פסקי דין על משה בן ארויה | פסקי דין על משטרת ישראל | פסקי דין על שרות בתי הסוהר |

743/02 עעא     05/06/2003




עעא 743/02 משה בן ארויה נ' משטרת ישראל, שרות בתי הסוהר




בעניין:

7



בתי המשפט


בית משפט מחוזי נצרת
עעא 000743/02
עעא 000182/03
עעא 000040/03


בפני
:
כב' השופט יצחק כהן

תאריך:
05/06/2003



בעניין:
משה בן ארויה
ת.ז. 059162925




המערער



נגד




1. משטרת ישראל

2. שרות בתי הסוהר
באמצעות פרקליטות המדינה - מחוז צפון




המשיבים



החלטה

1.
העותר מרצה עונש של 4 שנים בגין חבלה חמורה, איומים ועבירות כנגד הרכוש וזאת מיום 10/01/01.

העותר מסווג בקטגוריה ב/1.

זו כניסתו הרביעית לבית האסירים.

תום המאסר 6/8/03 (מנהלי).

העותר הגיש שלוש עתירות כנגד המשיבים (עע"א 40/03, 182/03, 743/02) אשר אוחדו ונדונו בהתאם.

2.
א.
בעע"א 182/03, קובל העותר באשר לאי קבלת תגובה על ערעור שהגיש וכן
התעלמות מעתירות שהגיש, כפי טענותיו.

לכתב תשובתם של המשיבים לעתירה הנ"ל, צורף מכתבו של סגן מנהל בית סוהר צלמון, אשר ממנו עולה כי ביום 10.10.02 פנה העותר לקצין האסירים והגיש לו בקשה לערער לבית המשפט המחוזי בת"א, הבקשה הועברה לבית המשפט בת"א ועותק ממנה צורף לתיקו המנהלי של העותר.

קצין האסירים פנה למזכירות בית המשפט המחוזי בת"א ונמסר לו כי בניגוד לטענת העותר, התקבל הערעור הנ"ל ואף נקבע מועד לדיון ביום 30/04/03 – למועד זה נשלח זימון לעותר.

עוד טען העותר בפני
קצין האסירים כי הגיש ערעור נוסף בתיק תעבורה, לגבי ערעור זה נערכה בדיקה ונמסר לקצין האסירים כי התיק נסגר.

ביחס לטענה כי העתירה שהגיש העותר ביום 4/7/02 לא טופלה – מדובר בעתירה שהגיש האסיר בעת ששהה ב"הדרים", שנשלחה לבית המשפט המחוזי בת"א, בימים אלה עושה קצין עתירות אגף גליל לברור גורלה של אותה עתירה.

באשר לטענה כי עתירה שהגיש בפברואר 2003 לא טופלה – עיון בתיקו המנהלי של העותר מלמד כי אכן הוגשה עתירה במועד זה, אולם העותר החליט בעת שיחה עם סגן מנהל בית הסוהר למחוק את העתירה.

העותר טען גם כי שילם אגרות מיותרות ועל כן, הוא מבקש כי יוחזר לו אגרות אלה.

בדיון בפני
ביום 29/5/03, ציין קצין העתירות כי ישב עם האסיר וקצין האסירים מול תיק העותר, והתברר כי העותר שילם רק עבור העתירות שהוא הגיש ואשר טופלו כמפורט לעיל.

קצין העתירות מציין, כי העותר ראה זאת בעצמו הסכים לכך והשתכנע.

העותר לא התנגד לקביעות אלה של קצין העתירות.

משכך הם פני הדברים, אין מקום לעתירה.

העתירות והערעורים שהעותר הגיש לבתי המשפט טופלו כראוי וכדין ועל כן, יש לדחות את העתירה הזו.

אין משמעות הדברים כדי שלילת זכות העותר לעתור מחדש לבית המשפט באם יקום צורך לכך.

בנוסף, יעשה קצין העתירות לברר מה עלה בגורלה של העתירה מיום 4.7.02, שעניינה ב"הדרים" כמצוין, וימציא הודעה לעותר.

