פסקי דין על בן חמו ציון | פסקי דין על אביטן חגי | פסקי דין על בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

5228/06 בשא     08/05/2007




בשא 5228/06 בן חמו ציון, אביטן חגי נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ




1


בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע
בשא005228/06

בתיק עיקרי: א 003898/05
בפני
:
כב' השופט גד גדעון

תאריך:
08/05/2007



בעניין:
1 . בן חמו ציון

2 . אביטן חגי



ע"י ב"כ עו"ד
ויסמן יובל

המבקשים

נ ג ד



בנק לאומי למשכנתאות בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
גוטליב נורה

המשיבה

החלטה

1. 1. זוהי החלטה בבקשת המבקשים, לדחות את התביעה שהגישה נגדם המשיבה, על הסף. הוחלט לקבל את הבקשה, ולהלן נימוקי ההחלטה.

2. 2. המשיבה שהינה בנק למשכנתאות, הגישה נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר, ע"ס 191,219 ₪. התביעה הוגשה ביום 22.9.05 . עילת התביעה הינה ערבותם של המשיבה להלוואה בסך 257,000 ₪ שנתנה המשיבה לחייבים העיקריים, ה"ה בן חמו יוסף ואניטה (להלן: "החייבים"), לצורך רכישת דירה, ע"פ הסכם ההלוואה מיום 28.12.95 . ההלוואה הובטחה במשכון שנרשם על הדירה, ובערבות המבקשים.
על פי אמור בכתב התביעה, לא עמדו החייבים בהתחיבויותיהם, לפרוע את תשלומי ההלוואות , ולפיכך הגישה המשיבה בקשה למימוש המשכון, במסגרת תיק הוצל"פ 1415427974. המשכון שהוטל על הדירה מומש, והדירה נמכרה על פי צו ראש ההוצאה לפועל ביום 10.12.00.
לאחר מימוש המשכון, נותרה יתרת חוב בספרי המשיבה, ולפיכך הגישה המשיבה תביעה נגד החייבים על סך 177,010 ₪. ביום 23.12.02 ניתן נגד החייבים

פסק דין
, והמשיבה פעלה לגביית החוב הפסוק, במסגרת תיק הוצאה לפועל נוסף שפתחה נגד החייבים (תיק מס' 1400813088). לאחר שלא עלה בידה לגבות את החוב, פנתה המשיבה אל ראש ההוצאה לפועל, בבקשה להכרזה על מיצוי ההליכים נגד החייבים . הצו המבוקש ניתן ביום 8.8.05 , ולאחר קבלת הצו, הגישה המשיבה תביעה זו.
המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן במסגרתה טענו בין היתר, כי התביעה התיישנה. ביום 27.3.06 , ניתנה למבקשים בהסכמת המשיבה, רשות להתגונן מפני התביעה.

3. בבקשה דנא עתרו המבקשים לדחות התביעה נגדם על הסף, בטענות התיישנות ושיהוי . המבקשים עמדו על הוראת סעיף 17 א (ב) לחוק הערבות תשכ"ז – 1967, אשר עמדה בתוקף במועד חתימת הסכם הערבות, ואשר הגדירה את המונח "חיוב" לצורך חלות ההוראה לענין ערבות ערב יחיד , כחיוב שסכום הקרן שלו אינו עולה על 250,000 ₪ .
המבקשים טענו, כי משעמדה קרן ההלוואה בגינה הוגשה התביעה, על 257,000 ₪ , הרי שאינם בגדר ערבים יחידים, ולפיכך, לא חלות בעניינם. ההוראות אשר התייחסו לערבות של ערב יחיד, ואשר עמדו בתוקף במועד חתימות הסכם הערבות. בין היתר טענו, כי לא חלו עליהם ההוראות אשר התנו הגשת תביעה נגד ערב יחיד, בקבלת

פסק דין
נגד החייב, ואישור ראש ההוצאה לפועל על מיצוי כל ההליכים הסבירים בנסיבות נגד החייב העיקרי (שאז, על פי פסיקת מותבים שונים בבתי המשפט, יחל מירוץ ההתיישנות, רק במועד מתן אישור ראש ההוצאה לפועל על מיצוי ההליכים).
המבקשים טענו , כי החייבים חדלו מתשלום החזרי ההלוואה, עוד בחודש מרץ 1996, ובמועד זה לשיטתם, החל מירוץ ההתיישנות, והתביעה התיישנה על כן עובר להגשתה. המבקשים טענו גם, כי לא קיבלו הודעות מן המשיבה, על אי עמידת החייבים בהסכם ההלוואה, על פתיחת תיק ההוצאה לפועל , ועל הגשת התביעה נגד החייבים. המבקשים הוסיפו וטענו, כי המשיבה השתהתה במימוש המשכון

