פסקי דין על מרגלית עמיר | פסקי דין על עירית אשקלון

7416/02 בשא     10/09/2002




בשא 7416/02 מרגלית עמיר נ' עירית אשקלון




בעניין:

1



בתי משפט





בית משפט השלום אשקלון
בש"א: 7416/02


בת.א :
2256/00




בפני
:
רשמת, חדד אורית

תאריך:
10/9/02




בעניין:
מרגלית עמיר

המבקשת


נ


ג


ד


עירית אשקלון


ע"י ב"כ עו"ד
מ.קלדרון
המשיבה





החלטה

בפני
י בקשה לביטולה של החלטת בית המשפט מיום 25.2.01. (להלן: "ההחלטה")
הרקע לבקשה
המשיבה הגישה ביום 3.2.00 תובענה כספית כנגד המבקש.


ביום 2.3.00 הגיש המבקש הודעה לפיה פרע את מלוא חובו, נשוא התובענה, תוך שהינו נשען על מסמך, אשר, לטענתו, יצא תחת ידיה של המשיבה בענין זה. (להלן:"המסמך")

המשיבה בתגובתה לבקשה האמורה הבהירה, כי אמנם בעקבות קבלת התובענה הסדיר המבקש את החוב הנתבע, אך לא השלים חובתו, אשר צוינה בפני
ו מפורשות, לשלם שכ"ט עו"ד בגין תובענה זו. המשיבה אף האשימה את המבקש בזיופו של המסמך בהקשר זה.


4.
במהלכו של דיון שהתקיים ביום 9.1.01 בבקשת הרשות להתגונן שהגיש המבקש, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה: "המבקש ישלם סך של 1,000 שקלים לידי ב"כ המשיב עו"ד קלדרון, תוך 24 שעות". (להלן:"ההסכמה")
בעקבות הסכמה זו ניתנה החלטה לפיה: "אני נותן להסכמה תוקף של החלטה. במידה והתשלום לא יבוצע במועד, כי אז תינתן החלטה על יסוד הדיון שנערך היום".

ביום 14.1.01 הודיעה המשיבה, כי המבקש לא שילם את הסך האמור וביקשה לפיכך את חיובו בהוצאות נוספות בגין הדיון שהתקיים והוצאות הבקשה המוגשת, וכן ביקשה היא לשקול
חיובו של המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה נוכח נסיבות הענין.

בקשה זו הועברה בהחלטה מיום 16.1.01 לתגובת המבקש, אך זו לא ניתנה.
ביום 25.2.01 ומשלא עמד המבקש בהסכמת הצדדים הנ"ל, הורה בית המשפט על דחיית בקשת הרשות להתגונן ואחר ומשהודה המבקש בזיופו של המסמך האמור בכל הנוגע לחיוב
שכר הטירחה שנרשם בו, הוסיף בית המשפט וחייב את המבקש בהוצאות הדיון ("הוצאות לדוגמא") בסך של 1,500 שקלים בצירוף מע"מ, והיא ההחלטה נשוא הבקשה.


רק ביום 1.3.01 הגיש המבקש תגובתו לבקשת המשיבה האמורה, ואולם בית המשפט הורה על מחיקתה על הסף נוכח קיומה של ההחלטה מיום 5.2.01 שהכריעה לגוף הבקשה.

כן הובהר למבקש כי כל בקשה אחרת, אם ישנה, תוגש כדין ובלווית תצהיר.

משכך, הגיש המבקש ביום 17.3.02 את בקשתו שבפני
י לביטולה של ההחלטה האמורה.


עיקר טענות המבקש ותגובת המשיבה
להלן עיקר טענות המבקש בבקשתו:

א
.
בראשית תצהירו מבהיר המבקש מהם השיקולים אשר הביאוהו ליתן את ההסכמה האמורה לשלם שכ"ט עו"ד ובשיעור גבוה מהמקובל.
ב
.
לענין המועד בו התחייב המבקש לשלם את החיוב טוען הוא :"פרק זמן זה היה בו יותר מאשר לנקוב את השעות כדי להורות שהוא ישולם בהקדם".
ג.

לטענת המבקש, שלח בדואר רגיל התשלום האמור בשיק לב"כ המשיבה כבר למחרת יום הדיון, ומשנוכח שהשיק לא נפרע שלח לו ביום 2.3.01 בדואר רשום המחאת דואר.
ד.
לטענת המבקש, קיבל הוא את החלטת בית המשפט מיום 16.1.01 רק ביום 21.2.01 ובעקבותיה הגיש תגובתו שנדרשה זו הוגשה באיחור של יומיים אמנם, אלא שאין להקפיד עימו בענין זה בהתחשב באיחורים שהיו מטעם המשיבה בהליכים קודמים.
ה.

