פסקי דין על תביעות חדרה -משטרת ישראל | פסקי דין על עבודי יוסף | פסקי דין על עבודי עזרא |

2335/99 פ     15/02/2001




פ 2335/99 תביעות חדרה -משטרת ישראל נ' עבודי יוסף,עבודי עזרא




בעניין:

3



בתי המשפט


בית משפט השלום חדרה
פ
002335/99


בפני
:
כב' השופט עמירם שרון
, ס. נשיא

תאריך:
15/02/2001




תביעות חדרה -משטרת ישראל
בעניין:

המאשימה






- נ ג ד -





1 . עבודי יוסף


2 . עבודי עזרא



הנאשמים





ב"כ המאשימה
: רס"ר ש. רווה

הנאשם 2
: בעצמו
ב"כ הנאשם
: עו"ד עדיני

נוכחים:


הכרעת-דין

לגבי נאשם מס' 2


1.
בכתב האישום המקורי הואשמו שני נאשמים בעבירות של איום ואילו נאשם מס' 1 הואשם גם בעבירה של היזק בזדון.

בכתב האישום המקורי נטען כי הנאשם מס' 1 ניפץ דלת זכוכית במשרד אתר בניה בחדרה, שבר מכונת צילום ומכונה למים מינרליים, כאשר ערך הנזק הוא 10,000 ₪.

כמו כן הואשם הנאשם 1 בכך שאיים שלא כדין בפני
פקידה בכך שישרוף את המקום.

באותו מקום הנאשם מס' 2 איים בפגיעה שלא כדין בבעל האתר, בכך שאמר לו שיהרוג אותו ואת משפחתו, תוך שהוא מכנה אותו: "היטלר ונאצים".

2.
בישיבת ההקראה אשר התקיימה ביום 16/2/00 הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון שלפיו יתוקן כתב האישום בכך שנאשם מס' 1 יימחק מכתב האישום, נאשם מס' 2 יודה ויתבקש תסקיר קצין מבחן, כדי שביהמ"ש ישקול להטיל על הנאשם 2 מבחן או של"צ ללא הרשעה.

בהתאם להסדר זה נמחקו העובדות המיוחסות לנאשם מס' 1.

3.
ביום 13/9/01 הופיעו בפני
הצדדים ובהמשך להסדר הטיעון הנ"ל הצהירו כי סוכם שהנאשם מס' 2 יודה בעובדות האישום ובשלב זה יתבקש תסקיר, ובאם הוא יהיה חיובי יינתנו מבחן ושל"צ ללא הרשעה. הסברתי לנאשם כי אין ביהמ"ש מחוייב עפ"י עיסקת
הטיעון ובכל זאת הודיע הנאשם כי הוא מסכים לעיסקה זו.
כתב האישום הוקרא לנאשם מס' 2 והוא הודה בכל העובדות שבכתב האישום. יצויין כי בכל השלבים הנ"ל, היה מיוצג נאשם מס' 2 (להלן: הנאשם) ע"י סנגור עו"ד עדיני
.

4.
לאחר ההחלטה הנ"ל נדחה הדיון לתסקיר קצין מבחן ליום 4/2/01. בנתיים שירות המבחן הכין תסקיר והתסקיר הוגש לביהמ"ש.

על יסוד התסקיר הנ"ל עתר התובע להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו עפ"י כתב האישום המתוקן, דהיינו עבירה של איום לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

הסנגור ביקש לסיים את התיק ללא הרשעה והוסיף כי אחרת לא תהיה לו ברירה אלא לנהל את התיק וכי אם התיק ינוהל הוא יסתיים ללא הרשעה.


למעשה בפי הסנגור שתי עתירות:

א.
למרות האמור בתסקיר המבחן, על ביהמ"ש לקבוע מבחן ושל"צ ללא הרשעה.
ב.
לחלופין, לאפשר לנאשם לחזור בו מהסדר הטיעון וממילא מהודאתו, ולקיים דיון מלא, כאילו לא הודה הנאשם.

5.
לאחר שקצין המבחן פרט את הנסיבות האישיות של הנאשם וחקר בעברו, הגיע למסקנות שאין בהן כדי להוות תסקיר חיובי ונמנע מלהמליץ על מבחן או של"צ.

קצין המבחן ציין כי הנאשם לוקח אחריות חלקית על ביצוע העבירה, נוטה להמעיט מחומרת מעשיו ולהשליך אחריות על הסביבה החיצונית. קצין המבחן הוסיף כי עיסקת הטיעון שהושגה בתיק זה אינה ראויה וענישה ללא הרשעה לא תצליח להשיג את מטרתה ולא תהווה גורם הרתעתי. במצב זה, נמנע קצין המבחן מהמלצה לעניין העונש.
עוד הוסיף קצין המבחן וכתב:

"לאור בעיותיו הרבות כפי שפורטו לעיל, הצענו לו להשתתף בטיפול פרטני בשירותנו שיעזור לו לארגן את חייו באופן יעיל. עזרא לא הצליח לגלות תובנה לבעיותיו, הוא אינו רואה את חלקו בכך ואינו חש כי הוא זקוק לעזרה. לפיכך לא נענה להצעתנו. אנו מתרשמים כי בשלב זה של חייו, עזרא אינו בשל להפיק תועלת מקשר טיפולי ולכן אין אנו באים בהמלצה כלשהי בעניינו".

