כרטיסי טיסה מחברת "אל על", הנתבעת 1, לצורך חופשה משפחתית בת שבועיים באיטליה ובסלובניה.
התובע ובני משפחתו אשר טסו עמו, הינם שומרי מסורת וצורכים מזון כשר בלבד ולצורך כך לקחו עמם מזוודה גדולה, במשקל 36 ק"ג ובה מזון כשר לטיול, אולם כאשר הגיעו למחוז חפצם, התברר כי המזוודה אבדה.
מכאן התביעה שלפני, לפיצוי התובע בגין אובדן המזוודה, הזמן, ההוצאות ועגמת הנפש שנגרמו לו ולמשפחתו כתוצאה מאובדן המזוודה שהיתה חיונית לטיול.

2. 2. לטענת התובע, ביום 10.7.06, טס עם רעייתו וארבעת ילדיהם למילאנו דרך רומא.
עקב רישום יתר (over booking) אצל הנתבעת 1, פוצלה הטיסה כך שעד רומא טסו התובע ומשפחתו במטוס הנתבעת 1 ומרומא למילאנו, טסו במטוס הנתבעת 2.
כאשר הגיעה משפחת התובע לשדה התעופה במילאנו, הסתבר כי המזוודה בה נארז המזון הכשר וכלי הבישול, חסרה ולא הגיעה ליעדה. התובע מסר תלונתו בדלפק הנתבעת 2 בשדה התעופה והמתין בשדה התעופה במשך שעות לקבלת המזוודה, אך לשווא. בהמשך הטיול, פנה התובע שוב לנתבעות וביקש לדאוג לו למזון כשר, תוך שהוא מציין את הכתובות המדוייקות בהן הוא שוהה בכל יום בטיול, אולם הנתבעות התעלמו ממצוקתו בצורה בוטה ומבישה ואיש לא טרח לחזור אליו או להציע לו פתרון כלשהו.
עם תום הטיול, נמסר לתובע כי המזוודה נמצאה והושמדה בשדה התעופה ברומא, כיוון שהמזון שהיה בה התקלקל.
כאשר פנה התובע לנתבעות וביקש לפצותו, התנערו מאחריותן וסירבו לבקשתו. הנתבעת 2 הציעה לפצותו בסך 100$, 'לפנים משורת הדין'.
התובע סיפר כי ביום הראשון לטיול לא מצאו כל מזון כשר ולא בא דבר לפיהם, בהמשך נאלץ לטרוח שעות רבות כדי לחפש מזון כשר, מצרך נדיר באיטליה ובסלובניה, והיה עליו לקנות כלי בישול וכלי אוכל.
על כן, ביקש התובע לפצותו בגין כל נזקיו ובכלל זה שיחות הטלפון שנאלץ לבצע לנתבעות, שווי המזוודה על המזון שבה והפסד זמנו בטיול , בסך 9,000 ₪.

3. הנתבעת 1 ביקשה לדחות את התביעה על הסף שכן, על פי חוק התובלה האווירית, תש"ם-1980, חלה במקרה דנן אמנת וורשה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית, שנחתמה ביום 12.10.29 (להלן: "אמנת וורשה").
אמנה זו קובעת כי במקרה של אובדן כבודה, על התובע להודיע על כך בכתב לכל המאוחר תוך 7 ימים מיום קבלתה ומשלא עשה כן, לא תישמע כל תביעה נגד המוביל (סעיף 26 לאמנה).
לחילופין, טענה הנתבעת 1, כי על פי הנהלים בין חברות התעופה, האחריות לאובדן כבודה מוטלת על המוביל האחרון- במקרה זה, הנתבעת 2.
כמו כן נטען, כי על פי החוזה שעל גבי כרטיס הטיסה, חל איסור לכלול בכבודה הרשומה פריטים שבירים או מתכלים, ובכלל זה מזון. כן טענה הנתבעת 1, כי סכום הפיצוי מוגבל לכ- 115 ₪ לכל ק"ג כבודה שאבדה והכחישה שמשקל המזוודה היה 36 ק"ג כטענת התובע.

4. הנתבעת 2 טענה כי מזוודת התובע נמצאה על ידה ללא תג זיהוי ועל כן, לא ניתן היה לדעת למי היא שייכת. בסופו של דבר, לאחר זמן, המזון במזוודה התקלקל ועל כן הגורמים האחראיים בנמל התעופה ברומא השמידו אותה מסיבות תברואתיות.
הנתבעת 2 העלתה טענות דומות לאלה של הנתבעת 1 ביחס לתנאי כרטיס הטיסה האוסרים אריזת מזון, וכן לתנאי ההובלה הכלליים של הנתבעת לפיהם היא אינה אחראית למזון הנארז על ידי הנוסעים.
לחילופין טענה, כי העיכוב במסירת הכבודה, ארע שלא באחריותה אלא באחריות רשות שדות התעופה.

