פסקי דין על ז'ני ליבוביץ - אלמנת המנוח אפרים ליבוביץ ז"ל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3320/04 בל     14/05/2007




בל 3320/04 ז'ני ליבוביץ - אלמנת המנוח אפרים ליבוביץ ז"ל נ' המוסד לביטוח לאומי




3


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע
בל 003320/04


בפני
:
כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם


14/05/2007



בעניין:
ז'ני ליבוביץ - אלמנת המנוח אפרים ליבוביץ ז"ל



ע"י ב"כ עו"ד:
מרקמן גלעד

התובעים


נ ג ד



המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד:
פסה מרקוביץ

הנתבע

החלטה

בקשה זו עניינה בקשה לדחיה/מחיקה על הסף

רקע עובדתי

1. המנוח, אפרים ליבוביץ ז"ל (להלן - "המנוח") הגיש לנתבע ביום 21.12.03 תביעה להכיר במחלת הסרטן בה לקה, כ"פגיעה בעבודה" על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995 (להלן -"החוק").
ביום 6.6.04 דחה הנתבע את תביעת המנוח בטענה, כי לא הוכח שנגרמו אירועים תאונתיים תוך כדי ועקב עבודתו וכי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו למחלות מהן הוא סובל.

2. כנגד החלטה זו הגיש המנוח ביום 20.10.04 תביעה לבית הדין על מנת שיכיר במחלת הסרטן ממנה סבל כפגיעה בעבודה. ביום 25.04.05 הלך המנוח לעולמו וזאת בטרם פסק בית הדין בעניינו.

3. ביום 4.5.05 הגיש ב"כ המנוח לבית הדין הודעה בדבר פטירת המנוח וכן בקשה להמשיך בהליכים בתיק זה. ביום 2.10.05 הגיש הנתבע בקשה לדחייה (או לחילופין למחיקה) על הסף של תביעה זו בשל פטירת התובע. זו הבקשה שבפני
נו.

טענת הנתבע

4. לטענת הנתבע, דין תביעת התובע להידחות וזאת לאור הוראות סעיף 303 (ג) לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, הקובע כי זכות לגימלת כסף לפי חוק הביטוח הלאומי, אינה עוברת בירושה.

עוד טוען הנתבע, כי לאור הוראות סעיף 308 לחוק, אין גם לשאירי המנוח מעמד בבית הדין שכן אין מדובר בתביעה לתשלום חוב של זכאי לגימלה שנפטר מבלי שגבה את מלוא המגיע לו.

לטענת הנתבע, משהזכות הנתבעת היא לגמלת נכות מעבודה וכאשר טרם הוכרה פגיעה בעבודה, לא התגבשה זכות המנוח בעודו בחיים ולא ניתן להעבירה בירושה. לטענתו, אין מדובר בחוב שלא נגבה ובאין חוב, אין לדון בתביעה.

טענות התובע

5. ב"כ התובע טוען, כי התובעת, אלמנתו של המנוח הינה שאירה על פי דין וזאת בהתאם לסעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי (אלמנה מעל לגיל 40). לטענתו, לאור הוראות סעיף 308 זכאית האלמנה לקבל את זכויות המנוח. לתגובת התובע צורפו צו קיום צוואה והעתק תעודת זהות אשר יש בהם כדי להעיד על זכותה של אלמנת המנוח כשאירתו ועל גילה.

לטענת ב"כ התובע, יש לפרש את המילים "חוב הגימלה" בסעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי בפרשנות רחבה, היינו, שמדובר על מצב בו התקיימו התנאים המזכים בגימלה ללא קשר למועד ההחלטה של המוסד לביטוח לאומי
ודי בכך שבית הדין יקבע אפילו בדיעבד, כי המנוח היה זכאי לגימלה כדי ששאיריו יהיו זכאים לקבלה.

ב"כ התובע טוען, כי יש לדחות את הפרשנות הצרה בה נקט הנתבע שחוב לגימלה משמעותו רק מקום בו אושרה הגימלה על ידי המוסד לביטוח לאומי
אך טרם הועברה בפועל לחשבון הבנק של הנפגע.

הכרעה

6. הוראות סעיפים 303(ג) ו-308 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה -1995, קובעות-

"303. (א) …
(ב) …
(ג) זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה.
...
308. הזכאי לגמלה בכסף, שנפטר בלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו, ישולם חוב הגמלה לשאיריו כמשמעותם בפרק י"א, על אף הוראות סעיף 303(ג)".

מכאן, עולה כי המחוקק הבחין בין "זכות לגימלה" אשר אינה עוברת בירושה, לבין "חוב גימלה" אשר ישולם לשאיריו של המבוטח בלבד.