ב.
בעע"א 40/03 קובל העותר בגין אי העברתו לבית סוהר מעשיהו ואי קבלת אוכל דיאטתי.

העותר הינו חולה סכרת, וכן סובל ממחלת אסטמה ושומנים בדם.

העותר טוען כי בתאריך 25/12/02 נבדק על ידי רופאה מבית חולים "פוריה", אשר המליצה להעבירו לבית חולים בכלא מעשיהו כדי שיהיה תחת השגחה רפואית בבית הכלא וזאת עקב מחלתו המתגברת.

המשיבים מתנגדים להעברתו של העותר לכלא מעשיהו, לטענתם, בקשת העותר לעבור לכלא מעשיהו נבדקה ובשל סכסוך בין העותר לאסיר אחר השוהה שם, הוחלט שלא להעבירו.

המשיבים מציינים כי העותר אינו נמצא בסבב חופשות לאור המלצת הוועדה המחוזית למניעת אלימות במשפחה, ולבית כלא מעשיהו עוברים בדרך כלל אסירים הנמצאים בסבב חופשות.

בדיון בפני
ביום 29/5/03, מציין קצין העתירות בהגינותו, כי אכן נמצאת המלצת רופא בתיקו של העותר אשר יש בה המלצה להעבירו לקירבת מר"ש.

קצין העתירות מציין כי ההמלצה תבדק ואם לא תהיה מניעה להעברת העותר לכלא מעשיהו, העברתו תאושר.

אומנם, קביעת מקום אסורים נתונה למשיבים אך יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו.

כאן, שעה שמדובר במחלות לא מן הקלות אשר אין להקל בהם ראש, אשר יש בהן לפגוע בשלומו של העותר או להביא לסיכון חייו, באם לא יהיה תחת השגחה רפואית נאותה, אין בשיקולי המשיבים באשר לסכסוך הנטען בין העותר לבין אסיר אחר בכלא מעשיהו או בהיות העותר נטול סבב חופשות כדי לא לאפשר את העברתו לכלא מעשיהו, שם יהיה תחת השגחת גורמים מטפלים ומקצועיים כדי הבטחת שלומו ובריאותו.

בנסיבות אלה, יעשה קצין העתירות כדי קיום הבטחתו לבדיקת כל האפשרויות להעביר את העותר תוך פרק זמן קצר לכלא מעשיהו והפניית הגורמים המטפלים שם למצבו הרפואי והמחלות מהן הוא סובל.

באשר לחלק השני של העתירה – קבלת אוכל דיאטתי – העותר הגיש תפריט של בית הסוהר לחולי סכרת התלויה באינסולין, (א/2), לטענתו הוא לא מקבל סוגי מאכל שונים הרשומים בתפריט ואשר על שירות בתי הסוהר להגישם לו.

כעולה מדבריו של קצין העתירות, הוא הנחה את קצין האסירים, את הטבח וכל מי שמתעסק בענייני אוכל בבית הסוהר לתת לעותר את אשר מגיע לו.

לטענת קצין העתירות, בעקבות החלטתי הקודמת בעניינו של העותר, הדבר נבדק אישית על ידו, הוא הנחה את כל הגורמים המטפלים בעותר בעניין מצבו הרפואי של העותר והיום אין אחד שלא עושה מאמץ כדי לעזור לעותר או כדי להמציא תחליפים לאוכל שהעותר משיג כנגדו וכדי שלא יפגע.

בנסיבות אלו, ימשיך ויעשה קצין העתירות לבדיקת נשוא אוכל הדיאטתי של העותר כדי הבטחת המצב שבו העותר יקבל אוכל דיאטתי מתאים למצבו הרפואי בהתאם לתפריט בתי הסוהר.

קצין העתירות יגרום לכך שהעותר יקבל את כל פריטי התפריט.

ג.
בעע"א 743/02 מלין העותר כנגד אי הוצאתו לחופשות. העותר שטח את עתירתו בפני
כאשר הנו מציין כי הוא נמצא באגף נקי מסמים, היותו אדם מבוגר בן 38, היותו אדם חולה וכן, לטענתו, אין מקום לשלול ממנו יציאה לחופשות.