5. 5. אין חולק כי המזוודה לא הגיעה ליעדה ובסופו של דבר הושמדה. במקרה זה חלה אמנה וורשה, המסדירה את אחריותו של מוביל אווירי.
סעיף 19 לאמנה קובע : "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אוירית של נוסעים, כבודה או טובין".
בבר"ע (ת"א) 2224/02 קיבריש טורקיש אייר ליינס נ' קוגן אביאל, תק-מח 2004(1) 3127, נקבע כי האמנה מקימה חזקה של אחריות המוביל כלפי הנוסע. אחריות זו היא אחריות מוחלטת, שאינה דורשת הוכחה כל עוד הנזק נגרם תוך כדי הובלה באוויר.
במקרה דנן, התובע מסר את המזוודה לנתבעות והיה עליהן לדאוג להגעתה ליעד. משלא עשו כן, חלה אחריותן כלפי הנוסע- התובע, ועליהן לפצותו.
אין בידי לקבל את טענת הנתבעות כי הן אינן נושאות באחריות למזון, בהתאם להוראה המופיעה על גבי כרטיס הטיסה. המזוודה עברה בדיקה בטחונית וחזקה על הנתבעות, כי בדקו אותה על תכולתה ואפשרו העמסתה על המטוס, על כל המזון שבה ללא מחאה. לו סברו כי חל איסור על הובלת מזון, לא היו מאפשרות העברת המזוודה למטוס.
במקרה דנן, התביעה היא בגין מזוודה שלא הגיעה ליעדה, מקרה בו חלה האחריות המוחלטת. אין בידי לקבל גם את טענת הנתבעת 1, כי התובע לא פעל על פי סעיף 26 לאמנה, הקובע כי על הנוסע להודיע תוך זמן נקוב מרגע שהגיעה הכבודה הפגומה לידיו. סעיף 26 דן בטובין שהגיעו פגומים לנוסע, או אז תמנע קבלתם על ידי הנוסע בלא מחאה כקבוע בסעיף, כל תביעה נגד המוביל.
ואולם, במקרה זה, המזוודה כלל לא הגיעה לידיו של התובע ולפיכך, לא חלה עליו חובה למסור הודעה כאמור בסעיף 26 תוך הזמן הנקוב בו.
יחד עם זאת, מייד עם הגיע התובע לשדה התעופה במילאנו, כאשר גילה שהמזוודה לא הגיעה, פנה אל דלפק הנתבעת 2 ומסר שם תלונתו. תלונתו נרשמה והנתבעת 2 מסרה כי החלה בבירור העניין ואף הגישה לבית המשפט עותק מהדיווח שמסר התובע. בכך, מסר התובע הודעה כדין על אובדן המזוודה.
בנסיבות אלה, זכאי התובע לקבלת פיצוי בגין אבדן המזוודה בהתאם לסעיף 19 לאמנה.
הנתבעות טענו כי בהתאם לסעיף 22 לאמנת וורשה, אחריותן מוגבלת לתקרה הקבועה בה העומדת על 20 דולר לכל ק"ג כבודה.
התרשמתי מעדותו של התובע כי במקרה זה, הנתבעות נהגו בו בזלזול ובחוסר הבנה למצבו. התובע תיאר את מסכת הייסורים, הקושי להשיג את הנתבעות והקשיים בהשגת מזון כשר בטיול בהיעדר כל התייחסות ונטילת אחריות מצד הנתבעות.
כידוע, נוסעים רבים בישראל, הינם נוסעים השומרים כשרות. מחמת הקושי בהשגת מזון כשר בתפוצות, בנוסעם ליעדים שונים בעולם, נאלצים נוסעים אלה לקחת איתם מזון כשר, והדבר ידוע לכל חברות התעופה.
התובע נהג כך, אך כאשר לא הגיעה המזוודה ליעדה, ברשלנות הנתבעות ועל פי אחריותן המוחלטת לפי אמנת וורשה, לא סיפקו לו כל פתרון.
6. 6. אשר לנזק- התובע הזמין את טיסותיו אצל הנתבעת 1. אולם, עקב רישום יתר, פוצלה טיסתו ואת המשכה, מרומא למילאנו, עשה במטוס הנתבעת 2. בנסיבות אלה, מצאתי כי הנתבעות נושאות באחריות במאוחד, ועל כן אני קובע כי הן ישאו בתשלום הנזק בחלקים שווים ביניהם.
יצויין, כי הנתבעת 1 לא הוכיחה בכל דרך שהיא את טענתה כי המוביל האחרון אחראי לאובדן כבודה.
אשר לטענת הנתבעת 2, לפיה האחריות לנזק מוטלת על רשות שדות התעופה, הרי שטענה זו נדחית מכל וכל. בפסק הדין בעניין קיבריש טורקיש אייר ליינס הנ"ל, נאמר:
"מבחינתו של הנוסע-מרגע שמסר את כבודתו לידיו של המוביל, נציגיו או סוכניו, הכבודה נמצאת באחריות המוביל. הנוסע אינו בא במגע ישיר עם עובדי רשות שדות התעופה המטפלים בכבודתו, והוא נותן את אמונו המלא במוביל אשר מתחייב כלפיו להביא את כבודתו ליעדה. משכך, במערכת היחסים שבין המוביל לנוסע ועל פי האמנה, אחריותו של המוביל לכבודתו של הנוסע חלה כלפי הנוסע מרגע שמסר הנוסע את כבודתו לידי המוביל, ועד הרגע בו הוא מקבל אותה לידיו, בהגיעו ליעדו" (פרשת קיבריש טורקיש אייר ליינס, שם, בעמ' 3134).
מכאן, שהאחריות מוטלת לפתחן של הנתבעות יחד, והן אינן רשאיות להעביר אחריות זו לכתפיה של רשות שדות התעופה.
7. 7. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובע בגין אבדן המזוודה על תכולתה, עגמת הנפש, תשלום עבור שיחות הטלפון שנאלץ התובע לבצע לנתבעות בעת שהותו בחו"ל, הוצאות המשפט והטרחה הרבה שנגרמה לו סכום כולל של 6,000 ₪ כשכל אחת מהנתבעות, תישא בסך של 3,000 ₪.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתן היום י"ג באייר, תשס"ז (1 במאי 2007) בהעדר הצדדים.


יצחק שמעוני
, שופט
סגן נשיא















תק בית משפט לתביעות קטנות 4226/06 ברק אטינגר נ' "אל על" נתיבי אויר לישראל בע"מ, "אליטליה" נתיבי אוויר איטלקיים (פורסם ב-ֽ 01/05/2007)