7. יש לזכור, את ההלכה המשמשת נר לרגלי בית הדין כאשר מדובר בחוק סוציאלי ולפיה -

"כאשר קיים ספק לעניין הוראה או הלכה בתחום הבטחון הסוציאלי יש לפרשם לטובת המבוטח ושאריו" (ע"ע 300034/97 מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - יוסף גלאור, תקא"ר 2005 (1), 145, 152).

8. ב"כ המבקש תמך יתדותיו בבקשתו לדחיית התביעה בפסק דינו של בית הדין הארצי בענין יורשי בדיעה יוסף (דב"ע נו 0-246 יורשי המנוחה בדיעה יוסף - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לא 289) שם פסק ביה"ד, כי גימלת כסף שכבר אושרה אך טרם שולמה, אינה עוברת בירושה. וכן בפסק הדין בעניין דינה אילן ז"ל (עב"ל 46/98 דינה אילן - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לה 524) שם חילק בית הדין בין "זכות לגימלה" שאינה עוברת בירושה לבין "חוב גימלה" העובר לשאיריו של המבוטח.

9. סבורנו כי אין ללמוד ממובאות אלה את שמבקש הנתבע ללמדנו. דעתנו היא, כי המחוקק ביקש להבחין במפורש בין יורשים לשאירים וכך עולה גם מפרשת בדיעה שם נדון במפורש בעניינם של יורשים אשר אינם שאירים וגם מפרשת דינה אילן, שם נקבע כי בעלה של המנוחה אינו יכול להחשב כשאירה וזאת בשונה מהמקרה שלפנינו, כאשר עולה לכאורה שאלמנתו של המנוח היא בבחינת שאירתו על פי דין. יתרה מזו, בהמשך דבריו קבע בית הדין הארצי בפרשת אילן כי -

"על השאלה, מתי זכות לגימלה מתגבשת לכדי חוב שישולם לשאירי המבוטח, ענה בית-דין זה בדב"ע נב/36-0 עזבון המנוח מרקו וינטראוב ז"ל – המוסד לביטוח לאומי
[1], בעמ' 175, בקובעו:
"סעיף 135(ג) לחוק [סעיף 303(ג) לחוק בנוסחו כיום – ס' א'] קובע ש'זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה'. הדגש יושם על המילה 'זכות', בעוד שכאשר הזכות לגמלת כסף קיימת, אך הגמלה לא נגבתה, משולם חוב הגמלה לשאירים". (הדגשה שלי - י.א.ש.).
אם כן, עדיין נותרה בעינה השאלה הפרשנית שלפנינו - מאימתי תחשב הזכות לקבלת גימלה כ"חוב גימלה".
10. בפרשת אסתר ענבי התייחס בית הדין לעניין הדומה לזה שבפני
נו והשאירו בצריך עיון וכדבריו-
"אכן, בהעדר תביעה של המנוח עצמו לבית הדין, בה השיג בחייו על דחיית תביעתו לגמלה, לא יכולה הייתה להתגבש זכות לגמלה לפני מותו, וממילא לא יכול היה להתגבש חוב שלא נגבה.
יהיה זה מרחיק לכת למדי להתיר ניהול דיון בתביעה לגמלה הנושאת אופי אישי ואינה עוברת בירושה על ידי שאירי המנוח, בה בשעה שהמנוח עצמו לא הגישה לבית הדין.
אני סובר, שיש להשאיר בצריך עיון את השאלה, האם היה מקום לדחות על הסף את התביעה, לו הייתה מוגשת לבית הדין על ידי המנוח בעצמו בחייו. במקרה כזה הייתה עשויה להתעורר השאלה, מה היה קורה, לו היה פוסק בית הדין בתום הדיון המשפטי, כי המנוח היה זכאי לגמלה בחייו. ברם שאלה זו לא מתעוררת במקרה זה, באשר המנוח, כאמור, לא הגיש את התביעה לבית הדין בחייו." (עב"ל 1160/04, אסתר ענבי - המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 10.4.05, פורסם בנבו). (הדגשה שלי - י.א.ש.).

הלכה פסוקה היא אם כן, כי מקום בו לא הוגשה תביעה למוסד ו/או לבית הדין, לא התגבשה זכות וממילא לא נוצר חוב הניתן לגבייה על ידי שאירים (ראה גם עבל 473/03 עזבון המנוח יוחאי גדיש - המל"ל, ניתן ביום 9.5.05, פורסם בנבו).