4. המשיבה טענה בין היתר, כי ערבות המבקשים להלוואה, הינה ערבות מתמדת, וע"פ תנאי הסכם, הערבות, תשאר בתוקף עד לסילוק מלוא ההלוואה למשיבה. לפיכך, עילת התביעה הינה עילה מתחדשת מידי יום, ולא תתיישן, כל עוד לא נפרעה ההלוואה.
לסברת ב"כ המשיבה, היתה המשיבה מנועה מלתבוע את המבקשים בטרם דרשה מן החייבים לפרוע את החוב, נוכח הוראת סעיף 8 לחוק הערבות.

המשיבה טענה, כי מירוץ ההתיישנות לא החל במועד בו חדלו החייבים מלפרוע את ההלוואה, משום שבמועד זה, לא ידעה המשיבה, אם תוותר יתרת חוב בחשבון החייבים, לאחר מימוש המשכון ומכירת הדירה.
המשיבה טענה, כי אין מקום לדחות את התביעה על הסף, בעילת שיהוי.

5. התקיים דיון בבקשה, במסגרתו נחקרו המבקשים, על תצהיריהם שצורפו לבקשה. המבקשים העידו, כי לא ידעו על ההליכים נגד המשיבים, עד סמוך לפני הגשת התביעה. הצדדים חזרו בסיכומיהם על טענותיהם שפורטו לעיל. ב"כ המשיבה חזרה על טענתה, לפיה הערבות המתמדת, מקימה עילת תביעה מתחדשת, והדגישה טענתה תוך הפניה להוראות שונות של הסכם הערבות , לפיהן תמשיך הערבות ותעמוד על כנה, גם מקום שהמשיבה תגיע להסדרי תשלומים עם החייבים.

6. 6. סבורני, כי יש לקבל את הבקשה.

א. א. השאלה העיקרית שבמחלוקת, הינה מהו המועד בו נוצרה עילת התביעה נגד המבקשים , ואשר בו החל מרוץ ההתיישנות של התביעה.

ב. ב. סעיף 36 להסכם שבין הצדדים (הוא חוזה ההלוואה בין המשיבה לבין החייבים, וגם חוזה הערבות בינה ובין המבקשים), מורה כי:
"(א) הערבים ערבים בזה כלפי הבנק כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד, לפרעון המלא והמדויק של ההלוואה ומתחייבים לשלם לבנק מיד לפי דרישתו כל סכום שידרש מהם מדי פעם על חשבון ההלוואה...

(ב) הערבים ישלמו לבנק את סכום הערבות מבלי שהבנק יצטרך להוכיח להם, שהלווה הפר התחייבותו כלפיו ומבלי שינקוט תחילה בכל צעדים שהם לגבייתו מאת הלווה... או מכל בטוחות שנמסרו לו עבור הלווה ואפילו נקט בהליכים הנ"ל וטרם נסתיימו ....על הערבים לשלם לו מיד את סכום הערבות כאמור".

ג. ג. סעיף 26 להסכם, מונה את המקרים, בהם היתה המשיבה זכאית להעמיד לפרעון מידי את כל היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה.
אחד התנאים, שבהתקיימם ניתן להעמיד את ההלוואה לפרעון מידי, הינו, "אם הלווה ו/או הערבים יפגרו למעלה מ- 30 יום בפרעון תשלום כלשהו שעליהם לשלמו לפי הוראות חוזה זה".

ד. אין מחלוקת, כי החייבים חדלו לשלם תשלומים על חשבון החזר ההלוואה בחודש מרץ 1996, כשלושה חודשים לאחר שנחתם ההסכם. מכאן, ומהוראות סעיפי ההסכם שפורטו לעיל נלמד, כי כבר במועד זה, עמדה למשיבה הזכות להעמיד את ההלוואה לפרעון מידי , וסמוך לאחר מכן, לפנות אל המבקשים בדרישה לממש את ערבותם.
לא הוצגה ראיה לכך, שהמשיבה שלחה אל החייבים או אל הערבים הודעה על העמדת יתרת ההלוואה לפרעון מידי, ואולם, משנפתח תיק ההוצאה לפועל נגד החייבים, לצורך מימוש המשכון ביום 30.12.97, ונתבעה במסגרתו יתרת החוב במלואה, הרי שלכל המאוחר במועד זה, העמידה המשיבה בפועל את ההלוואה לפרעון מידי, ולכל המאוחר במועד זה, נוצרה עילת התביעה נגד החייבים ונגד המבקשים.