מנגד טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירה, העותר מרצה מאסרו, בין היתר, בגין עבירות אלימות במשפחה, וקודם לאישור חופשות לעותר, יש לקבל חוות דעת חיובית מאת הוועדה המחוזית למניעת אלימות במשפחה.

המשיבים מציינים גם כי העותר מגלה דפוסי התנהגות תוקפניים ואלימים ואף אינו נוטל חלק בכל הליך טיפולי בדבר התמכרותו לסמים ולאלכוהול וביחס לדפוסי התנהגותו האלימים זאת ועוד – העותר אף סובל מחוסר יציבות ובעברו
היו לו ניסיונות התאבדות ואיומים להתאבדות, לפיכך מקבל העותר טיפול פסיכיאטרי תקופתי.

בכל הדיונים שהיו בעניינו של העותר חזר והלין העותר על אי הענות לבקשתו לצאת לחופשות. העותר מתנגד לנטען על ידי המשיבים באשר לעבירות האלימות, לטענתו, הוא צירף הרבה תיקים בעת שנשפט בבית המשפט, בין התיקים האלו היה תיק אחד של אלימות, כך שלטענתו – אין בו כדי להשפיע על ההחלטה באם לתת לו חופשה אם לוא.

חופשה אינה זכות מוקנית לאסיר באשר הוא אסיר אלא טובת הנאה התלויה בין היתר בהתנהגותו, בקשרי קהילה ובסיכויי שיקומו לעיתים לבוא.

המחוקק הכביד ידו שעה שמדובר בעבירות של אלימות במשפחה (ובעבירות נוספות כמו עבירות מין) וקבע כי יש צורך בהמלצת הגורמים המטפלים כדי קביעת מסוכנות העותר כעותר בפני
בטרם אישור יציאתו לחופשה.

אין משמעות הדבר כי בית המשפט פטור מבחינת קביעת הגורמים המטפלים. (ראה קביעתי בעע"א 698/02 רפאל פייגלוביץ נגד משטרת ישראל
(טרם פורסם)).

בית המשפט מחד, אינו מניח את שיקול דעתו במקום שיקול דעתם של הגורמים המטפלים, אך מאידך, קביעתם נתונה גם נתונה לביקורת בית המשפט.

"אכן ביהמ"ש הוא אשר שלח את האסירים אל בין החומות אך עכשיו כשחומות הכלא סוגרות עליהן, בית המשפט הוא אביהם של האסירים".
(עע"א 7440/97 פד"י נ"ב (1), 1 שם, עמ' 8).

כאן, נתקבלה חוות דעת של הוועדה המחוזית לענייני אסירים אלימים ומשפחותיהם, אשר אינה ממליצה על יציאה לחופשה של העותר בשלב זה.

כעולה מנימוקי חוות הדעת, העותר מכחיש את העבירה, אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו ואינו בר טיפול.

עוד עולה מחוות הדעת, העותר הינו אסיר שלילי, לא מכבד את סביבתו, מאשים את שב"ס בהריסת התא המשפחתי שלו אינו מסכים להשתלב בטיופל, מאופיין כאדם מאוד אימפולסיבי, וכמו כן הינו אדם תוקפן ואגרסיבי שמתפרץ בכלא על כל דבר.




במצב דברים כזה, ולאור הנימוקים הנ"ל שבחוות הדעת, שעה שמדובר בעותר המרצה עונש מאסר, בין היתר, בגין עבירת אלימות, אין מקום לקבל את העתירה ולהעניק לעותר חופשות בשלב זה.

ניתנה היום ה' בסיון, תשס"ג (5 ביוני 2003).

להודיע.



יצחק כהן
– שופט







000743/02עעא054 איתי + טלי ר.






עעא בית משפט מחוזי 743/02 משה בן ארויה נ' משטרת ישראל, שרות בתי הסוהר (פורסם ב-ֽ 05/06/2003)