כמו כן הלכה פסוקה היא, כי מקום בו נדחתה תביעת המבוטח הן על ידי המל"ל, הן על ידי בית הדין האזורי, אך טרם ניתנה פסיקה בעירעורו בבית הדין הארצי, אין לראות בגימלתו כחוב גימלה. אולם כאמור, טרם נקבעו מסמרות במקרה בו הוגשה תביעה למל"ל אשר נדחתה על ידו והמנוח עצמו הגיש תביעה לבית הדין אך זו לא הספיקה להתברר טרם פטירתו.
11. אמנם מצאנו בפרשת דליה חיים (עבל 1475/02 דליה חיים - המל"ל, פורסם בנבו), כי בית הדין אישר מקרה הדומה לכאורה לזה העומד בפני
נו, ובעניין ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים שדחתה תביעת מבוטח להפעלת תקנה 15 כאשר המנוח ערער על החלטתה לבית הדין אך למצער נפטר טרם ניתנה החלטת בית הדין בעניינו. שם נפסק, כי קמה לשאירי התובע הזכות לקבל את גמלתו, מקום החליט בית הדין כי טעתה הוועדה הרפואית. אולם, ספק אם מ

פסק דין
זה נוכל ללמוד לענייננו זה, שכן הגמלה עצמה התקבלה ושולמה למנוח וכל הדיון נסוב סביב השאלה באשר לשיעור הגמלה (הפעלת תקנה 15).

12. התובע בסיכומיו ניסה להקיש לעניינו מפרשת מנחם אעידן (עב"ל 1245/02 המוסד לביטוח לאומי
- מנחם אעידן , פורסם בנבו) שם נקבע, כי -

"הזכאות לגמלה משמעה - שהתובע עונה על תנאי הדין המזכים בגמלה "

אולם השאלה שלפנינו אינה עוסקת בפרשנות המונח "זכאות לגימלה" כי אם בשאלה מהו המועד או התנאי בו מתגבש "חוב גמלה".

13. בבואנו לפסוק בשאלה זו שומה עלינו תחילה לבחון את תכליתו של התיקון שחוקק את סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי. על תכלית זו עמד כבר בית הדין בעניין עזבון המנוחה לאה נאור ז"ל (דב"ע נו/173-0, המל"ל - עיזבון המנוחה לאה נאור ז"ל, פד"ע ל 130)

"23.אילו נחקק סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי, לבדו, כפי שנחקק סעיף 23 לחוק נכי רדיפות הנאצים, ניתן היה להקיש היקש מלא מפרשנות סעיף 23 הנ"ל לפרשנות סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי.
24. ברם, כפי שצוין בפִסקה 9 לעיל, חקיקת סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי נעשתה בשילוב עם חקיקה נוספת, והיא הוספת הסעיפים 26ד, 82ג ו137-א לחוק בנוסחו משנת תשכ"ח. בסעיפים 26ד ו82-ג נקבע כי חוב הקִצבה של זכאי לקִצבת זקנה, לקִצבת שאירים ולקִצבת תלויים, ישולם לשאירים או לתלויים. בסעיף 137א נקבעו הוראות בדבר תשלום למי שסיפק מצרכים חיוניים לזכאי לקִצבה שנפטר. המטרה של חקיקת סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי, בשילוב עם הסעיפים הנוספים האמורים, הייתה "להבטיח שהתגמולים עבור אותה תקופה ישולמו לא ליורשים אלא לשאירים של הזכאי, על-פי הוראות אחרות שבאותו חוק" (ע"א 752/78 הנ"ל [20], בעמ' 211).
הסעיפים 26ד ו82-ג הנ"ל בוטלו בחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 18), תשל"ה1975-, ובמקומם נחקקה ההוראה שבסעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי, בו נאמר כי "הזכאי לגִמלה בכסף, שנפטר בלי שגבה את מלוא הגִמלה המגיעה לו, ישולם חוב הגִמלה לשאיריו כמשמעותם בפרק י"א, על אף הוראות סעיף 303 (ג)" (ההדגשה הוספה). המלים "על אף הוראות סעיף 303 (ג)" באות לקבוע את ההבדל שבין סעיף 23 לחוק נכי רדיפות הנאצים לבין סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי. המטרה הסוציאלית הפוזיטיבית העולה מהוראה זו, היא כי המחוקק התכוון לכך שחוב של גִמלה שהנפטר לא גבה אותו, ישולם אך ורק "לשאירים כמשמעותם בפרק י"א", דהיינו – לחוג המשפחתי המנוי בסעיף 252(א), (ב) ו-(ג) לחוק הביטוח הלאומי. כמו כן, ככל שהנפטר לא השאיר אחריו שאירים או תלויים, זכאי מי שסיפק מצרכים חיוניים לנפטר לתשלום על-פי סעיף 309 לחוק הביטוח הלאומי." (ההדגשה שלי י.א.ש.)
נראה אם כך, כי התכלית העומדת בבסיס סעיף זה הינו כאמור בפתיח, ליצור הבדל בין "יורשים שאינם שאירים" לבין "שאירים".