ה. ה. המבקשים אינם חייבים יחידים, שכן סכום ההלוואה לה ערבו, עלה על 250,000 ₪, ולפיכך, אינו בגדר "חיוב" , לענין ערבות ערב יחיד, כמוגדר בסעיף 17 א (ב) (1) לחוק הערבות, כנוסחו במועד חתימת הסכם הערבות. לפיכך, לא חלות בעניינם הוראות סעיף 17 ג לחוק כפי שהיו באותו מועד. לא היה צורך בקבלת אישור ראש ההוצאה לפועל, על מיצוי הליכים, כתנאי להגשת התביעה נגדם, וממילא לא הוארכה בשל כך תקופת ההתיישנות.
דומה כי המשיבה טעתה בענין זה, וסברה כי המבקשים הינם ערבים יחידים, ועל כן גם פנתה את ראש ההוצאה לפועל, לצורך קבלת האישור, אך ברי, כי אין בטעותה זו, להביא להארכת תקופת ההתיישנות.



ו. אין לקבל טענת המשיבה, לפיה, בהיות המבקשים ערבים כלפי המשיבה בערבות מתמדת להלוואה, הרי שעילת התביעה נגדם מתחדשת בכל יום, עד לסילוקה המלא של ההלוואה. זאת באשר, עם העמדת ההלוואה לפרעון מידי, בעת הגשת הבקשה לבצוע משכון כאמור לעיל, היתה המשיבה זכאית לתבוע מן המבקשים, תשלום כל יתרת החוב, וממילא מאותו מועד, קמה עילת תביעה ביחס לכל יתרת ההלוואה. יפים לענין זה דברי חברי, כב' השופט י. שפסר בבש"א (ב"ש) 2903/05 מאור ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד:
" ...אין גם מקום לטענה החילופית של התובע בדבר התחדשות העילה. משבחר הבנק להעמיד את הדירה למכירה במסגרת הליכי מימוש ומכרה בפועל באמצעות כונס הנכסים, גילה את דעתו בדבר העמדת ההלוואה כולה לפרעון מיידי וסילוקה באמצעות כספי מכירת הדירה. עם העמדת ההלואה לפרעון, התגבש החוב בגין ההלוואה כולה, וזהו היום בו התגבשה עילת התביעה. גם אם לא הועמדה ההלוואה לפרעון בספרים, הרי שנעשה כן לכל המאוחר עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל, וממועד זה, נחשבת ההלוואה ככזו שהועמדה לפרעון מיידי, ועל כן לא יכולה להתקבל הטענה בדבר עילה חודשית מתחדשת בגין כל תשלום שלא שולם מאז ואילך במועדו. העילה היא אחת והיא משתרעת על ההלוואה כולה".

ז. יש גם לדחות טענת המשיבה, כי נבצר ממנה לתבוע את המבקשים, כל עוד לא נסתיימו ההליכים בתיק מימוש המשכון, משום שלא ידעה מהי יתרת החוב הנכונה, בגינה רשאית היתה לתבוע מן המבקשים.
זאת, באשר המשיבה רשאית היתה לפעול במקביל בשתי הדרכים - להגיש בקשה למימוש המשכון, ולהגיש התביעה נגד המבקשים בגין מלוא יתרת החוב, בו בזמן, נוכח הוראת סעיף 36 (ב) לחוזה שצוטטה לעיל.

ח. המסקנה היא , כי התביעה התיישנה עובר להגשתה , ויש על כן לקבל את הבקשה ולדחות את התביעה על הסף.



7. לשיטה אחרונה, הבקשה מתקבלת והתביעה נדחית על הסף. המשיבה תשלם למבקשים באמצעות ב"כ שכ"ט עו"ד בגין הבקשה, בסך 5000 ₪ בתוספת מע"מ.



ניתנה היום כ' באייר, תשס"ז (8 במאי 2007) בהעדר הצדדים.



גד גדעון
, שופט

קלדנית:א.ארלט








בשא בית משפט שלום 5228/06 בן חמו ציון, אביטן חגי נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/05/2007)