6.
הסנגור יצא בשצף קצף נגד האמור בתסקיר קצין המבחן כשהוא מערבב בין הדברים, מכניס נימה אישית לטיעוניו וטוען ל"עובדות" מידיעתו האישית מבלי לטרוח לבקש להעיד בעניין זה ומבלי להתפטר מתפקידו כסנגור, כדי שלא לערב בין עדות לבין הגנה משפטית.

7.
יצויין כי אילו הייתי נעתר לעתירות הסנגור, היה בכך גם פגיעה בנאשם נוסף שבנתיים נמחק מהאישום וכוונתי לנאשם מס' 1, שהרי לא יעלה על הדעת שעיסקת הטיעון תבוטל רק בחלקה.

אינני בטוח כלל כי לסנגור יש יפוי כח לפגוע בנאשם מס' 1 שכבר נמחק מהאישום, על ידי צירופו מחדש, שלא לדבר על הצד האתי שבעניין זה.

8.
אשר לעניין החזרה מהודאה:

בע"פ 358/76 ירדני נ' מ"י, פד"י לא'(1) 411 בעמ' 412 מול האות ו' נאמר:

"משהודה נאשם בעובדות המפורטות בכתב אישום, די בכך כבסיס להרשעתו ואין להרשות לו בדרך כלל – פרט לחריגים שאינם לעניינינו – לחזור בו מהודאתו".

על חריגים אלה נאמר בביהמ"ש המחוזי ת"א בע"פ 529/97 מ"י (המשיבה שכנגד) נ' פנסו יצחק (המערער שכנגד), דינים מחוזי, כרך לב'(2) 341 בעמ' 346:

"הנטייה היא לאפשר חזרה מהודאה כאשר זו נעשתה מחמת אילוץ או שהנאשם אינו מבין את משמעותה".
בע"פ 945/85 פלוני נ' מ"י, פד"י מא' 572 בעמ' 579 מול האות ה' נאמר:

"מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודאתו בנסיבות כגון אלה במקרה דנן, עשוי לפתוח פתח לתופעה מאוד בלתי רצויה: נאשם, שהודה באשמה, לאחר שהוסבר לו ע"י סנגורו, כי כך יזכה לעונש קל יותר, או לאחר שהסכים לעיסקת טיעון עם התביעה, יקבע את עמדתו בהתאם לגזר-הדין שיושת עליו. אם העונש הינו קל, אזי ישלים עימו, אך אם הוא נראה כבד בעיניו, יבקש לבטל הודאתו מהטעם, שהיא לא נמסרה "מרצון טוב וחופשי" ויתבע בירור משפטו לגופו של עניין. "אפשרות תימרון" זו אינה משרתת את טובת הציבור ואת דרישות הצדק".


במקרה הנדון, מיוצג הנאשם ע"י סנגור, ואין מקום לחשוש שהודאתו ניתנה בניגוד לרצונו האמיתי או בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו. אין זה אלא המקרה אותו מבקש ביהמ"ש למנוע בפסק-דין פלוני הנ"ל, שהנאשם שהודה באשמה לאחר שהסכים לעיסקת טיעון, ייקבע את עמדתו בהתאם לגזר-הדין שיושת עליו.

מהטעמים הנ"ל – אינני מתיר לנאשם לחזור בו מההודאה ומעיסקת הטיעון.

9.
אשר לטענת אי הרשעה - למרות התסקיר:

בר"ע 432/85 גידעון רומנו נ' מ"י, דינים עליון, כרך א' בעמ' 393 קובע כב' הנשיא שמגר:

"רק בנסיבות יוצאות דופן בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה, נוקט ביהמ"ש לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה".


בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י, פד"י נב'(3) 337 בעמוד 342 מול האות ד' מונה כב' השופטת דורנר שני גורמים מצטברים להימנעות מהרשעה.
האחד:

"על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם".

והשני:

"סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים".


בע"פ 212/79 פלוני נ' מ"י פסקי דין לד'(2) 421 בעמ' 431 מפרט כב' השופט ברק (כתוארו אז) חלק ממכלול השיקולים שעל השופט להביא בחשבון כדי לקבוע את הסנקציה הספציפית אשר נאשם אינדבידואלי צריך לשאת בה, ביניהם: שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית, שיקולי המניעה והגמול, והשיקול השיקומי.

10.
איום בהריגת אדם ובני משפחתו תוך כינויו בכינוי הזוועתי: "היטלר ונאצים" אינו דבר של מה בכך, וכבר ראינו שמילים עלולות להביא למעשים.
בהתחשב בכל הנסיבות הנ"ל ובפסיקת בתי המשפט, אני סבור שאין לקבל את טענות הסנגור ומן הדין להרשיע את הנאשם על יסוד הודאתו בעובדות שבכתב האישום המתוקן.

11.
אני מרשיע איפוא את הנאשם לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

ניתנה היום כ"ב בשבט, תשס"א (15 בפברואר 2001) במעמד הנוכחים, נציג התביעה רס"ר ש. רווה
, הנאשם וסנגורו עו"ד עדיני
.

עמירם שרון
, שופט

ס. נשיא


ה ח ל ט ה

מאחר וקיימת שביתת קלדניות – אני דוחה את הטיעון לעונש ליום
בשעה 09:00.

ניתנה היום כ"ב בשבט, תשס"א (15 בפברואר 2001) במעמד הנוכחים.
עמירם שרון
, שופט

ס. נשיא








פ בית משפט שלום 2335/99 תביעות חדרה -משטרת ישראל נ' עבודי יוסף,עבודי עזרא (פורסם ב-ֽ 15/02/2001)