14. תכלית זו עולה גם בקנה אחד עם תכליתו הכללית של חוק הביטוח הלאומי כפי שהובאה בדב"ע נז/0-150, אברהם מוזס - המוסד לביטוח לאומי
, (פד"ע לב' 102) -

"אין ספק כי תכלית חקיקתו של החוק הסוציאלי העיקרי בתחיקתנו, חוק הביטוח הלאומי, הינה - חלוקת הגמלאות לסוגיהן על פי קריטריונים סוציאליים לאותם נזקקים בחברתנו כנכה, הזקן, הילד, היולדת, המובטל, היתום והאלמנה." (ההדגשה שלי י.א.ש.)

כפי שאנו רואים שרווחת היתום והאלמנה הם השאירים בענייננו, הינה חלק אינטגרלי מתכליתו של החוק.

15. השאירים בשונה מיורשים, הינם פרטים אשר המחוקק מצאם ראויים לחסות תחת כנפיו של חוק הביטוח הלאומי. מכאן נובע לטעמנו, כי בבואנו לפרש את המונח "חוב גימלה", עלינו לנקוט בפירוש העולה בקנה אחד עם תכליתו הפוזיטיבית של הסעיף ותכליתו הכללית של חוק הביטוח הלאומי ולקבוע, כי המונח "חוב גימלה" זהה למובנו של המונח "זכאות לגמלה". כך, בכל מקום בו הגיש המנוח תביעה לנתבע ונפטר טרם דחה המוסד את תביעתו זו או במקום בו דחה המוסד את תביעת המנוח וזה עצמו הגיש תביעה לבית הדין אשר טרם התבררה, ואם וכאשר יפסק (בדומה לפרשת דליה חיים) כי זכאי היה המנוח לגימלה אותה תבע בחייו, ייחשב הדבר כ"חוב גימלה" לעניין סעיף 308 וזכות זו תעמוד גם לשאיריו.

16. זאת ועוד, הימנעות מפרשנות מרחיבה למונח "חוב גימלה" תגרום לעיוותים רבים אשר פוגעים בתכליתו הסוציאלית של חוק זה. כך אין זה הוגן או ראוי, כי שאירים אשר החוק בא להגן עליהם יפגעו עקב סחבת בירוקרטית או עומס רב של פניות אשר כידוע סובלים ממנו הן הנתבע והן בתי הדין. ויפים דברי בית המשפט העליון בעניין דרוקמן -

"אין זה מתקבל על דעתי שתשלומים, שזמן פרעונם כבר הגיע לפני מות הנכה ילכו לטמיון (במובנו המקורי של מונח זה), רק מפני שהפקיד הממונה על ביצוע התשלומים טרם הספיק לעשות את המוטל עליו" (ע"א 437/64 מד"י נ' דרוקמן, פ"ד יט(2) 477).

כל פרשנות צרה עלולה להביא לידי עיוותים הנובעים אך ורק ממהירות התנהלותם של המוסד לביטוח לאומי
ו/או בית הדין. כך למשל, מקום בו יתברר כי האלמנה תהא זכאית לקצבת תלויים עקב פטירתו של המונח מפגיעה בעבודה, אין הגיון בקבלת הטענה כי קצבת הנכות לא תשולם לידיה, רק בשל כך שהמנוח לא השלים את ההליכים בתביעה שהוגשה על ידו ונפטר בטרם ניתנה החלטה בעניינו. כך גם אין מקום להבחין בין שני תובעים שהגישו תביעתם באותו מועד ובאותה עילה אך תביעתו של האחד אושרה על ידי סניף של המוסד שפעל בזריזות בעניינו וניתן החלטה בטרם נפטר, ואילו תביעתו של האחר, אף שיש לאשרה לגופה, אך טרם אושרה בעת שנפטר, תידחה מטעם זה בלבד.

בענייננו, משהגיש המנוח עצמו את תביעתו לבית הדין, ודאי שאין לומר כי יש לדחותה רק בשל כך שבית הדין טרם הספיק לדון בה. תוצאה כזו, יש בה משום גרימת עוול ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק.

17. משכך, מצאנו כי דין הבקשה להדחות.

התובע יגיש תצהיריו עד ליום 10.6.07. הנתבע יודיע עד ליום 25.6.07 האם הוא מבקש לזמן עדים מטעמו.

נקבע להוכחות הצדדים ליום 11.7.07 שעה 13:00.

הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין.

ניתנה היום כ"ו באייר, תשס"ז (14 במאי 2007) בהעדר הצדדים.

_______________ ________________ ________________
נ.צ. – יעל אנגלברג-שהם
נ.צ. –
שופטת








בל בית דין אזורי לעבודה 3320/04 ז'ני ליבוביץ - אלמנת המנוח אפרים ליבוביץ ז"ל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 14/05/2007)