רק משהחלו ננקטים נגדו הליכי הוצל"פ, טוען המבקש, כי התחוור לו דבר קיומה של ההחלטה, נשוא בקשה זו, החלטה שניתנה לאחר שהוטעה
בית המשפט באשר למועד בו קיבל המבקש את ההחלטה.
ו.

משכך, טוען המבקש כי יש לבטל את ההחלטה האמורה, ולהתייחס לנסיבות המפורטות בתצהירו, נשוא הבקשה שבפני
י, כתגובה מטעמו עפ"י ההחלטה מיום 16.1.01, וכן כי יש לדחות את הבקשה לשכ"ט נוסף בהיותה בבחינת עושק, ובפרט משסכום כלל ההוצאות שנפסקו נמצא גבוה מסכום התביעה.
מוסיף המבקש, כי למשיבה לא נגרם כל נזק מהאיחור בתשלום, וכי ב"כ המשיבה פעל בחוסר תום לב משלא פרע את השיק שנשלח לו, ואף לא התרה במבקש, כי הינו מתכוון לפנות לביהמ"ש בבקשה לחיובו בשכ"ט נוסף. ב"כ המשיבה יכול היה להסתפק לדידו, בפני
ה ללשכת ההוצאה לפועל לשם גבית הסך של 1,000 השקלים שנפסקו.

להלן עיקר טענות המשיבה מנגד:

א.

בתגובתה לבקשה שבפני
שבפני
י טוענת המשיבה, כי בית המשפט אינו מוסמך לבטל
החלטתו מיום 25.2.02, וזאת נוכח ההחלטה מיום 6.3.01, אשר הורתה על מחיקת תגובתו של המבקש על הסף, החלטה שלא ניתן לבטלה אלא בדרך של הגשת ערעור עליה.
ב.

יש לסלק הבקשה על הסף משלא עמד המבקש בחובתו לפרט מתי בדיוק נודע לו תוכן ההחלטה דנן. המבקש אף אינו טוען כי לא קיבל תוכן ההחלטה מיום 6.3.01, אשר נמסרה, יש להניח, בסמוך לנתינתה.
ג.

לגופו של ענין טוענת המשיבה, כי ההוצאות הנוספות שנפסקו היו בבחינת הוצאות לדוגמא, אשר נעוצות במעשה הזיוף שנעשה ע"י המבקש, וכי בפועל שולם הסך של 1,000 השקלים רק בחלוף כחודשיים ולאחר שנפסקו ההוצאות הנוספות לדוגמא.
ב"כ המשיבה דוחה את טענת המבקש בדבר משלוח השיק, וטוען שאין ליתן אמון לדבריו.

דיון ומסקנות
10.
ב"כ המשיבה ויתר על חקירתו של המבקש על תצהירו, המוחזק לפיכך בחזקת אמת.

בפתח דבריי ייאמר כי אינני מקבלת את המשמעות שמייחס ב"כ המשיבה להחלטת בית המשפט מיום 6.3.01. החלטה זו מחקה על הסף את תגובתו של המבקש הואיל וזו לא היתה רלבנטית עוד נוכח קיומה של ההחלטה מיום 25.2.01 לגוף הבקשה.

מכל מקום, מחיקה זו על הסף , אינה מהווה מעשה בית דין לענין בקשת המבקש שבפני
י לביטולה של ההחלטה דנן, שהרי לא הוגשה והוכרעה בקשה כגון זו.

סבורתני, כי אכן יש פגם בבקשה לביטולה של החלטה שניתנה במעמד צד אחד, כאשר זו אינה מפרטת במידת הדיוק האפשרית, מהו המועד בו נתקבלה אותה החלטה, נתון שהינו הכרחי נוכח הגבלתו של מבקש הביטול בדין לשלושים ימים בלבד. המבקש הסתפק באמירה עמומה לפיה קיבל את ההחלטה דנן "לאחרונה" (סעיף 13 לתצהירו), ובכך אין די, ובפרט כשעסקינן בבקשה המוגשת כשנה תמימה לאחר מועד מתן ההחלטה.

בתיק בית המשפט אין בנמצא אישורי מסירה היכולים להאיר עיננו בענין זה, ואולם – גם אם אניח כי הבקשה דנן הוגשה במועד, אין בכך כדי להועיל למבקש, כפי שאבהיר להלן.

13.
לטענת המבקש , שלא נסתרה, קיבל הוא את ההחלטה מיום 16.1.01 רק ביום
21.2.01. בנסיבות אלה ניתן אולי לאמר כי נפל
פגם כלשהו במתן ההחלטה דנן, אשר ניתנה
מבעוד מועד וטרם חלוף שבעת הימים שנקצבו לקבלת תגובת המבקש.
אלא, והגם שכך, משאיחר המבקש במתן תגובתו, ועל כך אין חולק, ומשלא ביקש ונענה להאריך את המועד להגשת תגובתו זו, הרי שאין להתעלם מכך, ויש להתייחס לבקשת הביטול בנתיב הביטולים המותרים במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט.

בענין זה סבורתני, כי אין המבקש יכול להיבות ממחדלים דומים מצד המשיבה, אם אכן היו,
תוך עשיית דין לעצמו באשר להקפדה במועדים הרלבנטיים.

אם לא די בכך, מבקש המבקש עתה לעשות מקצה שיפורים לתגובתו דאז בעצם בקשתו להתייחס לתצהירו שבפני
י כתוכן תגובתו, אלא שגם בכך אין כדי להועיל לו:


16.
ההחלטה מיום 9.1.01 בדבר תשלום ההוצאות אשר נסמכה על הסכמת הצדדים, כמו גם ההסכמה עצמה,

נוסחה בפרוטוקול הדיון בצורה תמציתית ועניינית, ואין באמור בו כל זכר לטענת המבקש באשר למרכיביו של סכום זה.

יתרה מכך, טענות המבקש באשר לנסיבות ולשיקולים ששקל בעת מתן הסכמתו לשיעור ההוצאות אינן ממן הענין (והינן אף תמוהות בהתחשב בתוכן סעיף 6 לתצהירו).

ועיקר, בהעדר הליך כדין לביטול ההחלטה וההסכמה, הרי שאלו בעינן וכלשונן עומדות.

הוא הדין באשר לפרשנות הדחוקה שמציע המבקש באשר למועד התשלום המוסכם (24 שעות). נוסח ההחלטה וההסכמה בענין זה הינם ברורים ובלתי משתמעים לשתי פנים, ואין כל מקום להיזקק לפרשנות הדחוקה והעמומה המוצעת.




בפועל, ועל כך אין חולק, לא שולם במועד הסך של 1,000 שקלים אשר נפסק לחובת המבקש. הנסיבות שהביאו את המבקש לאיחור בתשלום אינן רלבנטיות לענייננו, שכן כאשר עסקינן במועד שמקורו בהחלטה שיפוטית, הנשענות על הסכמת הצדדים, הרי שבית המשפט אינו מוסמך כלל
לשנותו.


זאת ועוד, לא רק שאין בנמצא כל אסמכתא לנטען על ידי המבקש באשר למשלוחו של שיק כלשהו בדואר (לרבות פרטי השיק), אלא שאין למבקש אלא להלין על עצמו משלא השכיל לוודא, כי הסך המוסכם יימסר במועד לידיו של ב"כ המשיבה, ומששלחו בדואר.

18.
המבקש אף אינו יכול בשלב זה בפרט ובכלל להיבנות מאי בקיאותו בהליכים המשפטיים, שכן איש לא חסם דרכו מלקבל שרותים כאלו, ומכל מקום בנסיבות הענין לא חסרונם הוא שהזיק למבקש, כי אם מחדלו בביצוע התשלום במועד. אף בטענותיו בדבר אי קבלת התראה ואי הסתפקות בפתיחת תיק הוצל"פ נגדו
אין ממש, שכן בכך מבקש הינו להטיל על המשיבה מטלות שאינה חייבת בהן ע"פ דין כתנאי לנקיטת ההליכים בהם נקטה.
סבורתני כי בנסיבות אלה תוכנה של ההחלטה מיום 25.2.01 בדין יסודה, והיא משקפת נאמנה את ההחלטה המתבקשת אף בשים לב לטענותיו של המבקש בבקשתו דנן.

בית המשפט
הביע, למעשה,
מורת רוחו מהתנהגותו של המבקש, אשר ניסה לשבש את הליכי המשפט באמצעות מסמך כוזב, ולהתל במשיבה, ומשכך חויב וכדין בהוצאות נוספות ואין כל פגם בכך שהחיוב נמצא עולה על הסכום הנתבע.

סוף דבר, המבקש לא עמד ולו באחד מהתנאים המחויבים עפ"י ההלכה הפסוקה לביטולה של החלטה שניתנה במעמד צד אחד, קרי סיבת מחדלו בהגשת תגובתו, וסיכויי הצלחת טענותיו לגופן. ראה בספרו של כב' השופט אורי גורן/סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה חמישית, בעמ' 261-262.


משכך, הבקשה נדחית. בשים לב לכך שלא התקיים דיון
ולחיובים שהושתו עד כה מחויב המבקש בהוצאות בשיעור 200 שקלים בצירוף מע"מ בלבד לטובת המשיבה בגין בקשה זו.


ניתנה היום 10 בספטמבר, 2002 (ד' בתשרי תשס"ג) בלשכתי, בהעדר הצדדים.


חדד אורית

- רשמת

קלדנית: עופרה






















בשא בית משפט שלום 7416/02 מרגלית עמיר נ' עירית אשקלון (פורסם ב-ֽ 10/09/2002)